Commentary for Psalms 49:6

עֲוֹן עֲקֵבַי יְסוּבֵּנִי: דאמר ר' יוחנן פעם אחת היתה בתו מהלכת לפני גדולי רומי אמרו כמה נאות פסיעותיה של ריבה זו מיד דקדקה בפסיעותיה והיינו דאמר ר' שמעון בן לקיש מאי דכתיב עון עקבי יסבני עונות שאדם דש בעקביו בעולם הזה מסובין לו ליום הדין בשעה שיצאו שלשתן צדקו עליהם את הדין הוא אמר הצור תמים פעלו [וגו'] ואשתו אמרה אל אמונה ואין עול בתו אמרה גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על כל דרכי וגו' אמר רבי [כמה] גדולים צדיקים הללו שנזדמנו להן שלש מקראות של צדוק הדין בשעת צדוק הדין וכו':
(עבודה זרה יח ע"א)

למה אירא בימי רע. עתה החל בדברי משל וחידה ואמר למה אירא בימי רע שהם ימי העה"ז כי הם ימי רע לכל המתעסק בם, ולמה אדאג על העושר ועל הקנין שהם כבוד העה"ז, כי אדאג על טובות העה"ז כלומר אם אשמח בו בתחילה לסוף אדאג בו, ולפי שהעקב הוא סוף כל הגוף נקרא סוף כל דבר עקב, או יהיה פי':

ומתחיל האביון ואומר למה אירא בימי רע לומר משבח אני דלותי ויסורין שעל ידי שעלי כן למה אירא בהיותי בימי רע הממרקים עון כי בהכנעת דלותי איני חוטא בחמורות כעשיר שנשמן ובועט כי אם במה שאדם דש בעקביו והנה עון עקבי כבר יסובני ומתנכה בעניי כי הוא המסובבני ובכן אז ינוח לי במותי ושם הוא משוש דרכי כי אז ינוח לי לאור באור החיים כלומר אך שוא לך העשיר כי לא תתמרק בעה"ז וסופך לירש גיהנם: