Commentary for Psalms 62:5

משאתו. לפי שאתם יגורים מן בני אדם שמא ימלוך וישלם גמולכם יעצתם להדיח עליו הרעה:

אך משאתו. מגדולתו של אל ומרוממותו, כי זכר אלהים וצורי:

כי הלא תדעו כי אשר זולתכם מהבאים לבקש בצר להם ממנו ולא יעשו ככם כ"א שמרוממותו יעצו להדיח שלא רצו לרוממו ככם כ"א אך משאתו ורוממותו נועצו להדיח ולמעט מעט משאתו כמשמעות מלת אך שהוא שלא להחניפו כל כך כ"א למעט מרוממותו כי הנה אלה קנו דעת יותר מכם כי הלא ירצו כזב כלומר יותר ירצו כזב בפיו שיאמר להם אין לאל ידי להיטיב לכם כי היה באמור להם כך בשביל מאמר פיו שאיבד תקוה ונטו עוד מלטרוח אחריו יברכו כי בהאביד תקוה מישועתו יתייאשו משוב אליו ואל על יקראוהו יתעשת למו ואז טוב להם ויברכוהו על שפעם א' הסירם מעליו ולא ילאו יום יום לריק אך הן אמת שבקרבם יקללו סלה באופן כי כלל הדברים הוא כי בין המגדיל בכבוד הנשיא ועשיר מעם שיעשה חפצו בין הבלתי נכנע כ"כ הצד השוה שבהם כי אין בו מועיל אלא שהמכבדו יותר הוא הנלאה לריק בעיניו תלויות ימים רבים ורעתו רבה יותר וא"כ אפוא מלכם תדכאו עצמכם לפני אנוש כערככם ואנה תעזבו כבוד אלהי ישראל שהוא מעוזכם והוא מעריצכם ומושיע אין בלתו כאשר הקדמתי באמרי אך אל אלהים דומיה נפשי כו' אך הוא צורי כו':