Midrash for Proverbs 9:7

רַבִּי חֲנִינָא בַּר פַּפָּא פָּתַח (משלי ט, ז): יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, אָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הַמַּעֲמִיד תַּלְמִיד רָשָׁע סוֹפוֹ לְהִתְבַּזּוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: יֹסֵר לֵץ לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יִצְחָק, דְּאָמַר רַבִּי יִצְחָק כָּל הַמַּעֲמִיד תַּלְמִיד רָשָׁע בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל כְּאִלּוּ מַעֲמִיד לִסְטִים, וּבְחוּצָה לָאָרֶץ מַעֲמִיד עֶבֶד. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, כְּתִיב (משלי כ, ג): כָּבוֹד לָאִישׁ שֶׁבֶת מֵרִיב, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כָּבוֹד הָיָה לִי אִלּוּ לֹא נִזְדַּוַּגְתִּי לְאֻמָּה זוֹ. אַתְּ מוֹצֵא בְּשָׁעָה שֶׁגָּלוּ יִשְׂרָאֵל לְבֵין אֻמּוֹת הָעוֹלָם הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַזֵּר עַל פִּתְחֵיהֶן שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם לִשְׁמֹעַ מָה הֵם אוֹמְרִים, וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֻמָּה זוֹ נִפְרַע הוּא מִפַּרְעֹה וּמִסִּיסְרָא וּמִסַּנְחֵרִיב וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן, וְחוֹזְרִין וְאוֹמְרִין וּלְעוֹלָם נַעַר הוּא, כִּבְיָכוֹל הִזְקִינוּ הַדְּבָרִים, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (יחזקאל לו, כ): וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם אֲשֶׁר בָּאוּ שָׁם וַיְחַלְּלוּ אֶת שֵׁם קָדְשִׁי, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָיָא לוֹמַר אֶלָּא וַיָּבוֹאוּ, וְאַתְּ אֲמַרְתְּ וַיָּבוֹא, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל הוּא עַצְמוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיָּבוֹא אֶל הַגּוֹיִם. וּמֶה הָיוּ אוֹמְרִים: אִם עַם ה' אֵלֶּה לָמָּה מֵאַרְצוֹ יָצָאוּ. דָּבָר אַחֵר, יֹסֵר זֶה יִרְמְיָה, לֵץ זֶה דּוֹרוֹ, שֶׁהָיוּ לֵיצָנִים, לֹקֵחַ לוֹ קָלוֹן, שֶׁהָיוּ מְקַלְּלִין אוֹתוֹ, דִּכְתִיב (ירמיה טו, י): לֹא נָשִׁיתִי וְלֹא נָשׁוּ בִי כֻּה מְקַלְלַוְנִי. וּמוֹכִיחַ לְרָשָׁע מוּמוֹ, שֶׁהָיָה מוֹכִיחַ לְיִשְׂרָאֵל וְאוֹמֵר לָהֶם אֵיכָה.

ד"א שפכי כמים לבך מה מים הללו מקוה טהרה הן לישראל ולכל אשר נברא בעולם שנאמר כל דבר אשר יבא באש וגו' וכל אשר לא יבא באש תעבירו במים כך ד"ת מקוה טהרה היא לישראל בכל מקומות מושבותם. בא וראה כמה גדולה כחה של התורה שמטהרת את פושעי ישראל בזמן שעושין תשובה אפי' מע"ז שבידם שנאמר (יחזקאל לו) וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טמאותיכם ומכל גלוליכם וגו' ואין מים אלא תורה שנאמר הוי כל צמא לכו למים וגו' (ישעיה נה) ואין טהרה אלא ד"ת שנאמר אמרות ה' אמרות טהורות וגו' מזוקק שבעתים (תהלים יב) ד"א שפכי כמים לבך מה מים הללו הולכין בנהר ושוב אינן חוזרים כך כל יחיד ויחיד מישראל שעשה מריבה עם חבירו לא ישמור עליו קנאה ונקמה בלבבו ולא יתגאה עליו וד"ת לא ימנע ממנו שנאמר (משלי כה) אל תצא לריב מהר פן מה תעשה באחריתה וגו'. ואל תהא רגיל להשיב דברים כנגד ב"ד שלמעלה שאם יזדקק לך להוכיחך אי אתה יכול לעמוד בתוכחות שנאמר (משלי כה) ריבך ריב את רעך וסוד אחר אל תגל הא כיצד עבר אדם עבירה בשנה זו כיון שהגיע יום הכפורים והתוודה עליה מחל לו הקב"ה עליה לשנה האחרת אל תזכרוה לו ביותר שכן אמרו חכמים מאה חנופים ולא אחד מגלה פנים וכך שנו חכמים במשנה אם היה בעל תשובה לא יאמר לו זכור מעשיך הראשונים ואם היה בן גוים לא יאמר לו זכור מעשה אבותיך שנאמר (שמות כב) וגר לא תונה וגו' ואומר (ויקרא יט) לא תלך רכיל בעמיך. ד"א לא תלך רכיל בעמיך שלא תהא רך בפיך וקשה בלבבך. ד"א מה רוכל זה יש עמו מאה מיני בשמים אף כל חכם וחכם מישראל יש בו כמה מאות ד"ת לאמיתן יש בלבבו מאה מחשבות של מקרא ומאה של משנה ומאה מיני תשובות של תלמוד שנאמר (ש"ה ג) מי זאת עולה מן המדבר וגו' מכל אבקת רוכל והם כמשה ואהרן וכל הדומין להם. וכיוצא בהן אתה אומר אצל רשעים כמו דתן ואבירם הרשעים שנתכוון כל אחד וא' מהן לעשות מריבה עם חבריהם ויש בהם מאה מחשבות של גזל ומאה של עריות ומאה של שפיכות דמים שנאמר (משלי יח) לתאוה יבקש נפרד וגו' מפני שמספרין לשון הרע בארץ ועלה כנגד כסא הכבוד שנאמר (תהלים עג) שתו בשמים פיהם ולשונם תהלך בארץ מפני מה מפני שמזכירין בה ועוברין עליה: ד"א לא תלך רכיל בעמך ארבע מדות יש באותו מקרא שתי מדות של צדיקים ושתי מדות של רשעים. שתי מדות של צדיקים כיצד צא ולמד מן משה ואהרן שנתכוונו ועשו שלום בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל ת"ח לע"ה ובין חכם לחכם ובין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ומתוך דרכיהם הטובים נקבע להם שם טוב ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר (שמות ו) הוא אהרן ומשה. שתי מדות של רשעים כיצד צא ולמד מן דתן ואבירם הרשעים שנתכוונו ועשו מחלוקת בין ישראל לאביהם שבשמים ובין ישראל עם הארץ לתלמיד חכם ובין חכם לחכם ובין אדם לחבירו ובין איש לאשתו ומתוך דרכיהם הרעים נקבע שם רע להם ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות שנאמר (במדבר כו) הוא דתן ואבירם. ד"א מה היה צריך לומר הוא דתן ואבירם אלא הן הם שאמרו למשה במצרים (שמות ב) מי שמך לאיש שר ושופט עלינו. הוא דתן ואבירם שאמרו לו למשה במצרים ירא ה' עליכם וישפוט אשר הבאשתם את ריחנו בעיני פרעה וגו' (שמות ה) שנאמר (שמות ה) ויפגעו את משה ואת אהרן נצבים לקראתם ולהלן הוא אומר ודתן ואבירם יצאו נצבים וגו' (במדבר טז) נאמר כאן נצבים ונאמר להלן נצבים מה נצבים האמור להלן הם דתן ואבירם אף נצבים האמור כאן הם דתן ואבירם. הוא דתן ואבירם שהותירו מן המן שנאמר (שמות טז) ויותירו אנשים ממנו עד בוקר וגו' ולהלן הוא אומר (שמות ב) והנה שני אנשים עברים נצים וגו' מה אנשים האמור להלן הם דתן ואבירם אף אנשים האמור כאן דתן ואבירם מכאן אמרו כל מה שאתה יכול לתלות ברשעים תלהו עליהם. וכי מה טיבו של אדם שמתכוין ועושה מריבה על מי שאמר והיה העולם אלא בא הכתוב ללמדך שכל מי שעושה מריבה על ת"ח כאלו עושה מריבה על מי שאמר והיה העולם שנאמר (במדבר כו) הוא דתן ואבירם קריאי העדה אשר הצו על משה ועל אהרן בעדת קרח בהצותם על ה'. ולפי שהיו יודעין דתן ואבירם במשה ואהרן שכשרים הן ובני עולם הבא הן והן עמדו עליהן להרגן בלשונם וכן יודעים דואג ואחיתופל בדוד מלך ישראל שכשר הוא ובן עוה"ב הוא והם עמדו עליו להרגו בלשונם. לכך נאמר עליהן (תהלים יב) יכרת ה' כל שפתי חלקות לשון מדברת גדולות וגו' לפי שהיא העבירה הגדולה. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שחלקו לו כבוד לאחיתופל וקראו לו יועץ שנאמר (שמואל ב טז) ועצת אחיתופל אשר יעץ בימים ההם כאשר ישאל בדבר האלקים וגו' וכשם שחלקו לו כבוד לדואג האדומי וקראו לו גבור שנאמר (תהלים נב) מה תתהלל ברעה הגבור וגו'. כמו כן לפי גודל כבודם כן הוא גודל פורעניותם לכן כתיב בתריה (תהלים נב) הוות תחשוב לשונך כתער מלוטש עושה רמיה וגו' גם אל יתצך לנצח יחתך ויסחך מאהל ושרשך מארץ חיים סלה וגו'. גם אל יתצך לנצח בין בעוה"ז בין בימות בן דוד ובין בעוה"ב. יחתך ויסחך מאהל זה בית המדרש ואמרו חכמים שכך אמר דוד אף שיחתן לא תזכר בבית המדרש. ושרשך מארץ חיים סלה זהו העוה"ב שהצדיקים חיים וקיימים בה לעולם ולעולמי עולמים: ברוך המקום ברוך הוא שבחר בחכמים ובתלמידיהם ובתלמידי תלמידיהם ומקיים עליהם במדה שאדם מודד בה מודדין לו כשם שהם יושבים בב"כ ובב"מ ובכל מקום שהוא פנוי להם וקוראים ושונין לשם שמים ויראה בלבבם ומחזיקין דברי תורה בפיהם ומקיימין עליהן הפסוק (איכה ג) טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו וגו'. כך כביכול אפי' אם הם ישאלו את כל העולם כולו בשעה אחת הוא נותן להם מיד שנאמר (תהלים ב) אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה וגו' שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ אבל מדת הרשעים אינו כן שנאמר (תהלים א) לא כן הרשעים כי אם כמוץ אשר תדפנו רוח. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהרשעים מספרים לשון הרע ועולה עד כסא הכבוד כמו כן יורדין מלאכים מפני הגבורה ונוטלין אותן הרשעים ומשליכין אותן לתוך עומקה של גיהנם באותה שעה משיבה גיהנם ואומרת לפני הקב"ה. רבש"ע אין לי יכולת לפרוע להם דיי כפי עונש שלהם. ואין כל העולם כולו יכול ליתן להם די פורענותם. והלא בעל הלשון הרע הזה חטא מן הארץ עד לרקיע אלא שגר בו חציך מלמעלה תחלה ואחר כך יקבל ממני גחלי רתמים מלמטה שנאמר (תהלים קכ) מה יתן לך ומה יוסיף לך לשון רמיה חצי גבור שנונים עם גחלי רתמים ואין גבור אלא הקב"ה יתברך שמו לעולם ולעולמי עולמים שנאמר (דברים י) האל הגדול הגבור והנורא גבור הוא ועושה נוראות ואומר (ישעיה מב) ה' כגבור יצא. הרשעים גמורים הרי הן בתוך הגיהנם כציר ומורייס בתוך הקדירה מה קדירה זו כיון שנותנין בתוכה ציר או מורייס מיד היא נחה כך הגיהנם כיון שנותנין בה פושעי ישראל מיד היא נחה כיצד כשהיא מתרגשת אומר לה הקב"ה למה ועל מה את מתרגשת אמרה לפניו רבש"ע תן לי המכירין בה ועוברין עליה והיה הקב"ה משיא לגיהנם בדברים ואומר לה שמא אין לך מקום אל פושעי ישראל באותה שעה אמרה גיהנם לפניו רבש"ע והלא נשבעת לי להרחיב אותי שנאמר (ישעיה ה) לכן הרחיבה שאול נפשה ופערה פיה לבלי חוק וגו'. ואין לכן אלא שבועה שנאמר (שמואל א ג) ולכן נשבעתי לבית עלי. ומה ת"ל וירד הדרה והמונה (ישעיה ה) אלו שעוברין עבירה בחדרי חדרים במקום הטמון ואומר מי רואני ומי יודעני שנאמר (שמואל א כט) והיה במחשך מעשיהם ויאמרו מי רואנו ומי יודענו ואומר (תהלים צד) ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלקי יעקב. ואומר (יחזקאל ח) הראית בן אדם אשר זקני בית ישראל עושים בחשך וגו' כי אומרים וגו' עזב ה' את הארץ. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהם עוברין עבירות בחדרי חדרים ובמסתרים ובמקום חשך וטמון כך הקב"ה יחפש עונותיהם מתוך אורות ונרות שנאמר (צפניה א) בעת ההיא אחפש את ירושלים בנרות ופקדתי על האנשים הקופאים על שמריהם האומרים בלבבם לא יטיב ה' ולא ירע לכך נאמר הדרה. ד"א הדרה אל תקרי הדרה אלא חזרה שחוזרין על העבירות ועושין אותן כמה פעמים לכך נאמר הדרה מאי המונה אלו שהולכין המונים המונים חמשה חמשה ועשרה עשרה וגונבים וגוזלים ומונים זה בפני זה ואין להם בושה לא מפמליא של מעלה ולא מפמליא של מטה ונשבעין לשקר ומכחישין בב"ד לכך נאמר המונה. ומה שאונה זה שלום כל אותן דברים אינן עושין אלא מתוך השלום לכך נאמר שאונה. ומאי ועלז בה זה הגיהנם שמשמח ברשעי ישראל ואז הרי היא נחה מיד. ואתם צדיקי עולם שעשיתם לי רצוני בתורתי בכל יום ויום בואו וראו במפלתן של רשעים גמורים שבישראל וברשעי עכו"ם מכחישי התורה כמו כן הוא שנאמר (ישעיה מא) תזרם ורוח תשאם וגו' ואתה תגיל בה' בקדוש ישראל תתהלל: ד"א לא תלך רכיל בעמיך ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כשם שהקב"ה יהי שמו הגדול מבורך לעולם ולעולמי עולמים מגלגל לפניו מדת הרחמים ומעביר מלפניו מדת הדין ולא שומר קנאה ונקמה בלבבו על ישראל בכל מקומות מושבותם וד"ת אינו מונע מהם. כמו כן יעשה כל אחד ואחד מישראל לחבירו שנאמר (ויקרא יט) לא תשנא את אחיך בלבבך הוכיח תוכיח את עמיתך ולא תשא עליו חטא לא תקום ולא תטור את בני עמך ואהבת לרעך כמוך אני ה'. מה ת"ל בלבבך בשנאה המיושבת בלב יכול באחיו מן האב או מן האם הכתוב מדבר או יכול שאינו מדבר אלא כנגד הקב"ה שאין לו אחים אלא ישראל שאינו שונא אותם לא בעולם הזה ולא לימות בן דוד ולא לעולם הבא אלו צדיקי עולם שעושין תורתו בכל יום תמיד שהקב"ה קורא אותם אחי ורעי שנאמר למען אחי ורעי אדברה נא שלום בך (תהלים קכב) ת"ל הוכיח תוכיח את עמיתך יכול אפילו אם אתה יודע שהוא רשע ושונאך אע"פ כן אתה חייב להוכיח אותו ת"ל הוכח תוכיח את עמיתך לעמיתך שהוא אוהבך ושהוא עמך בתורה ומצות אתה חייב להוכיח אותו אבל לרשע שהוא שונאיך אין אתה חייב להוכיח אותו וגם אי אתה רשאי להוכיח אותו שנאמר (משלי ט) יוסר לץ לוקח לו קלון ומוכיח לרשע מומו אל תוכח לץ פן ישנאך הוכח לחכם ויאהבך. מאי ולא תשא עליו חטא אמר ר' אליעזר בן מתיא אם יש בו דבר שאתה יודע בו אמור לו בינו לבינך ואל תהא חוטא בו לכך נאמר ולא תשא עליו חטא כיוצא בדבר הרי הוא אומר (משלי כד) בנפול אויבך אל תשמח ובכשלו אל יגל לבך פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו ולהלן הוא אומר (משלי יא) ובאבוד רשעים רנה כיצד יתקיימו שני כתובים הללו אלא ת"ח שנצחך היום במלאכה ולמחר בא דבר לידו אל תשמח בו שנאמר פן יראה ה' ורע בעיניו אבל אם אחד מישראל שהוא רוצה לשמוח במפלתן של רשעים באותן המבקשים לעשות רעה לישראל חבירו שהם רשעים גמורים מותר לשמוח ברעתן. ושמא תאמר מנין לך לומר כך תדע לך שכך הוא צא ולמד מנבל הכרמלי שבאו אצלו אותן עשרה התלמידים של דוד וראו אצלו כל אותה הסעודה הגדולה ולא רצו ליהנות ממנה שהיו אומרים להם שלא בקש זה אלא להורגן ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו לא עולה ולא שכחה ולא משוא פנים כשם שביקש נבל הכרמלי מיתתן של ת"ח לפיכך נפל ברוחו לאחר עשרת הימים שנאמר (שמואל א כה) ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת אם מרובים הם יאמר כארבעים או כחמשים ואם מועטין הן יאמר כארבעה או כחמשה מה ת"ל ויהי כעשרת הימים אלא אלו עשרת הימים שבין ר"ה ליוה"כ שנתן להם הקב"ה לישראל תשובה למחול להם על כל עונותיהם כך נתן לנבל לעשות תשובה ולא עשה לכך נאמר ויהי כעשרת הימים ויגוף ה' את נבל וימת. וכי מה כתיב בענין של אחריו וישמע דוד כי מת נבל ויאמר ברוך ה' אשר רב את ריב חרפתי מיד נבל ואת עבדו חשך מרעה ואת רעת נבל השיב ה' בראשו וישלח דוד וידבר באביגיל לקחתה לו לאשה וגו' ותלך אחרי מלאכי דוד ותהי לו לאשה בודאי עליו נאמר (איוב כז) יכין (רשע) וצדיק ילבש וזה אחריתו של עולם.