Midrash for Psalms 93:8

שור או כשב או עז כך פתח ר' תנחומא זו היא שנאמרה בקבלה על ידי שלמה מה שהיה כבר הוא [וגו'] והאלהים יבקש את נרדף (קהלת ג' ט"ו), מה שהיה כבר הוא כשברא הקב"ה את האדם ברא אותו (שהוא) [שיהא] חי וקיים כמלאכי השרת ויאמר ה' [אלהים] הן האדם היה כאחד [ממנו] (בראשית ג' כ"ב) כשם שמלאכי השרת אינם מתים אף [הוא] לא יטעום טעם מיתה, אבל ר' יהודה בר' סימן דרש דעת קשה היא הן האדם היה כאחד ממנו כיחידו של עולם שהוא חי וקיים לעולמים, וסבר הקב"ה להשליטו בעולמו ולעשותו מלך על כל בריותיו, אמר הקב"ה אני מלך בעליונים ואדם מלך בתחתונים, מה עשה הקב"ה הכניסו לגן עדן ועשאו מלך שם שנאמר ויטע ה' אלהים וגו' [וישם שם את האדם] (בראשית ב' ח') ויבא שם את האדם אין כתיב כאן אלא וישם, מהו וישם כשם שאתה אומר שום תשים עליך מלך (דברים י"ז ט"ו) וכן וישם כסא לאם המלך (מלכים א' ב' י"ט), כיון שלא עמד בציוויו מיד נגזר עליו מיתה, ובאי עולם תומהים לומר אפשר אלו לא חטא שהיה קיים לעולמים, אפשר שאין אדם מת, עלילות הביא הקב"ה, והקב"ה אמר וכי אליהו ששמר ציווי אינו חי לעולם, מה שהיה כבר הוא, מהו ואשר להיות כבר היה אמר הקב"ה אמרתי שאני מחיה המתים לע"ל ובאי עולם תומהים לומר אפשר לו שיחיה, אמר (לו) [להם] הקב"ה מה אתם תומהים שאני עתיד להחיות המתים, לא כבר החייתי מתים בעוה"ז ע"י אליהו וע"י אלישע ולא ע"י יחזקאל ואשר להיות כבר היה בעוה"ז, וא"כ הואיל שאין הכותים מודים בתחיית המתים (ולא) [לא] יעמיד אותם הקב"ה לעתיד לבא וכן לאומות אלא יעמיד הצדיקים ויניח את הרשעים, אלא אמר הקב"ה (לישראל) [ישראל] מודים בתחיית המתים והאומות לא דיים שלא יהו מודים אלא עוד רודפים אחר ישראל, אמר הקב"ה לפיכך אני מעמיד לאומות העולם ולישראל כדי לתבוע דינם של נרדפים והאלהים יבקש את נרדף, (לא) [אבל] שיטת ר' נחמיה (ור' יהודה) מה שהיה כבר הוא בשעה שברא הקב"ה את עולמו היה העולם מלא מים במים, מה עשה הקב"ה, התחיל גוזר עליהם שיפנו מן העולם ויאמר אלהים יקוו המים (בראשית א' ט'), כיון שנגזר עליהם היו רוצים לעשות גזירת קונם, ולהיכן הלכו להם, לאוקיינוס, והאיך עשו, ר' לוי ורבותינו, ר' לוי אמר קולו של הקב"ה היה מטרטר להם קול ה' על המים (תהלים כ"ט ג'), ורבותינו אמרו הם היו מלחשים אלו לאלו ואומרים להיכן גזר עלינו קונינו שנלך, (אמרו לו) [אמר להם לאוקיינוס], נשאו נהרות ה' נשאו נהרות קולם ישאו נהרות דכים (תהלים צ"ג ג') מהו דכים דרך ים, בא וראה נסים [שנעשו כאן], כיון שנגזר עליהם שילכו לאוקיינוס היו עולים הרים ויורדים בקעות [שנאמר] יעלו הרים ירדו בקעות אל מקום [זה יסרת להם] (תהלים ק"ד ח'), והאיך עשה להם הקב"ה כל העולם היה מים במים ובנוהג שבעולם אדם יהא לפניו שתי קערות מלאות יכול הוא לפנות אחת לתוך אחת, לאו, בא וראה נסיו ופלאיו של הקב"ה העולם היה מים במים אעפי"כ פינה לתוך מלא, למה הדבר דומה לנודות נפוחות ונתונות לתוך הבית (ועשה) [ועשאו] מלאות כל הבית, מה עשה בעה"ב, נטל את הנודות והוציא את הרוח מתוכם וריקם, מיד ניתנו בזויות, כך הקב"ה היו (ימי) [מימי] בראשית מלאים את כל העולם, מה עשה הקב"ה כבש עליהם כביכול [והקוום] לאוקיינוס, כשעמד דורו של אנוש והכעיסו אותו בצלמים אז הוחל לקרא בשם ה' (בראשית ד' כ"ו), אמר הקב"ה יבואו אותם המים שגזרתי עליהם וקיימו את גזירתי ויפרעו מן הדור שביטל גזירתי הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ (עמוס ה' ח' וט' ו'), באותה השעה באו המים והגיעו עד עכו עד יפו, כך עמדו דור הפלגה והכעיסו אותו ופרע מהן הקב"ה במים ויפץ ה' אותם משם (בראשית י"א ח') ויפץ אותם שהפיצם במים אלא שכתב ב' פעמים הקורא למי הים וישפכם אחת דורו של אנוש ואחת דורו של הפלגה, והבריות תומהים לומר אפשר לדבר הזה שבאו המים מן האוקיינוס והגיעו עד עכו עד יפו, והקב"ה משיבן (אוי) [אי] שוטים על דור המגדל אתם תומהין הרי לא כבר היה על דורו של אנוש. מה שהיה כבר הוא ואשר להיות כבר היה אמר הקב"ה עתיד אני ליבש את הים הגדול לפני גליות, מניין, שכן כתיב והחרים ה' את לשון ים מצרים והניף ידו אל הנהר בעים רוחו והכהו לשבעה נחלים והדריך בנעלים (ישעיה י"א ט"ו) [ועתיד] לעשותו שבילים לפניהם, מניין, שכן כתיב והיתה מסלה לשאר עמו וגו' (ישעיהו י"א ט"ז), והבריות תומהים לומר אפשר לדבר הזה, והקב"ה משיבם ולא כבר עשיתי כן בעוה"ז כשיצאו ישראל ממצרים, ואשר להיות כבר היה לא גזרתי את הים ועשיתי אותו שבילים לפניהם לגוזר ים סוף לגזרים (תהלים קל"ו י"ג) ושקעתי את רודפיהם בתוכו. והאלהים יבקש את נרדף לעולם הקב"ה אוהב (אני) את הנרדפים ושונא (אני) את הרודפים, ישמעאל רודף את יצחק אחיו ותרא שרה את בן הגר המצרית וגו' (בראשית כ"א ט') שהיה זורק עליו חצים כמתלהלה היורה זקים חצים ומות [וגו'] ואמר הלא מצחק אני (משלי כ"ו י"ח וי"ט) לפיכך הקב"ה אוהב את יצחק, קח נא את בנך (בראשית כ"ב ב') א"ל אברהם אבינו רבש"ע יש לי שני בנים נתתה לי יצחק וישמעאל, א"ל את יחידך (בראשית כ"ב) א"ל רבש"ע שניהם יחידים יצחק יחיד לשרה וישמעאל יחיד להגר, א"ל אשר אהבת (בראשית כ"ב) א"ל וכי יש תחומים במעים לשניהם אני אוהב, א"ל את יצחק (בראשית כ"ב) ליצחק אני אוהב שהוא נרדף, כך עשו רודף אחר יעקב על רדפו בחרב אחיו ושחת רחמיו (עמוס א' י"א) אמר הקב"ה אוהב אני לנרדף ושונא לרודף ואת עשו שנאתי (מלאכי א' ג') אבל יעקב ואוהב את יעקב (מלאכי א' ב'), למה, והאלהים יבקש את נרדף דוד נרדף ושאול רודף אמר הקב"ה אוהב אני לנרדף ושונא אני לרודף קרע ה' את הממלכה ונתנה לרעך (שמואל א' ט"ו כ"ח) לדוד והאלהים יבקש את נרדף, [הרי] בבני אדם שהקב"ה אוהב את הנרדפים מניין אף בעוף ובבהמה, את מוצא בשעה שהקב"ה אמר למשה על הקרבנות היה משה סבור (שהקב"ה אמר למשה על הקרבנות) שיקריב טווסים או פסיונים או אווזים, ולא אמר לו כך אלא ואם מן העוף עולה קרבנו לה' והקריב מן התורים או מן בני היונה (ויקרא א' י"ד) (וכל אחר הצפור) [ולא צפור אחר] אמר הקב"ה הואיל שהם נרדפים מהם (למבקש) [מבקש] אני קרבן והאלהים יבקש את נרדף שור או כשב או עז.

יום ראשון נטל גוש של שלג מתחת כסא הכבוד וזרק על פני המים באמצעו של עולם ונעשה ארץ, שנאמר כי לשלג יאמר הוי ארץ, ולקח אבן שתיה וירה אותה במקום בית המקדש ונתיסד עליה העולם שנאמר או מי ירה אבן פינתה, וקרא לארץ ועמדה במקומה כדי שלא תזוז לא לכאן ולא לכאן כאניה בפלגוס, שנאמר אל אלקים י״י דבר ויקרא ארץ. וכיון שזרח אורו, על ארץ ישראל זרח תחלה, ומשם האיר לכל העולם כולו, שנאמר מציון מכלל יופי אלקים הופיע. כיצד האירו? לבש טליתו ונתעטף באורו והאיר לעולם שנאמר עוטה אור כשלמה וגו'. והיו המים כל אותו היום מכסין את הארץ והיתה מתמוגגת עד שלבש לבוש גיאות ונתראה כבודו שנאמר ה' מלך גאות לבש וגו', וחגר מחגורת של עוז והעמידה בעוזו שנאמר ה' עוז התאזר אף תכון וגו'.

בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, שִׁשָּׁה דְבָרִים קָדְמוּ לִבְרִיאַת הָעוֹלָם, יֵשׁ מֵהֶן שֶׁנִּבְרְאוּ, וְיֵשׁ מֵהֶן שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת. הַתּוֹרָה וְהַכִּסֵּא הַכָּבוֹד, נִבְרְאוּ. תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן, דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז וגו'. הָאָבוֹת וְיִשְׂרָאֵל וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, עָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּרְאוֹת, הָאָבוֹת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ט, י): כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר וגו'. יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עד, ב): זְכֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם. בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה יז, יב): כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן וגו'. שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים עב, יז): יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם וגו'. רַבִּי אַהֲבָה בְּרַבִּי זְעִירָא אָמַר אַף הַתְּשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ב): בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ, וְאוֹתָהּ הַשָּׁעָה תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וגו', אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ אֵיזֶה מֵהֶם קֹדֶם, אִם הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד וְאִם כִּסֵּא הַכָּבוֹד קֹדֶם לַתּוֹרָה, אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא הַתּוֹרָה קָדְמָה לְכִסֵּא הַכָּבוֹד, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ח, כב): ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ וגו', קוֹדֵם לְאוֹתוֹ שֶׁכָּתוּב בּוֹ (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַבִּי יִצְחָק אָמְרוּ, מַחְשַׁבְתָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל קָדְמָה לְכָל דָּבָר, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה נָשׂוּי לְמַטְרוֹנָה אַחַת, וְלֹא הָיָה לוֹ מִמֶּנָּה בֵּן, פַּעַם אַחַת נִמְצָא הַמֶּלֶךְ עוֹבֵר בַּשּׁוּק, אָמַר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, וְהָיוּ הַכֹּל אוֹמְרִין, בֵּן אֵין לוֹ וְהוּא אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין זוֹ לִבְנִי, חָזְרוּ וְאָמְרוּ הַמֶּלֶךְ אַסְטְרוֹלוֹגוּס גָּדוֹל הוּא, אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַמֶּלֶךְ שֶׁהוּא עָתִיד לְהַעֲמִיד מִמֶּנָּה בֵּן לֹא הָיָה אוֹמֵר טְלוּ מִילָנִין וְקַלְמִין לִבְנִי. כָּךְ אִלּוּלֵי שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁאַחַר עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה דּוֹרוֹת יִשְׂרָאֵל עֲתִידִין לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה, לֹא הָיָה כּוֹתֵב בַּתּוֹרָה צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי בַּנָאי, הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (משלי ג, יט): ה' בְּחָכְמָה יָסַד אֶרֶץ וגו'. רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמַר בִּזְכוּת משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, כא): וַיַּרְא רֵאשִׁית לוֹ. רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב מַתְנָה אָמַר, בִּזְכוּת שְׁלשָׁה דְּבָרִים נִבְרָא הָעוֹלָם, בִּזְכוּת חַלָּה, וּבִזְכוּת מַעַשְׂרוֹת, וּבִזְכוּת בִּכּוּרִים, וּמַה טַּעַם, בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹהִים, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָא חַלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר (במדבר טו, כ): רֵאשִׁית עֲרִסֹתֵיכֶם, אֵין רֵאשִׁית אֶלָּא מַעַשְׂרוֹת, הֵיךְ דְּאַתְּ אָמַר (דברים יח, ד): רֵאשִׁית דְּגָנְךָ, וְאֵין רֵאשִׁית אֶלָּא בִּכּוּרִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יט): רֵאשִׁית בִּכּוּרֵי אַדְמָתְךָ וגו'.

ונתתי את נקמתי באדום (יחזקאל כ״ה י״ד), א״ר שמואל בר נחמן עתיד הקב״ה ללבוש בגדי נקם להנקם משבעים אומות, והקב״ה לובש עשרה לבושים כנגד עשרה שמות שנקראה כלה (עי' פסיקתא פ' שוש אשיש) ואלו הן: באתי לגני אחותי כלה, אתי מלבנון כלה, גן נעול אחותי כלה, מה יפו דודיך אחותי כלה, נפת תטופנה שפתותיך כלה, לבבתני אחותי כלה (שה"ש), קול חתן וקול כלה (ירמיה ל״ג י״א), ותקשרם ככלה (ישעיה מ״ט י״ח), ומשוש חתן על כלה (שב ס"ב ה'), כחתן יכהן פאר וככלה תעדה כליה (שם ס"א י'). ואלו עשרה מלבושים: ה' מלך גאות לבש (תהלים צ״ג א') בבריאתו של עולם. לבש ה' עז (שם) ביום מתן תורה, וילבש צדקה כשריון (ישעיה נ״ט י״ז) ביום שמקטרגין או״ה לישראל, וילבש בגדי נקם תלבושת (שם) במפלתה של אדום, חמוץ בגדים מבצרה (שם ס״ג) ביום שלחם הקב״ה על כל או״ה, זה הדור בלבושו (שם) במלחמת גוג ומגוג, ויז נצחם על בגדי (שם) במלחמת איטליא של יון, הוד והדר לבשת (תהילים ק״ד:א׳) אלו שני לבושים שהקב״ה לובש ביום תחיית המתים, מדוע אדום ללבושיך (ישעיה שם) ביום שהקב״ה עושה מלחמתו. וכן הוא אומר אשכיר חצי מדם (דברים ל״ב מ״ד), ד״א אמר הקב״ה אוי לך עשו הרשע שני נביאים נתנבאו עליך עובדיה ויחזקאל, עובדיה אמר קומו ונקומה עליה למלחמה, ויחזקאל אמר ונתתי את נקמתי באדום וגו' (יחזקאל כ״ה י״ד), שותפו של ישמעאל, אוי לך עשו וישמעאל. וכן הוא אומר אהלי אדום וישמעאלים וגו׳ (תהלים פ״ג ז'), אלא גבורי צען אדירי עריצי אדום שרי גדולי תימן כולהם בחרב ובשבי, וכ״כ וחתו גבוריך תימן וגו׳ (עובדיה א׳ ט).

פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. כְּתִיב (ירמיה ח, כג): מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם וְעֵינִי מְקוֹר דִּמְעָה, מִי אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה, אִם תֹּאמַר יִרְמְיָה, אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹא לֶאֱכֹל, אֶפְשָׁר לוֹ שֶׁלֹא לִישֹּׁן, אֶלָּא מִי אֲמָרוֹ מִי שֶׁאֵין לְפָנָיו לֹא אֲכִילָה וְלֹא שֵׁנָה, דִּכְתִיב (תהלים קכא, ד): הִנֵּה לֹא יָנוּם וְלֹא יִישָׁן שׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, כְּתִיב (בראשית א, ט): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְקַוּוּ לִי הַמַּיִם מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶן. רַבִּי חַגַּי בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה לוֹ פַּלְטֵירִין, וְהוֹשִׁיב בָּהֶן דָּיוֹרִין אִלְמִים, וּבְכָל יוֹם וָיוֹם הָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִין בִּשְׁלוֹם הַמֶּלֶךְ וּמְקַלְּסִין אוֹתוֹ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע, אָמַר הַמֶּלֶךְ וּמָה אֵלּוּ שֶׁהֵן אִלְּמִים כָּךְ מְקַלְּסִין אוֹתִי, אִם הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, מֶה עָשָׂה הוֹשִׁיב בָּהֶן דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין שֶׁל מֶלֶךְ וְאָמְרוּ אֵין זוֹ פָּלָטִין אֶלָּא שֶׁלָּנוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחֲזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים: אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה', בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא פֶּה וְלֹא לָשׁוֹן, לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר כָּךְ מְקַלְּסִין אוֹתִי, לִכְשֶׁאֶבְרָא בְּנֵי אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וְכֵיוָן שֶׁבָּרָא בְּנֵי אָדָם עָמְדוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ וְדוֹר הַמַּבּוּל וּמָרְדוּ בוֹ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַחֲזֹר הָעוֹלָם לִכְמוֹת שֶׁהָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ. רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן אָמַר לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ מַקֵּל וְצִנִּית, עָמַד וְסִגֵּל וְקָנָה לוֹ צֹאן, וְנִכְנְסוּ זְאֵבִין וּבְקָעוּם, אָמַר אוֹתוֹ הָרוֹעֶה אֶחְזֹר לְאוֹתוֹ מַקֵּל וּלְאוֹתָהּ צִנִּית. כָּךְ רוֹעֶה זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים פ, ב): רֹעֵה יִשְרָאֵל הַאֲזִינָה נֹהֵג כַּצֹּאן יוֹסֵף ישֵׁב הַכְּרוּבִים הוֹפִיעָה. צֹאן אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל לד, לא): וְאַתֵּן צֹאנִי צֹאן מַרְעִיתִי. נִכְנְסוּ זְאֵבִין לְתוֹךְ עֶדְרוֹ וּבְקָעוּם, אֵלּוּ הַשֹּׂוֹנְאִים שֶׁנִּכְנְסוּ לְבֵית הַמִּקְדָּשׁ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מִי יִתֵּן רֹאשִׁי מַיִם. כְּתִיב (תהלים מב, ה): אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי, כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל אוֹמֶרֶת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה לִירוּשָׁלַיִם וּדְרָכִים מְתֻקָּנִים, וְעַכְשָׁיו בַּשָֹּׂךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (הושע ב, ח): לָכֵן הִנְנִי שָׂךְ אֶת דַּרְכֵּךְ בַּסִּירִים. דָּבָר אַחֵר, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְאִילָנוֹת מְסַכְּכוֹת עַל רֹאשִׁי, וְעַכְשָׁיו תְּלוּיָה לַשֶּׁמֶשׁ. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּצִלּוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַכְשָׁיו בְּצִלָּן שֶׁל מַלְכֻיּוֹת. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וגו', אַסְפַּסְיָאנוּס קֵיסָר הוֹשִׁיב שׁוֹמְרִים רָחוֹק מִפּוּמְעִים שְׁמוֹנָה עָשָׂר מִיל, וְהָיוּ שׁוֹאֲלִים לְעוֹלֵי רְגָלִים וְאוֹמְרִים לָהֶם לְמִי אַתֶּם, וְהָיוּ אוֹמְרִים לָהֶם אַסְפַּסְיָאנִי, טְרָכִינִי, אַדְרִיָּינִי. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה וְסַלֵּי בִּכּוּרִים עַל רֹאשִׁי בָּהַשְׁכָּמָה, שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים (ירמיה לא, ה): קוּמוּ וְנַעֲלֶה צִיּוֹן, וּבַדְּרָכִים הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קכב, ב): עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם. בְּהַר הַבַּיִת מָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קנ, א): הַלְלוּיָהּ הַלְלוּ אֵל בְּקָדְשׁוֹ. בָּעֲזָרָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ, וְעַכְשָׁיו אֶדַּדֵּם, דְּמוּמָה סָלְקָא, דְּמוּמָה נָחֲתָא. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה בְּשִׁירוֹת וּבִזְמִירוֹת לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מב, ה): בְּקוֹל רִנָּה וְתוֹדָה, וְעַכְשָׁיו בָּכְיָה סָלְקָא בָּכְיָה נָחֲתָא. אֵלֶּה אֶזְכְּרָה, לְשֶׁעָבַר הָיִיתִי עוֹלָה הֲמוֹנִיּוֹת הֲמוֹנִיּוֹת שֶׁל חֲגִיגָה, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (תהלים מב, ה): הָמוֹן חוֹגֵג. אָמַר רַבִּי לֵוִי כַּהֲדֵין גַּעְגְּעָא דְּלָא פָּסֵיק לָא בִּימָמָא וְלָא בְּלֵילְיָא, וְעַכְשָׁיו טָמְשָׁא סָלְקִין וְטָמְשָׁא נָחֲתִין, אֵלֶּה אֶזְכְּרָה וְאֶשְׁפְּכָה עָלַי נַפְשִׁי וגו'. דָּבָר אַחֵר, פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן, הֲוֵי מָחֵי לֵיהּ וַאֲמַר חֲטֵית, הֲוָה מָחֵי לֵיהּ וַאֲמַר חֲטֵית וְסִיכַּלְתְּ, וְעוֹד הֲוֵי מָחֵי לֵיהּ עַד דְּפָשַׁט עֲשַׂר אֶצְבְּעוֹי קוֹדָמוֹי, כָּךְ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הֲוָה מְיַיסֵּר לִירוּשָׁלַיִם וַהֲוַת אָמְרָה חֲטֵית, עַד פֵּרְשָׂה צִיּוֹן בְּיָדֶיהָ. אֵין מְנַחֵם לָהּ, אָמַר רַבִּי לֵוִי כָּל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר: אֵין, הֲוָה לָהּ, (בראשית יא, ל): וַתְּהִי שָׂרַי עֲקָרָה אֵין לָהּ וָלָד, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (בראשית כא, א): וַה' פָּקַד אֶת שָׂרָה. וְדִכְוָתָהּ (שמואל א א, ב): וּלְחַנָּה אֵין יְלָדִים, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (שמואל א ב, כא): כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה. וְדִכְוָתָהּ (ירמיה ל, יז): צִיּוֹן הִיא דֹּרֵשׁ אֵין לָהּ, וַהֲוָה לָהּ. דִּכְתִיב (ישעיה נט, כ): וּבָא לְצִיּוֹן גּוֹאֵל, אַף כָּאן אֵין מְנַחֵם לָהּ, וַהֲוָה לָהּ, דִּכְתִיב (ישעיה נא, יב): אָנֹכִי אָנֹכִי הוּא מְנַחֶמְכֶם. צִוָּה ה' לְיַעֲקֹב סְבִיבָיו צָרָיו, כְּגוֹן חַלְּמִישׁ, לְנָוֶה. קַסְטְרָא, לְחֵיפָה. סוּסִיתָא, לִטְבֶרְיָה. יְרִיחוֹ, לִנְוֵעֵדֶן. לוּד, לְאוֹנוֹ. הָיְתָה יְרוּשָׁלָיִם לְנִדָּה בֵּינֵיהֶם, לְרִחוּק הָיְתָה.

הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: נֶפֶשׁ עָמֵל עָמְלָה לוֹ כִּי אָכַף עָלָיו פִּיהוּ (משלי טז, כו). מָה רָאָה מֹשֶׁה לִקְרֹא לַשָּׁמַיִם וְלָאָרֶץ בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁקָּרָא אוֹתָן לְצַוּוֹתָן עַל עַצְמָן. אָמַר לָהֶן, הֲרֵי גָּזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָלַי שֶׁאָמוּת, תְּנוּ דַּעַתְכֶם הֵיאַךְ תִּהְיוּ מְקַבְּלִין אוֹתִי בְּכָבוֹד, שֶׁתִּהְיוּ מִסְתַּכְּלִין בִּי כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וּמְדַבֵּר אֶת דִּבְרֵי תּוֹרָה לָעוֹלָם. הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם, שֶׁכְּבָר אָמַרְתִּי לָכֶם, הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם וְגוֹ' (דברים ל, יט), תְּנוּ דַּעַתְכֶם שֶׁלֹּא תִּהְיוּ מְקַטְרְגִין עַל יִשְׂרָאֵל לְאַחַר מוֹתִי, אֶלָּא הֱיוּ זְכוּרִים כְּאִלּוּ אֲנִי חַי וְעוֹמֵד עֲלֵיהֶם לְבַקֵּשׁ רַחֲמִים. אָמַר יְשַׁעְיָה, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ (ישעיה א, ב). מָה רָאָה יְשַׁעְיָהוּ לוֹמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם. אֶלָּא לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל דִּבְרֵי הַנְּבִיאִים שָׁוִים. מֹשֶׁה אָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וִישַׁעְיָהוּ אָמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ. אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא, מְלַמֵּד, כֵּיוָן שֶׁאָמַר מֹשֶׁה אֶת הַתּוֹרָה, בַּשָּׁמַיִם הָיָה, וְהָיָה מְדַבֵּר עִם הַשָּׁמַיִם כְּאָדָם שֶׁמְּדַבֵּר עִם חֲבֵרוֹ, שֶׁאָמַר, הַאֲזִינוּ הַשָּׁמַיִם. וְרָאָה אֶת הָאָרֶץ רְחוֹקָה מִמֶּנּוּ, וְאָמַר, וְתִשְׁמַע הָאָרֶץ. אֲבָל יְשַׁעְיָה שֶׁהָיָה בָּאָרֶץ וְרָאָה שָׁמַיִם רְחוֹקִים מִמֶּנּוּ, הִתְחִיל לוֹמַר, שִׁמְעוּ שָׁמַיִם, וְאַחַר כָּךְ, וְהַאֲזִינִי אֶרֶץ, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָה אֵלָיו. כִּי ה' דִּבֵּר (שם), אָמְרוּ לוֹ: יְשַׁעְיָה רַבֵּנוּ, וְכִי דִּבֵּר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר, אֶרֶץ רָעֲשָׁה אַף שָׁמַיִם וְגוֹ', מִפְּנֵי אֱלֹהִים זֶה סִינַי (תהלים סח, ט). וְהַמַּיִם נִזְדַּעְזְעוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִקּוֹלוֹת מַיִם רַבִּים וְגוֹ' (שם צג, ד). אֵימָתַי, בִּזְמַן וַיְדַבֵּר אֱלֹהִים אֶת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְגוֹ' (שמות כ, א). אִלּוּ דִּבֵּר עִמְּךָ, הָיִיתָ חַי. מָשָׁל לְשִׁלְטוֹן שֶׁנִּכְנַס לַמְּדִינָה. בָּא אִסְטְרַטְיוּטוֹן שֶׁל אוֹתָהּ מְדִינָה אֶצְלוֹ. כֵּיוָן שֶׁבָּא שִׁלְטוֹן לְדַבֵּר עִמָּהֶם, נִטְּלָה מֵהֶן דַּעְתָּן. לְיָמִים, בָּא קַרְתָּנִי אֶחָד, אָמַר לָהֶם: זֶה הַשִּׁלְטוֹן הוּא אוֹהֲבִי וַאֲנִי רָגִיל לְדַבֵּר עִמּוֹ. אָמְרוּ לוֹ: אֵין אָנוּ יְכוֹלִין לְדַבֵּר עִמּוֹ, אֶלָּא אִם הוּא אוֹהַבְךָ, דַּבֵּר עִמּוֹ בַּעֲדֵנוּ וְאַחַר כָּךְ עִמָּנוּ. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל לִישַׁעְיָה, אָנוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קְרָאָנוּ בָּנָיו, דִּכְתִיב: בְּנִי בְּכוֹרִי יִשְׂרָאֵל (שמות ד, כב), וּכְתִיב: הָעֲמוּסִים מִנִּי בָטֶן וְגוֹ' (ישעיה מו, ג), כֵּיוָן שֶׁדִּבֵּר עִמָּנוּ בְּסִינַי, נַפְשֵׁנוּ יָצְאָה בְּדַבְּרוֹ. שֶׁמָּא אִם יְדַבֵּר עִמָּנוּ נָמוּת. אֶלָּא אַתָּה רַבֵּנוּ קְרַב אַתָּה וּשְׁמַע, כְּמוֹ שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה רַבֵּנוּ. וּמִנַּיִן הָיְתָה הָעֲטָרָה הַזֹּאת לִישַׁעְיָה. שֶׁנֶּאֱמַר: וְעַתָּה אָמַר ה' יוֹצְרִי מִבֶּטֶן לְעֶבֶד לוֹ לְשׁוֹבֵב יַעֲקֹב אֵלָיו (שם מט, ה). וּלְכָךְ נֶאֱמַר: שִׁמְעוּ שָׁמַיִם וְגוֹ'.

כי ה' דבר (שם שם), אמרו לו לישעיה וכי דיבר הקב"ה ולא רעשה ארץ, והכתיב ארץ רעשה (וגם) [אף] שמים נטפו (תהלים סח ט), והמים נזדעזעו, שנאמר מקולות מים רבים (שם צג ד), אימתי וידבר אלהים את כל הדברים האלה לאמר (שמות כ א), אילו דבר עמך היתי חי, משל לשלטון שנכנס למדינה, בא איסטרטיגון של אותה מדינה, כיון שבא שלטון לדבר עמהן ניטלה דעתן, בא קרתני אחד, אמר להם השלטון זה הוא אוהבי, ואני רגיל לדבר עמו, אמרו לו אין אנו יכולין לדבר עמו, אלא אם הוא אוהבך דבר עמו בעדינו, כך אמרו ישראל לישעיה, אנו קראנו בניו, שנאמר בני בכורי ישראל (וגו') (שם ד כב), וכתיב העמוסים מני בטן וגו' (ישעיה מו ג), כיון שדיבר עמנו בחורב, נפשנו יצאה בדברו, שמא ידבר עמנו נמות, אלא אתה רבינו קרב אתה ושמע, כמו שעשה משה רבינו, ומה היתה העטרת הזו לישעיה, שנאמר ועתה (כה) אמר ה' יוצרי מבטן לעבד לו וגו' (שם מט ה), לכך אמר שמעו שמים וגו'.

וְאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָרוֹצֶה שֶׁיִּתְקַיְּמוּ נְכָסָיו, יִטַּע בָּהֶם אֶדֶר, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים צ״ג:ד׳) "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'". אִי־נַמִּי: 'אִידְרָא' כִּשְׁמֵיהּ, כִּדְאַמְרֵי אִינְשֵׁי: מַאי 'אִידְרָא'? דְּקַיְמָא לְדָרֵי־דָּרֵי. תַּנְיָא נַמִּי הָכִי: שָׂדֶה שֶׁיֵּשׁ בָּהּ אֶדֶר אֵינָהּ נִגְזֶלֶת וְאֵינָהּ נֶחְמֶסֶת, וּפֵרוֹתֵיהָ מִשְׁתַּמְּרִין.

וְאָהַבְתָּ אֵת ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ (דברים ו, ה), מַהוּ בְּכָל לְבָבְךָ וּבְכָל נַפְשְׁךָ, בְּכָל נֶפֶשׁ וְנֶפֶשׁ שֶׁבָּרָא בְּךָ. אָמַר רַבִּי מֵאִיר עַל כָּל נְשִׁימָה וּנְשִׁימָה שֶׁאָדָם מַעֲלֶה חַיָּב לְקַלֵּס אֶת יוֹצְרוֹ, מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, ו): כֹּל הַנְּשָׁמָה תְּהַלֵּל יָהּ. אָמַר רַבִּי סִימוֹן, חֲמִשָּׁה שֵׁמוֹת נִקְרְאוּ לַנֶּפֶשׁ, וְאֵלּוּ הֵן: רוּחַ, נֶפֶשׁ, נְשָׁמָה, חַיָּה, יְחִידָה. רַבָּנָן אָמְרֵי בּוֹא וּרְאֵה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְמַלֵּא אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ מְמַלְּאָה אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא סוֹבֵל אֶת עוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ סוֹבֶלֶת אֶת הַגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָחִיד בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ יְחִידָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לְפָנָיו שֵׁנָה וְהַנֶּפֶשׁ אֵינָהּ יְשֵׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טָהוֹר בְּעוֹלָמוֹ וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ טְהוֹרָה בַּגּוּף, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה וְהַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית, תָּבֹא הַנֶּפֶשׁ שֶׁהִיא רוֹאָה וְאֵינָהּ נִרְאֵית וּתְקַלֵּס לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁהוּא רוֹאֶה וְאֵינוֹ נִרְאֶה. אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם הַנֶּפֶשׁ הַזּוֹ שֶׁמְקַלֶּסֶת אוֹתְךָ עַד מָתַי הִיא נְתוּנָה בֶּעָפָר (תהלים מד, כו): כִּי שָׁחָה לֶעָפָר נַפְשֵׁנוּ, אָמַר לָהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַיֵּיכֶם יַגִּיעַ הַקֵּץ וְנַפְשׁוֹתֵיכֶם שְׂמֵחוֹת, לְפִיכָךְ יְשַׁעְיָה מְנַחֵם אוֹתָן וְאוֹמֵר (ישעיה סא, י): שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה' תָּגֵל נַפְשִׁי בֵּאלֹהַי, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת קָרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל כַּלָּה, וְאֵלּוּ הֵן (שיר השירים ד, ח): אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה, (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירים ד, ט): לִבַּבְתִּנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירם ד, י): מַה יָּפוּ דֹּדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, (שיר השירים ד, יא): נֹפֶת תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה, (ישעיה סב, ה): כִּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה, (ירמיה לג, יא): קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה, (ישעיה מט, יח): כִּי כֻלָּם כָּעֲדִי תִלְבָּשִׁי וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה, (ישעיה סא, י): וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ, וּכְנֶגְדָּן יִשְׂרָאֵל מְעַטְּרִים אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּעֲשָׂרָה לְבוּשִׁין, וְאֵלּוּ הֵן (איוב כט, יד): צֶדֶק לָבַשְׁתִּי וַיִּלְבָּשֵׁנִי, הֲרֵי שְׁנַיִם, (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם תִּלְבּשֶׁת, הֲרֵי חֲמִשָּׁה, (דניאל ז, ט): לְבוּשֵׁהּ כִּתְלַג חִוָּר, (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁךָ, (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, הֲרֵי עֲשָׂרָה. דָּבָר אַחֵר, שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ בַּה', לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאִשָּׁה שֶׁהָלַךְ בַּעְלָהּ וּבְנָה וַחֲתָנָהּ לִמְדִינַת הַיָּם כו', כְּדִכְתִיב בִּפְסִיקְתָּא עַד שׂוֹשׂ אָשִׂישׂ.

תורה מנין, שנאמר (משלי ח, כב): "ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז". קדם, רוצה לומר קודם שנברא העולם. גיהנם מנין, שנאמר (ישעיה ל, לג): "כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה". מאתמול, עד שלא נברא העולם. גן עדן מנין, שנאמר (בראשית ב, ח): "וַיִּטַּע יְהוָה אֱלֹהִים גַּן בְעֵדֶן מִקֶּדֶם". מקדם, עד שלא נברא העולם. כסא הכבוד מנין, שנאמר (תהלים צג, ב): "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז". מאז, עד שלא נברא העולם. בית המקדש מנין, שנאמר (ירמיה יז, יב‎): "כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן". מראשון עד שלא נברא העולם. תשובה מנין, שנאמר (תהלים צ, ב): "בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ" וכתיב (תהלים צ, ג): "תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא". טרם עד שלא נברא העולם. שמו של משיח מנין, שנאמר (תהלים עב, יז): "לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ". וכתוב אחד אומר (מיכה ה, א): "וְאַתָּה בֵּית לֶחֶם אֶפְרָתָה צָעִיר לִהְיוֹת בְּאַלְפֵי יְהוּדָה... וּמוֹצָאֹתָיו מִקֶּדֶם". מקדם עד שלא נברא העולם.

וּשְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁעוֹת הָיָה הַיּוֹם. בְּשָׁעָה רִאשׁוֹנָה, צָבַר עֲפָרוֹ שֶׁל אָדָם. בַּשְּׁנִיָּה, גִּבְּלוֹ מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי (תהלים קלט, ה). אָחוֹר, זֶה מַעֲרָב. וָקֶדֶם, זֶה מִזְרָח, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: קֵדְמָה מִזְרָחָה (שמות כז, יג). וְרָאוּהוּ וְנִתְיָרְאוּ מִלְּפָנָיו. הָיוּ סְבוּרִים שֶׁהוּא בְרָאָם, וּבָאוּ לְהִשְׁתַּחֲווֹת לוֹ. אָמַר לָהֶן, לָמָּה בָּאתֶם לְהִשְׁתַּחֲווֹת לִי, נָבוֹא כֻלָּנוּ נִרְאֶה כָּל הַבְּרִיּוֹת שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וְהָיָה תָמֵהַּ בְּלִבּוֹ. הִתְחִיל מְשַׁבֵּחַ וּמְפָאֵר לְיוֹצְרוֹ, וְאוֹמֵר: מָה רַב טוּבְךָ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךָ (תהלים לא, כ). וְאוֹמֵר: מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ ה' (תהלים קד, כד). קָם עַל רַגְלָיו וְהוּא כְּתֹאַר וְכִדְמוּת אֱלֹהִים, וְהָיָה קוֹמָתוֹ אַחֲרָיו. וְהִלְבִּישׁוּ גֵּאוּת וָעֹז וְהִמְלִיכוּ עֲלֵיהֶם לְיוֹצְרוֹ, וְאָמְרוּ, ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ (תהלים צג, א). קַנְקַן חָדָשׁ מָלֵא יָשָׁן.

פרק ראשון: הקב״ה רם ונשא ואף כסאו רם ונשא. ומנין שהקב״ה נקרא רם ונשא שנאמר כה אמר ה׳ רם ונשא, ומנין שאף כסאו רם ונשא שנאמר ואראה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא. הקב״ה נקרא צדק שנאמר אני ה׳ דובר צדק וגו׳. ומנין שאף כסאו נקרא צדק שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך. הקב״ה נקרא משפט שנאמר כי אלהי משפט ה׳, ואף כסאו נקרא משפט שנאמר כי שמה ישבו כסאות למשפט. הקב״ה נקרא אמת שנאמר וה׳ אלהים אמת, ואף כסאו נקרא אמת שנאמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת. הקב״ה נקרא כבוד שנאמר ויבא מלך הכבוד, ואף כסאו נקרא כבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון. יבא מלך הכבוד וישב על כסא הכבוד בהיכל הכבוד שנאמר ובהיכלו כלו אומר כבוד. הקב״ה נקרא קדוש שנאמר קדוש ק"ק ה׳ צבאות מלא כל הארץ כבודו, ואף כסאו נקרא קדוש שנאמר אלהים ישב על כסא קדשו. יבא מלך הקדוש וישב על כסא הקדוש בסוד קדושים רבה שנאמר אל נערץ בסוד קדושים רבה. —כמה כסאות יש לו לקב״ה, יש לו כסא נכון שנאמר נכון כסאך מאז, יש לו כסא צדק ומשפט שנאמר צדק ומשפט מכון כסאך, יש לו כסא חסד שנאמר והוכן בחסד כסא, יש לו כסא יה שנאמר כי יד על כס יה, יש לו כסא כבוד שנאמר כסא כבוד מרום מראשון, יש לו כסא אמת שנאמר והוכן בחסד כסא וישב עליו באמת, יש לו כסא קדוש שנאמר אלהים ישב על כסא קדשו, יש לו כסא עולם שנאמר כסאך אלהים עולם ועד, יש לו כסא רחמים שנאמר לה׳ אלהינו הרחמים והסליחות, יש לו כסא מלוכה שנאמר והיתה לה׳ המלוכה, יש לו כסא רם ונשא שנאמר ואראה את ה׳ יושב על כסא רם ונשא. יבא רם ונשא וישב על כסא רם ונשא יתברך ויתעלה ויתרומם על כל ברכה ותהלה.

דָּבָר אַחֵר, שַׂעְרֵךְ כְּעֵדֶר הָעִזִּים שֶׁגָּלְשׁוּ מֵהַר גִּלְעָד, הַר שֶׁגְּלַשְׁתֶּן מִתּוֹכוֹ, עֲשִׂיתִיו גַּל וְעֵד לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם, אֵי זֶה זֶה, אֵלּוּ הַמִּשְׁמָרוֹת, וּמָה הַגְלָשָׁה הִגְלַשְׁתֶּן מִתּוֹכוֹ, שִׁנַּיִךְ כְּעֵדֶר הַקְּצוּבוֹת, מִלִּין קְצִיבִין, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמְרוֹת כְּהֻנָּה, וְעֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מִשְׁמְרוֹת לְוִיָה, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה מַחְלָקוֹת. שֶׁעָלוּ מִן הָרַחְצָה, שֶׁמְשַׁמְּרִין לְיִשְׂרָאֵל. שֶׁכֻּלָּם מַתְאִימוֹת, דִּתְנֵינַן תַּמָּן בִּשְׁלשָׁה פְּרָקִים בַּשָּׁנָה הָיוּ כָּל הַמִּשְׁמָרוֹת שָׁווֹת. וְשַׁכֻּלָה אֵין בָּהֶם, דִּתְנֵינַן הָרִאשׁוֹן בְּרֹאשׁ וְרֶגֶל. כְּחוּט הַשָּׁנִי שִׂפְתוֹתַיִךְ, דִּתְנֵינַן שָׁחָה לְנַסֵּךְ הֵנִיף הַסְּגַן בַּסּוּדָר, וְהֵקִישׁ בֶּן אַרְזָא בַּצִּלְצָל. וּמִדְבָּרֵךְ נָאוֶה, זֶה הַשִּׁיר, דִּתְנֵינַן תַּמָּן הַשִּׁיר שֶׁהָיוּ הַלְוִיִּם אוֹמְרִים בַּמִּקְדָּשׁ, בָּרִאשׁוֹן הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים כד, א): לַה' הָאָרֶץ וּמְלוֹאָהּ, בַּשֵּׁנִי (תהלים מח, ב): גָּדוֹל ה' וּמְהֻלָּל מְאֹד בְּעִיר אֱלֹהֵינוּ וגו', בַּשְּׁלִישִׁי (תהלים פב, א): אֱלֹהִים נִצָּב בַּעֲדַת אֵל, בָּרְבִיעִי (תהלים צד, א): אֵל נְקָמוֹת ה' אֵל נְקָמוֹת הוֹפִיעַ, בַּחֲמִישִׁי (תהלים פא, ב): הַרְנִינוּ לֵאלֹהִים עוּזֵנוּ הָרִיעוּ לֵאלֹהֵי יַעֲקֹב, בַּשִּׁשִּׁי (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, בַּשַּׁבָּת (תהלים צב, א): מִזְמוֹר שִׁיר לְיוֹם הַשַּׁבָּת, לֶעָתִיד לָבוֹא לְיוֹם שֶׁכֻּלּוֹ שַׁבָּת וּמְנוּחָה לְחַיֵּי הָעוֹלָמִים.

(דף לט ע״ב) א״ר שמעון בן לקיש רמז לבקור חולים מן התורה מנין דכתיב (במדבר טז כט) אם כמות כל האדם ימותון אלה ופקודת כל האדם יפקד עליהם לא ה׳ שלחני מאי משמע אמר רבא אם כמות כל האדם ימותון אלה שהם חולים ומוטלים על מטותם ובני אדם מבקרים אותם מה הבריות אומרים לא ה׳ שלחו לזה. דרש רבא מ״ד (שם) ואם בריאה יברא ה׳ אם בריאה גיהנם מוטב תהיה אם לאו יברא ה׳ איני והתניא שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם ואלו הן תורה ותשובה גן עדן וגיהנם וכסא הכבוד ובית המקדש ושמו של משיח. תורה דכתיב (משלי ח כב) ה׳ קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז. תשובה דכתיב (תהלים צ ב) בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם. גן עדן דכתיב (בראשית ב ג) ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם. גיהנם דכתיב (ישעיה ל לג) כי ערך מאתמול תפתה. כסא הכבוד דכתיב (תהלים צג ב) נכון כסאך מאז. בית המקדש דכתיב (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו. שמו של משיח דכתיב (תהלים עג יז) יהי שמו לעולם לפני שמש ינון שמו. אלא ה״ק אי אברי לה פומא הכא מוטב ואי לא יברא ה׳ והא כתיב (קהלת א ט) אין כל חדש תחת השמש ה״ק אי לא מקרב פומא להכא לקרב להכא:

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם, כְּתִיב (תהלים קד, ז): מִן גַּעֲרָתְךָ יְנוּסוּן מִן קוֹל וגו', רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּא בַּר אַמֵּי אָמַר, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם, וְהֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (זכריה א, טז): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִקָּווּ לִי הַמַּיִם, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּהֶם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁבָּנָה פַּלְטֵרִין וְהוֹשִׁיב בְּתוֹכָהּ אִלְמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִין וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל מֶלֶךְ בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבְמָנוֹלִין, אָמַר הַמֶּלֶךְ אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִין עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, אֶתְמְהָא. הוֹשִׁיב בָּהּ הַמֶּלֶךְ דָּיוֹרִין פִּקְחִין, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל מֶלֶךְ, שֶׁלָּנוּ הִיא, אָמַר הַמֶּלֶךְ תַּחְזֹר פָּלָטִין לִכְמוֹ שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלַּת בְּרִיָּתוֹ שֶׁל עוֹלָם לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם, וּמָה הָיוּ אוֹמְרִים (תהלים צג, ד): אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מָה אִם אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶן לֹא פֶּה וְלֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר, וַהֲרֵי הֵן מְקַלְסִין אוֹתִי, כְּשֶׁאֶבְרָא אָדָם, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. עָמַד דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יְפֻנּוּ אֵלּוּ וְיַעַמְדוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן שֶׁיָּשְׁבוּ בָּהֶן מִקֹּדֶם, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (בראשית ז, יב): וַיְהִי הַגֶּשֶׁם עַל הָאָרֶץ אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה.

מנחות פרק ה - יג אָמְרוּ לֵיהּ רַבָּנָן לְרַבִּי פְּרֵידָא: (עזריה) [רַבִּי עֶזְרָא] בַּר בְּרֵיהּ דְּרַב אַבְטוּלַס, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְרַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה, דְּהוּא עֲשִׂירִי לְעֶזְרָא, קָאִי אַבָּבָא. אָמַר לְהוּ: מַאי כּוּלֵי הַאי? אִי בַּר־אוֹרְיָן הוּא, יָאִי! וְאִי בַּר אֲבָהָן וּבַר אוֹרְיָן, יָאִי [וְיָאִי]! וְאִי בַּר אֲבָהָן וְלָא בַּר אוֹרְיָן, אֶשָׁא תְּכַלֵּיהּ! אָמְרוּ לֵיהּ: בַּר אוֹרְיָן הוּא. אָמַר לְהוּ: לֵיעוֹל וְלֵיתִי! חַזְיָיהּ דַּהֲוָה עֲכִירָא דַּעְתֵּיהּ, פָּתַח וְאָמַר: (תהילים ט״ז:ב׳) "אָמַרְתְּ לַה': אֲדֹנָי אָתָּה, טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ". אָמְרָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, הַחֲזֵק לִי טוֹבָה שֶׁהוֹדַעְתִּיךָ בָּעוֹלָם. אָמַר לָהּ: "טוֹבָתִי בַּל עָלֶיךָ", אֵין אֲנִי מַחֲזִיק טוֹבָה אֶלָּא לְאַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁהוֹדִיעוּנִי בָּעוֹלָם תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים ט״ז:ג׳) "לִקְדוֹשִׁים אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הֵמָּה וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". כֵּיוָן דְּקָא שַׁמְעֵיהּ דְּקָא אָמַר: 'אַדִּיר', פָּתַח וְאָמַר: "יָבוֹא אַדִּיר וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים מֵאַדִּירִים בָּאַדִּירִים". ["יָבוֹא] אַדִּיר", זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שם צג) "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'". "וְיִפָּרַע לָאַדִּירִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: "וְאַדִּירֵי כָּל חֶפְצִי בָם". "מֵאַדִּירִים", אֵלּוּ מִצְרַיִם, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:י׳) "צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים". 'בָּאַדִּירִים', אֵלּוּ מַיִם, דִּכְתִיב: (תהילים צ״ג:ד׳) "אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם". "יָבוֹא יָדִיד בֶּן יָדִיד, וְיִבְנֶה יָדִיד לְיָדִיד בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד, וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים". "יָבוֹא יָדִיד", זֶה שְׁלֹמֹה הַמֶּלֶךְ, דִּכְתִיב: (שמואל ב י״ב:כ״ה) "וַיִּשְׁלַח בְּיַד נָתָן הַנָּבִיא וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ: יְדִידְיָה, בַּעֲבוּר ה'". "בֶּן יָדִיד", זֶה אַבְרָהָם, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״א:ט״ו) "מֶה לִידִידִי בְּבֵיתִי". "וְיִבְנֶה יָדִיד", זֶה בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, דִּכְתִיב: (תהלים פד) "מַה יְּדִידוֹת מִשְׁכְּנוֹתֶיךָ ה' צְבָאוֹת". 'לְיָדִיד', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (ישעיהו ה׳:א׳) "אָשִׁירָה נָּא לִידִידִי". "בְּחֶלְקוֹ שֶׁל יָדִיד", זֶה בִּנְיָמִין, דִּכְתִיב: (דברים ל״ג:י״ב) "לְבִנְיָמִין אָמַר: יְדִיד ה'". "וְיִתְכַּפְּרוּ בּוֹ יְדִידִים", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (ירמיהו י״ב:ז׳) "נָתַתִּי אֶת יְדִידוּת נַפְשִׁי בְּכַף אֹיְבֶיהָ". "יָבוֹא טוֹב וִיקַבֵּל טוֹב מִטּוֹב לַטּוֹבִים". "יָבוֹא טוֹב", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ב׳:ב׳) "וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא". "וִיקַבֵּל טוֹב", זוֹ תּוֹרָה, דִּכְתִיב: (משלי ד׳:ב׳) "כִּי לֶקַח טוֹב נָתַתִּי לָכֶם תּוֹרָתִי אַל תַּעֲזֹבוּ". 'מִטּוֹב', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קמ״ה:ט׳) "טוֹב ה' לַכֹּל". 'לַטּוֹבִים', אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: (שם קכה) "הֵיטִיבָה ה' לַטּוֹבִים". "יָבוֹא זֶה וִיקַבֵּל זֹאת מִזֶּה לְעַם זוֹ". "יָבוֹא זֶה", זֶה מֹשֶׁה, דִּכְתִיב: (שמות ל״ב:א׳) "כִּי זֶה מֹשֶׁה הָאִישׁ". "וִיקַבֵּל זֹאת", זוֹ הַתּוֹרָה, דִּכְתִיב: (דברים ד׳:מ״ד) "וְזֹאת הַתּוֹרָה". 'מִזֶּה', זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב: (שמות ט״ו:ב׳) "זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ". "לְעַם זוֹ", אֵלּוּ יִשְׂרָאֵל, דִּכְתִיב: ((ישעיהו מ״ג:כ״א). "עַם זוּ יָצַרְתִּי לִי" וּכְתִיב): (שמות ט״ו:ט״ז) "עַם זוּ קָנִיתָ".

בשלישי היתה הארץ מישור כבקעה, והיו המים מכסים על פני כל הארץ. וכשיצא הדבור מפי הגבורה (בראשית א, ט): "יִקָּווּ הַמַּיִם", עלו מקצות הארץ וההרים והגבעות ונתפזרו על פני כל הארץ ונעשים עמקים על תוכה של ארץ ונתגלגלו המים ונקוו לעמקים, שנאמר (בראשית א, י): "וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים", מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כבתחלה, עד שגער בהם הקב"ה וכבשן ונתן תחת כפות רגליו ומדרם בשעלו שלא להוסיף ולא לגרוע, ועשה חול גבול לים, כאדם שהוא עושה גדר לכרמו, וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם, חוזרין לאחוריהם, שנאמר (ירמיהו ה, כב): "הַאוֹתִי לֹא תִירָאוּ נְאֻם יְהֹוָה אִם מִפָּנַי לֹא תָחִילוּ אֲשֶׁר שַׂמְתִּי חוֹל גְּבוּל לַיָּם".

אָמַר רַבִּי לֵוִי, הַמַּיִם הָיוּ אוֹמְרִים אֵלּוּ לְאֵלּוּ נֵלֵךְ וְנַעֲשֶׂה קִלּוּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ג): נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם וגו'. רַבִּי לֵוִי אָמַר דֶּרֶךְ הַיָּם דֶּרֶךְ הַיָּם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא אָמַר לְדוּכְתָּא פְּלוֹנִית וּלְזָוִית פְּלוֹנִיתָא, גַּלְגַּלָּא פְּלָנִיתָא. רַב הוּנָא אָמַר לְהָדָךְ יַמָּא לְהָדָךְ יַמָּא. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר חֲנִינָא אָמַר לְדוּכְסָאִים לְדוּכְסָאִים. רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר קְלָטָן הַיָּם, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (איוב לח, טז): הֲבָאתָ עַד נִבְכֵי יָם, עַד קִלּוּטִין דְּיַמָּא. רַבָּנָן אָמְרֵי דּוֹכִים קַבְּלוּנוּ, מְדֻכָנִים אָנוּ קַבְּלוּנוּ. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן רַבִּי נְחֶמְיָה, הַמַּיִם הָיוּ עוֹלִים הָרִים וְיוֹרְדִים תְּהוֹמוֹת עַד שֶׁהִגִּיעוּ לְאוֹקְיָנוֹס, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קד, ח): יַעֲלוּ הָרִים יֵרְדוּ וגו', אֵיזֶה מָקוֹם יִסַּדְתָּ לָהֶם, זֶה אוֹקְיָנוֹס. דָּרַשׁ רַבִּי אַבָּהוּ אוֹקְיָנוֹס גָּבֹהַּ מִכָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ, וְכָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ מֵימָיו הֵם שׁוֹתִים.

רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, רֹאשֵׁךְ עָלַיִךְ כַּכַּרְמֶל, הָרָשִׁים שֶׁבָּכֶם חֲבִיבִים עָלַי כְּאֵלִיָּהוּ שֶׁעָלָה לְהַר הַכַּרְמֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יח, מב): וְאֵלִיָּהוּ עָלָה אֶל רֹאשׁ הַכַּרְמֶל וַיָּשֶׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּו, וְלָמָּה שָׂם פָּנָיו בֵּין בִּרְכָּיו, אֶלָּא אָמַר לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵין לָנוּ זְכוּת הַבֵּט לַבְּרִית. וְדַלַּת רֹאשֵׁךְ כָּאַרְגָּמָן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הַדַּלִּים וְהָרָשִׁים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל חֲבִיבִין עָלַי כְּדָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה יב, ח): וְהָיָה הַנִּכְשָׁל בָּהֶם בַּיּוֹם הַהוּא כְּדָוִיד, וְיֵשׁ אוֹמְרִים כְּדָנִיֵּאל, דִּכְתִיב בֵּיהּ (דניאל ה, כט): וְהַלְבִּשׁוּ לְדָנִיֵּאל אַרְגְּוָנָא. מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, זֶה מֶלֶךְ מַלְכֵי הַמְּלָכִים הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. אָסוּר בָּרְהָטִים, שֶׁאָסַר עַצְמוֹ בִּשְׁבוּעָה שֶׁהוּא מַשְׁרֶה שְׁכִינָתוֹ בְּתוֹךְ יִשְׂרָאֵל. בָּרְהָטִים שֶׁל יַעֲקֹב אָבִינוּ, בִּזְכוּת מִי, רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא וְרַבִּי לֵוִי, חַד אָמַר בִּזְכוּתוֹ שֶׁל אַבְרָהָם אָבִינוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יח, ז): וְאֶל הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם. וְחַד אָמַר בִּזְכוּת יַעֲקֹב אָבִינוּ, שֶׁכָּתוּב בּוֹ (בראשית ל, לח): וַיַּצֵּג אֶת הַמַּקְלוֹת. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה, מֶלֶךְ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ. בָּרְהָטִים, שֶׁנִּגְזַר עָלָיו שֶׁלֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּשְׁבִיל מָה, בָּרְהָטִים שֶׁל מֵי מְרִיבָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (במדבר כ, יג): הֵמָּה מֵי מְרִיבָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אָמַר מֶלֶךְ, זֶה משֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים לג, ה): וַיְהִי בִישֻׁרוּן מֶלֶךְ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה מִנִּיתִיךָ מֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל וְדַרְכּוֹ שֶׁל מֶלֶךְ לִהְיוֹת גּוֹזֵר וַאֲחֵרִים מְקַיְּמִין, כָּךְ תְּהֵא גוֹזֵר עַל יִשְׂרָאֵל וְהֵן מְקַיְמִין, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ויקרא כד, ב): צַו אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וַיְהִי בְּיוֹם דִּבֶּר ה' וגו' וַיֹּאמֶר ה' אֶל משֶׁה רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם, שְׁלֹמֹה אָמַר הַפָּסוּק הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהִכְנִיס הָאָרוֹן לְבֵית קָדְשֵׁי הַקֳּדָשִׁים עָשָׂה אָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְפֶתַח בֵּית הַמִּקְדָשׁ הָיָה הַפֶּתַח שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת וְהָאָרוֹן שֶׁל עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְאֵין עֲשָׂרָה אַמּוֹת יְכוֹלִין לְהִכָּנֵס בְּתוֹךְ עֶשֶׂר אַמּוֹת, וְעוֹד שֶׁהָיוּ טְעוּנִין בּוֹ, כֵּיוָן שֶׁבָּא לְהַכְנִיסוֹ לֹא הָיָה יָכוֹל, עָמַד שְׁלֹמֹה וְהָיָה מִתְבַּיֵּשׁ וְלֹא הָיָה יוֹדֵעַ מַה לַּעֲשׂוֹת, הִתְחִיל לְהִתְפַּלֵּל לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מֶה עָשָׂה שְׁלֹמֹה אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה הָלַךְ וְהֵבִיא אֲרוֹנוֹ שֶׁל דָּוִד וְאָמַר (דברי הימים ב ו, מב): ה' אֱלֹהִים אַל תָּשֵׁב פְּנֵי מְשִׁיחֶךָ. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה חָיָה דָוִד, וְהַכֹּל מִמְךָ לִדְרשׁ, שֶׁכֵּן דָּוִד אוֹמֵר (תהלים ל, ד): ה' הֶעֱלִיתָ מִן שְׁאוֹל נַפְשִׁי חִיִּיתַנִּי מִיָּרְדִי בוֹר, וְהָיָה שְׁלֹמֹה אוֹמֵר רִבּוֹן הָעוֹלָמִים עֲשֵׂה בִּזְכוּתוֹ שֶׁל זֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים ב ו, מב): זָכְרָה לְחַסְדֵי דָוִיד עַבְדֶּךָ, מִיָּד נַעֲנָה, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (דברי הימים ב ו, ז, א): וּכְכַלּוֹת שְׁלֹמֹה לְהִתְפַּלֵּל וְהָאֵשׁ יָרְדָה מֵהַשָּׁמַיִם וַתֹּאכַל הָעֹלָה וְהַזְּבָחִים וּכְבוֹד ה' מָלֵא אֶת הַבָּיִת, וְרוּחַ הַקֹּדֶשׁ צוֹוַחַת וְאוֹמֶרֶת (קהלת ד, ב): וְשַׁבֵּחַ אֲנִי אֶת הַמֵּתִים שֶׁכְּבָר מֵתוּ מִן הַחַיִּים אֲשֶׁר הֵמָּה חַיִּים עֲדֶנָּה. הִתְחִיל שְׁלֹמֹה אוֹמֵר (תהלים כד, ז): שְׂאוּ שְׁעָרִים רָאשֵׁיכֶם וְהִנָּשְׂאוּ פִּתְחֵי עוֹלָם וְיָבוֹא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד. אָמְרוּ לוֹ הַשְּׁעָרִים (תהלים כד, י): מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, אָמַר לָהֶם (תהלים כד, י): ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד סֶלָּה, כֵּיוָן שֶׁאָמַר לָהֶם כֵּן מִיָּד שָׁכָכוּ, אִלּוּלֵי כֵן בִּקְּשׁוּ לָרֹץ אֶת רֹאשׁוֹ לַהֲמִיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִי הוּא זֶה מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, לָמָּה קָרָא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק כָּבוֹד לִירֵאָיו. כֵּיצַד, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין רוֹכְבִין עַל סוּסוֹ, וְאֵין יוֹשְׁבִין עַל כִּסְאוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוֹשִׁיב לִשְׁלֹמֹה עַל כִּסְאוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א כט, כג): וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ. וְהִרְכִּיב לְאֵלִיָּהוּ עַל סוּסוֹ. וּמַהוּ סוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, סוּפָה וּסְעָרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (נחום א, ג): ה' בְּסוּפָה וּבִסְעָרָה דַרְכּוֹ וְעָנָן אֲבַק רַגְלָיו, וּכְתִיב (מלכים ב ב, יא): וַיַּעַל אֵלִיָּהוּ בַּסֳעָרָה הַשָּׁמָיִם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין מִשְׁתַּמְּשִׁין בְּשַׁרְבִיטוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָסַר שַׁרְבִיטוֹ לְמשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ד, כ): וַיִּקַּח משֶׁה אֶת מַטֵּה הָאֱלֹהִים בְּיָדוֹ. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין עֲטָרָה שֶׁלּוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַלְבִּישׁ עֲטָרָה שֶׁלּוֹ לְמֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. וּמַהוּ עֲטָרָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כֶּתֶם פָּז, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ה, יא): רֹאשׁוֹ כֶּתֶם פָּז קְוֻצּוֹתָיו תַּלְתַּלִּים שְׁחוֹרוֹת כָּעוֹרֵב, וּכְתִיב (תהלים כא, ד): תָּשִׁית לְרֹאשׁוֹ עֲטֶרֶת פָּז. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, א): לָבֵשׁ ה' עֹז הִתְאַזָּר, וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים כט, יא): ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן ה' יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם, אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ, קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ הָיוּ מְמִיתִין אוֹתוֹ, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא לְמשֶׁה בִּשְׁמוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, פַּרְעֹה הָרָשָׁע עָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל כט, ג): לִי יְאוֹרִי וַאֲנִי עֲשִׂיתִנִּי, לְפִיכָךְ יִרְאֶה אוֹתְךָ וְיֹאמַר שֶׁזֶּה אֱלוֹהַּ.

מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ, וְיִשְׂרָאֵל לוֹבְשִׁין לְבוּשׁוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּמַהוּ לְבוּשׁוֹ? עֹז, שֶׁנֶּאֱמַר: לָבֵשׁ ה' עֹז (תהלים צג, א). וּנְתָנוֹ לְיִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן (תהלים כט, יא) מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם אֵין נִקְרָאִין בִּשְׁמוֹ קֵיסָר אֲגוּסְטָא. וְאִם נִקְרָא בִּשְׁמוֹ, מְמִיתִין אוֹתוֹ. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא קָרָא שְׁמוֹ לְמֹשֶׁה, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה נְתַתִּיךָ אֱלֹהִים לְפַרְעֹה (שמות ז, א). הֱוֵי ה' צְבָאוֹת הוּא מֶלֶךְ הַכָּבוֹד, שֶׁהוּא חוֹלֵק מִכְּבוֹדוֹ לִירֵאָיו.

אמר רבי חנינא: בוא וראה כמה מידה טובה ברא הקב"ה בעולמו עד שלא נברא העולם, ואיזו זו - תורה. תמן תנינן "שבעה דברים נבראו קודם בריאתו של עולם, ואלו הן: תורה, וכיסא הכבוד, ובית המקדש, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, ושמו של משיח": כיסא הכבוד מניין - שנאמר (תהלים צג ב): "נכון כיסאך מאז". בית המקדש מניין - שנאמר (ירמיהו יז יב): "כיסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו". גן עדן מניין - שנאמר (בראשית ב ח): "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם". גיהנם מניין - שנאמר (ישעיהו ל לג): "כי ערוך מאתמול תפתה". תשובה מניין - שנאמר (תהלים צ ב): "בטרם הרים יולדו" וכתיב אחריו (תהלים צ ג): "תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם". שמו של משיח מניין - שנאמר (תהלים עב יז): "יהי שמו לעולם, לפני שמש יינון שמו, ויתברכו בו כל גויים יאשרוהו". תורה מניין - שנאמר: (משלי ח כב): "ה' קנני ראשית דרכו, קדם מפעליו מאז". מה כתיב למעלה - (משלי ח כא): "להנחיל אוהביי יש, ואוצרותיהם אמלא". עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק שלוש מאות ועשרה עולמות, לכך נאמר "להנחיל אוהביי יש". בתחילה היתה תורה בשמיים, שנאמר (משלי ח ל): "ואהיה אצלו אמון, ואהיה שעשועים יום יום, משחקת לפניו בכל עת"; ואחר-כך עלה משה והורידה לארץ ונתנה לבני אדם, שנאמר: (משלי ח לא): "משחקת בתבל ארצו ושעשועיי את בני אדם". אמר רבי אלכסנדראי: מהו משחקת בתבל ארצו? מכאן אתה למד, שעשרה שמות נקראו לו לארץ, ואלו הן: ארץ, אדמה, חרבה, יבשה, ארקא, תבל, חלד, ראשית, גיא, שדה: ארץ - שבני אדם רצים בה; אדמה - שממנה נברא אדם הראשון; חרבה - שמחריבין אותה המים; יבשה - בשעה שקיבלה דמיו של הבל, ארקא - שברחה לפני הקב"ה בשעה שרצה ליתן את ישראל התורה על הר סיני, תבל - שהיא מתבלת בפירותיה, חלד - שבני אדם חלודים בה, ראשית - שהיא ראשית לכל מעשה בראשית, גיא - שעשויה גבעות, שדה - שעשויה שדות. רבי זעירא דרש מהכא: (בראשית כד סג): "ויצא יצחק לשוח בשדה".

(משלי ט י): "תחילת חכמה יראת ה'" - זו היא התורה, שיראתה לכל העולם כולו. "ודעת קדושים בינה" - אלו בעלי תלמוד, שבשעה שהן יושבין ומבינים כל דבר ודבר שיש בו, דומין למלאכי השרת, שנקראו קדושים, שנאמר (דניאל ז כג): "ודינא יהב לקדישי עליונין". ומניין לחכמים שנקראו קדושים? שנאמר (תהלים טז ג): "לקדושים אשר בארץ המה, ואדירי כל חפצי בם". ארבעה נקראו אדירים, ואלו הם: הקב"ה, וישראל, והמים, ומצרים: הקב"ה - שנאמר (תהלים צג ד): "אדיר במרום ה'". ישראל מניין - שנאמר (תהלים טז ג): "ואדירי כל חפצי בם". המים מנין - שנאמר (תהלים צג ד): "מקולות מים רבים אדירים משברי ים". מצרים - שנאמר (יחזקאל לב יח): "בן אדם נהה על המון מצרים והורידהו אותה ובנות גויים אדירים אל ארץ תחתיות אל יורדי בור". יבוא הקב"ה שנקרא אדיר, על ידי ישראל שנקראו אדירים, להפרע מן המצרים שנקראו אדירים, במים שנקראו אדירים, דכתיב (שמות טו י): "צללו כעופרת במים אדירים". ד"א "ואדירי כל חפצי בם" - אלו חכמים, שיודעים חפציה של תורה. ד"א אלו ישראל, שהם חפצים במצוותיה של תורה. ד"א "ואדירי כל חפצי בם" - אמר הקב"ה: כל זמן שישראל עושין חפצי, אף אני אעשה חפצם. תמן תנינן: רבי אליעזר אומר: (משנה אבות ב ד): "עשה רצונו כרצונך, כדי שיעשה רצונך כרצונו. בטל רצונך מפני רצונו, כדי שיבטל רצון אחרים מפני רצונך", שכן דוד אומר (דברי הימים א כט יד): "כי ממך הכל ומידך נתנו לך", אם עשית כן הוא מאריך לך ימים ומוסיף לך שנים, שנאמר: (משלי ט יא): "כי בי ירבו ימיך, ויוסיפו לך שנות חיים"

אמר אויב זה פרעה וכי מאין ידעו ישראל מה חשב עליהם פרעה במצרים אלא רוח הקדש שרתה עליהם והיו יודעין מה פרעה חשב עליהם במצרים כיון שראה פרעה שיצאו ישראל אמר לא דיינו לרדוף אחרי ישראל אלא בשביל כסף וזהב שלקחו ממנו כדי הוא כיון שראו מקצת העם שאבדו ממונם מועט אמרו הוותרה לא נרדוף אחרי ישראל כיון שראה פרעה כך אמר כולנו שוין בבזה שנאמר אחלק שלל ולא עוד אלא שאני פותח לכם תיסבריות של כסף וזהב ומחלק לכם אבנים טובות ומרגליות. ד"א אמר אויב זה פרעה ולא ידע מה אמר לאדם מערכי לב ומה' מענה לשון (משלי טז). נרדוף נשיג נחלק אין כתיב כאן אלא ארדוף אשיג אחלק שלל מורדף אני להם מותפש אני להם מחולק הוא שללי וממוני להם. תמלאם אינו אומר כן אלא תמלאמו נפשי ממלאים הם נפשם ממני. תורישם ידי אינו אומר כן אלא תורישמו ידי מוריש אני עושרי וכבודי להם. לשעבר הייתם בוזזים בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן אחלק שלל, לשעבר הייתם הורגים בהם והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן אריק חרבי [לשעבר הייתם רוצים לאנוס נשיהן ובניהן ובנותיהן והייתי תובע מידכם בנימוסי מלכות אבל כאן תורישמו ידי] ויש אומרים אתן חרבי אינו אומר אלא אריק חרבי אמר לבעול את זכוריהם כענין שנאמר ונתתי חרבותם על יפי חכמתך (יחזקאל כח) אינו אומר אלא והריקו חרבותם ולפי שגאה וגבה לבו השפילו הב"ה ובזוהו כל האומות. שלש כתות נעשו מצרים על ישראל על הים אחת אומרת ניטול ממונם וממוננו ולא נהרגם ואחת אומרת נהרגם ולא ניטול ממונם ואחת אומר נהרגם וניטול ממונם, זו שאומרת ניטול ממונם ולא נהרגם אחלק שלל, זו שאומרת נהרגם ולא ניטול ממונם תמלאמו נפשי, זו שאומרת נהרגם וניטול ממונם תורישמו ידי. חמשה דברים היה פרעה עומד ומנאץ בתוך ארץ מצרים אמר אויב ארדוף אשיג, אחלק שלל, תמלאמו נפשי, אריק חרבי, תורישמו ידי. וכנגדן של חמשה דברים השיבתו רוח הקדש ואמ' לו נשפת ברוחך כסמו ים צללו כעופרת במים אדירים, ימינך ה' תרעץ אויב וברוב גאונך תהרוס קמיך תשלח חרונך יאכלמו כקש נטית ימינך, משל ללסטים שהיה עומד ומנאץ אחר פלטרין של מלך אומר אם אמצא בן המלך אני תופשו והורגו וצו בו וממיתו מיתה חמורה כך פרעה עמד ונאץ בארץ מצרים ארדוף אשיג אחלק שלל ורוח הקודש מלעגת עליו ואומ' לו נשפת ברוחך כסמו ים ואומ' נטית ימינך וכך הוא אומר למה רגשו גוים (תהלים ב) ואומ' יושב בשמים ישחק ואומר הנה יביעון בפיהם וגו' ואחריו מה כתוב אתה ה' תשחק וגו' (שם נט) [וכה"א שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה] ואומר והיה ביום ההוא ביום בוא גוג על אדמת ישראל ואומר ורעשו מפני דגי הים ועוף השמים ונהרסו ההרים ונפלו המדרגות וגו' (יחזקאל לח) הא כל אותן האלפים והרבבות צללו כעופרת במי ים אדירים במים אדירים. ד' נקראו אדירים ואלו הן הקב"ה נקרא אדיר שנאמר אדיר במרום ה' (תהלים צג), ישראל נקראו אדירים שנאמר אדירי כל חפצי בם (שם טז), מצרים נקראו אדירים שנ' אותה ובנות גויים אדירים (יחזקאל לב), [המים נקראו אדירים שנ' מקולות מים רבים אדירים (תהלים צג) נגלה הקב"ה שהוא אדיר על ישראל שנקראו אדירים להפרע מן המצרים שנקראו אדירים] במים שנקראים אדירים שנ' צללו כעופרת במים אדירים.

דבר אחר, אל״ף - א'פתח ל'שון פ'ה, ופ'ה ל'שון א'פתח. אמר הקב״ה, אפתח לשון של כל בני בשר ודם כדי שיהיו מקלסין לפני בכל יום וממליכין אותי בארבע רוחות העולם, שאלמלא שירה וזמרה שהם אומרים לפני בכל יום ויום לא בראתי את עולמי. ומנין שלא ברא הקב״ה את העולם אלא בשביל שירה וזמרה? שנאמר הוד והדר לפניו עוז ותפארת במקדשו (תהלים צ״ו) הוד והדר לפניו בשמים ועוז ותפארת במקדשו בארץ. שמים מכוסים הודו, ותהלתו מלאה הארץ. ומנין שברא הקב״ה את השמים לענין שירה? שנאמר השמים מספרים כבוד אל (תהלים י״ט). ומנין שמיום שברא הקב״ה את הארץ אומרת לפניו שירה? שנאמר מכנף הארץ זמירות שמענו צבי לצדיק (ישעיה כ״ד) - ואין צדיק אלא הקב״ה, שנא׳ צדיק ה׳ בכל דרכיו (תהלים קמ״ח). ומנין שאף ימים ונהרות אומרים שירה? שנאמר מקולות מים רבים (תהלים צ״ג). ומנין שאף הרים וגבעות אומרים שירה? שנאמר ההרים וכל גבעות עץ פרי וכל ארזים החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף מלכי ארץ וכל לאומים שרים וכל שופטי ארץ בחורים וגם בתולות זקנים עם נערים יהללו את שם ה׳ כי נשגב שמו לבדו (תהלים קמ״ח). ומנין שכל סדרי בראשית אומרים שירה? שנאמר ממזרח שמש עד מבואו וגו' (תהלים קי״ג). ומנין שאף אדם הראשון פתח פיו בשירה? שנאמר (תהלים צ״ב) מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. טוב להודות לה׳ - בארץ מתוך בני אדם, ולזמר לשמך עליון - בשמי מרום בתוך מלאכי השרת:

מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה, רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר בַּעֲשָׂרָה מְקוֹמוֹת נִקְרְאוּ יִשְׂרָאֵל כַּלָּה, שִׁיתָּא הָכָא, וְאַרְבָּעָה בַּנְּבִיאִים. שִׁיתָּא הָכָא, אִתִּי מִלְּבָנוֹן כַּלָּה; לִבַּבְתִּנִי אֲחֹתִי כַלָּה; מַה יָּפוּ דֹדַיִךְ אֲחֹתִי כַלָּה; תִּטֹּפְנָה שִׂפְתוֹתַיִךְ כַּלָּה; גַּן נָעוּל אֲחֹתִי כַלָּה; (שיר השירים ה, א): בָּאתִי לְגַנִּי אֲחֹתִי כַלָּה, הָא שִׁיתָּא, וְאַרְבָּעָה בַּנְּבִיאִים (ירמיה לג, יא): קוֹל שָׂשׂוֹן וְקוֹל שִׂמְחָה קוֹל חָתָן וְקוֹל כַּלָּה; (ישעיה סא, י): וְכַכַּלָּה תַּעְדֶּה כֵלֶיהָ; (ישעיה מט, יח): וּתְקַשְּׁרִים כַּכַּלָּה; (ישעיה סב, ה): וּמְשׂוֹשׂ חָתָן עַל כַּלָּה. וּכְנֶגְדָּן לָבַשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲשָׂרָה לְבוּשִׁין (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ, הֲרֵי אֶחָד; לָבֵשׁ ה' עֹז, הֲרֵי שְׁנַיִם; הִתְאַזָּר, הֲרֵי שְׁלשָׁה; (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן, הֲרֵי אַרְבָּעָה; (ישעיה נט, יז): וַיִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי נָקָם, הֲרֵי חֲמִשָּׁה; תִּלְבּשֶׁת, הֲרֵי שִׁשָּׁה; וַיַּעַט כַּמְעִיל קִנְאָה, הֲרֵי שִׁבְעָה; (ישעיה סג, א): זֶה הָדוּר בִּלְבוּשׁוֹ, הֲרֵי שְׁמוֹנָה; (ישעיה סג, ב): מַדּוּעַ אָדֹם לִלְבוּשֶׁיךָ, הֲרֵי תִּשְׁעָה; (תהלים קד, א): הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ, הֲרֵי עֲשָׂרָה, כְּדֵי לִפָּרַע מֵאֻמּוֹת הָעוֹלָם שֶׁבִּטְלוּ מִיִּשְׂרָאֵל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, שֶׁהָיוּ מְצַמְצְמִים עֲלֵיהֶם כַּכַּלָּה. וְרֵיחַ שְׁמָנַיִךְ מִכָּל בְּשָׂמִים, אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, מַה שֶּׁמֶן זֶה חָלָק, עַל יְדֵי שֶׁאַתְּ מְפַטְּמוֹ אַתְּ מֵרִיחַ בּוֹ כַּמָּה רֵיחוֹת, כָּךְ הַפָּסוּק הַזֶּה אַתְּ דּוֹרֵשׁ וּמוֹצֵא בוֹ כַּמָּה טְעָמִים טוֹבִים.

בששי הוציא מן הארץ כל בהמות זכרים ונקבות טהורים וטמאים ובשני סימנים הן מטהרים במעלה גרה ובמפריסי פרסה ושלשה מיני בהמה נבחרו לקרבן עולה ואלו הן שור וכשב ועז וכל מין בהמה טהורה שאינה נבלה וטריפה בשדה מותר לאכלו חוץ משלשה דברים ואלו הן החלב והדם וגיד הנשה שנ' כירק עשב נתתי לכם את כל.

וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה. יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּנוּ, כַּמָּה דְּבָרִים קָדְמוּ לְמַעֲשֵׂה בְרֵאשִׁית. כָּךְ שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ, שִׁבְעָה דְּבָרִים נִבְרְאוּ עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. אֵלּוּ הֵן, כִּסֵּא הַכָּבוֹד, וְהַתּוֹרָה, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ, וַאֲבוֹת הָעוֹלָם, וְיִשְׂרָאֵל, וּשְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ, וְהַתְּשׁוּבָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף גַּן עֵדֶן וְגֵיהִנָּם. כִּסֵּא הַכָּבוֹד מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: נָכוֹן כִּסְּאֲךָ מֵאָז, מֵעוֹלָם אַתָּה (תהלים צג, ב), עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם. הַתּוֹרָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: ה' קָנָנִי רֵאשִׁית דַּרְכּוֹ קֶדֶם מִפְעָלָיו מֵאָז (משלי ח, כב). בֵּית הַמִּקְדָּשׁ מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסֵּא כָּבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן מְקוֹם מִקְדָּשֵׁנוּ (ירמיה יז, יב). הָאָבוֹת מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: כַּעֲנָבִים בַּמִּדְבָּר מָצָאתִי יִשְׂרָאֵל, כְּבִכּוּרָה בִתְאֵנָה בְּרֵאשִׁיתָהּ רָאִיתִי אֲבוֹתֵיכֶם, הֵמָּה בָּאוּ בַּעַל פְּעוֹר וַיִּנָּזְרוּ לַבּשֶׁת וַיִּהְיוּ שִׁקּוּצִים כְּאָהֳבָם (הושע ט, י). יִשְׂרָאֵל מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: זְכוֹר עֲדָתְךָ קָנִיתָ קֶדֶם, גָּאַלְתָּ שֵׁבֶט נַחֲלָתֶךָ, הַר צִיּוֹן זֶה שָׁכַנְתָּ בּוֹ (תהלים עד, ב). שְׁמוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם, לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (שם עב, יז). וְהַתְּשׁוּבָה מִנַּיִן. שֶׁנֶּאֱמַר: בְּטֶרֶם הָרִים יֻלָּדוּ וַתְּחוֹלֵל אֶרֶץ וְתֵבֵל, וּמֵעוֹלָם עַד עוֹלָם אַתָּה אֵל, תָּשֵׁב אֱנוֹשׁ עַד דַּכָּא וַתֹּאמֶר שׁוּבוּ בְנֵי אָדָם (שם צ, ב-ג). וְיֵשׁ אוֹמְרִים: אַף גַּן עֵדֶן. מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּטַּע ה' אֱלֹהִים גַּן בְּעֵדֶן מִקֶּדֶם, וַיָּשֵׂם שָׁם אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר יָצַר (בראשית ב, ח). גֵּיהִנָּם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוֹל תָּפְתֶּה (ישעיה ל, לג). בּוֹא וּרְאֵה, בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה שֶׁיֹּאמַר לְיִשְׂרָאֵל שֶׁיַּעֲשׂוּ לוֹ מִשְׁכָּן, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, מֹשֶׁה, הֲרֵי מִקְדָּשִׁי בָּנוּי לְמַעְלָה, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּסֵּא כָּבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן (ירמיה יז, יב). וְשֵׁם הֵיכָל כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' בְּהֵיכַל קָדְשׁוֹ, הַס מִפָּנָיו כָּל הָאָרֶץ (חבקוק ב, כ). וְשָׁם כִּסֵּא כְּבוֹדוֹ בָּנוּי, שֶׁנֶּאֱמַר: ה' בַּשָּׁמַיִם הֵכִין כִּסְּאוֹ (תהלים קג, יט). וְכֵן יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל (ישעיה ו, א). וּבִשְׁבִיל חִבַּתְכֶם, אֲנִי מֵנִיחַ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְתֻקָּן עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵרֵד וְאֶשְׁכֹּן בֵּינֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כט, מה). וּכְתִיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שם כה, ח). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִמּוֹן בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, זֶה אֶחָד מִשְּׁלֹשָׁה דְּבָרִים שֶׁשָּׁמַע מֹשֶׁה מִפִּי הַגְּבוּרָה וְהִרְתִּיעַ לַאֲחוֹרָיו. בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ: וְנָתְנוּ אִישׁ כֹּפֶר (שם ל, יב). אָמַר מֹשֶׁה, מִי יוּכַל לִתֵּן כֹּפֶר נַפְשׁוֹ. עוֹר בְּעַד עוֹר וְכָל אֲשֶׁר לָאִישׁ וְגוֹ' (איוב ב, ד). וַעֲדַיִן אֵינוֹ מַגִּיעַ, שֶׁנֶּאֱמַר: אָח לֹא פָּדֹה יִפְדֶּה אִישׁ, לֹא יִתֵּן לֵאלֹהִים כָּפְרוֹ (תהלים מט, ח). וּכְתִיב: וְיֵקַר פִּדְיוֹן נַפְשָׁם וְחָדַל לְעוֹלָם (שם פסוק ט). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי, אֶלָּא לְפִי כֹּחָן. זֶה יִתְּנוּ (שמות ל, יג). אָמַר רַבִּי מֵאִיר, נָטַל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִין מַטְבֵּעַ שֶׁל אֵשׁ מִתַּחַת כִּסֵּא הַכָּבוֹד וְהֶרְאָה לוֹ לְמֹשֶׁה וְאָמַר לֵיהּ: כָּזֶה יִתְּנוּ. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ: אֶת קָרְבָּנִי לַחְמִי (במדבר כח, ב), אָמַר מֹשֶׁה, מִי יוּכַל לְהַסְפִּיק לוֹ קָרְבָּנוֹת. אִם אָנוּ מַקְרִיבִים כָּל חַיְתוֹ יַעַר וְעוֹרְכִים כָּל עֲצֵי לְבָנוֹן, אֵינוֹ כְּדַי, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְבָנוֹן אֵין דֵּי בָּעֵר, וְחַיָּתוֹ אֵין דֵּי עוֹלָה (ישעיה מ, טז). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי, אֶלָּא לְפִי כֹּחָן. וְאָמַרְתָּ לָהֶם זֶה הָאִשֶּׁה (במדבר כח, ג), וְלֹא שְׁנֵיהֶם בְּבַת אַחַת, אֶלָּא אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַּבֹּקֶר וְאֶת הַכֶּבֶשׂ הַשֵּׁנִי תַּעֲשֶׂה בֵּין הָעַרְבַּיִם. וּבְשָׁעָה שֶׁאָמַר לֵיהּ וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ (שמות כה, ח), אָמַר מֹשֶׁה, הִנֵּה הַשָּׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם לֹא יְכַלְכְּלוּךָ אַף כִּי הַבַּיִת הַזֶּה אֲשֶׁר בָּנִיתִי (מל״‎א ח, כז), וְאוֹמֵר: הֲלֹא אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ אֲנִי מָלֵא נְאֻם ה' (ירמיה כג, כד), וְאוֹמֵר: הַשָּׁמַיִם כִּסְּאִי וְהָאָרֶץ הַדּוֹם רַגְלַי (ישעיה סו, א), וְאָנוּ יְכוֹלִין לַעֲשׂוֹת לוֹ מִקְדָּשׁ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵינִי מְבַקֵּשׁ לְפִי כֹּחִי, אֶלָּא לְפִי כֹּחָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֶת הַמִּשְׁכָּן תַּעֲשֶׂה עֶשֶׂר יְרִיעוֹת (שמות כו, א). כֵּיוָן שֶׁשָּׁמְעוּ כָּךְ, עָמְדוּ וְנִתְנַדְּבוּ בְּרָצוֹן וְעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן. כֵּיוָן שֶׁעָשׂוּ אֶת הַמִּשְׁכָּן, מִיָּד נִתְמַלֵּא הַמִּשְׁכָּן מֵאוֹרוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּמִכְּבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְלֹא יָכֹל מֹשֶׁה לָבוֹא אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ' (שם מ, לה). אָמְרוּ הַנְּשִׂיאִים, הֲרֵי הִגִּיעַ הַשָּׁעָה שֶׁנַּקְרִיב קָרְבָּנוֹת בְּשִׂמְחָה, שֶׁשֹּׁרָה שְׁכִינָה בֵּינוֹתֵינוּ. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן וַיְהִי בְּיוֹם כַּלּוֹת מֹשֶׁה.

אמר להם אדם למה באתם להשתחוות באנו בואו אני ואתם ונלך ונלביש גאות ועוז ונמליך עלינו למי שבראנו ואם אין עם ממליכים את המלך הוא ממליך עצמו ואם אין עם מקלסים את המלך המלך מקלס את עצמו באותה שעה פתח אדם את פיו וענו כל הבריות אחריו והלבישו גאות ועוז והמליכו עליהן ליוצרן ואמרו ה' מלך גאות לבש.

(שמות לד ח) וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו מה ראה משה ר׳ חנינא בן גמלא אמר ארך אפים ראה ורבנן אמרי אמת ראה תניא כמאן דאמר ארך אפים ראה דתניא כשעלה משה למרום מצאו להקב״ה שיושב וכותב ארך אפים אמר לפניו רבש״ע ארך אפים לצדיקים א״ל אף לרשעים אמר לפניו רשעים יאבדו א״ל השתא חזית דמיבעי לך. כשחטאו ישראל א״ל לא כך אמרת לי ארך אפים לצדיקים (ע״ב) אמר לפניו רבש״ע ולא כך אמרת לי אף לרשעים והיינו דכתיב (במדבר יד יז) ועתה יגדל נא כח אדני כאשר דברת לאמר. רבי חגי הוה סליק ואזיל בדרגא דבי רבה בר שילא שמעיה לההוא ינוקא דאמר (תהלים צג ה) עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קדש ה׳ לארך ימים וסמיך ליה (שם צ א) תפלה למשה וגו׳ אמר שמע מינה ארך אפים ראה:

אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן כָּל הַנְּבִיאִים רָאוּ הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ב, י): וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן לְהַשְׁקוֹת וגו', רַבִּי תַּנְחוּמָא וְאַמְרֵי לָהּ רַבִּי מְנַחֲמָא בְּשֵׁם רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַשְׁקוֹת כּוֹס הַתַּרְעֵלָה לְאֻמּוֹת הָעוֹלָם לֶעָתִיד לָבוֹא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וְנָהָר יֹצֵא מֵעֵדֶן, מָקוֹם שֶׁהַדִּין יוֹצֵא, (בראשית ב, י): וּמִשָּׁם יִפָּרֵד וְהָיָה לְאַרְבָּעָה רָאשִׁים, אֵלּוּ אַרְבָּעָה נְהָרוֹת, (בראשית ב, יא): שֵׁם הָאֶחָד פִּישׁוֹן, זֶה בָּבֶל, עַל שֵׁם (חבקוק א, ח): וּפָשׁוּ פָּרָשָׁיו. (בראשית ב, יא): הוּא הַסֹּבֵב אֵת כָּל אֶרֶץ הַחֲוִילָה, נְבוּכַדְנֶצַּר הָרָשָׁע שֶׁעָלָה וְהִקִּיף אֶת כָּל אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל שֶׁמְּיַחֶלֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מב, ו): הוֹחִלִי לֵאלֹהִים. (בראשית ב, יא): אֲשֶׁר שָׁם הַזָּהָב, אֵלּוּ דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יט, יא): הַנֶּחֱמָדִים מִזָּהָב וּמִפָּז רָב. (בראשית ב, יב): וּזֲהַב הָאָרֶץ הַהִוא טוֹב, מְלַמֵּד שֶׁאֵין תּוֹרָה כְּתוֹרַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל וְאֵין חָכְמָה כְּחָכְמַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, (בראשית ב, יב): שָׁם הַבְּדֹלַח וְאֶבֶן הַשֹּׁהַם, מִקְרָא מִשְׁנָה תַּלְמוּד הֲלָכוֹת וְאַגָּדוֹת. (בראשית ב, יג): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשֵּׁנִי גִיחוֹן, זֶה מָדַי, שֶׁהֶעֱמִידָה אֶת הָמָן הָרָשָׁע שֶׁמָּשַׁךְ עִסָּה כַּנָּחָשׁ, עַל שׁוּם (בראשית ג, יד): עַל גְּחֹנְךָ תֵלֵךְ. (בראשית ב, יג): הוּא הַסּוֹבֵב אֶת כָּל אֶרֶץ כּוּשׁ, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר א, א): מֵהוֹדוּ וְעַד כּוּשׁ. (בראשית ב, יד): וְשֵׁם הַנָּהָר הַשְּׁלִישִׁי חִדֶּקֶל, זוֹ יָוָן, שֶׁהִיא חַדָּה וְקַלָּה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ עַל יִשְׂרָאֵל, וְאוֹמֵר לָהֶם כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לְיִשְׂרָאֵל חֵלֶק בֵּאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): הַהֹלֵךְ קִדְמַת אַשּׁוּר, אָמַר רַב הוּנָא כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם אַשּׁוּר, שֶׁהָיוּ מְאַשְׁרִין עַצְמָן מִיִּשְׂרָאֵל. אָמַר רַבִּי יוֹסֵי בְּרַבִּי חֲנִינָא, כָּל הַמַּלְכֻיּוֹת נִקְרְאוּ עַל שֵׁם מִצְרַיִם, עַל שֵׁם שֶׁהָיוּ מְצֵירִין לְיִשְׂרָאֵל. (בראשית ב, יד): וְהַנָּהָר הָרְבִיעִי הוּא פְרָת, הוּא אֱדוֹם שֶׁפָּרָת וְרָבָת בִּתְפִלָּתוֹ שֶׁל זָקֵן. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְעוֹלָמוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לִבְנוֹ. דָּבָר אַחֵר, שֶׁפָּרָת וְרָבָת וְהֵצֵירָה לְבֵיתוֹ. דָּבָר אַחֵר, פָּרָת עַל שׁוּם סוֹפָהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סג, ג): פּוּרָה דָרַכְתִּי לְבַדִּי. אַבְרָהָם רָאָה הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן (בראשית טו, יב): וְהִנֵּה אֵימָה, זוֹ בָּבֶל עַל שֵׁם (דניאל ג, יט): נְבוּכַדְנֶצַּר הִתְמְלִי חֱמָא. (בראשית טו, יב): חֲשֵׁכָה, זוֹ מָדַי, שֶׁהֶחֱשִׁיכָה בִּגְזֵרוֹתֶיהָ אֶת יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ג, יג): לְהַשְׁמִיד לַהֲרֹג וּלְאַבֵּד. (בראשית טו, יב): גְּדֹלָה, זוֹ יָוָן, אָמַר רַב נַחְמָן מְלַמֵּד שֶׁהָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת מֵאָה וְשִׁבְעִים וְאֶחָד אִפַּרְכִין, מֵאָה וְעֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה אִסְטְרָטָלִיטוּן, וְרַבָּנָן אָמְרִין שִׁשִּׁים שִׁשִׁים, וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חָנִין עַל הֲדָא דְרַבָּנָן (דברים ח, טו): הַמּוֹלִיכְךָ בַּמִּדְבָּר הַגָּדֹל וְהַנּוֹרָא נָחָשׁ שָׂרָף וְעַקְרָב, נָחָשׁ זֶה בָּבֶל. שָׂרָף, זֶה מָדַי. עַקְרָב, זֶה יָוָן, מָה עַקְרָב זֶה מַשְׁרֶצֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת יָוָן מַעֲמֶדֶת שִׁשִּׁים שִׁשִּׁים. (בראשית טו, יב): נֹפֶלֶת, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (ירמיה מט, כא): מִקּוֹל נִפְלָם רָעֲשָׁה הָאָרֶץ. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אֵימָה, זוֹ אֱדוֹם, עַל שֵׁם (דניאל ז, ז): דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי. חֲשֵׁכָה, זוֹ יָוָן. גְּדֹלָה, זוֹ מָדַי, עַל שֵׁם (אסתר ג, א): גִּדַּל הַמֶּלֶךְ אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ. נֹפֶלֶת, זוֹ בָּבֶל, עַל שֵׁם (ישעיה כא, ט): נָפְלָה נָפְלָה בָּבֶל. רָאָה דָּנִיֵּאל אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ב ג): חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוִי עִם לֵילְיָא וַאֲרוּ אַרְבַּע רוּחֵי שְׁמַיָא מְגִיחָן לְיַמָּא רַבָּא, וְאַרְבַּע חֵיוָן רַבְרְבָן סָלְקָן מִן יַמָּא, אִם זְכִיתֶם מִן יַמָּא וְאִם לָאו מִן חוֹרְשָׁא, הֲדָא חֵיוְתָא דְיַמָּא כִּי סָלְקָא מִן יַמָּא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, דְכַוָּותָא (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר, עַיִ"ן תְּלוּיָה, אִם זְכִיתֶם מִן הַיְאוֹר וְאִם לָאו מִן הַיַּעַר, הֲדָא חֵיוְתָא כִּי סָלְקָא מִן נַהֲרָא הִיא מִמַּכְיָא, סָלְקָא מִן חוֹרְשָׁא לֵית הִיא מִמַּכְיָא, (דניאל ז, ג): שָׁנְיָן דָּא מִן דָּא, אַל תִּקְרֵי שָׁנְיָן אֶלָּא סָנְיָן דָּא מִן דָּא, מְלַמֵּד שֶׁכָּל אֻמָּה שֶׁשּׁוֹלֶטֶת בָּעוֹלָם הִיא שׂוֹנְאָה לְיִשְׂרָאֵל וּמְשַׁעְבְּדָא בָּהֶן. (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה, זוֹ בָּבֶל, יִרְמְיָה רָאָה אוֹתָהּ אֲרִי וְרָאָה אוֹתָהּ נֶשֶׁר, דִּכְתִיב (ירמיה ד, ז): עָלָה אַרְיֵה מִסֻּבְּכוֹ (ירמיה מט, כב): הִנֵּה כַנֶּשֶׁר יַעֲלֶה וְיִדְאֶה, אָמְרִין לְדָנִיֵּאל אַתּ מָה חָמֵית לְהוֹן, אָמַר לְהוֹן חָמֵיתִי אַפִּין כְּאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דניאל ז, ד): קַדְמָיְתָא כְאַרְיֵה וְגַפִּין דִּי נְשַׁר לַהּ חָזֵה הֲוֵית עַד דִּי מְּרִיטוּ גַּפֵּיהּ וּנְטִילַת מִן אַרְעָא. רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, רַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר כָּל אוֹתוֹ אֲרִי לָקָה וְלִבּוֹ לֹא לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ז, ד): וּלְבַב אֱנָשׁ יְהִיב לַהּ. וְרַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר אַף לִבּוֹ לָקָה, דִּכְתִיב (דניאל ד, יג): לִבְבֵהּ מִן אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן. חָזֵה הֲוֵית (דניאל ז, ה): וַאֲרוּ חֵיוָה אָחֳרֵי תִנְיָנָא דָמְיָא לְדֹב, לְדב כְּתִיב זֶה מָדַי, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יוֹחָנָן דְּאָמַר רַבִּי יוֹחָנָן (ירמיה ה, ו): עַל כֵּן הִכָּם אַרְיֵה מִיַּעַר, זוֹ בָּבֶל. (ירמיה ה, ו): זְאֵב עֲרָבוֹת יְשָׁדְדֵם, זוֹ מָדַי. (ירמיה ה, ו): נָמֵר שֹׁקֵד עַל עָרֵיהֶם, זוֹ יָוָן. (ירמיה ה, ו): כָּל הַיּוֹצֵא מֵהֵנָּה יִטָּרֵף, זוֹ אֱדוֹם, לָמָּה, (ירמיה ה, ו): כִּי רַבּוּ פִּשְׁעֵיהֶם עָצְמוּ מְשֻׁבוֹתֵיהֶם. (דניאל ז, ו): חָזֵה הֲוֵית וַאֲרוּ אָחֳרִי כִּנְמַר, זוֹ יָוָן, שֶׁהָיְתָה מַעֲמֶדֶת בִּגְזֵרוֹתֶיהָ וְאוֹמֶרֶת לְיִשְׂרָאֵל כִּתְבוּ עַל קֶרֶן הַשּׁוֹר שֶׁאֵין לָכֶם חֵלֶק לָעוֹלָם הַבָּא. (דניאל ז, ז): בָּאתַר דְּנָא חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי לֵילְיָא וַאֲרוּ חֵיוָה רְבִיעָאָה דְּחִילָה וְאֵימְתָנִי וְתַקִּיפָא יַתִּירָה, זוֹ אֱדוֹם, דָּנִיֵּאל רָאָה שְׁלָשְׁתָּן בְּלַיְלָה אֶחָד וְלָזוֹ בְּלַיְלָה אֶחָד, לָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לָהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ (יחזקאל כא, יט): וְתִכָּפֵל. משֶׁה רָאָה אֶת הַמַּלְכֻיּוֹת בְּעִסּוּקָן, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלז, ח): אַשְׁרֵי שֶׁיְשַׁלֶּם לָךְ אֶת גְּמוּלֵךְ שֶׁגָּמַלְתְּ לָנוּ. (ויקרא יא, ה): אֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי. רַבָּנָן וְרַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רַבָּנָן אָמְרֵי מַה הַשָּׁפָן הַזֶּה יֵשׁ בּוֹ סִימָנֵי טֻמְאָה וְסִימָנֵי טָהֳרָה, כָּךְ הָיְתָה מַלְכוּת מָדַי מַעֲמֶדֶת צַדִּיק וְרָשָׁע. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן דָּרְיָוֶשׁ הָאַחֲרוֹן בְּנָהּ שֶׁל אֶסְתֵּר הָיָה, טָהוֹר מֵאִמּוֹ וְטָמֵא מֵאָבִיו. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, אִמּוֹ שֶׁל תַּלְמַי אַרְנֶבֶת שְׁמָהּ. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ פָּרַס, משֶׁה נָתַן שְׁלָשְׁתָּם בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָזוֹ בְּפָסוּק אֶחָד, וְלָמָּה, רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר שֶׁשְּׁקוּלָה כְּנֶגֶד שְׁלָשְׁתָּן, רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר (דניאל ז, ז): יַתִּירָה. מָתִיב רַבִּי יוֹחָנָן לְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֶּן אָדָם הִנָּבֵא וְהַךְ כַּף אֶל כָּף, דָּא מָה עָבַד לֵיהּ רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ וְתִכָּפֵל. רַבִּי פִּנְחָס וְרַבִּי חִלְקִיָּה בְּשֵׁם רַבִּי סִימוֹן מִכָּל הַנְּבִיאִים לֹא פִּרְסְמוּהָ אֶלָּא שְׁנַיִם אָסָף וּמשֶׁה, אָסָף אָמַר (תהלים פ, יד): יְכַרְסְמֶנָּה חֲזִיר מִיָּעַר. משֶׁה אָמַר (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה, לָמָּה נִמְשְׁלָה לַחֲזִיר, לוֹמַר לָךְ מָה חֲזִיר בְּשָׁעָה שֶׁהוּא רוֹבֵץ מוֹצִיא טְלָפָיו וְאוֹמֵר רְאוּ שֶׁאֲנִי טָהוֹר, כָּךְ מַלְכוּת אֱדוֹם מִתְגָּאָה וְחוֹמֶסֶת וְגוֹזֶלֶת וְנִרְאֵית כְּאִלּוּ מַצַּעַת בִּימָה. מַעֲשֶׂה בְּשִׁלְטוֹן אֶחָד שֶׁהָיָה הוֹרֵג הַגַּנָּבִים וְהַמְנָאֲפִים וְהַמְכַשְּׁפִים, גָּחִין וְאָמַר לַסַּנְקְלִיטִין, שְׁלָשְׁתָּן עָשִׂיתִי בְּלַיְלָה אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, (ויקרא יא, ד): אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, (ויקרא יא, ד): כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. רַבִּי בֶּרֶכְיָה וְרַבִּי חֶלְבּוֹ בְּשֵׁם רַבִּי יִשְׁמָעֵאל בַּר נַחְמָן, כָּל מַה שֶּׁפָּרַט דָּוִד כָּלַל אוֹתוֹ רָשָׁע בְּפָסוּק אֶחָד, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ד, לד): כְּעַן אֲנָה נְבֻכַדְנֶצַּר מְשַׁבַּח וּמְרוֹמֵם וּמְהַדַּר לְמֶלֶךְ שְׁמַיָא. מְשַׁבַּח (תהלים קמז, יב): שַׁבְּחִי יְרוּשָׁלַיִם אֶת ה'. וּמְרוֹמֵם (תהלים ל, ב): אֲרוֹמִמְךָ ה'. וּמְהַדַּר (תהלים קד, א): ה' אֱלֹהַי גָדַלְתָּ מְאֹד הוֹד וְהָדָר לָבָשְׁתָּ. (דניאל ד, לד): דִּי כָל מַעֲבָדוֹהִי קְשֹׁט (תהלים קלח, ב): עַל חַסְדְּךָ וְעַל אֲמִתֶּךָ. (דניאל ד, לד): וְאֹרְחָתֵהּ דִּין (תהלים צו, י): יָדִין עַמִּים בְּמֵישָׁרִים. (דניאל ד, לד): וְדִי מַהְלְכִין בְּגֵוָה (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. (דניאל ד, לד): יָכִל לְהַשְׁפָּלָה (תהלים עה, יא): וְכָל קַרְנֵי רְשָׁעִים אֲגַדֵּעַ. (ויקרא יא, ה): וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, (ויקרא יא, ה): כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (עזרא א, ב): כֹּה אָמַר כֹּרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס. (ויקרא יא, ו): וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, (ויקרא יא, ו): כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְּקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס מוֹקְדוֹן כַּד הֲוָה חָמֵי לְרַבִּי שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק, אוֹמֵר בָּרוּךְ ה' אֱלֹהֵי שֶׁל שִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק. (ויקרא יא, ז): וְאֶת הַחֲזִיר, זֶה אֱדוֹם, (ויקרא יא, ז): וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְלֹא דַּיָּן שֶׁאֵינָהּ מְקַלֶּסֶת אֶלָּא מְחָרֶפֶת וּמְגַדֶּפֶת וְאוֹמֶרֶת (תהלים עג, כה): מִי לִי בַשָּׁמָיִם. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת דָּנִיֵּאל, שֶׁנֶּאֱמַר (דניאל ב, מט): וְדָנִיֵּאל בִּתְרַע מַלְכָּא. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי, כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁמְגַדֶּלֶת אֶת מָרְדְּכַי, שֶׁנֶּאֱמַר (אסתר ב, יט): וּמָרְדֳּכַי ישֵׁב בְּשַׁעַר הַמֶּלֶךְ. וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא, שֶׁמְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים. אֲלֶכְּסַנְדְּרוֹס כַּד הֲוָה חָמֵי לְשִׁמְעוֹן הַצַּדִּיק הֲוָה קָאֵים עַל רַגְלֵיהּ, אָמְרִין לֵיהּ מִינָאֵי, מִן קֳדָם יְהוּדָאי אַתְּ קָאֵים, אָמַר לָהֶם בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי יוֹצֵא לְמִלְחָמָה דְּמוּתוֹ אֲנִי רוֹאֶה וְנוֹצֵחַ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת הַצַּדִּיקִים, וְלֹא דַי שֶׁאֵינָה מְגַדֶּלֶת אֶלָּא שֶׁהוֹרֶגֶת אוֹתָם. הֲדָא הוּא דִכְתִיב (ישעיה מז, ו): קָצַפְתִּי עַל עַמִּי חִלַּלְתִּי נַחֲלָתִי וגו', נַחֲלָתִי רַבִּי עֲקִיבָא וַחֲבֵרָיו. דָּבָר אַחֵר, אֶת הַגָּמָל, זוֹ בָּבֶל, כִּי מַעֲלֶה גֵרָה, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַשָּׁפָן, זוֹ מָדַי כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְאֶת הָאַרְנֶבֶת, זוֹ יָוָן, כִּי מַעֲלַת גֵרָה הִוא, שֶׁגָּרְרָה מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ. וְאֶת הַחֲזִיר, זוֹ אֱדוֹם, וְהוּא גֵרָה לֹא יִגָּר, שֶׁאֵינָה גוֹרֶרֶת מַלְכוּת אַחֲרֶיהָ, וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמָהּ חֲזִיר, שֶׁמַּחֲזֶרֶת עֲטָרָה לִבְעָלֶיהָ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (עובדיה א, כא): וְעָלוּ מוֹשִׁיעִים בְּהַר צִיּוֹן לִשְׁפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו וְהָיְתָה לַה' הַמְּלוּכָה.

אח״כ נכנס כ"ף, ובאותה שעה היה רעש גדול לפני הקב״ה כשירד כ״ף מעל כתר נורא של הקב״ה. נכנס ועמדה לפני כסא הכבוד ונתרעש הכסא, וגלגלי המרכבה אחזו רעדה. אמר להם הקב״ה, כסא הכבוד וגלגלי המרכבה, מפני מה אתן מרעישין? השיבו ואמרו, מפני כ״ף שירד מעל ראשינו ונכנס ועמד לפניך, שכל כבודנו ויקרנו לא נקרא אלא בה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון (ירמיהו י״ז:י״ב), ואומר כבוד מלכותך יאמרו, ואומר יהי כבוד ה׳ לעולם (תהילים ק״ד:ל״א), ואומר וכבוד ה׳ עליך זרח (ישעיהו ס׳:א׳), מיד קרא לה הקב״ה לכ"ף וא״ל, מה אתה מבקש? אמרה לפניו, רבש״ע! מבקש אני שתברא בי עולמך, שבי נקרא כסאך וכתרך וכבודך. כסאך מנין? שנאמר נכון כסאך מאז (תהילים צ״ג:ב׳), כתרך מנין? שנאמר בי מלכים ימלוכו (משלי ח׳:ט״ו), כבודך מנין? שנאמר מלא כל הארץ כבודו (ישעיהו ו׳:ג׳), השיב הקב״ה וא״ל, לאו. א״ל, למה? א״ל מפני שבך עתיד אני להכות כפי אל כפי, שנאמר וגם אני אכה כפי אל כפי והניחותי חמתי (יחזקאל כ״א:כ״ב), ולא עוד אלא בך יכלו בדמעות עיניהם של ישראל, שנאמר כלו בדמעות עיני (איכה ב׳:י״א), ואני אברא בך עולמי?! כיון ששמע כ״ף הדבר הזה מפי הגבורה, מיד יצאה מלפניו בפחי נפש.

עזי אין עזי אלא תקפי שנ' (ירמיה י"ו י"ט) ה' עזי ומעזי ואומר (תהלים כ״ח ז') ה' עזי ומגני בו בטח לבי ונעזרתי: ד"א עזי אין עזי אלא תורה שנ' (שם כ"ט י"א) ה' עז לעמו יתן ה' וגו' ואומר(שם צ"ט ד') ועז מלך משפט אהב: ד"א עזי אין עזי אלא מלכות שנ' (שם כ"א ב') כעזך ישמח מלך: ואומר (שם כ"ח ח') ה' עוז ומעוז ישועות משיחו הוא: ד"א עזי עוזר וסומך אתה לכל באי העולם ולי ביותר: וזמרת יה. זמרה את לכל באי העולם ולי ביותר שהרי אומות העולם אומרין גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אבל שלי נעים לפניו שנ' (ש"ב כ"ג א') ונעים זמירות ישראל: הוא עשאני אימרא ואף אני עשיתיו אימרה: הוא עשאני אימרה וה' האמידך היום (דברים כ"ו י"ז) ואף אני עשיתיו אימרה את ה' האמרת היום (שם כ"ו י"ח) ישראל אומרין מי כמוך באלים ה' (ט"ו י"א) ורוח הקודש מבשרת על ידיהן ואומרת אשריך ישראל מי כמוך (דברים ל"ג כ"ט): ישראל אומרין שמע ישראל ה' אלהינו ה' אחד (שם ו' ד'): ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת ומי כעמך ישראל גוי אחר בארץ (דהי"א י"ז כ"א): ישראל אומרין כתפוח בעצי היער כן דודי בין הבנים (שה"ש ב' ג') ורוח הקודש מבשרת על ידיהם ואומרת כשושנה בין החוחים כן רעיתי בין הבנות (שם ב' ב'): ישראל אומרין זה אלי ואנוהו (ט"ו ב') ורוח הקודש מבשרת על ידם ואומרת ישראל אשר בך אתפאר (ישעיה מ"ט ג'): ויהי לי לישועה. ישועה אתה לכל באי העולם ולי ביותר: ד"א ויהי לי לישועה היה לי והווה לי: היה לי לשעבר והווה לי לעתיד לבוא שנ' (שם מ"ה י"ז) ישראל נושע בה' תשועת עולמים: זה אלי ואנוהו. רבי אלעזר אומר מנין שראתה שפחה על הים מה שלא ראו ישעיה ויחזקאל שנ' (הושע י"ב י"א) וביד הנביאים אדמה: ואומר (יחזקאל א' א') נפתחו השמים ואראה מראות אלהים מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואילת צפירה מקיפתו וחיילות מלפניו ומאחוריו וגבורים מימינו ומשמאלו הכל צריכין לשאל עליו ולידע איזה הוא מפני שהוא בשר ודם כיוצא בהן אבל כשעלה הקב״ה על הים לא נצרך אחד לשאל אלא הכירו כולם ופתחו כולם פיהם ואמרו זה אלי: ואנוהו ר' ישמעאל אומר וכי היא אפשר לו לאדם לגאות את קונו אלא היה נאה לפניו במצוה עשה לו סוכה נאה לולב נאה תפילין נאה ציצית נאה: אבא שאול אומר הדמה לו מה הוא חנון ורחום אף אתה היה חנון ורחום: ר' יוסי בן דורמסקית אומר עשה לו בית המקדש שנ' (ישעיה ל"ג כ') חזה ציון קרית מועדינו עיניך תראינה ירושלם נוה שאנן ואומר (תהלים צ"ג ה') לביתך נאוה קודש ואומר (ירמיה י' כ"ה) ואת נוהו השמו: ד"א ואנוהו ר' יוסי הגלילי אומר אדבר בניאותו ובשבחו שלמי שאמר והיה העולם ב"ה: ר' עקיבה אומר אומר ניאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם לפני אומות העולם שהרי אומות העולם משאלין את ישראל ואומרין להן מה דודך מדוד היפה בנשים (שה"ש ה' ט') שכך אתם מומתים עליו וכך אתם נהרגים עליו כענין שנ' על כן עלמות אהבוך (שם א' ב') אל תקרא עלמות אלא אפלו על מית אהבוך ואומר כי עליך הורגנו כל היום (תהלים מ"ד כ"ג): כולכם נאים כלכם גבורים בואו והתערבו בנו: וישראל אומרין להם נאמר לכם מקצת שבחו אי אתם מכירים אותו דודי צח ואדום דגול מרבבה ראשו כתם פז (שה"ש ה' י'): זה דודי מה רעי בנות ירושלים (שם ה' ט"ז) כיון ששמעו אומות העולם גיאותו ושבחו של מי שאמר והיה העולם אמרו להן לישראל נבוא עמכם שנ' (שם ו' א') אנה הלך דודך היפה בנשים אנה פנה דודך ונבקשנו עמך וישראל אומרין להן אין לכם חלק בו אלא אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים (שם ו' ג') אני לדודי ועלי תשוקתו (שם ז' י"א): ד"א ואנוהו וחכמים אומרים נלונו עד שנבוא עמו לבית מקדשו מושלו משל לה"ד למלך בשר ודם שנכנס למדינה ואמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: נכנס למדינה אחרת אמרו לו הרי בנך במדינה פלונית יצא אחריו ועמד עליו: כך ירדו ישראל למצרים שכינה עמהם שנאמר אנכי ארד עמך מצרימה: עלו שכינה עמהם שנ' ואנכי אעלך גם עלה: ירדו לים שכינה עמהם שנ' ויסע מלאך האלהים: באו למדבר שכינה עמהם שנ' ובמדבר אשר ראית אשר נשאך ה' אלהיך עד שבאו עמו לבית מקדשו שנ' (שה"ש ג' ד') כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי זה אהל מועד ואל חדר הורתי שמשם נתחייבו ישראל בהוראה: אלהי אבי. עמי נוהג במדת רחמים ועם אבותי נוהג במדת הדין: אלי אין אלי אלא מדת רחמים שנ' (תהלים כ״ב ב') אלי אלי למה עזבתני ואומר (במדבר י"ב י"ג) אל נא רפא נא לה ואומר (תהלים קי״ח כ"ד) אל ה' ויאר לנו: ד"א אלהי אבי אני אהובה בת אהובים [מלכה] בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: מושלו משל לה״ד למלך בשר ודם שנשא אשה פעמים בוש בה פעמים בוש במשפחתה פעמים בוש בקרובותיה אבל אני אהובה בת אהובים מלכה בת מלכים טהורה בת טהורים קדושה בת קדושים: וארוממנהו. ר' שמעון בן אלעזר אומר כשישראל עושין רצונו של מקום שמו מתגדל בעולם שנ' (יהושע ב' י') כי שמענו את אשר הוביש ה' את מי ים סוף מפניכם בצאתכם ממצרים ואשר עשיתם לשני מלכי האמורי וגו' ונשמע וימס לבבינו ולא קמה עוד רוח באיש מפניכם כי ה' אלהיכם הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת: וכשאין עושין רצונו של מקום מהוא אומר (יחזקאל ל"ו כ') ויבוא אל הגוים אשר באו שם ויחללו את שם קדשי באמר להם עם ה' אלה ומארצו יצאו: ד"א אלהי אבי וארוממנהו לא על נסים שעשה עמי בלבד אני נותנת לפניו את השבח אלא על נסים שעשה עם אבותי ועתיד הוא לעשות עמי לכך נאמר אלהי אבי וארוממנהו:

נשפת ברוחך כסמו ים [וגו'] מושלו משל לה"ד לערבי לסטים שהיה עומד אחר פלטין של מלך אמר אם אני מוצא בנו של מלך הורגו אני צולבו אני שורפו אני מיתות רעות אני ממיתו שמע המלך נתמלא עליו חמה אמר לו תשתלם בפיך: כך היה פרעה הרשע עומד ומנאץ במצרים ארדף אשיג: ונגדן היתה רוח הקודש מלעגת עליו נשפת ברוחך כסמו ים [וגו']: וכן אתה מוצא לעתיד לבוא (תהילים ב' א') למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק: יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו: ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו: יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו: ואומר (שם נ"ט ח') הנה יביעון בפיהם חרבות בשפתותיהם כי מי שומיע וסמיך [ליה] ואתה ה' תשחק למו תלעג לכל גוים: וכן הוא אומר (יחזקאל ל"ז י"ג) שבא ודדן וסוחרי תרשיש וכל כפיריה יאמרו לה הלשלל שלל אתה בא הלבז בז הקהלת קהליך וסמיך ליה (שם י"ח-י"ט) ביום בוא גוג על אדמת ישראל תעלה חמתי באפי ובקנאתי באש עברתי דברתי אם לא ביום ההוא יהיה רעש גדול על אדמת ישראל: צללו כעופרת במים אדירים. הקב״ה נקרא אדיר אדיר במרום ה' (תהילים צ"ג ד'): ישראל נקראו אדירים שנ' (שם ט"ז ג') ואדירי כל חפצי בם: מצרים נקראו אדירים שנ' צללו כעופרת במים אדירים: מים נקראו אדירים שנ' (שם צ"ג ד') מקולות מים רביש אדירים: נגלה הקב"ה שנקרא אדיר על ידי ישראל שנקראו אדירים ונפרע מן המצרים שנקראו אדירים במים שנקראו אדירים:

וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (משלי טז, ד): כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ, אַתָּה מוֹצֵא שֶׁכָּל מַה שֶּׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּשֵׁשֶׁת יְמֵי בְרֵאשִׁית לֹא בָרָא אֶלָּא לִכְבוֹדוֹ וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶן רְצוֹנוֹ. בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן בָּרָא שָׁמַיִם וָאָרֶץ אַף הֵם לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה סו, א): כֹּה אָמַר ה' הַשָּׁמַיִם כִּסְאִי, וְאוֹמֵר (תהלים יט, ב): הַשָּׁמַיִם מְסַפְּרִים כְּבוֹד אֵל. וְכֵן הָאוֹר שֶׁבָּרָא לִכְבוֹדוֹ הוּא, דִּכְתִיב (תהלים קד, ב): עֹטֶה אוֹר כַּשַֹּׂלְמָה. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם שֵׁנִי, רָקִיעַ, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאוֹ שֶׁיַּעַמְדוּ שָׁם הַמַּלְאָכִים וְיִהְיוּ מְקַלְסִין אוֹתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קנ, א): הַלְלוּהוּ בִּרְקִיעַ עֻזּוֹ. מַה בָּרָא בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, דְּשָׁאִים וְאִילָנוֹת, וּמָצִינוּ שֶׁהַדְּשָׁאִין מְקַלְּסִין לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים סה, יד): יִתְרוֹעֲעוּ אַף יָשִׁירוּ, וּמִנַּיִן אַף הָאִילָנוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א טז, לג): אָז יְרַנְּנוּ עֲצֵי הַיָּעַר מִלִּפְנֵי ה'. אַתָּה מוֹצֵא שֶׁצִּוָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הָאִילָנוֹת לַעֲשׂוֹת מֵהֶן מִצְווֹת. בְּפָרָה אֲדֻמָּה צִוָּה לְהַשְׁלִיךְ בִּשְׂרֵפָתָהּ עֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב, וְהַזָּאַת מֵי נִדָּה צִוָּה לַעֲשׂוֹת בָּאֵזוֹב, וְטַהֲרַת הַמְצֹרָע צִוָּה לַעֲשׂוֹת בְּעֵץ אֶרֶז וְאֵזוֹב. וְכֵן בְּמִצְרַיִם צִוָּה לְהַגִּיעַ הַדָּם אֶל הַמַּשְׁקוֹף וְאֶל שְׁתֵּי הַמְּזוּזוֹת בָּאֵזוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר: וּלְקַחְתֶּם אֲגֻדַּת אֵזוֹב. וְכֵן בָּרָא הַמַּיִם בְּיוֹם שְׁלִישִׁי, שֶׁכִּנְּסָן מֵעַל הָאָרֶץ, וּמִשָּׁם קִלּוּסוֹ עוֹלֶה, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי יָם. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם רְבִיעִי מְאוֹרוֹת, לִכְבוֹדוֹ בְּרָאָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, ג): הַלְּלוּהוּ שֶׁמֶשׁ וְיָרֵחַ. בְּיוֹם חֲמִישִׁי בָּרָא עוֹפוֹת לִכְבוֹדוֹ לְהַקְרִיב מֵהֶן קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, יד): אִם מִן הָעוֹף עֹלָה קָרְבָּנוֹ. מַה נִּבְרָא בְּיוֹם שִׁשִּׁי בְּהֵמוֹת, לִכְבוֹדוֹ, וְצִוָּה לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא א, ב): אָדָם כִּי יַקְרִיב מִכֶּם קָרְבָּן לַה' מִן הַבְּהֵמָה מִן הַבָּקָר, וּבָרָא בוֹ אָדָם לִכְבוֹדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קמח, ז יג): הַלְלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ תַּנִּינִים וגו', הֱוֵי: כֹּל פָּעַל ה' לַמַּעֲנֵהוּ.

ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א). ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו, שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם. כסא הכבוד מנין, שנאמר נכון כסאך מאז מעולם אתה (תהלים צג ב), והתורה מנין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז (משלי ח כב), בית המקדש מנין, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו (ירמיה יז יב), האבות מנין, שנאמר כענבים במדבר מצאתי (את) [ישראל כבכורה בתאנה בראשיתה ראיתי] אבותיכם (הושע ט י), ישראל מנין, [שנאמרו] זכור עדתך קנית קדם (תהלים עד ב), שמו של משיח מנין, שנאמר לפני שמש ינון שמו (שם עב יז), תשובה מנין, שנאמר בטרם הרים יולדו (שם צב), וכתיב תשב אנוש עד דכא [ותאמר שובו בני אדם] (שם שם ג), גן עדן מנין, שנאמר ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב ח), גיהנם מנין, שנאמר ערוך מאתמול תפתה (ישעיה ל לג), בא וראה בשעה שא"ל הקב"ה למשה שיאמר לישראל שיעשו לו משכן, א"ל הקב"ה למשה אמור להם לישראל כביכול לא בשביל שאין לי איכן לדור, אני אומר לכם שתעשו לי משכן, עד שלא נברא העולם הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגו' (ירמיה יז יב), ושם היכל כסאי בנוי, שנאמר וה' בהיכל קדשו וגו' (חבקוק ב כ), וכן ישעיה אמר ואראה את (ה') [אדני] יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א), ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, ורד ואשכון בתוככם, שנאמר [ועשו לי מקדש] ושכנתי בתוכם (שמות כה ח). אמר ר' יהודה בר סימון בשם ר' יוחנן זה אחד משלשה דברים ששמע משה מפי הגבורה והרתיע לאחוריו, בשעה שאמר לו ונתנו איש כופר נפשו (שם ל יב), אמר משה מי יוכל ליתן כופר נפשו, כתיב עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו (איוב ב ד), ועדיין אינו מגיע, שנאמר אח לא פדה יפדה איש לא יתן לאלהים כפרו (תהלים מט ח), א"ל הקב"ה איני מבקש לפי כחי, אלא לפי כחן, זה יתנו (שמות ל יג). [אמר ר' מאיר נטל הקב"ה כמין מטבע של אש מתחת כסא הכבוד והראה לו למשה זה יתנו כזה יתנו]. ובשעה שאמר את קרבני לחמי לאשי (במדבר כח ב), אמר משה מי יוכל להספיק לך קרבנות, אם אנו מקריבים כל חיתו יער, וכל עצי לבנון, אינן כדיי, שנאמר ולבנון אין די בער וחיתו אין די עולה (ישעיה מ טז), א"ל איני מבקש לפי כחי אלא לפי כהן, שנאמר ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו לה' (במדבר כח ג), ולא שניהם בבת אחת, אלא את הכבש אחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים (שם שם ד), ובשעה שאמר לו ועשו לי מקדש (שמות כה ח), אמר משה [לפני הקב"ה] הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך (מ"א ח כז), ואומר את השמים ואת הרץ אני מלא נאם ה' (ירמיה כג כד), ואומר השמים כסאי והארץ הדום רגלי (ישעיה סו א), ואנו יכולין לעשות לו מקדש, א"ל הקב"ה איני מבקש [לפי כחי], אלא לפי כחן, שנאמר ואת המשכן תעשה עשר יריעות (שמות כו א), כיון ששמעו ישראל כך עמדו ונתנדבו ברצון ועשו את המשכן, וכיון שעשו את המשכן נתמלא מכבודו, שנאמר ולא יכול משה לבא אל אהל מועד וגו' (שם מ לה), אמרו הנשיאים הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה שכינה בינינו, מנין (שנאמר) [ממה שקראו בענין] ויהי ביום כלות משה.

דבר אחר ה' בעזך ישמח מלך. אמר רבי סימון (תהלים כד י) מי הוא זה מלך הכבוד ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. זה מלך שחילק מכבודו ליראיו ה' צבאות הוא מלך הכבוד סלה. שנו רבותינו מלך בשר ודם אין רוכבים על סוסו ואין יושבין בכסאו ואין משתמשין בשרביטו. ומשה נשתמש בשרביטו של הקב"ה שנאמר (שמות ד כ) ויקח משה את מטה האלקים בידו. ואליהו רכב על סוסו. ומה סוסו של הקב"ה סופה וסערה. וכתיב (מלכים-ב ב יא) ויעל אליהו בסערה השמים. מלך בשר ודם אין לובשין עטרה שלו. והקב"ה נתנה למלך המשיח שנאמר (תהלים כא ד) תשית לראשו עטרת פז. מלך בשר ודם אין לובשין פורפורייא שלו. ומהו הוד והדר. ובמלך המשיח כתיב (שם ו) הוד והדר תשוה עליו. מלך בשר ודם אין יושבין על כסאו ושלמה ישב על כסאו שנאמר (דברי הימים-א כא כג) וישב שלמה על כסא ה' למלך. מלך בשר ודם אין קוראין לסגן שלו בשמו. והקב"ה קרא למשה בשמו שנאמר (שמות ז א) ראה נתתיך אלקים לפרעה. וכן ישראל (תהלים פב ו) אני אמרתי אלקים אתם. וקראן קדושים שנאמר (ויקרא יט ב) קדושים תהיו כי קדוש אני. וכתיב (דברים ז ו) כי עם קדוש אתה. וקורא למלך המשיח על שמו. ומה שמו (שמות טו ג) ה' איש מלחמה. ומלך המשיח (ירמיה כג ו) וזה שמו אשר יקראו ה' צדקנו. וירושלים נקראת על שמו (יחזקאל מח לה) ושם העיר מיום ה' שמה. וישראל לובשין לבושו של הקב"ה שנאמר בו (תהלים צג א) עז התאזר. ונתנו לישראל שנאמר (ישעיה נב א) עורי עורי לבשי עוזך. אמר רבי לוי טב למדינתא דשמה כשם מלכה ושם מלכה כשם אלהא. זה שאמר הכתוב (מיכה ה ג) ועמד ורעה וגו' בשם ה'. אותה שעה בעזך ישמח מלך. דבר אחר אין עז אלא תורה שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן. דבר אחר אין עז אלא ארץ ישראל שנאמר (שם עח סא) ויתן לשבי עוזו. ואין עוז אלא מלכות שנאמר (שמואל-א ב י) ויתן עז למלכו:

וְרַבָּנָן אָמְרֵי וְיִתְרוֹן אֶרֶץ, אֲפִלּוּ דְבָרִים שֶׁאַתֶּם רוֹאִים בָּעוֹלָם מְיֻתָּרִין, כְּגוֹן זְבוּבִין פַּרְעוֹשִׁים וְיַתּוּשִׁים, אַף הֵן בִּכְלַל בְּרִיָּיתוֹ שֶׁל עוֹלָם, דִּכְתִיב (בראשית ב, א): וַיְכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ וְכָל צְבָאָם. מֶלֶךְ לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, דִּכְתִיב בֵּיהּ (תהלים צג, א): ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ. לְשָׂדֶה נֶעֱבָד, זוֹ צִיּוֹן, דִּכְתִיב (מיכה ג, יב): צִיּוֹן שָׂדֶה תֵּחָרֵשׁ, לְפִיכָךְ אֹהֵב כֶּסֶף לֹא יִשְׂבַּע כֶּסֶף, אוֹהֵב מִצְווֹת לֹא יִשְׂבַּע מִצְווֹת, וְאֹהֵב בֶּהָמוֹן וגו', שֶׁכָּל מִי שֶׁהוֹמֶה וּמְהַמֶּה אַחַר הַמִּצְווֹת, וּמִצְוָה קְבוּעָה לְדוֹרוֹת אֵין לוֹ, מָה הֲנָאָה יֵשׁ לוֹ. תֵּדַע לְךָ שֶׁהוּא כֵן, שֶׁהֲרֵי משֶׁה כַּמָּה מִצְווֹת וּצְדָקוֹת עָשָׂה וְכַמָּה מַעֲשִׂים טוֹבִים הָיוּ בְּיָדוֹ וְיֵשׁ לוֹ מִצְוָה קְבוּעָה לְדוֹרוֹת, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (דברים ד, מא): אָז יַבְדִּיל משֶׁה.

אָז יָשִׁיר משֶׁה, הֲדָא הוּא דִּכְתִיב (תהלים צג, ב): נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, אַף עַל פִּי שֶׁמֵּעוֹלָם אָתָּה, לֹא נִתְיַשֵּׁב כִּסְאֲךָ וְלֹא נוֹדַעְתָּ בְּעוֹלָמְךָ עַד שֶׁאָמְרוּ בָּנֶיךָ שִׁירָה, לְכָךְ נֶאֱמַר: נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁעָשָׂה מִלְחָמָה וְנָצַח, וְעָשׂוּ אוֹתוֹ אָגוּסְטוּס, אָמְרוּ לוֹ עַד שֶׁלֹא עָשִׂיתָ הַמִּלְחָמָה הָיִיתָ מֶלֶךְ, עַכְשָׁיו עֲשִׂינוּךָ אָגוּסְטוּס. מַה יֵּשׁ כָּבוֹד בֵּין הַמֶּלֶךְ לְאָגוּסְטוּס, אֶלָּא, הַמֶּלֶךְ עוֹמֵד עַל הַלּוּחַ וְאָגוּסְטוּס יוֹשֵׁב. כָּךְ אָמְרוּ יִשְׂרָאֵל, בֶּאֱמֶת עַד שֶׁלֹא בָּרָאתָ עוֹלָמְךָ הָיִיתָ אַתָּה, מִשֶּׁבָּרָאתָ אוֹתוֹ אַתָּה הוּא, אֶלָּא כִּבְיָכוֹל עוֹמֵד, שֶׁנֶּאֱמַר (חבקוק ג, ו): עָמַד וַיְמֹדֶד אֶרֶץ, אֲבָל מִשֶּׁעָמַדְתָּ בַּיָּם וְאָמַרְנוּ שִׁירָה לְפָנֶיךָ בְּאָז, נִתְיַישְׁבָה מַלְכוּתְךָ וְכִסְאֲךָ נָכוֹן, הֱוֵי נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז, בְּאָז יָשִׁיר.

סליחות.
[א] ויאחז צדיק דרכו וטהר ידים וג' (איוב יז:ט). צדיק, זה הקב"ה, דכת' ביה כי צדיק י"י צדקות אהב (תהלים יא:ז). וטהר ידים, זה הקב"ה, דכת' טהור עינים מראות ברע (חבקוק א:יג). יוסיף אומץ (איוב שם), זה הק' שהוא מעצים כוחן של צדיקים שיעשו רצונו. ד"א ויאחז צדיק, זה משה, וצדקת י"י עשה ומשפטיו עם ישראל (דברים לג:כא). וטהר ידים, זה משה דכת' ביה לא חמור אחד מהם נשאתי (במדבר טז:טו). יוסיף אומץ, זה משה שהוא מעצים כוח גבורה, כמה דאת אומ' ועתה יגדל נא כוח י"י (שם יד:יז). ר' יעקב בר אחא בשם ר' יוסה בר' חנינה ורבנין אמרין בשם ר' יוחנן יתקף חיילהון דרחמך, הגבר מידת רחמים על מידת הדין, כמה דאת אומ' ועתה יגדל נא כוח י"י (שם). א"ר יודן לגיבור שהיה מתגושש באבן של משית ועבר אחד וראה אותו, א' לו יפה כוחך לבב כוח כגיבור, כמה דאת אמ' ועתה יגדל נא כוח י"י (שם). ר' עזריה בשם ר' יודה בר' סימון כל זמן שהצדיקים עושין רצונו של הקב"ה הן מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אומ' ועתה יגדל נא וג', ואם לאו כביכול צור ילדך תשי (דברים לב:יח). ר' יודה בר' סימון בשם ר' לוי בן פרטא כל זמן שישר' עושין רצונו של הק' הם מוסיפין כח בגבורה, כמה דאת אומר באלהים נעשה חיל (תהלים ס:יד), ואם לאו, כביכול וילכו בלא כח לפני רודף (איכה א:ו). א"ר אחא רודף מלא, כשם שגלו ישר' לא גלו אלא ברודף מלא, כך כשנגאלים אין נגאלים אלא בגואל מלא, שנ' ובא לציון גואל (ישעיה נט:כ) מלא. א"ר יצחק על הכל הודה משה חוץ מדבר אחד, א' משה לפני הקב"ה רבון העולמים חוטא אדם לפניך ואת מאריך לו, מיד הוי גובה ממנו, א' לו הק' חייך שתצרך לה. והיכן צרך לה, במרגלים, י"י ארך אפים (במדבר יד:יח). ולית לה קריי, אבל הני אית לה קריי. א' ר' תנחום בר חנילאי עבר הוינא קומי כנישתא דבבל ושמעית קלא דמינוקא קרי הדין פסוקא עדותיך נאמנו מאד וג' י"י לאורך ימים (תהלים צג:ה), וכת' בתריה אל נקמות י"י אל נקמות וג' (שם צד:א). ר' אחא ר' תנחום בר' חייא בשם ר' יוחנ' ארך אף אין כת' כאן, אל' ארך אפים. שאר קוטעה דכוות שובה.

רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַב בֵּיבַי (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם, יֵעָשֶׂה מִדָּה לַמַּיִם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (זכריה א, טז): וְקָו יִנָּטֶה עַל יְרוּשָׁלָיִם. רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר יִקָּווּ לִי הַמַּיִם, מַה שֶּׁאֲנִי עָתִיד לַעֲשׂוֹת בָּם, מָשָׁל לְשַׂר שֶׁבָּנָה פָּלָטִין וְהוֹשִׁיב בָּהּ דָּיוֹרִים אִלְמִים, וְהָיוּ מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמוֹ שֶׁל שַׂר בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע וּבִמְנָוְלִים, אָמַר הַשַֹּׂר מָה הֵם אֵלּוּ שֶׁהֵם אִלְמִים מַשְׁכִּימִים וְשׁוֹאֲלִים בִּשְׁלוֹמִי בִּרְמִיזָה וּבְאֶצְבַּע, אִלּוּ הָיוּ פִּקְחִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. הוֹשִׁיב הַשַֹּׂר בְּתוֹכָהּ דָּיוֹרִים פִּקְחִים, עָמְדוּ וְהֶחֱזִיקוּ בַּפָּלָטִין, אָמְרוּ אֵין פָּלָטִין זוֹ שֶׁל שַׂר, שֶׁלָּנוּ הִיא, אָמַר הַשַֹּׂר תַּחֲזֹר הַפָּלָטִין לִכְמוֹת שֶׁהָיְתָה. כָּךְ מִתְּחִלָּה לֹא הָיָה קִלּוּסוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלֶה אֶלָּא מִן הַמַּיִם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים צג, ד): מִקֹּלוֹת מַיִם רַבִּים וגו', מָה הֵן אוֹמְרִים (תהלים צג, ד): אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה', אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אֵלּוּ שֶׁאֵין לָהֶם לֹא אֲמִירָה וְלֹא דִּבּוּר הֲרֵי הֵן מְקַלְּסִין אוֹתִי, לִכְשֶׁנִּבְרָא אָדָם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, עָמַד דּוֹר אֱנוֹשׁ וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַמַּבּוּל וּמָרַד בּוֹ, דּוֹר הַפְלָגָה וּמָרַד בּוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִפָּנוּ אֵלּוּ וְיָבוֹאוּ אוֹתָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ו, ז): וַיֹּאמֶר ה' אֶמְחֶה אֶת הָאָדָם אֲשֶׁר בָּרָאתִי, מָה הֵם סְבוּרִים אֲרָיוֹת גַּסְטְרָיוֹת אֲנִי צָרִיךְ, הֲלוֹא בְּדָבָר בָּרָאתִי אֶת הָעוֹלָם, דָּבָר אֲנִי מוֹצִיא וּמְכַלֶּה אוֹתָן מִן הָעוֹלָם. אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה כְּלוּם בָּרָאתִי אוֹתוֹ אֶלָּא מִן הֶעָפָר, מִי מַמְחֶה אֶת הֶעָפָר, הַמַּיִם.

משל למלך בשר ודם שהוא בונה פלטרין עד שהוא מגיע את הקרשים ומתקנין את הקורות הוא מביא תחלה את המגילה ודיו וצייר את החדר בפני עצמו ואת העליה בפני עצמו ואת בית הכסא בפני עצמו ואחר כך הוא בונה כמו שהיה מצייר. כך היה הקדוש ברוך הוא מביט בתורה וברא את העולם אבל מלך בשר ודם הוא בונה כל אחד ואחד לבדו משא"כ מעשה שמים וארץ כולן ברא הקדוש ברוך הוא אותן בבת אחת שנאמר (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. כיצד ישב הקב"ה וברא את עולמו חמש שיטות בדבר זה שטה ראשונה ברא הקב"ה שני אלפים רבבות כרובים ושני אלפים רבבות אופנים וכל שרפים ואראלים וכן שאר מלאכי השרת אין מספר ולמעלה מהן חיות הקודש ולמעלה מהן רקיע כעין הקרח הנורא ולמעלה ממנו כסה"כ ולמעלה ממנו יושב הקב"ה בשמי השמים העליונים ואלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו שנאמר (יחזקאל א) וארא והנה רוח סערה באה מן הצפון וגו' ונוגה לו סביב ומתוכה כעין החשמל מתוך האש ומתוכה דמות ארבע חיות וגו' ודמות על ראשי החיה רקיע כעין הקרח הנורא וגו' וממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה. אבל אמרו ז' דברים קדמו לעולם תורה ותשובה וגיהנם וגן עדן וכסא הכבוד ושמו של בן דוד ובית המקדש תורה מנין שנאמר (משלי ח) ה' קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאז תשובה מנין שנאמר (תהלים צ) בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ וגו' וכתיב בתריה תשב אנוש עד דכא ותאמר שובו בני אדם גיהנם מנין שנאמר (ישעיה נ) כי ערוך מאתמול תפתה גם היא למלך הוכן העמיק הרחיב מדורתה אש ועצים הרבה נשמת ה' כנחל גפרית בערה בה ואין תפתה אלא גיהנם שהיא בריאה קודם לכל וכיון שברא הקב"ה את הגיהנם עמד הקב"ה וקילס את כל מעשי ידיו שנאמר (בראשית א) וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ומאי גם היא למלך הוכן אין מלך אלא יצר הרע שנאמר (קהלת ד) טוב ילד מסכן וחכם ממלך זקן וכסיל זה יצה"ר הנקרא מלך זקן וכסיל. ד"א טוב ילד מסכן וחכם זה ר"ע ממלך זקן וכסיל זה טורנוסרופוס הרשע. ומאי העמיק הרחיב שהעמיקה והרחיבה לו מלאך המות כדי שתהא מלא קומתו ובה מדורת אש ועצים וגו'. גן עדן מנין שנאמר (בראשית ב) ויטע ה' אלקים גן בעדן מקדם כסא הכבוד מנין שנאמר (תהלים צג) נכון כסאך מאז. בית המקדש מנין שנאמר (ירמיה יז) כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו שמו של בן דוד מנין שנאמר (תהלים עב) לפני שמש ינון שמו ואחר כך ברא הקדוש ברוך הוא את השמים ואת הארץ ואת כל אשר בהם וכללן ורדדן ויסדן וטפחן וגמדן ומתחן ומישבן. כללן ורדדן מנין שנאמר (בראשית ב) ויכלו השמים והארץ וכל צבאם. יסדן וטפחן וגמדן מנין דכתיב (ישעיה מח) אף ידי יסדה ארץ וימיני טפחה שמים קורא אני אליהם יעמדו יחדו. מתחן ומישבן מנין שנאמר (ישעיה מ) הנוטה כדוק שמים וימתחם כאהל לשבת ואחר שנבראו כל הנבראים שבעולם היו כולן בשמחה גדולה כאלו הן אוכלין ושותין ושבעין ושמחים שמחה גדולה והרי הדברים ק"ו ומה אם העומדין בחוץ שאינם רואים פני השכינה מבפנים הרי היו בשמחה כאלו הן אוכלין ושותין ושבעים ושמחים שמחה גדולה מכ"ש המלאכים וצבא השמים שהקב"ה הכניסן לפנים תחת כסא הכבוד שהיו בשמחה גדולה כאלו הן אוכלין ושותין ושבעים ושמחים שמחה גדולה וכיון שברא הקב"ה את כל העולם כולו ועמד ודחפן והוציאן לחוץ היו כולן צועקין ומיללין ובוכין בכיה גדולה ואמרו לפניו רבש"ע מפני מה הוצאתנו ממדה של קורת רוח מה עשה הקב"ה כדי לפייס אותן מכל ארבע מדות שברא הקב"ה בעולמו הביאן וקבע את צורתן בכסא הכבוד שלו פני אדם מן בני אדם פני אריה מן החיה פני שור מן הבהמה פני נשר מן העופות. באותה שעה אמר הקב"ה נטלתי שכרי מכל מה שבראתי בעולמי נטלתי שכרי את פני אדם שבמרכבה בשביל שבראתי לכל בני אדם אשר בארץ ונטלתי שכר את פני השור שבמרכבה בשביל שבראתי לכל הבהמה אשר בארץ ונטלתי שכר את פני האריה שבמרכבה בשביל שבראתי לכל החיה אשר בארץ ונטלתי שכר את פני הנשר שבמרכבה בשביל שבראתי לכל העופות אשר בארץ מיד כתב הקב"ה את הדבר וחתם אה הדבר שיהא כן עד עולם אבל כיון שחטאו ישראל בעגל הביא הקב"ה את פני הכרוב והכניסו תחת פני השור שהרי פעם אחת נאמר (יחזקאל א) דמות פניהם פני אדם ופני אריה אל הימין לארבעתם ופני שור וגו' ופני נשר לארבעתן ופעם אחרת נאמר (יחזקאל י) וארבעה פנים לאחד פני האחד פני הכרוב ופני השני פני אדם והשלישי פני אריה והד' פני נשר. אלא כאן קודם שחטאו ישראל בעגל וכאן לאחר שחטאו ישראל בעגל ושנו החכמים למי מוסרין מעשה המרכבה אם חזית איש שהוא גובר על יצרו ואוהב את שכניו ומדבר בנחת עם הבריות ומכלכל את כל דבריו בדין ובמשפט ועיניו למטה ולבו למעלה ואפי' כשהיה בנערותו לא יצא עליו שם ביש ולא חטא קדם אלוה כל ימיו לזה מוסרין ראשי הפרקים. ומשנוצר אדם הראשון עד המבול היה אלף ותרנ"ו שנה וכל באי העולם היו מכעיסין ובאין לפניו עד שהביא עליהם את מי המבול ואז פסק הקב"ה מלקרות ומלשנות ומלעשות כל מלאכה. וכי מה מלאכה עשה הקב"ה מיום שברא את העולם עד אותה שעה אתמהה. אלא מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם עד אותה שעה בכל יום ויום ישב על כסא כבודו שליש היום היה קורא ושונה ושליש היום דן את הדין ושליש היום עושה צדקה וזן ומפרנס ומכלכל לכל באי עולם ואת כל מעשי ידיו שברא בעולם וכיון שהביא את המבול לעולם אז פסק הקב"ה מלקרות ומלשנות ומלעשות כל אותן מלאכות והיתה אותה מדה לפניו כמדת האבל וכיון שבא נח לעולם ועשה רצונו של הקב"ה א"ל הקב"ה (בראשית ז) בא אתה וכל ביתך אל התבה אתה ובניך לבדם ואשתך ונשי בניך לבדם וכיון שיצא המבול מן העולם א"ל הקב"ה לנח (בראשית ח) צא מן התבה אתה ואשתך ובניך ונשי בניך אתך. באותה שעה התיעצו מלאכי השרת והיו קושרין תגר לפני הקב"ה כמו שעשו קטגוריא כשברא הקב"ה את אדה"ר שהיו אומרים לפני הקב"ה רבש"ע מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו וגו' (תהלים ח) באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת תנו עיניכם במרכבה ודייכם מלקטרג בו עוד כי אפי' אם אין לי מהם אלא אחת מן ארבע מדות שקבעתי בכסא הכבוד שלי כבר גזרתי עליהם שיאכלו העולם הזה:

אריב״ל בא וראה כמה גדולים מכיכי רוח לפני הקב״ה - בזמן שביהמ"ק קיים אדם מקריב קרבן בידו, אבל מי שדעתו שפלה ורוחו נמוכה, מעלה עליו הכתוב כאלו הקריב כל הקרבנות, שנאמר זִבְחֵי אֱלֹהִים רוּחַ נִשְׁבָּרָה לֵב וגו׳ (תהלים נ"א י"ט). ולא עוד אלא כל שדעתו נמוכה אין תפלתו נמאסת, שנאמר לֵב נִשְׁבָּר וְנִדְכֶּה אֱלֹהִים לֹא תִבְזֶה (שם), ואין מדה קשה לפני הקב״ה מגסות הרוח, ואמרו חכמים על ז׳ דברים נגעים באים - וזו אחת מהם, ואמר ה׳ מלך גאות לבש (תהילים צ״ג:א׳), נמצא אותו שיש בו גאות כגוזל לבוש של הקב״ה.

שבעה דברים נבראו קודם שברא העולם, ואלו הן: תורה, וכסא הכבוד, וגן עדן, וגיהנם, ותשובה, וביהמ״ק, ושמו של משיח. תורה מנין? דכתיב ה׳ קנני ראשית דרכו (משלי ח׳). כסא הכבוד מנין? דכתיב נכון כסאך מאז (תהלים צ״ג). ג״ע מנין? דכתיב ויטע ה׳ אלהים גן בעדן מקדם (בראשית ב׳). גיהנם מנין? דכתיב כִּי עָרוּךְ מֵאֶתְמוּל תָּפְתֶּה (ישעיה ל׳). תשובה מנין? דכתיב בטרם הרים יולדו וגו׳ תשב אנוש עד דכא וגו' (תהלים צ׳). בית המקדש מנין? דכתיב כִּסֵּא כָבוֹד מָרוֹם מֵרִאשׁוֹן (ירמיה י״ז י"ב). שמו של משיח מנין? דכתיב יְהִי שְׁמוֹ לְעוֹלָם לִפְנֵי שֶׁמֶשׁ יִנּוֹן שְׁמוֹ (תהלים ע״ב י"ז).

ה' מלך גאות לבש. זה שאמר הכתוב (ירמיה י ז) מי לא ייראך מלך הגוים. אמר לו הקב"ה לירמיה ולאו מלכיהון דישראל אנא. אמר לו לפי שאמרת לי (שם א ה) נביא לגוים נתתיך. אף אני קורא אותך מלך הגוים. לך יאתה לך מלכותא יאה. ה' מלך גאות לבש. אמר רבי חנינא יש לך שהוא נאה ללבושו ולבושו אין נאה לו. אבל הקב"ה הוא נאה ללבושו ולבושו נאה לו שנאמר ה' מלך גאות לבש. שבעה לבושין לבש הקב"ה. אחד במלחמת הים שנאמר ה' מלך גאות לבש. זה כנגד מלחמת הים שנאמר (שמות טו א) אשירה לה' כי גאה גאה. אחד בסיני שנאמר (תהלים כט יא) ה' עז לעמו יתן. כנגד עוז שנתן לעמו בסיני. ואחד כנגד בבל שנאמר (ישעיה נט יז) וילבש בגדי נקם תלבושת. וכן הוא אומר (ירמיה נא יא) כי נקמת ה' הוא נקמת היכלו. ואחד כנגד מדי שנאמר (ישעיה נט יז) וילבש צדקה כשריון. וכן הוא אומר (אסתר ח טו) ומרדכי יצא מלפני המלך. ואחד כנגד יון שנאמר (ישעיה נט יז) ויעט כמעיל קנאה. כך היו בני חשמונאי לבושי בגדים של קנאה. ואחד כנגד אדום שנאמר (שם סג א) מי זה בא מאדום חמוץ בגדים. שביעי לימות המשיח שנאמר (דניאל ז ט) לבושיה כתלג חוור:

אף תכון תבל בל תמוט. אמר ר' אבהו משל למה הדבר דומה למלך שמלך תחלה עמד לגיון אחד אמר לו הימנון נתן לו המלך פרוקפי שאינה זזה ממנו. כך כשמלך הקב"ה בעולמו אמרה הארץ הימנון תחלה אלו מים העליונים שנאמר מקולות מים רבים. אמר להם הקב"ה אני נותן לכם פרוקפי שנאמר (תהלים קד ה) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. (אף תכון תבל בל תמוט). נכון כסאך מאז. זה אחד משבעה דברים שעלה במחשבה קודם בריאתו של עולם ואלו הן - כסא הכבוד שנאמר נכון כסאך מאז. ושמו של מלך המשיח שנאמר (שם עב יז) לפני שמש ינון שמו. ולמה נקרא שמו ינון שהוא עתיד לינון ישיני עפר. והתורה שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו. וישראל שנאמר (תהלים עד ב) זכור עדתך קנית קדם. בית המקדש שנאמר (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון. התשובה שנאמר (תהלים צ ב-ג) בטרם הרים יולדו. תשב אנוש עד דכא. (נשאו נהרות ה') גיהנם שנאמר (ישעיה ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה. אמר ריש לקיש בשעה ששבו פלשתים את הארון התחילו מתגאין ואומרין לא לארון בלבד שבינו אלא לאדונו של ארון. הדא הוא דכתיב נשאו נהרות ה'. ואין נהרות אלא פלשתים שנאמר (מלכים-א ה א) מן הנהר ארץ פלשתים. אמר הקב"ה ישאו נהרות דכים. אני מדכאן ביסורין קשים. דכים. א"ר שמואל בר נחמני כנה הפנימית שלהן נושרת. רבי שמעון בן לקיש אמר כנה החיצונה נושרת. הוי נשאו נהרות ה':

אף תכון תבל בל תמוט. אמר ר' אבהו משל למה הדבר דומה למלך שמלך תחלה עמד לגיון אחד אמר לו הימנון נתן לו המלך פרוקפי שאינה זזה ממנו. כך כשמלך הקב"ה בעולמו אמרה הארץ הימנון תחלה אלו מים העליונים שנאמר מקולות מים רבים. אמר להם הקב"ה אני נותן לכם פרוקפי שנאמר (תהלים קד ה) יסד ארץ על מכוניה בל תמוט עולם ועד. (אף תכון תבל בל תמוט). נכון כסאך מאז. זה אחד משבעה דברים שעלה במחשבה קודם בריאתו של עולם ואלו הן - כסא הכבוד שנאמר נכון כסאך מאז. ושמו של מלך המשיח שנאמר (שם עב יז) לפני שמש ינון שמו. ולמה נקרא שמו ינון שהוא עתיד לינון ישיני עפר. והתורה שנאמר (משלי ח כב) ה' קנני ראשית דרכו. וישראל שנאמר (תהלים עד ב) זכור עדתך קנית קדם. בית המקדש שנאמר (ירמיה יז יב) כסא כבוד מרום מראשון. התשובה שנאמר (תהלים צ ב-ג) בטרם הרים יולדו. תשב אנוש עד דכא. (נשאו נהרות ה') גיהנם שנאמר (ישעיה ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה. אמר ריש לקיש בשעה ששבו פלשתים את הארון התחילו מתגאין ואומרין לא לארון בלבד שבינו אלא לאדונו של ארון. הדא הוא דכתיב נשאו נהרות ה'. ואין נהרות אלא פלשתים שנאמר (מלכים-א ה א) מן הנהר ארץ פלשתים. אמר הקב"ה ישאו נהרות דכים. אני מדכאן ביסורין קשים. דכים. א"ר שמואל בר נחמני כנה הפנימית שלהן נושרת. רבי שמעון בן לקיש אמר כנה החיצונה נושרת. הוי נשאו נהרות ה':

דבר אחר נשאו נהרות ה'. אמר רבי ברכיה בשם בן עזאי המים היו עולים ומגיעים עד כסא כבוד שנאמר (בראשית א ב) ורוח אלקים מרחפת על פני המים. וכן הוא אומר (דברים לב יב) כנשר יעיר קנו. וכשהיה הדבור יוצא מפי הגבורה (בראשית א ט) יקוו המים. עלו מקצות הארץ הרים וגבעות ונתפרצו על כל הארץ ונעשית עמקים עמקים על תוכה של ארץ והמים נתגלגלו ונקוו לעמקים שנאמר (שם י) ולמקוה המים קרא ימים. מיד נתגאו המים ועלו לכסות הארץ כתחלה עד שגער בהם הקב"ה וכבשן תחת כפות רגליו ועשה חול גדר לים כאדם שהוא גודר לכרמו. וכשהן עולין ורואין את החול לפניהם חוזרין לאחוריהן שנאמר (ירמיה ה כב) האותי לא תיראו נאם ה' וגו' אשר שמתי חול גבול לים. ועד שלא נקוו המים נבראו התהומות ואלו הן התהומות אלו שתחת לארץ שהארץ על התהומות היא נרקעת כאניה שהיא צפה בלב ים כך הארץ מרוקעת על המים שנאמר (תהלים קלו ו) לרוקע הארץ על המים. ולהיכן הלכו אותן המים. רבי ברכיה בשם רבי יודן ורבי יהודה ברבי שלום. משל למה הדבר דומה לשתי קערות בשעה שאחת מליאה אחת ריקנית אבל אם היו שתיהן מלאות מה הן יכולין לעשות. הנודות בזמן שהן נפוחות ממלאות את הטרקלין ובשעה שהרוח יוצא מהן הן נפנות למקום אחד. כך היה העולם כולו מלא מים במים מה עשה הקב"ה כבש עליהן ויצא הרוח מהן שנאמר (איוב יב טו) יעצר במים וייבשו. וכן הוא אומר (שם ט ח) ודורך על במתי ים. ואומר (תהלים לג ז) כונס כנד מי הים. ולהיכן הלכו. אמר ר' לוי מלחשין אלו באלו להיכן אנו הולכין והם אומרים דרך ים דרך ים להדך פלן להדך פלן. ר' הונא מפיק לישנא לדוכתא פלן לדוכתא פלן. אמר רבי יהושע הכהן דכים מדוככין אנו קבלונו. אמר רבי ברכיה בשם רבי עזאי קולו של הקב"ה היה מטרטר לפניהם שנאמר (שם כט ג) קול ה' על המים. הוי נשאו נהרות דכים:

מקולות מים רבים. מעשה באדריאנוס שביקש לעמוד על סופו של אוקינוס נטל חבלים והיה משלשל שלש שנים. שמע בת קול אומר כלה אדריאנוס. עוד ביקש לידע מה המים מקלסין להקב"ה. עשה תיבות של זכוכית ונתן בני אדם לתוכן ושלשלן לאוקינוס ועלו ואמרו כך שמענו לאוקינוס מקלס אדיר במרום ה':

דבר אחר נשאו נהרות ה'. אוי להן לרשעים שהן סבורין שישראל (לעצמו) [לעצמן] שבו ולא שבו לעצמן בלבד אלא נשאו נהרות. ואין נהרות אלא גליות שנאמר (ישעיה יז יב) הוי המון עמים רבים. לכך ישאו נהרות דכים וידכאו ישראל בצרות ועכשיו יבואו גם הם וידכאו אותם. הוי ישאו נהרות דכים. מקולות מים רבים אלו העליונים. ונקראו המים של מטה רבים שנאמר (חבקוק ג טו) דרכת בים סוסיך. הרי שלמעלן נקראו רבים ושלמטן נקראו רבים. משל למלך שהיו לו שני לגיונות כשהיה המלך נכנס אצל זה נקרא גדול היו אומרים גדול הלגיון הזה שהמלך נכנס בו. וכשנכנס אצל זה היו אומרים גדול הלגיון הזה שהמלך נכנס בו. כך כשהיה הקב"ה למעלן נקראו עליונים רבים מקולות מים רבים. וכשירד למטן נקראו המים התחתונים רבים שנאמר (שם) חומר מים רבים:

עדותיך נאמנו מאד. אמר משה לפני הקב"ה רבונו של עולם השפלת קולה של תורה וקולה של ביתך והגבהת קולן של רשעים הגבה קולה של תורה וקולה של ביתך. לכך נאמר לביתך נאוה קדש ה' לאורך ימים. אם עשית כן לא כבראשונה. שלמה בנה אותו וחרב עזרא בנה אותו וחרב. אבל עתה לאורך ימים. אמר רבי סימון שלש עשרה מדות בהקב"ה שנאמר (שמות לד ו) ה' ה' אל רחום וחנון. רב אמר אחת עשרה. ורבנן אמרי עשר. ועל אי זה מהן השתחוה. רב חסדא אמר על החסד שנאמר (שם ח) וימהר משה ויקוד ארצה וישתחו. רבי אליעזר בן יעקב אומר על ארך אפים. ורבנן אמרי על מדת רחמים. א"ר יצחק אמר משה לפני הקב"ה מפני מה אדם חוטא ואין אתה פורע לו מיד. אמר לו הקב"ה משה את צריך לומר זה ולא גליתי לך מדותי ואת אומר כן חייך שתצטרך. לא עשה הרבה עד שאמר לו (במדבר יד יב) אכנו בדבר ואורישנו. אמר לפניו (שם יז) ועתה יגדל נא כח ה' וגו'. היכן דבר ה' אל רחום וחנון. אמר רבי חגאי יורד הייתי לדפליסט בטבריה ושמעית קלהון דטלייא בגו כנישתא דכולהון מברכין ואומרים עדותיך נאמנו מאד. יכול כשם שמאריך רוחו עם הרשעים כך מאריך עם הצדיקים תלמוד לומר אל נקמות ה':