Musar for Exodus 25:20

ודעו בניי יצ"ו, כי דבר הזה שדברתי שהמפתחות מסורות ביד האדם יש בו סוד כמוס מוסר לחכמי האמת הבאים בסוד י"י המקובל איש מפי איש עד ממשה מסיני, כי ממש ביד האדם נתונים נתונים הם מפתחות החיצוניות ומפתחות הפנימיות. ולא לפתוח על עצמו לבד יצא בעבודת הקודש אשר עובד, כי אם עיקר העבודה צורך גבוה ליחד השם הגדול בכחותיו עד אי"ן סו"ף, וזהו ע"י התורה וקיום מצותיה אשר שרשם הם סוד האצילות הנאצל עבור האדם שהוא בצלם ודמות עליון, שעל ידי קיום התורה והמצות מעורר כח עליון וכביכול מחזיקו. כי כבר רמזתי למעלה בכמה מקומות כי כל אצילת הבנין הוא תפאר"ת ומלכו"ת שהם שרשי העולמות, והם סוד (תהלים לד, טו) סור מרע ועשה טוב, דהיינו מצות עשה ולא תעשה, ואז בקיום מעשה טוב התחתונים כי כן ראשית המחשבה סוף המעשה, אז נתוסף כח בגבורה שלמעלה כביכול ואהבה וריעות וחיבור גדול בין שני הדודים הנ"ל, ושני הכרובים ההם פניהם איש אל אחיו (שמות כה, כ), כמעור איש ולויות (מ"א ז, לו), כי אנחנו בית ישראל יצאנו בנשמותינו מבטן אמנו דהיינו שם אדנ"י מקור ישראל כמו שנאמר (תהלים סח, ל) במקהלות ברכו אלקים אדנ"י ממקור ישראל, ע"י זיווג תפאר"ת המריק שלו צדי"ק יסוד עולם שמשם נשמות פורחות כי א"ל ח"י בקרבנו. ועל כן משפחות ישראל הם ס"ה כמו שכתוב (דברים ז, ז) כי אתם המעט, ה' מעט מכל העמים, והעובדי גלולים הם ע', וישראל ס"ה כמנין שם אדנ"י. וכשהענפים שבמדת אדנ"י שהם שרשי ישראל מאירין, אז מאיר נגד פני השם הגדול, ואז מתייחד השם מכבודו בסוד (זכריה יד, ט) ידו"ד אחד ושמו אחד, וגורם אהבה ויחוד למעלה, ואז שכינה בישראל בסוד (ויקרא כו, יא) ונתתי משכני בתוככם. ואם ח"ו ישראל חוטאים, אז פירוד בין הדביקים, ושכינה כביכול בגלות, ושפחה תירש גברתה כדנפרש לקמן (עי' בד"ה וז"ל הרב פ"ז), ואז אין השם שלם ח"ו, כי חסר ו"ה כי כבר פירשתי למעלה (בהקדמה) באותיות ו"ה שהוא הבנין שם יש אחיזה לשרים החצוניים:

היוצא מדבריו, כמו שהשכינה שורה בקודש קדשים ששם ארון ולוחות וכרובים וקודש קדשים, והוא מרכז האמצעית שממנו נזונים כל שייפי, דהיינו כל ישובא, וקודש קדשים שלמטה מכוון נגד הראש, דהיינו שלמעלה. כן הלב באמצע גוף האדם שולח חיות ומזון לכל אבריו, ואתקשר בראש. ובתיקונים (תקון ז' דף קלז, א) אמרו, שעל כנפי ריאה נאמר (שמות כה, כ) והיו הכרובים פורשי כנפים למעלה סוככים בכנפיהם על הכפורת. על הכפורת, דא כפורת דליבא. קודש קודשא, דא לבא, עד כאן. ובמקום אחר אמרו בתקונים (תקון כ"ה דף ע, א) ארונא דספר תורה, דא כיסא דליבא, ואיהו נור דליק. ואי לאו כנפי ריאהי דיאהו נשבין עליה, הוה לבא אוקיד כל גופא, וההוא נורא דאיהו דדם דערקין דלבא רוחא נשיב בערקין דדמא, וכולהו מתנהגין אבתריה, ודא הוא דכתיב (יחזקאל א, יב) אל אשר יהיה שם הרוח ללכת ילכו וגו', עד כאן לשונם:

בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת וגו' (ויקרא ט״ז:ג׳). דרשו רז"ל שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם. בבריאת עולם כתיב (ישעיהו מ׳:כ״ב) הנוטה כדוק שמים וגו' ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ז׳) ועשית יריעות עזים לאהל. וכתיב (תהילים ק״ד:ב׳) נוטה שמים כיריעה. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) ויהי מבדיל בין מים למים ובמשכן כתיב (שמות כ״ו:ל״ג) והבדילה הפרכת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:ו׳) יקוו המים ובמשכן כתיב (שמות ל׳:י״ח) ועשית כיור נחשת. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ׳) ועוף יעופף ובמשכן כתיב (שמות כ״ה:כ׳) והיו הכרובים פורשי כנפים. בבריאת עולם כתיב (בראשית א׳:כ״ז) ויברא אלהים את האדם ובמשכן כתיב (שמות כ״ח:א׳) ואתה הקרב אליך, והכונה בזה כי כשם שהונח האדם שהוא מבחר המין להכיר את בוראו ולעבדו כן הונח הכהן במשכן ובמקדש שיהיה עובד שם, כי מן הידוע שהוא מיוחד לעבודת המקדש ועל ידו השכינה שורה, וכן אמרו במדרש (איוב ל״ט:כ״ז-כ״ח) אם על פיך יגביה הנשר וכי ירים קנו סלע ישכון ויתלונן על שן סלע ומצודה, משם חפר אוכל למרחוק עיניו יביטו, ואפרוחיו יעלעו דם ובאשר חללים שם הוא. אמר הקב"ה לאיוב אם על פיך יגביה נשר על מימר פומך הייתי משרה שכינתי על גבי הארון כשם שעשיתי על ידי אהרן ועל מימר פומך הייתי מסלק שכינתי מעל גבי הארון, סלע ישכון ויתלונן זה מקדש ראשון על שן סלע ומצודה זה מקדש שני, וקורא סלע אבן שתיה שהיתה שם לפני הארון ולמה נקראת אבן שתיה שממנה הושתת העולם, משם חפר אוכל מתוך אותה אבן שתיה היה כהן גדול מתפלל בספוק מזונותיהם של ישראל ואומר יהי רצון מלפניך ה' אלהינו שתהא שנה זו הבאה עלינו גשומה וטלולה ושחונה, שנת שובע שנת רצון שנת ברכה שנת משא ומתן שנה שלא יצטרכו עמך ישראל זה לזה ולא לעם אחר ושלא יגביהו שררה אלו על אלו, למרחוק עיניו יביטו שהיה יודע מה יהיה בסוף השנה, כיצד היה עשן המערכה עולה לדרום שבע גדול לאנשי דרום, עולה למערב שבע גדול לאנשי מערב, וכן למזרח, וכשהיה עולה כלפי הרקיע היה יודע שכל העולם כולו שבע, כל המעלות האלה וכל השבח הזה היה לאהרן ואעפ"כ ואפרוחיו יעלעו דם דחמי אפרוחיו מגעגעין בדם ושתק, ובאשר חללים שם הוא אלא באשר חללים הוא שם היתה השכינה ע"כ במדרש. והא למדת שהקב"ה היה משרה שכינתו על פיו במקדש. ואע"פ שהוא היה העובד במקדש ונקרא הכהן הגדול מיוחד לעבודת האל הגדול לא היה אפשר לו להכנס למקדש אלא בהקדמות גדולות והוא שיקריב קרבנות תחלה והוא שאמר (ויקרא ט״ז:ג׳) בזאת יבא אהרן אל הקדש וגו'. והיה צריך לזכיות רבות שיכנסו עמו, שכן אמרו במדרש כשהיה כהן גדול נכנס לבית קדשי הקדשים חבילות חבילות של מצות יש בידו שנאמר בזאת יבא אהרן אל הקדש. בזכות התורה (דברים ד׳:מ״ד) וזאת התורה. בזכות מילה (בראשית י״ז:י׳) זאת בריתי אשר תשמרו. בזכות שבת (ישעיהו נ״ו:ב׳) אשרי אנוש יעשה זאת. בזכות ירושלים (יחזקאל ה׳:ה׳) זאת ירושלים בתוך הגוים. בזכות השבטים (בראשית מ״ט:כ״ח) וזאת אשר דבר להם אביהם, בזכות יהודה (דברים ל״ג:ז׳) וזאת ליהודה. בזכות כנסת ישראל (שיר השירים ז׳:ח׳) זאת קומתך דמתה לתמר. בזכות התרומה (שמות כ״ה:ג׳) וזאת התרומה. בזכות המעשרות (מלאכי ג׳:י׳) ובחנוני נא בזאת. בזכות הקרבנות בזאת יבא אהרן, עד כאן: