Musar for Genesis 49:7

במסכת יומא פרק הוציאו לו (נב, א) תניא, איסי בן יהודה אומר, חמש מקראות בתורה אין להם הכרע, שאת (בראשית ד, ז), משוקדים (שמות כה, לד), מחר (שם יז, ט), ארור (בראשית מט, ז), וקם (דברים לא, טז).^הגה"המקודם אפרש בפשוטו של מאמר, שיש קושיא לכאורה בתיבת שאת שאומר שאין לו הכרע, פירש רש"י הלא אם תטיב שאת ולשון סליחה הוא, או שאת אם לא תטיב ולשון נשיאת עון הוא. וקשה פשיטא דקאי אשלפניו, דאי אשלאחריו קשה מה הבנה יש לאלו התיבות של הלא אם תטיב, דאז לא פירש מה יהיה אם תטיב. עוד קשה, דהואו של ואם לא יתכן שאת אם לא תטיב, והיה לו להוסיף אח"כ ו' ולפתח חטאת רובץ. ועיין שם בתוספות דהיה ראוי להיות משוקדים אשלאחריו משום דיש אתנחתא בתיבת גביעים, א"כ כל שכן דוחקים אלו:
ונראה דבאם שאת קאי אשלאחריו ואינו דבק לתטיב, אז הכי פירושו, הלא יש לך הבחירה לשני דרכים, אם תרצה תבחר תטיב, ואם תרצה תבחר שאת, ואם לא תטיב שלא תבחר בזה רק תבחר שאת, אז לפתח כו', כך צריכין לפרש הפשט. ואם בוחר בתטיב בודאי יהיה לו טוב ויקבל טוב: וכבר הקשו התוספות שם (עמוד ב ד"ה שאת) ובריש איזהו נשך (ב"מ סא, א ד"ה קרי ביה) אמאי לא דרשינן להו לפניהם ולאחריהם כו'. ותירצו מה שתירצו. עוד הניחו בתימא דלא נקטינהו כסדר שכתובים בתורה, והכי הוי ליה למימר שאת ארור מחר משוקדים וקם:

הרביעי ארור (בראשית מט, ז), נגד עולם הכסא שהמחלוקות אם בעל תשובה עדיף, או צדיק עדיף. שור ארור, פירש רש"י ותוס' שכם ארור כנען. וכבר ידוע העבירה הקליפה היא כנען בידו מאזני מרמה (הושע יב, ח). וזהו סוד (במדבר כא, א) כנעני מלך ערד, על דרך (ברכות לא, א) לא הערוד ממית, אלא החטא ממית. וקורהו ארור עדיין, מאחר שנאחז בקליפה, אף שנכנס לקדושה בהמולו כל זכר, כי אשרי מי שפרקו נאה ולא חטא אז לא קורהו שוב ארור, ואדרבה קראם שור למעליותא כי רב תבואות בכח השור (משלי יד, ד), ושניהם אמת, כי יש חילוק בין תשובה מאהבה לתשובה מיראה. אי נמי, כמו שחילק הרמב"ם בשמונה פרקים פרק ששי בין מצות המושכלות למצות השמעיות, עיין שם באורך:

ועל פי זה יתבאר המאמר התמוה בג' אנפין. אמר (שם א, ה) כי ה' הוגה, היינו העצבון בכל עת. ואמר, יכול על מגן, רצוני לומר שאין תכלית מזה רק הצער בחנם. על זה אמר, על רוב פשעיה, זה התכלית יוצא מזה שיזכור ברוב הפשעים כדי שיחפוש דרכיו ויתקן. ועל טעם הב' אמר גם כן, יכול על מגן, שהעצבון בזה אין עולה בידו אלא העצבון. תלמוד לומר, על רוב פשעיה, שהוא כפרה על הראוי לבא לפי רוב הפשעים, כי עדיין לא שבנו מטעותינו ונמשכים זמן רב, זהו רוב פשעיה, כי עדיין לא נטהרנו. על טעם הג' אמר, יכול תחשוב מאחר שנדחינו מעל שלחן גבוה כבר אבדנו ח"ו ובחנם הוא אתנו, ואין ההוגה רק על העונש שנענשנו וגלינו מעל שלחן אבינו וחנם נמכרנו. על זה אמר, על רוב פשעיה ולא על רוב הפושעים, רק יתמו חטאים ולא חוטאים בפ"ק דברכות (י, א), ועל דרך (בראשית מט, ז) ארור אפם, שהאף יהא ארור ולא הם, דהיינו שהחשך ילך ויסתלק הקליפה, ודו"ק. וניחא, כי ידו"ד הוגה שם של רחמים זהו כלל הגלויות שהם לתכלית הגאולה ועיקר סוד הבריאה: