Quotation_auto for Genesis 46:10

ויהי ביום השלישי בהיותם כואבים תנינן מרחיצין את הקטן תני דבי רבי מרחיצין את המילה אמר רבי אסי על כרחין אית תניא מרחיצין את הקטן. אמר ר' זעירא בכל שעה הוה רבי אסי אמר ליתני מתניתך דתנן אין מונעין לא שמן ולא חמים מעל גבי המכה בשבת ולא עוד אלא שמזלפין חמין על גבי המכה בשבת ואם תאמר מרחיצין את הקטן מאי שנא הוא מכת קטן ממכת גדול. ר' אלעזר בן עזריה אמר מרחיצין את הקטן ביום השלישי של מילה שחל להיות בשבת. א"ר יעקב בר אחא בכל שעה הוו ר' יונתן ור' יוחנן מפקידין חייתא ואמרו להון כל שקועים דאתון עבדין בחולה עבדין בשלישי שחל להיות בשבת. שמואל אמר מפני הסכנה [א"ל ר' יוסי] אם מפני הסכנה נעשה לו חמין בשבת דתנינן מיחם אדם אלונטית ונותנה על גבי כרסו בשבת אמר ר' יהושע בן לוי לית כאן אסור אלא מותר ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי ממשמע שנאמר שמעון ולוי איני יודע שהן בני יעקב אלא שלא נטלו עצה מיעקב. שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה. אחי דינה וכי אחות שניהם [בלבד] היתה והלא אחות כל השבטים היתה אלא לפי שנתנו נפשם עליה נקראת על שמם. ודכוותה ותקח מרים הנביאה אחות אהרן וכי אחות אהרן בלבד היתה והלא אחות שניהם היתה אלא לפי שנתן אהרן נפשו עליה נקראת על שמו. ודכוותה ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחותם וכי אחותם היתה והלא בת אומתן היתה אלא לפי שנתנה נפשה על אומתה נקראת אומתה לשמה. איש חרבו בני שלש עשרה שנה היו. ויבואו על העיר בטח בטוחים היו על כוחו של זקן ולא היה יעקב אבינו יודע שעשו בניו אותו מעשה אמר מה אני מניח את בני ליפול ביד אומות העולם אני נלחם כנגדן הוא דא"ל ליוסף אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי. ויקחו את דינה מבית שכם ויצאו היו גוררין בה ויוצאין אמר ר' הונא הנבעלת מערל קשה לפרוש אמרה [ואני אנה] אוליך את חרפתי עד שנשבע לה שמעון שהוא נושאה הדא הוא דכתיב ושאול בן הכנענית רבי יהודה אומר שעשתה כמעשה כנענית. ר' נחמיה אומר שנבעלה מחוי שהוא בכלל כנען. ורבנן אמרין נטלה שמעון וקברה בארץ כנען. ויאמר יעקב אל שמעון ואל לוי עכרתם אותי צלולה היתה החבית ועכרתוה. מסורת היא ביד הכנענים שהן עתידין ליפול ביד בני אלא שאמר לו הקב"ה עד אשר תפרה ונחלת את הארץ בששים רבוא אמרו עכורה היתה החבית וצללנו אותה. ואמרו הכזונה יעשה את אחותנו מה הן נוהגין בנו כבני אדם של הפקר מי גרם ותצא דינה בת לאה:

כל אלה שבטי ישראל שנים עשר לא פחות ולא יותר אפילו רבקה ראתה אותם שנאמר ויאמר ה' לה שני גוים בבטנך וכו' (כדלעיל). וזאת אשר דבר להם אביהם ברך אותם אין כתיב כאן אלא ויברך אותם למה כן אלא בשביל שנתן ליהודה גבורתו של ארי וליוסף גבורתו של שור ולנפתלי קלותו של איל ולדן נשיכתו של נחש תאמר שזה גדול מזה לכך כללן באחרונה שנאמר איש אשר כברכתו ברך אותם. ולפי שחלק להם את הארץ ונתן ליהודה ארץ עושה שעורים ולבנימין ארץ עושה חטים אף על פי כן כלל אלו כאילו הוי וזאת אשר דבר להם אביהם. זאת אין כתיב כאן אלא וזאת אמר עתיד אדם כיוצא בי לברך אתכם וממקום שפסקתי הוא מברך אתכם שנאמר וזאת אשר דבר להם. וכיון שעמד [משה] פתח להם וזאת הברכה מהיכן שפסק להם אביהם א"ל הברכות אימתי מגיעות אתכם משעה שתקבלו התורה אמר משה מזקנים אתבונן. יצחק כשברך את יעקב ברכו באל שדי יברך אותך. במה חתם בקריאה ויקרא יצחק אל יעקב ויברך אותו. ואף יעקב התחיל בקריאה ויקרא יעקב אל בניו וחתם בזאת אשר דבר. ומשה התחיל לברך במקום שפסק יעקב וזאת הברכה וחתם באשריך ישראל מי כמוך. ודוד פתח במקום שפסק משה שנאמר אשרי הרי מזקנים אתבונן. אני נאסף אל עמי אמר להם אם זכיתם נטפלתם בי ואם לאו משאני הולך מן העולם אני הולך נאסף לעמי. וכיון שנסתלק ויעשו לו בניו כאשר צום. ויכל יעקב לצוות את בניו מה צום לטעון את מטתו שלשה מן המזרח ושלשה מן הדרום ושלשה מן הצפון ושלשה מן המערב. אמר אל יטעון מטתי אחד מבני בניכם שיש בהם מבנות כנען שנאמר ושאול בן הכנענית: