Quotation_auto for Exodus 21:35

וכי יגח שור את איש אף השור היה בכלל שנאמר (והמית איש או אשה) [מכה איש ומת] והרי הכתוב מוציאו מכללו להחמיר עליו שיהא בסקילה לכך נאמר פרשה זו. וכי יגח שור אין לי אלא שור מנין לעשות כל בהמה כשור הרי אני דן נאמר כאן שור ונאמר להלן שור מה שור האמור בסיני עשה דין כל בהמה כשור אף שור שנאמר כאן דין הוא שנעשה את הבהמה כשור. ומנין לעשות כל המיתות כנגיחה הרי אני דן הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד שעשה בו כל המיתות כנגיחה. אף התם נעשה בו כל המיתות כנגיחה לא אם אמרת במועד שהוא משלם את הכופר תאמר בתם שאינו משלם את הכופר תלמוד לומר איש או אשה. שאין תלמוד לומר אלא להקיש ולדון גזרה שוה מה להלן עשה בו כל המיתות כנגיחה אף כאן דין הוא שנעשה בהן כל המיתות כנגיחה, ומנין לעשות קטנים כגדולים הרי אני דן הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד שעשה בו קטנים כגדולים אף תם נעשה בו קטנים כגדולים. לא אם אמרת במועד שכן משלם את הכופר וכו' תלמוד לומר או בן יגח שאין תלמוד לומר. אלא מופנה להקיש לדון גזרה שוה נאמר כאן יגח ונאמר להלן יגח מה להלן עשה קטנים וכו'. רבי שמעון בן יוחאי אומר למה נאמר עד שלא יאמר יש לי בדין מה אם במקום שלא עשה בו קטנים כגדולים בהורגין עשה קטנים כגדולים בנהרגין. וכאן שעשה קטנים כגדולים בהורגין אינו דין שנעשה קטנים כגדולים בנהרגין. לא אם אמרת להלן שעשה את שאינו מתכוין כמתכוין בנזיקין לפיכך עשה קטנים כגדולים בנהרגין תאמר כאן שלא עשה את [שאינו מתכוין כמתכוין] בנזיקין לפיכך לא עשה בו קטנים כגדולים בנהרגין תלמוד לומר יגח לגזרה שוה וכו'. לא יאכל את בשרו אין לי אלא איסור אכילה מנין שהוא אסור בהנאה. אמרת קל וחומר ומה אם עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים הרי היא אסורה בהנאה. שור הנסקל שהוא שופך דמים דין הוא שיהא אסור בהנאה. או חלוף הדברים אם שור הנסקל שהוא שופך דמים הרי הוא מותר בהנאה עגלה ערופה שהיא מכפרת על שפיכות דמים אינו דין שתהא מותרת בהנאה תלמוד לומר וערפו שם את העגלה דנתי וחלפתי ובטל החלוף זכיתי לדון כבתחלה וכו', ר' יצחק אומר אינו צריך ומה אם עגלה ערופה שאינה מטמאה את הארץ ולא מסלקת את השכינה הרי היא אסורה בהנאה שור הנסקל שהוא מטמא את הארץ ומסלק את השכינה דין הוא שיהא אסור בהנאה. רבי אומר ומה אם פרים הנשרפין שאין באין אלא לכפרה לעולם אסורין בהנאה שור הנסקל שאינו בא לכפר לעולם דין הוא שיהא אסור בהנאה. אין לי אלא בשרו עורו מנין היה רבי ישמעאל אומר אמרת קל וחומר ומה אם חטאת שבשרה מותר בשחיטתה עורה אסור במיתתה, שור הנסקל שבשרו אסור בשחיטתו דין הוא שיהא עורו אסור בשחיטתו. נבלה תוכיח שעורה מותר במיתתה היא תוכיח על שור הנסקל שאף על פי שבשרו אסור בשחיטה דין הוא שיהא עורו מותר במיתתו. אמר אחד מתלמידי רבי ישמעאל לא אם אמרת בנבלה שהיא מותרת בהנאה לפיכך עורה מותרת במיתה. תאמר בשור הנסקל שהוא אסור בהנאה לפיכך יהא עורו אסור (בהנאה) [במיתתו]. לא יאכל את בשרו למה נאמר להביא דמו וחלבו ועורו. ובעל השור נקי ר' יהודה בן בתירה אומר נקי בידי שמים, שהיה בדין הואיל ומועד בסקילה ותם בסקילה אם למדת על מועד אף על פי שיצאו בעליו מידי בית דין של בשר ודם לא יצאו בעלים ידי בית דין של שמים אף התם כן תלמוד לומר ובעל השור נקי נקי מידי שמים. ר' שמעון בן עזאי אומר נקי מחצי נזק. שהיה בדין הואיל ושור שהמית את השור בתשלומין ושור שהמית את האדם בתשלומין מה להלן מועד משלם נזק שלם ותם משלם חצי נזק אף כאן משלם צי נזק תלמוד לומר ובעל השור נקי. רבן גמליאל אומר נקי מדמי עבד רבי עקיבא אומר נקי מדמי ולדות וכו':

תנו רבנן שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים והנבלה שוה חמישים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת וזהו שור האמור בתורה דברי רבי יהודה. רבי מאיר אומר אין זה שור האמור בתורה אלא איזה שור האמור בתורה שור שוה מאתים שנגח שור שוה מאתים ואין הנבלה יפה כלום על זה נאמר ומכרו את השור החי וחצו את כספו. אלא מה אני מקיים וגם את המת יחצון פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי. מכדי בין לרבי מאיר בין לרבי יהודה האי קכ"ה שקיל והאי קכ"ה שקיל מאי בינייהו שבח נבלה איכא בינייהו רבי מאיר סבר שבח נבלה דניזק הוי ורבי יהודה סבר חולקין. והיינו דקשיא ליה לרבי יהודה השתא דאמרת חס רחמנא עליה דמזיק דשקיל נמי משבחא יכול שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה מנה והנבלה יפה חמשים זוז זה נוטל חצי החי וחצי המת וזה נוטל חצי החי וחצי המת. אמרת וכי היכן מצינו מזיק נשכר שזה נשכר. ואומר שלם ישלם בעלים משלמים ואין בעלים נוטלין. מאי ואומר הכי קאמר וכי תימא הני מילי היכא דאית ליה פסידא לניזק אבל היכא דלית ליה פסידא לניזק כגון שור שוה חמש סלעים שנגח שור שוה חמש סלעים והנבלה יפה שלשים זוז שקיל נמי בשבחה תלמוד לומר שלם ישלם בעלים משלמים ואין בעלים נוטלין. אמר ליה רב תחליפא לרבא אם כן מצינו לרבי יהודה תם משלם יותר מחצי נזק והתורה אמרה ומכרו את השור החי וחצו את כספו אית ליה לרבי יהודה פחת שפחתתו מיתה מחצין בחי. מנא ליה מוגם את המת יחצון, והא אפקיה רבי יהודה לזה נוטל חצי המת וחצי החי וכו', אם כן לכתוב רחמנא ואת המת למאי וגם, שמע מינה תרתי:

ותהא שן ורגל חייבת ברשות הרבים מקל וחומר ומה קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק ברשות הרבים חייבת בחצי נזק שן ורגל שברשות הניזק משלם נזק שלם אינו דין שברשות הרבים חייבת בחצי נזק אמר קרא ובער בשדה אחר ולא ברשות הרבים. מידי כולי נזקא קאמרינן פלגא נזקא קאמרינן אמר קרא וחצו את כספו, כספו של זה ולא כספו של אחר. ולא תהא קרן חייבת כלל ברשות הרבים מקל וחומר ומה שן ורגל שברשות הניזק משלם נזק שלם ברשות הרבים פטור, קרן שברשות הניזק אינו משלם אלא חצי נזק אינו דין שברשות הרבים פטור. אמר קרא וגם את המת יחצון אין חצי נזק חלוק לא ברשות הרבים ולא ברשות היחיד: