Quotation_auto for Isaiah סו:25

בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. להיות ענין מעשה בראשית ענין נשגב מאד כאומרם ולא במעשה בראשית בשנים. ואמרו האומר מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור. ופרש"י ז"ל מה לפנים קודם שנברא העולם. לכן אין ראוי להאריך ולדבר בו. אלא על דרך כלל נוכל להוציא מכאן שני דברים. האחד יכולת השם וגודלו. והשני מעלת ישראל שכל העולם לא נברא אלא בשבילם. יכולת השם וגדלו ומעלתו זה ידוע ממעשה בראשית באומרו בכל יום ויום ויאמר אלהים להורות כי השם לא ייעף ולא ייגע אלא במאמרו ברא הכל כמלך היושב על כסא מלכותו משם גזר אומר והכל נעשה במאמרו. וזהו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ שהם כסא המלכות כאומרו השמים כסאי והארץ הדום רגלי. ומשם גזר אומר ויאמר אלקים יהי אור ויאמר אלהים יהי רקיע. ולכן אמר הנביא הלא ידעת בידיעת מעשה בראשית ואם לא ידעת מצד היות מעשה בראשית דבר עמוק. שמעת איך אלהי עולם ה' ולו היכולת הגמור מצד בריאת העולם וזהו בורא קצות הארץ. ולפי שאמר בורא נראה שעמל בו וגדלו. לזה אמר אינו כן לא ייעף ולא ייגע. ולפי שידוע שמי שפועל וטורח ואינו יגע אינו מצד חכמה. לזה אמר אינו כן כי אין חקר לתבונתו. ורמז בזה ג"כ כי בבריאת העולם יש דברים נעלמים ואינו כמו שנראה מן הנגלה כי גדולים חקרי לב אשר אתו וזהו ואין חקר לתבונתו ואחר שהוא מעמיד כל הדברים על קיומם ועל תבונתם אף על פי שברא יש מאין וזהו מה רבו מעשיך ה' כלם בחכמה עשית. כלומר אף על פי שאני אומר מעשיך לא היה מעשה בידים ולא כלם בחכמה עשית יש מאין. ואף על פי כן מלאה הארץ קנייניך כי הכל קנין גמור ודברים קיימים בלי העדר. וזהו שאמרו בראשית נמי מאמר הוי ותרגומו בחכמתא כנגד כלם בחכמה עשית והחכמה היא המאמר וזאת חכמה גדולה לבראת כל הדברים במאמר. וזהו מי פעל ועשה קורא הדורות מראש כי כל פעולותיו היו בקריאה וזהו ה' דבר ויקרא ארץ ומקריאתו עמדו כל הדברים עשוים ונגמרים. וזהו בדבר ה' שמים נעשו וגו' באומרו ורוח אלהים מרחפת על פני המים וזהו רצונו הפשוט כמו שנפרש בע"ה. וזה להורות על יכולתו הגמור וחכמתו הנפלאה שכל הדברים בראם במאמר בלי יגיעה. ומכאן נדע שיש גוזר ומקיים וברא העולם מאין וזאת היא התולדה שנוציא מכל מעשה בראשית. וזהו המכוון אצלי באומרו בסוף מעשה בראשית אלה תולדות השמים והארץ בהבראם. כי אחר שמעשה בראשית עמקו ומי יגיע עד תבונתם למה הזכירם התורה כמאמר ר' יצחק לא היה צריך להתחיל התורה אלא מהחדש הזה לכם ראש חדשים. לזה השיב ואמר ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. כלומר הפרי והתולדה שהוציא מכל מעשה בראשית הוא שהשם עשה שמים וארץ והוא היוצר והוא הבורא בענין שמכאן נדע שלו היכולת הגמור והוא המחדש והוא המהוה העולם. לכן הזכיר בכאן ה' מה שלא הזכיר בכל מעשה בראשית להורות שהוא המהוה כל ההויות ומחדש כל הדברים. ואמר אלהים להורות על יכולתו שברא הכל במאמר וזהו ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים. וזהו הכלל הראשון שנוציא ממעשה בראשית:

רבי יהודה בן סימון אומר מתחלת ברייתו של עולם הוא גלי עמיקתא ומסתרתא בראשית ברא אלהים את השמים ולא פירש והיכן פירש להלן שנאמר הנוטה כדוק שמים. ואת הארץ ולא פירש והיכן פירש להלן שנאמר כי לשלג יאמר הוא ארץ ויאמר אלהים יהי אור ולא פירש והיכן פירש להלן שנאמר עוטה אור כשלמה רבנן אמרין בשר ודם בונה בנין בשעה שהבנין עולה בידו הוא מרחיב ועולה ואם לאו הוא מרחיב מלמטה ומצר מלמעלה אבל הקב"ה אינו כן אלא את השמים השמים שעלה במחשבה ואת הארץ הארץ שעלתה במחשבה. רבי הונא בשם רבי אליעזר בנו של ר' יוסי הגלילי אומר אפילו אותן שכתוב בהן כי הנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה כבר הם ברואים מששת ימי בראשית הדא הוא דכתיב כי כאשר השמים החדשים כי כאשר שמים חדשים אין כתיב כאן אלא החדשים. שמים אש ומים נטלן הקב"ה ופתכן זה בזה ומהן נעשו שמים.

בית שמאי ובית הלל בית שמאי אומרים שמים נבראו תחלה ואחר כך ארץ משל למלך שעשה לו כסא ומשעשאו עשה אפיפורין שלו שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי והארץ הדום רגלי ובית הלל אומרים הארץ נבראת תחלה ואחר כך שמים משל למלך שבנה לעצמו פלטין משבנה את התחתונים אחר כך בונה את העליונים שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים. רבי יוחנן אומר משום חכמים לבריאה שמים קדמו שנאמר בראשית ברא וגו' לשכלול הארץ קדמה שנאמר ביום עשות ה' אלקים ארץ ושמים וגו' אמר רשב"י תמיהני היאך נחלקו אבות העולם בית שמאי ובית הלל על בריאת שמים וארץ אלא שניהם לא נבראו אלא כאלפס וכסויה שנאמר קורא אני אליהם יעמדו יחדו. אמר ר' אלעזר בר' שמעון אם כדעת אבא למה פעמים הוא מקדים ארץ לשמים ופעמים שמים לארץ אלא מלמד ששניהם שקולים זה כזה:

זבולן לחוף ימים בסחורתו ויששכר בתורתו וזה עם זה שותפות בעולם הזה ובעולם הבא. מה ראה יעקב אבינו שברך זבולון אחר יהודה והלא יששכר גדול ממנו. אלא צפה אבינו יעקב וראה שעתידה ירושלים ליחרב ועתידה סנהדרין שתעקר ממקומה משבטו של יהודה ולקבוע בחלקו של זבולון לפי שבתחילה גלתה סנהדרין וישבה לה ביבנה ומיבנה לאושא ומאושא לשפרעם ומשפרעם לבית שערים ומבית שערים לצפורי וצפורי היא חלקו של זבולון ואחר כך גלתה מצפורי לטבריא וכן ישעיה אמר ישפילנה [ישפילה] עד ארץ יגיענה עד עפר. אמר ר' יוחנן טבריא היא משלמת למשיח שנאמר תרמסנה רגל רגלי עני פעמי דלים מה כתיב אחריו והוכן בחסד כסא. באותה שעה נפרע הקב"ה מהרשעים פורענות גדולה שאין לה הפסק וקץ ומורידן לגיהנם ונדונין שם לדורי דורות שנאמר ויצאו וראו בפגרי האנשים. וכל כך למה שנתן להם הקב"ה ליסוריהן של צדיקים [קץ] בעולם הזה באותה שעה מגעת פורענות של רשעים שאין לה קץ לעולם (וקץ) ויסורים של צדיקים הקב"ה מעבירן מן העולם שנאמר קץ שם לחשך. ההוא דהוה קאמר אכיף ימא אנא יתיב כד אתא בדקו ואשכחו דמזבולון קאתי דכתיב זבולן לחוף ימים ישכון. חייו של יששכר מנין לו מזבולון שהוא עוסק בפרקמטיא שלו ומאכיל את יששכר שהוא בן תורה הה"ד זבולן לחוף ימים ישכון. בשביל כך יששכר חמור גרם. וכשבא משה לברך את השבטים הקדים ברכת זבולון לברכת יששכר הה"ד שמח זבולן בצאתך ויששכר באהליך. אתה מוצא יששכר תשיעי לשבטים והוא הקריב שני למלך דכתיב בשני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר מפני שהוא היה בן תורה. אמר רבא לא משכחת צורבא מרבנן דמורי אלא דאתי מלוי או מיששכר. מלוי דכתיב יורו משפטיך ליעקב. יששכר דכתיב ומבני יששכר יודעי בינה לעתים. ואימא מיהודה דכתיב יהודה מחוקקי. אסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא קאמינא. אשרי הצדיק ואשרי שכונותיו יהודה ויששכר וזבולון שהיו סמוכין לאהרן ולמשה שנאמר והחונים לפני המשכן קדמה לפני וגו' נעשו גדולים בתורה שנאמר יהודה מחוקקי. וכן ומבני יששכר יודעי בינה לעתים ומזבולון מושכים בשבט סופר. אבל מן הדרום בני קהת וסמוכים להם ראובן ושמעון וגד והיו שרוין עם קרח אדם בעל מחלוקת אבדו עמו במחלקותן. מכאן אמרו אוי לרשע אוי לשכינו טוב לצדיק טוב לשכינו:

הנה יוצא המימה פרעה שהיה בימי משה אמגושי היה שנאמר הנה יוצא המימה, עשרה מכות דצ"ך עד"ש באח"ב אמר לו הקב"ה למשה בדבר שנתגאה בו ואמר לי יאורי בו אתחיל פורענותא דכתיב וימלא שבעת ימים אחרי הכות ה' את היאור, אחר דם צפרדעים אמר הקב"ה יבוא דבר שגדולו ומחיתו במים ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שעתידה לקבל תורה שהיא משולה למים שנאמר הוי כל צמא לכו למים, אחר זאת כנים אמר הקב"ה יבוא דבר שנברא מעפר ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה משולה לעפר שנאמר ושמתי את זרעך כעפר הארץ, אחר זאת ערוב אמר הקב"ה יבואו אריות נחשים ודובים ויפרעו ממצרים שביקשו לאבד אומה המשולה לחיות גור אריה יהודה דן גור אריה יהי דן נחש עלי דרך בנימין זאב וגו', אחר זאת דבר אמר הקב"ה יבוא דבר שממית ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה המוסרת עצמה למיתה על יחוד שמי שנאמר כי עליך הורגנו כל היום, אחר זאת שחין מלא חפניכם פיח כבשן אמר הקב"ה יבוא העולה מן הכבשן ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שמסרה עצמה למיתה, אברהם באור כשדים חנניה מישאל ועזריה בכבשן האש, אחר זאת ברד אמר הקב"ה יבוא ברד שהוא לבן כשלג ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שאני עתיד להלבין עוונותיהם שנאמר אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, אחר זאת ארבה אמר הקב"ה יבוא ארבה שנקרא חילי הגדול ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה שנקראו חיילות שנאמר והוצאתי את צבאותי, אחר זאת חשך אמר הקב"ה יבוא חשך שהוא מובדל מן האור ויפרע ממצרים שביקשו לאבד אומה המובדלת מן האומות, אחר זאת מכת בכורות אמר הקב"ה אני עובר בתוך מצרים בחצי הלילה ואפרע ממצרים שביקשו לאבד בני אברהם אוהבי שחלק לילה לאבד אויבי שנאמר ויחלק עליהם לילה, ובזכות עשרה נסינות שנתנסה ונמצא שלם הכם עשר מכות, בטכסיס בשר ודם הביא הקב"ה עליהם את המכות, מלך בשר ודם כשהמדינה מורדת עליו מהו עושה משלח לגיונות והן מקיפין עליה, בתחילה הוא סוכר אמת המים שלהם אם חוזרין מוטב ואם לאו הוא מורה בהן חצים אם חוזרין מוטב ואם לאו זורק בהן נפט, אם חוזרין מוטב ואם לאו מגרה בהן לגיונות ואוכלוסים הרבה, אם חוזרים מוטב ואם לאו אוסר אותן בבית האסורין, אם חוזרין מוטב ואם לאו הורג הגדולים שבהם, כך הקב"ה בא על מצרים בטכסיס של מלכים בתחילה סכר אמת המים שלהן שנאמר ויהפוך לדם יאוריהם, לא חזרו הביא עליהם קולנים אלו הצפרדעים, לא חזרו הביא עליהם החצים אלו הכנים שהיו נכנסים בגופם של מצריים כחץ הזה, לא חזרו השליך עליהם אבני בליסטרא זה הברד, אחר כך גירה בהן אוכלוסין הרבה זה ארבה, ואחר כך נתנם בבית האסורים זה החושך, לא חזרו הרג כל הגדולים שבהם שנאמר וה' הכה כל בכור, לפי מה שחשבו המצריים את ישראל הביא הקב"ה עליהם, הם חשבו שיהו שואבים מימיהם לכך ויהפוך לדם יאוריהם, הם חשבו שיהו טוענין פרגמטוטון שלטו עליהם צפרדעים והיו משרפים אותם, הם חשבו שיהו עושים בארץ הרחישה הארץ כנים, הם חשבו טוענים את בניהם כפדגוג הזה שלח בהם אריות וזאבים ודובים, היה לו למצרי עשרה בנים ואמר לישראל שיוליכם לשוק והיה הארי בא ונוטל אחד והזאב אחד והדוב אחד והנמר אחד והיה נכנס אצל המצרי לבדו ומצרי אומר לו היכן הם בני אומר לו ישראל שב ואני אעשה לך חשבון נטל הארי אחד וכך וכך עד שנתן לו חשבון, הם חושבים לגזול את מקניהם ושלח בהם את הדבר וימת כל מקנה מצרים, הם חשבו שיהו בלנין הביא עליהם את השחין, הם חשבו לסקול אותם באבנים הביא עליהם את הברד, הם חשבו שיהו כורמיהם הביא עליהם הארבה ואכל אילנותיהם, הם חשבו לאסור אותם בבית האסורים הביא עליהם חושך שנאמר לא ראו איש את אחיו, הם חשבו להרוג אותם והקב"ה הרג את בכוריהם, הם חשבו להשקיע אותם במים אף הקב"ה שקעם במים שנאמר ונער פרעה וחילו, וכל מכות שהביא הקב"ה על המצריים הוא עתיד להביא אותם שנאמר כאשר שמע למצרים יחילו כשמע צור, במצרים הביא עליהם מכת דם אף לעתיד כן שנאמר ונתתי מופתים בשמים ובארץ דם ואש, במצרים הביא עליהם צפרדעים שהיה קולן קשה אף לעתיד כן שנאמר קול שאון מעיר, במצרים הביא עליהן כנים אף לעתיד כן ונהפכו נחליה לזפת ועפרה לגפרית ואין עפר אלא כנים כמה דאת אמר והך את עפר הארץ. במצרים הביא עליהם ערוב אף לעתיד כן וירשוה קאת וקפוד, במצרים הביא עליהם דבר אף לעתיד כן שנאמר ונשפטתי אתו בדבר וגו', במצרים הביא עליהם שחין אף לעתיד כן שנאמר וזאת תהיה המגפה וגו' המק בשרו, במצרים הביא עליהם ברד אף לעתיד כן שנאמר וגשם שוטף ואבני אלגביש, במצרים הביא עליהם ארבה אף לעתיד כן שנאמר בן אדם וגו' אמרו לצפור כל כנף, במצרים הביא עליהם חושך אף לעתיד כן שנאמר ונטה עליה קו תהו, במצרים נגף בכורים אף לעתיד כן שנאמר שמה נסיכי צפון, ר' מאיר אומר וירדו ראמים עמם וירדו רמים עמם, מה במצרים משפרע מאלקיהם אחר כך מהם אף לעתיד משפרע משר שלהם אחר כך הוא פורע מהן שנאמר והיה ביום ההוא יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה באדמה, למה הביא עליהם מכת דם תחילה אלא שהיו פרעה והמצריים עובדים ליאור אמר הקב"ה למשה לך והכה את אלקיהם לפניהם, ראה מה כתיב על נהרותם בכל מקום שהיו המים נעשים דם, מהו על כל מקוה מימיהם אפילו מה שהיה בקיתון נעשה דם ואפילו מה שהיה מצרי רוקק מתוך פיו נעשה דם שנאמר והיה דם בכל ארץ מצרים, אמר ר' לוי ממכת דם העשירו ישראל כיצד היה המצרי וישראל יושבים בתוך בית אחד והיה הגיגית מלאה מים והיה המצרי הולך למלאות הקיתון מתוכה ונעשה דם וישראל הולך ושותה מים מתוך הגיגית והיה המצרי אומר תן לי מידך מעט מים והיה נותן לו נמצא ביד מצרי דם והיה אומר לו בוא אני ואתה ונשתה מן הקערה והיה ישראל שותה מים והמצרי דם וכשהיה המצרי לוקח מישראל מים היה שותה מים לפיכך ממכת דם העשירו ישראל, וכמה היתה המכה עושה בהם רבי יהודה ורבי נחמיה חד אמר עשרים וארבע ימים היה מתרה בהם עד שלא באה המכה ושבעה ימים היתה המכה משמשת בהם וחד אמר שבעה ימים היתה מתרה בהם ועשרים וארבע ימים היתה משמשת בהם, וכשם שפרע ממצרים כך עתיד להביא על אומה שנאמר ונהפכו נחליה לזפת לילה ויומם לא יכבה ולמה שבטלו ישראל את התורה שהיו יגעין בה יומם ולילה, האש שאני מביא בהן אינו כבה לעולם אלא לעולם יעלה עשנה לפי ששרפו את ביתו והיה העשן עולה ממנו וכן הוא אומר קול שאון מעיר קול מהיכל, ואומר זכור מה עשיתם בהיכל קול ה' משלם גמול לאויביו והוא פודה את ישראל שנאמר גמול אלקים הוא יבוא ויושעכם וגו', ויאמר ה' אל משה השכם בבקר זה שאמר הכתוב שיתה ה' מורה להם לפי שהן עושין עצמן מריות הודע להם שאתה אדון על כולם, ידעו גוים שהם אנוש הודיעם שהם בשר ודם, אמר הקב"ה למשה בשביל שעשה עצמו אלוה הודיעו שהוא בשר ודם אחז בו משה אמר לו הנח לי שאעשה צרכי אחר כך אני מדבר עמך, אמר משה יש אלוה שעושה צרכו לפיכך אמר ליה הקב"ה השכם בבקר, דם מפני מה בא עליהם שהיו רואים את ישראל שהיו טובלין מטומאותיהם ואת בנות ישראל שהיו טובלות מנדתן ואחזו עליהם את המים כדי שלא יטבלו לפיכך הפך הקב"ה את כל מימיהם לדם, ומה תלמוד לומר בעצים ובאבנים אלא מלמד שאפילו עבודה זרה שלהן היו פולטין ומוציאין דם שנאמר אומרים לעץ אבי אתה, צפרדעים מפני מה באו עליהם אמרו לישראל צאו והביאו לנו שקצים ורמשים ונשחק בהן כמו שאנו רוצין לפיכך הביא עליהם צפרדעים עד שנשמע קולן בתוך כריסן של מצרים שהיו עושין קוקי, ולא עוד כשהיו נכנסין לבית הכסא היו מנשכין אותן בנקבן אין בושה גדולה מזו שנאמר ובכה ובעמך ובכל עבדיך וגו', הרבה מיני צפרדעים הביא עליהן הקב"ה שנאמר ותעל הצפרדע צפור שיש בו דעה, בשעה שהיו העופות צמאים והיו מתיראין לשתות מים היה קורא אותם ואומר להם בואו ושתו ואל תיראו, כנים מפני מה הביא עליהם ששמו את ישראל מכבדי בתים מכבדי דרכים מכבדי חוצות ורחובות, האיש מכבד בית האשה והאשה מכבדת בית האיש, לפיכך הפך הקב"ה עפרם לכנים עד שלא מצאו ישראל עפר שיכבדו, ארבע עשר מיני כנים הביא עליהם הקטנה שבהן כביצה של תרנגולת והגדולה שבהן כביצה של אווז, ערוב מפני מה הביא עליהם שאומרים להם לישראל צאו והביאו לנו דובים ואריות ונעשה קניגיוס ונשחקה בהן כמו שאנו רוצים ואל יבואו זה אצל זה ויפרו וירבו לפיכך הביא עליהן כל חיה רעה, דבר מפני מה בא עליהן ששמו את ישראל רועי סוסים וגמלים חמורים בקר וצאן לפיכך הביא עליהם דבר והרג כל מה שרעו ישראל עד שלא מצאו ישראל בהמה שירעו, שחין מפני מה הביא עליהן ששמו את ישראל שמשים להחם את הצוננים ולצנן להם את החמין לפיכך הביא עליהם שחין לח כדי שלא ירחצו בין בחמין ובין בצונן, ברד מפני מה מפני ששמו את ישראל נוטעי גנות ופרדסים לפיכך הביא עליהם ברד ושבר כל מה שנטעו ישראל, ארבה מפני מה ששמו את ישראל זורעי חטים ושעורים ופול ועדשים וכל מיני קטניות לפיכך הביא עליהם ארבה ואכל כל מה שזרעו ישראל, חושך מפני מה בא עליהם ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים כדי לקבור פושעיהם של ישראל, בכוריהם מפני מה מתו משום שאמר בילדכן את העבריות ואף זו גזירה טובה אם אמר אם בת היא והמתן אותה נתמעטו שונאיהן של ישראל לפי שדרכו של איש לישא לו עשר נשים לפרות ולרבות מהן ואין דרכה של אשה להנשא אפילו לשני בני אדם כאחת, ומפני מה טובעו בים סוף משום שנאמר ויצו פרעה לכל עמו וגו' כל הבן הילוד וגו', ומה היו עושים בניהם של מצריים הרשעים היו מחזירין בכל עיירותיהם של ישראל וכיון שהיו שומעין את קולה של אשה שהיא צועקת מתוך לידתה הולכין ואומרין לאבותיהם ובאין ונוטלין בניהם ומשליכם לנהר שנאמר אחזו לנו שועלים וגו' אלו מצריים הרשעים, שועלים קטנים אלו בניהן, מחבלים כרמים זו כנסת ישראל שהיא משולה לגפנים כי כרם ה' צבאות בית ישראל, מכאן היה ר' אליעזר הגדול אומר כרמו של הקב"ה אל תציץ בו ואם הצצת אל תרד לתוכו ואם ירדת לתוכו אל תהנה ממנו ואם נהנית ממנו אל תאכל מפירותיו ואם הצצת וירדת ונהנית ואכלת סופו של אותו האיש להטרד מן העולם, באותה שעה אמר הקב"ה למלאכי השרת רדו מלפני וראו בני חביבי אברהם יצחק ויעקב שמשליכים אותם בנהר וירדו מלפניו כשהיו מבוהלין ועמדו במים עד ארכובותיהן והיו מקבלים בניהן של ישראל ומניחים אותם על גבי הסלעים והקב"ה מביא להם דדין מן הסלעים ומניקם לקיים מה שנאמר ויניקהו דבש מסלע, ועוד גזר פרעה כל שאינו עושה מתכונת לבנים יהו מכין אותו תחת חסרון לבנים, ומאי שנא מצרים מכל המדינות כולם שנכנסו ישראל לתוכה אלא אמרו באותה שעה היו מצריים שולטין מסוף העולם ועד סופו אמר אין לך אומה מלוכלכת בעבירות ובדברים מכוערים ובדברים שאינן ראויין ושטופה בכשפים ובזמה וחשודה על כל מעשים רעים אלא מצריים בלבד לפיכך באה להם תקלה לישראל על ידיהם והקב"ה ביקש לעשות קורת רוח לשמו הגדול מהם, ואף לעתיד לבוא עתידין אומות העולם ליכשל בישראל שנאמר והיה ביום ההוא אשים את ירושלים אבן מעמסה וגו':

וכסה את עין הארץ אמר ריש לקיש כל מה שברא הקב"ה באדם ברא בארץ, אדם יש לו ראש והארץ יש לה ראש שנאמר וראש עפרות תבל, אדם יש לו עינים והארץ יש לה עינים שנאמר ויכס את עין כל הארץ, אדם יש לו אזנים ובארץ כתיב שמעו שמים והאזיני ארץ, אדם יש לו פה והארץ ותפתח הארץ את פיה, אדם יש לו ידים והארץ והארץ הנה רחבת ידים, אדם יש לו זרוע וכתיב ומתחת זרועות עולם, אדם יש לו טבור וכתיב יושבי על טבור הארץ, אדם יש לו ירכים והארץ וקבצתים מירכתי ארץ, אדם יש לו רגלים וכתיב והארץ לעולם עומדת, האדם אוכל וכתיב ארץ אוכלת יושביה, האדם שותה והארץ למטר השמים תשתה מים, אדם מתגעש והארץ ותגעש הארץ, אדם משתכר וכתיב נוע תנוע ארץ כשכור, אדם מקיא וכתיב ותקיא הארץ את יושביה, וכשם שהאשה יולדת כך הארץ שנאמר היוחל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחת אלו ישראל שבפעם אחת הקב"ה מביאן ומכניסן לירושלים שנאמר ואמרת בלבבך מי ילד לי את אלה א"ל הקב"ה חייך לשעה קלה אני מקבץ גלותך שכך אמר ישעיה שאי סביב עיניך וראי וגו', ויבוא ארבה וחסיל וסלעם ואכל יתר הברד אז שמחו מצרים ויצודו מהם לרוב מאד וימלחום ויהפוך ה' רוח ים חזק מאד וישא את הארבה גם מהמלוחים לא נשאר ארבה אחד:

והיה כי תבאו אל הארץ תלה הכתוב לעבודה הזאת מביאתן לארץ ולהלן כאשר דבר והיכן דבר והבאתי אתכם אל הארץ אשר נשאתי וגו'. כיוצא בו הוא אשר דבר ה' שבתון והיכן דבר והיה ביום הששי והכינו וגו'. כיוצא בו הוא אשר דבר ה' לאמר בקרובי אקדש והיכן דבר ונועדתי שמה לבני ישראל. כיוצא בו פחדכם ומוראכם יתן ה' אלהיכם וגו' והיכן דבר את אימתי אשלח לפניך. כיוצא בו כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' והיכן דבר כי אוריש גוים מפניך (ושתי) [והרחבתי] את גבולך. כיוצא בו כי ה' אלהיך ברכך וגו' והיכן דבר ברוך תהיה מכל העמים. כיוצא בו וה' האמירך היום והיכן דבר את ה' האמרת היום וגו'. כיוצא בו ולתתך עליון על כל וגו' והיכן דבר ונתנך ה' לראש וגו'. כיוצא בו שמעו שמים והאזיני ארץ והיכן דבר האזינו השמים ואדברה. כיוצא בו ונגלה כבוד ה' וראו וגו' והיכן דבר ראו עתה כי אני אני הוא. כיוצא בו אם תאבו ושמעתם ואם תמאנו ומריתם והיכן דבר והבאתי עליכם חרב וגו'. כיוצא בו בלע המות לנצח וגו' והיכן דבר אני אמית ואחיה וגו'. כיוצא בו אז תתענג על ה' והיכן דבר ירכיבהו על במתי ארץ. כיוצא בו הנה באה ונהיתה נאם ה' והיכן דבר אשכיר חצי מדם. כיוצא בו וישבו איש תחת גפנו ותחת תאנתו והיכן דבר ונתתי שלום בארץ וגו'. כיוצא בו ולא יהיה שריד לבית עשו והיכן דבר וירד מיעקב והאביד שריד מעיר. כיוצא בו וה' פקד את שרה כאשר אמר והיכן אמר אבל שרה אשתך יולדת וגו'. כיוצא בו ויעש ה' לשרה כאשר דבר והיכן דבר ביום ההוא כרת ה' את אברם. כיוצא בו ומכרתי את בניכם והיכן דבר ויאמר ארור כנען עבד וגו'. כיוצא בו וה' אמר לכם לא תוסיפון והיכן אמר כי אשר ראיתם את מצרים. כיוצא בו זאב וטלה ירעו כאחד והיכן דבר והשבתי חיה רעה. כיוצא בו מן הגוים אשר אמר ה' וגו' לא תבואו בהם והיכן אמר ולא תתחתן בם. כיוצא בו אז אמר שלמה והיכן אמר כי בענן אראה על הכפרת. כיוצא בו והיו לי אמר ה' והיכן אמר והייתם לי סגולה. כיוצא בו כל הנקרא בשמי וגו'. והיכן דבר וראו כל עמי הארץ וגו'. כיוצא בו וגם מהם אקח לכהנים וגו' והיכן דבר הנסתרות לה' אלהינו:

דבר אחר ואכבדה בפרעה מגיד הכתוב כשיבוא הקב"ה לפרוע מן האומות שמו מתגדל בעולם שנאמר ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פליטים וגו' כה אמר ה' יגיע מצרים וסחר כוש. אחריו מהו אומר אכן אתה אל מסתתר. וכן הוא אומר ונשפטתי אתו בדבר ובדם אחר כך והתגדלתי והתקדשתי. ויהי בשלם סכו וגו' שמה שבר רשפי קשת מגן וחרב מה הוא אומר נודע ביהודה אלקים בישראל גדול שמו לכך וידעו מצרים כי אני ה'. לשעבר לא היו יודעים את ה' אבל מכאן ואילך וידעו מצרים כי אני ה'. ויעשו כן להודיע חכמתן של ישראל שלא אמרו היאך אנו חוזרין לאחורינו שלא לשבור לב טף ונשים שעמם.

ההוא דהוה קאמר ואזיל כד רחמתין עזיזא אפותיא דספסירא שכיבנא השתא דלא רחמתי עזיזא פוריא בת שיתין גרמידי לא סגי לן אמר רב כהנא קראי כתיבי מעיקרא כתיב ונועדתי לך וגו' ולבסוף כתיב כה אמר ה' השמים כסאי וגו':

זאת החיה אשר תאכלו וזה לכם הטמא את זה תאכלו. תפס הקדוש ברוך הוא כל מין ומין והראה לו למשה ואמר לו זה אכול וזה לא תאכל. ואל תתמה על הדבר שהרי הראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון כל הבריות וקרא להן שמות א"ל הקדוש ברוך הוא הזהר את ישראל שלא יאכלו דברים רעים שלא יטעך יצרך לומר דברים טובים אסר הקדוש ברוך הוא. כל מה שאסרתי לך התרתי לך כנגדו. אסרתי לך דם נדה התרתי לך דם בתולים. אסרתי לך החזיר התרתי לך לשון דג שיבוטא שדומה לחזיר. אסרתי לך אשת איש התרתי לך [גרושת איש, ולאחר מיתתו. אסרתי לך נכרית התרתי לך] יפת תואר וראית בשביה. אסרתי לך אשת אח התרתי לך יבמה יבוא עליה. אסרתי לך כלאים התרתי לך סדין בציצית. אסרתי לך חלב בבהמה התרתי לך בחיה. אסרתי גיד הנשה בבהמה התרתי בעוף. אסר הדם בעוף התיר בדג. וכל כך למה ליתן שכר טוב לישראל שמשמרין את התורה. אמרת ה' צרופה וכי מה איכפת לו להקדוש ברוך הוא בין שוחט בהמה ואוכל בין נוחר ואוכל הא לא נתנו המצות אלא לצרף בהן את הבריות. בוא וראה מתחלת בריתו של עולם כתיב כירק עשב נתתי לכם את כל ומשעמדו ישראל על הר סיני הרבה להם תורה ומצות אמר הקדוש ברוך הוא מצוה קלה צויתי אותו ועבר עליה כל המצות האלו היאך יכול לקיים. לעדיד לבוא הקדוש ברוך הוא מוציא כרוז כל מי שעסק בתורה יבוא ויטול שכרו ואף הכותים אומרים תן לנו שכרנו שאף אנו עשינו מצות אמר הקדוש ברוך הוא כלמי שלא אכל בשר חזיר ושקצים ורמשים יבוא ויטול עברו באותה שעה הן נוטלין איפופסין שלהן שנאמר אוכלי בשר החזיר החזיר והשקץ והעכבר יחדיו יסופו נאם ה':

אשה כי תזריע אחור וקדם צרתני א"ר ישמעאל בר תנחום אחור לכל המעשים וקדם לכל העונשין אם זוכה אמרין ליה אתה קדמת למעשה בראשית נאמר ורוח אלהים מרחפת ואם לאו יתוש קדמך, שלשול קדמך, ר' נחמיה אומר אף קלוסו אינו בא אלא באחרונה הדא הוא דכתיב החיה וכל בהמה רמש וצפור כנף ואח"כ מלכי ארץ וכל לאומים, אמר ר' שמלאי כשם שיצירתו של אדם אחר כל בהמה חיה ועוף כך תורתו אחר כל בהמה חיה ועוף הדא הוא דכתיב זאת תורת הבהמה והעוף ואח"כ אשה כי תזריע, אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צדק ר' לוי אמר בנוהג שבעולם אדם מפקיד אצל חברו ארנקי של כסף בחשאי ומחזיר לו ליטרא זהב אינו מחזיק לו טובה כך הקב"ה מפקידין לו הבריות טפה לבנונית בחשאי והקב"ה מחזיר להם נפשות שלמות משובחות בפרהסיא אין זה שבח הוי ולפועלי אתן צדק, ר' לוי אמר חורי בנוהג שבעולם אדם חבוש בבית האסורין ואין בריה משגחת עליו בא אחד והתירו והוציאו משם אינו מחזיק לו טובה כך הולד שרוי במעי אמו והקב"ה מתירו ומוציאו משם א"צ להחזיק לו טובה וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, חיים וחסד עשית עמדי ופקודתך שמרה רוחי, ר' אבא בר כהנא אמר בנוהג שבעולם אם נוטל אדם (מפוריא) [ארנקי] של מעות ויתן פיה למטה אין המעות מתפזרות והולד שרוי במעי אמו והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד ר' אבא בר כהנא אמר חורי בנוהג שבעולם בהמה זו מהלכת רבוצה ונתון ולדה בתוך מעיה כמין שק ואשה זו מהלכת זקופה והולד נתון במעיה והקב"ה משמרו שלא יפול וימות אין זה חיים וחסד, ר' אבא בר כהנא אמר חורי בנוהג שבעולם בהמה זו דדיה נתון במקום רחמה והולד יונק במקום בושתה והאשה הזו דדיה נתון במקום נויה והולד יונק במקום כבודה אין זה חיים וחסד, אמר ר' אליעזר אם ישהא אדם בחמין אינו מת ומעיה של אשה מרותחין והולד נתון בתוך מעיה והקב"ה משמרו שלא יעשה שפיר שלא יעשה שיליא שלא יעשה סנדל אין זה חיים וחסד א"ר תחליפא דקסרי אם אכל אדם פרוסה אחר פרוסה לא שניה דוחה את הראשונה והאשה הזו כמה מאכל היא אוכלת וכמה משקין היא שותה ואינו דוחה את הולד אין זה חיים וחסד א"ר סימון מעיה של אשה עשוין (כוננין כוננין) [קנין קנין] פיקון פיקון חבלין חבלין בשעה שהיא יושבת על המשבר אינו משליכתו בבת אחת (אלא) [במתלא] אמרין אשתרי חד חבל אשתרי תרין חבלין, אמר ר' מאיר כל תשעה חדשים שאין האשה רואה דם בדין הוא שתהא רואה מה הקב"ה עושה מסלקו למעלה מדדיה ועושה אותו חלב כדי שיצא הולד ויהיה לו מאין לאכול וביותר אם היה זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, תניא צורת הולד כיצד תחלת ברייתו דומה לרשון שתי עיניו כשני טפין של זבוב שתי אזניו כשני טפין של זבוב שני זרועותיו כשני חוטין של זהורית, פיו משוך כשעורה, גויתו כעדשה, ושאר אבריו מצומצמים בו כגולם ועליו הוא אומר גלמי ראו עיניך, אם היתה נקבה גויתה כשעורה לארכה (פיתוח) [חיתוך] ידים ורגלים אין לה, כיצד הולד שרוי במעי אמו מקופל ומונח כפנקס ראשו מונח לו בין ירכיו ושתי ידיו על שני (צלעיו) [צעדיו] שתי עגבותיו על שתי עקביו פיו סתום טבורו פתוח ואוכל מה שאמו אוכלת ושותה מה שאמו שותה ואינו מוציא רעי שמא יהרוג את אמו, יצא לאויר העולם נסתם הפתוח ונפתח הסתום, ב"ש וב"ה ב"ש אומרים לא כיצירת הולד בעוה"ז יצירתו לעוה"ב בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות ולעה"ב מתחיל בגידין ועצמות וגומר בעור ובשר שכן כתיב במתי יחזקאל וארא והנה עליהם גידים ובשר עלה ויקרם עליהם עור מלמעלה, אמר ר' חייא בר אבא אין פרשת יחזקאל ראיה, למה מתי יחזקאל דומין לזה שנכנס במרחץ זה שפושט ראשון לובש אחרון, ב"ה אומרים כשם שיצירתו של אדם בעוה"ז כך יצירתו לעוה"ב בעוה"ז מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ועצמות אף לעתיד לבא מתחיל בעור ובשר וגומר בגידין ובעצמות, שכן איוב אומר זכר נא כי כחומר עשיתני וגו' הלא כחלב תתיכני, תתכני אין כתיב כאן אלא תתיכני, וכגבינה הקפיתני אין כתיב כאן אלא תקפיאני, עור ובשר הלבשתני אין כתיב כאן אלא תלבישני, ובעצמות וגידים סוככתני אין כתיב כאן אלא תשוככני חיים וחסד עשית עמדי וגו', אום של אשה מלא דם וממנו יוצא למקור נדתה וברצונו של הקב"ה הולכת טפה של לבנונית ונופלת לתוכו ומיד הולד נוצר, משל לחלב שהוא נתון בקערה עד שלא נתן לתוכה מסו הוא רופף אם נתן לתוכה מסו קופה ועומד, אשה כי תזריע וילדה זכר משל למה"ד לשני ציירים זה צר דמותו של זה וזה צר דמותו של זה וכו' לעולם הזכר מן האשה והנקבה מן האיש, זכר מן האשה מנין ואשתו היהודיה ילדה את ירד וגו' ופילגשו וגו' ותלד וגו' אשה כי תזריע וילדה זכר, נקבה מן האיש מנין שנאמר ובתואל ילד את רבקה ואת דינה בתו ושם בת אשר שרח, אמר ר' אבין לית ספר דמספר לגרמיה, משל לשנים שנכנסו למרחץ זה שמזיע ראשון יצא ראשון, אמר רבי אבהו טובה גדולה עשה הקב"ה עם אשה זו בעוה"ז שלא התחיל בגידין ובעצמות שאילו התחיל בגידין ובעצמות היה מבקע כרסה ויוצא לפי שבעוה"ז יולדת בצער אבל לעתיד לבא מה כתיב בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר, זה שאמר הכתוב מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני אלו ימים שהייתי במעי אמי מלמד שהתינוק משתמר במעי אמו, כאשר הייתי בימי חרפי אמר ר' אבהו התינוק יוצא ממעי אמו מלא רירין ומלא דם והכל מחבקין אותו ומנשקין אותו וביותר כשהוא זכר הה"ד אשה כי תזריע וילדה זכר, התינוק הזה עד שלא יצא ממעי אמו הקב"ה מצוה עליו ואומר לו מזה תאכל ומזה לא תאכל זה לכם הטמא ומשהוא מקבל עליו את כל המצות אח"כ נולד אשה כי תזריע וילדה זכר, זש"ה ואין צור כאלהינו ב"ו צר צורה הוא מדבר צורתו אין מדברת הוא משבח צורתו והצורה אינה משבחת אותו אבל הקב"ה הוא צר צורה וצורתו עומדת ומשבחת לפניו, ב"ו מבקש לצור צורה כמה סממנין צריך להביא עד שלא יצור אותה אבל הקב"ה צר האדם מתוך טפה אחת, בוא וראה טווס הזה שס"ה גוונין יש בו והוא נוצר מטפה אחת של לובן הוי אין צור כאלהינו אין צייר כאלהינו, ולא תאמר בעוף אלא אפי' אדם מטפה אחת של לובן נוצר שנא' אשה כי תזריע וילדה זכר. המפלת סנדל וכו' וכן שפחה שהפילה מביאה קרבן, ת"ר בני ישראל אין לי אלא בנ"י גיורת ושפחה מנין ת"ל אשה, מאי וכן שפחה סד"א כי אמרינן כל מצוה שהאשה חייבת בה עבד חייב בה הני מילי בדבר ששוה בין באיש בין באשה אבל יולדת דבנשים איתא באנשים ליתא אימא לא תחייב שפחה להכי תני וכן שפחה:

דבר אחר בחדש השביעי רבי ברכיה הוה קרי ליה ירחא דשבועה שבו נשבע הקדוש ברוך הוא לאברהם ויאמר בי נשבעתי נאם ה' מה צורך היה בשבועה אמר רבי ביבואי רבה בשם רבי יוחנן אמר אברהם לפני הקדוש ברוך הוא רבונו של עולם גלוי וידוע לפניך בשעה שאמרת לי קח נא את בנך שהיה בלבי לומר לך אתמול אמרת לי כי ביצחק יקרא לך זרע ועכשיו אתה אומר לי קח את בנך אלא כשם שהיה בלבי להשיבך וכבשתי את יצרי ולא השבתיך כך בשעה שיהיו בניו של יצחק באין לידי עבירות ומעשים רעים תהא נזכר להם עקדת יצחק אביהם ותתמלא עליהם רחמים ומרחם עליהם והופך להם מדת הדין למדת רחמים ואימתי בחדש השביעי. וישא אברהם את עיניו וירא והנה איל אמר ר' יודן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו את האיל נטש מחורש זה ונסבך בחודש זה אמר הקדוש ברוך הוא אברהם כך עתידים בניך נאחזין בעונות ונסככים בצרות וסופן להגאל בקרנו של איל שנאמר וה' עליהם יראה ויצא כברק חצו וה' אלקים בשופר יתקע. אמר ר' חנינא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאברהם את האיל נטש מחורש זה ונסבך בחודש אחר, א"ל הקדוש ברוך הוא אברהם כך עתידין בניך להיות נאחזין באומות העולם ונסבכין במלכים ונמשכין ממלכות למלכות מבבל למדי וממדי ליון ומיון לאדום וסופן להגאל בקרניו של איל שנאמר וה' אלקים בשופר יתקע כל השביעיים חביביםוכו' (כוב ברמז רע"ו). רבי אבא בריה דרב ביבי כל ימות השנה ישראל עוסקין במלכתן ובראש השנה נוטלין שופרות ותקעין והקדוש ברוך הוא עומד מכסא הדין ויושב על כסא רחמים. רבי יוחנן וריש לקיש הוון מתקשין תנינן יום טוב של ראש השנה שחל להיות בשבת במקדש היו תוקעין אבל לא במדינה אמרי אי דבר תורה במדינה ידחה ואם אינו דבר תורה אף במקדש לא ידחה עד דאינון יתבין מתקשיין עבד רב כהנא אמרין הא אתא מרא דשמעתא ניקוס ונשאל קמון ושאלון ליה, אמר להון כתוב אחד אומר יום תרועה יהיה לכם וכתוב אחד אומר זכרון תרועה כיצד יתקיימו שני כתובים בזמן שהוא בחול יום תרועה יהיה לכם ובזמן שהוא בא בשבת זכרון תרועה יהיה לכם מזכירין אבל לא תוקעים רבי זעירא הוה מפקר לחבריה עיילון ושמעון קליה דרבי לוי דדריש אמרי לית אפשר דליפוק פרשתא בלא אולפן. עלון ודריש קומיהון כתוב אחד אומר יום תרועה וכו' (כדלעיל). תני רבי שמעון בן יוחאי ידחה במקדש שהם יודעים זמנו של חדש ואל ידחה במדינה שאין יודעין זמנו של חדש דתני ר"ש בן יוחאי יום תרועה יהיה לכם ועשיתם במקום שהקרבנות קרבין אמר רבי תחליפא דמן קיסריייא בכל הקבנות כתוב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לפני בדין ביום הזה ויצאתם ובאין מעלה אני עליכם כאלו היום בראתי אתכם בריה חדשה שנאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. בני ישראל מקרא קדש ואין הנכרים קדש. בני ישראל אין לי אלא בני ישראל מנין לרבות את הגרים ואת העבדים המשוחררים תלמוד לומר יהיה. תנו רבנן מנין שאומרים אבות שנאמר הבו לה' בני אלים. ומנין שאומרים גבירות שנאמר הבו לה' כבוד ועוז. ומנין שאומרים קדושת השם שנאמר בהדרת קדש. ומנין שאומרים מלכיות זכרונות ושופרות שנאמר שבתון זכרון תרועה מקרא קדש. רבי אליעזר אומר שבתון זה קדושת הום זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש קדשהו בעשית מלאכה. אמר ליה רבי עקיבא מפני מה לא נאמר שבתון תשבות שהרי בו פתח הכתוב תחלה אלא שבתון קדשהו בעשית מלאכה. זכרון אלו זכרונות תרועה אלו שופרות מקרא קדש זה קדושת השם. ומנין שאומרים מלכיות דתניא רבי אומר לעיני ולגר תעזוב אותם אני ה' אלקיכם וסמיך ליה בחדש השביעי מכאן רמז למלכיות. רבי יוסי בר"י אומר אינו צריך הרי הוא אומר והיה לכם לזכרון לפני אלקיכם [אני ה' אלקיכם] שאין תלמוד לומר אני ה' אלקיכם הרי מלכיות הני עשר מלכיות כנד מי אמרן כנגד עשר מאמרות שבהן נברא העולם. ומאי נינהו אילימא ויאמר ויאמר דבראשית תשעה הוו. בראשית נמי מאמר היא דכתיב בדבר ה' שמים נעשו. כיצד סדר ברכות אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכלל עמהם מלכיות ואינו תוקע קדושת היום ותוקע (זכרונות ותוקע) שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים דברי רבי יוחנן בן נורי. אמר ליה ר' עקיבא אם אינו תוקע למלכיות למה אומרן אלא אומר אבות וגבורות וקדושת השם וכולל מלכיות עם קדושת היום ותוקע זכרונות ותוקע שופרות ותוקע ואומר עבודה והודאה וברכת כהנים. רבן שמעון בן גמליאל אומר קדושת היום עם הזכרונות. אמר רבן שמעון בן גמליאל מה מצינו בכל מקום שאימרי' אמצעית אץ כאן אמצעית רבי אומר מה מצינו בכל מקו' שאומרה רביעי' אף כאן רביעית, ביום הראשון עבר רבי יוחנן בן בדוקא ואמר כדברי רבי יוחנן בן נורי אמר רבן שמעון בן גמליאל לא היו נוהגין ביבנה כן. ביום השני עבר ר' חנינא בנו של ר' יוסי הגלילי ואמר כדברי ר' עקיבא אמר רבן שמעון בן גמליאל כך היו נוהגין ביבנה:

וביום שמחתכם וגו'. תני רבה בר שמואל יכול כשם שתוקעין בשבת בפני עצמה ובראש חדש בפני עצמה כך יהו תוקעין על כל מוסף ומוסף, ת"ל ובראשי חדשכם. מאי תלמודא, אמר קרא ובראשי חדשכם הוקשו כל החדשים כולן זה לזה. רב אשי אמר כתיב ראשי וכתיב חדשכם איזהו חדש שיש לו שני ראשים הוי אומר זה תשרי, ואמר רחמנה חדשכם חד. וביום שמחתכם אלו שבתות. רבי נתן אומר אלו תמידין. ובמועדיכם אלו שלש רגלים. ובראשי חדשכם כמשמעו. ותקעתם בחצוצרות בשל צבור הכתוב מדבר. אתה אומר בשל צבור הכתוב מדבר או אינו אלא אחד ליחיד ואחד לצבור, ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם, מה עולותיכם קדש קדשים (כג) אף שלמים קדשי קדשים. אי מה עולה אחד של יחיד ואחד של צבור אף שלמים אחד של יחיד ואחד של צבור (כד) ת"ל על עולותיכם ועל זבחי שלמיכם מה עולה משל צבור אף שלמים משל צבור. והיו לכם לזכרון למה נאמר, לפי שהוא אומר ותקעתם בחצוצרות שומע אני קרבנות שתקעו עליהן יהו כשרין ושלא תקעו עליהן לא יהו כשרין, ת"ל והיו לכם לזכרון, לזכרון נתנו ולא להכשיר קרבן. אני ה' אלקיכם למה נאמר, לפי שהוא אומר דבר אל בני ישראל לאמר בחדש השביעי באחד לחדש יהיה לכם שבתון זכרון תרועה אבל מלכיות לא שמענו, ת"ל ה' אלקיו עמו ותרועת מלך בו אלו שופרות ומלכיות. ר' נתן אומר אין צריך שהרי כבר נארמ ותקעתם בחצוצרות הרי שופרות, והיו לכם לזכרון זה זכרונות, אני ה' אלקיכם זו מלכיות, אם כן מה ראו חכמים לומר מלכיות תחלה ואח"כ זכרונות ושופרות, אלא המליכהו עליך תחלה ואחר כך בקש מלפנים רחמים כדי שיזרו לך ובמה בשופר של חירות ואין שופר אלא של חירות שנאמר והיה ביום ההוא יתקע בשופר גדול, אבל איני יודע מי תוקע, ת"ל וה' אלקים בשופר יתקע, ועדיין איני יודע מאין התקיעה יוצאה, תלמוד לומר קול שאון מעיר וגו':

דבר אחר כנחלים כאהלים בקש לעשותן כאהלים של סרקין שהן מיטלטלין ונעקרין ממקומן, אמר ליה הקב"ה לא מה שאתה מחשב אלא נטועין הן אהלים שנטעו אלו שמים וארץ שנאמר וימתחם כאהל לשבת כשם ששמים וארץ אין נעקרין ממקומן כך הם אינם נעקרין. והוא שמשה אמר להם למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ, אין לי אלא בשעת האחוה, בדורו של ירמיה ראה מה כתיב אם ימדו שמים מלמעלה וגו' גם אני אמאס בכל זרע ישראל, ואם יאמר לך אדם הרי שמים עתידין להתחלף, ראה מה נאמר כי כאשר השמים החדשים וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. מה טובו אהליך יעקב טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה, אהלים של מעלה הכל נכשלין בהן יש שעובדין לחמה וללבנה ולכוכבים, אבל אהלים של מטה אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא. יזל מים מדליו זה מלכותו של שאול כדלי שיש לו הפסק. וזרעו במים רבים זה מלכות דוד שאין לו הפסק לעולם ועד, ועל ידי מה פסקה מלכות שאול על ידי אגג שנאמר וירם מאגג מלכו, אעפ"כ חוזרת ונשאת על ידי אסתר שנאמר ותנשא מלכותו. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קללן בקנה שנאמר והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים מה קנה אינו עומד אלא במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהן וכיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו אינן מזיזות אותו ממקומו וכיון שבאה רוח דרומית (או מערבית) הופכתו ועוקרתו על פניו:

דבר אחר כנחלים כאהלים בקש לעשותן כאהלים של סרקין שהן מיטלטלין ונעקרין ממקומן, אמר ליה הקב"ה לא מה שאתה מחשב אלא נטועין הן אהלים שנטעו אלו שמים וארץ שנאמר וימתחם כאהל לשבת כשם ששמים וארץ אין נעקרין ממקומן כך הם אינם נעקרין. והוא שמשה אמר להם למען ירבו ימיכם וגו' כימי השמים על הארץ, אין לי אלא בשעת האחוה, בדורו של ירמיה ראה מה כתיב אם ימדו שמים מלמעלה וגו' גם אני אמאס בכל זרע ישראל, ואם יאמר לך אדם הרי שמים עתידין להתחלף, ראה מה נאמר כי כאשר השמים החדשים וגו' כן יעמוד זרעכם ושמכם. מה טובו אהליך יעקב טובים אהלים של מטה מאהלים של מעלה, אהלים של מעלה הכל נכשלין בהן יש שעובדין לחמה וללבנה ולכוכבים, אבל אהלים של מטה אין לך אדם שנכנס לבית הכנסת או לבית המדרש וחוטא. יזל מים מדליו זה מלכותו של שאול כדלי שיש לו הפסק. וזרעו במים רבים זה מלכות דוד שאין לו הפסק לעולם ועד, ועל ידי מה פסקה מלכות שאול על ידי אגג שנאמר וירם מאגג מלכו, אעפ"כ חוזרת ונשאת על ידי אסתר שנאמר ותנשא מלכותו. אמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן מאי דכתיב נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא, טובה קללה שקלל אחיה השילוני את ישראל מברכה שברכם בלעם הרשע, אחיה השילוני קללן בקנה שנאמר והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים מה קנה אינו עומד אלא במקום מים וגזעו מחליף ושרשיו מרובים ואפילו כל הרוחות שבעולם באות ונושבות בו הולך ובא עמהן וכיון שדממו הרוחות עומד הקנה במקומו, אבל בלעם הרשע ברכן בארז מה ארז זה אינו עומד במקום מים ואין גזעו מחליף ואין שרשיו מרובין ואפילו כל הרוחות באות ונושבות בו אינן מזיזות אותו ממקומו וכיון שבאה רוח דרומית (או מערבית) הופכתו ועוקרתו על פניו:

ד"א אלה הדברים מי שהיה מחלק נכסיו בשעת מיתתו מהו שיהו דבריו קיימין, (ג) כך שנו רבותינו המחלק נכסיו על פיו ר"א אומר ריבה לחד ומיעט לאחד דבריו קיימין, ומה טעם, שלא יהו יורשים אומרים מבולבלת היתה דעתו, אימתי דבריו קיימין, אמרו רבותינו בודקים אותו שלש פעמים אם אמר על לאו לאו ועל הן הן דבריו קיימין, הרי מן המשנה, מן המקרא מנין, אלא אתה מוצא בשעה שבא משה להוכיח את ישראל סוף ארבעים שנה היו ישראל מרננים ואומרים אינו בדעתו, משל למה הדבר דומה לזקן שהוא סמוך למות קראו ללבלר שיכתוב נכסיו לבניו, כיון שבא הלבלר התחיל לצוות לבניו ונותן לכל אחד ואחד לפי חלקו, אמרו בניו ללבלר ברר לנו דייתיקי, א"ל אינה נבררת אלא בשעה הזאת שאני אומר לכם שנשאל לזקן את דבריו פעם ושתים, התחיל הלבלר שואלו אלו העומדין לפניך בניך הם אמר לו הן, בית זה שלך אמר לו הן, אמר לו באיזה שכונה אתה נתון אמר לו בשכונת פלוני, אמר הלבלר ליורשיו עכשיו הדייתיקי קיים. כך בסוף ארבעים שנה כשבא משה להוכיח את ישראל התחילו ישראל מהרהרין לומר תאמר שהוא בדעת (כך בסוף שנא) [שפוי, כיון] שהרגיש אמר להם חייכם שאיני אומר לכם דבר עד שאומר לכם באיזה מקום אני ואתם נתונים, והוא אומר במדבר, באיזה מדבר והוא אומר בערבה מול סוף, מי הם שכניו והוא אומר בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות, וכמה ימים יש לנו ממצרים, וכן אתה מוצא שהיו שואלין אותו באיזה יום וכמה ימים מכאן לסיני והוא אומר אחד עשר יום מחורב, מיד כשששמעו ישראל שברר להם הדברים אמרו לו אמור כל מה שאתה רוצה שדבריך נראים, מנין ממה שקרינו בענין אלה הדברים אשר דבר משה. זה שאמר הכתוב אומר לרשע צדיק אתה יקבוהו עמים, וכתוב אהד אמר ולמוכיחים ינעם, אלא כל מי שיודע שחברו רשע ומחניף לו ומלא עונות ואומר לו צדיק אתה ראוי שיבאו עליו כל הקללות שבתורה, יקבוהו לשון [קללה] דכתיב מה אקוב וגו', אבל מי שהוא מוכיח חברו שיחזור בו נוטל ברכות שנאמר ולמוכיחים ינעם. אותו המתוכח אם קבל עליו וחוזר בו אף הוא מקבל ברכות שנאמר ועליהם תבוא ברכת טוב, עליו תבא ברכת טוב אין כתיב כאן אלא ועליהם המוכיח והמתוכח לכך הוכיח משה את דור. ומפני שקבלו ממנו קבלו ברכות שנאמר ה' אלהיכם הרבה אתכם וגו'. ושלמה צווח אזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין זה דורו של משה שנעשו חכמים שנאמר הבו לכם אנשים וגו'. ד"א אלה הדברים לדיין גזלן וישב לדון למי שגזל ואומר השב את הגזלה והוא יוצא לחוץ ומשחק עליו ואומר ראו שהוא גוזל לאחרים ולי אומר השב הגזלה נמצאו דבריו (ד) מתברין. ושלמה צווח וחכמת מסכן בזויה והלא כבר נאמר ואל זה זה אביט אל עני ונכה רוח, אלא זה ממסכן דבריו אינן נשמעין, אבל משה נאים הן דבריו כשהן יוצאין מפיו שהוכיח עצמו תחלה שלא יהא נחשד שנאמר לא חמור אחד מהם נשאתי. ד"א מתחלה אמר לא איש דברים אנכי ועכשיו אלה הדברים. משל למעין שהיו בו מים נאים והיה מושך מעט מעט ראה אותו אומן ותקנו והיה מושך מים עד לאין סוף, כך משה מתחלה אמר לא איש דברים אנכי כיון שלמדו הקב"ה בתקונו ואמר לו מי שם פה לאדם ואנכי אהיה עם פיך התחיל צווח אלה הדברים. ד"א אוהבו של אדם אומר לו השמר בעצמך אבל שונאו אומר לו אל תתירא כדי להפילו, משה אמר השמרו לכם פן יפתה לבבכם וחרה אף ה' בכם. דיין הוא אינו נושא פנים ולא יקח שוחד. משה היה מוכיחן, אבל בלעם הרשע אמר להם אל תיראו עשו כל מה שאתם מבקשים תרועת מלך בו ההוא אמר ולא יעשה, וכששמעו מיד נפלו שנאמר וישב ישראל בשטים. ושלמה צווח נאמנים פצעי אוהב זה משה, ונתערות נשיקות שונא זה בלעם הרשע. ד"א מה כתיב למעלה מן הענין אלה המצות ואח"כ אלה הדברים אמר הקב"ה חביבין עלי דברי משה שהוכיח את ישראל כנגד כל המצות שנתתי לכם, לכך נאמר אלה המצות אלה הדברים:

דבר אחר בכל לבבך שלא יהא לבך חלוק על המקום. ובכל נפשך אפילו הוא נוטל את נפשך, וכן הוא אומר כי עליך הורגנו כל היום. ר' שמעון בן מנסיא אומר וכי אפשר לומר לו לאדם ליהרג בכל יום, אלא זו מילה. שמעון בן עזאי אומר בכל נפשך אהבהו עד (שיצא) [מצוי] הנפש. רבי אליעזר בן יעקב אומר אם נאמר בכל נפשך למה נאמר בכל מאדך, ואם נאמר בכל מאדך למה נאמר בכל נפשך, אלא יש לך אדם שגופו חביב עליו מממונו לכך נאמר בכל נפשך, ויש לך אדם שממונו חביב עליו מגופו לכך נאמר בכל מאדך, רבי עקיבא אומר אם נאמר בכל נפשך ק"ו בכל מאדך, אלא בכל מדה ומדה שהוא מודד לך בין במדת הטוב בין במדת הפורענות. ון דוד הוא אומר כוס ישועות אשא וגו' צרה ויגון אמצא ובשם ה' אקרא. וכן איוב הוא אומר ה' נתן וה' לקח [יהי שם ה' מבורך], על מדת הטוב קל וחומר על מדת פורענות, מה אשתו אומרת לו עודך מחזיק בתומתך ברך אלהים ומות, ומה אמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי וגו'. אנשי מבול היו בועטין בטובה וכשבאה עליהם הפורענות קבלו על כרחם, ועוד ק"ו אם מי שבועט בטובה נאה בפורענות, אנו שנאים בטובה לא נהיה נאים בפורענות והוא שאמר לה כדבר אחת הנבלות תדברי. ועוד יהא אדם שמח ביסורין מבטובה, שאילו אדם בטובה כל ימיו אין נמחל לו עון שבידו, ובמה נמחל לו ביסורין. ר' אליעזר בן יעקב אומר הרי הוא אומר כי את אשר יאהב ה' יוכיח וכאב את בן ירצה, מי גרם לבן שיתרצה לאב, הוי אומר אלו יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר וידעת עם לבבך כי כאשר ייסר איש את בנו וגו' ולבך יודע מעשים שעשית ויסורין שהבאתי עליך שלא כנגד מעשיך הבאתי עליך יסורין. רבי יוסי בר' יהודה אומר חביבין יסורין ששמו של הקב"ה חל על מי שיסורין באין עליו שנאמר ה' אלהיך מיסרך, [ר' נתן ב"ר יוסף אומר כשם שברית כרותה לארץ כך ברית כרותה ליסורים שנאמר ה' אלהיך מיסרך] ואומר כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. ר"ש בן יוחאי אומר חביבין יסורין ששלש מתנות טובות נתנו להן לישראל שאומות העולם מתאוין להן ולא נתנו לישראל אלא ע"י יסורין, ואלו הן תורה וארץ ישראל ועולם הבא. תורה מנין שנאמר לדעת חכמה ומוסר. ואומר אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל מנין שנאמר ה' אלהיך מסירך ואומר כי ה' אלהיך מביאך וגו'. עולם הבא מנין שנאמר כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר, איזהו דבר שהוא מביא את האדם לעולם הבא הוי אומר אלו יסורין. רב נחמן אמר חביבין יסורין שכשם שקרבנות מרצין כך יסורין מרצין, בקרבנות הוא אומר ונרצה לו לכפר עליו, ביסורין הוא אומר והם ירצו את עונם, ועוד שהיסורין מרצין יותר מן הקרבנות שהקרבנות בממון והיסורין בגוף, וכן הוא אומר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, וכבר היה רבי אליעזר חולה ונכנסו רבי טרפון ורבי יהושע ורבי אלעזר בן עזריה ורבי עקיבא לבקרו, א"ל רבי טרפון רבי חביב אתה לישראל יותר מגלגל חמה, שגלגל חמה מאיר בעולם הזה ואתה הארת בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי אלעזר בן עזריה חביב אתה לישראל יותר מאב ואם, שאב ואם מביאין חיים בעולם הזה ואתה מביא אותם בעולם הזה ובעולם הבא. א"ל רבי יהושע חביב אתה לישראל מימימי גשמים שהגשמים נותנין חיים בעולם הזה ואתה בעולם הזה ובעולם הבא. אמר ליה ר' עקיבא רבי חביבין יסורין, אמר ליה רבי אליעזר לתלמידיו סמכוני, ישב לו רבי אליעזר א"ל עקיבא אמור, אמר ר' עקיבא הרי הוא אומר בן שתים עשרה שנה מנשה במלכו וחמשים וחמש שנה מלך בירושלים ואומר גם אלה משלי שלמה אשר העתיקו אנשי חזקיה וכי עלתה על לב שחזקיה מלך יהודה למד תורה לכל ישראל ולמנשה בנו לא למד תורה, אלא כל תלמוד שלמדו וכל עמל שעמל בו לא הועיל לו כלום אלא היסורין, שנאמר וידבר ה' אל מנשה ואל עמו ולא הקשיבו וגו' וכהצר לו תלה את פניו ה' אלהיו וגו' ויעתר לו הא למדנו שחביבין יסורין. רבי מאיר אומר הרי הוא אומר ואהבת את ה' אלהיך בכלל לברך כאברהם שנאמר בו אברהם אוהבי. ובכל נפשך כיצחק שעקד עצמו על גבי המזבח שנאמר וישלח אברהם את ידו וגו'. ובכל מאדך הוי מודה לו כיעקב שנאמר קטנתי מכל החסדים וגו'. תנו רבנן פעם אחת גזרה מלכות גזרה על ישראל שלא יתעסקו בתורה, מה עשה רבי עקיבא הלך והקהיל קהלות ברבים וישב ועסק בתורה, בא פפוס בן יהודה ומצאו, אמר ליה עקיבא אי אתה ירא מאומה זו, א"ל אתה פפוס בן יהודה שאומרים עליך שחכם אתה אי אתה חכם אלא טפש, אמשול לך משל למה הדבר דומה לשועל שהיה עובר על שפת הנהר וראה דגים שהיו מתקבצים בים ורצים, א"ל מפני מה אתם רצים, אמרו לו מפני הרשתות והמכמורות שעושין לנו בני אדם, א"ל עלו ליבשה ונדור אני ואתם כדרך שדרו אבותי ואבותיכם, א"ל אתה הוא שאומרים עליך פקח שבחיות אי אתה אלא שוטה שבחיות, ומה עתה שאנו עומדין במקום חיותנו כך, אם אנו עולים ליבשה על אחת כמה וכמה. כך מה עכשיו שאנו עוסקין בתורה שכתוב בה כי הוא חייך ואורך ימיך כך אנו מתיראין, אם אנו פוסקין מן התורה עאכ"ו. לא היו ימים מועטים עד שתפסו לרבי עקיבא וחבשוהו בבית האסורין ותפסו את פפוס בן יהודה וחבשוהו אצלו, אמר לו פפוס על מה הביאוך בכאן, א"ל אשריך ר' עקיבא שנתפסא על דברי תורה אוי לו לפפוס שנתפס על דברים בטלים, אמרו כשהוציאו את ר' עקיבא להריגה זמן קריאת שמע היה והיו מסרקין את בשרו במסרקות של ברזל והיה מכוין דעתו לקבל עליו עול מלכות שמים באהבה, א"ל תלמידיו רבינו עד כאן, א"ל כל ימי הייתי מצטער על פסוק זה בכל נפשך אפילו נוטל את נפשך ואמרתי מתי יבוא לידי ואקיימנו ועכשיו שבא לידי לא אקיימנו, אמרו לא הספיק את הדבר הדבר עד שיצאה נשמתו באחד, אמרו מלאכי השרת לפני הקב"ה רבש"ע זו תורה וזו שכרה ממתים ידך ה' וגו', א"ל הקב"ה חלקם בחיים, יצאה בת קול ואמרה לו אשריך רבי עקיבא שאתה מזומן לחיי העולם הבא. ואהבת את ה' אלהיך תהא מאוהב על הבריות וירחיק את עצמו מן העבירה ומן הגזל מישראל ומן העו"א ומכל בני אדם, שהגונב לעו"א סוף שיגנוב מישראל, והגוזל לעו"א שיגזול לישראל, הנשבא לעו"א סוף שישבע לישראל, והמכחש לעו"א סוף שיכחיש לישראל, והשופך דמי העו"א סוף שישפוך דמי ישראל, ולא נתנה תורה אלא לקדש את שמו הגדול שנאמר ושמתי בהם אות וגו' והגידו את כבודי בגוים. מה בין אהבה ליראה, משלו משל למה הדבר דומה למלך שהיו לו שני עבדים אחד אוהב את המלך ומתירא ממנו ואחד מתירא ממנו ואין אוהבו, הלך המלך למדינת הים האוהב את המלך ומתירא ממנו עמד ונטע גנות ופרדסין וכל מיני מגדים, והירא ואינו אוהבו יש לו ולא עשה כלום, כיון שבא המלך ממדינת הים ראה גנות ופרדסים וכל מיני מגדים סדורים לפניו כנגד דעתו של אוהב, כיון שנכנס האוהב לפני המלך וראה כל מיני מגדים סדורים לפניו נתקררה דעתו כנגד שמחתו של מלך, והירא ממנו ואינו אוהבו כיון שנכנס המלך לביתו ראה כל מי חרבות כולם סדורים לפניו כנגד דעתו של ירא, כיון שנכנס הירא לפני המלך וראה כל מיני חרבות סדורים לפניו נזדעזע דעתו כנגד קצפו של מלך שנאמר טרף נתן ליראיו זה (העולם הזה) [מדת הדין], הא למדת ששכר האוהב שני חלקים ושכר הירא חלק אחד, לפיכך לא זכו עובדי אלילים שיאכלו אלא בעולם הזה אבל ישראל זכו שיאכלו שני עולמים. זה שאמר הכתוב מים רבים לא יכולו לכבות את האהבה, בית ישראל אני כפרתן בכל מקומות מושבותיהם שאין מלין ולא קורין ולא שונין אלא באהבת אביהם שבשמים. לפי שאומר להם הקב"ה לישראל בני נשבע אני בכסא הכבוד שלי שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויתנו כספם וזהבם מחמדיהם הטובים ויאמרו תן לנו כתר בית אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם אפילו דבקר קל מבזתה של תורה. שוב נשבע הקב"ה לישראל בכסא הכבוד שלו שאפילו יעמדו עובדי אלילים ויבנו לי בית המקדש יותר מכם ויאמרו תן לנו כתר אהרן וכתר בית דוד איני נותן להם דבר קל מבזתה של תורה לכך נאמר מים רבים וגו'. ואהבת את ה' אלהיך מהו בכל נפשך בכל נפש ונפש שברא בך. על כל נשימה שאדם מעלה חייב לקלס את יוצרו שנאמר כל הנשמה תהלל יה, אמרו ישראל לפני הקב"ה רבש"ע הנפש הזו שמקלסת אותך עד מתי היא נתונה בעפר, אמר להם יגיע הקץ ונפשותיהם שמחות שנאמר שוש אשיש בה' תגל נפשי באלהי:

כי תשמע בקול ה'. מכאן אמרו התחיל אדם לשמוע קימעא סופו לשמוע הרבה. לשמור את כל מצותיו אשר אנכי מצוך היום, שתהא מצוה קלה חביבה עליך כמצוה חמורה. לעשות הישר בעיני ה' זה שאמר רבי ישמעאל הישר בעיני שמים. בנים אתם (כתוב ברמז תתמ"א). ראה שחבב הקב"ה את ישראל יותר ממלאכי השרת. כיצד נקראו העליונים מלאכים ונקראו ישראל מלאכים שנאמר ברכו ה' מלאכיו. קרא לעליונים קדישין שנאמר ומאמר קדישין שאילתא וישראל קדושים ואמרת אליהם קדושים תהיו. ומי חביב יותר מי שהקב"ה ביניהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל. נקראו העליונים עומדים שנאמר שרפים עומדים ממעל לו וישראל נקראו עומדים שנאמר אתם נצבים היום, ומי חביב יותר מי שהקב"ה משבח עמידתו שנאמר כן יעמד זרעכם ושמכם, וכתיב זאת קומתך דמתה לתמר נקראו העליונים אלקים ויראו בני האלקים את בנות האדם וישראל נקראו אלקים אני אמרתי אלקים אתם. נקראו העליונים בנים ידמה לה' בבני אלים וישראל נקראו בנים בני בכורי ישראל. ומי חביב יותר מישראל שהן עמוסין מן הקב"ה שנאמר העמוסים מני בטן, ואומר בנים אתם לה' אלקיכם. זה שאמר הכתוב אספרה אל חק ה' אמר אלי בני אתה, אתה מוצא בשעה שהיו ישראל במדבר היו מעוטפין בענני כבוש ובעמוד האש והיו אומות העולם נבהלין מי הן אלו שכל מעשיהם באש מי זאת עולה מן המדבר כתמרות עשן. והקב"ה משיבן מקוטרת מר ולבונה וגו', יש להן יתידות טובות להתלות עליהן, יש להן זכות אבות, מקוטרת מר, מה עסקו של מר זה אינו מודיע ריחו הטוב אלא באש, אף אברהם אימתי הודיע מעשים הטובים כשירד לכבשן האש. ולבונה זה יצחק, מה לבונה זו נתנת על גבי המזבח שנאמר ונתן עליה לבונה, אף יצחק נתקרב על גבי המזבח. מכל אבקת רוכל זה יעקב, מה עסקה של אבקת רוכל יש בה כל דבר ואינה חסרה כלום, אף יעקב לא היה חסר כלום, כהנים עמדו ממנו, לוים עמדו ממנו, מלכים עמדו ממנו, נביאים עמדו ממנו. אמר ר' יודן בר רבי שלום א"כ יאמר מכל קופת רוכל מהו אבקת לשון ויאבק איש עמו, אמר דוד (למה) [ה'] אמר אלי בני אתה, אתה מוצא כתוב כי ה' אלקיך אש אכלה, לפיכך אף ישראל כל מעשיהן באש שהן בנים של הקדוש ברוך הוא שנאמר בנים אתם לה' אלקיכם:

דבר אחר הרי זו אזהרה לב"ד. תחת אשר עניתה אפילו לאחר מעשה יחידי. כי תהיין לאיש שנו רבותינו מצוה גוררת מצוה ועבירה גוררת עבירה. וראית בשביה אשת יפת תואר מה כתיב אחריו כי יהיה לאיש בן סורר ומורה, וכן מצינו בדוד על שחמד מעכה בת תלמי מלך גשור יצא ממנו אבשלום, וע"י נהרגו כמה רבבות ונהרג שמעי ושבע בן בכרי ואחיתופל. אחריו מה כתיב וכי יהיה באיש חטא משפט מות אם נוצל מזו לא ינצל מזו, למדנו שמצוה גוררת מצוה שנאמר כי יקרא קן צפור שלח תשלח, מה כתיב אחריו כיתבנה בית חדש ועשית מעקה, ותזכה לכרם לא תזרע כרמך, לזרוע שדה לא תחרוש בשור ובחמור, ותזכה לבגדים נאים לא תלבש שעטנז, ותזכה לציצית גדלים תעשה לך, ותזכה לאשה ובנים כי יקח איש אשה חדשה. ארבע מדות בדרך ארץ יש נושא אשה לשם זנות ויש נושא אשה לשם ממון ויש נושא אשה לשם גדולה ויש נושא אשה לשם שמים, נשא אשה לשם זנות יוצא ממנו בן סורר ומורה שנאמר וראית בשביה וסמיך ליה בן סורר ומורה, נשא אשה לשם ממון לסוף מצריכין אותו לאחרים שכן מצינו בבני עלי שנשאו נשים [שלא] כראוי להם וכתיב והיה כל הנותר בביתך וגו', נשא אשה לשם גדולה לסוף מעמידין עליו מבית משפחתה שממעיט זרעו אחריו, שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שראה אחאב מלך ישראל שהיו לו שבעים בנים ונתחתן בו וכתיב ועתליה אם אחזיה ראתה כי מת בנה ותקם ותאבד את כל זרע הממלכה, משל לשני בני אדם שניהם ממשפחה אחת אחד עני ואחד עשיר היה לו לעשיר לישא וליתן עם העני והוא לא עשה כן והלך ונדבק בשאין ראוי לו שנאמר הלוא אב אחד לכלנו וגו' מדוע נבגד וגו' בגדה יהודה וגו' לפיכך יכרת ה' לאיש אשר יעשנה וגו', והנושא אשה לשם שמים לסוף יוצאין ממנו בנים שמושיעין את ישראל, צא ולמד מן עמרם שנשא אשה לשם שמים ויצאו ממנו משה ואהרן שהרבו תורה ומצות לישראל, וכן בעובד בן שלמון יצאו ממנו דוד ושלמה, ועל כיוצא בהן נאמר כי כאשר השמים החדשים והארץ החדשה אשר אני עשה עומדים לפני נאם ה' כן יעמוד זרעכם ושמכם:

דבר אחר שבהן העיד [הקב"ה על] ישראל שנאמר העדותי בכם היום את השמים וגו', ובהן חטאו דכתיב לעשות כונים למלכת השמים, וכתיב גם מזבחותם כגלים, ובהן לקו שנאמר ראיתי את הארץ והנה תהו ובהו ואל השמים ואין אורם, ובהן מתנחמים שנאמר כי כאשר השמים החדשים וגו':