Reference for Genesis 49:37

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

מִפְעָל וּפָעוּל. הווי"ן אשר הוא נכון למפעל ופעול כה מחלקותם. דע, כי המפעל מתחלק לשני מחלקות המפעל ופעול, יקומון שניהם במלה אחת להיות שתי מראות במלה, ולא יקרה כה ליתר האותיות, ואלה קצות המלים: הנני מעלה לה ארכה (ירמיהו לג, ו), אמונה אמן (ישעיהו נה, א), אל אמונה (דברים לב, ד), וגם קבורה לא היתה לו (קהלת ו, ג), אחזת עולם (בראשית מה, ד), כערוגת הבשם (שיר ה, יג), כח וגבורה (דה״‎א כט, יב), את כל הגדולה הזאת (שם יז, יט), אסורים ידיה (קהלת ז, כו), וכאלה הרבה, ורובם כה מתחלקים לשתי מראות. פתרון קבורה שם הקבר. והמראה השני, אשה קבורה [המראה הא'] לבה אסורים ידיה, והמראה השני, בית הסהר מקום אשר אסורי המלך אסורים (בראשית לט, כ), שתי מראות להם, והיה משפט הוא"ו המובא במלה להיות פעול ולא מפעל, אבל כן ענין הלשון, והו"ו המובא במלה הנכון לפעול כאלה. ערוכה בכל ושמרה (ש"ב כג, ה), אשה עצרה לנו (ש"א כא, ו), כי כאשה עזונה ועצובת רוח (ישעיהו נד, ו), יקרא דרושה (שם סב, יב), אילה שלחה (בראשית מט, כא), עשויה לברק מעטה לטבח (יחזקאל כא, כ), שרפה באש כסוחה (תהלים פ, יז), וכהנה רבות. הן נמצא מבוא הוא"ו בפעולים כמבואו במפעלים, מלל הפעול יסוב להיות מפעל וגם המפעל יסוב להיות פעול, כי שתי מראות למלה.

והתאויתם לכם (במדבר לד, י), תתאו לכם (שם לד, ז), עד תאות גבעות עולם (בראשית מט, כו).

[ד.] וגם נמצאים בנוע היו"ד בלשון יחיד, כמו; בית, עין, זית, ליל, חיל, עיר, וכולם בטעם מלעיל, ולולי זה היתה צריכה היו"ד להיות דגושה כדין אחר תנועה קטנה, ובכל ארבע ההשתניות תנוח היו"ד בצרי, כמו; בית, ביתו. זית, זיתו, זיתים. ליל, לילו, לילות. (אלו, אלים) [אילו, אילים]. חיל, חילו. והרבוי בנוע היו"ד בלשון רבים חילים, וכן; מן עיר, ועירים (בראשית לב טז). והכנוי לגפן עירו (בראשית מט יא), בחירק, ומלה בתים מלה זרה מאד בהיות הדגש אחר התנועה גדולה והטעם מלרע:

‎השני, מחשף הלבן (בראשית ל, לז), הלבינו שריגיה (יואל א, ז), כשגל ילבינו (ישעיהו א, יח), ולבן שנים מחלב (בראשית מט, יב), והוא כזרע גד לבן (שמות טז, לא), לבנה אדמדמת (ויקרא יג, מג), לשון חיור.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גבעת עולם (בראשית מט, כו), גבעת שאול נסה (ישעיהו י, כט), מימי הגבעה (הושע י, ט), גבע מלון לנו (ישעיהו י, כט). השני, ומגבעות תעשה להם (שמות כח, מ), מגבעות הראש. השלישי, ואת גביעי גביע הכסף (בראשית מד, ב), שלשה גבעים משקדים (שמות כה, לג), מיני כלים [נוו"ל כוסות] הם.

א. דע כי השמות הבאים הבאים בלשון נקבות רבות על הרוב יבאו עם תוי"ו בסוף, והאות שלפניה נקוד בחולם עם וי"ו נחה, כמו; צדקות, ברכות, חכמות ודומיהם, ובסמיכות צדקות יי (שופטים ה יא), ברכת אביך (בראשית מט כו), אבל חכמות שרותיה (שופטים ה כט), בפתח מפני אות הגרון:

‎אם קהה הברזל (קהלת י, י), תקהינה שניו (ירמיהו לא, ל), ותנו ליקהת אם (משלי ל, יז), לעת שיבתה ככלות כחה, לעת יקהה חדוד כהה. ויתכן להיות מגזרתו ולו יקהת עמים (בראשית מט, י).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, הנחמדים מזהב ומפז רב (תהלים יט, יא), ראשו כתם פז (שיר ה, יא), ויפזו זרעי ידיו (בראשית מט, כד), ותמורתה כלי פז (איוב כח, יז).

‎השני, סוד ד' ליראיו (תהלים כה, יד), נוסדו יחד (שם ב, ב), נמתיק סוד (שם נה, טו), בהוסדם יחד עלי (שם לא, יד), בסדם אל תבא (בראשית מט, ו), ואת ישרים סודו (משלי ג, לב), על עמך יערימו סוד (תהלים פג, ד), כי אם גלה סודו (עמוס ג, ז), ענין רז הם.

‎השלישי, אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), בבקר יאכל עד (בראשית מט, כז), חבלי רשעים עודני (תהלים קיט, סא), ענין שלל המה, וכל שלל בלשון ארמי 'עדאה'.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, והוא יתן מעדני מלך (בראשית מט, כ), האכלים למעדנים (איכה ד, ה), ונחל עדניך תשקם (תהלים לו, ט), ויתעדנו בטובך הגדול (נחמיה ט, כה), שמעי זאת עדינה (ישעיהו מז, ח), וילך אליו אגג מעדנת (ש"א טו, לב), ענין תענוגים המה.

‎מתחלק לתשע מחלקות: האחד, גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), תתגדדי בת גדוד (מיכה ד, יד), יגודו על נפש צדיק (תהלים צד, נא), לעלות לעם יגודנו (חבקוק ג, טו), הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך (ישעיהו סה, יא), וכה פתרונו: העורכים ללהקת הכמרים שלחן וממלאים גביעי יין לחלק להם, ויהיה 'גד' מגזרת 'גדוד', ול'מני' מגזרת 'מנה', ומניתי אתכם לחרב (שם סה, יב), יורה על גזרת 'מנין', כמו למנות ולספור ולחלק להם. השני, כזרע גד הוא (במדבר יא, ז), פותרים בו אנשי פתרון 'כוסברת'. השלישי, ויתגדדו כמשפטם (מ"א יח, כח), על כל ידים גדדת (ירמיהו מח, לז), לא תתגדדו (דברים יד, א), וקרעי בגדים ומתגדדים (ירמיהו מא, ה), גדו אילנא (דניאל ד, יא), ויתכן להיות מגזרתם הגידו ונגידנו (ירמיהו כ, י). גם יתכן להיות מגזרתם לחלק יגיד רעים (איוב יז, ה), ענין השחתה הם. הרביעי, גדי עזים (בראשית לח, יז), גדיי העזים (שם כז, טו). החמישי, וממגד תבואת שמש (דברים לג, יד), עם פרי מגדים (שיר ד, יג), ומגדנות נתן לאחיה (בראשית כד, נג). הששי, ומגיד לקראת מגיד (ירמיהו נא, לא), הגידה לי (שיר א, ז). השביעי, את גיד הנשה (בראשית לב, לג), גידי פחדיו (איוב מ, יז), והנה עליהם גידים (יחזקאל לז, ח), וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מח, ד). השמיני, מלא על כל גדותיו (יהושע ג, טו), והלך על כל גדותיו (ישעיהו ח, ז), תלמיה רוה נחת גדודיה (ההלים סה, יא), ענין אחד להם, הם גפי הנהרות מרומי הירדן אפיקיו וגאיותיו. התשיעי, לא תבשל גדי (שמות כג, יט), פתרונו לפי ענינו גרגרי פירותם, ויתכן להיות מגזרת מגדים (שיר ד, יג).

פחז כמים אל תותר (בראשית מט, ד), אנשים רקים ופחזים (שופטים ט, ד), לשון מהרות.

‎השלישי, שבט משלים (שם יד, ה), לא יסור שבט מיהודה (בראשית מט, ו), שבט מישר שבט מלכותך (תהלים מה, ז).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, כח הזרוע (דניאל יא, ו), בכחו רגע הים (איוב כו, יב), כחי וראשית אוני (בראשית מט, ג), אם כח אבנים כחי (איוב ו, יב), ענין מעוז המה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, עזי וזמרת יה (שמות טו, ב), ד' עזי ומעזי (ירמיהו טז, יט), מגדל עז (תהלים סא, ד), ד' בעזך ישמח מלך (שם כא, ב), ובמים עזים נתיבה (ישעיהו מג, טז), יתר שאת ויתר עז (בראשית מט, ג), עזי אליך אזמרה (תהלים נט, יח), ענין כח הם.

‎השלישי, נחש שרף ועקרב (דברים ח, טו), נחש עלי דרך (בראשית מט, יז), אם ישך הנחש בלי לחש (קהלת י, יא), מין צפעון ושפיפון.

חכללי עינים מיין (בראשית מט, יב), למי חכללות עינים (משלי כג, כט), ענין אודם המה.

‎השמיני, אז חללת יצועי עלה (בראשית מט, ד), ויחללו את שם קדשי (יחזקאל לו, ד), ואחלל שרי קדש (ישעיהו מג, כח), כי איך יחל (שם מח, יא), בין הקדש ובין החל (ויקרא י, י), והואך דרך חל (ש"א כא, ו), חללה לך (בראשית יח, כה), חול כמשמעו.

‎השני, ויהי למס עבד (בראשית מט, טו), וישימו עליו שרי מסים (שמות א, יא), היתה למס (איכה א, א), וישם המלך אחשורוש מס (אסתר י, א), ענין עונש וגבוי הם. ויתכן להיות מגזרתו מסת נדבת ידך (דברים טז, י), כמו מתנת ידך.

מפנק מנער עבדו (משלי כט, כא), ענין מעדנים הוא, וארמית הוא כמו תפניקי מלכא (תרגום מעדני מלך בראשית מט, כ).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, על פניו מסוה (שמות לד, לג), ובדם ענבים סותה (בראשית מט, יא), ענין בגד הוא.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אז חללת יצועי עלה (בראשית מט, ד), ובחללו יצועי אביו (דה״‎א ה, א), היציע התחתונה (מ"א ו, ו), רפדתי יצועי (איוב יז, יג), תחתיך יצע רמה (ישעיהו יד, יא).

‎בנות צעדה עלי שור (בראשית מט, כב), מיי' מצעדי גבר (תהלים לז, כג), מספר צעדי אגידנו (איוב לא, לז), יצרו צעדי אונו (שם יח, ז), צדו צעדנו מלכת ברחבתנו (איכה ד, יח), ענין פסיעה המה.

נעמת לי מאד (ש"ב א, כו), נטעי נעמנים (ישעיהו יז, י), ובל אלחם במנעמיהם (תהלים קמא, ד), כי נָעֵמָה (בראשית מט, טו), ענין הדר הוא.

‎הששי, יתר מרעהו צדיק (משלי יב, כו), יתר שאת (בראשית מט, ג), אל תותר (שם מט, ד), מה יתרון לאדם (קהלת א, ג), ויתרון ארץ (שם ה, ח), ומותר האדם (שם ג, יט), שפת יתר (משלי יז, ז), יתור הרים מרעהו (איוב לט, ח).

‎הששי, יששכר חמר גרם (בראשית מט, יד), חמור יתומים ינהגו (איוב כד, ג).

‎התשיעי, מכרתיך ומלדתיך (יחזקאל טז, ג), כלי חמס מכרתיהם (בראשית מט, ה), איש מאת מכרו (מ"ב יב, ו), לבד ממכריו על האבות (דברים יח, ח), לשון תולדות המה.

נח) עַד כִּי־יָבֹא שִׁילֹה (בראשית מט י) אמר הגאון כמו שלו, ויאמר ר"א שטעה ג' טעויות, ולא אמר מאומה כי מצאנו ה' בסוף מילה תחת וי"ו לשון זכר שאינו נמצא כמו בתוך אהלה, גם מצאנו נח נעלם תחת הדגש, ומצינו יו"ד נעלם למשך ואין להם מספר. והנכון בעיני שידבר על גלות שילה, ואלו כאשר אמרו רבים מגזירת שלל, היה שלילו או מן ובשליתה היה שלו, ועוד למה יזכיר השליה תחת הבן? ופרשתי בספר הישר כי נבא על דוד, ושלה שם המקום בעצמו שם היה הארון, והטעם עד כי יבא קץ שילה או עד יצא דבר שילה, ולו יקהת עמים שב לשבט יהודה וכן הכתוב מעיד: ויטש משכן שלה ויבחר בדוד עבדו.

‎השני, פרי עץ הדר (ויקרא כג, מ), פרו וישרצו (שמות א, ז), ויפר את עמו מאד (תהלים קה, כד), בן פרת יוסף בן פרת עלי עין (בראשית מט, כב), פרה ראש ולענה (דברים כט, יז), כגפן פריה (תהלים קכח, ג), ותארכנה פארתיו (יחזקאל לא, ה).

‎השני, גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), וכל גרמיהון הדקו (דניאל ו, כה), כל עצם בלשון ארמית 'גרמא'. יששכר חמר גרם (בראשית מט, יד), פתרו בו אנשי פתרון חמור גבה קומה, וישוו וידמו המלה לגרם המעלות (מ"ב ט, יג), ויתכן להיות פתרונו מגזרת גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), נעל עצם אשר בו כח לסבל.

‎השני, צאי לך בעקבי הצאן (שיר א, ח), הנשך עקבי סוס (בראשית מט, יז), אז הלמו עקבי סוס (שופטים ה, כב), ועקבותיך לא נודעו (תהלים עז, כ).

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, איל תמים מן הצאן (ויקרא ה, טו), והנה איל אחר נאחז (בראשית כב, יג), ואילי צאנך (שם לא, לח), איל המלואים (שמות כט, לא). השני, אילותי לערתי חושה (תהלים כב, כ), כגבר אין איל (שם פה, ה), אילי מואב (שמות טו, טו), אילי נביות (ישעיהו ס, ז), ענין כח ומעוז המה. ויתכן להיות מגזרתם על אילת השחר (תהלים כב, א) . השלישי, האיל מזזות חמשית (מ"א ו, לא), ואליו ואילמיו (יחזקאל מ, כא), ואל איל החצר (שם, יד), ואל איל תמרים (שם, טז), אחד מפו ואחד מפו אל איליו (שם, כו), עד איל פארן (בראשית יד, ו), ענין אחד להם מפתח עגול בבנין. הרביעי, איל וצבי (דברים יד, ה), לעפר האילים (שיר ב, ט), כי גם אילת השדה (ירמיהו יד, ה), אילת אהבים (משלי ה, ט), אילה שלוחה (בראשית מט, כא), כאיל תערג (תהלים מב, מ), כמשמעם. החמישי, וקורא להם אילי הצדק (ישעיהו סא, ג), מאילים אשר חמדתם (שם א, כט), הנחמים באלים (שם נז, ה), ענין שיחים ואלנות הם, ומגזרתם כאלה נובלת עליה (ישעיהו א, ל), תחת האלה (בראשית לה, ד), כאלה וכאלון (ישעיהו ו, יג).

‎השלישי, לחוף ימים שכן, והוא לחוף אניות (בראשית מט, יג), ויחפאו בני ישראל (מ"ב יז, ט), חפאו כמו בדאו לפי ענין.

איתן מושבך (במדבר כד, כא), אל נחל איתן (דברים כא, ד), לפנות בקר לאיתנו (שמות ידף כז), והאתנים מוסדי ארץ (מיכה ו ב), באיתן קשתו (בראשית מט, כד), פתרון אחד להם, והם ענין אומץ ותוקף.

‎פתר אונקלוס ב'ותשב באיתן קשתו' (בראשית מט, כד): "ושוי בתוקפא רוחצניה". ויהי כראות יהודה בן קריש מפתח פתרון אונקלוס באמרו [בראש תרגומו בפסוק הזה] "ותבת בהון נביאותיה", האשימו חנם ויחשב בלבו כי הוא פתרון 'ותשב באיתן קשתו'. ואמנם הטוהו וישיאוהו קרבת המלים, ותשב קרוב לותבת, באיתן קרוב לבהון, קשתו קרוב לנביאותיה, ואפס כי לא הענין כאשר דמה ולא הפתרון כאשר זמם, אבל אונקלוס בפתחו דברי פתרוניו הרחיב את הפתרון לבאר ענינו, רבה פני מליצתו ויוסיף על מדת דברי הנבואה להקריב פתרונו ללב, למען ישמעו קוראיו וממוצא הדבר ישכילו. "ותבת בהון" אין לו מקום בפסוק, וגם "על דקיים אורייתא בסתרא" אין לו מקום בפסוק, וזה יורה כי לא בא כי אם להרחיב הפתרון עד אשר יתיישב היטב, ואלו דקדק יהודה חקר שכלו וענין סברתו, לא פרץ גדרו ולא הניא פתרונו, ולא השיג גבולו אשר לא כדת, אקצר מבטא לשון, ואשוב לענין ראשון.

‎הרביעי, ומחקק מבין רגליו (בראשית מט, י), פן ישתה וישכח מחקק (משלי לא, ה), הוי החקקים חקקי און (ישעיהו י, א), ועל ספר חקה (שם ל, ח), וחקות עליה עיר (יחזקאל ד, א), מחקה על הקיר (שם ח, י), מי יתן בספר ויחקו (איוב יט, כג).

‎הרביעי, שמה קברו (בראשית מט, לא), שמה קננה קפוז (ישעיהו לד, טו), משם נסעו (במדבר כא, יג), כמשמעו.

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב (בראשית ג, טו), אשר בשערה ישופנו (איוב ט, יז), ושפו עצמתיו לא ראו (שם לג, כא). ויתכן להיות מגזרתם וילך שפי (במדבר כג, ג), וגם יתכן להיות מגזרתם שפיפן עלי ארח (בראשית מט, יז). ונקרא שמו על ענין [נ"ה שם] מפעלו, 'ואתה תשופנו עקב', ונראה הפתרון ראוי ונכון היטב, אבל לא יוכל כל פותר, וכל יודע פשר, אשר איננו משיג מחקרי הלשון, לדעת אם על אודות מפעלו נקרא 'שפיפון', או הוא שמו כמו נחש, ושרף, וצפעון, אשר לא יורו שמותם על טעם מפעלם, ואף על פי שיש מלים ראוים להגזר כפי ענינם לקרבת מפעלם, לא יוכל למצוא תכונת היסוד כי נעלם.

שפיפן עלי ארח (בראשית מט, יז).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, הנותן אמרי שפר (בראשית מט, כא), אף נחלת שפרה עלי (תהלים טז, ו), עפיה שפיר (דניאל ד, ט), מלכא ישפר עלך (שם ד, כד), שפר קדמי להחויה (שם ג, לב), לשון נועם.

קמה) סוּתֹה (בראשית מט יא), כבר פי' שהם ב' שרשים מגזרת סותה מסוה.

קמז) עִקְּרוּ שׁוֹר (בראשית מט ו), אמר ר' אדונים שפי' הגאון חומה, ולשקול הדעת פירש שור ממש ולדעתי פי' הגאון נכון שהיתה שכם מוקפת חומה, ואם אמר האומר למה אינו בשור"ק כמו עלי שור? נשיב כי החול"ם והשור"ק יתחלפו בפעלים ובשמות.

‎השמיני, עלו בשרותיה ושחתו (ירמיהו ה, י), באלהי אדלג שור (ש"ב כב, ל), בנות צעדה עלי שור (בראשית מט, כב), ושורי אשכללו (עזרא ד, יב).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ואנכי נטעתיך שורק (ירמיהו ב, כא), ולשרקה בני אתנו (בראשית מט, יא), הלמו שרוקיה (ישעיהו טז, ח), שרוק כשריג [נ"וול ענין שריגים].

‎גור בארץ הזאת (בראשית כו ג), גור אריה יהודה (בראשית מט ט),

‎וגם כה יכפלו באחרית המלים: סובב (קהלת א ו), דובב (שה"ש ז ו), ינובב (זכריה ט יז), חוגג (תהלים מב ה), נודד (משלי כז ח), לגבהה (צפניה ג יא), לגזז (בראשית לא יט), אשוחח (תהלים קמג ה), לשומם (יהושע כג יג), הסכך (נחום ב ו), מחולל (משלי כו י), ארומם (ישעיה לג י), חונן (תהלים לו כא), נסס (ישעיה י יח), להתרועע (משלי יח כג), ינופף (ישעיה י לב), קצץ (שמות לט ג), מחקק (בראשית מט ו), תשתרר (במדבר טז יג), בשש (שמות לב א), ממותת (ש״א יד יג), ורוב המלים יכפלו כמו אלה, נמצאו האותיות המשרתים נכפלים מפה ומפה, ויתר האותיות נשתוו עמהם באחרית ולא בתהלה, זולתי יוד לבדו אשר לא נכפל באחרית: