Reference for Isaiah 44:36

‎הוו הנענוע. מתחלק לשלש מחלקות. ישנו 'נענוע וחנוי', ונענוע ישנו יסוד וישנו מלאכה. ואם אמר יאמרו אנשי הלשון על הווי"ן המנענעים את הפה כי הם מיוסדים במלים ונאחזים בהם על דבר הנעתם, הנה רוב הווי"ן יש להם נענוע בפה, ואינם יסוד [נ"וו עיקר], ובצרפך המלה אשר בתוכה ו"ו ישבות נענועו, כאלה: ויבתר אותם בתוך (בראשית טו, י), ובאמרך בתוך בני ישראל (שמות כט, מה), נשבת נענועו. וכמו ובגאותו שחקים (דברים לג, כו), ובאמרך גאה וגאון (משלי ח, יג), שבתה הנעתו. וכמהו כי אויל עמי (ירמיהו ד, כב), וגזרתו אשר נואלנו (במדבר יב, יא). ערוה (שמות כה, מב), וגרתו את מקורה הערה (ויקרא כ, יח). בדודים ובצלחת (דה״‎ב לה, יג), וגזרתו בכיור או בדוד (ש"א ב, יד). לראוה בך (יחזקאל כח, יז), וגזרתו עיני תראינה (מיכה ז, י). תלמיה רוה (תהלים סה, יא), וגזרתו יורה ומלקוש (דברים יא, יד). מה נאוו (ישעיהו נב, ו), וגזרתו בנאות דשא (תהלים כג, ב). חבלי רשעים עודני (שם קיט, סא), וגזרתו אז חלק עד שלל (ישעיהו לג, כג), וענוה צדק (תהלים מה, ה), וענותך (שם יח, לו), מסוה (שמות לד, לג), וגזרתו ובדם ענבים סתה (בראשית מט, יא). שלו הייתי (איוב טז, יב), שלו כל בוגדי בגד (ירמיהו יב, א), מות (דברים יט, ו), וגזרתו ממית ומחיה (ש"א ב, ו). והיה רק זועה (ישעיהו כח, יט), וגזרתו ולא זע ממנו (אסתר ח, ט). עז וחדוה (דה״‎א טז, כז), וגזרתו תחדהו בשמחה (תהלים כא, ז). קצוי ארץ (ישעיהו כו, טו), קצות הארץ (שם מ, כח), ושקוי בבכי מסכתי (תהלים קב, י), וגזרתו שמני ושקויי (הושע ב, ז). וכל משקה (ויקרא יא, לד), מקוה ישראל (ירמיהו יד, ח), וקויי ה' (ישעיהו מ, ל), לא תעשו עול (ויקרא יט, טו), ועלתה קפצה פיה (איוב ה, טז), הלא איד לעול (שם לא, ג), אף בלב עולת תפעלון (תהלים נח, ג), את מדויהם (ש"ב י, ד), וגזרתו על פי מדותיו (תהלים קלג, ב), מדו בד (ויקרא ו, ג), כלה מקללוני (ירמיהו טו, י), יקללו המה (תהלים קט, כה), ישלחו כצאן עויליהם (איוב כא, יא), עול ימים וזקן (ישעיהו סה, כ), עוללים וינקים (תהלים ח, ג). וגם ברוב המלים אשר תחלתם יו"ד, יבאה וא"ו בהם, כאלה: ישע ויושע, יצאת לישע עמך (חבקוק ג, יג), הושיעני ואושע (ירמיהו יז, ד), פנו אלי והושעו (ישעיהו מה, כב), יסוד המזבח (שמות כט, יב), והיכל תוסר (ישעיהו מד, כה), יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), לא יוסר עבד (משלי כט, יט), ונוסרו כל־הנשים (יחזקאל כג, מה), כי יעץ עליך (ישעיהו ז, ה), ויועץ המלך (מ"א יב, ו), אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר אועד (שמות כט, מב), יראה ורעד (תהלים נה, ו), למען תורא (שם קל, ד), ידע לכתך (דברים ב, ז), במראה אליו אתודע (במדבר יב, ו), יקשתי לך (ירמיהו נ, כד), פן תוקש בו (דברים ז, כה), יתר הגזם (יואל א, ד), ואם יותר (שמות כט, לד), כי ילדתי לו (בראשית כט, לד), ועיר פרא אדם יולד (איוב יא, יב), וכאלה הרבה. ויש מעט מיתר המלים אשר יבא הו"ו בתוכם, והו"ו הנענוע במלה נראה יסוד, כאלה: מצוה אתכם (דברים ד, ב), ואצו אתכם (שם ג, יח), אם שוה פניה (ישעיהו כח, כה), שויתי עד בקר (שם לח, יג), עד צואר יחצה (שם ל, כח), מצורוניך (שיר ד, ט), כי גוע (במדבר כ, כט), ולו גוענו (שם כ, ג), האם תמטנו לגוע (שם יז, כח), עיני צדקיהו עור (ירמיהו לט, ז), גוי נתתי למכים (ישעיהו נ, ו), את גויתיהנה (יחזקאל א, יא), ועל גויתנו מושלים (נחמיה ט, לז), אוה למושב (תהלים קלב, יג), נפשי אויתך (ישעיהו כו, ט), מאויי רשע (תהלים קמ, ט), ויביאו מטוה (שמות לה, כה), טוו את העזים (שם לה, כו), וכאלה מעט מזער בלשון.

‎ש. כי השה אלוה חכמה (איוב לט, יז), כי ישה לך אלוה מעונך (שם יא, ו), נשיתי טובה (איכה ג, יז), ישראל לא תנשני (ישעיהו מד, כא), צור ילדך תשי (דברים לב, יח), לא ישיא אויב בו (תהלים פט, כג), כי תשה ברעך משאת מאומה (דברים כד, י), לא נשיתי ולא נשו בו (ירמיהו טו, י).

‎מלה זאת כלה יסוד והוא מפיק ה"א, וכל מפיק ה"א הוא עשוי ללשון נקבה, אך בהעלות לשון נקבה מהמלה ונותרה במפיק ה"א אתו [נ"ה אות] הה"א מיוסד במלה. ואלה הם מראות המלה וענינה, המראה האחד, העשוי ללשון נקבה, כאלה, אז ראה ויספרהּ הכינהּ וגם חקרהּ (איוב כח, כז), והשבתי כל משושהּ חגהּ חדשהּ ושבתהּ וכל מועדהּ (הושע ב, יג), וכל מפיק ה"א אשר איננו עשוי ללשון נקבה, אותו הה"א יסוד במלה ואינו יוצא ממנה. כאלה, אלוה מתימן יבוא (חבקוק ג, ג), ונגה כאור תהיה (שם ג, ד), ותכה מכעש עיני (איוביז, ז), ולא נח בהם (יחזקאל ו, יא), אל תתמה על החפץ (קהלת ה, ז), ולא יגה שביב אשו (איוב יח, ה), כי ביה י"י צור עולמים (ישעיהו כו, ד), ויתמהמה (בראשית יט, טז), ירום ונשא וגבה מאד (ישעיהו נב, יג), תוה וקם בחתבהלה (דניאל ג, כד), כמה לך בשרי (תהלים םג, ג), ולא יגהה מכם (הושע ה, יג), ואל תרהו (ישעיהו מד, ח), כמתלהלה הירה זקים (משלי כו, יח), ותלה ארץ מצרים (בראשית מז, יג), אנשי פתרון פתרו ותלה ארץ מצרים יגיעה ועיפה ונלאתה ארץ מצרים מפני כובד רעבון, והעמידו המלה מגזרת תלאה (שמות יח, ח), ומהם אשר אמרו ותרעב הארץ ותהי תלויה ואפס כי לא יתכנו הפותרים האלה מפני דקדוקי המלה, כי כה יכול לטעון הטוען: אם מגזרת תליה נעשה התי"ו יסוד, ובהיותו יסוד צריכה המלה תי"ו שני, האחד ליסוד והאחד לשרת, כאלה: ותלך ותתע במדבר (בראשית מא, יד), ותתש בחמה (יחזקאל יט, יב), ותתם השנה ההיא (בראשית מו, יח), ואם כה יאמר ותלה איננו מפיק ה"א כי אם ללשון נקבה. אמנם לא יתכן להיות לשון נקבה משני צדיה, כי אמרנו אם התי"ו עשוי ללשון נקבה נעשה הה"א יסוד, ואם הה"א עשוי ללשון נקבה נעשה התי"ו יסוד, ומבלעדי אלה לא תקום כל מלה, הן נמצא הה"א יסוד. ובהיותו יסוד הוא מגזרת מתלהלה, ומתלהלה הוא מהמלים הנכפלים, והלמ"ד והה"א הם מיסדות המלה כמלים הנחברים בספר הזה. ופתרון ותלה ארץ מצרים כה הוא, נבערה ארץ מצרים, נכסלו שוכניה מכובד רעבון, כי לא יכלו למצוא מחיה, וגם כה פתרון כמתלהלה הירה זקים, כארם [נאו"ל כערום] המשתגע היורה זקים חצים ומות ואמר הלא משחק אני, נשוב לענין ראשון.

אומר אני כי אין זה רק כאשר עין הפעל צרי כמו יצג. יצק. יצע. יצר. יצת. תאמר יצג גבלת עמים למפסר בני ישראל (דברים לב ח). אציגה נא עמך מן העם אשר(בראשית לג טו). כי אצק מים על צמא ונוזלים (ישעיהו מד ג) ואציע שאול הנך (תהלים קלט ח). בטרם אצורך בבטן ידעתיך (ירמיהו א ה). ויצת אש בציון (איכה ד יא). בכלם הצרי דגושה במקום יוד פא הפעל ושרש יצא יוצא מן הכלל, ולכן אומר אני כי הקיפו ימי המשתה (איוב א ה). וכן לא הניח אדם (תהלים קה יד) שהם דגושים שרשם נקף. ננח. ולא יקף. ינח. ועוד אדבר מזה בנחי פ"א יו"ד:

יסגד לו וישתחו (ישעיהו מד, יז), ויסגד למו (שם מד, טו), ולדניאל סגד (דניאל ב, מו), לשון השתחויה.

‎השני, יתארהו בשרד (ישעיהו מד, יג), לא תאר לו (ישעיהו נג, ב), חשך משחור תארם (איכה ד, ח).

‎מתחלק לששה ענינים: האחד, בד בבד יהיה (שמות ל, לד), ענינו מדה במדה, בשוה. השני, בדד ינחנו (דברים לב, יב), בדד ישב (ויקרא יג, מו), יחדי. ישבה בדד (איכה א, א). השלשי, פרא בודד לו (הושע ח, ט), כצפור בודד על גג (תהלים קב, ח), ואין בודד במועדיו (ישעיהו יד, לא), ענין רץ ונס. הרביעי, ועשית בדים למזבח (שמות כז, ו), ועשית בדי עצי שטים (שם כה, יג), והובא את בדיו (שם כז, ו), ותעש בדים ותשלח פארות (יחזקאל יז, ו). החמישי, בדיך מתים יחרישו (איוב יא, ג), לא אחריש בדיו (שם מא, ד), אשר בדא מלבו (מ"א יב, לג), כי מלבך אתה בודאם (נחמיה ו, ח), מפר אתות בדים (ישעיהו מד, כה), חרב אל הבדים (ירמיהו נ, לו). הששי, כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד (ויקרא טז, ד), מדו בד (שם ו, ג), בגדי פשתים המה.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אמור אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), כי טח מראות עיניהם (ישעיהו מד, יח), איה הטיח אשר טחתם (יחזקאל יג, יב).

‎ופעל בפחם (ישעיהו מד, יב), פחם לנחלים (משלי כו, כא).

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, מחיתי כעב פשעיך (ישעיהו מד, כב), מחני נא (שמות לב, לב), אמחנו מספרי (שם לב, לג), ימחו מספר חיים (תהלים סט, כט), וחטאתם מלפניך אל תמחה (נחמיה ג, לו), כמשמעו.

סכל נא עצת אחיתפל (ש"ב טו, לא), וגם בדרך כשהסכל הלך (קהלת י, ג), סכלות (שם י, א), ודעתם יסכל (ישעיהו מד, כה), סכלים (ירמיהו ד, כב), הסכלת עשו (בראשית לא, כח), הללות ושכלות (קהלת א, יז).

‎אל תפחדו ואל תרהו (ישעיהו מד, ח), כמשמעו.

‎השלישי, צללו כעופרת (שמות טז, י), האומר לצולה חרבי (ישעיהו מד, כו), ותשליכני מצולה (יונה ב, ד).

‎הששי, צלי אש ומצות (שמות יב, ח), כי אם צלי אש (שם יב, ט), תנה בשר לצלות לכהן (ש"א ב, טו), אצלה בשר ואכל (ישעיהו מד, יט).

בְּגֶשְׁמְהוֹן, בגופם ובלשון מקרא וְגֶשֶׁם יְגַדֵּֽל (ישעיה מד, יד) לדעת המפרשים. לָא עֲדָת, לא עברה תרגום אֲשֶׁר עָבַר (בראשית טו, יז) דִּי עֲדָא.

‎החמישי, כי בול הרים ישאו לו (איוב מ, כ), וארצנו תתן יבולה (תהלים פה, יג), לבול עץ אסגוד (ישעיהו מד, יט), בירח בול (מ"א ו, לח), ויתכן להיות מגזרת בלולה בשמן (ויקרא ז, י).

יצר אל ופסל נסך (ישעיה מד י) וצורם לבלות שאול (תהלים מט טו)

‎הרביעי. חמותי ראיתי אור (ישעיהו מד, טו), כחם היום (בראשית יח, א), וחם השמש ונמס (שמות טז, כא), ומגז כבשי יתחמם (איוב לא, כ), בחמו נדעכו ממקומם (שם ו, יז), לשון סכן המה.

‎ויקח תרזה ואלון (ישעיהו מד, יד).

‎הרביעי, אך ענינו קרוב לענין ראשון (נ"ו העליון), מפר מחשבות ערומים (שם ה, יב), מפר אתות בדים (ישעיהו מד, כה), אם תפרו את בריתי היום (ירמיהו לג, כ), והפר ברית ונמלט (יחזקאל יז, טו), ותפר ביום ההוא (זכריה יא, יא).

‎השלישי, וערבי נחל (ויקרא כג, מ), כערבים על יבלי מים (ישעיהו מד, ד).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, גשם נדבות (תהלים סח, י), נטע ארז וגשם יגדל (ישעיהו מד, יד), הגשם והשלג (שם נה, י), לא גשמה ביום זעם (יחזקאל כב, כד), היש בהבלי הגוים מגשמים (ירמיהו יד, כב).

‎השלישי. אפיתי על גחליו לחם (ישעיהו מד, יט), מאפה תנור (ויקרא ב, יב), את אשר תאפו אפו (שמות טז, כג), ומצות אפה (בראשית יט, ג), חמץ תאפינה (ויקרא כג, יז).

‎ואפיתי (ישעיה מד יט) מן ותפהו (ש״א כה כד)

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, נטע ארן וגשם יגדל (ישעיהו מד, יד), פתרונו כפי ענינו. השני, ויישם בארון במצרים (בראשית נ, כו), ועשית לך ארון עץ (דברים י, א), ענינו כמו ארגז.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ואש נשקה ביעקב (תהלים עח, כא), והשיקו בנשק ומגן (יחזקאל לט, ט), אף ישיק ואפה לחם (ישעיהו מד, טו), ענין תבערה המה.

‎ממלוך אדם חנף (איוב לד ל) מחות דעי (איוב לב ו) מענות את איוב (איוב לב א), מדבר עם יעקב (בראשית לא כט). וחלופם, מאבני המקום (בראשית כח יא), מאפסי ארץ (ירמיה טז יט), מעפר שרפת החטאת (במדבר יט טז). וחלופם בנקודה, מגפן היין (שופטים יג יד), ומדלת הארץ (מ״ב כה יב), מזרע הארץ (ויקרא כז ל), מפרי העץ (ויקרא כז ל). וחלופם, מוליך לימין משה (ישעיה סג יב), מוריש ומעשיר (ש״א ב לז), מוציא אסירים (תהלים סה ז). וחלופם, מפר אותות בדים (ישעיה מד כה), ממית ומחיה (ש״א ב ו), מסיר לב ראשי עם הארץ (איוב יב כד). וחלופם, מגדיל ישועות מלכו (תהלים יח כא), מצמיח חציר (תהלים קד יד), מגיד מראשית (ישעיה מו י). וחלופם, משוה רגלי כאילות (תהלים יח לד), מגלה עמוקות (איוב יב כב).

‎השלישי, יתארהו בשרד (ישעיהו מד, יג), כלי מכלי חרשים.

‎כגר כאזרח (ויקרא כד טו), כעבד כאדוניו (ישעיה כד ב). וחלופם, כגן יי' בארץ מצרים (בראשית יג י). וחלופם, כשכב אדני המלך (מ"א א כא), כשמע עשו (בראשית כו לד). וחלופם, כדבר אפרים רתת (הושע יג א), ככלות שלמה (מ״א ה נד). וחלופם, ונבל כעלה כלנו (ישעיה סד ה), כי כחציר מהרה ימלו (תהלים לו ב), וכענן חטאתיך (ישעיה מד כב). וחלופם, כמנור אורגים (ש"א יז ו), כצרור אבן במרגמה (משלי כו ח).

‎השני, ואתה ישראל לא תנשני (ישעיהו מד, כא), צור ילדך תשי (דברים לב, יח), כי נשני אלהים (בראשית מא, נא), נשיתי טובה (איכה ג, יז), לשון שכחה הם.