Reference for Isaiah 8:28

‎הרביעי. כאבות חדשים יבקע (איוב לב, יט) אין למלה זאת דמיון בתורה, אבל הענין יורה עליה, וחצי הפסוק יורה על חציו, והיה די בחציו והשנה ענינו שנית, ונמצא ענין אחד דבור פעמים בפסוק אחד וכהנה רבות. ואלה קצות הפסוקים שחצים יורה על חצים והיה די בחצים האזינו ושמעו קולי הקשיבו ושמעו אמרתי (ישעיהו כח, כג), יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי (דברים לב, ב), ותשכח כי רגל תזורה, וחית השדה תדושה (איוב לט, טו), גן נעול אחותי כלה, גל נעול מעין חתום (שיר ד, יב), גנון והציל, פתוח והמליט (ישעיהו לא, ה), רגלי עני, פעמי דלים (שם כו, ו), יגורהו בחרמו, ויאספהו במכמרתו (חבקוק א, טו), בל תלך בו אני שיט, וצי אדיר יעברנהו (ישעיהו לג, כא), הנותן בים דרך, ובמים עזים נתיבה (שם מג, טז), וירא אפרים את חליו, ויהודה את מזורו (הושע ה, יג), מהר שלל, חש בז (ישעיהו ח, יג), וכאלה רבות בדברי הנביאים. ועתה אכתבם בענין הראוי להם. נשוב לענין אובות, הנה בטני כיין לא יפתח כאבות חדשים יבקע הם נבלי יין הנבקעים מפני [נ"א מרוב] מליאתם ונפיחתם.

‎החמישי. אב וידעוני (דברים יח, יא), והיה כאוב מארץ קולך (ישעיהו כט, ד), אשת בעלת אוב (ש"א כח, ז), דרשו אל האובות (ישעיהו ח, יט), כלם מעשה כשפים העשוים לשכני קברים.

כבר ואשר להיות. אלה מראות כבר ואשר להיות: כבר הוא הדבר אשר נעשה, ואשר להיות הוא הדבר הבא אשר יעשה עוד, וכה מחלקותיו למראה המלה: וא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר נעשה כבר כאלה: ויאמר, ויברא, ויגרש, וידם, ויהם, ויזכר, ויהמם, ויטרף, [בנ"וו וירם, ויהס, ויזכר, ויחמוס, ויטרף], כה חקת הלשון בכל המלים: והוא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר יהיה עוד, כאלה: ואמר יושב האי הזה (ישעיהו כ, ו), וברא יי' על כל מכון הר ציון (שם ד, ה), וגער בו, ונס ממרחק (שם יז, יג), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), ודרך על במותי ארץ (מיכה א, ג), והפכתי מרכבה ורכביה (חגי ב, כב), וזכרתי את בריתי (בראשית ט, טו), וחלף ביהודה (ישעיהו ח, ח), ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל לו, כו), ויצאו וראו (ישעיהו סו, כד), ונועדתי לך שם (שמות כה, כא), וענו ואמרו (דברים כא, ז), כה חקת הלשון, וזה לך האות להיות לך לסימן, ראה ושית לבך לכל מלה אשר פתרונה דבר העשוי, דבר שעבר ונגמר, בספותך [נ"וו בהוסיפך] על אותיות אותה המלה וא"ו, חלפה המלה ההיא מענינה לענין אחר, כמו: אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם (ישעיהו םו, ה), כבר אמרו. ובאמרך: ואמרו על אשר עזבו (דברים כט, כד) פתרונו, עוד יאמרו. וכמהו, הנה נתתי לכם (בראשית א, כט), כבר נתתי. ובאמרך, ונתתי את נקמתי (יחזקאל כה, יד), עוד אתן, כה ענינו לכל המלין.

‎השני, ואני אתנהלה לאטי (בראשית לג, יד), לאט לי לנער לאבשלום (ש"ב יח, ה), ותבא אליו בלט (שופטים ד, כא), ההלכים לאט (ישעיהו ח, ו), בנחת לפי הענין.

‎הרביעי, שתי ידות לקרש האחד (שמות כו, יז), לשתי ידתיו (שם כו, יט), ענין צירים הם. ויש יד אשר ענינו ענין נבואה, והיה יד כמשמעו כאלה: היתה עלי יד יי' (יחזקאל לז, א), בחזקת היד (ישעיהו ח, יא), ויד יי' היתה אלי (יחזקאל לג, כב), ויד ה' עלי חזקה (שם ג, יד). ויש יד אשר ענינו נגע, כאלה: ידי כבדה על אנחתי (איוב כג, ב), ידי לילה נגרה ולא תפוג (תהלים עז, ג). ויש יד כמשמעה, וענינו עצה, היד יואב אתך בכל זאת (ש"ב יד, יט).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אין קדוש כיי' (ש"א ב, ב), אל נערץ בסוד קדשים רבה (תהלים פט, ח), מקדוש ישראל (ירמיהו נא, ה), קדש קדשים הוא ליי' (שמות ל, י), ויקדש בם (במדבר כ, יג), בקרבי אקדש (ויקרא י, ג), והיה למקדש ולאבן גגף (ישעיהו ח, יד), והתגדלתי והתקדשתי (יחזקאל לח, כג).

‎הששי, עדות ביהסף שמו (תהלים פא, ו), צור תעודה (ישעיהו ח, יז), עדותיו ואת חקתיו (מ"ב כג, ג), והועד בבעליו (שמות כא, כט), בשמים עדי (איוב טז, יט), על פי שני עדים (דברים יט, טו), עדותיך וחקיך (דה״‎א כט, יט), ויעדהו לאמר (מ"א כא, י), לשון סעד המה.

ג. בנין הפעיל, העבר בא על שני פנים ובשניהם (כפ"א) [הה"א] בצירי, האחד אף (הה"א) [הפ"א] בצירי כמו; והסב לב מלך אשור (עזרא ו כב), החל הנגף (במדבר יז יא), העז איש רשע (משלי כא כט), והשני יבא הפ"א בפתח כמו; המר שדי לי מאד (רות א כ), הקל ארצה זבולון (ישעיהו ח כג), וכן הנסתרים והנסתרות יבאו על שני משקלים הללו בצירי, כמו; הסבו אלי את (ארן) [ארון] (שמואל א ה י), והמשאת החלה (שופטים כ מ), ובפתח כמו המקו, המקה, אבל שאר גופחי העבר יבאו כלם על דרך נחי העי"ן רק שאלו הם דגושים, כמו; הסיבות את לבם (מלכים א יח לז), והזכת בבור כפי (איוב ט ל), ונחי העי"ן רפויים כמו; והשיבות, השיבותי וכולי. (ועם) [ואם] פ"א הפעל גרונית תנקד הה"א בפתח כמו החלתי שאול לו (שמואל א כב טו):

‎מתחלק לתשע מחלקות: האחד, גד גדוד יגודנו (בראשית מט, יט), תתגדדי בת גדוד (מיכה ד, יד), יגודו על נפש צדיק (תהלים צד, נא), לעלות לעם יגודנו (חבקוק ג, טו), הערכים לגד שלחן והממלאים למני ממסך (ישעיהו סה, יא), וכה פתרונו: העורכים ללהקת הכמרים שלחן וממלאים גביעי יין לחלק להם, ויהיה 'גד' מגזרת 'גדוד', ול'מני' מגזרת 'מנה', ומניתי אתכם לחרב (שם סה, יב), יורה על גזרת 'מנין', כמו למנות ולספור ולחלק להם. השני, כזרע גד הוא (במדבר יא, ז), פותרים בו אנשי פתרון 'כוסברת'. השלישי, ויתגדדו כמשפטם (מ"א יח, כח), על כל ידים גדדת (ירמיהו מח, לז), לא תתגדדו (דברים יד, א), וקרעי בגדים ומתגדדים (ירמיהו מא, ה), גדו אילנא (דניאל ד, יא), ויתכן להיות מגזרתם הגידו ונגידנו (ירמיהו כ, י). גם יתכן להיות מגזרתם לחלק יגיד רעים (איוב יז, ה), ענין השחתה הם. הרביעי, גדי עזים (בראשית לח, יז), גדיי העזים (שם כז, טו). החמישי, וממגד תבואת שמש (דברים לג, יד), עם פרי מגדים (שיר ד, יג), ומגדנות נתן לאחיה (בראשית כד, נג). הששי, ומגיד לקראת מגיד (ירמיהו נא, לא), הגידה לי (שיר א, ז). השביעי, את גיד הנשה (בראשית לב, לג), גידי פחדיו (איוב מ, יז), והנה עליהם גידים (יחזקאל לז, ח), וגיד ברזל ערפך (ישעיהו מח, ד). השמיני, מלא על כל גדותיו (יהושע ג, טו), והלך על כל גדותיו (ישעיהו ח, ז), תלמיה רוה נחת גדודיה (ההלים סה, יא), ענין אחד להם, הם גפי הנהרות מרומי הירדן אפיקיו וגאיותיו. התשיעי, לא תבשל גדי (שמות כג, יט), פתרונו לפי ענינו גרגרי פירותם, ויתכן להיות מגזרת מגדים (שיר ד, יג).

‎השלישי, בתתו מזרעו למלך (ויקרא כ, ד), וקלל במלכו (ישעיהו ח, כא), ונשאתם את סכות מלככם (עמוס ה, כז), ענין סמל ואליל המה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, וחכיתי ליי' (ישעיהו ח, יז), אשרי כל חוכי לו (שם ל, יח), וכחכי איש גדודים (הושע ו, ט), אשרי המחכה (דניאל יב, יב), ואליהו חכה את איוב בדברים (איוב לב, ד), לשון תוחלת המה.

‎השנים עשר, גלילות פלשת (יואל ד, ד), את קדש בגליל (יהושע כא, לב), אל גלילות הירדן (שם כב, י), גלל הגוים (ישעיהו ח, כג), ענין מחוזי גבולים המה.

‎השלישי, ארץ עפתה כמו אפל (איוב י, כב), עשה שחר עיפה (עמוס ד, ג), והנה צרה וחשכה מעוף צוקה (ישעיהו ח, כב), ענין מאפל המה.

‎החמישי, תרעם בשבט ברזל (תהלים ב, ט), הירע ברזל ברזל מצפון (ירמיהו טו, יב), שן רעה (משלי כה, יט), ירע כבירים (איוב לד, כד), רעו עמים וחתו (ישעיהו ח, ט), וכפרזלא די מרעע כל אלין חרק ותרע (דניאל ב, מ).

‎השני, במצור ובמצוק (דברים כח, נג), הציקתני רוח בטני (איוב לב, יח), מעוף צוקה (ישעיהו ח, כב), מפני חמת המציק (שם נא, ג), ענין מצור הם.

‎החמישי, יסר יסרני יה (תהלים קיח, יח), ויסרני מלכת בדרך העם (ישעיהו ח, יב), הרב עם שדי יסור (איוב מ, ב), וכנניהו שר הלוים במשא יסור במשא כי מבין הוא (דה״‎א טו, כב), ענין תוכחות המה.

וקשרתם לאות על ידך (דברים ו, ח), קשרם על גרגרתיך (משלי ג, ג), תקשרי בחלון (יהושע ב, יח), ותקשר על ידו שני (בראשית לח, כה). והקרובים אליהם, כי קשרתם כלכם עלי (ש"א כב, ח), לא תאמרון קשר, לכל אשר יאמר העם הזה קשר (ישעיהו ח, יב), קשר עליך עמוס (עמוס ז, י), ויהי הקשר אמץ (ש"ב טו, יב), והקשרים ליעקב (בראשית ל, מב).

עו) צוֹר, תְּעוּדָה (ישעיהו ח טז) אמר הגאון שמור העדות חתום תורה לא רצה להחביאה כמו וַחֲתֹם הַסֵּפֶר, צוהו לכתבה ולולי זה לא היה ראוי לכתבה; ור' אדונים שתק, והנכון כיה דבר הפוך כטעם כִּי חָתוּם הוּא על כן אמר הנביא מסתיר פניו מבית יעקב, וטעם לכתוב ספר החתום בדניאל בעבור שהמשכילים יבינו החתום בעת הקץ.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, אל נערץ בסוד קדושים רבה (תהלים פט, ח), והוא מוראכם והוא מעריצכם (ישעיהו ח, יג), קרית גוים עריצים (ישעיהו כה, ג), מסעף פארה במערצה (ישעיהו י, לג), ענין מעוז המה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, קח לך גליון גדול וכתב עליו בחרט אנוש (ישעיהו ח, א), ענינו כמו בעט ברזל (ירמיהו יז, א), בעט סופר (תהלים מה, ב). וזכרון הגליון יוכיח, כי לא יתכן מכתב גליון כי אם בעט סופר.