Reference for Jonah 1:19

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, ויאמר אליהם עברי אנכי (יונה א, ט), כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב), כי לא כנשים המצרית העברית (שם א, יט), בא אלי העבד העברי (בראשית לט, יז).

ו. גם נמצאו הרבה מגזרת הכפולים באים על משקל זה, וכפל בהם פ"א הפעל אחר (למ"ד) [עי"ן] הפעל כמו; מן גלל, וגלגלתיך מן הסלעים (ירמיהו נא כה). ומן קלל, והוא לא פנים קלקל (קהלת י י). ומן סלל, סלסליה ותרוממך (משלי ד ח). וכלם לא נמצאו רק בבנין פעל, וכן מנחי העי"ן הנה יי מטלטלך טלטלה גבר (ישעיהו כב יז), שרשו טול, מן ויטילו את הכלים (יונה א כה). וכן מה שקוראים המדקדקים מרובע שהם בכפל למ"ד, הפעל כמו מן שוב, משובב. ומן קום, מקומם. וכבר הוכחתי כי הם מבנין פעל, ואין להאריך כאן:

‎השני, כי יפל לא יוטל (תהלים לז, כד), הן איים כדק יטול (ישעיהו מ, טו), והטלתי אתך (ירמיהו כב, כו), הטיל רוח גדולה (יונה א, ד), בחיק יוטל את הגורל (משלי טז, לג), מדוע הוטל והוא וזרעו (ירמיהו כב, כה), ונטל החול (משלי כז, ג), גרמיו כמטיל ברזל (איוב מ, יח), שלש אנכי נוטל עליך (ש"ב כד, יב), מטלטלך טלטלה גבר (ישעיהו כב, יז).

‎החמישי, לידות את קרנות הגוים הנושאים קרן (זכריה ב, ד), וידו אבן בי (איכה ג, נג), ידו גורל (יואל ד, ג), גמול ידו הדה (ישעיהו יא, ה), כלם ענין [נ"ה לשון] נפילה. ופתרון לידות את קרנות הגוים, להפיל את קרנות הגוים, והנושאים קרן יורה עליהם כי נפילה הוא. ופתרון וידו אבן בי, ככה ויפלו אבן בי, וככה נפילה יוצאה בגורלותן, כאלה: ויפילו גורלת ויפל הגורל (יונה א, ז), ובהפילכם את הארץ (יחזקאל מה, א), חבלים נפלו לי (תהלים טז, ו), וכאלה הרבה. וגם יתכן להיות 'גמול ידו הרה', ו'וידו אבן בי', מגזרת 'יד', כמו: מראשתיו (בראשית כח, יא) מראש, האזינה (במדבר כג, יח) מאזן, מרגלותיו (רות ג, ד) מרגל, נברכה (תהלים צה, י) מברך, ועיין (ש"א יח, ט), מעַיִן.

‎מה לך נרדם (יונה א, ו), וישכב וירדם (שם א, ה), נרדם בקציר בן מביש (משלי י, ה), ותרדמה נפלה על אברם (בראשית טו, יב).

‎הרביעי, נפילה מתחלק לארבע ענינים: האחד, מיום נפלו עד העם הזה (ש"א כט, ג), מי גר אתך עליך יפול (ישעיהו נד, טו), לכו ונפלה אל מחנה ארם (מ"ב ז, ד), וממנשה נפלו אל דויד (דה״‎א יב, יט). והקרבים אליהם חבלים נפלו לי בנעימים (תהלים טז, ו), ויפלו חבלי מנשה עשרה (יהושע יז, ה), ויפל הגורל על יונה (יונה א, ז). השני, לא נפל אנכי מכם (איוב יב, ג), ויתכן להיות מגזרתו ומפל בר נשביר (עמוס ח, ו), והקרובים אליהם, ולא נתן תפלה לאלהים (איוב א, כב). והקרובים אליהם, אמר אל טחי תפל (יחזקאל יג, יא), היאכל תפל מבלי מלח (איוב ו, ו). השלישי, נפל אשת בל חזו שמש (תהלים נח, ט), או כנפל טמון (איוב ג, טז), טוב ממנו הנפל (קהלת ו, ג), מפלי בשרו דבקו (איוב מא, טו). הרביעי, ויפל מלא קומתו ארצה (ש"א כה, כ), ויפלו לפניו (בראשית מד, יד), ויפלו על פניהם (ויקרא ט, כד).

ותאמר להם: "עבריה אני ואת אלקי השמים אני ירא, אשר עשה את הים ואת היבשה." וסיפרה להם כל הקורות אותה.

‎השלישי, וייראו המלחים (יונה א, ה), מלחיך וחבליך (יחזקאל כז, כז), משרתי אניות הם.

זעף ה' אשא (מיכה ז, מ), סר וזעף (מ"א כ, מג), ויעמד הים מזעפו (יונה א, טו), והנם זעפים (בראשית ט, ו), לשון קצף.

‎השלישי, נדר לאביר יעקב (תהלים קלב, ב), נדרו ושלמו ליי' אלהיכם (שם עו, יב), ויזבחו זבח לה' וידרו נדרים (יונה א, טז), כי תדר נדר (דברים כג, כב), טוב אשר לא תדר (קהלת ה, ד).

‎השני, ויונה ירד אל ירכתי הספינה (יונה א, ה), ספינה ואניה ענין אחד להם.

תרשיש ושהם וישפה (שמות כח, כ), וגויתו כתרשיש (דניאל י, ז), אניה באה תרשיש (יונה א, ג), שם מקום הוא.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ובשו החזים (מיכה ג, ז), ולא יתבששו (בראשית ב, כה), והבשת אכלה את יגיע אבותינו (ירמיהו ג, כד), בשנה אפרים יקח. ויבוש ישראל מעצתו (הושע י, ו), והחזיקה במבשיו (דברים כה, יא). השני, כי בשש משה (שמות לב, א), ויחילו עד בוש (שופטים ג, כה), מדוע בשש רכבו (שם ה, כח), ענין איחור [נ"ה כמו אחר]. השלישי, יבשו אפיקי מים (יואל א, כ), הובשתי עץ לח (יחזקאל יז, כד), ואת היבשה (יונה א, ט), עד יבשת המים (בראשית ח, ז), ענין חורב הם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, אולי יתעשת האלהים (יונה א, ו), אבדו עשתנתיו (חלים קמו, ד), ומלכא עשית להקמותה (דניאל ו, ד), ענין מחשבה הם.

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, אן הלכתם (ש"א י, יד), עד אן תמלל אלה (איוב ח, ב), עד אנה ינאצוני (במדבר יד, יא), עד אנה אשית עצות בנפשי (תהלים יג, יג), עד אנה ירום איבי עלי (שם), עד אנה ה' שועתי (חבקוק א, ב), עד אנה ה' חשכחני נצח (תהלים יג, ב), ענין אחד להם. אנה נפל (מ"ב ו, ו), אנה אנחנו עולים (דברים א, כח), אנה המה מולכות את האיפה (זכריה ה, י), הענין ירחיקם כמעט, והלשון אחת. השני, ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג, כו), ואנו הדיגים (שם יט, ט), תאניה ואניה (שם כט, ב), לא אכלתי באני ממנו (דברים כו, יד), ענין עצבות ואבלות המה. השלישי, אני יוסף (בראשית מה, ג), אף אני בחלומי (שם מ, טז), הן אני כפיך לאל מחומר קרצתי גם אני (איוב לג, ו). הרביעי, אנה לידו (שמות כא, יג), כי תאנה הוא מבקש (שופטים יד, ד), ויהי העם כמתאננים (במדבר יא, א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג, לט), כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה, ז), ענין עלילה המה. החמישי, מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ, כו), ולאין אונים עצמה ירבה (שם מ, כט), מצאתי און לי (הושע יב, ט), ואונו בשרירי בטנו (איוב מ, טז), ידיו תשבנה אונו (שם כ, י), ענין כח ועצמה המה. הששי, אני תרשיש (מ"א י, כב), אני שיט (ישעיהו לג, כא), ואני עשה המלך שלמה (מ"א ט, כו), וישלח חירם באני (שם ט, כז), וימצא אניה באה תרשיש (יונה א, ג), ענין ספינה הם. השביעי, אנא שא נא (בראשית נ, יז), אנה ה' מלטה נפשי (תהלים קטז, ד), אנה ה' כי אני עבדך (שם קטז, טז), אנא ה' הושיעה נא (שם קיח, כה). 'נא אנא ואנה' ענין אחד להם, והמלה כלה יסוד ואיננה מהמראות עקב האל"ף.

חתר בחשך בתים (איוב כד, טז), לא במחתרת מצאתים (ירמיהו ב, לד), ויחתרו האנשים (יונה א, יג), ענין מִכְרֵה המה.

‎מחלק לשבעה מחלקות: האחד, את השמים ואת הארץ (בראשית א, א), את הים ואת היבשה (יונה א, ט). יש מלים אשר לא נפתרים לשון בלשון היטב, אבל הדמיונות יורו עליהם, אלו האתים וכל אתים אשר כמוהם מגזרת אתו ואת בנו (ויקרא כא, כח), ואתכם לקח ה' (דברים ד, כ), ואתכם אזרה בגוים (שם כו, לג), אתי שלח ה' (ש"א טו, א). ויש אשר פתרונו עם, אם יש את נפשכם (בראשית כג, ח), אתה תבוא את העם הזה (דברים לא, ז), אשר הֻכָּה את המדינית (במדבר כה, יד), אל תבא במשפט את עבדך (תהלים קמג, ב), ומשפט הכהנים את העם (ש"א ב, יג), ויהי ה' את יוסף (בראשית לט, כא), ואת אבשלום הלכו (ש"ב טו, יא), וישלמו את ישראל (שם י, יט), זה חסדך את רעך (שם טז, יז), הישבים את נבות (מ"א כא ה), הואל נא ולך את עבדך (מ"ב ו, ג), את מנשה ואת אפרים (בראשית מו, כ), את מי נועץ ויבינהו (ישעיהו מ, יד), לא את אבותנו כרת ה' (דברים ה, ג), הנני משחיתם את הארץ (בראשית ו, יג), ויבכו איש את רעהו (ש"א כ, מא), וכאלה הרבה. וכלם מגזרת וְאִתּוֹ אהליאב (שמות לח, כג), ואתכם יהיו איש איש (במדבר א, ד), ומאת עדת בני ישראל (ויקרא טז, ה), מאתך תהלתי (תהלים כב, כו), בריתי היתה אתו (מלאכי ב, ה), הן נמצא את מֵאֹתוֹ ואת מֵאִתִּי. ויש 'את' אשר פתרונו 'מן', כאלה: הם יצאו את העיר (בראשית מד, ד), כצאתי את העיר (שמות ט, כט), ויצא משה מעם פרעה את העיר (שם ט, לג), חלה את רגליו (מ"א טו, כג), אני דואג את היהודים (ירמיהו לח, יט).

‎וישמחו כי ישתקו (תהלים קז, ל), ישתק מדון (משלי כו, כ), וישתק הים מעלינו (יונה א, יא), ענין דממה הם.