Chasidut sobre Exodo 26:1

אמנם יעקב אבינו לא רצה לסמוך את עצמו לגמרי ע"ז התקיפות והכין כלי לקבל ישועת השי"ת, והכין סיבה לישועה, ויאמר להם זאת עשו קחו מזמרת הארץ בכליכם והורידו לאיש מנחה. והוא שהבין יעקב אבינו שבטח נמצא באיש הזה טובה בפנימיות לבו, מפני שבניו ספרו לו איך שציער אותם חוץ לדרך הטבע, ואם לא היה נמצא בו טובה במעמקי לבו, לא היה בו כח לצער את בניו כ"כ. לכן שלח לו מזמרת הארץ, היינו פנימיות וכלל הטובה שנמצא בארץ, וארץ בעולם הוא כגוונא דלבא בצורת אדם, וארץ ישראל הוא התוך והפנימיות מכל הארצות, וכוון יעקב אבינו בזה ששלח לו מזמרת ארץ ישראל שעי"ז יתגלה העומק והפנימיות שנמצא בלבו. ומה שלח לו צרי ודבש נכאת ולט בטנים ושקדים. שלשה מאלו המינים הורידו את יוסף למצרים, כדכתיב (וישב לז) וישאו עיניהם ויראו והנה ארחת ישמעאלים באה מגלעד וגמליהם נשאים נכאת וצרי ולט וגו' ויאמר יהודה אל אחיו מה בצע כי נהרוג את אחינו וגו' לכו ונמכרנו לישמעאלים וגו'. והענין בזה, שמזה שבאותו הזמן עברו הישמעאלים ונשאו מיני בשמים, הבין יהודה שמהנכון הוא למכרו ולא להרגו, כי פן נמצא בו דבר טוב שיוכל להתברר לטוב, ואם באמת נמצא בו דבר טוב אזי יתברר אף ממקום הרחוק ביותר. וע"ז מרמז בשמים, שבכל מקום נמצא צמיחת ישועה ואין מקום פנוי מכבוד שמים. ומה היו נושאים נכאת וצרי ולט, נכאת היינו שמצמחת ישועה אף ממקומות הנמוכים ושפלים ביותר להעלות אף משם ישועה^קפאאולי אפשר לומר, דאיתא במדרש רבה (מקץ צא) נכאת היינו שעוה, ואיתא בגמרא שבת (כ:) דשעוה היינו פסולתא דדובשא, והיינו שמצמחת ישועה אף ממקומות הנמוכים ושפלים.. צרי הוא שרף הנוטף מעצי הקטף (כריתות ו.), היינו שבכל דבר נמצא נקודה טובה לאחוז בה ולהקימה. ומזה הבין יהודה, שאם נמצא בו טובה יתברר אף במצרים ולא יאבד ביניהם. ועוד הוסיף יעקב אבינו על אלו השלשה מינים עוד שלשה שעל ידם הגביה אותו מגלותו, ואלו הם דבש ובטנים ושקדים. דבש היינו דבש תמרים שהוא האחרון משבעת המינים ומרמז על אחרית טובה, וכדכתיב (ירמיהו כ״ט:י״א) כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאם ה' מחשבות שלום ולא לרעה לתת לכם אחרית ותקוה, ודרשו ע"ז בש"ס (תענית כט:) אלו דקלים, וזהו מרמז שימים יבואו שיתברר הכל לטוב שהשי"ת חושב תמיד לבלתי ידח מישראל שום נדח^קפבכדאיתא במי השלוח ח"ב פרשת פקודי ד"ה אלה פקודי, ומבואר בתפארת יוסף פ' פקודי ד"ה עבודת הלוים: כי תמר מרמז על אחרית טובה שתמר הוא האחרון מן כל שבעת המינים. ואיתא בש"ס (תענית כ"ט:) לתת לכם אחרית ותקוה אלו דקלים. והיינו שמרמז שהשי"ת יראה לעתיד שלא יצא שום נפש אחד מישראל חוץ לגבולו, ורק כל אחד ואחד מילא רצונו ית'.. בטנים ושקדים הם פירות הממהרים להתבשל יותר מכל הפירות, וכדאיתא במדרש (קהלת רבה פרשה יב) ששקדים מתבשלים בכ"א יום ובש"ס (בכורות ח.) איתא שגם לוז ממהר להתבשל בכ"א יום. ובזה פעל יעקב אבינו ע"ה שהוכרח יוסף להתודע אל אחיו ולא היה בו כח להתאפק, ואם לא זאת לא היה מתודע עוד להם והיה משחק עוד עמהם. כי מדתו היתה כעין ברכת יצאע"ה ורוב דגן, שזה מרמז על רוב בירורים, כענין דאיתא בש"ס (ברכות מז:) מדי דמדגן, שזה מרמז על תבואה מבוררת ומנוקה^קפגכמבואר לעיל פרשת תולדות אות מה: ורוב דגן היינו מבורר ביותר, שהיה יכול ליכתב והרבה דגן או ורב דגן, אלא כתיב ורוב דגן, רומז שהדגן בעצמו יהיה מידגן ביותר כדאיתא בש"ס (ברכות מז) האי אידגן, והיינו שהאדם יברר עצמו ביותר ולא יהיה בו שום פסולת.. לזה שלח אליו מנחה, וגם התפלל עליהם ואל שדי יתן לכם רחמים, שגם זה גרם מהירות להישועה, שהשם שד"י מרמז כענין דכתיב (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח, וכדאיתא בזוה"ק (פנחס רנח.) שבמזוזה הוא השם שד"י מלבר והשם יקו"ק מלגו. שם הוי"ה מורה, שהשי"ת מהוה את כל העולמות ומשפיע כל הטובות. והשם שד"י מורה שהאדם יברר את עצמו מצדו קודם שיקבל הטובה. וכענין דאיתא בש"ס (ברכות ה:) שלש מתנות טובות נתן הקב"ה לישראל וכולן על ידי יסורין, תורה וארץ ישראל ועוה"ב. אכן אם היה צורך לאדם לברר את עצמו לעומת כח הטובה הנשפע לו מהשי"ת שהוא בלי גבול, ממילא היו צריכים גם הבירורים להיות בלי גבול, ולא היה בכח אדם לברר את עצמו כל כך. וזהו שאמרו במדרש (רבה פנחס פרשה כא) כשביקש מהן לא ביקש אלא לפי כחן וכשנתן להם נתן לפי כחו. שהשי"ת צוה לישראל כפי שיש בהם כח לברר את עצמו, וע"ז מרמז השם שד"י שלא מצאנוהו שגיא כח לצוות על אדם כפי כחו ית' שהוא בלי גבול, רק שיאמר על אלו הבירורים די^קפדהמדרש שם (רבה פנחס פרשה כא) מובא על פסוק זה, וזה לשונו שם: זש"ה (איוב ל״ז:כ״ג) שדי לא מצאנוהו שגיא כח וכתיב (שם לו) הן אל ישגיב בכחו מי כמוהו מורה, כיצד יתקיימו שני מקראות אלו, אלא כשהוא נותן להם נותן להם לפי כחו וכשהוא מבקש אינו מבקש אלא לפי כחן, ראה מה כתיב (שמות כ״ו:א׳) את המשכן תעשה עשר יריעות ועתיד הקב"ה לעשות לכל צדיק וצדיק חופה של ענני כבוד וכו' כשבקש מהם לא ביקש אלא לפי כחן (שמות כ״ז:כ׳) ואתה תצוה את בני ישראל ויקחו אליך שמן זית זך כתית למאור להעלות נר תמיד וכשהאיר להם לפי כחו (שם יג) וה' הולך לפניהם יומם ולע"ל (ישעיהו ס׳:א׳) קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה' עליך זרח (שם ס') ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה (שם ס') והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך וכתיב (ישעיהו ל׳:כ״ו) והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים, הוי הן אל ישגיב בכחו וכו' עיי"ש כל העניין.. ואף יעקב אבינו, התפלל על בניו בזה השם שלא יצטרכו להתברר בגודל הבירורים כפי רצונו של יוסף, שמצדו לא היה מתודע אל אחיו, אך המנחה פעלה כל זאת, שמין האחרון מהמנחה היה שקדים, ונמצא באלו האותיות השם שד"י שאומר די אלו הבירורים וממהרת להתבשל יותר מכל הפירות, ופעלה צמיחת הישועה במהירות, שכאשר באו אליו עוד הפעם לא היה בו כח עוד להתאפק: