Chasidut sobre Exodo 6:12

(ב) באופן אחר נראה לפרש, דהנה נאמר (בפרשת וארא, שמות ו יב) ויאמר משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה ואני ערל שפתים. וכבר עמדו המפרשים הא קל וחומר פריכא היא, דהטעם מבואר דלא שמעו מקוצר רוח ומעבודה קשה, מה שאין כן פרעה, וכבר כתבנו בזה במקומו עיין שם. ועתה נאמר באופן אחר, והוא דלכאורה קשה עוד הא כתיב (יונה א ג) ויקם יונה לברוח תרשישה, ודרשו רז"ל (ילקוט שמעוני יונה א') אמר יונה הגוים קרובי תשובה הם, ויהיה קטרוג על ישראל שלא שמעו ח"ו. אם כן מאי קל וחומר הוא זה, הא י"ל אף שישראל לא שמעו, מכל מקום ישמע פרעה דגוים קרובי תשובה הן, ובאמת מבואר בתורה הק' (שמות לג ה) דיש קשיות עורף לישראל בטבע (עיין בחן טוב פרשת תשא). עוד יש להבין מאי דמסיים ואני ערל שפתים היא אך למותר, דהא כבר אמר למעלה (בפרשת שמות, ד י) כבד פה וכבד לשון אנכי, ומה לו לכפול הדברים, וגם כבר השיב לו השי"ת על זה מי שם פה וגו' (שמות ד יא). לכך נ"ל דערך שפתים דהכא, אינו הכבד פה והכבד לשון המבואר בפרשת שמות, רק ערל שפתים דכאן הוא פה אטום, כמו נסתמו טענותיו, ולא מצד קל וחומר אתי עלה, אלא הכי פירושו כשאמר לו השי"ת למשה בא דבר אל פרעה וגו' (שמות ו יא), השיב לו משה הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמעני פרעה, ר"ל ואיך יהיה אם ישמעני פרעה, ואני ערל שפתים, ר"ל דאז אשאר ערל שפתים שיהיה לי פה סתום מלהליץ על ישראל וכמו שאמר יונה, והוא פירוש יקר בס"ד. והיוצא מזה שהיה משה ירא לילך לפרעה, אולי ישמע לו דגוים קרובי תשובה הן ויהיה קטרוג על ישראל, לכך אמר לו השי"ת (שמות י א) בא אל פרעה ואל תתיירא מזה כי אני הכבדתי את לבו, ועשיתי זאת למען שיתי אותותי אלה בקרבו כנ"ל.

ועל פי הנ"ל מבוארים הפסוקים מן ארם ינחני וגו' מהררי קדם וגו', שלכך בקי בחכמת הכוכבים, לכה ארה לי יעקב היינו המונים שנתונים תחת הטבע, וקללם בבחירתו על פי חכמת הכוכבים ומזלות, ולכה זועמה ישראל אלו שהם בבחינת ישראל ואינם תחת הטבע, יגביר עליהם זעם העליון שיוכל לאררם. והתשובה מה שהשיג בנביאות (במדבר כג ח) מה אקוב לא קבה אל, כי גם הם אינם נתונים תחת המזל, רק תחת יד הקב"ה והוא אינו רוצה לקללם, ומה אזעום לא זעם ה' אף מה שרגיל, כמבואר בדברי רז"ל ומכל שכן לחדש זעם, וביאר המופת שאינם נתונים תחת המזל (במדבר כג ט) כי מראש צורים אראנו, היינו מהאבות שמסתכל בשרשיהם כפירוש רש"י, ומגבעות אשורנו היינו האמהות, ואם כן תחילת מציאתם והווייתם אינו בטבע. ואמר הן עם, (בדרך הן בני ישראל לא שמעו אלי (שמות ו יב), שהוא אחד מעשרה קל וחומר (ב"ר צ"ב ז') והבן) לבדד ישכון, אף שנראה שהם נתונים תחת הטבע, עם כל זה הם לבדד ובגוים לא יתחשב, כי הוא בהשגחה מסותרת ואף גם ישראל והבן, ושמא תאמר מנין להם המיתה, לזה אמר תמות נפשי מות ישרים, כי היא בהתגברות אור בתענוג הגדול, ושמא תאמר כי הוא לפי שעה, לזה אמר ותהי אחריתי כמוהו, כי נשארים באותו התענוג לעולם ומוסיפין כפלי כפליים, והבן.

איתא בזוהר הקדוש בא אל פרעה לך אל פרעה מבעיא ליה וגם הקושיא שזכרו המפרשים שכתבתי לעיל כי הנה הנס של יציאת מצרים היה שהדעת היה בגלות אצל פרעה הרשע במצרים ולכן גלו ישראל לשם להוציא הדעת משם וקושי השיעבוד השלים ואיתא בתיקוני זוהר ויעבידו מצרים בחומר דא קל וחומר ובלבנים דא לבון הלכתא ובכל עבודה בשדה דא ברייתא את כל עבודתם אשר עבדו בהם בפרך דא פירכא רצה לומר שהיה הכל בגלות במצרים וכשעבודם הוציאו את הדעת שהוא התורה מהגלות וכשעבדו בחומר הוציאו את הקל וחומר מהגלות וכן בשאר כל העבודות כאמור ולכן כשאמר משה רבינו ע״ה הן בני ישראל לא שמעו אלי וגו׳ פירש רש״י זה אחד מעשרה קל וחומר שבתורה רצה לומר כשאמר קל וחומר זה הוציא את הקל וחומר שבתורה מהגלות שכל התורה היתה בגלות מצרים כיון שהדעת היה בגלות והדעת הוא התורה. והנה התורה מתחלה בב׳ בראשית ברא וגו׳ ולמה לא התחילה התורה בא׳ שהוא ראשון לכל האותיות מפני שלא היה העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת והיה בטל ממציאות מפני גודל בהירות אות א׳ שהוא רמז לאלופו של עולם שהוא השם יתברך בכבודו ובעצמו כביכול אך כי שמש ומגן ה׳ אלהים (תהלים פ״ד, י״ב) ורצה לומר כמו שבשמש אי אפשר להתקיים מפני גודל בהירות אות הא׳ שהוא אלופו של עולם רק על ידי מחסה ומגן שהוא אות ה ב׳ ועל ידו יוכל להצמצם אות הא׳ להיות גם כן בתורה שהרי אחר אות ב׳ של בראשית מצינו תיכף כמה אלפי״ן במלת בראשית ובמלת ברא אלקים אחר שנתצמצם על ידי אות ב׳. וזה בא אל פרעה רצה לומר על ידי הב׳ יהיה האל״ף בתורה ובעבור שעתה התורה היא בגלות לכן הכבדתי את לבו ואת וגו׳ שיעבדו ישראל בחומר ובלבנים להוציא את התורה מן הגלות וכמו שכתוב בתיקונים בחומר דא קל וחומר כמו שאמור עליל שבזה הוציאו את הקל וחומר מן הגלות וכיוצא בזה בשאר העבודות וזה למען שיתי אותותי אלה בקרבו שהאותיות שהם של התורה צריך להוציא מהגלות ומסיים הכתוב למען תספר וגו׳ את אשר התעללתי וגו׳ רצה לומר שהתקטנתי שהיה הדעת בקטנות ועתה וידעתם וגו׳ כמו שאמור לעיל: