Chasidut sobre Génesis 30:3

ואמנם לתרץ יתור לשון הכתוב כאן שאמר תחילה וברכתי אותה ואחר כך תיכף וברכתיה וגו' וחז"ל (בראשית רבה מ"ז, ב') דרשוהו. ועוד נראה כי נודע המבואר בדברי מרן הרב האר"י ז"ל אשר אות ה' הוא המסוגל לבנים שעל כן כל האמהות היה להם, ה' בשמם, לבד מרחל שלא היה לה, ה' בשמה והזמין ה' שיתן לבן לרחל בתו את בלהה לשפחה שהיתה שייכת ללאה כמו שפירש רש"י (בפרשת ויצא בפסוק ותלד זלפה) בכדי שתקבל רחל ה' אחת מבלהה משתי ההין שלה ותוליד על ידי זה. וזה שאמרה (בראשית ל', ג') רחל ואבנה גם אנכי ממנה, לקבל ה' אחת מאתה שמסוגל לזרע בסוד הכתוב (שם מ"ז, כ"ג) הא לכם זרע וגו' וכו'. ואמנם באברהם לפי שהיה זקן ואינו ראוי להוליד כנאמר כאן ויאמר בלבו הלבן מאה שנה וגו' על כן הוצרך הקב"ה להשריש גם בשמו אות ה' שיהיה ראוי להוליד עוד בנים וכבר כתבנו שה"א הזאת לקח משרה כמאמר חז"ל הנזכר ולזה אמר הכתוב כי שרה שמה בה"א ועל כן וברכתי אותה הוא ברכת שדים ורחם שתהיה ראוי לבנים וגם נתתי ממנה לך בן שלקחתי ה' מאתה ונתתי לך שתהיה גם אתה ראוי לבן אחר זקנתך בסוד הה"א, ועוד וברכתיה והיתה לגוים כי על ידי הה"א שבשמה תהיה שרה לכל באי עולם ולא שרי לעצמה וגם זה פיוס גדול הוא ליו"ד להיפקד על ידי זה זרע צדיקים בעולם (ועל דרך האמת הנה נודע אשר היו"ד מורה על ה' חסדים וה' גבורות. וה' חסדים נותנים בזעיר אנפין דכר, וה' גבורות במלכות נוקבא. וכשנשלם בחינה זו בשלימות במוחין הראוין אז נעשה הזיווג יפה יפה על צד המובחר ונולדין נשמתין ורוחין ונפשין כנודע וזה עשה הקב"ה כאן וחילק היו"ד חציה לאברהם בחינת הה' חסדים וחציה לשרה ה' גבורות ונבנו מזה והולידו והצמיחו ועשו פרי) ולזה אמר הכתוב.

ותאמר הנה אמתי בלהה וכו' ואבנה גם אנכי ממנה (בראשית ל ג). צריך להבין דשרה אמרה לאברהם ואולי אבנה ממנה (בראשית טז ב) דמשמע בספק, ורחל אמרה בלשון ודאי ואבנה. גם לשון "גם שאמרה רחל צריך להבין, ודברי רש"י ז"ל ידועים בדרך דרש דקאי אשרה, ודבריו דברי א' חיים שקבלו חז"ל (ב"ר פע"א ז') ברוח הקודש, אבל אינו מפורש הענין בכתוב. גם צריך להתבונן עוד שינוי אחת, דהנה שרה אמרה בא נא אל שפחתי וכו' ולא הזכירה שמה, ורחל אמרה הנה אמתי "בלהה וכו'. והנראה דהנה כתבו חז"ל המקובלים דעיקר הריון ועיבור גורם אות הה"א, שהוא עיקר מטרון (מטרוניתא), בסוד הכתוב (בראשית מז כג) "הא להם זרע. והנה שרה גם כן כל זמן שהיתה שמה שרי, לא היה לה עיקר מטרון, עד שגלף לה הקב"ה עיקר מטרון (ב"ר פמ"ז ב') הוא סוד הה"א. והנה הגר היה ה"א בשמה, והנה משום הכי רצתה שרה ליתן אותה בחיק אברהם, אפשר שתבנה מהה"א שלה, אבל היה הדבר מסופק אצלה כי אפשר שלא יספיק הה"א, רק שתבנה הגר בעצמה, על כן תלתה הדבר בספק אולי אבנה ממנה, כי באפשרי שתספיק הה"א גם לי, ואפשר לא תספיק רק לעצמה. והנה רחל גם כן לא היתה בשמה אות הה"א, אמרה הענין בלשון ודאי, כי "בבלהה ב' ההין ובודאי יספיק לשתיהן. וזה שהזכירה שמה "בלהה, ואמרה בלשון ודאי "ואבנה בודאי, ואמרה לשון ג"ם, דהיינו שתפקד בלהה בעצמה, וגם אנכי ממנה, נ"ל. ובזה יובן עוד דקדוק אחד, דשרה לא אמרה ותלד על ברכי, ורחל אמרה ותלד על ברכי. ולפי מ"ש ניחא דשרה לא היתה כוונתה שתלד הגר, כיון שלא היה בה רק ה' אחת ותועיל לאשה אחת, יותר היתה חפיצה שלא תלד הגר, ותועיל הה"א לה בלבד, מה שאין כן רחל "בבלהה אדרבה יותר בקשה שתוליד "בלהה ותתראה פעולת הה"א, ובודאי גם לה יהיה תועלת בה"א השניה. ובזה תבין ששרה כיון שראתה הריון הגר הכניסה בה עין הרע (ב"ר פמ"ה ה'), ולמה כזאת הלא היא בעצמה נתנתה בחיק אברהם. ולפי מ"ש ניחא שהנתינה הזאת לא היתה עיקר כוונתה שתלד הגר, רק שתועיל הה"א לה לעצמה, כיון שהיא שפחתה כגופה דמי שמשועבדת לה, על כן כיון שהרתה הגר בעצמה לא הוטב בעיני שרה, מה שאין כן רחל אדרבה שמחה מאד בלידת הבן, כיון שראתה פעולת הה"א האחת, בודאי תראה לה לברכה פעולת הה"א השניה. ובזה תבין מאמרה שאמרה דנני אלקים וכו' "ויתן לי בן (בראשית ל ו), דויתן משמע לשון עתיד, ולפי משפט הלשון היה לו לומר ונתן לי בן, (וידעתי גם ידעתי דלפי הפשוט י"ל בדקדוק הנקודה, כמו ויתן אברהם את כל וכו' (בראשית כה ה). אך אף על פי כן אינה דומה, כי שם הת' בצירי ואינה סמוכה, ובכאן סמוכה במקף והבן). אך לפי מ"ש שפיר יתפרש "ויתן לשון עתיד, שאמרה שבודאי יתן השי"ת גם לי בעצמי בן, כיון שאני רואה פעולת הה"א, גם הה"א השניה תעשה פעולתה והבן. ובזה תבין גם כן בלידת הבן הב' שאמרה נפתולי אלקים וכו' (בראשית ל ח), עייין בדברי המפורשים שהלשון הזה אין לו גיזרה. וגם איזה התחברות היה לה עדיין עם אחותה. גם היה לו לומר נפתולי מאלקים נפתלתי וכו', אך אלקים הכוונה על המטרוניתא בחינת הה"א שלא היה לה, ואמרה בעת נתחברתי חיבור אלקים, דהיינו הה"א עם אחותי, או הכוונה על לאה, או ביותר יתפרש הכוונה על "בלהה שהיא גם כן אחותה כנודע מרז"ל (ב"ר פע"ד י"ג), ונתחברה עמה בההי"ן שלה, והבן. ובזה תבין גם כן שאצל לאה נאמר (בראשית כט כד) ויתן לבן וכו' ללאה בתו שפחה, וברחל נאמר (בראשית כט כט) ויתן לבן וכו' את "בלהה שפחתו לה לשפחה. תבין השינויין שהודיע אותנו מפלאות תמים דעים איך המסבב סיבות היסב הדבר שניתן לרחל את "בלהה לה לשפחה, היא היא המכוונת לה לתועלת מאז היותה להיות לה לישועה בב' ההי"ן שבשמה, על כן משמיענו אחר כך בתורה שלא נאמר בזלפה ותהר (בראשית ל י), להיות שהיתה בחורה והיתה נתינת השפחות שלא כסדר וכמשפט רק הגדולה לקטנה, אך הוא מפלאות תמים דעים, והבן: