Chasidut sobre Números 24:4

נאום בלעם בנו בעור ונאום הגבר שתום העין (במדבר כד ג), נאום שומע אמרי אל וגו' נופל וגלוי עינים (במדבר כד ד), מה טובו וגו' (במדבר כד ה), כנחלים נטיו וגו' (במדבר כד ו). בהקדים פירוש הנזר הקודש (בפרשה כ"ב סימן י"א) על הפסוק (ישעיה ו ט-י) שמעו שמוע וגו' (ישעיה ו י) השמן וגו'. על פי מ"ש (דברים כט ג) לב לדעת ועינים לראות ואזנים לשמוע, לפי שהאדם קונה יראת ה' באלו ג' דרכים ראיה שמיעה והשכלת הלב. וזה שאמר מתחילה השמן לב העם, ואחר כך נכשל עד שאזניו הכבד, ואחר כך עד גדר שעיניו השע מלהביט, עד כאן דבריו בקצרה ועיין שם. ובהקדים דברי נזר הקודש בענין בלעם ואתונו (בפרשה י"ט סימן כ'), עיין שם. והנה אוסיף נופך, דבלעם נפל ממדריגתו בהדרגה כנ"ל, דהיה שלם בהשגה בבחינת השכלת הלב עד שהגיע למדריגת הנבואה, דהא אינו שורה רק על חכם (שבת צ"ב ע"א), ואף דהיה קוסם קודם, מכל מקום הא לא נצטוה על האיסור, והבן. ואחר כך נפל מהשכלה ראשונה, על ידי שחפץ היה באיבודן של ישראל עם קרובו, והבין שכל זה ודאי לא לרצון לפניו יתברך, ונעשה כגונב דעת העליונה ולמשוך רצון העליון לדעתו, על כן נענש שניטל ממנו ההשכלה באמור לו מי האנשים וגו' (במדבר כב ט), חישב שאין הכל גלוי לפני השי"ת כפירוש רש"י (ד"ה מי), וכמ"ש על המדרש (ברכות ל"ג ע"א) כל מי שאין בו דעה וכו'. ואחר כך נפל עוד יותר אף ממדריגת השמיעה, שאמר לו השי"ת לא תלך עמהם (במדבר כב יב), והיינו כפי הנזר הקודש לפי שהם קוסמים, ואז לא יחול עליו רוח הקודש ולא יתפרסם כבודן של ישראל, דאי על כבודו היה חס, מה נתינת טעם כי ברוך הוא. והוא לא הבין מה ששמע, ואמר עמכם כפירוש רש"י (ד"ה להלך) והזוהר הק' שהיה סובר שזה אינו לפי כבודו אלא עם שרים גדולים מהם. ואחר כך נפל עוד גם ממדריגת הראיה, כי גם מה שראה האתון, בודאי היה לבוש גשמי כמבואר באברבנאל, לא ראה הוא, והבן. אך לפי זה יפלא כיון שנפל כל כך, איך התנבא אחר כך. וצריך לומר דבאמת שוב לא היה נביא בטבעו, רק השי"ת נתן לו נבואה שלא כטבעו לפי שעה לכבודן של ישראל, וכדברים האלה ניבא אותו רשע אחר כך. וזה אמרו נאום בלעם בנו בעור, כפירוש רש"י (ד"ה בנו) שאביו בנו היה בנביאות, כנראה מזה שאביו היה מוחזק ומפורסים לנביא בין האומות והוא היה גדול ממנו, ונמצא היה במדריגה גדולה של נבואה, ונאום הגבר הזה בעצמו שתום העין דייקא אף מגדר הראיה שהיא מדריגה הפחותה נפל, ונמצא נפל מאיגרא רמה לבירא עמיקתא, והיינו מחמת שרצה להרע לישראל, ונאום האיש הזה אחר נפלו שומע אמרי אל וגו', והוא נס בתוך נס פלא בתוך פלא נופל ממדריגתו ואף על פי כן גלוי עינים, רק שהיא לכבודן של ישראל, מזה יובן מה טובו וגו' כנחלים נטיו, כדרש רז"ל (ברכות ט"ז ע"א) מה נחלים מעלין מטומאה לטהרה אף הם, כי לכבודן הועלה הטמא הזה לטהרה למדריגת נבואה, והבן כי נכון הוא בס"ד.

ויאמר אליו מלאך ה' על מה הכית את אתונך כו'. יש להבין למה חרה להמלאך שהכה האתון כל עוד שלא ראה המלאך יש להכות בהמתו שתלך בדרך הישר. ונראה, דחרי אף המלאך היה כיון דהשם יתברך צוה לו לך עם האנשים ואך את הדבר אשר אדבר אליך אותו תעשה, גילה לו השם יתברך שישמור כפי שיצוהו ומי שעושה רצון קונו כשיראה איזה דבר תימה מתבונן שבזה מצוה לו השם יתברך איך יעשה. ואם עושה דבר ובפתע פתאום נולד בדבר דבר תימה וחידוש מתבונן שבוודאי רצון השם יתברך שלא לעשות הדבר הזה ואם כן בלעם שראה דבר תימה וחידוש שרבץ האתון תחתיו מה שלא עשה לו עד כה כמבואר בפסוק ההסכן כו', מהראוי לו להתבונן שרצון השם יתברך שישוב ולא ילך ומה שהשם יתברך צוה לו לילך היה באופן כמו שאמר לו ואך את הדבר הזה אשר אדבר כו', כפי שיראה בעין שכלו האיך רצון השם יתברך כן יעשה, אם כן היה לו לשום על לב ולא להכות ובמה שהכה גילה בלעם עוצם רשעתו גם שרצון השם יתברך שלא ילך אף על פי כן הולך הוא ומכה בחרון אפו האתון על שמעכבו בדרך לילך לזה חרה אף המלאך עליו ואמר לו על מה הכית כו':

אחות לנו קטנה (שיר השירים ח, ח) זו תורה קטנה במראה וגדולה במעשים ושדים אין לה כאשה אבל היא מניקת לכל העולם כדכתיב (משלי ה, יט) דדיה ירווך בכל עת מה נעשה לאחותינו באיזו פנים נקבל פני שכינה ביום שידובר בה במצותיה של תורה ע"כ המדרש (שהש"ר ח) והענין כל זמן שהאדם משיג ביותר מדריגות העליונות ורואה מעלה מעלה אז נחשב בעיני עצמו לאין וכאלו אינו כלום ונתבטל ממציאותו ע"ד משל שאמרו המרגלים (במדבר יג, לג) ונהי בעינינו כחגבים מפני שראו הענקים הוקטנו בעיניהם כן ע"ד משל בגבהי מרומים והאיש משה עניו מאד מכל האדם אשר על פני האדמה (שם יב, ג) מפני שמשה השיג למעלה מכל האדם במדריגה עליונה מאד ע"כ נחשב בעיני עצמו לבחינת מה כמ"ש (שמות טז, ח) ונחנו מה כאלו בטל ממציאות כנגד תוקף הדרת מעלת הקודש ובהיפך כל מי שאינו יכול להשיג אז כפי ערך קוטן השגתו ככה נחשב עצמו בעיניו וכל מה שנופל יותר ממעלה למטה מחשיב עצמו ביותר ובעיניו הוא חשוב ולכן גבי בלעם כתיב (במדבר כד, ד) נופל וגלוי עינים רצה לומר מפני שהיה נופל ממדריגת הקודש למטה לכן היה גלוי עינים הסתכל על עצמו והיה בעיניו לחשיבות היפך משה שהיה בחינת מ"ה מפני שראה והשיג הבהירות גדולה והיה בעיני עצמו כאלו אינו וזהו אחות לנו קטנה כשישראל מתדבקים מלשון איחוי שהוא דובק אז מחמת שמשיגים הבהירות מקטינים עצמם וזהו קטנה במראה מפני שרואים הבהירות אז נראים בעיני עצמם לקטנים ונקטנו מאד לפי ערך השגתם וגדולה במעשים פירוש אימתי הוא כשגדולה במעשים שאז משיגים ומתדבקים בשכינה ובמדריגת עליונות ואז מקטינים עצמם והנה כבר מבואר במקום אחר כי תכלית הידיעה אשר לא תדע הענין הוא שיכנס האדם למעלה עד אשר יבא אל בהירות הגדול אשר א"א להשיג כלל וזהו תכלית הידיעה שיגיע למדריגה אשר לא תדע דבר שאינו מושג מפני בהירותו וזהו ושדים אין לה ר"ל כשהאדם מתדבק על ידי שגדול במעשים אז יזכה למעלה גדולה למדריגה שאינו מושג הנקרא אין ומה שהיה בחינת שדים שהוא בחינת יניקה שיש בזה השגה כיון שיונק ממנה עד"מ בתורה כתיב (משלי ה, יט) דדיה ירווך שמניקת מטעמה ונמצא משיגין אותה אבל כשמגיע לדבר שאין מושג היא למעלה ממדריגת יניקה שאין משם בחינת יניקה כיון שאינו מושג וזהו ושדים מה שהיה בחינת שדים אין לה יבא למדריגת אין ששם אין יניקה אבל באמת היא מינקת לכל העולם אלא שאינו מושג אלא דרך הסתר מדריגות של מטה משפעת ומניקת לכל העולם והנה כל הרוצה לבא אל המלך לא עייל בלא מטרוניתא כמבואר בזוהר דכל שאילתא דבעי למשאל על ידי מטרוניתא נמצא צריך לבא תחלה אל המטרוניתא ועל ידה יבא ויכנס אל המלך פנימה ואיך נכנס אליה בשביל דורון שמביא לה קשוטים להתקשט ועי"כ היא באה אל המלך בקשוטים שמתפארת לפני המלך בקשוטין שקשטו אותה עמה ועי"כ באים אל המלך כן הדבר כאן שצריכים לקשט אותה בקישוטים של תורה ומצות ואז היא בא לפני המלך ועל ידי זה נכנסים לפני המלך וזהו מה נעשה לאחותינו באיזו פנים נקבל פני שכינה שהרי צריך לכנוס אליה תחלה ואמר ביום שידובר בה שההנהגה של אדם יהיה בה דהיינו במצותיה של תורה שנעשים לה קשוטים על ידי זה וגם יתבאר ע"פ שנודע שישראל נקרא שושבינין דמטרוניתא שידוע שצריך להיות הכל בדחילו ורחימו והם ב' שושבינים של הכלה העליונה שמביאים אותה אל המלך והנה גם מצד החתן יש ב' שושבינים והם יראה ואהבה עילאה שמשפיע ליראה ואהבה שלמטה נמצא התעוררות אהבה ויראה שלנו נקרא שושבינין מצד הכלה ומה שהקב"ה משפיע אהבה ויראה נקרא מצד החתן ונמצא צריך שיהיה השושבינין מכוונין יחד המקבל כנגד המשפיע דהיינו שושבינין של הכלה כנגד שושבינין של החתן ואז כשהשושבינין מתקרבים ונצמדים יחד ממילא יש התקרבות הכלה עם החתן ולכן נקרא כנסת ישראל שמכנסת הכלה אל החתן משא"כ ח"ו כשהאדם מוציא יראתו ואהבתו לחוץ נמצא אין נצמדים עם השושבינין עילאין ומעכב הכלה מלכנס אל החתן ח"ו וזהו אחות לנו קטנה ר"ל כשהדביקות שלנו הוא קטנה אז ושדים אין לה אין ההשפעה לה מלמעלה לינק ממנה ומה נעשה לאחותינו ר"ל שצריך לראות שיהיה דבוק למעלה ומדבק אל הקדושה לקרב החתן עם הכלה וצריך שידע שהוא אינו כלום ומגרמיה לית ליה כלום רק כל המעשים והדבורים הכל מהשכינה המדברת ונותנת כח הדבורים וזהו מ"ה בחינת מה נעשה לאחותינו כדי שנתאחה ונתקרב למעלה דהיינו ביום שידובר בה נדע שהדבורים הם בה בשכינה כביכול ואז יכנס ביראה ואהבה שהם שושבינין על ידם יצמד יחד עם שושבינין עילאין ויהיה זיווג בין חתן וכלה והנה כשנכנס באדם אהבת הבורא אז יהיה נכסף יותר ומתלהב יותר ומבקש אהבתו ב"ה שלא יפרד ממנו וזהו אם חומה היא מלשון התלהבות וחמימות שנכנס באדם אז נבנה עליה טירת כסף יכסוף יותר ואם דלת היא שהוא בדלות אז יבין וירא מפני הבורא כי על ידי יראה יזכה לבא למעלה וצריך לאחוז ביראה ולנצור אותה וזהו נצור עליה לוח היא הלב ע"ד כתבם על לוח לבך (משלי ז, ג) ארז ואז כארז בלבנון ישגה משיב כ"י אני חומה ר"ל כשאני משפיע לאדם אהבה אז ושדי כמגדלות יש להם יניקה דגדלות מעלה לא דקטנות ממש.