Chasidut sobre Génesis 8:6

בב"ר פרשה ל"ג (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב (בראשית ח ז), הדה"ד (תהלים קה כח) שלח חשך ויחשיך. והוא פלאי מה ענין זה לזה. והנ"ל בהקדים לפרש גוף הפסוק (תהלים ק"ה כ"ח) שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו. דקשה תרתי. א', מהיכי תיתי שימרה. ב', אם קאי על החשך, הוי ליה לכתוב ולא מרה לשון יחיד. ולתרץ זה נאמר על פי מה שפירש רש"י על פסוק (שמות י כא) וימש חשך, דהיה כפול ומכופל, עיין שם (ד"ה וימש). והרשב"ם פירש וימש חשך, החשך של לילה יאפל זמן מרובה, שלא האירה לילה עד זמן ג' ימים, עד כאן דבריו. ואם כן לדבריו לא היה חשך מיוחד, רק שלא שמשו המזלות מן סוף הלילה של המכה עד ג' ימים ונשאר לילה והבן, מה שאין כן לרש"י הוי חשך מיוחד. והנה יש הכרע לדברי רש"י מפסוק (בראשית ח כב) יום ולילה לא ישבותו, עיין מה שפירש רש"י שם (ד"ה ויום), וז"ל: מכלל ששבתו כל ימי המבול שלא שמשו המזלות ולא ניכר בין יום ובין לילה. לא ישבותו, לא יפסקו כל אלה מלהתנהג כסדרן, עד כאן. דהלא בענין הטביעה של המצרים, יש אמתלאות שאין זה מנגד לאמרו ית' ולא יהיה עוד מבול (בראשית ט יא), מב' טעמים. א', שעל כל עולם כולו אינו מביא דוקא. ב', שדוקא להביא מבול עליהם, אבל הם באים בתוך הים (עיין סוטה י"א ע"א). והני ב' התירוצים לא שייכים כאן, דתירץ הב' ודאי לא שייך כלל. וגם תירוץ הראשון לא שייך, דבשלמא שם הרי נאמר ולא יהיה עוד מבול לשחת כל בשר, מה שאין כן כאן דנאמר סתם יום ולילה לא ישבותו, משמע בשום מקום לא ישבותו והבן, אלא ודאי דהמזלות שמשו, רק דהיה חשך מיוחד שהחשיך למצרים וכפירוש רש"י. וזה דברי הפסוק שלח חשך ויחשיך, דהיינו כדברי רש"י ששלח חשך מיוחד להחשיך, אבל המזלות שמשו והיינו ולא מרו המזלות את דבריו, אבל אם לא שמשו המזלות היו ממרים את דבריו שאמר ויום ולילה לא ישבותו, והבן. והנה בספר נתיב הישר פרשת בא הביא המדרש הנ"ל, ופירש בו דמהא וישלח את העורב (בראשית ח ז), מבואר דלא שמשו המזלות בימי המבול עד עתה, דאם לא כן שליחות העורב למה, כיון שפתח החלון היה לו לראות (בראשית ח ו), אלא ודאי שהיה חשך, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י שישמשו מאז ולהלן, (ולאפוקי ממה שכתב מהרש"א בחדושי אגדות דשביתה בכל מקום, היינו מנוחות הפועל שלא ישבותו בני נח רק יעסקו במלאכה, ולא קאי על מנוחות הפעולה, עיין שם). והנה אם לא היה חשך במצרים יותר מחשכת לילה, ויום ולילה היה שוה אף אם שמשו המזלות, מכל מקום סותר להמאמר יום ולילה לא ישבותו כיון דיום ולילה שוה, אלא ודאי דהיה בלילה מחשיך טפי, והיינו שלח חשך ויחשיך טפי מסתם חשך. ועל פי זה יתבאר המדרש הנ"ל, עד כאן דבריו. והנה לדעתי אין זה סותר למאמר יום ולילה לא ישבותו, כיון ששמשו המזלות אף אם יום ולילה שוה. לכך נ"ל באופן אחר דמדאמר וישלח את העורב, שמע מינה שלא שמשו המזלות אז בימי המבול כמ"ש בספר הנ"ל, ואם כן יום ולילה לא ישבותו כפירוש רש"י כמו שכתב גם כן בספר הנ"ל, על זה אמר הדה"ד שלח חשך, דהיינו דשלח דבר מיוחד להחשיך כפירוש רש"י הנ"ל ולא כרשב"ם, אבל המזלות שמשו, וקשה לא ישמשו המזלות ולא יצטרך לשלוח חשך, אלא ודאי דפירוש רש"י עיקר ביום ובלילה לא ישבותו וצריך להיות בהכרח כן, והבן.

ניהור תעביד. נ"ל צהר (בראשית ו טז) אבן טוב, דאלו לפירוש חלו"ן כוותא, כמו שפירש לקמן (בראשית ח ו) אצל ויפתח נח את חלו"ן התיבה, עיין שם:

את חלון וכו' (בראשית ח ו). אפשר את הטפל לחלון, כעין מה שעושין חלון קטן בתוך הגדול להציץ בו לעת הצורך. ובזה אפשר יאמר אש"ר עש"ה, ר"ל כי על זה לא נצטווה לעשות רק חלון גדול, והוא עשה מעצמו קטן בתוך הגדול: