Chasidut sobre Salmos 139:11

ונקדים עוד דהנה מקרא מפורש (דברים ז' י') ומשלם לשנאיו אל פניו להאבידו לא יאחר לשונאיו אל פניו ישלם לו. ופירש רש"י שם (ד"ה ומשלם) בחייו משלם לו גמולו הטוב כדי להאבידו מן העולם הבא, עכ"ל. וכן פירש התרגום. ובמסכת עירובין (דף כ"ב.) ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, אמר ר' יהושיע בן לוי אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כביכול כאדם שנושא משאו על פניו ומבקש להשליכו ממנו. לא יאחר לשונאיו, אמר ר' אילא לשונאיו הוא דלא יאחר, אבל יאחר לצדיקים גמורים, והיינו דכתיב (דברים ז יא) אשר אנכי מצוך היום, היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם. ובמסכת ברכות (דף ז' ע"א) איתא צדיק וטוב לו צדיק גמור, צדיק ורע לו צדיק שאינו גמור, רשע וטוב לו רשע שאינו גמור, רשע ורע לו רשע גמור, עד כאן. והקושיא מבוארת מהיכי תיתי יגרע צדיק שאינו גמור מרשע שאינו גמור. אך כתבו המפרשים דמי שעונותיו מרובים מזכיותיו שהוא רשע שאינו גמור, אוכל מעט מהזכיות שעשה בעולם הזה, ויהיה נענש על רובי עונותיו בעולם הבא. ומי שזכיותיו מרובים מעונותיו דהיינו צדיק שאינו גמור, נלקה בעולם הזה וירע לו על מיעוט עונותיו, ואוכל שכרו מזכיותיו המרובים בעולם הבא, עד כאן. והמורם מכל זה, דשילום שכר מעשים טובים להצדיקים הוא בעולם הבא, ושילום שכר טוב לרשעים הוא בעולם הזה. ונקדים עוד דבמסכת פסחים (דף ב' ע"ב) איתא על הפסוק (תהלים קלט יא) ואומר אך חשך ישופני ולילה אור בעדינו, דהכי קאמר דוד אני אמרתי אך חשך ישופני לעולם הבא שהוא דומה ליום, עכשיו העולם הזה שהוא דומה ללילה אור בעדינו, עד כאן.

(מועתק מספר בני יששכר)[במדרש (שמו"ר פט"ו י"ג) החודש הזה לכם (שמות יב ב). לקיים מה שנאמר (משלי ח טו) בי מלכים ימלוכו, עד כאן. והוא תמוה. ונראה לפרש על פי מה שמצאתי בשם הרב המקובל מה"ר יואל בעל שם זלה"ה, על מה שנמצא במדרש על פסוק (תהלים קלט יא) אמרתי אך חשך ישופני וכו', הפסוק הזה מדבר ביאשיהו המלך, כשמצא הפסוק (דברים כח לו) יולך ד' אותך ואת מלכך, אמר ח"ו חשך ישופני שתפסוק המלכות ממני, חזר ואמר לילה אור בעדני. מי שהאיר לישראל במצרים ועל הים שנאמר (שמות יד כ) ויאר את הלילה, הוא יאיר מלכותי ואני רואה בן בני תופסק המלכות בימיו, עד כאן. הנה המדרש הזה תמוה מאד ויש לדקדק בו טובא. א', למה היה סובר יאשיהו שתופסק המלכות ממנו, הלא היה צדיק גמור רוח אפינו וכו', ומי חשיד קוב"ה. ב', קשה מ"ש מי שהאיר לישראל במצרים ועל הים וכו', ומה ענין זה לזה. ג', מ"ש ואני רואה בן בני תופסק וכו', ומי הגיד לו זאת, ואם היה צופה ברוח הקודש, אם כן בתחלה מה קסבר. ד', למה כינה הפסק המלכות בחוש"ך. ואמר על זה הרב המקובל הנ"ל, דאיתא במדרש (שמו"ר פט"ו כ"ו) כירח יכון עולם (תהלים פט לח), שמלכות בית דוד נמשלים ללבנה, מה לבנה נוספת עד ט"ו יום, כך ממשלת ישראל מן אברהם עד שלמה ט"ו דורות, ומה לבנה מט"ו ואילך מתחסר אורה, כך מן רחבעם עד צדקיהו ט"ו, וכיון שבא צדקיהו נעשה חושך ואת עיני צדקיהו עור (מלכים ב' כה ז). והקשה בעל יפה תואר בשלמא לענין מעלה, שפיר קאמר מאברהם עד שלמה ט"ו דורות, לאפוקי מרחבעם עד צדקיהו י"ז מלכים. והגאון בעל ברכת שמואל מיישב הקושיא, שישראל נדמו לחודש שבו יצאו ישראל ממצרים. [הגה"ה ולי נראה שמלכות בית דוד הבא מן יהודה נדמה לחודש ניסן, להיות על פי סדר הדגלים הנה יהודה הוא הראשון בענין החדש הראשון, וידוע הענין יהודה בשבטי ישראל ראש וראשון, כמו ניסן בזמן ראש וראשון]:

ואני לעצמי נ"ל לבאר המדרש הנ"ל, בהקדים לפרש הפסוקים בפרשת שמות (ג ב-ג) (שמות ג ב) וירא אליו מלאך ה' בלבת אש מתוך הסנה וירא והנה הסנה בוער באש והסנה איננו אוכל, (שמות ג ג) ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה מדוע לא יבער הסנה. ואמרו רז"ל (שמו"ר ב' ה') שהשיב לו ית' כך דרך אש של מעלה שאינו מכלה, עד כאן. והנה יש לדקדק במקראי קודש הנ"ל טובא. (א), על הסנה ראוי לומר, ולא מתוך הסנה. (ב), דמשנה מלשון הבערה ללשון אוכל, וחוזר ללשון הבערה שאמר משה מדוע לא יבער הסנה. (ג), ויאמר משה אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, ולא אמר את הפלא הזה, דמראה לשון נבואה היא, והבן. (ד), מה שהשיב לו ית' כך דרך אש של מעלה, הלא קודם היה לו לומר אש של מעלה היא, והבן. וכדי לישב כל זה, אקדים דאיתא במדרש (שמו"ר ב' ה') גוי אחד שאל את רבי יהושע בן קרחה מה ראה השי"ת שנדבר עם משה מתוך הסנה. והשיב לו ללמדך שאין מקום פנוי מן השכינה אפילו סנה. והנה לכאורה משולל הבנה, דאף אם ישרה כבוד אלקי באיזה מקום באיזה זמן לצורך התגלות איזה נבואה, לא יוכרח מזה דשורה שם תמיד ובכל מקום. ופירשתי לדברי רבי יהושע בן קרחה הנ"ל כי אמר דבר עמוק, כי התגלות השכינה באיזה מקום שיהיה, אין צורך להעתקת הכבוד שיעתק לאותו מקום, כי מלא כל הארץ כבודו ואין שום דבר בעולם שאין בו כח אלקי המקיימו, דאין שום מציאות בעולם זולתו ית', וזה כבודו מלא עולם, על כן בכל מקום ומקום יכול להתגלות אור השכינה אשר באותו מקום, ר"ל הכח אלקי אשר שם. וזה נתגלה שם למשה, ר"ל הכח אלקי אשר בסנה והוא המלאך, על כן נאמר מתוך הסנה דמעצם הסנה נתגלה, והבן זה. והיינו ללמדך שאין מקום פנוי וכו', דאף דבר היותר גשמי וגרוע יש בו כח אלקי המקיימו וזולתו לא היה לו מציאות, והבן זה כי הוא ענין נפלא בס"ד. והנה ידוע דשוכני מעלה יקראו בשם אורות ואש, וכן מתגלים למי שיזכה, והטעם דאנו שוכני מטה מחזיקין לאור ואש להיותר רוחני מכל דברים הנראים לעינינו. והנה משה ודאי הבין וידע שזה התגלות אור אלקי ולא אש הדיוט, והבין מזה הלימוד של רבי יהושע בן קרחה גם כן דאף הסנה שהוא גרוע, יש בו כח אלקי המקיימו דלא יבטל מציאותו. וזה וירא לשון הבנה כמו שמצינו בכמה מקומות לאין מספר, והנה הסנה בוער באש, ר"ל דאף הסנה בוער באש ה', ר"ל דיש בו אור האלקי, (כי הכחות עליונות יקראו בשם אור ואש, וכמו רכב אש וסוסי אש (מלכים ב' ב יא), וכן ה' אלקיך אש אוכלה (דברים ד כד) והבן). והסנה איננו אוכל, ר"ל כדי שלא יתאכל הסנה דהיינו שלא יבטל מציאותו, והיינו ממש כדברי רבי יהושע בן קרחה וכפירושי, וקל וחומר להנמצאים החשובים. ולכך לא קאמר והסנה איננו נבער בלשון שהתחיל, כי הכונה הוא שאם ישולל אור אלקי, אז היה כלה ונאבד, והבן. ויאמר משה הוא שאלה אחרת, כי ידע שזה הוא התגלות אור אלקי, אך היה תמה כיון שנתגלה עד שנראה לו אש בפועל, ראוי לו לעשות פעולת אש, כמו אם המלאכים מתלבשים בדמות אדם עושים הפעולה של בני אדם שנאמר בהם ויאכלו (בראשית יח ח), וכמו שדרשו רז"ל שם (ב"מ פ"ו ע"ב, ב"ר פמ"ח ד'). על כן אמר אסורה נא ואראה את המראה הגדול הזה, דידע דהיא מראה כמ"ש, אך מדוע לא יבער הסנה כמ"ש. והשיב לו ית"ש כך דרך אש של מעלה שאינו מכלה, אבל זה ידע דאש שלמעלה היא, רק דאמר לו כך דרך אש של מעלה, ר"ל דאף לאחר שנתגלה ונעשה אש, מכל מקום אינו מכלה, והבן. והנה הכח הזה נראה לו, כי בו ית' כתיב (שמות לג כ) לא יראני, ומתוך אותו המראה דבר עמו השי"ת, והבן זה כי הוא נכון ואמת בס"ד. והנה מבואר ומובא בספר שבט מישראל על הפסוק שלח חשך ויחשיך, כי אז היה משמש לישראל מאור של מעלה. ולכאורה קשה למה לא נאמר שלח אור להאיר לישראל, שזה נפלא יותר ששימש כאן אור של מעלה והוא טובה בעצם. ועוד יש לדקדק בקרא (שמות י כג) ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, דתיבת במושבותם נראה כשפת יתר. ועוד יש לדקדק כי מה שנאמר ויהי חשך, נתפרש על ידי דוד שהיה בשליחות, ומה שנאמר היה אור, לא נתפרש איך ומה היה. אך נ"ל דבאמת החשך היה על ידי שליחות, ובאור אין צריך לשליחות. ועל פי זה פירשתי הפסוק (דניאל ב כב) ידע מה בחשוכא ונהורא עמיה שרי. דהנה הידיעה כינוי אל השגחה, כמבואר בספרים הק' מכללם הרמב"ם במורה נבוכים, והעד שנאמר (בראשית יח יט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. דר"ל אני משגיח עליו ביתר שאת מעל כל אישי בני אדם, והבן. והנה כתיב (ישעיה מה ז) יוצר אור ובורא חשך עושה שלום ובורא רע, והיא היא כמבואר כמה פעמים בזוהר מסטרא דחושך, וכמו שדרשו רז"ל במסכת פסחים ב' ע"ב בפסוק (תהלים קלט יא) אך חשך ישופני, עיין שם. וכמו שנדרש במדרש (ב"ר ב' ג') וחשך על פני תהום (בראשית א ב), עיין שם. והנה לא יגור במגורו רע, ואף על פי כן משגיח בכל מכל כל, ואין דבר בלי רצונו ית'. והיינו ידע מה בחשוכא, אבל נהורא עמיה שרי דייקא, ולכך להתגלות האור אין צורך להעתקה ושליחות, כי נהורא עמיה שרי ומלא כל הארץ כבודו, ולכך כתיב ולכל בני ישראל היה אור במושבותם, במושבותם דייקא כי אין צורך להעתקה ולא נאמר יהי, והבן. אבל בחשך צריך לשליחות, שנשלח מאיזה מקום שיש שם אוצרות חשך. והנה איתא במסכת סנהדרין (דף ק"ח ע"ב) וישלח את העורב, ולא נאמר מאתו, וגבי יונה נאמר מאתו (בראשית ח ח), מכאן שדירתן של צדיקים אצל עופות טהורים, עד כאן. והטעם לזה שהצדיקים מתדמים לבוראם כי לא יגור במגורו רע מסטרא דטומאה, וכמו דאיתא בסנהדרין (ק"ח ע"ב שם) שאמר לו העורב רבך שנאני ואתה שנאתני, והבן. ועל פי זה מבואר המדרש (ב"ר ל"ג ה') וישלח את העורב, ולא נאמר מאתו כמו שנאמר אצל היונה, הדא הוא דכתיב שלח חשך וכו', כי לא יגור במגורו רע והיה צריך לשליחות, מה שאין כן באור, והבן כי היא נכון ונפלא בס"ד.