Chasidut sobre Zacarías 2:9

אך ירושלים נקראת נחלה והיינו שירושלים היא בבחי' לב כנ"ל דיבור בתורה ובשירות ותשבחות, ובודאי בלתי שמירת הברית אי אפשר, אלא שזה נוסף על שמירת הברית, והוא נוסף על מנוחה במה שירושלים היא לעולם, האומנם כי שלימות מעלת ירושלים תהי' לעת"ל ואז כתיב (זכרי' ב' ט') ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב, מ"מ ההתחלה היתה בימי דוד, ואין לה הפסק אלא רחבה ונסבה למעלה אכי"ר ב"ב:

איתא בספה"ק משום דסימנא מילתא נוהגים לאכול בליל ר"ה פירות משובחים, נראה לומר דהסימן הוא עפ"י דברי הש"ס סוטה (מ"ו.) בהא דלא הניחו לעשות פירות היינו מצות, והנה בזוה"ק ח"ב (קפ"ד:) בהנך פרושי מדברא דבכל השנה היו יושבין במדבר לעיינא תמן באורייתא ובירחא שביעאה באו ליישוב משום דמטא זימנא דפולחנא קדישא דתמן איהו פולחנא דילי' עיי"ש, ומבואר דבירחא שביעאה הוא הזמן המסוגל להעשי' יותר מכל השנה, והם הם פירות שהאדם מוציא, כי האדם עץ השדה, וכמו בגשמיות שאז הוא זמן גמר בישול פרי העץ, ובאשר העשי' היא מעשה גשמי, צריכה יותר שמירה שתהי' לשמה, כברש"י יומא (י"ט:) אם הי' לא יבנה בית כלומר הזהר בעבודתך שתהי' לשם שמים שתהא לרצות שאם אינה רצוי' אין טורחך עולה לכלום עכ"ל, ומשמע מדקאמר עולה לכלום כגי' הרמב"ם לעולם יעסוק אדם בתורה אף שלא לשמה, ולא גרס במצוות, שמצוה שלא לשמה אינה עולה לכלום, שמצוות שהם בעשי' גשמית צריכין יותר שמירה מכחות החיצונים, וכמו דהני פרישי מדברא דלעיינא באורייתא יתבו במדברא, ולא היו צריכין כ"כ שמירה מכחות החיצונים השולטים במדבר, כי תורה היא אש כמ"ש (ירמיהו כ״ג:כ״ט) הלוא כה דברי כאש נאום ה', והיא לעצמה חומת אש כענין שכתוב (זכריה ב׳:ט׳) ואני אהיה לה נאום ה' חומת אש וגו', ואדרבה כחות החיצונים מתרחקים שלא ישרפו באשא דאורייתא, וזה שבזוהר שש ולעיינא תמן באורייתא בגין לאכפיא לההוא סטרא, אבל מצות שהן בעשי', צריכין שמירה מכחות החיצונים, ע"כ כשהגיע זמן המצוות שבעשי' הדרו לישובא, ומסתברא דכן הענין בלשמה, כי תורה אעפ"י שאינה כ"כ לשמה, מ"מ היא עצמה משומרת מכחות החיצונים, וכבש"ס ברכות (כ"ב.) שד"ת אינם מקבלין טומאה, וע"כ מועילה נמי לאדם, שהמאור שבה יחזירהו למוטב, אבל מצות אם אינם לשם שמים אינם עולין לכלום:

דבר אחר ולא נחם אלקים (שמות יד יז). למה דרך ארץ פלשתים (נראה דצ"ל למה לא דרך ארץ פלשתים), אמר רבי שמעון בר אבא אמר רבי יוחנן כיון ששמעו הכנענים וכו', עמדו וקצצו הנטיעות, כיון ששמעו שנתעכבו מ' שנה במדבר וכו' (שמו"ר פ"כ ט"ז). נ"ל דדרש כי אמר אלקים פן ינחם העם, היינו הכנענים יתנחמו על מה שעשו ויחזרו ליטע, בראותם מלחמ"ה, מלחמה אותיות מלחה מ', היינו שיראו שישובים בארץ מלחה היינו מדבר מ' שנה ויאמרו שישובו מצרימה: ורבינו הגדול אומר לפי שבקש הקב"ה ליתן אימתו של ישראל על אומות העולם וכו'. ויתפרש לפי זה כי אמר אלקים פן ינחם העם (אומות העולם) בראותם מלחמה, (בראותם כי י"י נלחם להם) ושבו מצרימה, ושבו להתבונן מה שנעשו להמצריים בקשיות ערפם: מהו ויסב (שמות יד יח). שהיקפן הקב"ה כשם שהוא אומר (זכריה ב ט) ואני אהיה לה נאום י"י חומת אש סביב וכו', ולא בעולם הזה לבד אלא לעתיד לבא כו', שכן אמר דוד (תהלים קכה ב) ירושלים הרים סביב לה וד' סביב לעמו, עכ"ל (שמו"ר פ"כ י"ז). צריך להתבונן למה הוצרך הש"י להקיף, וכי לא סגי שמירתו ית' בלבד. וגם איך יצדק בו ית"ש הקפה. וגם איך יבאר "ויסב לשון הקפה, והכתוב אומר "ויסב וכו' דרך המדבר ים סוף. ויש לפרש על פי מה דמקובל בידינו דלנפש חיה הלזו השוכנת בקרבנו, יש גם כן אור פנימי ואור מקיף כמו בכל אורות העליונים, היינו אותו חלק אשר באפשרי שיהיה נגבל בכלי הוא לאור פנימי, וחלק שאי אפשר לו להיות נגבל נשארת לאור מקיף. והנה ידוע לנפש יש רמ"ח איברים ושס"ה גידים רוחניים, והנה הוא כמו כן לאור המקיף, והנה ממעשה המצות לפי הדין המוכרח על פי התורה, מאירים רמ"ח איברי הנפש הפנימים שהם נגבלים, כמו כן כל המצות נגבלים זה כשר וזה פסול, ועל ידי דקדוקי המצות שהוא ממדת החסידות יותר ממה שהדין מחייב, מאירים רמ"ח איברי הנפש המקיפים בלי גבול, כמו כן הדקדוקים אין להם גבול, זה מדקדק כך וזה יותר כנודע. והבן כי כן הוא בכל המצות, דהיינו אסור לאכול בהמה טריפה, אבל אם הורה חכם להכשיר ודאי מותר, והנה המדקדק לא יאכל אפילו מבהמה שהורה בה חכם, והמדקדק יותר לא יאכל בדאיכא שום צד ריעותא. (והנה המאיר על ידי מצותיו ודקדוקיהם לפנימי ומקיף, הוא המקבל עליו עול מלכות שמים שלימה (ברכות י"ד ע"ב), סוד הבן יקיר לי אפרים וכו' "רחם "ארחמנו וכו' (ירמיה לא יט), ב' פעמים רמ"ח דפנימי דמקיף בגימטריא "מלכות, הוא סוד "מלכות שמים שלימה. מה שאין כן בלא דקדוקים, הוא סוד חצי המלכות (אסתר ה ג) שרצה אחשורוש לבטל אור המקיף ח"ו. ותתבונן באברהם אבינו בציווי העקידה נאמר (בראשית כב א) "אברהם פעם אחת רמ"ח, ואחר כך כשהיה מדקדק במצוה כמו שנכתב אצלינו בפסוק (בראשית כב י) וישלח אברהם את ידו וכו', נאמר לו (בראשית כב יא) אברהם אברהם ב' פעמים פנימי ומקיף). והנה ידוע למשכילים דבחינת אור מקיף הוא שמירה מן החיצונים שבורחים מן האור מקיף. הנה בכאן מצות ירושת ארץ ישראל הוא מצוה ממנין תרי"ג, והנה הלכו לרשת את הארץ, והנה היו דרך קרוב דרך ארץ פלשתים. אבל נעשה גדר וסייג לדבר לבלתי הלוך דרך ארץ פלשתים פן בראותם מלחמה וכו', הנה הוא גדר וסייג ודקדוקי המצות, ועל ידי זה נעשה להם הארות אור המקיף לשמירה מעולה מן החיצונים. ז"ש ולא נחם "אלקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא, ואין כאן דקדוק וסייג רק עיקר המצוה, ולא נעשה רק הארת אור פנימי ועדיין יש פחד מהחיצונים, ואמר אלקים פן ינחם וכו' והוא גדר ודקדוק, ויסב אלקים וכו' דרך המדבר ים סוף, דקדוק עצום לילך במדבריות לקיים המצוה כתיקנה בלי מיחוש. ועל כן אמר "ויסב, הסיבן והקיפן באור מקיף לשמירה מעולה מן החיצונים, על ידי זה שהוליכן דרך המדבר ים סוף. וז"ש הנביא (ירמיה ב ב) (זכרתי לך חסד נעוריך), אור המקיף הוא מבחינת חסד התפשטות, מה שאין כן אור פנימי בגבול מצומצם בחינת גבורה, (אהבת כלולותיך) זאת היא לך לירושה מהכולל שלך, היינו מאברהם אבינו הכולל כל נשמות ישראל והוא קיים המצות בדקדוקיהם, (והוא) לכתך אחרי במדבר וכו' לא דרך ארץ פלשתים, מחשש לבל יבוא לנגוע בקצה איסור, הבן הדבר: