Comentario sobre Deuteronómio 21:5

הכהנים בני לוי. שהם בברור מבני לוי:

לשרתו ולברך. ועל ידם תהיה כפרה מן הדם הנקי וברכה לארץ:

ונגשו הכהנים בני לוי - וענו ואמרו כפר לעמך ישראל.

ונגשו הכהנים בני לוי. כבר ביארנו פשט זה היחס שהמה כהנים ת״ח דוקא וביאר הכתוב השייכות להכהנים ת״ח לאותו ענין. שני טעמים. א׳ כי בם בחר וגו׳ ע״כ ברכתם ברכה ותפלתם תפלה. ב׳ ועל פיהם יהיה כל ריב. שבין אדם לחבירו:

ונגשו הכהנים וגו'. לומר כפר. ופי' הכתוב הכהנים וכל זקני העיר ההיא הקרובים אל החלל וירחצו ידיהם מקצת הנזכרים והענייה במקצתם. וענין העריפה אמר ר' אברהם שהשם ציוה לעשות כן על העיר הקרובה כי לולי שעשו עבירה כדומה לה לא יזדמן שיהרג אדם קרוב מהם ומחשבות השם עמקו לאין קץ אצלינו. והרמב"ם כתב במורה הנבוכים כי טעם לגלות על הרוצח ולבער כמו שברוב הפעמים יהיה הרוצח מן העיר הקרובה וכשיצאו הזקנים ויעסקו במדידה וזקני העיר יעידו שלא יתרשלו בתיקון הדרכים ושמירתם ואינם יודעים מי הרג את זה וכשיחקרו על הענין ויביאו העגלה ירבו בני אדם לדבר בו ואולי יגלה הדבר וכל השומע שמץ דבר בענין יבא ויגיד ויתפרסם ויהרג ע"י ב"ד או המלך או גואל הדם ויתחזק הענין בהיות המקום אשר תיערף העגלה לא יעבד בו ולא יזרע לעולם ויכירוהו רואיו וידברו בו. וכתב הרמב"ן והנה לפי הטעם יש בתחבולה הזאת תועלת אבל המעשה אינו נרצה בעצמו והיה ראוי שיעשה בשדה טוב ראוי לזריעה שיכירו רואיו כי נחל איתן לא יודע מדוע לא יעבד בו. ולפי דעתי יש בו טעם כענין הקרבנות הנעשים בחוץ שעיר המשתלח ופרה אדומה ולכך מנו חכמים עגלה ערופה מכלל החוקים.

הכהנים בני לוי. אטו לא ידענא דכהנים בני לוי נינהו, אלא מכאן שכהן קודם ללוי ^לטלכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון ולברך ראשון וכו', ומבואר ענין זה לפנינו בפ' אמור בפ' וקדשתו, ודעת התוס' דענין הקדימה הוא מדרבנן ודרשה זו אסמכתא היא ובדרשה הבאה נביא ראיה לדעתם. .
(גיטין נ"ט ב')

ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר יי'. זכר בזה המקום שלא יחשוב חושב שתהיה זאת המצוה דבר רק לפי שאין בה הזאה ולא כי אם מעט מהדברים הנוהגים בקדשים ולזה ספר שה הענין הוא דבר גדול ולזה לא ישלם כי אם על יד הכהנים בני לוי:

[קמד] וננשו הכהנים בני לוי. כבר בארתי (ויקרא סי' לח) שיש הבדל בין כשאמר בני אהרן הכהנים שאז ממעט בע"מ וכשאמר הכהנים בני אהרן מרבה בע"מ, וה"ה שיש הבדל זה בין אם היה אומר בני לוי הכהנים שאז היה ממעט בע"מ לא כן כשאמר הכהנים בני לוי מרבה בע"מ עי"ש הטעם, וצריך לזה מפני שכתוב כי שם בחר ה' לשרתו ומשמע רק כהנים המוכנים לעבודה לכן אמר הכהנים בני לוי וידעינן שמ"ש לשרתו היינו ברכת כהנים שלשירות זה כשר בעל מום, והיה די שיאמר כי בם בחר לברך בשם ה' והוסיף לשרתו ללמד שברכת כהנים דינה כשירות שצריך עמידה:

פס'. ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלהיך לשרתו ולברך בשמו. מקיש ברכה לשירות מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה. ומה שירות בכשרין אף ברכה בכשרין. ומה שירות בתמימים אף ברכה בתמימים. ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. מה ריבים ביום אף נגעים ביום ומה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים:

ונגשו הכהנים בני לוי וגו׳.
ספרי פיסקא רח: אין לי אלא תמימים בעלי מומים מנין ת״ל בני לוי.
יש דבר שצריך כהן ויש דבר שפסול זר, זזה ר״ל הגמ׳ בזבחים דף ל״ב ע״א, דהוה ס״ד שם דשחיטה בעי כהן מקרא דאתה ובניך ע״ש בתוס׳ בד״ה ת״ל מהא דמבואר בכ״מ דשחיטה לאו עבודה היא, עיין במנחות דף י״ט, אך כאן ר״ל כך משום דמבואר בתוספתא פ״ג דחגיגה [ברייתא ח׳] כל דבר המזבח, ובספרי פ׳ קרח, ועיין עירובין דף ק״ה ע״א, ור״ל לא דפסול זר, רק דצריך שיהא כהן, ונ״מ לזה שאם כהן וזר עושים ביחד, דאז אם זר פסול הוה פסול, ואי משום כהן הא יש כהן, וכן נ״מ לגבי בע״מ דיש עליו שם כהן ושם זרות, והיכא דפסול זר פסול, והיכא דבעי כהן כשר, ועיין יומא דף כ״ג ע״ב גבי הוצאת הדשן, ובירושלמי שם דס״ל דבע״מ הוה כזר, וכבר כתבתי בזה בהל׳ סוטה פ״ד ה״ט במה דמבואר בספרי פ׳ שופטים דכהנים בע״מ כשרים בעגלה ערופה, ועיין סנהדרין דף נ״א ע״ב דצריך קרא לבע״מ שאסורים ליטמא, ובהוריות דף י״ב ע״ב גבי עבר מחמת מומו, והנה בתו״כ פ׳ אמור אמר שם על קרא דלחם וכו׳ להגיד מה גרם, ונראה דס״ל דקאי אמה דמרבה שם מקרא דוקדשתו דאם אינו רוצה דפנו, ומוקי לה ביבמות דף פ״ח ע״ב דקאי אהיכא דאינן פסולות רק מחמת מעלה של כהונה, וס״ל דבבע״מ לא גזרו על זה, וזה תליא אי החסרון של בעל מום הוא פסול בכהונה או רק דין, ועי׳ רש״י קדושין דף ס״ו ע״ב דצריך קרא יתירא דבע״מ כהן אם עבד בשוגג מחלל, חזינן דלא משום פסול, רק משום דין, ולכך גם בבמה פסול כמבואר בזבחים דף ט״ז ע״א, וע״ש דף ס״ח ע״ב ודף ס״ט ע״א, ובמש״כ התוס׳ יבמות דף ל״ב ע״ב דבע״מ מוזהר על טומאה ולא זר, חזינן דיש עליו שם כהן, לבד שתויי יין ופרועי ראש דאין בע״מ מוזהר דבעינן כשר לעבודה כמבואר בת״כ פ׳ שמיני ופ׳ אח״מ, ובדברי רבינו בהל׳ ביא״מ פ״ט הי״א ודף ק״ה בעירובין וכו׳, עכ״פ בע״מ יש בו ב׳ שמות כהן וזרות, והיכא דפסול זר גם בע״מ פסול, והיכא דבעי כהן גם בע״מ כשר, וכה יהיה שיטת רבינו גבי יציקה ובלילה, עי׳ סנהדרין דף פ״ג ע״א ובדברי רבינו בהל׳ ביא״מ פ״ט ה״ה דאמר שם דפסול ולוקה, ובהל׳ פסוה״מ פי״א ה״ז מבואר להיפך, אך ר״ל במש״כ דנהי דלא פסול זר, מ״מ בעי כהן, ונ״מ לבע״מ או לשניהם ביחד.

ונגשו הכהנים וכל זקני העיר הן הם שנאמר למעלה ויצאו זקניך ושופטיך כי הכהנים שופטי ישראל המה.

לשרתו ולברך בשם ה'. מה שירות שתוי יין אסור אף ב״כ וכו' אי מה שירות בע״מ אסור מקיש לנזיר מה נזיר מותר. אי מה נזיר אסור בחרצן מקיש לשירות מה שירות מותר וכו':

ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. באופן שהם בקיאים בדרכי בני האדם ומזגיהם במה שראו הם ואבותיהם ואולי יכירו מי נתלכלך בחטא זה בידיעת דרכיו ומעלליו ויתגלה הדבר:

ועל פיהם יהיה. עונש כל ריב וכל נגע:

וכל נגע. עונשי שמים. היינו שהכהנים שומרי תורה כל מילי דמתא עלייהו רמיא. כדאי׳ במ״ק ד״ו א׳ צורבא מרבנן דאיכא במתא כל מילי דמתא עלי׳ רמיא. וא״כ כל מקרה שבא בעיר שאינו מצוי כ״כ עליהם חל העונש וכדאי׳ במכות די״א א׳ שהי׳ להם להתפלל ע״ש עובדא דריב״ל. וה״נ ביאר המקרא דכל ריב שלא ניטש טרם התגלע לרע וכל נגע בידי שמים שבא בעיר. הוא על פיהם שלא השגיחו להסירו על פי פיוס בני אדם וע״י תפלה. ודומה כאלו ע״פ נעשה הריב והנגע כיון שעליו הוא מוטל לדאוג ע״ז והוא התרפה. וזהו דברי שלמה במשלי י״ח דברי נרגן כמתלהמים והם ירדו חדרי בטן גם איש מתרפה במלאכתו אח הוא לבעל משחית. פי׳ האיש שמלאכתו להסיר דברי נרגן והוא התרפה. אח הוא להנרגן המשחית. משום זה עתה כשאירע אותה סיבה על הכהנים הלוים להתעסק. [ועדיין אינו מדוקדק השנוי דכתיב בני לוי ולא כמו בכ״מ דכתיב הלוים. ומזה יצא דרש בגיטין פ׳ הנזקין דבכ״מ שניגשים כהנים וישראלים יש לוים באמצע. ועי׳ מש״כ להלן ל״א ט׳]:

בני לוי. מה ת"ל, שיכול הואיל ונאמר לשרתו, אין לי אלא תמימים, בעלי מומים מניין, ת"ל בני לוי ^מנראה הבאור משום דבשם בני לוי כלול ג"כ בעלי מומין יען דגם הם בני לוי, אבל שם כהנים אפשר לומר דכולל רק שלמים על שם מי שראוי לכהן ולעבוד, ועיין מש"כ בר"פ ויקרא בפ' והקריבו בני אהרן וגו', אך צ"ע מ"ש מה ת"ל והא בדרשה הקודמת דריש לשון זה לענין קדימת כהן ללוי בדברים שבקדושה וכבוד, ויהיה מזה ראיה לדעת התוס' בגיטין נ"ט ב' דאותה דרשה אסמכתא בעלמא היא, ולפי"ז שפיר פריך מה ת"ל. [ספרי].

לשרתו ולברך בשם יי'. הוא ברכת כהנים והנה אלו לא יהיו אלא מעומד כי כן דרך השרות ואמר גם כן לעמוד ולשרת. והברכה בשם יתעלה היא גם כן מעומד שהרי גם מה שיברכו הלוים את יי' הוא מעומד כמו שקדם:

[קמה] ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. מאמר זה נשנה בספרא תזריע (סי' מג) ושם בארתי.

בני לוי אפילו הם בעלי מומין.

ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. מקיש ריבים לנגעים מה נגעים ביום אף וכו' ומקיש נגעים לריבים מה ריבים שלא בקרובים אף כו'. יכול מה ריבים בג' אף כו' ת״ל או אל אחד מבניו הכהנים:

לשרתו ולברך. מגיד שברכת כהנים כשרה בבעלי מומים ^מאהבאור הוא דבדרשה הקודמת מרבה מפסוק זה בעלי מומין, ולפי"ז א"א לפרש הלשון לשרתו כפשוטו שכהן בע"מ כשר לעבודות כהונה, דזה ודאי אינו, דדבר ידוע הוא בכ"מ בתורה שכהן בע"מ פסול לעבודה, ומדכתיב כאן לשרתו ולברך שמעינן דשירות שבכאן היא ברכה שהכהנים מברכין, ואחרי דאתרבו כאן בעלי מומין ממילא מבואר שהכהנים בע"מ עולין לדוכן. ומה שראה הכתוב לרמז זה כאן, י"ל דהוא מפני שבענין פרשה זו מברכין הכהנים לישראל כמ"ש כפר לעמך ישראל.
והנה מבואר כאן דרשה גמורה דכהן בע"מ עולה לדוכן, ודבר פלא הוא שבגמרא תענית כ"ז א' ובתוס' שם חקרו בענין זה ולא הביאו כלל דרשה זו, וכן משמע במגילה כ"ד ב' דאיתא שם בע"מ לא ישא את כפיו מפני שהעם מסתכלין בו, מזה נראה דרק מפני שהעם מסתכלין בו ולא דהמום פוסל אותו, וצע"ג. .
(שם)

ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע. אמר כל ריב כי הם ראויים שיהיו בסנהדרי גדולה שיתבאר המחלוקת בדינים ובנגעים על פיהם עם שראיית הנגעים אינה כי אם על פי כהן:

ולברך בשם ה׳‎ מגיד שברכת כהנים כשירה אף בבעלי מומים.

ונגשו הכהנים. מלמד שכל המעשים נעשים דווקא בפני כהנים:

לשרתו ולברך. מקיש ברכה לשירות, מה שירות בעמידה אף ברכה בעמידה ^מבנסמך על הדרשה הקודמת דלשון זה לשרתו ולברך קאי על ברכת כהנים, ומקיש ברכה לשירות כלומר לעבודה דכתיב (לעיל י"ח ה') לעמוד לשרת, וה"נ בעמידה, ובגמרא שלנו סוטה ל"ח א' ילפינן זה מדרשה אחרת ובפ' נשא בפ' כה תברכו בארנו מה שנ"מ בין הדרשות, יעו"ש. .
(ירושלמי תענית פ"ד ה"א)

כל ריב וכל נגע. תניא, היה ר' מאיר אומר, מה ענין ריבים אצל נגעים ^מגיש לפרש כונת הקושיא דבשלמא מה שזכר כאן נגעים, הוא מפני שהנגעים נראים בכהן, לכן צייר כאן הכהנים אלה שרואים הנגעים, אבל ריבים הלא א"צ כלל לכהנים ורק בסנהדרי גדולה מצוה שצריך להיות בכהנים ואין זה לעכובא כמבואר לפנינו לעיל י"ז ט', וא"כ למה נקט כאן כל ריב. , אלא מקיש ריבים לנגעים, מה נגעים ביום ושלא בסומין אף ריבים ביום ושלא בסומין ^מדבנגעים כתיב בפ' תזריע וביום הראות בו, לכל מראה עיני הכהן, ואמנם אם התחילו דין ביום גומרים גם בלילה בד"מ, ובד"נ צריך להיות כוליה ביום, ולענין סומין קיי"ל דרק סומא בשתי עיניו פסול ולא באחד מעיניו, וטעם הדבר דכיון דתנן במשנה סנהדרין דד"מ מתחילין ביום וגומרין בלילה, ודבר מאומת הוא שהסומא באחד מעיניו רואה ביום יותר מאשר שפוי בשתי עיניו בלילה, ולכן דין הוא שידין סומא באחד מעיניו אפילו תחלת הדין, וע"ע מענין זה בנו"כ הרמב"ם פ"ג ה"ג מסנהדרין. –
והנה בגמרא כאן מסיק עוד בדרשה זו ומקיש נגעים לריבים, מה ריבים שלא בקרובים אף נגעים שלא בקרובים, והיינו שאין כהן קרוב רואה את הנגעים, ואנתנו השמטנו היקש זה מפני דלא קיי"ל כן כמבואר בפ"ב מ"ה דנגעים ולפנינו ס"פ בהעלותך (י"ג י"ב). .
(סנהד' ל"ד ב')

כל ריב וכל נגע. רבי ירמיה כד לא הוי בעי לדון, אמר, עיני כהות, וכתיב על פיהם יהיה כל ריב וכל נגע, הקיש ריבים לנגעים, מה נגעים לכל מראה עיני הכהן (פ' תזריע) אף ריבים לכל מראה עיני הכהן ^מהלכאורה אין הענין מבואר כלל, דאם ס"ל שע"פ היקש זה אסור לדיין שעיניו כהות לדון כמו בנגעים (מס' נגעים פ"ב מ"ג) א"כ למה זה תפסו רק בעת שלא היה רוצה לדון, אחרי דמדינא פסול לעולם לדון, ודוחק לומר שלא היו עיניו כהות כלל ורק דחה עצמו בזה, כי לא יתכן שיבדה דחוי שאינו אמת כלל, וצ"ל דלא ס"ל כדרשה זו בכלל כר"מ, אלא כרבנן דסומא באחת מעיניו כשר לדון וכמש"כ בדרשה הקודמת, וא"כ גם מי שעיניו כהות כשר, ולכן רק אז כשלא היה רוצה לדון מפני איזו סיבה אחרת שלא היה לו באפשר לפרשה דחה עצמו ע"פ דרשה זו. ועיין בס' ברכ"י לחו"מ סי' ז' שחקר במי שעיניו כהות אם כשר לדון, ומירושלמי שלפנינו ראיה שכשר, שהרי ר' ירמיה היה מדחה עצמו ע"פ סיבה זו רק בעת שלא היה רוצה לדון ולא מדינא, ויש עוד לפלפל ולדון בזה, ואכ"מ. .
(ירושלמי נדרים פ"ט ה"א)

ונגשו הכהנים בני לוי כי בם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כלל גדול הוא כי ביד הצדיקים העובדים את ה' לברך לכל מי שירצו והן להיפוך כמו שמצינו אצל יעקב ועשו וכן בפסוק ותגזר אומר ויקם וכן מצינו כמה מעשיות בש"ס שע"י אמירת הצדיקים שאמרו על א' דבר טוב ונתקיים וכן להיפו' כמו הוי כשגגה היוצא מלפני השליט: וזהו ונגשו הכהנים הם העובדים את ה' בני לוי שמדבקם עצמם תמיד לה' כי כם בחר ה' אלקיך לשרתו ולברך בשם ה' היינו למי שמברכין מברכין אותו בשם ה' כי השכינה מדברת מגרונם והוא ממש כה תברכו את בני ישראל כי הכה ממש מברך את המבור' על ידם וגם על פיהם יהיה כל ריב כמו אשר תאור יואר כי הכל בידם כנ"ל ותגזור אומר ויקם והבן:

וטעם ונגשו הכהנים בני לוי (משלי טז ו) כי בחסד יכופר עון ואמר בני לוי כי הם ממונין על הדין ובהם תתרצה מדת הדין וזהו אומרו ועל פיהם יהיה כל ריב וכל נגע כי הם שלוחי מדת הדין. וטעם ירחצו ידיהם על העגלה לטבול ידיהם במי החסד שלא תשלוט מדת הדין עליהם: