Comentario sobre Números 31:16

ויקצוף משה וכו' הן הנה היו לבני ישראל וכו' על דבר פעור. בכאן הראה מרע"ה לפנחס שטעה באותו טעות של זמרי וכל המתים בדבר פעור, כי טעותם היה שראו כי הנפשות האלה היה בהם קדושה, כמו שטען זמרי (סנהדרין פ"ב.) בת יתרו מי התיר לך וטענתו היתה כמו שמרע"ה הבין כי צפורה היתה שייכת לו כך הוא מבין שכזבי שייכת לו כמאמר האר"י ז"ל [מאמר פסיעותיו של אברהם אבינו] שהיא היתה גילגול דינה, והוא היה שכם, ושם פנחס ראה טעותו והרג אותו וכמו שנתבאר שם, כי בעוה"ז לא בחר הקב"ה בענין זה. וכאן הראה מרע"ה לפנחס כי גם עתה טעו בזה שהחיו נפשות ממדין לפי שעלו חינם בעיניהם וטעו שיכולים להכניסן לקדושה, אך בכאן לא היה המעשה לפועל, ולפנחס היה נראה שהם מותרים להחיות, אך מרע"ה הבין שבעומק הם אסורים, והראה מרע"ה לפנחס שגם במעשה דפעור סברי הם שהנפשות מותרים, וכי באמת היה להם איזה צד שייכות להנפשות.

הן הנה היו מלמד שהיו מכירין אותן שעברו בהם עבירה לומר זהו שנכשל בה פלוני ובזו פלוני:

הן הנה. מַגִּיד שֶׁהָיוּ מַכִּירִים אוֹתָן — זוֹ הִיא שֶׁנִּכְשַׁל פְּלוֹנִי בָהּ (ילקוט שמעוני תשפ"ה):

הן הנה וגו' בדבר בלעם. צריך לדעת כונת אומרו הן הנה, עוד למה האריך לומר בדבר בלעם וגו' על דבר פעור, ויתבאר הדבר בהעיר למה שגגו פינחם וצדיקי עליון שהלכו עמו בדבר זה:

בדבר בלעם: בלעם בלכתו מעם בלק לשוב אל ארצו עבר במדין ושם שמע כי ישראל החלו לזנות אל בנות מואב ומתוך כך היו משתחווים לאלהיהן, ואז הבין כי זה לבדו הוא הדרך המוכשר להחליש את ישראל, ונתן עצה לבני מדין שישלחו שם את בנותם היותר חשובות, כדי לפתות את ישראל ולהסיתם לעבוד את אלהיהן, ועל ידי כן אלהי ישראל יעזוב אותם. מסר בל' סורי ausus est, opus aggressus est.

הן הנה וגו׳. שהיו שלוחים להמעל בדבר פעור. אבל המשלחים היו האנשים ע״כ נענשו יותר:

בדבר בלעם למסר מעל שהרי מתוך דבריו של בלעם שאמר לא הביט און ביעקב למדו להחטיאם.

למסר מעל. פירשו בו הגנות מסרו נפשותיהן ברשות ישראל והפקירו עצמם להם להיות בה מעל. ואונקלס ויונתן בן עוזיאל תרגמו למסר מעל לשקרא שקר, ויהי' למסר מענין כי יסיר את בנך (ואתחנן ז') שתרגום יסיר יטעין ואפשר שיהיה מלשון וסר מרזח סרוחים (עמוס ו׳:ז׳) שפירשוהו ענין מיאוס והבאש, כי תרגום ובאש היאור וסרי, ואמר לשון זה כאן לפי שעבודת הפעור היה דבר מגונה ומאוס בעצמו, שהיו פורעין לפניהם פי הטבעת ומוציאין רעי:

בדבר בלעם אמר להן וכו' קשה למה סרס המקרא שפי' בדבר בלעם קודם שיפרש הן הנה היו הקודם לו בפסוק. וי"ל דרש"י אזדא לטעמיה ממה שפי' לעיל בסמוך שכל סרחון הדור תלוי בגדולים ולכך פי' בדבר בלעם סמוך לו כלומ' והרי אתה רואה שחטא פעור תלוי בבלעם מפני שהיה גדול בדורו כדפי' רש"י לעיל בפסוק פתורה שכל המלכים מריצין לו אגרותיהם ולכך סרס המקרא:

רש"י ד"ה הן הנה, מגיד שהיו מכירין אותן, זו היא שנכשל פלוני בה. ע"כ. כלומר רק מעטים נכשלו בבנות מדין. לא היתה זו תופעה המונית, כי אז לא היו יכולים לדעת פרטים מן הסוג הזה. ומכאן שהריגתן של אלה היתה על פי דין, כהריגתה של כזבי בת צור, ואותם כ"ד אלפים שנספו במגיפה נכשלו בבנות מואב. וכבר ציינתי לדברי רמב"ן למעלה (פסוק ו) שבמואביות רבות נכשלו. (פ' מטות מסעי תשנ"א, תשנ"ג במעלה הגלבוע, מטות תשנ"ה)

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם למסור מעל בה' וגו'. לפי פשטו כלומר הרי אמרתי לכם שה' אמר נקום נקמת בני ישראל מאת המדינים וגו' ואיך יתכן שהנשים שעברו הם העבירה וגרמו שישראל ישתחוו כל הבת תחיון ומשו"ה בא לכלל כעס לא כעס ח"ו ובחון לשון זהב רז"ל שאמרו לכלל כעס לכלל טעות דלפי האמת לא היה כעס ולא טעות בעצם אך לפי גדולתו כתיב ויקצוף וכתיב ביה ונעלם ולפי מדרשו אפשר במ"ש המפרשים דהיה מקום פטו"ר למדינים דאין שליח לדבר עבירה אך קדש ישראל לה' ובהקדש יש שליח לדבר עבירה עכ"ד ואע"ג דאין שליחות לגוי אפשר לומר דבהקדש חייב דכשם דבלעמא אין שליח לדבר עבירה ובהקדש יש גם הגוי אע"ג דאין לו שליחות חייב ועוד מדינא דגרמי חייבין דבריא הזקא ואפשר שזכ"ה קדש ישראל לה' כל אוכליו יאשמו בין הם בין שלוחם יאשמו וזה טעם משה רבינו ע"ה דקצף על השרים דהרי בכללות המדינים היה ס"ד דלפטרו ואפ"ה אמר ה' להומם ולאבדם ק"ו על הנשים עצמן שהכשילו את ישראל דהיו מכירים זו שנתקלו על ידה כמשז"ל וז"ש הן הנה היו לבני ישראל והן עצמן לא ע"י שליח ועוד בדבר בלעם המצויין לרעה בעצתו הטמאה ובריא הזקא למסור מעל בה' ע"ד פעור והן חייבות טפי מהמדינים דוק היטב:

פס'. הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. נתן להם עצה להעמיד נשיהם ובנותיהם לזמה כדי שיכעוס עליהם הקדוש ברוך הוא שכל זמן שישראל עושין רצון המקום הוא נלחם באויביהם שנאמר (שמות יד) ה' ילחם לכם ואתם תחרישון. ובזמן שאין עושין רצונו ויהפך להם לאויב והוא נלחם בם:

הן הנה היו לבני ישראל בדבר בלעם. רמז יש בפסוק זה לקבלת חז"ל על עצת בלעם שיעץ להפקיר את בנות מואב, ולולי זה לא נוכל לפרש מה ענין דבר בלעם לבנות מואב והרי זה בנה בנין אב שהרבה דברים שלא נכתבו נמסרו בעל פה וגם מקורות האומה בכלל. — והנה עצת בלעם כמו שזכרו אותה חכמינו נזכרה גם כן לנוצרים Apocal. XL v. 14. ועדיין לא נכתבה המשנה, והזכירוה השמרונים Cronaca Samar. שאינם מאמינים בקבלה, וכל אלו עדים נאמנים על אמתותה.

בדבר בלעם. אָמַר לָהֶם אֲפִלּוּ אַתֶּם מַכְנִיסִין כָּל הֲמוֹנוֹת שֶׁבָּעוֹלָם אֵין אַתֶּם יְכוֹלִים לָהֶם, שֶׁמָּא מְרֻבִּים אַתֶּם מִן הַמִּצְרִיִּים שֶׁהָיוּ שֵׁשׁ מֵאוֹת רֶכֶב בָּחוּר? בֹּאוּ וְאַשִּׂיאֲכֶם עֵצָה, אֱלֹהֵיהֶם שֶׁל אֵלּוּ שׂוֹנֵא זִמָּה הוּא וְכוּ' כִּדְאִיתָא בְחֵלֶק (דף ק"ו) וּבְסִפְרֵי:

אכן פינחס ואנשי הצבא דנו ופטרום מטעם שהנשים כפופות הן לבעליהם ולאבותיהם ואנוסים המה, והן האדון משה רבינו עליו השלום הרגיש שמטעם זה החיו אותם ובא בטענה הנשמעת ואמר בשלמא אם לא היו עושים אלא מעשה הזנות שבא להם עליו מצות גדוליהם יש לדון אותם לזכות, אלא שהם עשו מעצמן מעשה אחר מה שלא ציוו אותם גדוליהם שהוא מעשה פעור שאמרו רז''ל (במד''ר פ''כ) שהיו מוציאים להם צורת פעור ואומרים להם השתחוה לזה ותהיה נשמעת לו נמצא שמכשול עבודה זרה היה מהם, והוא אומרו הן הנה פירוש מדנפשם היו סיבה לבני ישראל, בדבר בלעם וגו' פי' באמצעות סיבת עצת בלעם שיעצם להפקיר בנותיהם לזנות, ותמצא שלא אמרו ז''ל שאמר בלעם אלא ענין הזנות כאומרם (שם) אלהיהן של אלו שונא זימה וכו' והם היו סיבה למסר מעל בה' על דבר פעור שלא היו רוצים להשמע להם אלא אם ישתחוו לפעור, ותהי המגפה בעדת ה' פירוש בסיבת עבודה זרה ולא בסיבת הזנות, ומי גרם עבודה זרה הן הנה, ואומר ועתה וגו' פירוש יתודו על השגגה ויהרגו וגו':

למסר מעל וגו׳. פי׳ לקשור מעל. שנתקשרו לפעור כמש״כ בפ׳ בלק. שנית. ותהי המגפה. שרק ע״י ע״ז פעור של מדין נענשו:

כל זה עולה יפה עם מה שכתבתי למעלה (כה, א). (פ' מטות מסעי תשס"ג)

ועדיין קשה לי על ההנחה שבמדיניות רבות נכשלו מהפסוקים "צרור את המדינים, והכיתם אותם... על דבר פעור ועל דבר כזבי בת נשיא מדין אחֹתם המֻכה" וגו', דהיינו שכזבי היתה יחידה וחריגה, ועיקר רעתם של מדין היה "בנכליהם אשר נכלו לכם על דבר פעור" (כה, יח). (פ' מטות מסעי תשמ"ז) וראה מש"כ למעלה (בפסוק יד).