Comentario sobre Isaías סו:7

בטרם תחיל. ציון חיל היולדת ילדה את בניה כלומר יתקבצו בניה לתוכה אשר הית' שוממה מהם ושכולה והרי הוא כאילו ילדתן עכשיו בלא חבלי יולדה כי כל העכו"ם יביאום לתוכה:

בטרם, (מפרש מ"ש קול שאון מעיר) בטרם, נבא כי זמן רב לפני ביאת הגואל יתקבצו אנשים מועטים מבני הגולה ויקבעו דירתם בירושלים, ואחר שנים רבות שישבו שמה יבואו להם החבלי יולדה שהיא מלחמות גוג ומגוג ואז יתחיל הקיבוץ הגדול הכללי, אומר בטרם תחיל ילדה כבר יהיה לעיר ירושלים לידה קטנה בטרם תחיל, ולא לבד בטרם תחיל כי גם בטרם יבא חבל לה, שלא תהיה עוד העת כלל שיבא חבל לה שהם חבלי יולדה שהוא שנים רבות לפני זמן הגאולה, כבר המליטה זכר, כי עדן לא ילדה רבתי עם רק מתי מספר שיקבעו דירה שמה, לכן מצייר שילדה רק זכר אחד, ר"ל אנשים מתי מספר:

בטרם תחיל. על ציון יאמר בטרים תחיל חיל היולדה תלד ר״ל יתקבצו בניה לתוכה כאלו ילדה אותם עכשיו מבלי חיל וחבלי לידה:

תחיל. היא כאב הלידה וכן לא חלתי ולא ילדתי (לעיל כג):

חבל. הונח על קשר העובר בבטן המלאה ע''י קשרים ומוסרות, ובא על התקשר הולד, שמה חבלתך אמך, ועל הפרד הקשורים (ענטבונדן) טרם יבא חבל, ר''ל עת התפרד הקשורים :

חבל לה. החי"ת בצירי וכל שארא בסגול בכל לישן מסורת ורד"ק בשרשים ורב פעלים:

בטרם. ר"ל כי פתאום תבוא הישועה לישראל, והמשיל ירושלם לאם וישראל לבנים, ואמר זכר כי הוא טוב וחזק מן הנקבה ובו ישמחו יולדיו יותר מן הנקבה כן יהיה אותו הדור שתהיה להם הישועה, והנה אמר בטרם תחיל ילדה, ואמר אחר כן היוחל, ואמר כי חלה, הטעם כי הישועה תבא להם פתאם כמו אם תלד הנקבה בטרם יבא חבל לה, אבל קודם שתשלם הישועה וטרם שיקבצו כל ישראל בארצם ותשלם שלותם תהיה להם מעט זמן כמו חבלי יולדה כמו שאמר חבי כמעט רגע עד יעבור זעם כמו שפירשנו, וכן אמר בנבואת זכריהו ונלכדה העיר ונשסו הבתים וגו', ואחר החבלים האלה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם, ואמר לעת ערב יהי אור, וזוהי הלידה אחר שחלה, ואמר וישבו בה וחרם לא יהיה עוד:

בטרם תחיל. מגזרת חיל כיולדה (תהלים מ"ח ז'), הטעם שיבואו בני ציון בלא טורח, כיולדה שילדה בנים בלי טורח:

ואמנם אומרו אחר כך בטרם תחיל ילדה ושאר הפסוקים הנמשכים פירשו אותם המפרשים על ירושלם העיר שזכר כאלו היא האם שילדה הבנים עולי הגולה, ולפי שפתאום תבא ישועת ה' לכן עשה משלו ביולדה באומרו בטרם תחיל ילדה רוצה לומר שבאת לדתה פתאומית קודם הצירים שהיא צירת גוג ומגוג, וכנגד עולי הגולה אמר והמליטה זכר לפי שבלדת הזכר תגדל השמחה בבית, ולפי שאחרי הגלות הישועה טרם יתקבצו כל ישראל בארצם יהיה להם זמן מועט כמו חבלי יולדה כמו שאמר זכריה (זכריה יד, ב) ונלכדה העיר ונשסו הבתים, ואחר החבלים האלה ויצא ה' ונלחם בגוים ההם לכן אמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר כי אחר ההמלטה יבאו לה החבלים. ולהיות קבוץ הגליות פליאה גדולה אמר (ח) מי שמע כזאת מי ראה כאלה והוא היוכל ארץ ביום אחד אם יולד גוי פעם אחד כאלו ילדה ציון את בני כולם בבת אחת, והבטיח הנביא שינצלו מאותם חבלי משיח והוא אומרו (ט) האני אשביר ולא אוליד כלומר שמא אתחיל בדבר ולא אוכל לגומרו אם אביא האשה על המשבר רוצה לומר אם אביא ציון על המשבר במלחמת גוג ולא אוליד אותה בתשועה המוחלטת מאותה צרה, אם אני המוליד ארצות הגוים ומצליח אותם ועצרתי מלעשות כן לישראל, וזה כולו בתמיהה הוא, זהו דרכם בפירוש הפסוקים האלה. ואינו נכון אצלי כפי פשוטם.

והמליטה זכר. כל יציאת דבר בלוע קרוי המלטה והמליטה אישקמוציי"ר בלעז:

בטרם יבוא וכו׳. כפל הדבר במ״ש והמליטה זכר. ילדה זכר ולפי שתרבה השמחה בלידת זכר מלידת נקבה אמר והמליטה זכר לפי גודל השמחה:

חבל. צירים ומכאובי לידה כמו חבלי לידה (הושע יג):

והמליטה. הלידה נאמרה בזה הלשון, וכן שמה קננה קפוד ותמלט:

והמליטה. כטעם ילדה, וכמוהו שמה קננה קפוד ותמלט (ישעיהו ל"ד ט"ו), ואם הם שנים בנינים, והטעם שיבואו בני ציון בלי טורח מארבע רוחות פתאום, כאילו חלה וילדה בנים ביום אחד, והוא דבר פלא:

אבל אחשוב שהעיר הנביא בזה לתחיית המתים אשר תהיה באותו זמן ולכן אמר בטרם תחיל ילדה רוצה לומר בטרם תחיל העיר הנזכרת ירושלם תלד כלומר שמבלי חבלים תלד, והענין שיחיו המתים לא בהויה מודרגת אחרי הכנות טבעיות שהם כמדרגת הצירים הקודמים ללידה אמנם התחייה לא תהיה כן אלא שעל צד הפליאה יתהוו גופות האנשי' פתאום ויקומו בצביונם ובקומתם ועל זה אמר בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר לא שיבאו החבלים האלה אחר הליד', אלא שתהי' הליד' מבלי חבלים כלל ולכן הית' התמיה' עצומ', מי שמע כזאת מי ראה כאלה וביאר מי שמע כזאת באומרו היוכל ארץ ביום א' שעל הארץ היולדת אותם היוצאים מקברי' אמר בל' נקבה מי שמע כזאת, וביאר מי ראה כאלה בל' רבים כאומרו אם יולד גוי פעם אחת והוא רמז לרבוי הנולדים הקמים בתחי' יחד, ואומרו כי חלה גם ילדה ציון את בניה סרסהו כאלו אמר כי גם חלה וילדה ציון את בני' כמו שאר האומות, והענין שיקומו בתחי' כל בנ"י שהם הנקראים בני' באמת, והנה פי' זה בציון לפי שבה היו הדברים מתיחסים אל תשועת', ולפי שהיתה פנת תחיית המתים קשה על השכל לצייר' לכן הוצרך לעשות עלי' טענה באומרו האני אשביר ולא אוליד והנ' אשביר אינה מלשון משבר כ"א מלשון שבר על שב' יאמ' האני אשביר את ישראל בגלות שמתו בו ובשמרם את תורתי קבלו צרות רבות ושבר עצום ולא אוליד ולא אחי' אותם בעת התשוע' והגאול', באמת מן הראוי הוא שיזכו בה ואם אני המוליד אדם הראשון מעפר האדמ' וכל בריות מראשית מלא דבר איך אהי' עצור ובלתי יכול להחיות את המתים והוא אומרו אם אני המוליד ועצרתי אמר אלקיך, וכן ת"י הפסו' הזה כפי מלותיו עם היות שכיוון בפי' לקבוץ גליות שתרגם אנא אלהא בריית עלמא מבראשית אמר ה' בדרית יתכון לביני עממיא אף אנא עתיד לאכנשא גלוותך אמר אלקיך, הנה פי' אשביר מענין שבר וחרבן הגלות ופיר' אני הוא המוליד על בריאת העולם כמו שפי', אבל אין ספק שעל הקמים בתחייה אמרו הנביא, ולכן ביאר הסבה למה יחיה מתי ישראל באומרו (י) שמחו את ירושלם וגילו בה כל אוהביה שישו אתה משוש כל המתאבלים עליה ר"ל ראוי הוא שכל אוהבי ירושלם וחסידי' שמתו בגלות מתאבלים עליה ישמחו וישישו עמה בגאולתה, (יא) כדי שכמו ששבעו מהצרות בחרבנה בגלותה כן יינקו וישבעו משוד תנחומיה שהוא מלשון ושוד מלכים תינקי וזה בדברים הגשמיים, וגם כן למעו ימוצו ויתענגו מזיו כבודה כשתשוב השכינה לתוכה והנבואה למקומה ושאר הדברים הרוחניים, (יב) לפי שכה אמר ה' להיות נוטה אל ירושלם השלום וכבוד הגוים כנהר וכנחל שוטף שיבא במרוצה הן יבא שלומם וכבודם פתאום יחד, ואותם הקמים בתחייה והעולים בגולה כולם יזכו ויינקו ממנו והוא אומרו על צד תנשאו ועל ברכי' תשעשעו שהוא כולו משל כאשר ישא האומן את היונק וישעשעהו, ואמר כבוד גוים להגיד שיזכו לכבוד הגוים ועשרם שלא יגעו בהם, (יג) וכאיש אשר אמו תנחמנו שתנחומיה הם בחמלה רבה כן אנכי אנחמכם, וזה אין ראוי שיהיה כי אם במקום הצער וזהו אומרו ובירושלם תנוחמו:

והמליטה. כן נקרא לידת הולד כמו ותמלט ובקעה (לעיל לד) (ח) היוחל. חלה. הם מלשון חיל:

וכנגד אותם הקמים בתחייה אמר (יד) וראיתם ושש לבכם ועצמותיכם כדשא תפרחנה רוצה לומר שיראו התשועה בעיניהם הגשמיים, והעצמות היבשות תפרחנה כדשא ובאמצעות זה תודע יד ה' את עבדיו שידעו הכל כי יש אלקים בישראל, ומלבד זה הנה הש"י יקח נקמתו מן האומות והוא אומרו וזעם את אויביו, (טו) כי באש ה' יבא וכסופה מרכבותיו שהן גזרותיו היורדות מן השמים להשיב בחמה אפו וגערתו בלהבי אש רוצה לומר להשיב אפו שהיה על ישראל על האומות בחמתו עליהם והוא מלשון פן יראה ה' ורע בעיניו והשיב מעליו אפו (משלי כד, יט) וכמ"ש אם שנותי ברק חרבי אשיב נקם לצרי (דברים לב, מא), וה"ר יוסף קמחי פירש להשיב מלשון שביב כאלו אמר להבעיר בחמה אפו, ולפי שאמר כי באשר ה' יבא וגערתו בלהבי אש, ביאר הנביא שלא נאמר האש ההוא בדרך המשליי כי אם על פי פשוטו לפי שכאשר תהיה נקמת האומות יתחברו שני הדברים יחד חרב איש באחיו ביניהם ואש וגפרית ורוח זלעפות מאת ה' מן השמים, וכמו שאמר יחזקאל (יחזקאל לח, כא) חרב נאם ה' אלקים חרב איש באחיו ונשפטתי אתו בדבר ובדם וגשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית אמטיר עליו, וע"ז אמר כאן (טז) כי באש ה' נשפט רוצה לומר אש וגפרית מלמעלה ובחרבו את כל בשר שהיא חרב האומות איש ברעהו ובזה האופן ירבו חללי ה'.

בטרם תחיל ילדה בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר ידוע שמיד בו ביום שנחרב בהמ"ק נולד משיח ושאם היו נמולים היו נגאלים מיד וז"ש והמליטה זכר או יאמר דשירת הים היה נאמרה בל' נקבה את השירה הזאת ולע"ל נאמר בלשון זכר שיר חדש. ואמ"ו דהנה בימי בית ראשון היה השכינה כביכול כזכר שמשפיע הנקיבה היא המקבלת והיו ישראל כנקיבה שקבלו השפע מהקב"ה ולעומת זה היו הכרובים בקדשי קדשים כדמות זכר ונקיבה ואגב נתרץ קושית הריטב"א שמקשה על הא דאי' בגמ' בשעה שנכנסו שונאים להיכל מצאו הכרובים שהיו מעורין זה בזה ומק' הריטב"א הא אי' בגמרא כתיב ופניהם איש אל אחיו וכתיב ופניהם אל הבית הא כיצד כאן בזמן שישראל עושין רצונו ופניהם איש אל אחיו. כאן שאין עושין רצונו. והלא בזמן החורבן לא היו עושין רצונו ולמה היו פניהם איש אל אחיו אבל לפי הנ"ל ניחא שבו ביום נתכפרו עונותיהם לכן היו מעורין. והיות שהיו ערלים ושלא היו נימולים לא זכו ליגאל מיד כנ"ל וזהו נמי והמליטה זכר והבן:

3585 / (ישעיה סו,ז) / והמליטה
אישמוציי"ר / esmucier / להוציא מהמחבוא
"כל יציאת דבר בלוע קרוי המלטה". כאן מדובר בהוצאת הוולד ממעי אמו.