Comentario sobre Salmos 42:4
הָֽיְתָה־לִּ֬י דִמְעָתִ֣י לֶ֭חֶם יוֹמָ֣ם וָלָ֑יְלָה בֶּאֱמֹ֥ר אֵלַ֥י כָּל־הַ֝יּ֗וֹם אַיֵּ֥ה אֱלֹהֶֽיךָ׃
<span class="x" onmousemove="Show('perush','El Rambam explica esta parte del versículo en el <b>2º Capítulo</b> de Las Leyes de los Fundamentos de la Torá.',event);" onmouseout="Close();">Mi alma tiene sed de Dios, del Dios vivo</span>: ¡Cuándo vendré, y pareceré delante de Dios!
רש"י
היתה לי דמעתי לחם. מכאן שהצרה משבעת את האדם ואינו מבקש לאכול וכן הוא אומר בחנה ותבכה ולא תאכל (שמואל א א׳:ז׳):
Ask RabbiBookmarkShareCopy
רד"ק
היתה לי דמעתי. שאבכה מדברי האויבים והדמעה תמידה לו ביום ובלילה כמו המאכל כלומר אין יום שלא אבכה פעמים, וי"מ שיבכה בעת המאכל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy
אלשיך
ואם תאמר אלי ה' כי אחר שחננתני ה' דעה והשכל בעוד שבי נשמת חיים למה לא ארגיש גם אני חסרוני על גלותי כי אם הנפש לבדה לז"א היתה לי דמעתי כו' ולומר הנה זה יתרון הנפש כי גם מה שאינו נגלה לפני תרגיש ותבחין אך הגוף גם כי רוח אלהים בקרבו וכי דעת וכי שיג לו לא יתפעל ממה שאינו נגד עיניו כי הנה נא דבר אחד שאני מרגיש כמות על היותי רואה בעיני עד רדת דמעותי מצרתי והוא כי היתה לי דמעתי כו' הלא הוא מה ששם שמים מתחלל חלילה באמרם לישראל איה אלהיך כלומר בגלות הזה שאינו מושיעך וח"ו מטילים פגם כלפי מעלה ובזה אפילו החומר ירגיש וזהו היתה לי דמעתי כו' באמור אלי כו' ולהגדיל הדבר אמר יומם ולילה לומר כי אני בוכה יומם ולילה על מה שאומרים לי ביום לבד איה אלהיך וז"א היתה לי דמעתי לחם יומם ולילה בעד אמור לי כל היום כו' כ"כ אני מצטער עד סור ממני תאות האכילה מרוב הבכי כי אשר אוציא אש דאגתי חוצה הוא לי לשבעה במקום לחם.
Ask RabbiBookmarkShareCopy