Comentario sobre Salmos 42:7

אזכרך מארץ ירדן. ממה שעשית לנו בירדן והרי חרמון אחר כל הכעס שהכעסנוך בשטי', הובשת לנו את הירדן:

אלהי. כלומר על כן תשתוחח עלי ותהמה כשאזכרה שהיינו רגילים לבא מארץ ירדן לעלות לבית המקדש וכן אום שהיו יושבים בהר חרמון וכן מהר מצער זכר קצות א"י שהיו עולים לרגל, כי הר חרמון מעבר הירדן מזרחה והר מצער לא נמצא, ואולי יהי' מעבר הירדן ואפשר שהיה ציעור הנזכר בערי יהודה שהיה בהר:

ואחרי כן שב כללות ישראל כלפי ה' ואומרים אלהי עלי כו' לומר היתכן שבהיות אתה אלהי כאב לי יהיו לי דורשי שלומי ודואגים על צרתי זולתך ומי קרוב לבן יותר מאביו וזהו אלהי בהיותך אלהי היתכן עלי תהיה נפשי תשתוחח שעל בניך ועל פועל ידיך יהיו אפוטרופסים זולתך על כן אזכרך כו' לומר אם מה שהרחקת ממני הוא על העדר זכותי הלא אזכרך מארץ ירדן בערבות מואב על ירדן ירחו סמוך לעון שטים הכנסתני לא"י ולמקדשך וגם חרמונים הם סיחון ועוג שבהר חרמון הוא שריון שנתתם בידנו בנסענו מהר ההר הוא הר מצער שהוא הר קטן ומצער שעל הר גדול כי שם פשענו ומרינו ונשוב מצרימה שמונה מסעות כנודע לולא חרב נוקמת של שבט לוי שהפילה כמה מישראל ולגמרי כמה משפחות משמעון ובנימין וגם נסענו מהר מצער לא מנעת ממנו מלכבוש את החרמונים סיחון ועוג כלומר וגם אתה אל תפן אל רשענו ומהר לגאלנו ונראה פני אלהים:

על כן. על אשר:

אלהי - תשוב מה תשתוחחי.

אלהי. כאלו תחזור הנפש להתרעם שוב ואומרת אתה אלהי הנה נפשי עלי תשתוחח על אשר אזכור הטובה שהיה לי ממך אשר הלכנו אל בית ה׳‎ מארץ ירדן וכו׳‎ וזכר המקומות ההם על כי היו בקצה גבול ארץ ישראל:

אלהי. בס"ס יש געיא באל"ף בין שוא לסגול:

אלהי, (חלק ב') מתחיל התאוננות השני על שעתה אותותינו לא ראינו ונעדרו הנסים והנפלאות, ועז"א אלהי עלי נפשי תשתוחח על ענין שני, כי על כן אזכרך מארץ ירדן וחרמונים, שאזכור הנסים שעשית מקדם אצל הירדן ואצל הרי חרמון מהר מצער של הרי חרמון, שהיה מחולק להר גדול וקטן ועל ההר המצער היו רוב הנסים בעת מלחמת כנען:

מהר מצער. מהר סיני שהוא צעיר לשאר ההרים אחר שהכעסנוך בו במעשה העגל סלחת לעונינו והלכת עמנו, כל אלה אני זוכר' שמנעת מלהטיב לי וגזרותיך מתחדשות עלי זו אחר זו:

וחרמונים. הרי חרמון:

וטעם מארץ ירדן – שהיו באים למועדים מעבר הירדן מזרחה.

מצער. כך שם ההר:

וטעם חרמונים הרים, גם מצער שם הר.