Halakhah sobre Eclesiastés 5:4

אמנם אם קידשה מפורש על מנת שלא יהיה עליה כל נדר, אמרו בירושלמי אפילו נמצא שנדרה שלא תאכל חרובין שכמעט אין דרך בני אדם לאוכלם כלל – אינה מקודשת כיון שפירש כל נדר, וכן כתבו הפוסקים. ויש להסתפק אם דווקא השייך לעינוי נפש אף שהוא עינוי קטן שבקטנים אבל כל שאין שייך כלל לעינוי נפש שאין הבעל יכול להפר לא נכלל אף בלשון כל נדר דאמרינן כל נדר שיש בזה קצת עינוי או בינו לבינה אבל לשארי נדרים לא כיוון, או אפשר שאם נמצא עליה איזה מין נדר בטלו הקדושין, והירושלמי והפוסקים נקטו חרובין לרבותא, וכן הדעת נותנת דלשון כל נדר כלול הכל וכמה בני אדם מקפידין על כל מין נדר דעון נדרים גדול הוא ו"טוֹב אֲשֶׁר לֹא תִדֹּר" כתיב (קהלת ה ד), וזה שאין ביד הבעל להפר נדרי אשתו לבד עינוי נפש ושבינו לבינה – זהו מגזירת התורה, אבל זה שהתנה וודאי כוונתו היתה לכל מין נדר, ומ"מ למעשה אין להקל וצריכה גט בלא כתובה [נ"ל].

אדם שגמר בלבו צריך להוציא בשפתיו. ואם אדם שדובר אמת בלבו חושב וגומר בלבו יכתוב שלא ישכח מחשבותיו ולא יחל דברו. ואם אינו יכול לעמוד בו ילך אצל חכם ויתיר למחשבותיו אע"פ שלא הוציאם בשפתיו אלא שגמר בלבו. לפיכך על כל מחשבותיו יהרהר שלא יהא במחשבותיו כלום כל זמן שלא הוציאם בפיו. אע"פ שכתוב (תהלים קיט קו) נשבעתי ואקיימה לשמור מצותיך לא ישבע בזמן הזה ולא ידור לעשות מצוה שמא לא יקיים. וכתיב (קהלת ה ד) טוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם או לא תקיים: