וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֜לֶךְ אֶל־שִׁמְעִ֗י אַתָּ֤ה יָדַ֙עְתָּ֙ אֵ֣ת כָּל־הָרָעָ֗ה אֲשֶׁ֤ר יָדַע֙ לְבָ֣בְךָ֔ אֲשֶׁ֥ר עָשִׂ֖יתָ לְדָוִ֣ד אָבִ֑י וְהֵשִׁ֧יב יְהוָ֛ה אֶת־רָעָתְךָ֖ בְּרֹאשֶֽׁךָ׃
Dijo además el rey á Semei: Tú sabes todo el mal, el cual tu corazón bien sabe, que cometiste contra mi padre David; SEÑOR pues, ha tornado el mal sobre tu cabeza.
גן נעול
ואולם כבר אמרנו ששמעי התנצל נגד דוד שבתום לבבו עשה מה שעשה, ושטעה במחשבתו לחשוב שמותר לקלל למלך כמוהו. ואם היה מחשבת לב שמעי כדברי פיו, היה ראוי לפוטרו ממות, לפי שלא במרד ולא במעל דבר. אלא שלא האמין דוד לדבריו, ועם כל זה לא היה אפשר לדונו בלי סבה ועילה אחרת. ולכן הוסיף "וידעת את אשר תעשה לו", כלומר אתה בני יש בלבך דעת אלהים נוסף על חכמתך, ובדעתך תדע את אשר תעשה לו, לבקש עליו עילה לנסותו בו; אם אמת הדבר שטעה או שמעל מעל. ולברר לו שבמרד ובמעל קלל את המלך, ואז תרד שיבתו בדם שאולה. וכן עשה שלמה שצוהו לשבת בירושלים ולא יֵצא מן העיר. וידע שלמה שאם שמעי חייב, יתן השם ברוך הוא מכשול לפניו וישתבש במחשבתו לצאת מן העיר, ואז יתברר ששמעי חייב על קללתו. וזהו מדרכי "דעת אלהים", וכמו שיתבאר במקומו בעז"ה. וכן קרה לשמעי שברחו שני עבדיו לגת ויצא מירושלים לרדוף אחריהם, ואין סּכלות גדולה מזאת לעבור על שבועת ה' ועל מצות המלך עבור דבר נקל כזה! ואולם מעת ה' היתה זאת להשיב עליו רעתו שעשה לדוד, וכמו שאמר לו שלמה (מל"א ב, מד) "אתה ידעת את כל הרעה אשר ידע לבבך אשר עשית לדוד אבי והשיב יי' את רעתך בראשך". כלומר אעפ"י שהתנצלת בפיך לאמר שבתום לבבך עשית כן, הנה לאיש כמוך תוכל להטעות, אבל בלבבך ידעת את כל הרעה אשר עשית, ושבשקר התנצלת. והשם ברוך הוא בוחן לבבות, ולכן הוא נפרע ממך עתה, שהסכלת עֲשֹׂה לעבור את שבועת ה' ואת מצות המלך למען שלם גמול לך רעתך. והפירוש הזה מתוקן.