Midrash sobre Génesis 5:53

בדמות אלהים עשה אותו. ופירוש עשה תיקון, כמו לא עשה שפעמו (ש"ב יט כה). וכיצד עשה אותו בדמותו שנתן לו חכמה ובינה מעין חכמה של מעלה שקרא שם לכל בריה:

עשר תעשר. אמר משה רבונו של עולם מכאן מוציאין מעשר, א"ל הקב"ה כי שאל נא לדור רישון וכונן לחקר אבותם וגו', הלא הם יורוך יאמרו לך וגו' (איוב ח ח י), כיצד אדם שת אנוש (דה"א א א). מאדם ועד נח עשרה דורות, ולקחתי את העשירי, ומנח ועד אברהם עשרה דורות, ולקחתי את העשירי שהוא אברהם, ולכך כתיב הלא הם יורוך ויאמרו לך להוציא אחד מעשרה. שנה בשנה (דברים טו כ). אם הוצאת מעשר בשנה זו, אתה זוכה לשנה אחרת, אמר רבי אבא בר כהנא קשה של מעשרות בכל התורה, כתיב לא תנסו את ה' אלהיכם (דברים ו טז), ובמעשרות כתיב [הביאו את כל המעשר וגו'] ובחנוני נא בזאת וגו' (מלאכי ג י), ומי בחן המעשרות, דורו של חזקיהו, שנאמר וידרוש יחזקיהו (המלך) [וגו'] על הערמות, ויאמר [אליו] עזריהו הכהן הראש לבית צדוק [וגו'] אכול (ושתה) [ושבוע] והותר וגו' למה כי [ה'] ברך (ה') את עמו (דה"ב לא ט י), אמר הקב"ה בעולם הזה דור אחד ברכתי, אבל לעתיד לבא לעולם הבא אני מברך את ישראל, שנאמר עוד יאמרו [את] הדבר הזה (בהר ה' ובירושלים ובכל ערי יהודה) [בארץ יהודה ובעריו בשובי את שבותם] יברכך ה' נוה (קדש) צדק הר הקדש (ירמיה לא כג).

וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ, עֲשָׂרָה רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם, אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד, וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, וְאֶחָד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם. אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, כט): מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרַרָה ה'. וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה. וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, א): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יז, א): אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר. וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי דָוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד שָׁלשׁ שָׁנִים. וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד שֶׁמִּתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם, דִּכְתִיב (עמוס ח, יא): וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל עִקַּר אַוְותֶנְטִיָּיה שֶׁלָּהֶם הָיָה רָאוּי לָבוֹא בִּימֵי שָׁאוּל וְלֹא הָיָה רָאוּי לָבוֹא בִּימֵי דָוִד, וְעַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה וְלֹא יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, גִּלְגְלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ אֵצֶל דָּוִד, שֶׁהוּא גְּרוֹפִית שֶׁל זַיִת וְהָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בּוֹ, מַתְלָא אָמַר שִׁילָה חֲטָא וְיוֹחָנָא מִשְׁתַּלְּמָא, כָּךְ כֻּלָּם לֹא בָאוּ בִּבְנֵי אָדָם שְׁפוּפִין אֶלָּא בִּבְנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁהָיוּ יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶן. רַבִּי חִיָּא בְּשֵׁם רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר, לְזַגָּג שֶׁהָיְתָה בְּיָדוֹ קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת דְּיוֹטְרִיטוֹן, וְכֵיוָן שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וְתוֹקְעָהּ וְאַחַר כָּךְ תּוֹלֶה קֻפָּתוֹ. כָּךְ כֻּלָּם לֹא בָאוּ בִּבְנֵי אָדָם שְׁפוּפִין אֶלָּא בִּבְנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים. רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוָה קָרֵי עֲלֵיהוֹן (ישעיה מ, כט): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ שְׁנַיִם בָּאוּ בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ. רָעָב שֶׁהָיָה בִּימֵי אֵלִיָּהוּ שֶׁל בַּצֹרֶת הָיָה, שָׁנָה עָבְדַת שָׁנָה לָא עָבְדַת, אֲבָל רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁל מְהוּמָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף. רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם סְאוֹת הָיוּ וְנַעֲשׂוּ אַרְבָּעִים וְאַחַת, וְהָא תָּנֵי לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ סָאתַיִם לְקוּחוֹת בְּשֶׁקֶל, אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל אֵימָתַי בִּזְּמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח, אֲבָל מוֹצֵא לִקַּח אֲפִלּוּ סְאָה בְּשֶׁקֶל לֹא יֵצֵא יִשְׂרָאֵל חוּצָה לָאָרֶץ. וְהָא תַנְיָא בִּשְׁעַת הַדֶּבֶר בִּשְׁעַת מִלְחָמָה כְּנֹס הָרֶגֶל, וּבִשְׁעַת רְעָבוֹן פַּזֵּר הָרֶגֶל, לָמָּה נֶעֱנַשׁ אֱלִימֶלֶךְ, עַל יְדֵי שֶׁהִפִּיל לִבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל עֲלֵיהֶם, לְבוּלְיָטִין שֶׁהָיָה שָׁרוּי בִּמְדִינָה, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה סְבוּרִין עָלָיו וְאוֹמְרִים שֶׁאִם יָבוֹאוּ שְׁנֵי בַּצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְסַפֵּק אֶת הַמְּדִינָה עֶשֶׂר שָׁנִים מָזוֹן, כֵּיוָן שֶׁבָּאת שְׁנַת בַּצֹּרֶת יָצְתָה לָהּ שִׁפְחָתוֹ מְעַיְּלַת בְּסִידְקִי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ, וְהָיוּ בְּנֵי הַמְּדִינָה אוֹמְרִים, זֶהוּ שֶׁהָיִינוּ בְּטוּחִים עָלָיו שֶׁאִם תָּבוֹא בַּצֹּרֶת הוּא יָכוֹל לְפַרְנֵס אוֹתָנוּ עֶשֶׂר שָׁנִים, וַהֲרֵי שִׁפְחָתוֹ עוֹמֶדֶת בְּסִידְקִי וְקֻפָּתָהּ בְּיָדָהּ. כָּךְ אֱלִימֶלֶךְ הָיָה מִגְּדוֹלֵי הַמְּדִינָה וּמִפַּרְנָסֵי הַדּוֹר, וּכְשֶׁבָּאוּ שְׁנֵי רְעָבוֹן אָמַר עַכְשָׁיו כָּל יִשְׂרָאֵל מְסַבְּבִין פִּתְחִי, זֶה בְּקֻפָּתוֹ וְזֶה בְּקֻפָּתוֹ, עָמַד וּבָרַח לוֹ מִפְּנֵיהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: וַיֵּלֶךְ אִישׁ מִבֵּית לֶחֶם יְהוּדָה.

ספר חנוך: או ספרא דחנוך, מיוחס לחנוך בן ירד שנאמר בו "ויתהלך חנוך את האלהים ואיננו כי לקח אותו אלהים" (בראשית ה׳ כ״ד), ויונתן תרגם "והא ליתוהי עם דיירי ארעא ארום איתנגיד וסליק לרקיעא במימר קדם ה׳ וקרא שמיה מטטרון ספרא רבה", המאמר הזה נוסד על אגדת ספר היכלות לר׳ ישמעאל כהן גדול ונקרא ג״כ ספר חנוך, כי מתחיל מהפסוק ויתהלך חנוך את האלהים וגו׳ אמר ר׳ ישמעאל כשעליתי למרום וכו׳ שאלתי את מטטרון מפני מה קורין אותך בשמי מרומים נער? השיב ואמר לי מפני שאני חנוך בן ירד, כשחטאו דור המבול ואמרו לאל סור ממנו ודעת דרכיך לא חפצנו הצילני הקב"ה מפניהם והעלני להיות לעד עליהם בשמי מרום לכל באי העולם שלא יאמרו רחמן אכזר הוא, מה חטאו וכו׳ לפיכך העלני בחייהם לעיניהם בשמי מרום להיות עד עליהם לעוה״ב, וזיווגני הקב״ה במרום לשר ולנגיד בין מלאכי השרת (בית המדרש ח״ה 171), ורובי פרקיו מתחילין אר״י כ״ג אמר לי מטטרון וכו'. ע״ע היכלות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

זכר ונקבה בראם. שני פרצופין היו לו לאדם אחור וקדם:

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

אָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ בְּשֵׁם רַבִּי הוּנָא אָבִיו שֶׁל רַבִּי אֶחָא, הַנּוֹאֵף וְהַנּוֹאֶפֶת עוֹבְרִים עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת. אָמַר לוֹ: עַל תִּשְׁעָה אָנוּ מוֹדִים. כֵּיצַד, עַל אָנֹכִי, שֶׁכָּל הַנּוֹאֵף אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, כּוֹפֵר בְּהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּחֲשׁוּ בַּה' וַיֹּאמְרוּ לֹא הוּא (ירמיה ה, יב). לֹא הוּא, שֶׁכָּתוּב בּוֹ, כִּי אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ אֵל קַנָּא (דברים ה, ט). וּשְׁתֵּי פְּעָמִים אָמוּר בַּסּוֹטָה, וְעָבַר עָלָיו רוּחַ קִנְאָה וְקִנֵּא אֶת אִשְׁתּוֹ. וְלָמָּה שֵׁנִי פְּעָמִים. לְפִי שֶׁהוּא מְקַנֵּא לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וּלְבַעֲלָהּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, כִּי מִנְחַת קְנָאוֹת הִיא, שֶׁהֵן שְׁתֵּי קְנָאוֹת. לֹא תִּשָּׂא אֶת שֵׁם ה' אֱלֹהֶיךָ לַשָּׁוְא, שֶׁהוּא נוֹאֵף, וְנִשְׁבַּע עַל שָׁוְא שֶׁלֹּא עָשָׂה. כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ, שֶׁהַמְּנָאֶפֶת מִתְעַבֶּרֶת מִמֶּנּוּ, וְאוֹמֶרֶת לְבַעֲלָהּ, מִמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. וְהָעֻבָּר גָּדוֹל וְעוֹמֵד וּמְכַבֵּד לִפְנֵי בַּעֲלָהּ, סָבוּר שֶׁהוּא אָבִיו, וְאֵינוֹ אָבִיו. וְעוֹבֵר בַּשּׁוּק וּמַכֶּה אֶת הַנּוֹאֵף שֶׁנִּתְעַבֵּר מִמֶּנּוּ, סָבוּר שֶׁאֵינוֹ אָבִיו, וְהוּא אָבִיו. לֹא תִּרְצַח, שֶׁהַנּוֹאֵף נִכְנָס עַל מְנָת שֶׁאִם יִתָּפֵשׂ, יַהֲרֹג אוֹ יֵהָרֵג. לֹא תִּנְאַף, וַדַּאי שֶׁהוּא נוֹאֵף. לֹא תִּגְנֹב, שֶׁהוּא גּוֹנֵב מְקוֹר חֲבֵרוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעַם (משלי ט, יז). לֹא תַעֲנֶה בְרֵעֲךָ, שֶׁמֵּעִידָה עֵדוּת שֶׁקֶר לְבַעֲלָהּ, וְאוֹמֶרֶת שֶׁמִּמְּךָ אֲנִי מְעֻבֶּרֶת. לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ, לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ שָׂדֵהוּ עַבְדּוֹ, הַפָּסוּק כֻּלּוֹ שֶׁהַנּוֹאֵף חוֹמֵד אֵשֶׁת חֲבֵרוֹ, חוֹמֵד כָּל אֲשֶׁר לוֹ. כֵּיצַד, כְּשֶׁבַּעֲלָהּ נִפְטָר מִן הָעוֹלָם, וּבַעְלָהּ זֶה סָבוּר שֶׂאוֹתוֹ הַבֵּן שֶׁלּוֹ, עוֹמֵד הַבַּעַל וְכוֹתֵב לוֹ דַּיְיתִיקֵי מִכָּל נְכָסָיו וּמוֹרִישׁוֹ וְנוֹחֲלוֹ כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לוֹ, וְאֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁאֵינוֹ בְּנוֹ, נִמְצָא הַנּוֹאֵף חוֹמֵד כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ לַחֲבֵרוֹ. אָמְרוּ לוֹ לְרַבִּי חֲנִינָא, הֲרֵי אָמַרְנוּ תִּשְׁעָה. אֶלָּא זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת, כֵּיצַד הוּא עוֹבֵר עָלָיו. אָמַר לָהֶם אֲנִי אוֹמֵר לָכֶם, פְּעָמִים שֶׁבַּעַל הַסּוֹטָה כֹּהֵן, וְאִשְׁתּוֹ כֹּהֶנֶת, וְיִשְׂרָאֵל נוֹאֵף וּבָא עָלֶיהָ וְהִיא יוֹלְדָה מִמֶּנּוּ. סְבוּרִים בּוֹ שֶׁהוּא בֶּן כֹּהֵן, וְעוֹמֵד אוֹתוֹ הַתִּינוֹק וּמְשַׁמֵּשׁ בְּבֵית הַמִּקְדָּשׁ וְעוֹרֵךְ עֵצִים וּמַעֲלֶה עוֹלוֹת בְּשַׁבָּת, וְנִמְצָא מְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת, הֲרֵי שֶׁהַסּוֹטָה עוֹבֶרֶת עַל עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת עִם הַנּוֹאֵף. עָלֶיהָ אָמַר שְׁלֹמֹה, וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת אֶת הָאִשָּׁה אֲשֶׁר הִיא מְצוֹדִים וַחֲרָמִים (קהלת ז, כו). מַהוּ מְצוֹדִים וַחֲרָמִים, צָדָה בָּעוֹלָם הַזֶּה וְצָדָה בָּעוֹלָם הַבָּא. הַחֵרֶם הַזֶּה צָד בַּמַּיִם וְאֵינוֹ צָד בַּיַּבָּשָׁה. אֲבָל הָאִשָּׁה צָדָה בַּמַּיִם וְצָדָה בַּיַּבָּשָׁה. וּמוֹצֵא אֲנִי מַר מִמָּוֶת. דֶּרֶךְ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל לֹא קוֹלָנִיּוֹת, וְלֹא הוֹלְכוֹת רֶגֶל רָמָה, וְלֹא פְּרוּצוֹת בִּשְׁחוֹק. וְאִם הָיְתָה פְּרוּצָה בְּאַחַת מֵהֶן, מַתְרֶה בָּהּ עַל פִּי שְׁנַיִם עֵדִים וְאוֹמֵר לָהּ, מַה לְּךָ לִשְׂחֹק עִם פְּלוֹנִי, מַה לְּךָ לְדַבֵּר עִמּוֹ. אִם דִּבְּרָה, עַד עַכְשָׁו מֻתֶּרֶת לְבֵיתָהּ וְאוֹכֶלֶת בִּתְרוּמָה. נִכְנְסָה עִמּוֹ בַּסֵּתֶר וְשָׁהֲתָה כְּדֵי טֻמְאָה, אֲסוּרָה לְבֵיתָהּ וְלֶאֱכֹל בִּתְרוּמָה.

אדם חיה עד שנולד שת מאה ושלשים שנה. היא שנת ק״ל ליצירה ושני חייו תתק״ל. שת חיה עד שנולד אנוש מאה וחמש שנה. היא שנת רל״ה ליצירה ושני חייו תתקי״ב שנה. אנוש חיה עד שנולד קינן תשעים שנה. היא שנת שכ״ה ליצירה ושני חייו תתק״ה שנה. קינן חיה עד שנולד מהללאל שבעים שנה. היא שנת שצ״ה ליצירה ושני חייו תתק״י שנה. מהללאל חיה עד שנולד ירד ששים וחמש שנה. היא שנת ת״ס ליצירה ושני חייו תתצ״ה שנה. ירד חיה עד שנולד חנוך מאה וששים ושתים שנה. היא שנת תרכ״ב ליצירה ושני חייו תתקפ״ב שנה. חנוך חיה עד שנולד מתושלח ששים וחמש שנה. היא שנת תרפ״ז ליצירה. ויתהלך חנוך את האלקים שלש מאות וששים וחמש שנה. ואיננו כי לקח אותו אלקים. היא שנת תתקפ״ז ליצירה. מתושלח חיה עד שנולד למך מאה ושמונים ושבע שנים. היא שנת תתע״ד ליצירה ושני חייו תשע מאות וששים ותשע שנים. למך חיה עד שנולד נח מאה ושמונים ושתים שנה. היא שנת אלף נ״ו ליצירה ושני חייו שבע מאות ושבעים ושבע שנה. כיון שבא המבול היה נח בן שש מאות שנה. היא שנת אלף תרנ״ו ליצירה. וג׳ מאות וחמשים שנה חיה נח לאחר המבול. נמצא מת נח דור עשירי שנת ב׳ אלפים ושש שנה ליצירה. עשרה שנים אחר הפלגה. הרי עשרה דורות.

ויקרא את שמם אדם. מיכן שהאשה נקראת אדם, וכן הוא אומר כתפארת אדם לשבת בית (ישעיה מד יג):

כָּל מִי שֶׁהַמָּקוֹם מִתְעַסֵּק בּוֹ לְהַעֲמִיד מִמֶּנּוּ אֻמָּה אוֹ שַׁלְשֶׁלֶת יוּחֲסִין הָיָה הַמָּקוֹם מִתְעַסֵּק בּוֹ כָּעִנְיָן הַזֶּה לִכְתֹּב בּוֹ תּוֹלְדוֹת, שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה תּוֹלְדוֹת בַּכְּתוּבִים, הָרִאשׁוֹן (בראשית ב, ד): אֵלֶּה תוֹלְדוֹת הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ, (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, (בראשית ו, ט): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת נֹחַ, (בראשית י, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ, (בראשית יא, י): אֵלֶּה תּוֹלְדֹת שֵׁם, (בראשית יא, כז): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת תֶּרַח (בראשית כה, יב) (בראשית כה, יט) (בראשית לו, א) (בראשית לז, ב): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת יִשְׁמָעֵאל, יִצְחָק, עֵשָׂו, יַעֲקֹב, אֵלּוּ עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת נִתְעַסֵּק בָּהֶן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לִבְראוֹת עוֹלָם וּלְהַעֲמִיד אֻמּוֹת, וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם כָּתַב הַמָּקוֹם תּוֹלְדוֹתָם, אֶחָד לְשַׁלְשֶׁלֶת הַמַּלְכוּת, וְאֶחָד לְשַׁלְשֶׁלֶת הַכְּהֻנָּה, (רות ד, יח): וְאֵלֶּה תּוֹלְדוֹת פָּרֶץ, לְהַעֲמִיד שַׁלְשֶׁלֶת הַמַּלְכוּת הֵימֶנּוּ, (במדבר ג, א): וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת אַהֲרֹן וּמשֶׁה, בִּשְׁבִיל שַׁלְשֶׁלֶת הַכְּהֻנָּה.

אדם - זה אדם הראשון ואשתו, שנאמר ויקרא את שמם אדם (בראשית ה׳), ואדם - כל בניו, שנאמר אדם ילוד אשה (איוב י״ד), ואדם - עמי הארץ, שנאמר אכן כאדם תמותון (תהלים פ״ב), ואדם - איש ולא אשה, שנאמר וכל בכור אדם בבניך תפדה (שמות י״ג), ואדם - אשה ולא איש, שנאמר כְּתִפְאֶרֶת אָדָם לָשֶׁבֶת בָּיִת (ישעיה מ"ד י"ג), ואדם - שם עיר, שנאמר הַרְחֵק מְאֹד מֵאָדָם הָעִיר (יהושע ג' ט"ז).

בעל לקח טוב מבאר את התורה וחמש מגילות ע״פ מדרשי התלמוד והמדרשים הקדמונים. הוא השתמש גם בספרי הדרוש שקדמו לו אף שאינו מזכיר שם מחברם, ומביא את ספר יצירה בתחלת פ׳ בראשית, מדרש ילמדנו, היכלות דר׳ ישמעאל, מדרש אבכיר, יוסיפון העברי (עי' מנות הלוי קמ״ד לר״ש אלקבץ), ומזכיר את ר׳ אלעזר הקליד (תזריע ט״ז), ר' שבתי דונולו (בראשית א'), ר' מנחם בן סרוק, ר׳ משה הדרשן, בן אשר ובן נפתלי. הוא מפרש הכתוב על פי פשוטו ובדרך דרוש ורמז, ומשתדל לפרש המליצות הגשמיות בתנ"ך ובתלמוד בדרך משל. הרבה מאמרים שנכתבו בעיקרם בלשון ארמית מתרגם ללשון עברית, והמלות הזרות ביונית עתיקה או רומית משמיט בהעתקתו ומעמיד תחתיהן תרגומן בעברית או בלשון יונית המאוחרת המובנת בזמנו. בחלק המצות שבתורה הוא מוסיף על מדרש הכתובים מספר שאלתות לרב אחאי גאון אף שאינו מזכירו בשם, ולפעמים מבאר ההלכות לפי שקול דעתו. הוא מפרש דברים רבים ע״פ יסודי הדקדוק הניקוד והטעמים ומשפטיהם (בראשית ה׳ כ״ט).

חד "זה ספר תולדות" (בראשית ה, א) בנפש‏,

שֶׁכְּשֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹלָמוֹ מַה כְּתִיב שָׁם, וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי (בראשית ב, ג). וְכֵן כְּשֶׁבָּרָא אֶת הַחַיּוֹת וְאֶת הָעוֹפוֹת, וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים (בראשית א, כה). וְכֵן בָּאָדָם, וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם (בראשית ה, ב). וְכֵן בַּשְּׁרָצִים. וְכֵן לְעִנְיַן מָזוֹן.

סב אָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, בִּלְשׁוֹן אֲרַמִּי סִפֵּר, שֶׁנֶּאֱמַר: (שם) "וְלִי, מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל", וְהַיְנוּ דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית ה׳:א׳) "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מְלַמֵּד, שֶׁהֶרְאָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו. כֵּיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְדוֹרוֹ שֶׁל רַבִּי עֲקִיבָא, שָׂמַח בְּתוֹרָתוֹ, וְנִתְעַצֵּב בְּמִיתָתוֹ. אָמַר: "וְלִי מַה יָּקְרוּ רֵעֶיךָ, אֵל". וְאָמַר רַב יְהוּדָה, אָמַר רַב: אָדָם הָרִאשׁוֹן, מִין הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ג׳:ט׳) "וַיִּקְרָא ה' אֱלֹהִים אֶל הָאָדָם וַיֹּאמֶר לוֹ אַיֶּכָּה" אָן נָטָה לִבְּךָ? רַבִּי יִצְחָק אָמַר: מוֹשֵׁךְ בְּעָרְלָתוֹ הָיָה, כְּתִיב הָכָא: (הושע ו׳:ז׳) "וְהֵמָּה כְּאָדָם עָבְרוּ בְרִית", וּכְתִיב הָתָם: (בראשית י״ז:י״ד) "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר". רַב נַחְמָן אָמַר: כּוֹפֵר בָּעִקָּר הָיָה, כְּתִיב הָכָא: "עָבְרוּ בְרִית", וּכְתִיב הָתָם: "אֶת בְּרִיתִי הֵפַר", וְאוֹמֵר: (דברים כ״ט:כ״ד) "עַל אֲשֶׁר עָזְבוּ אֶת בְּרִית ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתָם".

ד"א ואברהם זקן. שלשה בני אדם תבעו שלשה דברים בפיהם, ומהם התחילו תחילה, אברהם תבע הזקנה, אמר אברהם אב ובנו נכנסין לעיר ואינן ניכרין איזהו הגדול ואיזהו הקטן, אמר הקב"ה אתה תבעת זקנה בפיך, חייך בך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן, יצחק תבע יסורין, אמר יצחק לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם חוטא ואתה פורע ממנו בבת אחת, יסרו קימעא קימעא ואתה פורע ממנו, אילו הבאת יסורין על דור המבול לא היו מורדין בך אלא השפעת להם שלוה לכך מרדו בך, שנאמר ישליו אהלים לשודדים ובטוחות למרגיזי אל (איוב יב ו), אמר לו הקב"ה אתה תבעת יסורין בפיך חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ויהי כי קן יצחק [ותכהין עיניו מראות] (בראשית כז א). יעקב תבע את החולי, אמר יעקב לפני הקב"ה רבונו של עולם אדם יושב בנחת ונפשו יוצאה ונכנס תחרות לעולם, על זו מתבקש לאדם בידי אחרים, או אחרים מתבקש להם בידו, והוא מת פתאום ותחרות נעשה בעולם, אלא יעשה [אדם חולה] חמשה או ששה ימים עד שיצוה לבניו כל מה שהוא צריך ויסתלק מן העולם, אמר לו הקב"ה יעקב תבעת את החולי, חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ויהי אחר הדברים האלה (ויוגד) [ויאמר] ליוסף הנה אביך חלה (בראשית מח א) הוי שלשת האבות התקינו שלשה דברים הללו, לכך נאמר ואברהם זקן.

ה' אֱלֹהִים אַתָּה הַחִלּוֹתָ. מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה. לְמֶלֶךְ שֶׁרָאָה אִשָּׁה אַחַת יְתוֹמָה וּבִקֵּשׁ לִישָּׂאֶנָּה, שָׁלַח וּתְבָעָהּ. אָמְרָה, אֵינִי רְאוּיָה לְהִנָּשֵׂא לַמֶּלֶךְ. שָׁלַח תְּבָעָהּ שֶׁבַע פְּעָמִים וְלֹא שָׁמְעָה לוֹ. לְאַחַר זְמַן, נִשֵּׂאת לַמֶּלֶךְ. כָּעַס עָלֶיהָ הַמֶּלֶךְ וּבִקֵּשׁ לְגָרְשָׁהּ וְלִישָּׂא אַחֶרֶת. אָמְרָה הָרִאשׁוֹנָה, אֲנִי אֵין לִי בּשֶׁת אִם אַתָּה מְגָרְשֵׁנִי, שֶׁאַתָּה בִּקַּשְׁתַנִי תְּחִלָּה. אֶלָּא הוֹאִיל וְאַתָּה מְגָרְשֵׁנִי, בְּבַקָּשָׁה מִמְּךָ, אֶל תַּעֲשֶׂה לָזֹאת כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ עִמִּי. כָּךְ עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמֹשֶׁה, פִּתָּהוּ שִׁבְעָה יָמִים. וְהוּא אָמַר לֵיהּ: לֹא אִישׁ דְּבָרִים אָנֹכִי. לְאַחַר זְמַן, פִּיְּסָהוּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהָלַךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ וְנַעֲשׂוּ לוֹ כָּל הַנִּסִּים עַל יָדוֹ. לַסּוֹף אָמַר לוֹ: כִּי לֹא תָּבֹא. אָמַר לוֹ מֹשֶׁה רַבֵּנוּ, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אִם אַתָּה רוֹצֶה שֶׁלֹּא אֲבִיאֵם לָאָרֶץ, אֵין לִי בּשֶׁת, כִּי אַתָּה הַחִלּוֹתָ, לְשׁוֹן הַתְחָלָה. אֶלָּא הוֹאִיל וְכֵן גָּזַרְתָּ עָלַי, אוֹתוֹ שֶׁיְּבִיאֵם אַל תַּעֲשֶׂה לוֹ כְּשֵׁם שֶׁעָשִׂיתָ לִי, אֲשֶׁר יֵצֵא לִפְנֵיהֶם וַאֲשֶׁר יְבִיאֵם. וַיֹּאמֶר ה' אֵלָי רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף, בַּעַל דִּין שֶׁלְּךָ כְּבָר הִקְדִּימְךָ. שֶׁכָּךְ אָמַר אִיּוֹב, מִי יִתֶּן שׁוֹמֵעַ לִי הֶן תָּוִי שַׁדַּי יַעֲנֵנִי וְסֵפֶר כָּתַב אִישׁ רִיבִי (איוב לא, לה). וְאֵי זֶה סֵפֶר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם. מָה אָמַר אִיּוֹב, קָטָן וְגָדוֹל שָׁם הוּא וְעֶבֶד חָפְשִׁי מֵאֲדוֹנָיו (שם ג, יט). הֱוֵי, רַב לָךְ אַל תּוֹסֶף וְגוֹ'.

אדם הראשון שאכל מן האילן גרם מיתה לכל, ד"א ויאמר ה' רב לך בעל דין שלך כבר הקדימך, שכבר אמר איוב מי יתן שומע לי [הן תוי שדי יענני וספר כתב איש ריבי] (איוב לא לה, ואיזה [ספר], זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א), ומה אמר איוב, קטון וגדול שם הוא ועבד חפשי מאדוניו (איוב ג יט), הוי רב לך אל תוסף דבר.

הִנָּךְ יָפָה בְּמַעֲשַׂיִךְ, הִנָּךְ יָפָה בְּמַעֲשֵׂי אֲבוֹתַיִךְ. הִנָּךְ יָפָה בַּבַּיִת, הִנָּךְ יָפָה בַּשָּׂדֶה, בַּבַּיִת, בַּמְּזוּזָה, וּכְתַבְתָּם עַל מְזֻזוֹת בֵּיתֶךָ (דברים ה, ט). בַּשָּׂדֶה, בִּתְרוּמוֹת וּבְמַעַשְׂרוֹת בְּלֶקֶט בְּשִׁכְחָה וּפֵאָה. הִנָּךְ יָפָה בַּבַּיִת, הִנָּךְ יָפָה בַּגַּג, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי תִבְנֶה בַּיִת חָדָשׁ וְעָשִׂיתָ מַעֲקֶה לְגַגֶּךָ (דברים כב, ח). הִנָּךְ יָפָה בָּעוֹלָם הַזֶּה, הִנָּךְ יָפָה בָּעוֹלָם הַבָּא.

תָּמִים, זֶה אֶחָד מִשִּׁבְעָה מְהוּלִים שֶׁנּוֹלְדוּ בָעוֹלָם, אָדָם הָרִאשׁוֹן נִבְרָא מָהוּל, וְשֵׁת בְּנוֹ נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג). נֹחַ נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: תָּמִים הָיָה בְּדֹרֹתָיו. יַעֲקֹב נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם (בראשית כה, כז). וְיוֹסֵף נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: אֵלֶּה תֹּלְדוֹת יַעֲקֹב יוֹסֵף (בראשית לז, ב), שֶׁהָיָה דוֹמֶה לְאָבִיו. מֹשֶׁה נוֹלַד מָהוּל, שֶׁנֶּאֱמַר: וַתֵּרֶא אֹתוֹ כִּי טוֹב הוּא (שמות ב, ב). וְאִיּוֹב נוֹלַד מָהוּל, דִּכְתִיב: אִישׁ תָּם וְיָשָׁר (איוב א, ח).

דָּבָר אַחֵר, אַל תַּכְרִיתוּ וגו', הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים ב יד, כז): וְלֹא דִבֶּר ה' לִמְחוֹת אֶת שֵׁם יִשְׂרָאֵל מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם, אֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְבַקֵּשׁ שֶׁיָּמוּת אֶחָד מֵהֶם, רְאֵה מַה כְּתִיב (ישעיה נו, ג): וְאַל יֹאמַר בֶּן הַנֵּכָר וגו', וּמַה עַל בֶּן נֵכָר אָמַרְתִּי שֶׁלֹא לְפָסְלוֹ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם בָּנַי, הֱוֵי: וְלֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת וגו'. וְכֵן הַגִּבְעוֹנִים שֶׁהָיוּ גֵּרִים גְּרוּרִים וְלֹא הָיוּ גֵּרֵי אֱמֶת אֶלָּא מִן הַיִּרְאָה נִתְגַּיְּרוּ קִבַּלְתִּי אוֹתָם, וְעַל שֶׁבִּקֵּשׁ שָׁאוּל לְהִזְדַּקֵּק לָהֶם וְהָרַג הַכֹּהֲנִים שֶׁהָיוּ מַסְפִּיקִין מְזוֹנוֹתָן, הֲרַגְתִּיו. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהֵבֵאתִי שָׁלשׁ שָׁנִים רָעָב בִּשְׁבִילָם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָוִד וגו', וּמַה אִם לַגִּבְעוֹנִים שֶׁבָּאוּ אֶצְלְכֶם לֹא פָסַלְתִּי, לְבָנַי אֲנִי פּוֹסֵל, הֱוֵי: וְלֹא דִּבֶּר ה' לִמְחוֹת וגו', וְעַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה לַלְוִיִּם שֶׁהֵם מְשָׁרְתִים לְפָנַי, הֱוֵי: אַל תַּכְרִיתוּ. אַל תַּכְרִיתוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (נחום א, ז): טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה, אֵין מִדּוֹתָיו שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַת בָּשָׂר וָדָם, מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו מְדִינָה, הוּא עוֹשֶׂה בָהּ אַנְדְּרוֹלוֹמוּסְיָא וְהוֹרֵג הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹר מַכְעִיס לְפָנָיו הוּא מְמַלֵּט הַצַּדִּיקִים וּמְאַבֵּד לָרְשָׁעִים, חָטָא דּוֹר אֱנוֹשׁ אִבֵּד אוֹתָם, הִצִּיל לַחֲנוֹךְ (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ, לָמָּה (נחום א, ז): בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. דּוֹר הַמַּבּוּל הִכְעִיסוּ וְאִבְּדָן וְהִצִּיל לְנֹחַ (בראשית ו, ח): וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה', הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. סְדוֹמִיִּים הִכְעִיסוּ וְאִבְּדָם וְהִצִּיל לוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יט, כט): וַיְהִי בְּשַׁחֵת ה' אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וגו', הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ. הֵבִיא חשֶׁךְ עַל הַמִּצְרִיִּים (שמות י, כג): וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר, הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ, יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בָּאוּ לַמִּדְבָּר עָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כו): מִי לַה' אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי, מִיָּד עָמַד משֶׁה וְהָרַג לַחוֹטְאִים עַל יְדֵי שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, כח): וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר משֶׁה, וְנָגַף הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֵׂי מַעֲשֵׂה הָעֵגֶל וְלֹא נָגַף שֵׁבֶט לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב, לה): וַיִּגֹּף ה' וגו', הֱוֵי: בְּיוֹם צָרָה וְיֹדֵעַ חֹסֵי בוֹ, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֵׁבֶט לֵוִי חָסוּ בִּי וְקִדְשׁוּ שְׁמִי בָּעֵגֶל, הַדִין הוּא שֶׁאֵדַע אוֹתָם לְטוֹב וְאַצִּילֵם מִצָּרָה, לְפִיכָךְ הִזְהִיר לְמשֶׁה וּלְאַהֲרֹן עַל בְּנֵי קְהָת שֶׁהָיוּ לְוִיִּם שֶׁלֹא יִתְכַּלּוּ בְּמַעֲשֵׂה הָאָרוֹן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אַל תַּכְרִיתוּ וגו'.

הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן, הוֹלֵךְ אֶל דָּרוֹם, בַּיּוֹם, וְסוֹבֵב אֶל צָפוֹן, בַּלַּיְלָה, סוֹבֵב סֹבֵב הוֹלֵךְ הָרוּחַ וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ, אֵלּוּ פְּנֵי מִזְרָח וּמַעֲרָב. וְעַל סְבִיבֹתָיו שָׁב הָרוּחַ, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן חֲנַנְיָה, הָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא בָּעוֹלָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַשְׁלוֹ בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ תֵּן דַּעְתְּךָ שֶׁלֹא תַּזִיק לִבְרִיּוֹתַי, וּמַה טַּעַם (ישעיה נז, טז): כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, מְשַׁלְּהֵי לֵיהּ הֵיךְ, כְּמָה דְאַתְּ אָמַר (יונה ב, ח): בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי, כָּל כָּךְ לָמָּה, בִּשְׁבִיל, וּנְשָׁמוֹת אֲנִי עָשִׂיתִי. אָמַר רַבִּי הוּנָא בִּשְׁלשָׁה מְקוֹמוֹת יָצָא הָרוּחַ שֶׁלֹא בְּמִשְׁקָל, וּבִקְשָׁה הָרוּחַ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם כֻּלּוֹ עַל יוֹשְׁבָיו, אַחַת בִּימֵי אִיּוֹב, וְאַחַת בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, וְאַחַת בִּימֵי יוֹנָה. אַחַת בִּימֵי אִיּוֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יט): וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר. וְאַחַת בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יא): וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפַרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים. וְאַחַת בִּימֵי יוֹנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ד): וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם, אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, אוֹתוֹ הָרוּחַ שֶׁהָיָה בִּימֵי אִיּוֹב לֹא הָיָה בָּעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הַבַּיִת בִּלְבָד, וְאוֹתוֹ שֶׁל יוֹנָה לֹא הָיָה בָּעוֹלָם אֶלָּא בִּשְׁבִיל אוֹתָהּ סְפִינָה בִּלְבָד, וְאֵין לְךָ קוֹזְמִיקוֹן אֶלָּא אוֹתוֹ שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יא): וַיֹּאמֶר צֵא וְעָמַדְתָּ בָהָר לִפְנֵי ה', וגו'. רַבִּי חִיָּא בַּר תַּנְחוּם וְאַמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבִּי יוֹחָנָן, לְעוֹלָם אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיַּעַמְדוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּראוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם.

פס'. ברוך אתה בבואך. שתהא ביאתך לעולם רגל טוב כענין שנאמר בנח (בראשית ה׳:כ״ט) זה ינחמנו ממעשנו. וכן בשלמה כתיב (דה״א כ״ב) שלמה שמו שלום יהיה בימיו. וכן בברכת צדיקים כתיב (בראשית ל) ויברך ה' אותך לרגלי. ואומר (שם לט) ויברך ה' את בית המצרי בגלל יוסף. בעיר. במצות שבעיר שאתה עושה בביתך. וברוך אתה בשדה. על המצות שבשדה לקט ושכחה ופיאה. ברוך טנאך. אלו הביכורים. משארתך. זו חלה. ברוך אתה בעיר. זו ירושלים. ברוך אתה בשדה. זו ציון שנאמר (ירמיהו כ״ו:י״ח) ציון שדה תחרש:

בדורות, אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, ומכולם לא בחר כי אם בחנוך, שנאמר ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה' כ"ד). באבות, אברהם, יצחק, יעקב, ולולי, וקהת, עמרם, ומשה, ומכלם לא נבחר לדבר עמו פה אל פה כמשה, כמו שנאמר פה אל פה אדבר גו' וגו' (במדבר יב ח). בבנים שהיה לישי, (אליאב הבכור) [וישי הוליד את בכורו את אליאב], ואבינדב השני, ושמעא השלישי, נתנאל הרביעי, רדי החמישי, אצם הששי, ודוד השביעי (דה"א ב' יג יד טו). ברקיעים, רקיע, שמים, שחקים, זבול, מעון, מכון, ערבות, ומכולם בחר בערבות, שנאמר סולו לרוכב בערבות ביה שמו (תהלים סח ה). בארצות. ארץ, אדמה, ארקה, חרבה, יבשה, נשייה, תבל, ומכלם לא בחר אלא בתבל, שנאמר והוא ישפוט תבל בצדק (שם ט ט). בשנים. שש שנים תזרע שדך ובשביעית תשמטנה ונטשתה (שמות כג יא). בחדשים. ניסן אייר סיון תמוד אב אלול תשרי, ומכולם בחר בתשרי שהוא חדש שביעי, שנאמר ובחדש השביעי באחר לחדש (ויקר' כג נד), והוא לתקיעה ולכפרה ולשמחה. בימים, ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתך ויום השביעי שבת לה' אלהיך (שמות כ ט י):

א״ר אלעזר כל יהודי שאין לו אשה אינו אדם שנאמר (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם ויקרא את שמם אדם. ואמר ר׳ אלעזר כל (אדם) שאין לו קרקע אינו אדם שנאמר (תהלים קטו טז) השמים שמים לה׳ והארץ נתן לבני אדם. וא״ר אלעזר מ״ד (בראשית ב יח) אעשה לו עזר כנגדו זכה עוזרתו לא זכה כנגדו. וא״ד ר׳ אלעזר רמי כתיב כנגדו וקרינן (כניגדו) זכה כנגדו לא זכה מנגדתו:

כג אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל (אדם) [יְהוּדִי] שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, אֵינוֹ אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר: (בראשית ה׳:ב׳) "זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם, וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: כָּל [אָדָם] שֶׁאֵין לוֹ קַרְקַע, אֵינוֹ אָדָם. שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קט״ו:ט״ז) "הַשָּׁמַיִם שָׁמַיִם לַה', וְהָאָרֶץ נָתַן לִבְנֵי אָדָם". וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית ד) "אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ"? זָכָה, עוֹזַרְתּוֹ, לֹא זָכָה, כְּנֶגְדּוֹ. וְאִיכָּא דְּאַמְרֵי: רַבִּי אֶלְעָזָר רָמִי: כְּתִיב: 'כְּנֶגְדּוֹ', וְקָרִינָן (כנגדו) ['כְּנִיגְדוֹ']? זָכָה, כְּנֶגְדּוֹ. לֹא זָכָה, מְנַגַּדְתּוֹ. אַשְׁכְּחֵיהּ רַבִּי יוֹסֵי לְאֵלִיָּהוּ. אָמַר לֵיהּ: כְּתִיב "אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר", בַּמָּה אִשָּׁה עוֹזַרְתּוֹ לָאָדָם? אָמַר לוֹ: אָדָם מֵבִיא חִטִּין, חִטִּין כּוֹסֵס? פִּשְׁתָּן, פִּשְׁתָּן לוֹבֵשׁ? לֹא נִמְצֵאת מְאִירָה עֵינָיו, וּמַעֲמִידָתוֹ עַל רַגְלָיו? וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (שם) "זֹאת הַפַּעַם עֶצֶם מֵעֲצָמַי וּבָשָׂר מִבְּשָׂרִי", מְלַמֵּד, שֶׁבָּא אָדָם עַל כָּל בְּהֵמָה וְחַיָּה, וְלֹא נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ, עַד שֶׁבָּא עַל חַוָּה. וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: (בראשית י״ב:ג׳) "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה". אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם: שְׁתֵּי בְּרִיכוֹת טוֹבוֹת יֵשׁ לִי לְהַבְרִיךְ בְּךָ; רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה, וְנַעֲמָה הָעַמּוֹנִית. "כֹּל מִשְׁפְּחוֹת הָאֲדָמָה", אֲפִלּוּ מִשְׁפָּחוֹת הַדָּרוֹת בָּאֲדָמָה, אֵין מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל. (שם יח) "כֹּל גּוֹיֵי הָאָרֶץ", אֲפִלּוּ סְפִינוֹת הַבָּאוֹת מִגַּלְיָא לְאַסְפַּמְיָא, אֵינָן מִתְבָּרְכוֹת אֶלָּא בִּשְׁבִיל יִשְׂרָאֵל:

כל המזלות משרתים למולד הלבנה ולתולדות בני אדם ועליהם העולם עומד וכל מי שהוא חכם ומבין הוא מבין מולד לבנה ותולדות בני אדם ועליהם אומר הכתוב והיו לאותות ולמועדים אותות הללו לא ימושו משרתים לחמה ביום וללבנה בלילה.

בעשרים ושמונה באלול נבראו חמה ולבנה ומנין שהוא שנים וחדשים וימים ולילות שעות וקצים ותקופות ומחזורות ועיבורין היו לפני הקב"ה והיה מעבר את השנה ואחר כך מסרן לאדם הראשון בגן עדן, שנאמר (בראשית ה, א): "זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם", מנין עולם לכל תולדות בני אדם.

פס'. וספרת לך. בבית דין הדבר תלוי. שבע שבתות שנים יכול השבתות של שבע שנים יספור. ת"ל שבע שנים. שבע פעמים. אלו שבעה שמיטין. מלמד שצריך לומר יש לנו היום שבע שנים שהוא שבוע אחד. וכן כל שבע שבתות השנים. והיו לך ימי. אלו השנים. וכן הוא אומר (בראשית ה׳:ד׳) ויהיו [כל] ימי אדם אשר חי מלמד שסופר שני היובל:

ד"א ויוסף אברהם ויקח אשה. זש"ה בבקר זרע את זרעך (קהלת יא ו), שאין אתה יודע איזה מהן (שמרות) [מכשרות] לך. אם למדת תורה הרבה בנערותך, אל תשב לך בזקנותך, למה כי אינך [יודע אי זה יכשר]. ר' יהושע אומר אם בא לידך בבקר דבר של מצוה זרע את זרעך, אל תאמר לאו, ואם בא [דבר מצוה] לערב, ולערב אל תנח ידך, כי אינך יודע איזה מהן עומדות לך, אם של בקר, אם של ערב, אם שניהם [כאחד טובים]. ר' עקיבא אומר בבקר זרע את זרעך, אם העמדת תלמידים בנערותך, אל תשב מהעמיד אחרים בזקנותך. מעשה בר' עקיבא שהיו לו שלש מאות תלמידים בנערותו ומתו כלם, אילולי שהעמיד בזקנותו לא היה לו תלמיד אחד, והיה קורא על עצמו בבקר זרע את זרעך.

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ (בראשית א, כו), רַבִּי יוֹחָנָן פָּתַח (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו', אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן אִם זָכָה אָדָם, אוֹכֵל שְׁנֵי עוֹלָמוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי, וְאִם לָאו הוּא בָּא לִתֵּן דִּין וְחֶשְׁבּוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. אָמַר רַבִּי יִרְמְיָה בֶּן אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, אַנְדְּרוֹגִינוֹס בְּרָאוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (בראשית ה, ב): זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן, דְּיוּ פַּרְצוּפִים בְּרָאוֹ, וְנִסְּרוֹ וַעֲשָׂאוֹ גַּבִּים, גַּב לְכָאן וְגַב לְכָאן. אֲתִיבוּן לֵיהּ וְהָכְתִיב (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו, אֲמַר לְהוֹן מִתְּרֵין סִטְרוֹהִי, הֵיךְ מָה דְאַתְּ אָמַר (שמות כו, כ): וּלְצֶלַע הַמִּשְׁכָּן, דִּמְתַרְגְּמִינַן וְלִסְטַר מַשְׁכְּנָא וגו'. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן גֹּלֶם בְּרָאוֹ, וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוא דִכְתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וגו'. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר מְלֹא כָל הָעוֹלָם בְּרָאוֹ, מִן הַמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי וגו'. מִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַּיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, טז): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה, כְּמָה דְּאַתְּ אָמַר (איוב יג, כא): כַּפְּךָ מֵעָלַי הַרְחַק. אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן. הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר (בראשית א, כד): תּוֹצֵא הָאָרֶץ נֶפֶשׁ חַיָּה לְמִינָהּ, זֶה רוּחוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, אָחוֹר לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָאַחֲרוֹן, וָקֶדֶם לְמַעֲשֵׂה יוֹם הָרִאשׁוֹן, הוּא דַעְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, דְּאָמַר רֵישׁ לָקִישׁ (בראשית א, ב): וְרוּחַ אֱלֹקִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם, זֶה רוּחוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמֵר (ישעיה יא, ב): וְנָחָה עָלָיו רוּחַ ה', אִם זָכָה אָדָם אוֹמְרִים לוֹ אַתָּה קָדַמְתָּ לְמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְאִם לָאו אוֹמְרִים לוֹ זְבוּב קְדָמְךָ, יַתּוּשׁ קְדָמְךָ, שִׁלְשׁוּל זֶה קְדָמְךָ. אָמַר רַב נַחְמָן אָחוֹר לְכָל הַמַּעֲשִׂים, וָקֶדֶם לְכָל עֳנָשִׁין. אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל אַף בְּקִלּוּס אֵינוֹ בָּא אֶלָּא בָּאַחֲרוֹנָה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קמח, א): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הַשָּׁמַיִם וגו', וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ (תהלים קמח, ז): הַלְּלוּ אֶת ה' מִן הָאָרֶץ וגו' וְאוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וְאַחַר כָּךְ אוֹמֵר (תהלים קמח, יא): מַלְכֵי אֶרֶץ וְכָל לְאֻמִּים (תהלים קמח, יב): בַּחוּרִים וְגַם בְּתוּלוֹת. אָמַר רַבִּי שִׂמְלָאי כְּשֵׁם שֶׁקִּלּוּסוֹ אֵינָהּ אֶלָא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וְעוֹף, כָּךְ בְּרִיָּתוֹ אֵינָהּ אֶלָּא אַחַר בְּהֵמָה חַיָּה וָעוֹף, מַה טַּעְמֵיהּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, כ): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִשְׁרְצוּ הַמַּיִם, וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כד): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים תּוֹצֵא הָאָרֶץ וגו', וְאַחַר כָּךְ (בראשית א, כו): וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים נַעֲשֶׂה אָדָם וגו'.

אדם מסר לחנוך ונכנס בסוד העיבור ועיבר את השנה, שנאמר (בראשית ה, כב): "וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים" וגו', ויתהלך חנוך בדרכי מנין העולם שמסר אלהים לאדם, וחנוך מסר לנח סוד העיבור ועיבר את השנה, ואמר (בראשית ח, כב): "עֹד כָּל יְמֵי הָאָרֶץ זֶרַע וְקָצִיר וְקֹר וָחֹם וְקַיִץ וָחֹרֶף". זרע זה תקופת תשרי. קציר זו תקופת ניסן. קור זו תקופת טבת. וחום זו תקופת תמוז. וקיץ בעתו וחורף בעתו.

זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם (בראשית ה, ב), זֶה אֶחָד מִן הַדְּבָרִים שֶׁשִּׁנּוּ לְתַלְמַי הַמֶּלֶךְ, זָכָר וּנְקוּבָיו בְּרָאָם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֲנִינָא בַּר יִצְחָק וְרַבָּנָן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמְרֵי, בָּרָא בוֹ אַרְבַּע בְּרִיּוֹת מִלְּמַעְלָה, וְאַרְבַּע מִלְּמַטָּן, אוֹכֵל וְשׁוֹתֶה כִּבְהֵמָה, פָּרָה וְרָבָה כִּבְהֵמָה, וּמַטִּיל גְּלָלִים כִּבְהֵמָה, וּמֵת כִּבְהֵמָה. מִלְּמַעְלָה, עוֹמֵד כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, מְדַבֵּר כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, יֵשׁ בּוֹ דַּעַת כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת, וְרוֹאֶה כְּמַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת. וּבְהֵמָה אֵינָה רוֹאָה, אֶתְמְהָא. אֶלָּא זֶה מְצַדֵּד. רַבִּי תִּפְדָאי בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא, הָעֶלְיוֹנִים נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת וְאֵינָן פָּרִין וְרָבִין, וְהַתַּחְתּוֹנִים פָּרִים וְרָבִים, וְלֹא נִבְרְאוּ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הֲרֵינִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ בְּצֶלֶם וּבִדְמוּת מִן הָעֶלְיוֹנִים, פָּרָה וְרָבָה מִן הַתַּחְתּוֹנִים. רַבִּי תִּפְדָאי בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם בּוֹרֵא אֲנִי אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים הוּא חַי וְאֵינוֹ מֵת, מִן הַתַּחְתּוֹנִים הוּא מֵת וְאֵינוֹ חַי, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ מִן הָעֶלְיוֹנִים וּמִן הַתַּחְתּוֹנִים, אִם יֶחְטָא יָמוּת, וְאִם לֹא יֶחְטָא יִחְיֶה.

חלילה לך מעשות כדבר הזה (שם יח כה). ילמדנו רבינו, מהו שיעמוד אדם ויתפלל מתוך קלות ראש, כך שנו רבותינו אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, אמר דוד עבדו את ה' ביראה וגילו ברעדה (תהלים ב יא). מעשה באדם אחד שעמד לקרות בתורה וסמך עצמו לכותל, והחזירו ר' שמואל בר נחמני אמר שלא ינהוג קלות ראש, וכן אתה מוצא באבות העולם כשהם מתפללים באימה הם מתפללים, שכן משה אמר ואתנפל לפני ה' (דברים ט יח כה), שהיה מבקש רחמים על ישראל, שנאמר ויחל משה (שמות לב יא), חגר מתני בתפלה [ללמד סניגוריא על ישראל], אמר לפניו רבונו של עולם למה ה' יחרה אפך בעמך גו', למה יאמרו מצרים וגו', זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך וגו' (שם שם י ביג). אמר חזקיה בר חייא לא ערב להקב"ה עד שהזכיר משה זכות אבות, אמר לו הקב"ה משה אילולי שלא היה להם זכות אבות הייתי מאבדן, אין אתה יודע ללמד זכות, אמר ר' פנחס הכהן בר חמא בשם ר' סימון ור' אבין בשם ר' אחא מה עשה הקב"ה עטף בטליתו כשליח צבור [שעובר] לפני התבה, ואמר לו למשה כך הוי מתפלל לפני ואמור ה' ה' אל רחום וחנון וגו' (שמות לד ו) שנאמר ויעבר ה' על פניו ויקרא וגו' (שם) מהו ויעבר כעובר לפני התבה, ראה היאך הם מבקשים הצדיקים על העולם זכות ומלמדין סניגוריא על ישראל, ולא על ישראל לבד אלא אף על הרשעים, שנאמר חי אני נאם [אדני] ה' אם אחפוץ במות הרשע (יחזקאל לג יא), למה שמא יעשה תשובה, תדע לך שכן הוא, בשעה שבקש הקב"ה להפוך את חמשת הכרכים הללו נמלך באברהם, שנאמר ויאמר ' זעקת סדום ועמורה (בראשית יח כ), התחיל אברהם ללמד עליהן סניגוריא לפני הקב"ה, סבור שמא יעשו תשובה, מנין ממה שקראו בענין חלילה לך מעשות דבר הזה.

רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ, אָמַר רַבִּי מִשּׁוּם עֵדָה קְדוֹשָׁה, קְנֵה לְךָ אֻמָּנוּת עִם הַתּוֹרָה, מַה טַּעְמָא רְאֵה חַיִּים וגו', וְלָמָּה הוּא קוֹרֵא אוֹתָן עֵדָה קְדוֹשָׁה, שֶׁשָּׁם הָיוּ רַבִּי יוֹסֵי בֶּן מְשֻׁלָּם וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן מְנַסְיָא, שֶׁהָיוּ מְשַׁלְּשִׁין הַיּוֹם, שְׁלִישׁ לְתוֹרָה, שְׁלִישׁ לִתְפִלָּה, שְׁלִישׁ לִמְלָאכָה. וְיֵשׁ אוֹמְרִים שֶׁהָיוּ יְגֵעִין בַּתּוֹרָה בִּימוֹת הַחֹרֶף, וּבִמְלָאכָה בִּימוֹת הַקַּיִץ. רַבִּי יִצְחָק בֶּן אֶלְעָזָר הָיָה קוֹרֵא לְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בְּרֵיהּ דְּרַבִּי טִימֵי וְרַבִּי בּוּרְקֵי עֵדָה קְדוֹשָׁה, שֶׁהָיוּ מְשַׁלְּשִׁין שְׁלִישׁ לְתוֹרָה, שְׁלִישׁ לִתְפִלָּה, שְׁלִישׁ לִמְלָאָכָה. תָּנֵי אָבֵל אָסוּר לְהַכְנִיס לוֹ אִשָּׁה עַד שְׁלשִׁים יוֹם, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד שֶׁעָבְרוּ שְׁלשָׁה רְגָלִים זֶה אַחַר זֶה, כְּנֶגֶד שָׁלשׁ פְּעָמִים שֶׁכָּתוּב חַיִּים, חַיִּים, חַיִּים, בַּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים כְּשֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּנִים, אֲבָל אֵין לוֹ בָּנִים אוֹ שֶׁהָיוּ לוֹ בָּנִים קְטַנִּים, מֻתָּר, מִפְּנֵי מִעוּט פְּרִיָּה וּרְבִיָּה וּפַרְנָסָתָן, וּמַעֲשֶׂה שֶׁמֵּתָה אִשְׁתּוֹ שֶׁל רַבִּי טַרְפוֹן וּכְשֶׁנִּסְתַּם הַגּוֹלֵל אָמַר לַאֲחוֹתָהּ בְּתוֹךְ הָאֵבֶל הִכָּנְסִי וְגַדְּלִי אֶת בְּנֵי אֲחוֹתֵךְ, וְאַף עַל פִּי שֶׁכְּנָסָהּ לֹא נָהַג בָּהּ דֶּרֶךְ אֶרֶץ אֶלָּא לְאַחַר שְׁלשִׁים יוֹם. תָּנֵי אָבֵל אָסוּר לֵילֵךְ לְבֵית הַמִּשְׁתֶּה עַד שְׁלשִׁים יוֹם. תָּנֵי, מִצְווֹת הָאָב חַיָּב בִּבְנוֹ לְמוּלוֹ וְלִפְדּוֹתוֹ, וְגַם לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה, וּלְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת, וּלְהַשִֹּׂיאוֹ אִשָּׁה, וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף לְהוֹשִׁיטוֹ בַּנָּהָר. לְמוּלוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יז, יב): וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר. לִפְדּוֹתוֹ מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות יג, יג): וְכֹל בְּכוֹר אָדָם בְּבָנֶיךָ תִּפְדֶּה. לְלַמְּדוֹ תּוֹרָה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יא, יט): וּלְמַדְתֶּם אֹתָם. לְלַמְּדוֹ אֻמָּנוּת מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ל, יט): וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים. לִשָֹּׂא אִשָּׁה מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה כט, ה): קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים. לְהוֹשִׁיטוֹ בַּנָּהָר מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים. וְכָל מִי שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה שָׁרוּי בְּלֹא טוֹב, בְּלֹא עֵזֶר, בְּלֹא שִׂמְחָה, בְּלֹא בְּרָכָה, בְּלֹא כַּפָּרָה. בְּלֹא טוֹב מִנַּיִן (בראשית ב, יח): לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּלֹא עֵזֶר מִנַּיִן (בראשית ב, יח): אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, בְּלֹא שִׂמְחָה מִנַּיִן (דברים יד, כו): וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. בְּלֹא בְּרָכָה מִנַּיִן (יחזקאל מד, ל): לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. בְּלֹא כַפָּרָה מִנַּיִן (ויקרא טז, יא): וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר אַף בְּלֹא חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר: רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. בְּלֹא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, ו): וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם. רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא אָמַר אַף אֵינוֹ אָדָם שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ב): וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם, בִּזְּמַן שֶׁשְּׁנֵיהֶם כְּאֶחָד הֵם אָדָם, אֵין שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד אֵין קְרוּיִין אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מְמַעֵט בַּדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם.

מה כתיב למעלה מן הענין, ויצחק בא מבוא באר לחי רואי (בראשית כד סב), ואח"כ ויוסף אברהם ויקח אשה, אלא בשעה שנטל יצחק לרבקה אמר יצחק נלך ונביא לאבי אשה, היא הגר היא קטורה, דברי רבי, ורבותינו אומרים אשה אחרת נטל, מה טעמו של רבי, היא הגר היא קטורה, שכתיב ויצחק בא מבוא באר לחי רואי, אותה שכתיב בה על כן קרא לבאר באר לחי רואי (שם טז יד).

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִלּוּ הָיוּ הָאֻמּוֹת יוֹדְעִים מֶה הָיָה הַמִּשְׁכָּן וְהַמִּקְדָּשׁ יָפִים לָהֶם, בְּאָהֳלִיּוֹת וְקִסְטָרִיּוֹת הָיוּ מַקִּיפִין אוֹתָן לְשָׁמְרָן. לָמָּה? שֶׁעַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיָה הַדִּבּוּר יוֹצֵא וְנִכְנָס לְתוֹךְ בָּתֵּיהֶם שֶׁל אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְהֵן נִתְרָזִין. מִנַּיִן? שֶׁכָּךְ כְּתִיב: כִּי מִי כָל בָּשָׂר אֲשֶׁר שָׁמַע קוֹל אֱלֹהִים חַיִּים מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הָאֵשׁ כָּמֹנוּ וַיֶּחִי (דברים ה, כג). אַתָּה הָיִיתָ שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וְחָיִיתָ, אֲבָל הָאֻמּוֹת שׁוֹמְעִים וְנִתְרָזִים בְּתוֹךְ אָהֳלֵיהֶם וּמֵתִים.

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: לְעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, אָדָם הוֹלִיד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, קַיִן הֶבֶל שֵׁת. שֵׁת חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א). וּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג) לְנֹחַ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ו, י). אַף עַל פִּי שֶׁיֶּפֶת הַגָּדוֹל, לֹא זָכָה לִגְדֻלָּה אֶלָּא שֵׁם. שְׁלֹשָׁה בָּנִים לְעַמְרָם, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ (תהלים קו, כג). בַּשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, לֵוִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (דברים י, ח). בַּמְּלָכִים, שָׁאוּל דָּוִד שְׁלֹמֹה, שְׁלֹמֹה חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה״‎א כט, כג). בֶּחֳדָשִׁים, הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

ד"א הוא אינו מביא עליהם, אבל הם באים ונופלים בתוכו, הדא הוא דכתיב ומצרים נסו לקראתו (שמות י"ד כ"ז). וכן הוא אומר כי בדבר אשר זדו עליהם (שמות י"ב י"א), בקדרה שבשלו בה נתבשלו, זדון לשון בישול, כמו שנאמר ויזד יעקב נזיד (בראשית ה' כ"ט):

אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: לְעוֹלָם הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, אָדָם הוֹלִיד שְׁלֹשָׁה בָּנִים, קַיִן הֶבֶל שֵׁת. שֵׁת חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א). וּכְתִיב: וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ (בראשית ה, ג) לְנֹחַ שְׁלֹשָׁה בָּנִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ו, י). אַף עַל פִּי שֶׁיֶּפֶת הַגָּדוֹל, לֹא זָכָה לִגְדֻלָּה אֶלָּא שֵׁם. שְׁלֹשָׁה בָּנִים לְעַמְרָם, מִרְיָם אַהֲרֹן וּמֹשֶׁה, וּכְתִיב: לוּלֵי מֹשֶׁה בְחִירוֹ (תהלים קו, כג). בַּשְּׁבָטִים, רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן לֵוִי, לֵוִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בָּעֵת הַהִוא הִבְדִּיל ה' אֶת שֵׁבֶט הַלֵּוִי (דברים י, ח). בַּמְּלָכִים, שָׁאוּל דָּוִד שְׁלֹמֹה, שְׁלֹמֹה חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּשֶׁב שְׁלֹמֹה עַל כִּסֵּא ה' לְמֶלֶךְ (דה״‎א כט, כג). בֶּחֳדָשִׁים, הַשְּׁלִישִׁי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי.

ויהי מקץ ימים רבים ושנים לעת זקנת צילה, ויפתח ה׳ את רחמה. ותהר ותלד בן, ותקרא את שמו תובל קין לאמור אחרי בלותי קניתיהו מאל שדי. ותהר עוד ותלד בת, ותקרא את שמה נעמה כי אמרה אחרי בלותי היתה לי עדנה ונועם. ולמך זקן בא בימים ותכהין עיניו ולא יכול לראות, ותובל קין בנו רועה אותו. ויהי היום ויצא למך בשדה, ותובל קין בנו עמו. ויהי הם הולכים שניים יחד בשדה, וקין בן אדם הולך ובא בשדה לקראתם כי היה למך זקן מאוד ולא יוכל לראות מאוד, ותובל קין בנו נער קטן מאוד. ויאמר תובל קין אל אביו למשוך בקשתו, וימשוך למך את הקשת ויך את קין בחצים מרחוק וימיתהו כי היה בעינם לחיה. ויבואו החצים בגויית קין והוא רחוק מפניהם, ויפול ארצה וימת. וישלם ה׳ לקין רעה כרעתו אשר עשה להבל אחיו, כדבר ה׳ אשר דיבר לו. ויהי כאשר מת קין וילכו למך ותובל קין בנו לראות את החיה אשר הרגו, ויראו והנה קין זקנם נופל ארצה מת. ויחר ללמך מאוד בעשותו הדבר הזה, ויכה כף על כף ויספוק את בנו בכפיו וימיתהו. וישמעו נשי למך את הדבר אשר עשה למך, ויבקשו להרגו. וישנאו נשי למך אותו מהיום ההוא והלאה, על אשר המית את קין ואת תובל קין. ויפרדו נשי למך ממנו, ולא אבו לשמוע אליו בימים ההם. ויבוא למך אצל נשיו, ויפצר הם לשמוע אליו על הדבר הזה. ויאמר למך לנשיו עדה וצילה, שמען קולי נשי למך האזינה אמרתי. אך עתה הנה לשבתם ואמרתם כי איש הרגתי לפצעי, וילד לחבורתי על לא חמס. הלא אתם ידעתם כי אני זקנתי ושבתי ועיני כבדו מזוקן, ואעש את הדבר הזה בלא דעת. וישמעו נשי למך אליו לדבר הזה, וישובו אליו בעצת אדם אביהם. אך לא ילדו לו בנים מהיום ההוא והלאה, כי ידעו כי חרון אף ה׳ הולך וגדל בימים ההם על בני האדם להשחיתם בימי המבול על רוע מעשיהם. ומהללאל בן קינן חי שישים וחמש שנים,וילד את ירד. ויחי ירד שתיים ושישים שנה ומאת שנה, ויולד את חנוך. ויחי חנוך חמש ושישים שנה, ויולד את מתושלח. ויתהלך חנוך את האלוקים אחרי הולידו את מתושלח, ויעבוד את ה׳ וימאס בדרכי בני האדם הרעים. ותדבק נפש חנוך במוסר ובדעת ובבינה, וידע את דרכי ה׳. ויפרד בחכמתו את נפשו מבני האדם, ויסתר את נפשו מהם ימים רבים.

דָּבָר אַחֵר, אֶת הַכֹּל עָשָׂה יָפֶה בְעִתּוֹ, רַבִּי בּוֹן אָמַר בָּהּ תַּרְתֵּי שִׁיטֵי, רַבִּי בּוֹן אָמַר הָיָה רָאוּי אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת קֹדֶם אָדָם הָרִאשׁוֹן, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֶבְרָא תְּחִלָּה אֶת אַבְרָהָם שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא וִיתַקֵּן אַחֲרָיו, אֶלָּא הֲרֵינִי בּוֹרֵא אָדָם, וְאִם יְקַלְקֵל זֶה יָבוֹא אַבְרָהָם אַחֲרָיו וִיתַקֵּן. רַבִּי בּוֹן אָמַר חוֹרֵי כְּתִיב (יהושע יד, טו): הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים הוּא, רָאוּי הָיָה אַבְרָהָם לְהִבָּראוֹת תְּחִלָּה, שֶׁנֶּאֱמַר: הָאָדָם הַגָּדוֹל בַּעֲנָקִים הוּא, וְלָמָּה קוֹרֵא גָּדוֹל שֶׁהָיָה רָאוּי לְהִבָּראוֹת תְּחִלָּה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם אֲנִי בּוֹרֵא אוֹתוֹ תְּחִלָּה שֶׁאִם יְקַלְקֵל אֵין מִי יָבוֹא אַחֲרָיו וִיתַקֵּן, אֶלָּא הֲרֵי אֲנִי בּוֹרֵא אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּחִלָּה וְאִם יְקַלְקֵל יָבוֹא אַבְרָהָם וִיתַקֵּן אַחֲרָיו. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא יֵשׁ מוֹשְׁלִין מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְאֶחָד שֶׁהָיָה לוֹ שִׁפְעַת קוּרְיָיה בְּתוֹךְ דִּירָתוֹ וּבֵיתוֹ, אֵיכָן הוּא נוֹתְנָהּ לֹא בְּאֶמְצַע הַטְרַקְלִין, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה סוֹבֶלֶת קוֹרוֹת שֶׁלְּפָנֶיהָ וְקוֹרוֹת שֶׁל אַחֲרֶיהָ, כָּךְ מִפְּנֵי מָה בָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַבְרָהָם אָבִינוּ בָּאֶמְצַע, כְּדֵי שֶׁיִּסְבֹּל הַדּוֹרוֹת שֶׁלְּפָנָיו וְהַדּוֹרוֹת הַבָּאִים אַחֲרָיו. אָמַר רַבִּי לֵוִי מַכְנִיסִין אֶת הַמְתֻקֶּנֶת לְבֵיתָהּ שֶׁל הַמְקֻלְקֶלֶת וְאֵין מַכְנִיסִין הַמְקֻלְקֶלֶת לְבֵיתָהּ שֶׁל הַמְתֻקֶּנֶת. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָּתֵן הַתּוֹרָה עַל יָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם יְצִיר כַּפַּי וְאֵינִי נוֹתֵן לוֹ תּוֹרָה וִיהֵא לָעֵי בָהּ, חָזַר וְאָמַר מָה אִם שֵׁשׁ מִצְווֹת נִתְּנוּ לוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן וּלְשָׁמְרָן, אִלּוּ נָתַתִּי לוֹ שֵׁשׁ מֵאוֹת וּשְׁלשׁ עֶשְׂרֵה מִצְווֹת מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנֶה מִצְווֹת עֲשֵׂה וּשְׁלשׁ מֵאוֹת וְשִׁשִּׁים וְחָמֵשׁ מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹא יַעֲמֹד בָּהֶם, לְכָךְ כְּתִיב (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא אָדָם, לָאָדָם אֵינִי נוֹתְנָן, וּלְמִי אֲנִי נוֹתְנָן לְבָנָיו. אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנָן, רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים, דִּכְתִיב (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, ז' שִׁבְעָה, ה' חֲמִשָּׁה, שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים הֲרֵי מִנְיַן זֶ״ה תּוֹלְדֹת אָדָם. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָדָם יְצִיר כַּפַּי וְאֵינִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. חָזַר וְאָמַר וּמַה שְּׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ וְעָמַד אֶחָד מֵהֶן וְהָרַג לְאָחִיו, אִלּוּ נָתַתִּי לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר בָּנִים עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה, וּלְכָךְ כְּתִיב וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא אָדָם, אֵינִי נוֹתְנָן לְאָדָם, וּלְמִי אֲנִי נוֹתְנָן לְיַעֲקֹב הַצַּדִּיק. אָמַר רַבִּי יִצְחָק רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם שֶׁתִּנָּתֵן לָהֶם תּוֹרָה מִיָּד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָן שֶׁל בָּנַי, מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצְאוּ, וְאֵין יְכוֹלִין לְקַבֵּל תּוֹרָה מִיָּד, מָשָׁל לְמָה הַדָּבָר דּוֹמֶה לְמֶלֶךְ שֶׁעָמַד בְּנוֹ מֵחָלְיוֹ וְאָמְרוּ לוֹ יֵלֵךְ בִּנְךָ לְאִיסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ, אָמַר עֲדַיִן לֹא בָא זִיווֹ שֶׁל בְּנִי וְאַתָּה אוֹמֵר יֵלֵךְ בִּנְךָ לְאִיסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ, אֶלָּא יִתְעַדֵּן בְּנִי שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה יְרָחִים בְּמַאֲכָל וּבְמִשְׁתֶּה וְיַבְרִיא וְאַחַר כָּךְ יֵלֵךְ לְאִיסְכּוֹלֵי שֶׁלּוֹ. כָּךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עֲדַיִן לֹא בָא זִיוָון שֶׁל בָּנַי, מִשִּׁעְבּוּד טִיט וּלְבֵנִים יָצְאוּ וַאֲנִי נוֹתֵן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, אֶלָּא יִתְעַדְּנוּ בָּנַי שְׁנַיִם וּשְׁלשָׁה חֳדָשִׁים בַּמָּן, וּבְאֵר, וּשְׂלָו, וְאַחַר כָּךְ אֲנִי נוֹתֵן לָהֶם אֶת הַתּוֹרָה, אֵימָתַי בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁלִישִׁי. וְאָמַר רַבִּי בֵּיבַי וְרַבִּי אַיְּבוּ וְרַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי יִצְחָק בַּר מַרְיוֹן, רְאוּיִין הָיוּ יִשְׂרָאֵל בְּשָׁעָה שֶׁיָּצְאוּ מִמִצְרַיִם שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ מִיָּד, אֶלָּא שֶׁהָיוּ יְשָׁנוֹת מִימֵי נֹחַ הָאִילָנוֹת, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מָה אֲנִי מַכְנִיס אֶת יִשְׂרָאֵל לְחָרְבָּה, אֶלָּא הֲרֵינִי מַקִּיפָן דֶּרֶךְ הַמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה כְּדֵי שֶׁיַּעַמְדוּ הַכְּנַעֲנִים וְיָקוֹצוּ יְשָׁנוֹת וְיִטְעוּ חֲדָשׁוֹת, כְּדֵי שֶׁיִּכָּנְסוּ לָאָרֶץ וְיִמְצְאוּ אוֹתָהּ מְלֵאָה בְּרָכוֹת. רַבִּי אוֹמֵר אֲפִלּוּ לִדְבַר עֲבֵרָה יָפֶה בְעִתּוֹ.

כֵּיוָן שֶׁבָּאוּ לַבַּיִת, אָמַר לָהֶם לֶמֶךְ לְנָשָׁיו, עֲלוּ לַמִּטָּה. אָמְרוּ לוֹ: הָרַגְתָּ אֶת קַיִן זְקֵנֵנוּ וְתוּבַל קַיִן בְּנֵנוּ, לֹא נַעֲלֶה. אָמַר לָהֶן, כְּבָר נָטַל חֶלְקוֹ קַיִן שִׁבְעָה דוֹרוֹת, אֲבָל אֲנִי שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה. אָמְרוּ לוֹ: לֹא נִשְׁמַע לָךְ, מָה אָנוּ מוֹלִידוֹת לִמְאֵרָה? אָמַר לָהֶן, נֵלֵךְ לְבֵית דִּין. הָלְכוּ לָהֶם אֵצֶל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמְרוּ לוֹ עָדָה וְצִלָּה, אֲדוֹנֵנוּ, לֶמֶךְ זֶה בַּעְלֵנוּ הָרַג אֶת זְקֵנֵנוּ. אָמַר לָהֶן, אִי זְקֵנֵנוּ לְפִי תֻמּוֹ הֲרָגוֹ. אָמַר לָהֶן אָדָם, נְשֵׁי לֶמֶךְ הַאֲזֵנָה אִמְרָתִי, לֶמֶךְ אוֹמֵר, וְכִי אִישׁ הָרַגְתִּי לְפִצְעִי, בִּתְמִיהָה. אָמַר לָהֶן, לְכוּ הִשָּׁמְעוּ לְבַעֲלֵיכֶן. אָמְרוּ לוֹ: אַסְיָא, אַסֵּי חִגְרָתָךְ, אַתָּה פָּרַשְׁתָּ מִמִּטָּתְךָ מֵאָה וּשְׁלֹשִים שָׁנָה וְאַתָּה מְלַמֵּד אוֹתָנוּ. מַה כְּתִיב אַחֲרָיו, וַיְחִי אָדָם שְׁלֹשִים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ.

וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְרָא הָעוֹלָם. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ (בראשית ה, כט). מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ לוֹמַר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וְגוֹ', וְכִי נָבִיא הָיָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק, לְמוּדִין הָיוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם, אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, אָמַר אָדָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי. אָמַר לוֹ: עַד שֶׁיִּוָּלֵד אָדָם מָהוּל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד נֹחַ מָהוּל, מִיָּד יָדַע לֶמֶךְ וְאָמַר, וַדַּאי זֶה יְנַחֲמֵנוּ וְגוֹ'.

וַיְחִי לֶמֶךְ שְׁתַּיִם וּשְׁמֹנִים שָׁנָה וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בֵּן, שֶׁמִּמֶּנּוּ נִבְרָא הָעוֹלָם. וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר זֶה יְנַחֲמֵנוּ (בראשית ה, כט). מִנַּיִן הָיָה יוֹדֵעַ לוֹמַר זֶה יְנַחֲמֵנוּ מִמַּעֲשֵׂנוּ וְגוֹ', וְכִי נָבִיא הָיָה. אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יְהוֹצָדָק, לְמוּדִין הָיוּ, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁאָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לָאָדָם, אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה כֹּל יְמֵי חַיֶּיךָ, אָמַר אָדָם, רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עַד מָתַי. אָמַר לוֹ: עַד שֶׁיִּוָּלֵד אָדָם מָהוּל. כֵּיוָן שֶׁנּוֹלַד נֹחַ מָהוּל, מִיָּד יָדַע לֶמֶךְ וְאָמַר, וַדַּאי זֶה יְנַחֲמֵנוּ וְגוֹ'.

פיסקת (דברים יג יח) ולא ידבק בידך מאומה מן החרם כל זמן שרשעים בעולם חרון אף בעולם מאן רשעים אמר רב יוסף גנבי. ת״ר רשע בא לעולם חרון אף בא לעולם שנאמר (משלי יח ג) בבא רשע בא גם בוז ועם קלון חרפה רשע אבד מן העולם טובה באה לעולם שנאמר (שם יא י) ובאבוד רשעים רנה. צדיק נפטר מן העולם רעה בא לעולם שנאמר (ישעיה נז א) הצדיק אבד ואין איש שם על לב ואנשי חסד נאספו באין מבין כי מפני הרעה נאסף הצדיק צדיק בא לעולם טובה באה לעולם שנאמר (בראשית ה כט) זה ינחמנו ממעשנו ומעצבון ידינו:

ויהי מקץ ימים רבים ושנים בהיותו עובד לפני ה׳, ויהי הוא מתפלל לפני ה׳ בבית ובחדר. ויקרא אליו מלאך ה׳ מן השמים ויאמר חנוך חנוך, ויאמר הנני. ויאמר אליו קום צא מביתך וממקומך אשר נחבאת שמה ומלכת על כל בני האדם, למען אשר תלמדם את הדרך אשר ילכו בה ואת המעשה אשר יעשו ללכת בדרכי ה׳. ויקם חנוך ויצא מביתו וממקומו ומן החדר אשר היה שם, כדבר ה׳. וילך את בני האדם, וילמדם דרך ה׳. ויאסוף את בני האדם בעת ההיא, ויודיעם את מוסר ה׳. ויצו ויעבירו קול בכל מקומות בני האדם לאמור, מי האיש אשר יחפוץ לדעת את דרכי ה׳ ואת המעשה הטוב יבוא אל חנוך. ויתאספו אליו מכל בני אדם בעת ההיא, ויהי כל אשר יחפוץ את הדבר הזה וילך אל חנוך. וימלוך חנוך על בני האדם בדבר ה׳, ויבואו וישתחוו לו ארצה וישמע כולם יחד את דבריו. ותהי רוח אלוקים אל חנוך, וילמד את כל אנשיו חכמת אלוקים ודרכיו. ויעבדו בני האדם את ה׳ כל ימי חנוך, ויבואו בני האדם לשמוע את חכמתו. וגם כל מלכי בני האדם הראשונים והאחרונים ושריהם ושופטיהם באו אל חנוך כשמעם את חכמתו, וישתחוו לו אפיים ארצה. ויבקשו גם הם את חנוך אשר ימלוך עליהם, ויאבה להם לדבר הזה. ויתקבצו כולם כשלושים ומאה מלכים ושרים, וימליכו את חנוך עליהם. ויהיו כולם תחת ידו ותחת דבריו, וילמד אותם חנוך חוכמה ודעת ודרך ה׳ וישם שלום בין כולם. ויהי שלום בכל הארץ בימי חנוך,וימלוך חנוך על כל בני האדם מאתיים וארבעים שנה ושלוש שנים. ויהי עושה משפט וצדקה לכל עמו, וידריכם בדרכי ה׳. ואלה תולדות חנוך, מתושלח ואלישוע ואלימלך בנים שלושה ואחיותיהם מלכה ונעמה. ויחי מתושלח שבע ושמונים שנה ומאת שנה, ויולד את למך. ויהי בשנת חמישים ושש שנים לחיי למך, וימת אדם. בן תשע מאות ושלושים שנה היה במותו, ויקברו אותו שת ובניו וחנוך ומתושלח בנו בכבוד גדול בקבורת המלכים במערה אשר דיבר ה׳ להם. ויעשו כל בני האדם במקום ההוא מספד ובכי גדול על אדם, על כן היתה לחוק בבני האדם עד היום הזה. וימת אדם על אשר אכל מעץ הדעת הוא ובניו, כאשר דיבר אליהם ה׳.

[יב] "לא תקם ולא תטר את בני עמך" – נוקם אתה ונוטר לעכו"ם. "ואהבת לרעך כמוך" – רבי עקיבא אומר זה כלל גדול בתורה. בן עזאי אומר "זה ספר תולדות אדם" – זה כלל גדול מזה.

ויהי בשנת מות אדם, היא שנת מאתיים וארבעים שנה ושלוש שנים למלכות חנוך. ויהי בעת ההיא וישם חנוך על ליבו להיפרד ולהיבדל מבני האדם ולהיסתר מהם כבראשונה לעבוד את ה׳, ויעש חנוך את הדבר הזה אך לא הסתיר את נפשו מהם כל הימים. ויסתר מבני האדם שלושת ימים, ויגלה להם יום אחד. ובכל שלושת הימים אשר הוא בחדר, מתפלל ומשבח אל ה׳ אלוקיו. וביום אשר יצא אל עבדיו להראות להם, לימד להם דרך ה׳ וכל אשר ישאלו ממנו דובר אליהם. ויעש כמעשה הזה ימים רבים ושנים וישב אחרי כן ויסתר את נפשו שישה ימים ויגלה לעמו יום אחד לשבעת ימים ואחרי כן יום אחד בחודש ויום אחד בשנה, עד אשר ביקשו פניו כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם. ויתאוו כולם לראות את פני חנוך ולשמוע את דבריו ולא יכולו, כי יראו כל בני האדם מחנוך יראה גדולה.ויראו מגשת אליו מיראת האלוקים אשר על פניו, על כן לא יוכל איש לראות את פניו פן יוסר וימות. ויתיעצו כל המלכים וכל השרים לאסוף את כל בני האדם יחד ולבוא אל חנוך מלכם לדבר כולם עמו בעת אשר יצא אליהם, ויעש כן. ויהי היום ויצא חנוך אליהם ויתקבצו כולם ויבואו יחד אליו, וידבר להם חנוך את כל דבריהם וילמד להם חכמה ודעת ויורם את יראת ה׳. ויתבהלו מאוד כל בני האדם ויתמהו ממנו על חכמתו וישתחוו, לפניו כולם ארצה ויאמרו יחי המלך יחי המלך. ויהי מימים בהיות כל המלכים וכל השרים וכל בני האדם מדברים עם חנוך וחנוך מלמד אותם את דרכי ה׳, ויקרא מלאך ה׳ אל חנוך מן השמים בעת ההיא ויאמר להעלותו השמים להמליכו על בני האלוקים בשמים כאשר מלך על בני האדם בארץ. בעת ההיא כשמוע חנוך את הדבר הזה, ויצו ויקבצו לו את כל יושבי הארץ וילמד אותם חכמה ודעת ומוסר ה׳. ויאמר אליהם נשאול נשאלתי לעלות השמים לא ידעתי יום לכתי,ועתה אלמד אתכם חכמה ומוסר לעשות בארץ אשר תהיו בה טרם אשר אלך מאיתכם ויעש כן:

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אָמַר כְּנֶגֶד הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַמִּשְׁכָּן, וּכְנֶגֶד הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָיָה עִקָּרָן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר: קַעֲרַת כֶּסֶף, לְפִי שֶׁמִּנְיַן שְׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְקַעֲרַת כֶּסֶף חֶשְׁבּוֹנוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁחָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ה): וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. לָמָּה שֶׁל כֶּסֶף, לְפִי שֶׁנָּתַן לוֹ שֵׁשׁ מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו', וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. לָמָּה נֶאֱמַר בָּהּ אַחַת, עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁנִּבְרָאת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּנֶגֶד מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה וּלְבַסּוֹף הוֹלִיד לְשֵׁת שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ג): וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהֶבֶל וְקַיִן נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם. מִזְרָק, כְּנֶגֶד נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁנִּזְרַק מִן דּוֹר הַמַּבּוּל. לָמָּה כֶּסֶף, עַל שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נִקְרָא כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ד): אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ לְנֹחַ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלְדוֹת עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן מִזְרָ"ק אֶחָ"ד כֶּסֶ"ף, צֵא וַחֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהֵם עוֹלִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, לב): וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ וגו'. וּלְכָךְ אֵחַר לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה מִפְּנֵי עֲוֹן דּוֹרוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיַן הַתֵּבָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא אִשָּׁה וְהֶעֱמִיד בָּנִים, וְהָיוּ מֵאוֹתָהּ שָׁנָה עַד הַמַּבּוּל מֵאָה שָׁנִים, וְאוֹתָן ז' אֶחָ"ד הָעוֹלִים לְמִנְיַן עֶשְׂרִים שֶׁהֵם יְתֵרִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם רֶמֶז לְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִיד נֹחַ בָּנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ו, ג): וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שֶׁאָדָם וְנֹחַ שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ מִצְווֹת וְהָיוּ צַדִּיקִים, הֱוֵי: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּכְנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שֶׁבָּאָדָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר בְּרִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת מִילָה. מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד הַמִּילָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי, הָיָה רֵיחַ הַדָּם וְהָעָרְלָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְשָׂמִים, וְכֵן כְּשֶׁמָּלָן יְהוֹשֻׁעַ כְּמוֹ כֵן הָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שיר השירים ד, ו): אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, זוֹ מִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת הַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּן צְרִיכִין לִמּוֹל, וְהָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ מָר דְּרוֹר, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַבְּשָׂמִים. (שיר השירים ד, ו): וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זוֹ מִילָה שֶׁל בִּיאַת אֶרֶץ כְּנָעַן, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת גִּבְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, וְהָיָה רֵיחָם עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ לְבוֹנָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, הַמּוֹר שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְבוֹנָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בַּפָּסוּק. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד (שמות כד, ה): וַיְשַׁלַּח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד (ויקרא ח, כט): אֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה. כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְמִידִין (שמות כט, לט): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיָם, כְּנֶגְדָּן נִבְרְכוּ שְׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, (בראשית כו, ד): וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, (בראשית יג, טז): וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, (בראשית כב, יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּשְׂעִיר עִזִּים, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים לכ, ב): כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִקְרִיבוּ מִשְּׁלשָׁה מִינִין עוֹלָה, כְּנֶגֶד נֹחַ שֶׁלָּקַח מִכָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה לֹא הִקְרִיבוּ עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בְּמָקוֹם עֲשִׁירוּת. לָמָּה שָׂעִיר לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁנֹּחַ לֹא הִקְרִיב אוֹתָן עוֹלוֹת אֶלָּא לְכַפֵּר עַל קִלְלַת הָאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים שֶׁבָּרָא מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם, הַשְּׁלשָׁה הֵם עֶלְיוֹנִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, וּכְנֶגְדָּה נַעֲשָׂה הַשָֹּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ, לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר, שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְסִימָן לַדָּבָר כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בִּבְאֵר שָׁבַע. אֵילִם חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אֵיתָנֵי עוֹלָם חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹת וְחָמֵשׁ מֻרְגָּשׁוֹת. זֶה קָרְבַּן וגו', שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסּוֹף כָּל קָרְבָּן נָשִׂיא וְנָשִׂיא, לוֹמַר לָךְ כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנָם, וְאוֹמֵר זֶה קָרְבַּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וְכִי בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח נַעֲשָׂה כָּל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַהֲלוֹא עַד מְלֹאת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לֹא נִגְמְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הֵם שָׁוִים וַחֲבִיבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אָמַר כְּנֶגֶד הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַמִּשְׁכָּן, וּכְנֶגֶד הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָיָה עִקָּרָן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר: קַעֲרַת כֶּסֶף, לְפִי שֶׁמִּנְיַן שְׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְקַעֲרַת כֶּסֶף חֶשְׁבּוֹנוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁחָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ה): וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. לָמָּה שֶׁל כֶּסֶף, לְפִי שֶׁנָּתַן לוֹ שֵׁשׁ מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו', וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. לָמָּה נֶאֱמַר בָּהּ אַחַת, עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁנִּבְרָאת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּנֶגֶד מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה וּלְבַסּוֹף הוֹלִיד לְשֵׁת שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ג): וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהֶבֶל וְקַיִן נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם. מִזְרָק, כְּנֶגֶד נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁנִּזְרַק מִן דּוֹר הַמַּבּוּל. לָמָּה כֶּסֶף, עַל שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נִקְרָא כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ד): אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ לְנֹחַ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלְדוֹת עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן מִזְרָ"ק אֶחָ"ד כֶּסֶ"ף, צֵא וַחֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהֵם עוֹלִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, לב): וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ וגו'. וּלְכָךְ אֵחַר לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה מִפְּנֵי עֲוֹן דּוֹרוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיַן הַתֵּבָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא אִשָּׁה וְהֶעֱמִיד בָּנִים, וְהָיוּ מֵאוֹתָהּ שָׁנָה עַד הַמַּבּוּל מֵאָה שָׁנִים, וְאוֹתָן ז' אֶחָ"ד הָעוֹלִים לְמִנְיַן עֶשְׂרִים שֶׁהֵם יְתֵרִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם רֶמֶז לְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִיד נֹחַ בָּנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ו, ג): וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שֶׁאָדָם וְנֹחַ שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ מִצְווֹת וְהָיוּ צַדִּיקִים, הֱוֵי: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּכְנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שֶׁבָּאָדָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר בְּרִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת מִילָה. מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד הַמִּילָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי, הָיָה רֵיחַ הַדָּם וְהָעָרְלָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְשָׂמִים, וְכֵן כְּשֶׁמָּלָן יְהוֹשֻׁעַ כְּמוֹ כֵן הָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שיר השירים ד, ו): אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, זוֹ מִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת הַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּן צְרִיכִין לִמּוֹל, וְהָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ מָר דְּרוֹר, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַבְּשָׂמִים. (שיר השירים ד, ו): וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זוֹ מִילָה שֶׁל בִּיאַת אֶרֶץ כְּנָעַן, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת גִּבְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, וְהָיָה רֵיחָם עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ לְבוֹנָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, הַמּוֹר שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְבוֹנָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בַּפָּסוּק. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד (שמות כד, ה): וַיְשַׁלַּח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד (ויקרא ח, כט): אֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה. כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְמִידִין (שמות כט, לט): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיָם, כְּנֶגְדָּן נִבְרְכוּ שְׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, (בראשית כו, ד): וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, (בראשית יג, טז): וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, (בראשית כב, יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּשְׂעִיר עִזִּים, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים לכ, ב): כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִקְרִיבוּ מִשְּׁלשָׁה מִינִין עוֹלָה, כְּנֶגֶד נֹחַ שֶׁלָּקַח מִכָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה לֹא הִקְרִיבוּ עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בְּמָקוֹם עֲשִׁירוּת. לָמָּה שָׂעִיר לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁנֹּחַ לֹא הִקְרִיב אוֹתָן עוֹלוֹת אֶלָּא לְכַפֵּר עַל קִלְלַת הָאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים שֶׁבָּרָא מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם, הַשְּׁלשָׁה הֵם עֶלְיוֹנִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, וּכְנֶגְדָּה נַעֲשָׂה הַשָֹּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ, לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר, שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְסִימָן לַדָּבָר כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בִּבְאֵר שָׁבַע. אֵילִם חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אֵיתָנֵי עוֹלָם חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹת וְחָמֵשׁ מֻרְגָּשׁוֹת. זֶה קָרְבַּן וגו', שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסּוֹף כָּל קָרְבָּן נָשִׂיא וְנָשִׂיא, לוֹמַר לָךְ כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנָם, וְאוֹמֵר זֶה קָרְבַּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וְכִי בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח נַעֲשָׂה כָּל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַהֲלוֹא עַד מְלֹאת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לֹא נִגְמְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הֵם שָׁוִים וַחֲבִיבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אָמַר כְּנֶגֶד הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַמִּשְׁכָּן, וּכְנֶגֶד הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָיָה עִקָּרָן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר: קַעֲרַת כֶּסֶף, לְפִי שֶׁמִּנְיַן שְׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְקַעֲרַת כֶּסֶף חֶשְׁבּוֹנוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁחָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ה): וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. לָמָּה שֶׁל כֶּסֶף, לְפִי שֶׁנָּתַן לוֹ שֵׁשׁ מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו', וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. לָמָּה נֶאֱמַר בָּהּ אַחַת, עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁנִּבְרָאת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּנֶגֶד מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה וּלְבַסּוֹף הוֹלִיד לְשֵׁת שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ג): וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהֶבֶל וְקַיִן נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם. מִזְרָק, כְּנֶגֶד נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁנִּזְרַק מִן דּוֹר הַמַּבּוּל. לָמָּה כֶּסֶף, עַל שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נִקְרָא כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ד): אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ לְנֹחַ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלְדוֹת עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן מִזְרָ"ק אֶחָ"ד כֶּסֶ"ף, צֵא וַחֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהֵם עוֹלִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, לב): וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ וגו'. וּלְכָךְ אֵחַר לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה מִפְּנֵי עֲוֹן דּוֹרוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיַן הַתֵּבָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא אִשָּׁה וְהֶעֱמִיד בָּנִים, וְהָיוּ מֵאוֹתָהּ שָׁנָה עַד הַמַּבּוּל מֵאָה שָׁנִים, וְאוֹתָן ז' אֶחָ"ד הָעוֹלִים לְמִנְיַן עֶשְׂרִים שֶׁהֵם יְתֵרִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם רֶמֶז לְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִיד נֹחַ בָּנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ו, ג): וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שֶׁאָדָם וְנֹחַ שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ מִצְווֹת וְהָיוּ צַדִּיקִים, הֱוֵי: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּכְנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שֶׁבָּאָדָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר בְּרִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת מִילָה. מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד הַמִּילָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי, הָיָה רֵיחַ הַדָּם וְהָעָרְלָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְשָׂמִים, וְכֵן כְּשֶׁמָּלָן יְהוֹשֻׁעַ כְּמוֹ כֵן הָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שיר השירים ד, ו): אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, זוֹ מִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת הַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּן צְרִיכִין לִמּוֹל, וְהָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ מָר דְּרוֹר, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַבְּשָׂמִים. (שיר השירים ד, ו): וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זוֹ מִילָה שֶׁל בִּיאַת אֶרֶץ כְּנָעַן, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת גִּבְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, וְהָיָה רֵיחָם עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ לְבוֹנָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, הַמּוֹר שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְבוֹנָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בַּפָּסוּק. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד (שמות כד, ה): וַיְשַׁלַּח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד (ויקרא ח, כט): אֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה. כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְמִידִין (שמות כט, לט): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיָם, כְּנֶגְדָּן נִבְרְכוּ שְׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, (בראשית כו, ד): וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, (בראשית יג, טז): וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, (בראשית כב, יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּשְׂעִיר עִזִּים, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים לכ, ב): כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִקְרִיבוּ מִשְּׁלשָׁה מִינִין עוֹלָה, כְּנֶגֶד נֹחַ שֶׁלָּקַח מִכָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה לֹא הִקְרִיבוּ עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בְּמָקוֹם עֲשִׁירוּת. לָמָּה שָׂעִיר לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁנֹּחַ לֹא הִקְרִיב אוֹתָן עוֹלוֹת אֶלָּא לְכַפֵּר עַל קִלְלַת הָאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים שֶׁבָּרָא מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם, הַשְּׁלשָׁה הֵם עֶלְיוֹנִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, וּכְנֶגְדָּה נַעֲשָׂה הַשָֹּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ, לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר, שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְסִימָן לַדָּבָר כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בִּבְאֵר שָׁבַע. אֵילִם חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אֵיתָנֵי עוֹלָם חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹת וְחָמֵשׁ מֻרְגָּשׁוֹת. זֶה קָרְבַּן וגו', שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסּוֹף כָּל קָרְבָּן נָשִׂיא וְנָשִׂיא, לוֹמַר לָךְ כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנָם, וְאוֹמֵר זֶה קָרְבַּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וְכִי בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח נַעֲשָׂה כָּל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַהֲלוֹא עַד מְלֹאת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לֹא נִגְמְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הֵם שָׁוִים וַחֲבִיבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:

רַבִּי פִּינְחָס בֶּן יָאִיר אָמַר כְּנֶגֶד הַדּוֹרוֹת שֶׁהָיוּ מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן וְעַד הַמִּשְׁכָּן, וּכְנֶגֶד הַמִּצְווֹת שֶׁנִּצְטַוּוּ הִקְרִיבוּ הַנְּשִׂיאִים. קַעֲרַת כֶּסֶף אַחַת, אַל תִּקְרֵי קַעֲרַת אֶלָּא עֲקֶרֶת, זֶה אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁהוּא הָיָה עִקָּרָן שֶׁל בְּנֵי הָאָדָם. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה מִנַּיִן אַתָּה אוֹמֵר שֶׁלְּאָדָם הָרִאשׁוֹן נֶאֱמַר: קַעֲרַת כֶּסֶף, לְפִי שֶׁמִּנְיַן שְׁנֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן הֵם תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, וְקַעֲרַת כֶּסֶף חֶשְׁבּוֹנוֹ תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים. וּמִנַּיִן שֶׁחָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן תְּשַׁע מֵאוֹת וּשְׁלשִׁים שָׁנָה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ה): וַיִּהְיוּ כָּל יְמֵי אָדָם אֲשֶׁר חַי תְּשַׁע מֵאוֹת שָׁנָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה וַיָּמֹת. לָמָּה שֶׁל כֶּסֶף, לְפִי שֶׁנָּתַן לוֹ שֵׁשׁ מִצְווֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ז): וַיִּיצֶר ה' אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וגו', וְהַתּוֹרָה נִקְרֵאת כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים יב, ז): כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ. לָמָּה נֶאֱמַר בָּהּ אַחַת, עַל שֵׁם חַוָּה שֶׁנִּבְרָאת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, כא): וַיִּקַּח אַחַת מִצַּלְעֹתָיו. שְׁלשִׁים וּמֵאָה מִשְׁקָלָהּ, כְּנֶגֶד מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרַשׁ מִן הָאִשָּׁה וּלְבַסּוֹף הוֹלִיד לְשֵׁת שֶׁהוּא הָיָה רֹאשׁ תּוֹלְדוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ג): וַיְחִי אָדָם שְׁלשִׁים וּמְאַת שָׁנָה וַיּוֹלֶד בִּדְמוּתוֹ כְּצַלְמוֹ וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ שֵׁת, שֶׁמִּמֶּנּוּ הֻשְׁתַּת הָעוֹלָם, לְפִי שֶׁהֶבֶל וְקַיִן נִטְרְדוּ מִן הָעוֹלָם. מִזְרָק, כְּנֶגֶד נֹחַ הַצַּדִּיק שֶׁנִּזְרַק מִן דּוֹר הַמַּבּוּל. לָמָּה כֶּסֶף, עַל שֶׁנִּקְרָא צַדִּיק בְּדוֹרוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ז, א): כִּי אֹתְךָ רָאִיתִי צַדִּיק לְפָנַי בַּדּוֹר הַזֶּה. דָּבָר אַחֵר, עַל מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה נִקְרָא כֶּסֶף, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ד): אַךְ בָּשָׂר בְּנַפְשׁוֹ דָּמוֹ לֹא תֹאכֵלוּ. אָמַר רַבִּי שְׁמַעְיָה כְּנֶגֶד הַשָּׁנִים שֶׁהָיוּ לְנֹחַ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלְדוֹת עוֹלֶה חֶשְׁבּוֹן מִזְרָ"ק אֶחָ"ד כֶּסֶ"ף, צֵא וַחֲשֹׁב אוֹתִיּוֹת שֶׁלָּהֶם וְהֵם עוֹלִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים, כְּנֶגֶד חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים שֶׁהָיוּ לוֹ בְּעֵת שֶׁהֶעֱמִיד תּוֹלָדוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, לב): וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה וַיּוֹלֶד נֹחַ וגו'. וּלְכָךְ אֵחַר לִפְרִיָּה וּרְבִיָּה מִפְּנֵי עֲוֹן דּוֹרוֹ שֶׁהָיָה רוֹאֶה, עַד שֶׁגִּלָּה לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִנְיַן הַתֵּבָה, וּבְאוֹתָהּ שָׁעָה נָשָׂא אִשָּׁה וְהֶעֱמִיד בָּנִים, וְהָיוּ מֵאוֹתָהּ שָׁנָה עַד הַמַּבּוּל מֵאָה שָׁנִים, וְאוֹתָן ז' אֶחָ"ד הָעוֹלִים לְמִנְיַן עֶשְׂרִים שֶׁהֵם יְתֵרִים עַל חֲמֵשׁ מֵאוֹת, הֵם רֶמֶז לְעֶשְׂרִים שָׁנִים שֶׁנִּגְזְרָה גְּזֵרַת הַמַּבּוּל קֹדֶם שֶׁהֶעֱמִיד נֹחַ בָּנִים, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ו, ג): וְהָיוּ יָמָיו מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. שִׁבְעִים שֶׁקֶל בְּשֶׁקֶל הַקֹּדֶשׁ, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת שֶׁיָּצְאוּ מִמֶּנּוּ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שִׁבְעִים, כְּנֶגֶד מֵרֹאשׁ סֵפֶר בְּרֵאשִׁית, עַד קִלְלַת נָחָשׁ, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. אָמַר רַבִּי פִּינְחָס שְׁנֵי אוֹיְבִים לֹא נֶאֶרְרוּ עַד שֶׁהִשְּׁלִים עֲלֵיהֶם שִׁבְעִים פְּסוּקִים, הַנָּחָשׁ וְהָמָן הָרָשָׁע. הַנָּחָשׁ מִבְּרֵאשִׁית עַד (בראשית ג, יד): אָרוּר אַתָּה מִכָּל הַבְּהֵמָה, שִׁבְעִים פְּסוּקִים. הָמָן (אסתר ג, א): מֵאַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה גִּדַּל הַמֶּלֶךְ וגו', עַד (אסתר ז, י): וַיִּתְלוּ אֶת הָמָן, שִׁבְעִים פְּסוּקִים, לְתַכְלִית שִׁבְעִים נִתְלָה עַל חֲמִשִּׁים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים מִן בְּרֵאשִׁית, עַד פָּרָשָׁתוֹ שֶׁל נָחָשׁ, וְאִם תֹּאמַר יֵשׁ בּוֹ אֶחָד יוֹתֵר (בראשית ג, ה): וִהְיִיתֶם כֵּאלֹהִים, אֵינוֹ קֹדֶשׁ. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁהָיוּ לְתֶרַח כְּשֶׁהוֹלִיד לְאַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית יא, כו): וַיְחִי תֶרַח שִׁבְעִים שָׁנָה. שְׁנַיִם חָיוּ בִּשְׁנֵי דוֹרוֹת שֶׁל שִׁבְעִים שָׁנָה, קֵינָן בְּדוֹר אֶחָד (בראשית ה, יב): וַיְחִי קֵינָן שִׁבְעִים שָׁנָה, וְתֶרַח בְּדוֹר שֵׁנִי. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים שֶׁבָּכוּ אֶת יַעֲקֹב הֶחָסִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית נ, ג): וַיִּבְכּוּ אֹתוֹ מִצְרַיִם שִׁבְעִים יוֹם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים יָמִים טוֹבִים שֶׁנָּתַן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעַת יְמֵי הַפֶּסַח וּשְׁמוֹנַת יְמֵי הֶחָג, וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה וְיוֹם הַכִּפּוּרִים, וְחַג שָׁבוּעוֹת, שְׁתַּיִם וַחֲמִשִּׁים שַׁבָּתוֹת יֵשׁ בִּשְׁנַת הַחַמָּה, הֲרֵי שִׁבְעִים. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לוֹ לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת שֶׁיֵּשׁ לְיִשְׂרָאֵל, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לַתּוֹרָה, שִׁבְעִים שֵׁמוֹת לִירוּשָׁלַיִם. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד שִׁבְעִים שָׁנָה שֶׁחִסַּר אָדָם מִשְׁנוֹתָיו וְנָתַן לְדָוִד בֶּן יִשַׁי, לְפִי שֶׁרָאוּי הָיָה לִחְיוֹת אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, יז): כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת, וְיוֹמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶלֶף שָׁנִים, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים צ, ד): כִּי אֶלֶף שָׁנִים בְּעֵינֶיךָ כְּיוֹם אֶתְמוֹל כִּי יַעֲבֹר וְאַשְׁמוּרָה בַלָּיְלָה. שְׁנֵיהֶם מְלֵאִים, שֶׁאָדָם וְנֹחַ שְׁנֵיהֶם קִבְּלוּ מִצְווֹת וְהָיוּ צַדִּיקִים, הֱוֵי: סֹלֶת בְּלוּלָה בַּשֶּׁמֶן לְמִנְחָה. כַּף אַחַת עֲשָׂרָה זָהָב, כְּנֶגֶד עֲשָׂרָה מַאֲמָרוֹת שֶׁנִּבְרָא בָּהֶם הָעוֹלָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר סְפִירוֹת בְּלִימָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מֵאָדָם וְעַד נֹחַ, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת מִנֹּחַ וְעַד אַבְרָהָם, וּכְנֶגֶד עֲשֶׂרֶת הַדִּבְּרוֹת, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה שַׁלִּיטִים שֶׁבָּאָדָם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר תּוֹלָדוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, וּכְנֶגֶד עֲשָׂרָה נִסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ לַאֲבוֹתֵינוּ בְּמִצְרַיִם וַעֲשָׂרָה נִסִּים עַל הַיָּם, וּכְנֶגֶד עֶשֶׂר בְּרִיתוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּפָרָשַׁת מִילָה. מְלֵאָה קְטֹרֶת, כְּנֶגֶד הַמִּילָה הַכָּתוּב מְדַבֵּר, שֶׁבְּשָׁעָה שֶׁמָּלוּ יִשְׂרָאֵל בְּמִצְרַיִם, שֶׁנֶּאֱמַר (יחזקאל טז, ו): וָאֶרְאֵךְ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּדָמָיִךְ וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי וָאֹמַר לָךְ בְּדָמַיִךְ חַיִּי, הָיָה רֵיחַ הַדָּם וְהָעָרְלָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כִּבְשָׂמִים, וְכֵן כְּשֶׁמָּלָן יְהוֹשֻׁעַ כְּמוֹ כֵן הָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה נֶאֱמַר (שיר השירים ד, ו): אֵלֵךְ לִי אֶל הַר הַמּוֹר, זוֹ מִילָה שֶׁל מִצְרַיִם, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת הַר, מִפְּנֵי שֶׁהָיוּ כֻּלָּן צְרִיכִין לִמּוֹל, וְהָיָה עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ מָר דְּרוֹר, שֶׁהָיָה רֹאשׁ הַבְּשָׂמִים. (שיר השירים ד, ו): וְאֶל גִּבְעַת הַלְּבוֹנָה, זוֹ מִילָה שֶׁל בִּיאַת אֶרֶץ כְּנָעַן, שֶׁעָשׂוּ מִן הָעֲרָלוֹת גִּבְעָה, כְּמָה דְתֵימָא (יהושע ה, ג): אֶל גִּבְעַת הָעֲרָלוֹת, וְהָיָה רֵיחָם עָרֵב לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּרֵיחַ לְבוֹנָה, הֱוֵי: מְלֵאָה קְטֹרֶת, הַמּוֹר שֶׁהוּא רֹאשׁ לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, וּלְבוֹנָה שֶׁהִיא אַחֲרוֹנָה לְסַמָּנֵי הַקְּטֹרֶת, הִזְכִּיר שְׁנֵיהֶם בַּפָּסוּק. פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, כְּנֶגֶד (שמות כד, ה): וַיְשַׁלַּח אֶת נַעֲרֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וַיַּעֲלוּ עֹלֹת וַיִּזְבְּחוּ זְבָחִים שְׁלָמִים לַה' פָּרִים. אַיִל אֶחָד, כְּנֶגֶד (ויקרא ח, כט): אֵיל הַמִּלֻּאִים לְמשֶׁה הָיָה לְמָנָה. כֶּבֶשׂ אֶחָד, כְּנֶגֶד שְׁנֵי תְמִידִין (שמות כט, לט): אֶת הַכֶּבֶשׂ אֶחָד תַּעֲשֶׂה בַבֹּקֶר וגו'. שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד שָׂעִיר הַמִּשְׁתַּלֵּחַ, שֶׁנּוֹשֵׂא אֶת עֲוֹנוֹת יִשְׂרָאֵל. דָּבָר אַחֵר, פַּר אֶחָד בֶּן בָּקָר, הֲרֵי כָּאן שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה, כְּנֶגֶד שָׁמַיִם וָאָרֶץ וְיָם, כְּנֶגְדָּן נִבְרְכוּ שְׁלשָׁה אָבוֹת, אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, (בראשית כו, ד): וְהִרְבֵּיתִי אֶת זַרְעֲךָ כְּכוֹכְבֵי הַשָּׁמַיִם, (בראשית יג, טז): וְשַׂמְתִּי אֶת זַרְעֲךָ כַּעֲפַר הָאָרֶץ, (בראשית כב, יז): וְכַחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַיָּם. וּשְׂעִיר עִזִּים, כְּנֶגֶד הַתּוֹרָה, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ (דברים לכ, ב): כִּשְׂעִירִם עֲלֵי דֶשֶׁא, לְלַמֶּדְךָ, שֶׁכָּל הָעוֹלָם לֹא נִבְרָא אֶלָּא בִּזְכוּת הַתּוֹרָה. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה הִקְרִיבוּ מִשְּׁלשָׁה מִינִין עוֹלָה, כְּנֶגֶד נֹחַ שֶׁלָּקַח מִכָּל הַבְּהֵמוֹת וְהִקְרִיב עוֹלוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וּמִכֹּל הָעוֹף הַטָּהוֹר וַיַּעַל עֹלֹת בַּמִּזְבֵּחַ. וְלָמָּה לֹא הִקְרִיבוּ עוֹפוֹת, לְפִי שֶׁאֵין עֲנִיּוּת בְּמָקוֹם עֲשִׁירוּת. לָמָּה שָׂעִיר לְחַטָּאת, לְפִי שֶׁנֹּחַ לֹא הִקְרִיב אוֹתָן עוֹלוֹת אֶלָּא לְכַפֵּר עַל קִלְלַת הָאָרֶץ, כְּמָה דְתֵימָא (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ וַיֹּאמֶר ה' אֶל לִבּוֹ לֹא אֹסִף לְקַלֵּל עוֹד אֶת הָאֲדָמָה בַּעֲבוּר הָאָדָם וגו'. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה שְׁלשָׁה מִינֵי עוֹלָה וְאֶחָד לְחַטָּאת, כְּנֶגֶד אַרְבָּעָה טְבָעִים שֶׁבָּרָא מֵהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הָעוֹלָם, הַשְּׁלשָׁה הֵם עֶלְיוֹנִים זֶה לְמַעְלָה מִזֶּה, וְהָרְבִיעִי הוּא הַתַּחְתּוֹן הַכָּבֵד שֶׁבְּכֻלָּן, וְאֵלּוּ הֵן: הָאָרֶץ, הִיא הַכְּבֵדָה שֶׁבְּכֻלָּן, וּכְנֶגְדָּה נַעֲשָׂה הַשָֹּׂעִיר. הַמַּיִם, לְמַעְלָה מִן הָאָרֶץ, הָאֲוִיר, שֶׁמִּמֶּנּוּ נוֹצַר הָרוּחַ, לְמַעְלָה מִן הַמַּיִם. וְהָאֵשׁ, לְמַעְלָה מִן הָאֲוִיר, שֶׁהָאֵשׁ קַלָּה מִכֻּלָּם, שֶׁהִיא עוֹלָה עַד לָרָקִיעַ, וְסִימָן לַדָּבָר כְּשֶׁהַשַּׁלְהֶבֶת נֶעֱקֶרֶת מִן הַגַּחֶלֶת פּוֹרַחַת וְהוֹלֶכֶת הִיא לְמַעְלָה, וְכֵן אָמְרוּ שֶׁהָאֵשׁ סוֹבֶבֶת כָּל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ לְמַעְלָה עַד לָרָקִיעַ, וּכְנֶגֶד הָאֵשׁ וְהָרוּחַ וְהַמַּיִם שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים, נַעֲשׂוּ שְׁלשָׁה מִינֵי הָעוֹלָה. וּלְזֶבַח הַשְּׁלָמִים בָּקָר שְׁנַיִם, כְּנֶגֶד שְׁנֵי מִזְבְּחוֹת שֶׁעָשָׂה יַעֲקֹב, אֶחָד בְּבֵית אֵל וְאֶחָד בִּבְאֵר שָׁבַע. אֵילִם חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד אֵיתָנֵי עוֹלָם חֲמִשָּׁה, וְאֵלּוּ הֵן (דברי הימים א ב, ו): וּבְנֵי זֶרַח זִמְרִי וְאֵיתָן וְהֵימָן וְכַלְכֹּל וָדָרַע כֻּלָּם חֲמִשָּׁה. עַתֻּדִים חֲמִשָּׁה כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה חֲמִשָּׁה, כְּנֶגֶד הַמִּזְבֵּחַ אָרְכּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת וְרָחְבּוֹ חָמֵשׁ אַמּוֹת. דָּבָר אַחֵר, כְּנֶגֶד חָמֵשׁ הַרְגָּשׁוֹת וְחָמֵשׁ מֻרְגָּשׁוֹת. זֶה קָרְבַּן וגו', שֶׁהוּא אוֹמֵר בְּסּוֹף כָּל קָרְבָּן נָשִׂיא וְנָשִׂיא, לוֹמַר לָךְ כֵּיוָן שֶׁהִקְרִיבוּ עַל הַסֵּדֶר הַזֶּה הִתְחִיל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְקַלֵּס אֶת קָרְבָּנָם, וְאוֹמֵר זֶה קָרְבַּן כָּל אֶחָד וְאֶחָד. (במדבר ז, פד): זֹאת חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ בְּיוֹם הִמָּשַׁח אֹתוֹ, וְכִי בַּיּוֹם שֶׁנִּמְשַׁח נַעֲשָׂה כָּל חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, וַהֲלוֹא עַד מְלֹאת שְׁנֵים עָשָׂר יוֹם לֹא נִגְמְרָה חֲנֻכַּת הַמִּזְבֵּחַ, אֶלָּא בָּא הַכָּתוּב לְלַמֶּדְךָ שֶׁכָּל הַשְּׁבָטִים הֵם שָׁוִים וַחֲבִיבִים כֻּלָּם כְּאֶחָד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהֶעֱלָה עֲלֵיהֶם הַכָּתוּב כְּאִלּוּ בְּיוֹם רִאשׁוֹן הִקְרִיבוּ כֻּלָּם, לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ד, ז): כֻּלָּךְ יָפָה רַעְיָתִי וּמוּם אֵין בָּךְ:

ויהי ביום השביעי ויעל חנוך בסערה השמיימה, בסוסי אש ורכבי אש. וישלחו כל המלכים אשר היו עם חנוך ביום השמיני לקחת את מספר האנשים אשר נשארו עם חנוך במקום אשר עלה משם השמיימה, וילכו מלאכי כל המלכים האלה אל המקום ההוא וימצאו כל הארץ מלאה שלג במקום ההוא ועל השלג אבנים גדולות מאבני שלג. ויאמרו איש אל רעהו לכו ונבקע את השלג הזה ונראה פן מתו האנשים אשר נשארו עם חנוך תחת השלג הזה, ויעשו כן ויבקשו בכל השלג ההוא וימצאו את מספר האנשים אשר היו עם חנוך מתים תחת השלג. ויבקשו את חנוך ולא מצאו, כי עלה השמיימה. ויהיו כל ימי חנוך אשר חי בארץ, שלוש מאות שנה וחמש ושישים שנה. בשנת מאה ושלוש עשרה שנה לחיי למך בן מתושלח, עלה חנוך השמיימה. ויהי בעלות חנוך השמים ויקומו כל מלכי הארץ, ויקחו את מתושלח בנו וימשחו אותו וימליכוהו עליהם תחת אביו. ויעש מתושלח הישר בעיני ה׳ ככל אשר הורהו חנוך אביו, וילמד גם הוא את בני האדם חכמה ודעת ויראת ה׳ כל ימיו לא סר מן הדרך הטובה ימין ושמאל. אך באחרית ימי מתושלח סרו בני האדם מאחרי ה׳ וישחיתו את הארץ, ויגזלו ויחמסו איש את רעהו. וימרדו באלוקים ויפשעו וישחיתו את דרכם, ולא אבו לשמוע בקול מתושלח וימרדו בו. ויקצוף ה׳ מאוד עליהם, ויוסף ה׳ וישחית את הזרע בימים ההם ואין זרע ואין קציר באדמה. והיה כאשר יזרעו את האדמה את אשר יאכלו למחייתם בארץ, ויצמחו להם קוצים ודרדרים אשר לא זרעו. ובכל זאת לא שבו בני האדם בימים ההם מדרכם הרעה, ועוד ידם נטויה לעשות הרע בעיני ה׳. ויכעיסו את ה׳ בדרכיהם הרעים, ויקצוף ה׳ מאוד וינחם כי עשה את האדם ויאמר להשחיתם ולהאבידם מעל פני האדמה ויעש להם כן. בימים ההם בהיות למך בן מתושלח בן שישים ושמונה שנים ומאה שנה, וימת שת בן אדם. ויהיו כל ימי שת אשר חי, תשע מאות שנה ושתיים עשרה שנה וימת.

ויהי למך בן שמונים ואחת שנים ומאה שנה, ויקח את אשמוע בת אלישוע בן חנוך דודו לאישה ותהר לו. ובעת ההיא זרעו בני האדם את האדמה, וימצאו אוכל מעט באדמה. אך לא שבו בני האדם מדרכם הרעה, וימעלו וימרדו באדמה. ותהר אשת למך, ותלד לו בן בעת ההיא לתקופת השנה. ויקרא מתושלח את שמו נח לאמור, נחה האדמה ושקטה מהשחית בימיו. ולמך אביו קרא לו מנחם לאמור, זה ינחמנו ממעשינו ומעצבון ידינו מן האדמה אשר אררה ה׳. ויגדל הילד ויגמל וילך בדרכי מתושלח אביו, ויהי תם וישר עם ה׳. וכל בני האדם סרו מדרכי ה׳ כולם בימים ההם, כאשר רבו על פני האדמה בבנים ובבנות. וילמדו איש את רעהו את דרכיהם הרעים, וילכו הלוך ופשוע בה׳. ויעשו להם איש אלוקו ויגזלו ויחמסו ויעשקו איש את רעהו ואיש את קרובו וישחיתו הארץ, ותמלא הארץ חמס. וילכו שופטיהם ושוטריהם אל כל בנות האדם, ויקחו להם נשים בחזקה מתחת בעליהן מכל אשר בחרו. וגם מבהמת הארץ ומחית השדה ומעוף השמים הביאו בני האדם בימים ההם, וילמדום ללכת מין לאשר איננו מינו למען הכעיס את ה׳ בדבר הזה. וירא אלוקים את כל הארץ והנה נשחתה, כי השחית כל בשר את דרכו על הארץ כל האדם וכל הבהמה. ויאמר ה׳ אמחה את האדם אשר בראתי מעל פני האדמה, מאדם ועד עוף השמים ועד בהמה ועד החיה אשר בשדה כי ניחמתי כי עשיתים. ויהי כל איש אשר הלך בדרכי ה׳, מת בימים ההם. טרם הביא ה׳ על בני האדם את הרעה, אשר דיבר לעשות להם. כי מאת ה׳ היתה זאת להם לבלתי הראותם את הרעה, אשר דיבר ה׳ על בני האדם. ונח מצא חן בעיני ה׳, ויבחר בו ה׳ הוא ובניו לחיות מהם זרע על פני כל הארץ.

לֹא טוֹב, תָּנֵי רַבִּי יַעֲקֹב כָּל שֶׁאֵין לוֹ אִשָּׁה, שָׁרוּי בְּלֹא טוֹבָה בְּלֹא עֵזֶר בְּלֹא שִׂמְחָה בְּלֹא בְּרָכָה בְּלֹא כַּפָּרָה. בְּלֹא טוֹבָה, לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ. בְּלֹא עֵזֶר, אֶעֱשֶׂה לוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ. בְּלֹא שִׂמְחָה, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים יד, כו): וְשָׂמַחְתָּ אַתָּה וּבֵיתֶךָ. בְּלֹא כַפָּרָה, (ויקרא טז, יא): וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ. בְּלֹא בְרָכָה (יחזקאל מד, ל): לְהָנִיחַ בְּרָכָה אֶל בֵּיתֶךָ. רַבִּי סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי. יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר אַף בְּלֹא שָׁלוֹם, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל א כה, ו): וְאַתָּה שָׁלוֹם וּבֵיתְךָ שָׁלוֹם. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִכְנִין בְּשֵׁם רַבִּי לֵוִי אָמַר אַף בְּלֹא חַיִּים, שֶׁנֶּאֱמַר (קהלת ט, ט): רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ. רַבִּי חִיָּא בַּר גַּמְדָא אָמַר אַף אֵינוֹ אָדָם שָׁלֵם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, ב): וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם, שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד קְרוּיִים אָדָם. וְיֵשׁ אוֹמְרִים אַף מְמַעֵט אֶת הַדְּמוּת, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ט, ו): כִּי בְּצֶלֶם אֱלֹהִים עָשָׂה אֶת הָאָדָם, מַה כְּתִיב אַחֲרָיו (בראשית ט, ז): וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ.

ויחי ירד. ולמה נקרא שמו ירד, שבימיו ירדו המלאכים מן השמים והיו מלמדים הבריות היאך יעבדו להקב"ה:

אברהם התחיל בזקנה וביסורין ובפונדק ובליגטא, בזקנה שהיו האב והבן נכנסין לעיר ואין אדם יודע מי מכבד, א"ל הקב"ה חייך ממך אני מתחיל, שנאמר ואברהם זקן (בראשית כד א). וביסורין מנין, אמר אברהם לפני הקב"ה רבונו של עולם אילולי שנתת שלוה לדור המבול לא היו מכעיסין לפניך, ואילו הבאת עליהם יסורין לא היו מורדין בך, א"ל הקב"ה ממך אני מתחיל שנתייסר בבנו, שנאמר ויגדל הילד ויגמל (שם כא ח), (ר' יהושע) [ר' אושעיא] ו' אבין, חד אמר שנגמל מן היסורין, וחד אמר שנגמל מיצר הרע ליצר טוב. ובפונדק, דכתיב ויטע אשל בבאר שבע (שם שם לג) זהו פונדק. ובליגטא (זהו מתנה) מנין, שנאמר ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות (שם כה ו).

רַבִּי אַבְטוֹלִיס הַזָּקֵן אָמַר מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיָה לוֹ בֵּן וְהִכְעִיסוֹ, וְגָזַר עָלָיו גְּזֵרָה קָשָׁה, וְהָיָה הַפֶּדָגוֹג מְבַקֵּשׁ עַל יָדוֹ, אָמַר לוֹ כְּלוּם אַתָּה מְבַקֵּשׁ מִמֶּנִּי אֶלָּא עַל בְּנִי, כְּבָר הִתְרַצֵּיתִי לִבְנִי. רַבִּי אוֹמֵר, אָמַר לוֹ אֱמֶשׁ הָיִיתָ אוֹמֵר (שמות ה, כג): וּמֵאָז בָּאתִי אֶל פַּרְעֹה, וְעַכְשָׁו אַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, מַה תִּצְעַק אֵלָי, אֱמֶשׁ הָיוּ אוֹמְרִים (שמות יד, יא): הֲמִבְּלִי אֵין קְבָרִים, וְעַכְשָׁו אַתָּה מַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ, יַסִּיעוּ דָּבָר מִלִּבָּן. רַבִּי אוֹמֵר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּדַי הִיא הַאֲמָנָה שֶׁהֶאֱמִינוּ בִּי יִשְׂרָאֵל שֶׁאֶקְרַע לָהֶם הַיָּם, שֶׁלֹא אָמְרוּ לְמשֶׁה הֵיאַךְ נַחְזֹר לַאֲחוֹרֵינוּ, שֶׁלֹא לִשְׁבֹּר לֵב טַף וְנָשִׁים שֶׁעִמָּנוּ, אֶלָּא הֶאֱמִינוּ בִּי וְהָלְכוּ אַחַר משֶׁה. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, עֵת לְקַצֵּר וְעֵת לְהַאֲרִיךְ, בָּנַי שְׁרוּיִם בְּצַעַר וְהַיָּם סוֹגֵר וְהָאוֹיֵב רוֹדֵף, וְאַתָּה עוֹמֵד וּמַרְבֶּה בִּתְפִלָּה, דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִסָּעוּ. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה אֵין לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל אֶלָּא לִסַּע בִּלְבָד, וְיִסָּעוּ, יַסִּיעוּ רַגְלֵיהֶם מִן הַיַּבָּשָׁה לַיָּם וְאַתָּה רוֹאֶה נִסִּים שֶׁאֶעֱשֶׂה לָהֶם. רַבִּי מֵאִיר אוֹמֵר, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְמשֶׁה, אֵין יִשְׂרָאֵל צְרִיכִין לְהִתְפַּלֵּל לְפָנַי, וּמַה אִם אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁהָיָה יְחִידִי עָשִׂיתִי יַבָּשָׁה בִּשְׁבִילוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית א, ט): יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם, בִּשְׁבִיל עֵדָה קְדוֹשָׁה שֶׁעֲתִידָה לוֹמַר לְפָנַי (שמות טו, ב): זֶה אֵלִי וְאַנְוֵהוּ, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. רַבִּי בְּנָיָא אוֹמֵר, בִּזְכוּת אַבְרָהָם אֲנִי בּוֹקֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, בַּעֲבוּר מַה שֶּׁעָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה כב, ג): וַיְבַקַּע עֲצֵי עֹלָה, וְאוֹמֵר (שמות יד, כא): וַיִּבָּקְעוּ הַמָּיִם. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר בִּזְכוּת יַעֲקֹב אֲנִי קוֹרֵעַ לָהֶם אֶת הַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כח, יד): וּפָרַצְתָּ יָמָּה וָקֵדְמָה. רַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר, כְּבָר הִכְתַּבְתִּי עָלֶיךָ (במדבר יב, ז): בְּכָל בֵּיתִי נֶאֱמָן הוּא, וְאַתָּה בִּרְשׁוּתִי וְהַיָּם בִּרְשׁוּתִי, כְּבָר עֲשִׂיתִיךָ גִּזְבָּר עָלָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הָרֵם אֶת מַטְךָ.

כתיב ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו בצלמו מיכאן את למד שלא היה קין מזרעו ולא מדמותו ולא מצלמו של אדם ולא מעשיו דומים למעשה הבל אחיו עד שנולד שת שהיה מזרעו ודמותו ומעשיו דומין למעשה הבל אחיו שנאמר ויולד בדמותו כצלמו.

פרשה תליתאה. זכור את יום השבת לקדשו. גלמי ראו עיניך ועל ספרך כולם יכתבו ימים יוצרו ולא אחד בהם (תהלים קל"ט ט"ז) ר"ש בן לקיש בשם רבי אלעזר בן עזריה בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון גולם בראו והיה מוטל מסוף העולם ועד סופו והיה הקדוש ברוך הוא מעביר לפניו דור ודור וצדיקיו [דור ודור ורשעיו] דור ודור ודורשיו (דור ודור ורשעיו) דור ודור ומנהיגיו ואמר לו גולם מה ראו עיניך [מה] תלמוד לומר ועל ספרך כולם יכתבו איזה זה ספרו של אדם הראשון זה ספר תולדות האדם (בראשית ה' א'): [ימים] יוצרו ולא אחד בהם ר"א ור' יהושע ר"א אומר יום ביומו יום של סיסרא יום של סנחריב יומו של גוג ר"י אומר שלש מאות וששים וחמש ימים הם ימות החמה ליחידו של עולם אחד מהם ואיזו זה ר' לוי ור' יצחק רבי לוי אמר זה יום הכפורים הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות נפשו וגו' (ישעיה נ"ח ה') רבי יצחק אמר זה יום השבת: זכור את יום השבת ובאחת יבערו ויכסלו מוסר הבלים עץ הוא (ירמיה י' ח') אומות העולם מונין חד בשבתא תרי תלתא ארבעתא חמישתא ערובתא לא מונין שבתא אבל ישראל מונין את השבת כמה שנצטוו (כשם שנצטוו): זכור את יום השבת לקדשו הכא כתב זכור ולהלן שמור רבי יודן רבי אייבו בשם ר' שמעון בן לקיש למלך ששלח את בנו אצל החנוני ומסר לו איסר ונתן לו צלוחית שיבר את הצלוחית ואיבד את האיסר תלש באזנו ותלש בשערו ונתן לו פעם שנייה ואמר לו הזהר שלא תאבד את אילו כשם שאיבדת את הראשונות כך על ידי שאבדו ישראל זכור במדבר (לא) נתן להם שמור לכך נאמר זכור ושמור אמר ר' יודן זכור נתן לאומות העולם שמור נתן לישראל אמר [רבי] אייבו זכור נתן ליורדי הים שאינם יודעים אם באיסור הם מטלטלים ואם בהיתר הם מטלטלים שמור נתן ליושבי היבשה אמר רבי שמלאי זוכריהו עד שלא יבא שומריהו משיבא הא כיצד אם נזדמן (לו) [לך] חפץ טוב התקינו לשבת כלי חדש התקינו לשבת שמאי הזקן היה לוקח עצים מאחד בשבת לשבת (בי) הלל הזקן הייתה בו מידה אחרת יתירה והיה אומר כל מעשיך יהיו לשם שמים אמר רבי אבהו אם נזדמן לך חפץ טוב אפילו מאחד בשבת (התבינהו) [התקינהו] לשבת אמר רבי תנחומא אכלין הוינן (חזנהי) [אהיני] בארבעתה ועל לקומן כותבן (ואמרו) [ואמרין] יתפרשון לשבתא: לקדשו במה אתה מקדשו במאכל ובמשתה ובכסות נקייה אמר רבי חנן מכאן צריך אדם שיהא [לו] שתי עטופים אחת לחול ואחת לשבת (כך) [כד] דרשא בטבריא אמרו כעטיפתינו בחול כך עטיפתינו בשבת [אמר] להם צריכים אתם לשנות מן הדא ורחצת וסכת ושמת שמלותיך עליך (רות ג' ג') ומה ערטלייא הות אלא אמרה לה לבוש מאנך דשבתא: ששת ימים תעבוד ועשית כל מלאכתיך רבי יודן רבי אייבו בשם רבי שמעון בן לקיש בנוהג שבעולם מלך בשר ודם כשהן (כילופים) [פלמיטוס] אומר לעבדיו עשו עמכם יום אחד ועמי ששה (יום) [ימים] אבל הקב"ה אינו כן אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל בניי עשו עמכם ששה ימים ועשו עמי יום אחד: [ויום השביעי שבת לה' אלקיך] אמר רבי יודן זו שעה שמוסיפין מחול על הקודש שבו נגמרה מלאכתו של עולם: אמר ר' חנינא פעם אחת משכני רבי ישמעאל אצל פונדקי אחד ואמר לי כאן התפלל אבא של לילי שבת בערב שבת אמר רבי אחא רבי יוחנן פליג ולא הוה צריך למתפלגה שכן מוסיפין מחול על הקודש (ועד דסלקיה) [ועוד דסלקין] מערב שבת לציפורי ואמרו כבר התפלל רבי חנינא בן דוסא בעירו (והיו) [והידא] אמרה הדא דרבי מפקד לאמוריה לאבדן מכריז קמי ציבורא כל דמצלי יצלי דרמשא עד דיומא קיים דבי רבי ינאי אמרים עלה על מיטתו אין מטריחים עליו עד שירד אמר רבי זעירא אנא כד לית אנא מצלי רומשא אני מתחביל אמרין ליה לית לך אלא מן הדא דרבי הוה מפקד (כתב): שבת לה' אלקיך רבי תנחומא ואמרי לה רבי אליעזר בשם רבי מאיר שבות כאלקיך מה אלקיך שבת ממאמר אף אתה שבות מן המאמר אמר רבי חייא בר אבא אימיה דרבי שמעון בן יוחי כד הוה משתעיא מותר מילייא בשבתא הוה אמר אמא שבתא ושתקה אמר רבי חנינה מדוחק התירו שאילת שלום בשבת אמר רבי אייבו שבות מן המחשבה אמר רבי ברכיא מעשה בחסיד אחד שיצא לטייל בתוך כרמו בשבת לידע מה צריך וראה שם פירצה אחת וחשב עליה לגודרה במוצאי שבת אמר הואיל וחשבתי עליה בשבת איני גודרה עולמית מה פרע לו הקב"ה אילן אחד של נצפה שגדל בתוכה וגדרה והיה מתפרנס ממנו כל ימיו: לא תעשה כל מלאכה אתה ובנך ובתך [וגו'] וגרך אשר בשעריך פילוסופוס שאל את רבי אם חביבה המילה למה לא ניתנה לאדם הראשון אמר ליה אם כן מפני מה אותו האיש מגלח את פאת הראש ומניח פאת הזקן אמר ליה מפני שגדל עמו בשטות אמר ליה אם כן יסמא אותו האיש את עיניו ויקטע ידיו וישבר את רגליו שגדלו עמו בשטות אמר ליה ולאילן מיליא אתינן אמר ליה להוציאך חלק אי אפשר אלא כל מה שנברא בששת ימי בראשית צריך תיקון החרדל צריך למתק התורמוס צריך למתק החיטין צריכין ליטחן אפילו אדם צריך תיקון עקיעלס הגר שאל את ר' אליעזר אמר לו הואיל וחביבה היא מילה לפני הקדוש ברוך הוא מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות אמר לו קודם עשרת הדברות ניתנה דכתב ושמרתם את בריתי (שמות י"ט ה') זו ברית שבת וברית מילה מטרונית שאלה את רבי יוסי בר רבי חלפתא אמרה לו אם חביבה מילה לפני הקב"ה מפני מה לא ניתנה בעשרת הדברות אמר לה כבר ניתנה וגרך אשר בשעריך זה הגר שהוא משמר את השבת בברית כישראל: כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכי ששת ימים נבראו והלא כבר נאמר בדבר ה' שמים נעשו וברוח פיו כל צבאם (תהלים ל"ג ו') אלא להיפרע מן הרשעים שהם מאבדים את העולם שנברא לששת ימים וליתן שכר טוב לצדיקים שהם מקיימים את העולם שנברא לששת ימים: ואת הים ואת כל אשר בם לפי שיש לו בריות בים כשם שיש לו בריות ביבשה ואומר [זה הים גדול ורחב ידים שם רמש ואין מספר חיות קטנות עם גדולות וגו'] לויתן זה יצרת לשחק בו (שם ק"ד כ"ה וכ"ו): וינח ביום השביעי וכי יש עמל ויגיע [לפניו] והלא כבר נאמר לא ייעף ולא ייגע (ישעיה מ' כ"ח) וכתב וינח אדם שכתב בו כי אדם לעמל יולד (איוב ה' ז') על אחת כמה וכמה יהא צריך להיות נוח בשביעי: על כן ברך ה' את יום השבת (לקדשו) [ויקדשהו] שאין לו בן זוג חד בשבא ותרי ושלישי ורביעי וחמישי וששי שבת אין לו זוג. ד"א יום טוב ויוה"כ נדחה שבת אינו נדחה אמרה שבת לפני הקדוש ברוך הוא לכולן יש זוג ולי אין זוג אמר לה הקב"ה כנסת ישראל היא בן זוגך וכיון שעמדו על הר סיני אמר להם הוי זכורים לאותו דבר שאמרתי לשבת כנסת ישראל היא בת זוגך שנאמר זכור את יום השבת לקדשו. תני דבי רבי ישמעאל ברכו במן וקדשו במן [ברכו במן] שבכל יום עומר אחד ובשבת שני עומרים וקדשו במן לא הבאיש ורמה לא הייתה בו (שמות ט"ז י"ד) תני רבי בשם רבי נתן קדשו בברכה מכאן אמרו מקדשו על הכוס בכניסתו ורבי אמר קדשו בעטיפה אמר רבי חנינא צריך להתעטף ר' אבהו אמר צריך לערב אבין בר חסדיי אמר צריך לשלשל (רבי אליעזר ורבי זעירא ורבי) [רבי] ירמיה ורבי זעירא הוי מהלכין תרוויהון איסתלקת גולתיה דרבי ירמיה ושלשה רבי זעירא הדא אמרה צריך לשלשל [רבי אלעזר] בנו של רבי ירמיה אמר קדשו בנר ובי היה המעשה פעם א' הדלקתי את הנר בלילי שבת והיה דולק עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת מצאתי אותו מלא שמן ולא חסר כלום רבי שמעון בן יהודה איש כפר ענים אמר משם ר' שמעון קדשו במאורות וברכו (מאור) [במאור] פניו של אדם ואשתו מלמד שלא ניטל זיו אדם ממנו עד מוצאי שבת ובמוצאי שבת שינה [פניו דכתיב] עוז פניו ישונה (קהלת ח' א') משנה פניו ותשלחהו (איוב י"ד כ') ואתייא כרבנן ולא אתייא כרבי יוסי דרבי יוסי אמר אדם הראשון לא לן בכבודו מאי טעמא אדם ביקר בל ילין (תהלים מ"ט י"ג) רבנן אמרין לן בכבודו (עמד) במוצאי שבת ניטל כבודו ממנו וטרדו מגן עדן שנאמר ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד). אמר רבי יהודה בי רבי סימון אותו אורה שנברא ביום הראשון היה אדם צופה ומביט מסוף העולם ועד סופו וכיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש מעשה דור המבול מעשה דור הפלגה עמד וגנזו והתקינו לצדיקים לעתיד לבא שנאמר ואור צדיקים כאור נוגה (משלי ד' י"ח) רבי לוי בשם בר נזירה שלשים ושש שעות שימשה אותה אורה ואילו הן שתים עשרה של ערב שבת ושתים עשרה של לילי שבת ושתים עשרה של שבת וכיון שחטא אדם הראשון בקש הקדוש ברוך הוא לגונזה וחלק כבוד לשבת ומה טעמיהו (ברך) [ויברך] אלקים את יום השביעי (בראשית ב' ג') במה ברכו באורה כיון ששקעה החמה בלילי שבת המתינה אותה אורה משמשת התחילו (לו) הכל מקלסים להקדוש ברוך הוא הדא היא דכתב [תחת] כל [השמים] ישרהו (איוב ל"ז ג') מפני מה ואורו על כנפות הארץ (שם) כיון ששקעה החמה במוצאי שבת התחיל החשך משמש ובא ונתיירא אדם הראשון אמר אוי לי שמא נחש בא לנשכינו שמא אותו שכתב בו הוא ישופך ראש (בראשית ג' ט"ו) בא לנשכיני ואומר אך חושך ישופני (תהלים קל"ט י') מה עשה לו הקדוש ברוך הוא אמר רבי לוי זימן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצתה האור מהן ובירך עליו בורא מאורי האש הדא דכתב ולילה אור בעדני (שם) ואתיא כשמואל דאמר שמואל מפני מה מברכים על הנר במוצאי שבת בורא מאורי האש מפני שהיא תחילת ברייתה רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכפורים מברכים עליו מפני ששבתה כל אותו היום: דבר אחר (קידשו) [ברכו] ביציאת כל היום שיש בו חסרון כתב בו ברכה ואינו חסר בחמישי נבראו בו עופות ודגים ובני אדם צדין מהן ואוכלין אותן לפיכך כתב בהן ברכה ואינן חסירים כלום אבל בשביעי מה אית לך למימר ברכו ביציאת. דבר אחר [ברכו] בטעמים. אמר ר' פנחס מעשה בחסיד אחד ברומי שהיה מכבד את ימים טובים ואת שבתות חדא ערובא ואית דאמרין ערובא צומא רבה הוי סליק לשוקא מזבין כלום ולא אשכח אלא חד נון והוה טליא דאיפרכא קאים תמן והוה דין מעלי ליה ודין מעלי ליה זבני ההוא יהודאה ליטרתא דינר בעונתן דאריסטון אמר איפרכא לטליא לית הכא נון א"ל לא סליק יומא הדין לשוקא אלא חד נון וזבניה חד יהודאה ליטרתא דינר אמר ליה ואת חכים ליה אמר ליה אין אמר ליה איזיל צווח ליה דטימן אית ליה והוה למלכא אזל צווח ליה אמר ליה חייטא אנא אמר ליה ואית חייט דאכיל ליטרתא דינר (דמרי') [דבריה] אמר לי מרי יהיבנא לי רשות ואני נשתעייא קדמך אמר ליה אישתעאי אמר ליה אית לן יומא חד (והוה) [והוא] חביב עלינן סגיה מכל יומי שתא מכל חובים דאנו עבדין ביה ההוא יומא מישתרי ומשרן לן בגין כך אנו מוקרים ליה סגי מכל יומי שתא אמר ליה הואיל והבאת ראייה לדבריך הרי אתה פטור מה פרע לו הקב"ה זמן לו (מתוכו) [בתוכו] אבן אחת טובה של מרגלית והיה מתפרנס הימנה כל ימיו. רבי ישמעאל בעא קומי רבי בני בבל בזכות מה חיים אמר ליה בזכות תורה בני ארץ ישראל בזכות מה הם חיים אמר ליה בזכות תרומות ומעשרות בני סוריא בזכות מה חיים אמר ליה בזכות שהם מכבדים את ימים טובים ושבתות. א"ר חייא בר אבא פעם אחת זימנני אדם אחד בלודקיא (והביא) [והביאו] לפניו תמחוי של כסף וטבעותיו ומטותיו של כסף ועשרים וארבע בני אדם סובלים בו והיו [עליו] כל מיני מאכל שנבראו מששת ימי בראשית לאכילה והיו שני תינוקות עומדים על גביו אחד מימין ואחד משמאל אחד מכריז ואומר לה' הארץ ומלואה (תהלים כ"ד א') ואחד מכריז ואומר לי הכסף ולי הזהב אמר ה' צבאות (חגי ב' ח') וכל כך למה שלא תגבה דעתו עליו אמרתי לו בני מפני מה זכית לכל הכבוד הזה אמר לי רבי אדם טבח הייתי וכל בהמה שמינה שהייתי מוצא כל ימות השבת הייתי מפרישה לשבת (ועד היכן הוא כבודה של שבת רב אמר בשרא ושמואל אמר תוכמידה) אמרתי [לו] לא לחנם זכית לכל הכבוד הזה. [ועד היכן הוא כבודה של שבת רב אמר בשרא ושמואל אמר תוכברא]. טורנוסרפוס הרשע שאל את רבי עקיבא אמר ליה מה היום מן יומין אמר ליה ומה גברא מן גברין אמר ליה מה אמרתי לך ומה אמרת לי אמר ליה אמרת לי מה נשתנה יומא דשבתות מן כל יומיא ואמרית לך מה נשתנה טורנוסרופוס (הרשע) מן כל גברייא אמר ליה המלך רוצה לכבדיני אמר ליה מלך מלכי המלכים הקב"ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת אמר ליה מנו ידע אמר ליה נהר סמבטיון יוכיח שכל ימות החול הוא מושך ובשבת אינו מושך ולא עוד [אלא] שאוכלי המן מעידים עליו שכל ימות החול היה יורד ובשבת לא היה יורד הדא הא דכתב ויאמר משה אכלוהו היום כי שבת היום לה' היום לא תמצאהו בשדה (שמות ט"ז כ"ה) א"ל את מובלי לרוח אמר ליה בעלי אוב יוכיחו וכו' עד (ששלמן) [ששלמו] סדרים חזר אצלו ואמר ליה אם רוצה שיהיו ישראל מכבדים את השבת מפני מה הוא עושה מלאכה בשבת אמר ליה ומה מלאכה עושה אמר ליה משיב רוחות ומעלה עננים ומוריד גשמים ומזיל טללים ומזריח חמה ומדשן פירות ועונה חיות כל מה שעושה בחול עושה בשבת אמר ליה יודע אני שאתה בקי בתורתן של עבריים לשנים שהם דרים [בחצר] ואם אין זה נותן עירוב וזה נותן עירוב שמא מותרים לטלטל אבל אחד שהיה דר בחצר הוא מטלטל בכל החצר כך לפי שכל העולם כולו הוא של הקדוש ברוך הוא ואין לאחר רשות עמו לפיכך הוא מטלטל בכל עולמות ולא עוד אלא שמעלה מת בזכורים הרי הם מעידים עליו שכל ימות השבת היה עולה בידם ובשבת לא היה עולה בידם אי לא מהימנה לי ייזל ההוא גברא יבדק באבוי שחיק טמיא אזל בחד שבא בתרייא ואוקמה בתלת בארבעיא בחמשיתא בערובא ואוקמה בשבתות לא קם בתר שבתא אוקמיה אמר ליה את נטר שבתות מן דמייתית איתעבדת יהודאי אמר ליה בני כל מי שאינו משמר אצליכם כתיקנה כאן הוא משמרה על כרחו כתיקנה אמר לו ומה מלאכה יש אצליכם אמר לו שכל ימות השבת אנו נידונים ובשבת אנו נינוחים ובמוצאי שבת עד שהסדרים שולמים וכשהסדרים שולמים מלאך אחד יש ושמו דומה שהוא ממונה על הנשמות בא ונוטל נשמות של אותם האנשים (ומקלטן) [ומקלען] לארץ הדא היא דכתב ארץ עיפתה כמו אופל [צלמות] ולא סדרים ותופע כמו אופל (איוב י' כ"ב) מהו צלמות צא למות ששלמו סדרים חזר אצלו אמר לו מפני מה היא עושה מלאכה אמר לו בני אמשול לך משל למה הדבר דומה כזה שהוא מטלטל בחצר ארבע אמות (אמר) [מה קאמר] ליה והא כתב ביום השביעי שבת וינפש (שמות ל"א י"ז) ר' פנחס בשם ר' הושעיא אע"פ שכתוב בו שבת מכל מלאכתו (בראשית ב' ג') הוי אומר ממלאכת עולמו שבת אבל לא שבת לא ממעשיהם של צדיקים ולא ממעשיהם של רשעים אלא פועל עם אילו ואילו ומראה לאילו [ולאילו] מעין דוגמה שלהם ומניין שפורענותם של רשעים קרויה מלאכה שנאמר פתח ה' אוצרו ויוצא כלי זעמו כי מלאכה היא לה' וגו' (ירמיה נ' כ"ה) מניין שפעולתן של צדיקים קרויה מלאכה שנאמר מה רב טובך אשר צפנת ליריאך פעלת לחוסים בך (תהלים ל"א כ'). רבי עבד שירו לאנטנינוס ואייתי ליה תבשילים צוננים בשבתות ותבשילים רותחים בחולא אמר ליה הלין צונני הוי חביבים עלי מן הדין רתחייא אמר ליה חד אינון חסירים אמר ליה כלום קילירין דידי חסרים כלום אמר ומאין ליתן לי לתוכן ויברך ויקדש: [אמר] רבי יוחנן בשם רבי יוסי בי רבי חלפתא אברהם אבינו שאינו כתב בו שמירת שבת לפיכך ירש את הארץ במידה קום התהלך בארץ לארכה ולרחבה (בראשית י"ג י"ז) אבל יעקב אבינו שכתוב בו שמירת שבת וקבע תחומים לשבת שנאמר ויחן את פני העיר (שם ל"ג י"ח) נכנס בערב עם דמדומי חמה וקבע תחומים לשבת לפיכך יש את הארץ שלא במידה והיה זרעך כעפר הארץ ופרצת ימה וקדמה צפונה ונגבה (שם כ"ח י"ד): [ר' ברכיה בשם] ר' חייא (בי רבא) [בר אבא] לא ניתנה השבת אלא לתענוג רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לא ניתנה השבת אלא לתלמוד תורה ולא פליגי (מאן) [מה] דאמר רבי ברכיה בשם רבי חייא בר אבא לתענוג אלו תלמידי חכמים שהם יגיעים בתורה כל ימות השבת ובשבת הם באים ומענגים (מן) מה דאמר רבי חגי בשם רבי שמואל בר נחמן לתלמוד תורה אילו הפועלים שהם עסוקים במלאכתן של ימות השבת ובשבת הם באים ומתעסקים בתורה. רבי יהושע דסכנים בשם רבי לוי כל שהוא מתענג בשבת שואל והקב"ה נותן לו משאלותיו מאי טעמא והתענג על ה' ויתן לך משאלות לבך (תהלים ל"ז ד'): (כג-כד). פרשה רביעייתא: כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך על האדמה אשר ה' אלקיך נתן לך (שמות כ' י"ב): יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך (תהלים קל"ח ד') אמר רבי מנחם שני דברים שמעו אומות העולם מפי הקדוש ברוך הוא ועמדו מכסאיהם וקלסוהו בשעה שאמר ואת אשר חטא מן הקודש ישלם (ויקרא ה' ט"ז) (ולא עוד) אמרו בנימוסיות שלנו כתב כל דאכל צינורי מן קיסר יהב ביה (מכה) [סכה] דפדן וזה מכריז ואומר את אשר חטא מן הקודש ישלם ולא עוד אלא שהחמיר בהדיוט יותר מבגבוה בגבוה כתיב נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה (שם שם ט"ו) עשאו כשוגג ובהדיוט כתב נפש כי תחטא ומעלה מעל בה' וכחש (שם שם כ"א) עשאו כמזיד עמדו מכסאיהם וקילסוהו אבל בשעה שאמר אנכי ה' אלקיך (שמות כ' ב') אמרו איזה מלך שרוצה שיהיה אחר מכחישו והקב"ה אינו רוצה שיהא אחר מכחישו בשעה שאמר לא יהיה לך (שם שם ג') אמרו איזה מלך רוצה שיהא לו שותף בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא לא תשא (שם שם ז') אמרו איזה מלך רוצה שיהו משביעים בשמו ומשקרים בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא זכור את יום השבת לקדשו (שם שם ח') אמרו איזה מלך רוצה שלא יהיו מכבדים יום גינוסיא והקב"ה רוצה שיהיו ישראל מכבדים את יום השבת אבל בשעה שאמר כבד אמרו בנימוסיות שלנו כל מי שהוא מכתיב עצמו שרגיון למלך הוא כופר באבותיו וזה מכריז ואומר כבד את אביך ואת אמך עמדו מכסאיהם וקילסו להקדוש ברוך הוא: אורח חיים פן תפלס נעו מעגלותיה לא תדע (משלי ה' ו') אמר רבי אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל מצותיה של תורה ורואה איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה למה נעו מעגלותיה מטלטלים אינון שבילי דאורייתא. תני ר' חייא למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלים ולא גילה להם שכר נטיעותיו של פרדס (היו) [שלא יהיו] רואים איזה נטיעה שכרה מרובה ונוטעים אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתו בטילה ומקצתו אינה בטילה. אמר רבי אבא בר כהנא לא גילה הקדוש ברוך הוא לישראל שכר מצותיה של תורה שאלו גילה להם היו ישראל רואין איזו מצוה שכרה מרובה ועושים אותה ונמצא תורה מקצתה בטילה ומקצתה קיימת א"ר אחאי בשם רבי אבא בר כהנא טילטל שכר (עשה) מצות [עשה] בעולם הזה כדי שיהיו ישראל עושים אותה משלם. תני רבי שמעון בן יוחי שתי מצות שבתורה גילה הקדוש ברוך הוא מתן שכרן (ואילו הן) קלה שבקלות וחמורה שבחמורות [ואילו הן קלה שבקלות] שלח תשלח את האם ואת הבנים תקח לך למען ייטב לך והארכת ימים (דברים כ"ב ז') וחמורה שבחמורות כבד את אביך וגו' למען יאריכון ימיך וגו' (שמות כ' י"ב). אמר ר' אבא בר כהנא ומה אם דבר שהוא (פרוצה) [פריעת] בעל חוב כך (מדבר) [דבר] שהוא הפסד וחסרון נפשות על אחת כמה וכמה. רבי אבא בר כהנא בשם ר"ש בן יוחי כשם שמתן שכרן מרובה כך עונשן מרובה הדא הא דכתיב עין תלעג לאב ותבוז ליקהת אם יקרוה עורבי נחל ויאכלוה בני נשר (משלי ל' י"ז) דין נקיר ודין אכיל אלא אמר הקב"ה יבא עורב שהוא אכזרי ויקר אותה ואל יהנה ממנה ויבא נשר שהוא רחמן ויאכל ממנה: מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים (שם ד' כ"ג) אמר ר' יצחק כל מה שאמרתי לך בתורה שמור שאין אתה יודע באיזו מצוה אתה נוטל חיים אמר רבי יצחק יש מצוה שמתן שכרה בצדה ויש מצוה שמתן שכרה לעתיד לבוא ומה שכרה של זו אריכות ימים: [כבד את אביך ואת אמך] להלן הקדים מורא אם לאב וכאן בכיבוד הקדים אב לאם ר' יהושע דסכנים בשם ר' לוי באהל מועד שאין אומות העולם שומעים הקדים (אב לאם) [אם לאב] פרט לגוי שאין לו אב. אזוהי מורא לא ישב במקומו ולא עמד ולא סותר את דבריו איזה כיבוד מאכל ומשקה מרביץ מרחיץ סך ומנעיל ומכניס ומוציא דמאן הונא בר חייא אמר משל זקן ורבנין אמרין משלו לא כן אמרין רבי אבהו בשם ר' יוחנן יכול אפילו אמר השלך את הארנקי לים ישמע להם הדא אמרה בההיא דאית ליה חורי בעושי נחת רוח של אביו. אחד האיש ואחד האשה אלא שהאיש ספקה בידו והאשה אין ספקה בידה לעשות מפני שהיא ברשות אחרים נתארמלה או נתגרשה כמי שספיקה בידה לעשות. ר' ינאי ר' יונתן היו מטיילים באנטרי אתא חד סב נשק ריגלוי דרבי יונתן א"ל רבי ינאי מה טיבו שלים לך מן יומי אמר ליה חד זמן אתא קבל על בריה דיזוניה ליה ואמרית ליה צור (נכישתי') [כנישתא] עליו ובזיתיה [אמר לו ולמה לא כפותיניה] אמר ליה וכופין אמר ליה (ולדין את זן) [ואדין את לזו] חזר ביה ר' יונתן וקבעה שמועה מן שמיה עד דלא חזר ביה (כהומ' רבה) [כהונא] בר חייא מן דחזר ביה כרבנן אתא ר' יעקב בר אחא ר' שמואל בר נחמן וקבעה שמועה משמיה דר' יונתן כופין את הבן לזון את האב: תני ר' שמעון בן יוחי (שהשו') [השוה] הקדוש ברוך הוא כבודן לכבודו ומוראן למוראו קללתן לקללתו כבודן לכבודו כבד את אביך וגו' ונאמר כבד ה' מהונך (משלי ג' ח') מוראן למוראו איש אמו ואביו תיראו (ויקרא י"ט ג') את ה' אלקיך תירא (דברים ו' י"ג) קללתן לקללתו ומקלל אביו ואמו (שמות כ"א י"ז) ונאמר איש כי יקלל אלקיו ונשא חטאו (ויקרא כ"ד ט"ו) אבל בהכאה אי אפשר לומר כלפי מעלה וכן בדין מפני ששלשתן שותפים בו ר' יהודא בר דודתי בעא קומי ר' חייא בר אבא הדא דאמר רבי שמעון בן יוחי גדול הוא כבוד אב ואם שהעדיפן הקב"ה יותר מכבודו שבכבודו של הקדוש ברוך הוא כתיב כבד ה' מהונך (משלי ג' ח') כיצד מכבדו מהונו מפריש לקט שכחה ופאה מעשר ראשון ומעשר שני וחלה עושה שופר סוכה לולב מאכיל רעיבים משקה צמיאים מלביש ערומים אם יש לך הון [אתה] חייב בכולן ואם אין לך הון אי אתה חייב באחד מהם אבל כשאתה בא אצל כיבוד אב ואם מה כתיב כבד את אביך ואת אמך וגו' אפילו אתה מסבב על הפתחים: ר' חנינא חבריהון דרבנן יש מאכיל את אביו פטומות ויורש גיהנם ויש טוחנו ברחיים ויורש גן עדן חד בר נש הוה קאים טחין בציפורין חד זמן אייתין זימנה על טחונים (גרס בירושלמי עיפות לנוח) אמר טליא לסבא אבא טחון תחותי אי מטת מבזיא טב לי אנא ולא את אי מטת (הילמי) [מילקי] אנא טב ולא את ואית דאמרין דאסתיר בעירא קודמוי וחד סבא בגפיה נמצא טוחנו (לרחיים) [ברחיים] ויורש גן עדן חד בר נש הוה יליף למיכל לאבוי תרנגולי פטומים חד זמן אמר סבא לטליא ברי הלין מן אית לך א"ל סבא אכול ואדיש דכלביה אכלי ומדשין נמצא מאכיל את אבא פטומות ויורש גיהנם. באמו של ר' טרפון היה מעשה שיצאת לטייל בחצירו וכבסה קורדייקון שלה מה עשה רבי טרפון נתן רבי טרפון ידיו תחת כפות רגליה והייתה מהלכת עליהם עד שהייתה מגעת למיטתה פעם אחת חלה רבי טרפון ונכנסו רבותינו לבקרו אמרה להם התפללו על רבי טרפון בני שהוא נוהג בי בכבוד אמרו לה מהו לך תניית להון עובדא אמרו לה אפילו עשה כן אפילו אלף אלפי פעמים כן עדיין לחצי כיבוד לא הגיע. אמו של רבי ישמעאל קבלה לפני רבותינו על רבי ישמעאל אמרה להם גערו בו ברבי ישמעאל בני שאינו נוהג בי כבוד נתכרכמו פניהם של רבותינו אמרו איפשר שרבי ישמעאל איננו נוהג בכבוד אבותיו אמרו לה אף על פי כן מה עשה אמרה להו (כך) [כד] הוא אתי מבית וועדא ומשזיג ריגלוי ואנא בעיא מישתי מימיהו ולא שבק לי אמרו הואיל והוא רצונה הוא כבודה ואמר רבי ינאי יאות אילין טחונין אמרין כל אינש ואינש זכותיה (בחונפיה ס"א זכותיה גן קפותי') [בחיפתיה] אימיה דר' טרפון אמרת להון כדון ואגיבו יתה אפילו הוא עשה אלף אלפי פעמים לך (כו') [כן] אפילו חצי כיבוד לא הגיע ואמו של רבי ישמעאל אמרת לון כדון ואגיבו יתה כדון. רבי זעירא הוה מצלי מצטער סגין אמר הלואי הוה לי אבוי ואמו נוטר יתהון תוך גן עדן (כך) [כד] שמע להנהו מילייא אמר מודיינו לך רחמנא דלית אבוי ואמו כר' טרפון לא הוינא יכיל עביד ואין כרבי ישמעאל לא הוינא יכיל עביד. א"ר אבון פטור אני מכיבוד אב ואם אמרו כיון שנתעברה בו אמו מת אביו וכיון שילדתו מתה אמו: רבי אבוהו בשם רבי יוחנן שאלו את ר' אליעזר עד היכן כיבוד אב ואם אמר להם אני ואתם נשאל לדמא בן נתינא דמא בן נתינא ראש פטרכולי היה פעם אחת נכנסה אמו והיתה מפרטתו לפני כולי שלו ולא אמר לה [אלא] דייך (אמר) [אמי] ולא עוד אלא שנשר קורדייקין שלה מידה והושיט ידו ונתנו לה כדי שלא (יצטער) [תצטער] א"ר חזקיה גוי אשקלוני היה וראש פטרכולי היה והאבן שישב עליו אביו לא ישב עליו מימיו וכשמת (עשה) [עשאה] יראה פ"א אבדה ישפה של בנימין (אמר) [אמרין מאן] אית ליה מרגלא (בא) [טבא] דכוותיה (אחריו) [אמרין] לדמא בן נתינא אזלון פסקון טימיה במאה דינרין סלק בעא (לאיתון) [למיתון] להון ואשכח אבוי ואמוי דמכין ואית דאמרין רגלוי דאבוי הוו על תיביתו ואית (דאמרית') [דאמרין] פתיחא דתיבותא (הון) [הוה גו] אצבעי דאבוהא נחת להון אמר להון לא יכילנא מיתנה יתה לכון אמרין דילמא הוא בעי (פריטות) [פריטין] יתר עלון ליה עד אלפא דינרין כיון דאיתער אבוה ואימיה סליק אחית יתה להון בעא למיתן ליה (כפניק) [כפסיקא] בתרייתא אמר מה אנא מזבן לכון איקריה דאבוי ואמוי (בפריטות) [בפריטין] איני נהנה משכר כיבוד אבותי כלום מה פרע לו הקב"ה אמר רבי יוסי בר אבין אותו הלילה ילדה פרתו פרה אדומה ושקלו לו ישראל משקלה זהב ונטלהו ר' שבתי הוה קרי עליה משפט ורב צדקה לא יענה (איוב ל"ז כ"ג) אין הקדוש ברוך הוא משהה שכר עושי מצות בגוים בעולם הזה הה"ד ומשלם לשנאיו אל פניו וגו' (דברים ז' י'): בעצתך תנחני ואחר כבוד תקחני (תהלים ע"ג כ"ד) א"ר יהודה בן בתירא בעצתך תנחיני בעצת תורה תנחיני ואחר כבוד תקחני בעצת כבוד גדול שכיבד עשו הוריו שאתה עתיד לעלותינו ר' נחוניא בשם רבי תנחום בר יודן מי איחר כבודו של יעקב בעולם הזה כבוד גדול שכיבד עשו את אביו [אמר רבן שמעון בן גמליאל] אני כשהייתי משמש את אבא הייתי משמשו בבגדים צואים וכשהייתי יוצא לחוץ הייתי יוצא בבגדים נאים כדי שאצא לשוק מבוסם אבל עשו כשהיה משמש את אביו היה משמשו בבגדי מלכות דכתיב את בגדי עשו בנה הגדול החמודות (בראשית כ"ז ט"ו) ואין חמודות אלא בגדי מלכות אמר כדיי הוא אבא שישתמש בבגדי מלכות:

ד"א למה חרד, על שבירך לקטן קודם לגדול, שכך היה בדעתו לברך את שניהם, וקרא לעשו לברכו תחילה שהיה גדול, ואח"כ ליעקב, כך היה מחשב, למה שקשה לפני הקב"ה לעקור שלשלת היחסים, לעקור את הבכורה ממקומו. והרי לא קרא אלא לעשו, מנין אתה אומר שהיה מבקש לברך את יעקב, ממה שהוא אומר יעקב (ואמר) [לאמו] והבאתי עלי קללה ולא ברכה, אמר לה עוד ברכה שהוא עתיד לברכני בסוף אינו מברכני, [לא] חרד יצק, אלא שאמר מה עון בידי שנתקלקלה שלשלת היחסים על ידי לברך את הקטן ואחר כך הגדול, וכן אתה מוצא בכל מקום משה קודם לאהרן, וכשיבא ליחוס, אהרן קודם למשה, שנאמר ואלה תולדות אהרן ומשה (במדבר ג א). אמר ר' אבא בשם ר' יוחנן דבית גוברין אף ראובן כשהגיע אותו המעש על ידו ונתן אביו בכורתו ליוסף, שנאמר ובני ראובן בכור ישראל, כי הוא הבכור, ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו (ליוסף) [לבני יוסף בן ישראל] (דה"א ה א), מכאן שהבכורה ליוסף, אבל ביחוס לא יכול לעקור בכורתו ממנו, שנאמר בני ראובן בכור ישראל (שמות ו יד), כי הוא היה הבכור אין כתיב כאן, אלא כי הוא הבכור, וכן בניו של נח יפת הוא היה הגדול, ומפני שהיה שם צדיק הוא מונה אותו ראשון בכל מקום, שנאמר ויהיו בני נח היוצאים מן התבה שם וחם ויפת (בראשית ט יח), אל ביחוס מזכיר ליפת שהוא גדול, שנאמר ולשם יולד גם הוא אבי כל בני עבר אחי יפת הגדול (שם י כא). אמר ר' תנחומא ויש לך ללמוד דעד גדולה שם הוא היה שני ליפת, אלא את מוצא שנח מוליד בן חמש מאות שנה, כתיב ויהי נח בן חמש מאות שנה (שם ה לב), והמבול היה שנת שש מאות שנה לחיי נח וגו', וכתיב בשם הוליד בן מאה שנים (חסר שנים) [שנתים אחר המבול], שנאמר אלה תולדות שם שם בן מאת שנ ויולד את ארפכשד שנתים אחר המבול (שם יא י), אם הוא היה הגדול לא הי צריך לומר אלא ויולד את ארפכשד בשנת המבול, אף מכאן את למד שיפת היה גדול משם ב' שנים שיעור עיבורי, אף כאן לא חרד יצחק, אלא שאמר מה חטא יש בידי שבירכתי את הקטן לפני הגדול ושניתי הסדר, יצא יעקב ונכנס עשו שנאמר אך יצא יצא יעקב וגו' (שם כז ל), אמר לאביו אני [בנך] בכורך עדו, התחיל אביו אומר מי הוא זה שנכנס ונטל את הברכות, א"ל רוח הקודש יעקב הוא, א"ל ואוכל מכל (בראשית כז לג), אמר ר' יצחק מכל אשר ברא הקב"ה בששת ימי בראשית טעם יצחק באותו התבשיל, ור' יהודה הלוי ב"ר שלום בשם ר' אייבו אמר ממה שצפון לצדיקים לעתיד לבא טעם יצחק באותו התבשיל, [א"ל יצחק כל מה שברא הקב"ה טעמתי באותו תבשיל] א"ל עשו אבא [אמור לי] מה הוא אותו התבשיל, א"ל יצחק שואל אני את פסיאנון טעמתי בו, א"ל עשו אבא אמור לי עיקר, א"ל בשר היה, ר' חנניה ב"ר יצחק אמר כיון ששמע עשו כן התחיל טופח על פניו, אמר אוי לו לאותו האיש, שנאמר (ויזעק זעקה) [ויצעק צעקה] גדולה ומרה וגו' (שם לד), אמר עשו נזיד של עדשים האכילני ונתתי לו בכורתי, ולאבא האכיל בשר, צריך את לידע מה ברכות בירכו, התחיל מצעק ואומר הכי קרא שמו יעקב וגו' (שם שם לו) א"ל אביו ומה אעשה לך, א"ל כבר לקח את בכורתי, א"ל יצחק על הדבר הזה הייתי מיצר ואומר שמא עברתי על מצות הדין וברכתי את הקטן לפני הגדול, עתה שכבר ברכתיו גם ברוך יהיה.

[י] וישא אברהם את עיניו (שם כב:יג). א"ר יודן מלמד שהראה הקב"ה לאבינו אברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. א' לו הק', אברהם כך עתידין בניך להיות נאחזין בעונות ונסבכין בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל, וי"י עליהם יראה ויצא כברק חיצו (זכריה ט:יד). א"ר חנינה מלמד שהראה הק' לאברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך מחורש אחר. א' לו הקב"ה, אברה' כך עתידין בניך להיות נאחזים באומות ונסבכין במלכיות ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להיגאל בקרניו של איל, וי"י עליהם יראה וג' (שם). כל השביעי' חביבין. למעלה מרקיעים השביעי חביב, שמים, ושמי השמים, ורקיע, ושחקים, וזבול, ומעון, וערבות, סולו לרוכב בערבות (תהלים סח:ה). בארצות השביעי חביבה, ארץ, אדמה, ארק, גיא, צייה, שתייה, תבל, והוא ישפוט תבל בצדק (שם ט:ט). בדורות השביעי חביב, אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה:כב). באבות השביעי חביב, אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה, ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). בבנים השביעי חביב, אליאב, אבינדב, שמעאל, נתנאל, דדי, אוצם, דוד השביעי (ד"ה א' ב:טו). במלכות השביעי חביב, שאול, איש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, ויקרא אסא אל י"י אלהיו ויאמר י"י אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו י"י אלהינו כי עליך נישענו וג' (ד"ה ב' יד:י). בשמיטים השביעית חביבה, וקדשתם את שנת החמישים (ויקרא כה:י). בשנים שביעית חביבה, והשביעית תשמטנה ונטשתה וג' (שמות כג:יא). בימים השביעי חביב, ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב:ג). בחדשי' שביעי חביב, בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג:כד).

[י] וישא אברהם את עיניו (שם כב:יג). א"ר יודן מלמד שהראה הקב"ה לאבינו אברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך בחורש אחר. א' לו הק', אברהם כך עתידין בניך להיות נאחזין בעונות ונסבכין בצרות, וסופן להגאל בקרניו של איל, וי"י עליהם יראה ויצא כברק חיצו (זכריה ט:יד). א"ר חנינה מלמד שהראה הק' לאברהם את האיל ניטש מחורש זה ונסבך מחורש אחר. א' לו הקב"ה, אברה' כך עתידין בניך להיות נאחזים באומות ונסבכין במלכיות ונמשכין ממלכות למלכות, מבבל למדי, וממדי ליון, ומיון לאדום, וסופן להיגאל בקרניו של איל, וי"י עליהם יראה וג' (שם). כל השביעי' חביבין. למעלה מרקיעים השביעי חביב, שמים, ושמי השמים, ורקיע, ושחקים, וזבול, ומעון, וערבות, סולו לרוכב בערבות (תהלים סח:ה). בארצות השביעי חביבה, ארץ, אדמה, ארק, גיא, צייה, שתייה, תבל, והוא ישפוט תבל בצדק (שם ט:ט). בדורות השביעי חביב, אדם, שת, אנוש, קינן, מהללאל, ירד, חנוך, ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה:כב). באבות השביעי חביב, אברהם, יצחק, יעקב, לוי, קהת, עמרם, משה, ומשה עלה אל האלהים (שמות יט:ג). בבנים השביעי חביב, אליאב, אבינדב, שמעאל, נתנאל, דדי, אוצם, דוד השביעי (ד"ה א' ב:טו). במלכות השביעי חביב, שאול, איש בושת, דוד, שלמה, רחבעם, אביה, אסא, ויקרא אסא אל י"י אלהיו ויאמר י"י אין עמך לעזור בין רב לאין כח עזרנו י"י אלהינו כי עליך נישענו וג' (ד"ה ב' יד:י). בשמיטים השביעית חביבה, וקדשתם את שנת החמישים (ויקרא כה:י). בשנים שביעית חביבה, והשביעית תשמטנה ונטשתה וג' (שמות כג:יא). בימים השביעי חביב, ויברך אלהים את יום השביעי (בראשית ב:ג). בחדשי' שביעי חביב, בחדש השביעי באחד לחדש (ויקרא כג:כד).

ויתהלך חנוך את האלהים. עם המלאכים הלך שלש מאות שנה בגן עדן היה עמם ולמד מהם עיבור ותקופות ומזלות וחכמות רבות:

זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם (בראשית ה, א), רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ רַבָּה פָּתַח (ישעיה כט, טו): הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם וַיֹּאמְרוּ מִי רֹאֵנוּ וּמִי יֹדְעֵנוּ, לְאַרְכִיטִיקְטוֹס שֶׁבָּנָה אֶת הַמְדִינָה חֲדָרִים וּבִיבִים וּמְעָרוֹת, לְאַחַר יָמִים נַעֲשָׂה גַּבָּאי, הָיוּ בְּנֵי הַמְדִינָה מַטְמִינִין מִפָּנָיו בְּתוֹךְ הַחֲדָרִים וּבְתוֹךְ הַמְעָרוֹת, אָמַר לָהֶן אֲנִי הוּא שֶׁבָּנִיתִי אֶת הַמְעָרוֹת וּמִפָּנַי מָה אַתֶּם מַטְמִינִין עַצְמְכֶם בָּהֶן, כָּךְ הוֹי הַמַּעֲמִיקִים מֵה' לַסְתִּר עֵצָה וְהָיָה בְמַחְשָׁךְ מַעֲשֵׂיהֶם. (ישעיה כט, טז): הַפְכְּכֶם אִם כְּחֹמֶר הַיֹּצֵר יֵחָשֵׁב, מְדַמִּין צוּרָה לְיוֹצְרָהּ נְטִיעָה לְנוֹטְעָהּ, (ישעיה כט, טז): כִּי יֹאמַר מַעֲשֶׂה לְעוֹשֵׂהוּ לֹא עָשָׂנִי וְיֵצֶר אָמַר לְיֹצְרוֹ לֹא הֵבִין, הֲלֹא עוֹד מְעַט מִזְעָר וְשָׁב לְבָנוֹן לַכַּרְמֶל, לְבֵית מַלְכוּת, (ישעיה כט, טז): וְהַכַּרְמֶל לַיַּעַר יֵחָשֵׁב, לְחֻרְשֵׁי דִבְנֵי אֵינָשׁ. (ישעיה כט, יח): וְשָׁמְעוּ בַיּוֹם הַהוּא הַחֵרְשִׁים דִּבְרֵי סֵפֶר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם.

ואיננו כי לקח אותו אלהים. לפי שהיה צדיק, הקב"ה לקחו מבני אדם ועשה אותו מלאך והוא מטטרון, ומחלוקת בין ר' עקיבא וחביריו בדבר זה, וחכמים אומרים חנוך היה פעם צדיק ופעם רשע, אמר הקב"ה עד שהוא בצדקו אסלקנו מן העולם, כלומר אמיתנו, שנאמר הנני לוקח [ממך] את מחמד עיניך במגפה (יחזקאל כד טז):

דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, כְּתִיב (תהלים קלט, טז): גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ וְעַל סִפְרְךָ כֻּלָּם יִכָּתֵבוּ יָמִים יֻצָּרוּ וְלוֹ אֶחָד בָּהֶם, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה וְרַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן מְלֹא כָל הָעוֹלָם כֻּלּוֹ בְּרָאוֹ, מִמִּזְרָח לַמַּעֲרָב מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קלט, ה): אָחוֹר וָקֶדֶם צַרְתָּנִי. וּמִצָּפוֹן לַדָּרוֹם מִנַּיִן, שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ד, לב): וּלְמִקְצֵה הַשָּׁמַיִם וְעַד קְצֵה הַשָּׁמָיִם. וּמִנַיִן אַף בַּחֲלָלוֹ שֶׁל עוֹלָם, תַּלְמוּד לוֹמַר (תהלים קלט, ה): וַתָּשֶׁת עָלַי כַּפֶּכָה. רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי בְּנָיָה וְרַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר גֹּלֶם בְּרָאוֹ וְהָיָה מוּטָל מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר סִימוֹן עַד שֶׁאָדָם הָרִאשׁוֹן מֻטָּל גֹּלֶם לִפְנֵי מִי שֶׁאָמַר וְהָיָה הָעוֹלָם, הֶרְאָה לוֹ דּוֹר דּוֹר וְדוֹרְשָׁיו, דּוֹר דּוֹר וַחֲכָמָיו, דּוֹר דּוֹר וְסוֹפְרָיו, דּוֹר דּוֹר וּמַנְהִיגָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: גָּלְמִי רָאוּ עֵינֶיךָ, גֹּלֶם שֶׁרָאוּ עֵינֶיךָ כְּבָר הֵם כְּתוּבִים עַל סִפְרוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן, הֱוֵי זֶה סֵפֶר תּוֹלְדוֹת אָדָם.

בַּר קַפָּרָא פָּתַח (תהלים סט, כט): יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ. יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, מִסֵּפֶר תּוֹלְדוֹת שֶׁל מַטָּה. וְעִם צַדִּיקִים אַל יִכָּתֵבוּ, מִסֵּפֶר תּוֹלְדוֹת שֶׁל מַעְלָה. תָּנֵי בַּר קַפָּרָא בְּכָל מָקוֹם שֶׁנֶּאֱמַר חַי, צַדִּיק, (בראשית יא, יב): אַרְפַּכְשַׁד חַי, (בראשית יא, יד): שֶׁלַח חַי. דָּבָר אַחֵר, יִמָּחוּ מִסֵּפֶר חַיִּים, מִסֵּפֶר תּוֹלְדוֹת שֶׁל אָדָם.

דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, כְּתִיב (ישעיה נז, טז): כִּי לֹא לְעוֹלָם אָרִיב, עִם אָדָם הָרִאשׁוֹן. (ישעיה נז, טז): וְלֹא לָנֶצַח אֶקְצוֹף, עִם תּוֹלְדוֹתָיו. (ישעיה נז, טז): כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, אָמַר רַבִּי הוּנָא הָרוּחַ הַזֶּה בְּשָׁעָה שֶׁהוּא יוֹצֵא לָעוֹלָם הוּא מְבַקֵּשׁ לְהַחֲרִיב אֶת הָעוֹלָם, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַשְּׁלוֹ בֶּהָרִים וּמְשַׁבְּרוֹ בַּגְּבָעוֹת וְאוֹמֵר לוֹ הִזָּהֵר שֶׁלֹא תַּזִּיק בְּרִיּוֹתַי, מַאי טַעְמֵיהּ כִּי רוּחַ מִלְּפָנַי יַעֲטוֹף, מַה הוּא יַעֲטוֹף מְשַׁלְּהֵי לֵיהּ, הֵיךְ מָה דְּאַתְּ אָמַר (יונה ב, ח): בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי אֶת ה' זָכָרְתִּי. אָמַר רַבִּי הוּנָא שָׁלשׁ רוּחוֹת עַל יְדֵי שֶׁיָּצְאוּ שֶׁלֹא בְמִשְׁקָל הָיָה עוֹלָם חָרֵב בָּהֶם, וְאֵלּוּ הֵן: אֶחָד בִּימֵי יוֹנָה, וְאֶחָד בִּימֵי אִיּוֹב, וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ. אָמַר רַבִּי יוּדָן בְּרַבִּי יִשְׁמָעֵאל שֶׁל יוֹנָה עַל אוֹתָהּ הַסְּפִינָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (יונה א, ד): וַה' הֵטִיל רוּחַ גְּדוֹלָה אֶל הַיָּם. שֶׁל אִיּוֹב עַל אוֹתָה הַבַּיִת הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (איוב א, יט): וְהִנֵּה רוּחַ גְּדוֹלָה בָּאָה מֵעֵבֶר הַמִּדְבָּר, וְאֵין לְךָ קוֹזְמִיקוֹן אֶלָּא שֶׁל אֵלִיָּהוּ, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים א יט, יא): וְהִנֵּה ה' עֹבֵר וְרוּחַ גְּדוֹלָה וְחָזָק מְפָרֵק הָרִים וּמְשַׁבֵּר סְלָעִים. רַבִּי תַּנְחוּם בַּר חִיָּא וְאַמְרֵי לָהּ בְּשֵׁם רַבָּנָן לְעוֹלָם אֵין מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ בָּא עַד שֶׁיִּבָּרְאוּ כָּל הַנְּשָׁמוֹת שֶׁעָלוּ בַּמַּחֲשָׁבָה לְהִבָּראוֹת, וְאֵלּוּ הֵן הַנְּשָׁמוֹת הָאֲמוּרוֹת בְּסִפְרוֹ שֶׁל אָדָם:

דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת, כְּתִיב (איוב כח, כז): אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ, רַבָּנָן וְרַבִּי אַחָא, רַבָּנָן אָמְרִין כָּל דִּבּוּר וְדִבּוּר שֶׁהָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְמשֶׁה הָיָה אוֹמְרוֹ שְׁתֵּי פְּעָמִים בְּלִבּוֹ וְאַחַר כָּךְ הָיָה אוֹמֵר לְמשֶׁה, וּמַה טַּעַם אָז רָאָהּ וַיְסַפְּרָהּ חַד, (איוב כח, כז): הֱכִינָהּ וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ (איוב, כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, זֶה משֶׁה. וְרַבִּי אַחָא אָמַר ד', אָז רָאָהּ חַד, וַיְסַפְּרָהּ חַד, הֱכִינָהּ חַד, וְגַם חֲקָרָהּ חַד, וְאַחַר כָּךְ וַיֹּאמֶר לָאָדָם זֶה משֶׁה. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁתִּנָתֵן תּוֹרָה עַל יָדוֹ, מַה טַּעַם זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יְצִיר כַּפַּי וְאֵינִי נוֹתְנָהּ לוֹ. חָזַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וְאָמַר לוֹ וּמַה עַכְשָׁו שֵׁשׁ מִצְווֹת נָתַתִּי לוֹ וְלֹא הָיָה יָכוֹל לַעֲמֹד בָּהֶן וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ תרי"ג מִצְווֹת, רמ"ח מִצְווֹת עֲשֵׂה וְשס"ה מִצְווֹת לֹא תַעֲשֶׂה. (איוב כח, כח): וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן כִּי אִם לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר רַבִּי יַעֲקֹב דִּכְפַר חָנִין רָאוּי הָיָה אָדָם הָרִאשׁוֹן שֶׁיַּעַמְדוּ מִמֶּנּוּ י"ב שְׁבָטִים, מַאי טַעְמֵיהּ זֶ"ה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שְׁנֵי בָנִים נָתַתִּי לוֹ וְעָמַד אֶחָד וְהָרַג אֶת חֲבֵרוֹ וְהֵיאַךְ אֲנִי נוֹתֵן לוֹ שְׁנֵים עָשָׂר שְׁבָטִים. וַיֹּאמֶר לָאָדָם, לֹא לָאָדָם אֲנִי נוֹתֵן אֶלָּא לְבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, מִנְיַן זֶ"ה, ז' שִׁבְעָה ה' חֲמִשָּׁה, הֲרֵי י"ב.

רַבִּי תַּנְחוּמָא בְּשֵׁם רַבִּי אֶלְעָזָר וְרַבִּי מְנַחֵם בְּשֵׁם רַב אָמַר כָּל הָאֻמָנִיּוֹת אָדָם הָרִאשׁוֹן לְמָדָם, מַאי טַעְמֵיהּ (ישעיה מד, יא): וְחָרָשִׁים הֵמָּה מֵאָדָם, מֵאָדָם הָרִאשׁוֹן. רַבָּנָן אָמְרִין אֲפִלּוּ סִרְגּוּלוֹ שֶׁל סֵפֶר, אָדָם הָרִאשׁוֹן לְמָדוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ה, א): זֶה סֵפֶר, הוּא וְסִרְגּוּלוֹ. (בראשית ה, א): בְּיוֹם בְּרֹא אֱלֹהִים אָדָם, הָדָא מְסַיְּעָא לְהַהִיא דְּאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה שָׁלשׁ פְּלָאִים נַעֲשׂוּ בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם, בּוֹ בַּיּוֹם נִבְרְאוּ, בּוֹ בַּיּוֹם שִׁמְשׁוּ, בּוֹ בַּיּוֹם הוֹצִיאוּ תּוֹלָדוֹת. בֶּן עֲזַאי אוֹמֵר (בראשית ה, א) :זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר (ויקרא יט, יח): וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ, זֶה כְּלַל גָּדוֹל בַּתּוֹרָה, שֶׁלֹא תֹאמַר הוֹאִיל וְנִתְבַּזֵּיתִי יִתְבַּזֶה חֲבֵרִי עִמִּי, הוֹאִיל וְנִתְקַלַּלְתִּי יִתְקַלֵּל חֲבֵרִי עִמִּי. אָמַר רַבִּי תַּנְחוּמָא אִם עָשִׂיתָ כֵּן דַּע לְמִי אַתָּה מְבַזֶּה בִּדְמוּת אֱלֹהִים עָשָׂה אוֹתוֹ.

דָּבָר אַחֵר, זֶה סֵפֶר תּוֹלְדֹת אָדָם, אִלֵּין תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, וּמָה הֵן אֱלֹהוֹת. בְּעוֹן קוֹמֵי אַבָּא כֹּהֵן בַּרְדְּלָא, אָדָם שֵׁת אֱנוֹשׁ, וְשָׁתַק, אָמַר לָהֶם עַד כָּאן בְּצֶלֶם אֱלֹהִים וכו' כְּדִכְתִיב לְעֵיל. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, וּמָה הֵן רוּחוֹת, דְּאָמַר רַבִּי סִימוֹן כָּל מֵאָה וּשְׁלשִׁים שָׁנָה שֶׁפֵּרְשָׁה חַוָּה מֵאָדָם הָיוּ רוּחוֹת הַזְּכָרִים מִתְחַמְּמִים מִמֶּנָּהּ וְהָיוּ מוֹלִידִים מִמֶּנָּהּ, וְרוּחוֹת נְקֵבוֹת מִתְחַמְּמוֹת מֵאָדָם וּמוֹלִידִים מִמֶּנּוּ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (שמואל ב ז, יד): אֲשֶׁר בְּהַעֲוֹתוֹ וְהֹכַחְתִּיו בְּשֵׁבֶט אֲנָשִׁים וּבְנִגְעֵי בְּנֵי אָדָם, בְּנוֹי דְּאָדָם קַדְמָאָה מַאן דְּאָמַר דְּרוּחֵי דְבֵיתָא טָבִין דְּרָבוּ עִמֵּיהּ, וּמַאן דְּאָמַר דְּאִינּוּן בִּישִׁין דְּחַכְּמִין יִצְרֵיהּ, מַאן דְּאָמַר דְּרוּחֵי דְחַקְלָא בִּישִׁין דְּלָא רָבִין עִמֵּיהּ, וּמַאן דְּאָמַר דְּאִינּוּן טָבִין דְּלָא חַכְּמִין יִצְרֵיהּ. דָּבָר אַחֵר, אֵלּוּ תּוֹלָדוֹת וְאֵין הָרִאשׁוֹנִים תּוֹלָדוֹת, לָמָּה שֶׁהֵן כָּלִין בַּמַּיִם, דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי כָּל הַשֵּׁמוֹת הַלָּלוּ לָשׁוֹן מַרְדּוּת הֵן, עִירָד, עוֹרְדָן אֲנִי מִן הָעוֹלָם וכו', עַד מַה לִּי לְלֶמֶךְ וּלְתוֹלְדוֹתָיו.

ויחי מתושלח. ולמה נקרא שמו מתושלח, כי שם המפורש כתוב על הסייף שלו והמית כמה שדים אשר אין להם מספר, ולפי שהיה צדיק חיה תשע מאות ותשע וששים שנה, לכך נאמר יראת ה' תוסיף (חיים) [ימים] (משלי י כז):

וַיִּקְרָא אֶת שְׁמוֹ נֹחַ לֵאמֹר (בראשית ה, כט), רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ, רַבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הַשֵּׁם וְלֹא הַשֵּׁם הוּא הַמִּדְרָשׁ, לָא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא נֹחַ זֶה יְנִיחֵנוּ, אוֹ נַחְמָן זֶה יְנַחֲמֵנוּ, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁבָּרָא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת אָדָם הָרִאשׁוֹן הִשְׁלִיטוֹ עַל הַכֹּל, הַפָּרָה הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ, וְהַתֶּלֶם נִשְׁמַע לַחוֹרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁחָטָא אָדָם מָרְדוּ עָלָיו, הַפָּרָה לֹא הָיְתָה נִשְׁמַעַת לַחוֹרֵשׁ, וְהַתֶּלֶם לֹא הָיָה נִשְׁמַע לַחוֹרֵשׁ, כֵּיוָן שֶׁעָמַד נֹחַ, נָחוּ. וּמְנָא לָן, נֶאֱמַר כָּאן נְיָחָה, וְנֶאֱמַר לְהַלָּן (שמות כג, יב): לְמַעַן יָנוּחַ שׁוֹרְךָ וַחֲמֹרֶךָ, מַה נְּיָחָה שֶׁנֶּאֱמַר לְהַלָּן נְיָחַת שׁוֹר, אַף נְיָחָה שֶׁנֶּאֱמַר כָּאן נְיָחַת שׁוֹר. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר לֹא הַשֵּׁם הוּא הַמִּדְרָשׁ, וְלֹא הַמִּדְרָשׁ הוּא הַשֵּׁם, וְלֹא הֲוָה צָרִיךְ קְרָא לְמֵימַר אֶלָּא אוֹ נֹחַ זֶה יְנִיחֵנוּ, אוֹ נַחְמָן זֶה יְנַחֲמֵנוּ, אֶלָּא עַד שֶׁלֹא עָמַד נֹחַ הָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים וּמְצִיפִים אוֹתָם בְּתוֹךְ קִבְרֵיהֶם. שְׁתֵּי פְעָמִים כְּתִיב (עמוס ה, ח): הַקּוֹרֵא לְמֵי הַיָּם, כְּנֶגֶד שְׁתֵּי פְּעָמִים שֶׁהָיוּ הַמַּיִם עוֹלִים וּמְצִיפִין אוֹתָן בְּתוֹךְ קִבְרֵיהֶם, אַחַת בְּשַׁחֲרִית וְאַחַת בְּעַרְבִית, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים פח, ו): כְּמוֹ חֲלָלִים שֹׁכְבֵי קֶבֶר, שׁוֹכְבִים שֶׁלָּהֶם חֲלָלִים הָיוּ, כֵּיוָן שֶׁעָמַד נֹחַ, נָחוּ. נֶאֱמַר כָּאן נְיָחָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן נְיָחָה (ישעיה נז, ב): יָבוֹא שָׁלוֹם יָנוּחוּ עַל מִשְׁכְּבוֹתָם, מַה נְּיָחָה הָאָמוּר לְהַלָּן נְיָחַת קֶבֶר, אַף נְיָחָה הָאֲמוּרָה כָּאן נְיָחַת קֶבֶר. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לְשֵׁם קָרְבָּנוֹ נִקְרָא, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ח, כא): וַיָּרַח ה' אֶת רֵיחַ הַנִּיחֹחַ, רַבִּי יוֹסֵי בַּר רַבִּי חֲנִינָא אָמַר לְשֵׁם נַחַת הַתֵּבָה נִקְרָא, דִּכְתִיב (בראשית ח, ד): וַתָּנַח הַתֵּבָה. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן לֹא שִׁמְשׁוּ הַמַּזָלוֹת כָּל אוֹתָן שְׁנִים עָשָׂר חֹדֶשׁ, אָמַר לוֹ רַבִּי יוֹנָתָן שִׁמְּשׁוּ אֶלָּא שֶׁלֹא הָיָה רִשּׁוּמָן נִכָּר. (בראשית ח, כב): לֹא יִשְׁבֹּתוּ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אָמַר לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכָּאן שֶׁלֹא שָׁבְתוּ. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר לֹא יִשְׁבֹּתוּ, מִכָּאן שֶׁשָּׁבָתוּ.

מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה' (בראשית ה, כט), עֲשָׂרָה שְׁנֵי רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם, אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרְרָהּ ה'. וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית כו, א): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ מִלְּבַד הָרָעָב הָרִאשׁוֹן. וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב. וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹׁפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד, שֶׁנֶּאֱמַר (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד שָׁלשׁ שָׁנִים. וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, שֶׁנִּאֱמַר (מלכים א יז, א): חַי ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר עָמַדְתִּי לְפָנָיו אִם יִהְיֶה הַשָּׁנִים הָאֵלֶּה טַל וּמָטָר כִּי אִם לְפִי דְּבָרִי, וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן, שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם. וְאֶחָד לֶעָתִיד לָבוֹא, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ח, יא): לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם כִּי אִם לִשְׁמֹעַ אֵת דִּבְרֵי ה'. רַבִּי הוּנָא וְרַבִּי יִרְמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק עִקַּר אַוְתֶּנְטְיָא שֶׁלּוֹ לֹא הָיָה רָאוּי לִהְיוֹת בִּימֵי דָּוִד אֶלָּא בִּימֵי שָׁאוּל, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה, גִּלְגְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בִּימֵי דָּוִד, מַתְלָא אָמְרִין שִׁילוֹ חָטָא וְיוֹחָנָא מִשְׁתַּלְמָא, אֶתְמְהָא. אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה מָשָׁל לְזַגָּג שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיָטְרוּטִין, בְּשָׁעָה שֶׁהָיָה מְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וּתְקָעָהּ וְנִתְלֶה בָּהּ, וְאַחַר כָּךְ הָיָה תּוֹלֶה אֶת קֻפָּתוֹ. לְפִיכָךְ לֹא בָּאוּ בִּימֵי בְּנֵי אָדָם שְׁפוּפִים, אֶלָּא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים, שֶׁהֵן יְכוֹלִין לַעֲמֹד בָּהֶן. רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוֵי קָרֵי עֲלֵיהוֹן (ישעיה מ, כט): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. רַבִּי בֶּרֶכְיָה בְּשֵׁם רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר שְׁנַיִם בָּאוּ בִּימֵי אַבְרָהָם, רַב הוּנָא בְּשֵׁם רַב אַחָא אָמַר אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ וְאֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֵלִיָּהוּ, רָעָב שֶׁל בַּצֹּרֶת הָיָה, שָׁנָה עָבְדָה שָׁנָה לֹא עָבְדָה, רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע, רָעָב שֶׁל מְהוּמָה הָיָה, שֶׁנֶּאֱמַר (מלכים ב ו, כה): עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף, רָעָב שֶׁהָיָה בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי דוֹסָא אָמַר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם סְאִין הָיוּ וְנַעֲשׂוּ אַרְבָּעִים וְאַחַת, וְהָא תָּנֵי לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּצָה לָאָרֶץ אֶלָא אִם כֵּן הָיוּ סָאתַיִם שֶׁל חִטִּים הוֹלְכוֹת בְּסֶלַע, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח, אֲבָל אִם הָיָה מוֹצֵא לִקַּח אֲפִלּוּ סְאָה בְּסֶלַע לֹא יֵצֵא לְחוּצָה לָאָרֶץ, וְאִלּוּ אֱלִימֶלֶךְ יָצָא, לְפִיכָךְ נֶעֱנָשׁ.

זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א).ילמדנו רבינו מהו שיבטל אדם מפריה ורביה בזמן שאין לו בנים, כך שנו רבותינו, לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שנים זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם (שם שם ב), מאי טעמייהו דבית שמאי, כנגד קין והבל, מאי טעמייהו דבית הלל כנגד אדם וחוה. אמר ר' סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו, כיון שנהרג הבל, אמר אדם מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר' סימון רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו, שכן אמר הקב"ה לדוד, הנה בן נולד לך (והוא) [הוא] יהיה איש מנוחה (דה"א כב ח), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (ש"ב ז יד), אימתי כשיעסוק בתורה, אבל בהניה אותי והלך בדרכי לבו אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (שם), מאי בשבט אנשים, זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר (ויקם שטן לשלמה) [ויקח אלהים לו שטן את רזון בן אלידע (מ"א יא כג)], [ובנגעי בני אדם] ואין נגעי אלא המזיקין, שנאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צא י), להודיעך שכל ק"ל שנה שפירש אדם מחוה, היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין, באותה שעה אמר הקב"ה אני לא בראתי את עולמי אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), מה עשה הקב"ה, נתן תאותה של חוה בלבו של אדם, ושימש עמה וילדה שת, שנאמר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו (בצלמו) [כצלמו] (בראשית ה ג), כיון שנולד שת, אמר אדם לבניי הראשונים לא הייתי מיחס, למה שהיו למאירה, אבל לזה אני מיחס, מפני שהוא ראש תולדות, מנין ממה שקראו בענין, זה ספר תולדות וגו'.

זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א).ילמדנו רבינו מהו שיבטל אדם מפריה ורביה בזמן שאין לו בנים, כך שנו רבותינו, לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שנים זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם (שם שם ב), מאי טעמייהו דבית שמאי, כנגד קין והבל, מאי טעמייהו דבית הלל כנגד אדם וחוה. אמר ר' סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו, כיון שנהרג הבל, אמר אדם מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר' סימון רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו, שכן אמר הקב"ה לדוד, הנה בן נולד לך (והוא) [הוא] יהיה איש מנוחה (דה"א כב ח), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (ש"ב ז יד), אימתי כשיעסוק בתורה, אבל בהניה אותי והלך בדרכי לבו אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (שם), מאי בשבט אנשים, זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר (ויקם שטן לשלמה) [ויקח אלהים לו שטן את רזון בן אלידע (מ"א יא כג)], [ובנגעי בני אדם] ואין נגעי אלא המזיקין, שנאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צא י), להודיעך שכל ק"ל שנה שפירש אדם מחוה, היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין, באותה שעה אמר הקב"ה אני לא בראתי את עולמי אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), מה עשה הקב"ה, נתן תאותה של חוה בלבו של אדם, ושימש עמה וילדה שת, שנאמר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו (בצלמו) [כצלמו] (בראשית ה ג), כיון שנולד שת, אמר אדם לבניי הראשונים לא הייתי מיחס, למה שהיו למאירה, אבל לזה אני מיחס, מפני שהוא ראש תולדות, מנין ממה שקראו בענין, זה ספר תולדות וגו'.

אַל תַּכְרִיתוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ (נחום א, ז). אֵין מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו מְדִינָה, הוּא עוֹשֶׂה בָּהּ אַנְדְרוֹמוּסְיָא וְהוֹרֵג הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹר מְרֵעִים לְפָנָיו, הוּא מְמַלֵּא לַצַּדִּיקִים וּמְאַבֵּד לָרְשָׁעִים. חָטְאוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ, אִבֵּד אוֹתָן וְהִצִּיל לַחֲנוֹךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים (בראשית ה, כב). לָמָּה, בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ. דּוֹר הַמַּבּוּל הִכְעִיסוּהוּ וְאִבְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְּקוּם (שם ז, כג). וְהִצִּיל לְנֹחַ וּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (שם ו, ח). וְכֵן הַסְּדוֹמִים הִכְעִיסוּהוּ וְאִבְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה וְגוֹ' (שם יט, כד). וְהִצִּיל לְלוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים וְגוֹ' (שם פסוק כט). וְכֵן הַמִּצְרִים הֵבִיא חֹשֶׁךְ עֲלֵיהֶם, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם (שמות י, כג). וְלָמָּה, בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ. יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בָּאוּ לַמִּדְבָּר, עָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי לַה' אֵלַי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שם לב, כו). מִי שֶׁלֹּא נָתְנוּ נֶזֶם לָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ. מִיָּד עָמַד מֹשֶׁה וְהָרַג לַחוֹטְאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וְגוֹ' (שם פסוק כח). וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁנָּתְנוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַׁת הַשֵּׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן אֶל תַּכְרִיתוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. וְחָזַר וְאָמַר, אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִּפְקֹד וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ: לָמָּה. אָמַר לוֹ: כְּדֵי לְהוֹצִיאָם מִן הַגְּזֵרָה. שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס לְפָנָיו וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִּגְרֵיכֶם (במדבר יד, כט), לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בְּנֵי לֵוִי, וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִּשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לָמָּה, שֶׁהֵן שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לִי הַלְּוִיִּם (שם ג, יג). שֶׂכָּל מִי שֶׁמַּקְרִיב עַצְמוֹ מְעַט, מַקְרִיבִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. וְהֵן קָרְבוּ עַצְמָן, כְּשֶׁאָמַר מֹשֶׁה, מִי לַה' אֵלַי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַפְקֵד אֶת הַלְּוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (במדבר א, נ). שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּבְדַּק בַּדָּבָר וְנִמְצָא נֶאֱמָן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַאֲמִינוֹ לְעוֹלָם. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ, נִבְדַּק בַּעֲמָלֵק וְעָשָׂה בּוֹ כַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ (שמות יז, יג). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשִּׁבְטְךָ אֲנִי מַעֲמִיד שֶׁיִּפְרַע בַּעֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק (שופטים ה, יד). מַהוּ מִנִּי אֶפְרַיִם. מִנָּה אֶפְרַיִם בִּלְבַד לְשָׁרֵשׁ בֵּיצָתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין (שם), הֵנִיחַ לְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ שֶׁהוּא בֶּן יְמִינִי, הוּא מְשָׁרְשׁוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִנִּי אֶפְרַיִם. נִבְדַּק שָׁאוּל וְלֹא נִמְצָא נֶאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ, אֶלָּא וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג (ש״‎א טו, ט). הֶחֱזִירוּ לְאַחֲרָיו וְנִטְּלָה הַמַּלְכוּת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ (שופטים ה, יד). וְאַף הַשֵּׁבֶט הַזֶּה, בָּדַקְתִּי אוֹתָם וְנִמְצְאוּ שׁוֹמְרִים בִּכְבוֹדִי, וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַׁת שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וְגוֹ', וְיַעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה (שמות לב, כז-כח), וְלֹא נָשְׂאוּ פָנִים. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מְבָרְכָן, הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו (דברים לג, ט). וְאַף אֲנִי מְקָרְבוֹ וְעוֹשֶׂה פַּלְמַנְטְרִין שֶׁלִּי. וְאֵינִי מַאֲמִין בֵּיתִי וּקְדֻשָּׁתִי אֶלָּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְּוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (במדבר א, נ). וּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְךָ, אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִּפְקֹד, לְהוֹצִיאָם מִן הַגְּזֵרָה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִגְזֹר עַל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא לָהֶם אֲנִי חוֹלֵק כָּבוֹד גָּדוֹל, שֶׁאַתָּה מוֹנֶה אוֹתָן לְעַצְמָן בַּדִּבּוּר פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. וּמָה אִם לַלְּוִיִּם שֶׁנּוֹשְׂאִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּבַּדְתִּי אוֹתָן. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי קְהָת הַנּוֹשְׂאִין אֶת הָאֲרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִשְׁמַרְתָּם הָאֲרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת (שם ג, לא). לְכָךְ אָמַר לָהֶם: אֶל תַּכְרִיתוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה אִם בְּנֵי קְהָת בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ יְרֵאִין אוֹתִי, כָּךְ כִּבַּדְתִּי וְחָלַקְתִּי לָהֶם כָּבוֹד וְלִבְנֵיהֶם. מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי, אֲנִי מְכַבְּדוֹ וְאֵינִי מַכְרִית אֶת שְׁמוֹ מִן הָעוֹלָם. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מִבְּנֵי יוֹנָדָב, עַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי, מַה כְּתִיב בָּהֶן, לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים (ירמיה לה, יט). וּמָה אִם אוֹתָם שֶׁהָיוּ גֵּרִים, עַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי, כָּךְ עָשִׂיתִי לָהֶם. יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנִי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יִכָּרְתוּ וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמָם מִלְּפָנַי, אֶלָּא חַיִּים הֵם וְקַיָּמִין לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד).

אַל תַּכְרִיתוּ. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: טוֹב ה' לְמָעוֹז בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ (נחום א, ז). אֵין מִדָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּמִדַּת בָּשָׂר וָדָם. מֶלֶךְ בָּשָׂר וָדָם שֶׁמָּרְדָה עָלָיו מְדִינָה, הוּא עוֹשֶׂה בָּהּ אַנְדְרוֹמוּסְיָא וְהוֹרֵג הַטּוֹבִים עִם הָרָעִים. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֵינוֹ כֵן, אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁהַדּוֹר מְרֵעִים לְפָנָיו, הוּא מְמַלֵּא לַצַּדִּיקִים וּמְאַבֵּד לָרְשָׁעִים. חָטְאוּ דּוֹר אֱנוֹשׁ, אִבֵּד אוֹתָן וְהִצִּיל לַחֲנוֹךְ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיִתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים (בראשית ה, כב). לָמָּה, בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ. דּוֹר הַמַּבּוּל הִכְעִיסוּהוּ וְאִבְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּמַּח אֶת כָּל הַיְּקוּם (שם ז, כג). וְהִצִּיל לְנֹחַ וּבָנָיו, שֶׁנֶּאֱמַר: וְנֹחַ מָצָא חֵן בְּעֵינֵי ה' (שם ו, ח). וְכֵן הַסְּדוֹמִים הִכְעִיסוּהוּ וְאִבְּדָן, שֶׁנֶּאֱמַר: וַה' הִמְטִיר עַל סְדוֹם וְעַל עֲמוֹרָה וְגוֹ' (שם יט, כד). וְהִצִּיל לְלוֹט, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בְּשַׁחֵת אֱלֹהִים אֶת עָרֵי הַכִּכָּר וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים וְגוֹ' (שם פסוק כט). וְכֵן הַמִּצְרִים הֵבִיא חֹשֶׁךְ עֲלֵיהֶם, לֹא רָאוּ אִישׁ אֶת אָחִיו, וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל הָיָה אוֹר בְּמוֹשְׁבוֹתָם (שמות י, כג). וְלָמָּה, בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ. יָצְאוּ יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרַיִם בָּאוּ לַמִּדְבָּר, עָשׂוּ אוֹתוֹ מַעֲשֶׂה, חוּץ מִשִּׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי, שֶׁנֶּאֱמַר: מִי לַה' אֵלַי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי (שם לב, כו). מִי שֶׁלֹּא נָתְנוּ נֶזֶם לָעֵגֶל, אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בְּיוֹם צָרָה וְיוֹדֵעַ חוֹסֵי בוֹ. מִיָּד עָמַד מֹשֶׁה וְהָרַג לַחוֹטְאִים, שֶׁנֶּאֱמַר: וְיַעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וְגוֹ' (שם פסוק כח). וְשִׁבְטוֹ שֶׁל לֵוִי שֶׁנָּתְנוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַׁת הַשֵּׁם, לְכָךְ נֶאֱמַר לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן אֶל תַּכְרִיתוּ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר בְּמָקוֹם אַחֵר, פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. וְחָזַר וְאָמַר, אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִּפְקֹד וְגוֹ'. אָמַר לֵיהּ: לָמָּה. אָמַר לוֹ: כְּדֵי לְהוֹצִיאָם מִן הַגְּזֵרָה. שֶׁצָּפָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שֶׁעֲתִידִין יִשְׂרָאֵל לְהַכְעִיס לְפָנָיו וְהוּא אוֹמֵר לָהֶם בַּמִּדְבָּר הַזֶּה יִפְּלוּ פִּגְרֵיכֶם (במדבר יד, כט), לְפִיכָךְ אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עַל בְּנֵי לֵוִי, וְאֶת רֹאשָׁם לֹא תִּשָּׂא בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל. לָמָּה, שֶׁהֵן שֶׁלִּי, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיוּ לִי הַלְּוִיִּם (שם ג, יג). שֶׂכָּל מִי שֶׁמַּקְרִיב עַצְמוֹ מְעַט, מַקְרִיבִין אוֹתוֹ הַרְבֵּה. וְהֵן קָרְבוּ עַצְמָן, כְּשֶׁאָמַר מֹשֶׁה, מִי לַה' אֵלַי. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הַפְקֵד אֶת הַלְּוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (במדבר א, נ). שֶׁכָּל מִי שֶׁנִּבְדַּק בַּדָּבָר וְנִמְצָא נֶאֱמָן לְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מַאֲמִינוֹ לְעוֹלָם. שֶׁכֵּן אַתְּ מוֹצֵא בִּיהוֹשֻׁעַ, נִבְדַּק בַּעֲמָלֵק וְעָשָׂה בּוֹ כַּתּוֹרָה וְכַמִּצְוָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיַּחֲלֹשׁ יְהוֹשֻׁעַ אֶת עֲמָלֵק וְאֶת עַמּוֹ (שמות יז, יג). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, מִשִּׁבְטְךָ אֲנִי מַעֲמִיד שֶׁיִּפְרַע בַּעֲמָלֵק, שֶׁנֶּאֱמַר: מִנִּי אֶפְרַיִם שָׁרְשָׁם בַּעֲמָלֵק (שופטים ה, יד). מַהוּ מִנִּי אֶפְרַיִם. מִנָּה אֶפְרַיִם בִּלְבַד לְשָׁרֵשׁ בֵּיצָתוֹ שֶׁל עֲמָלֵק. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין (שם), הֵנִיחַ לְשָׁאוּל בֶּן קִישׁ שֶׁהוּא בֶּן יְמִינִי, הוּא מְשָׁרְשׁוֹ. דָּבָר אַחֵר, מִנִּי אֶפְרַיִם. נִבְדַּק שָׁאוּל וְלֹא נִמְצָא נֶאֱמָן בְּפִקְדוֹנוֹ, אֶלָּא וַיַּחְמֹל שָׁאוּל וְהָעָם עַל אֲגָג (ש״‎א טו, ט). הֶחֱזִירוּ לְאַחֲרָיו וְנִטְּלָה הַמַּלְכוּת מִמֶּנּוּ, שֶׁנֶּאֱמַר: אַחֲרֶיךָ בִּנְיָמִין בַּעֲמָמֶיךָ (שופטים ה, יד). וְאַף הַשֵּׁבֶט הַזֶּה, בָּדַקְתִּי אוֹתָם וְנִמְצְאוּ שׁוֹמְרִים בִּכְבוֹדִי, וְנָתְנוּ נַפְשָׁם עַל קְדוּשַׁת שְׁמִי, שֶׁנֶּאֱמַר: שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ וְגוֹ', וְיַעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה (שמות לב, כז-כח), וְלֹא נָשְׂאוּ פָנִים. לְפִיכָךְ מֹשֶׁה מְבָרְכָן, הָאוֹמֵר לְאָבִיו וּלְאִמּוֹ לֹא רְאִיתִיו (דברים לג, ט). וְאַף אֲנִי מְקָרְבוֹ וְעוֹשֶׂה פַּלְמַנְטְרִין שֶׁלִּי. וְאֵינִי מַאֲמִין בֵּיתִי וּקְדֻשָּׁתִי אֶלָּא לָהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתָּה הַפְקֵד אֶת הַלְּוִיִּם עַל מִשְׁכַּן הָעֵדוּת (במדבר א, נ). וּמַה שֶּׁאָמַרְתִּי לְךָ, אַךְ אֶת מַטֵּה לֵוִי לֹא תִּפְקֹד, לְהוֹצִיאָם מִן הַגְּזֵרָה שֶׁאֲנִי עָתִיד לִגְזֹר עַל יִשְׂרָאֵל. אֶלָּא לָהֶם אֲנִי חוֹלֵק כָּבוֹד גָּדוֹל, שֶׁאַתָּה מוֹנֶה אוֹתָן לְעַצְמָן בַּדִּבּוּר פְּקֹד אֶת בְּנֵי לֵוִי. וּמָה אִם לַלְּוִיִּם שֶׁנּוֹשְׂאִים אֶת הַמִּשְׁכָּן, כִּבַּדְתִּי אוֹתָן. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי קְהָת הַנּוֹשְׂאִין אֶת הָאֲרוֹן, שֶׁנֶּאֱמַר: וּמִשְׁמַרְתָּם הָאֲרוֹן וְהַשֻּׁלְחָן וְהַמְּנוֹרָה וְהַמִּזְבְּחוֹת (שם ג, לא). לְכָךְ אָמַר לָהֶם: אֶל תַּכְרִיתוּ. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמָה אִם בְּנֵי קְהָת בִּשְׁבִיל שֶׁהָיוּ יְרֵאִין אוֹתִי, כָּךְ כִּבַּדְתִּי וְחָלַקְתִּי לָהֶם כָּבוֹד וְלִבְנֵיהֶם. מִי שֶׁהוּא מִתְיָרֵא מִמֶּנִּי, אֲנִי מְכַבְּדוֹ וְאֵינִי מַכְרִית אֶת שְׁמוֹ מִן הָעוֹלָם. מִמִּי אַתְּ לָמֵד. מִבְּנֵי יוֹנָדָב, עַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי, מַה כְּתִיב בָּהֶן, לֹא יִכָּרֵת אִישׁ לְיוֹנָדָב בֶּן רֵכָב עוֹמֵד לְפָנַי כָּל הַיָּמִים (ירמיה לה, יט). וּמָה אִם אוֹתָם שֶׁהָיוּ גֵּרִים, עַל יְדֵי שֶׁעָשׂוּ רְצוֹנִי, כָּךְ עָשִׂיתִי לָהֶם. יִשְׂרָאֵל כְּשֶׁעוֹשִׂין רְצוֹנִי, עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁלֹּא יִכָּרְתוּ וְלֹא יִשָּׁמֵד שְׁמָם מִלְּפָנַי, אֶלָּא חַיִּים הֵם וְקַיָּמִין לְעוֹלָם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאַתֶּם הַדְּבֵקִים בַּה' אֱלֹהֵיכֶם חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם (דברים ד, ד).

זה ספר תולדות אדם (בראשית ה א).ילמדנו רבינו מהו שיבטל אדם מפריה ורביה בזמן שאין לו בנים, כך שנו רבותינו, לא יבטל אדם מפריה ורביה אלא אם כן יש לו בנים, בית שמאי אומרים שנים זכרים, ובית הלל אומרים זכר ונקבה, שנאמר זכר ונקבה בראם (שם שם ב), מאי טעמייהו דבית שמאי, כנגד קין והבל, מאי טעמייהו דבית הלל כנגד אדם וחוה. אמר ר' סימון מאה ושלשים שנה נפרש אדם מחוה אשתו, כיון שנהרג הבל, אמר אדם מה אני מוליד בנים והם הולכים למאירה, מה היה עושה, אמר ר' סימון רוחות נקבות באות אצלו ומתחממות ממנו, שכן אמר הקב"ה לדוד, הנה בן נולד לך (והוא) [הוא] יהיה איש מנוחה (דה"א כב ח), אני אהיה לו לאב והוא יהיה לי לבן (ש"ב ז יד), אימתי כשיעסוק בתורה, אבל בהניה אותי והלך בדרכי לבו אשר בהעוותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם (שם), מאי בשבט אנשים, זה הדד ורזון בן אלידע, שנאמר (ויקם שטן לשלמה) [ויקח אלהים לו שטן את רזון בן אלידע (מ"א יא כג)], [ובנגעי בני אדם] ואין נגעי אלא המזיקין, שנאמר ונגע לא יקרב באהלך (תהלים צא י), להודיעך שכל ק"ל שנה שפירש אדם מחוה, היה הרוחות באות אצלו ומתחממות ממנו, ומוליד מזיקין, באותה שעה אמר הקב"ה אני לא בראתי את עולמי אלא לפריה ורביה, שנאמר לא תהו בראה לשבת יצרה (ישעיה מה יח), מה עשה הקב"ה, נתן תאותה של חוה בלבו של אדם, ושימש עמה וילדה שת, שנאמר ויחי אדם מאה ושלשים שנה ויולד בדמותו (בצלמו) [כצלמו] (בראשית ה ג), כיון שנולד שת, אמר אדם לבניי הראשונים לא הייתי מיחס, למה שהיו למאירה, אבל לזה אני מיחס, מפני שהוא ראש תולדות, מנין ממה שקראו בענין, זה ספר תולדות וגו'.

וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה (בראשית ה, לב), כְּתִיב (תהלים א, א): אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים. אַשְׁרֵי הָאִישׁ, זֶה נֹחַ. אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, רַבִּי יְהוּדָה וְרַבִּי נְחֶמְיָה, רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר בִּשְׁלשָׁה דוֹרוֹת, בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וּבְדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה. רַבִּי נְחֶמְיָה אוֹמֵר בְּדוֹר הַמַּבּוּל וּבְדוֹר הַפְלָגָה, אֲבָל בְּדוֹר אֱנוֹשׁ הָיָה קָטָן. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי יְהוּדָה דְּאָמַר אַשְׁרֵי הָאִישׁ אֲשֶׁר לֹא הָלַךְ בַּעֲצַת רְשָׁעִים, זֶה דּוֹר אֱנוֹשׁ. וּבְדֶרֶךְ חַטָּאִים לֹא עָמָד, זֶה דּוֹר הַמַּבּוּל. וּבְמוֹשַׁב לֵצִים לֹא יָשָׁב, זֶה דּוֹר הַפְלָגָה. (תהלים א, ב): כִּי אִם בְּתוֹרַת ה' חֶפְצוֹ, אֵלּוּ שֶׁבַע מִצְווֹת שֶׁנִּצְטַוָּה. (תהלים א, ב): וּבְתוֹרָתוֹ יֶהֱגֶה יוֹמָם וָלָיְלָה, שֶׁהָגָה דָּבָר מִתּוֹךְ דָּבָר, אָמַר מַה טַּעַם רִבָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּטְהוֹרִים יוֹתֵר מִטְּמֵאִים, לֹא שֶׁהוּא רוֹצֶה לְהַקְרִיב מֵהֶם קָרְבָּן, מִיָּד (בראשית ח, כ): וַיִּקַּח מִכֹּל הַבְּהֵמָה הַטְּהֹרָה וגו', (תהלים א, ג): וְהָיָה כְּעֵץ שָׁתוּל עַל פַּלְגֵי מָיִם, שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה. (תהלים א, ג): אֲשֶׁר פִּרְיוֹ יִתֵּן בְּעִתּוֹ, זֶה שֵׁם, (תהלים א, ג): וְעָלֵהוּ לֹא יִבֹּל, זֶה חָם. (תהלים א, ג): וְכֹל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה יַצְלִיחַ, זֶה יֶפֶת.

וַיּוֹלֶד נֹחַ שְׁלשָׁה בָנִים אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת (בראשית ו, י), כְּתִיב (תהלים צב, יד): שְׁתוּלִים בְּבֵית ה' בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ, שְׁתוּלִים בְּבֵית ה', זֶה נֹחַ שֶׁשְּׁתָלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בַּתֵּבָה. בְּחַצְרוֹת אֱלֹהֵינוּ יַפְרִיחוּ, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם אֶת חָם וְאֶת יָפֶת. (תהלים צב, טו): עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ. עוֹד יְנוּבוּן, זֶה נֹחַ. דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ, וַיּוֹלֶד נֹחַ, אָמַר רַבִּי יוּדָן מַה טַּעַם כָּל דּוֹרוֹת הוֹלִידוּ לְמֵאָה שָׁנִים וּלְמָאתַיִם שָׁנָה, וְזֶה הוֹלִיד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, אֶלָּא אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אִם רְשָׁעִים הֵם אֵין רְצוֹנִי שֶׁיֹּאבְדוּ בַּמַּיִם, וְאִם צַדִּיקִים הֵם אַטְרִיחַ עָלָיו וְיַעֲשֶׂה לָהֶם תֵּבוֹת הַרְבֵּה, וְכִיבֵּשׁ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲיָנוֹ וְהוֹלִיד לַחֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה. רַבִּי נְחֶמְיָה בְּשֵׁם רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּנוֹ שֶׁל רַבִּי יוֹסֵי הַגְּלִילִי אָמַר אֲפִלּוּ יֶפֶת שֶׁהוּא הַגָּדוֹל לִכְשֶׁיָּבוֹא הַמַּבּוּל אֵינוֹ בֶּן מֵאָה שָׁנָה שֶׁרָאוּי לָעֳנָשִׁים. אָמַר רַבִּי חֲנִינָא אֵין מִיתָה לֶעָתִיד לָבוֹא אֶלָּא בְּעוֹבְדֵי כּוֹכָבִים בִּלְבָד, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר לֹא בְּיִשְׂרָאֵל וְלֹא בְּעוֹבְדֵי כוֹכָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר (ישעיה כה, ח): וּמָחָה ה' אֱלֹהִים דִּמְעָה מֵעַל כָּל פָּנִים, מָה עָבִיד לֵיהּ רַבִּי חֲנִינָא מֵעַל כָּל פָּנִים, מֵעַל פְּנֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל. וְהָכְתִיב (ישעיה סה, כ): כִּי הַנַּעַר בֶּן מֵאָה שָׁנָה יָמוּת, וְהָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא. מָה עָבִיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, רָאוּי לְכָל עֳנָשִׁים, וְהָא כְתִיב (תהלים מט, טו): כַּצֹּאן לִשְׁאוֹל שַׁתּוּ מָוֶת יִרְעֵם וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים, וְהָא מְסַיֵּעַ לֵיהּ לְרַבִּי חֲנִינָא. מָה עָבִיד לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי, לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה פַּרְעֹה בִּשְׁעָתָן, סִיסְרָא בִּשְׁעָתָן, סַנְחֵרִיב בִּשְׁעָתָן, אֲבָל לֶעָתִיד לָבוֹא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עוֹשֶׂה מַלְאַךְ הַמָּוֶת סְטַטְיוֹנָר שֶׁלָּהֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים מט, טו): וַיִּרְדּוּ בָם יְשָׁרִים לַבֹּקֶר וְצוּרָם לְבַלּוֹת שְׁאוֹל מִזְּבֻל לוֹ, מְלַמֵּד שֶׁשְּׁאוֹל בָּלָה וְגוּפָן אֵינָהּ בָּלָה, וְכָל כָּךְ לָמָּה עַל שֶׁפָּשְׁטוּ יְדֵיהֶם בִּזְבוּל, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (מלכים א ח, יג): בָּנֹה בָּנִיתִי בֵּית זְבֻל לָךְ.

זה ספר תולדות אדם.זהו שאמר הכתוב גלמי ראו עיניך (תהלים קלט טז), עד שאדם היה מוטל גולם הראהו הקב"ה דור דור ודורשיו, דור דור וצדיקיו, דור דור ורשעיו, עד שיחיו המתים, א"ל כל מה שראו עיניך, ועל ספרך כלם יכתבו (שם שם), ומהו לא אחד בהם (שם), ר' אליעזר ור' יהושע, [ר' אליעזר אומר] ימים יוצרו ולא אחד בהם, אמר הקב"ה היום הזה אני גואל את בני ממצרים, וביום הזה אני קורע את הים ומפיל שונאיהם, ביום הזה אני נותן את התורה, ולא נשתנה יום אחד ולא נתחלף, הוי (אומר) ולא אחד בהם. ר' יהושע אומר (ולא) [ולו] אחד בהם, מימים שברא הקב"ה בחר לו אחד מהם, ואיזה הוא זה יום הכפורים, שנאמר הלא זה צום אבחרהו (ישעיה נח ו).

ויולד בן. שממנו נבנה העולם והוא נח, ולא קרא שמו זה השם כשנולד, אלא לאחר כשחדש להם כלי מחרישה:

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: לִי גִלְעָד לִי מְנַשֶּׁה, וְאֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, יְהוּדָה מְחוֹקְקִי (שם ס, ט). לִי גִלְעָד. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אִם יֹאמְרוּ לְךָ עַכּוּ״‎ם שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְחַיֶּה מֵתִים. אֱמֹר לָהֶם, הֲרֵי אֵלִיָּהוּ מֵעִיד, שֶׁהֶחְיֵיתִי הַמֵּת עַל יָדוֹ. הֱוֵי אוֹמֵר, לִי גִלְעָד, שֶׁהָיָה אֵלִיָּהוּ מִתּוֹשָׁבֵי גִּלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, אִם יֹאמְרוּ לְךָ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְקַבֵּל שָׁבִים. אֱמֹר לָהֶם, הֲרֵי מְנַשֶּׁה מֵעִיד שֶׁקִּבַּלְתִּי אוֹתוֹ בִּתְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּתְפַּלֵּל אֵלָיו וַיֵּעָתֵר לוֹ וַיִּשְׁמַע תְּפִלָּתוֹ וַיְשִׁיבֵהוּ יְרוּשָׁלַיִם לְמַלְכוּתוֹ וַיֵּדַע מְנַשֶּׁה כִּי ה' הוּא הָאֱלֹהִים (דה״‎ב לג, יג). הֱוֵי, לִי מְנַשֶּׁה. אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, וְאִם יֹאמְרוּ לְךָ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא פּוֹקֵד עֲקָרוֹת. אֱמֹר לָהֶם, הֲרֵי אֶלְקָנָה מֵהַר אֶפְרַיִם מֵעִיד שֶׁפָּקַדְתִּי חַנָּה אִשְׁתּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: כִּי פָקַד ה' אֶת חַנָּה וַתַּהַר (ש״‎א ב, כא). יְהוּדָה מְחוֹקְקִי, אִם יֹאמְרוּ לְךָ, שֶׁאֵין הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַצִּיל אֶת הַצַּדִּיקִים מִן הָאֵשׁ, אֱמֹר לָהֶם חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה מְעִידִין שֶׁהִצַּלְתִּי אוֹתָן מִן הַכִּבְשָׁן, וְהֵם מִשֵּׁבֶט יְהוּדָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי בָּהֶם מִבְּנֵי יְהוּדָה, דָּנִיֵּאל חֲנַנְיָה מִישָׁאֵל וַעֲזַרְיָה (דניאל א, ו). הֱוֵי, יְהוּדָה מְחוֹקְקִי. דָּבָר אַחֵר, לִי גִּלְעָד. אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, לָמָּה בָּנָה אֵלִיָּהוּ מִזְבֵּחַ בַּכַּרְמֶל וְהִקְרִיב עָלָיו קָרְבָּן, וּבֵית הַמִּקְדָּשׁ הָיָה קַיָּם בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, וְאָמַר מֹשֶׁה, אִישׁ אִישׁ מִבֵּית יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר יִשְׁחַט וְאֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד וְגוֹ' (ויקרא יז, ג-ד). אֱמֹר לוֹ: כָּל מַה שֶּׁעָשָׂה אֵלִיָּהוּ, לִשְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָשָׂה, וְעַל פִּי הַגְּבוּרָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי כַּעֲלוֹת הַמִּנְחָה וְיִגַּשׁ אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא וַיֹּאמַר (מל״‎א יח, לו). הֱוֵי, לִי גִלְעָד. וְלִי מְנַשֶּׁה, אִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, לָמָּה גִּדְעוֹן הִקְרִיב בַּבָּמָה, וַהֲרֵי הָיָה אָסוּר, שֶׁהֲרֵי שִׁילֹה קַיֶּמֶת הָיְתָה. אָמַר רַבִּי אַבָּא בַּר כַּהֲנָא, שִׁבְעָה דְּבָרִים עָשָׂה גִּדְעוֹן, הִקְרִיב פַּר הַנֶּעֱבָד, וּפַר הַמֻּקְצֶה, וּבָנָה מִזְבֵּחַ, וְכָרַת עֵצִים מִן הָאֲשֵׁרָה, וְהִקְרִיב בַּלַּיְלָה קָרְבָּן עַל יָדוֹ בְּלֹא כֹּהֵן גָּדוֹל, וְהָיָה מִן הַכּוֹמָרִים. וְכָל מַה שֶּׁעָשָׂה, עַל פִּי הַגְּבוּרָה עָשָׂה. וַיְהִי בַּלַּיְלָה הַהוּא, וַיֹּאמֶר לוֹ ה', קַח אֶת פַּר הַשּׁוֹר אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וּפַר הַשֵּׁנִי שֶׁבַע שָׁנִים, וְהָרַסְתָּ אֶת מִזְבַּח הַבַּעַל אֲשֶׁר לְאָבִיךָ, וְאֶת הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר עָלָיו תִּכְרֹת, וּבָנִיתָ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֶיךָ עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז הַזֶּה בַּמַּעֲרָכָה, וְלָקַחְתָּ אֶת הַפָּר הַשֵּׁנִי וְהַעֲלִיתָ עוֹלָה בַּעֲצֵי הָאֲשֵׁרָה אֲשֶׁר תִּכְרֹת (שופטים ו, כה-כו). הֱוֵי אוֹמֵר, לִי מְנַשֶּׁה. יְהוּדָה מְחוֹקְקִי, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, הֲרֵי דָּוִד עָבַר עַל לֹא תַּעֲשֶׂה. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֱמֹר לוֹ: דָּוִד לִמֵּד הַשָּׂבִים, כְּסוֹפֵר הַמְּלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר: אֲלַמְּדָהּ פּוֹשְׁעִים דְּרָכֶיךָ, וַחֲטָאִים אֵלֶיךָ יָשׁוּבוּ (תהלים נא, טו). הֱוֵי, יְהוּדָה מְחוֹקְקִי. אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי, וְאִם יֹאמַר לְךָ אָדָם, לָמָּה חִלֵּל יְהוֹשֻׁעַ אֶת הַשַּׁבָּת בִּירִיחוֹ. אֱמֹר לוֹ: עַל פִּי הַגְּבוּרָה עָשָׂה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמֶר ה' אֶל יְהוֹשֻׁעַ, רְאֵה נָתַתִּי בְּיָדְךָ אֶת יְרִיחוֹ וְאֶת מַלְכָּהּ גִּבּוֹרֵי הֶחָיִל, וְסַבּוֹתֶם אֶת הָעִיר כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הַקֵּיף אֶת הָעִיר פַּעַם אֶחָת, כֹּה תַּעֲשֶׂה שֵׁשֶׁת יָמִים, וְשִׁבְעָה כֹהֲנִים יִשְׂאוּ שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי הָאֲרוֹן, וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי תָּסֹבּוּ אֶת הָעִיר שֶׁבַע פְּעָמִים (יהושע ו, ב-ד). וּמִנַּיִן שֶׁהָיְתָה שַׁבָּת. שֶׁאֵין שִׁבְעָה יָמִים בְּלֹא שַׁבָּת. הֱוֵי אֶפְרַיִם מָעוֹז רֹאשִׁי. וְעוֹד דָּבָר אַחֵר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ מִדַּעְתּוֹ מַה שֶּׁלֹּא נֶאֱמַר לוֹ. כֵּיוָן שֶׁנִּכְבְּשָׁה חוֹמַת יְרִיחוֹ, שַׁבָּת הָיָה. אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, הַשַּׁבָּת כֻּלּוֹ קֹדֶשׁ, וְכָל מַה שֶּׁכָּבַשְׁנוּ בְּשַׁבָּת, יְהֵא קֹדֶשׁ לַה', שֶׁנֶּאֱמַר: כָּל כֶּסֶף וְזָהָב וּכְלֵי נְחֹשֶׁת וּבַרְזֶל קֹדֶשׁ הוּא לַה', אוֹצָר ה' יָבוֹא (יהושע ו, יט). אָמַר רַבִּי בְּרֶכְיָה הַכֹּהֵן בְּרַבִּי, כְּעִיר הַנִּדַּחַת עֲשָׂאָהּ, וְעִיר הַנִּדַּחַת אֲסוּרָה בַּהֲנָאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׂרַפְתָּ בָּאֵשׁ אֶת הָעִיר וְאֶת כָּל שְׁלָלָהּ כָּלִיל לַה' אֱלֹהֶיךָ (דברים יג, יז). אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בַּר שָׁלוֹם, לִמֵּד לְיִשְׂרָאֵל מַה שֶּׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, רֵאשִׁית עֲרִיסוֹתֵיכֶם חַלָּה תָּרִימוּ תְּרוּמָה (במדבר טו, כ). לְכָךְ אָמַר יְהוֹשֻׁעַ, הוֹאִיל וְכָבַשְׁנוּ אוֹתָהּ תְּחִלָּה, נַקְדִּישׁ אֶת כָּל שְׁלָלָהּ לַגָּבֹהַּ. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְכָךְ עָשִׂיתָ, חַיֶּיךָ, הֲרֵי קָרְבָּנְךָ מְסַיֵּעַ אֶת שִׁבְטְךָ וְדוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם. זֶה שֶׁאָמַר הַכָּתוּב: בַּאֲשֶׁר דְּבַר מֶלֶךְ שִׁלְטוֹן, וּמִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה, שׁוֹמֵר מִצְוָה לֹא יֵדַע דָּבָר רַע (קהלת ח, ד-ה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אָמַר אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לִי דִּבֵּר צוּר יִשְׂרָאֵל, מוֹשֵׁל בָּאָדָם, צַדִּיק מוֹשֵׁל יִרְאַת אֱלֹהִים (ש״‎ב כג, ג). מִי הוּא שֶׁמּוֹשֵׁל בְּיִצְרוֹ. מִי שֶׁעוֹשֶׂה רְצוֹנוֹ שֶׁל מָקוֹם. וּמִי הוּא זֶה, זֶה יוֹסֵף אֲבִי מְנַשֶּׁה אֲבִי אָבִיו שֶׁל יְהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן. מַה כְּתִיב בּוֹ, וַיְהִי אַחַר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, וַתִּשָּׂא אֵשֶׁת אֲדוֹנָיו אֶת עֵינֶיהָ אֶל יוֹסֵף, וַיְמָאֵן, וְלֹא שָׁמַע אֵלֶיהָ (בראשית לט, ז-י). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה לֹא שָׁמַעְתָּ לָהּ, חַיֶּיךָ, אֲנִי מַמְלִיכְךָ עַל מִצְרַיִם וְיִהְיוּ כֻּלָּם שׁוֹמְעִין לִדְבָרֶיךָ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמַר פַּרְעֹה לְכָל מִצְרַיִם לְכוּ אֶל יוֹסֵף וְגוֹ' (שם מא, נה). וְכֵן הוּא אוֹמֵר, אַתָּה תִּהְיֶה עַל בֵּיתִי וְגוֹ' (שם פסוק מ), וְלֹא יַעֲשׂוּ בְּנֵי פַּלְטְרִין שֶׁלִּי דָּבָר חוּץ מִדַּעְתְּךָ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר, וְיוֹסֵף הוּא הַשַּׁלִּיט עַל הָאָרֶץ הוּא הַמַּשְׁבִּיר (שם מב, ו). עַל שֶׁשָּׁלַט בְּיִצְרוֹ, נַעֲשָׂה שַׁלִּיט בָּאָרֶץ. שֶׁנֶּאֱמַר: וַיְהִי אִישׁ מַצְלִיחַ (שם לט, ב). לֹא הָיָה צָרִיךְ לוֹמַר אֶלָּא צַדִּיק, לָמָּה כְּתִיב אִישׁ מַצְלִיחַ. אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שָׁוִיתָ מַה שֶּׁלֹּא שָׁוָה אָדָם הָרִאשׁוֹן. וְאֵין מַצְלִיחַ אֶלָּא לְשׁוֹן שִׁוְיָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְצָלְחוּ הַיַּרְדֵּן לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ (ש״‎ב יט, יח). אָמַר לֵיהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אֵין קָרְבָּן יָחִיד דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת, חַיֶּיךָ, קָרְבַּן בִּנְךָ דּוֹחֶה אֶת הַשַּׁבָּת בִּשְׁבִיל מִצְוָה שֶׁעָשִׂיתָ. הֱוֵי אוֹמֵר, בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם אֱלִישָׁמָע בֶּן עַמִּיהוּד. אָמַר רַבִּי עֲזַרְיָה, אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹסֵף, אַתָּה שָׁמַרְתָּ מִצְוַת לֹא תִּנְאַף, וְקִיַּמְתָּ אֶת הַתּוֹרָה קֹדֶם שֶׁנְּתַתִּיהָ, חַיֶּיךָ, אֵין שֵׁבֶט מַפְסִיק בֵּין שְׁנֵי בָּנֶיךָ בְּקָרְבָּן, אֶלָּא אֶפְרַיִם בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי, וּמְנַשֶּׁה בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי. רַבִּי מֵאִיר וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה הָיוּ דּוֹרְשִׁין אֶת הַשֵּׁמוֹת, אֱלִישָׁמָע, אֵלַי שָׁמַע, וְלַאֲדוֹנָתוֹ לֹא שָׁמַע. עַמִּיהוּד, עִמִּי הָיָה הוֹדוֹ, וְלֹא עִם אַחֵר. וְכֵן גַּמְלִיאֵל בֶּן פְּדָהצוּר. אָמַר יוֹסֵף, גַּמְלִיאֵל, גָּמַל אֵל עִמִּי גְּמוּלִים טוֹבִים. בֶּן פְּדָהצוּר, פָּדַנִי צוּר מִצָּרָתִי מִבֵּית הַסֹּהַר. וְכֵן כְּתִיב: יִגְמְלֵנִי ה' כְּצִדְקִי כְּבוֹר יָדַי וְגוֹ' (תהלים יח, כא). אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר אַמִּי, מַהוּ כְּבוֹר יָדַי. כְּבוֹרְיוּת יָדַי, שֶׁהָיִיתִי בָּרוּר בְּמִצְוֹת. יִגְמְלֵנִי ה'. כָּל אָדָם שֶׁהוּא עָנִי, יָרֵא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וּכְשֶׁהוּא עָשִׁיר, בּוֹטֵחַ בְּעָשְׁרוֹ וְאֵין עָלָיו יִרְאַת שָׁמַיִם. אֲבָל יוֹסֵף, כְּשֶׁהָיָה עֶבֶד, יָרֵא אֶת ה', כְּשֶׁהָיְתָה אֲדוֹנָתוֹ מְשַׁדַּלְתּוֹ, וְהוּא אוֹמֵר לָהּ, וְאֵיךְ אֶעֱשֶׂה הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת וְחָטָאתִי לֵאלֹהִים (בראשית לט, ט). וּכְשֶׁנַּעֲשָׂה מֶלֶךְ, הוֹסִיף יִרְאָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֹּאמַר אֲלֵיהֶם יוֹסֵף בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי, זֹאת עֲשׂוּ וִחְיוּ, אֶת הָאֱלֹהִים אֲנִי יָרֵא (שם מב, יח). וּכְשֶׁיָּרְדוּ אֶחָיו אֶצְלוֹ שֵׁנִית, וַיַּרְא יוֹסֵף אִתָּם אֶת בִּנְיָמִין וְגוֹ' (שם מג, טז). וַהֲרֵי אֵין דֶּרֶךְ הַמְּלָכִים לְהָכִין מִיּוֹם לַחֲבֵרוֹ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, שַׁבָּת הָיְתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָכֵן (שם). וְאֵין וְהָכֵן אֶלָּא שַׁבָּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וְהָיָה בַּיּוֹם הַשִּׁשִּׁי וְהֵכִינוּ (שמות טז, ה). אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, אַתָּה שָׁמַרְתָּ אֶת הַשַּׁבָּת עַד שֶׁלֹּא נִתְּנָה, חַיֶּיךָ, שֶׁאֲנִי עוֹשֶׂה שֶׁבֶּן בִּנְךָ יִהְיֶה מַקְרִיב בְּשַׁבָּת. מִנַּיִן, מִמַּה שֶּׁקָּרְאוּ בָּעִנְיָן בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי נָשִׂיא לִבְנֵי אֶפְרַיִם.

ד"א גלמי ראו עיניך. שהראה לו הקב"ה לאדם הראשון כל הדורות ונתנם בספרו, שנאמר זה ספר תולדות אדם.

ביד כל אדם יחתום (איוב לז ז). מהו, אלא כשברא הקב"ה את האדם העביר לפניו כל הדורות עד שיחיו המתים, הצדיקים והרשעים, א"ל ראה על מה הבאת מיתה על הצדיקים, כיון ששמע אדם כך, התחיל מיצר, אמר לפניו רבונו של עולם וכך עשיתי בעולמך, אי איכפת לי על הרשעים שהן מתים, אלא על הצדיקים שלא יהו מתרעמין עלי, אלא בבקשה ממך שלא תכתוב עלי שאני הבאתי מיתה עליהם, א"ל הקב"ה כך אני עושה, כיון שבא אדם ליפטר מן העולם, נגלה עליו הקב"ה, א"ל כתוב מעשיך שעשית שאתה מת על מעשיך שעשית והוא כותב, כיון שכתב אומר לו חתום, והוא חותם, שנאמר ביד כל אדם יחתום, ולעתיד לבא כשיושב הקב"ה לדון עם בריותיו, מביא כל הספרים של בני אדם, ומגלה להם מעשיהם, לכך נאמר ביד כל אדם יחתום וגו'.

זה ינחמנו ממעשינו. שלא היו חורשים כי אם באצבעותיהם:

כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, לְמַעְלָן הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְרָקִיעַ וּשְׁחָקִים, זְבוּל וּמָעוֹן וַעֲרָבוֹת, וּכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. בָּאֲרָצוֹת, שְׁבִיעִית חֲבִיבָה: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא, גַּיְא, צִיָה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. בַּדּוֹרוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, קֵינָן, מַהַלַּלְאֵל, יֶרֶד, חֲנוֹךְ. וּכְתִיב (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים. בָּאָבוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה. וּכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. בְּבָנִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, טו): דָּוִיד [הוא] הַשְּׁבִעִי. בַּמְּלָכִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב: שָׁאוּל, אִישׁ בּשֶׁת, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, רְחַבְעָם, אֲבִיָה, אָסָא. וּכְתִיב (דברי הימים ב יד, י): וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה'. בַּשָּׁנִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. בַּשְּׁמִטִּין שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים. בַּיָּמִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. בֶּחֳדָשִׁים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כד): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.

כָּל הַשְּׁבִיעִין חֲבִיבִין לְעוֹלָם, לְמַעְלָן הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שָׁמַיִם וּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם וְרָקִיעַ וּשְׁחָקִים, זְבוּל וּמָעוֹן וַעֲרָבוֹת, וּכְתִיב (תהלים סח, ה): סֹלוּ לָרֹכֵב בָּעֲרָבוֹת בְּיָהּ שְׁמוֹ. בָּאֲרָצוֹת, שְׁבִיעִית חֲבִיבָה: אֶרֶץ, אֲדָמָה, אַרְקָא, גַּיְא, צִיָה, נְשִׁיָּה, תֵּבֵל. וּכְתִיב (תהלים ט, ט): וְהוּא יִשְׁפֹּט תֵּבֵל בְּצֶדֶק יָדִין לְאֻמִּים בְּמֵישָׁרִים. בַּדּוֹרוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אָדָם, שֵׁת, אֱנוֹשׁ, קֵינָן, מַהַלַּלְאֵל, יֶרֶד, חֲנוֹךְ. וּכְתִיב (בראשית ה, כד): וַיִּתְהַלֵּךְ חֲנוֹךְ אֶת הָאֱלֹהִים. בָּאָבוֹת שְׁבִיעִי חָבִיב: אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, לֵוִי, קְהָת, עַמְרָם, משֶׁה. וּכְתִיב (שמות יט, ג): וּמשֶׁה עָלָה אֶל הָאֱלֹהִים. בְּבָנִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (דברי הימים א ב, טו): דָּוִיד [הוא] הַשְּׁבִעִי. בַּמְּלָכִים הַשְּׁבִיעִי חָבִיב: שָׁאוּל, אִישׁ בּשֶׁת, דָּוִד, שְׁלֹמֹה, רְחַבְעָם, אֲבִיָה, אָסָא. וּכְתִיב (דברי הימים ב יד, י): וַיִּקְרָא אָסָא אֶל ה'. בַּשָּׁנִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות כג, יא): וְהַשְּׁבִיעִית תִּשְׁמְטֶנָּה וּנְטַשְׁתָּהּ. בַּשְּׁמִטִּין שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה, י): וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים. בַּיָּמִים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (בראשית ב, ג): וַיְבָרֶךְ אֱלֹהִים אֶת יוֹם הַשְּׁבִיעִי. בֶּחֳדָשִׁים שְׁבִיעִי חָבִיב, שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כג, כד): בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ.

ד"א זה ספר. אמר ר' יהושע זש"ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), ואילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב), וכן אתה מוצא כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח (שם ה כט), קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם (שם יז ה), וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה, וכן יאשיהו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מ"א יג ב), ואילו זכו הדורות, היה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היה מודיע מעשיו. אמרו רבותינו כשהיה ר' מאיר רואה אדם היה למד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו, פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם האחד כידור, אמר ר' מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו בן תורה הוא, אמר להם [אעפ"כ] הזהרו עצמיכם ממנו, לאחר ימים הלכו לבית המרחץ, והפקידו בגדיהם אצל כידור, נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאו, הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר' מאיר, אמר להם ר' מאיר למה חלפתם בגדיכם, אמרו לו הלכנו לבית המרחץ והפקדנו בגדינו אצל כידור ונטלן, אמר להן והלא אמרתי לכם הזהרו בכידור זה, אמרו לו רבינו בבקשה ממך מנין היית יודע, אמר להם משמו, דכתיב כי דור תהפוכות המה וגו' (דברים לב כ). וכן אתה מוצא במצרים, משפחת הלבני (במדבר ג כא), לפי השעה קרא שמותם, כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים, לפיכך משפחת הלבני. ומשפחת השמעי (שם), כיון שצעקו מן השעבוד ושמע הקב"ה תפלתם. ומשפחת החברוני (שם שם כז) שנתחברה להם שכינה, ללמדך שאילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם, שנאמר קורא הדורות וגו'.

ד"א זה ספר. אמר ר' יהושע זש"ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), ואילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב), וכן אתה מוצא כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח (שם ה כט), קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם (שם יז ה), וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה, וכן יאשיהו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מ"א יג ב), ואילו זכו הדורות, היה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היה מודיע מעשיו. אמרו רבותינו כשהיה ר' מאיר רואה אדם היה למד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו, פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם האחד כידור, אמר ר' מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו בן תורה הוא, אמר להם [אעפ"כ] הזהרו עצמיכם ממנו, לאחר ימים הלכו לבית המרחץ, והפקידו בגדיהם אצל כידור, נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאו, הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר' מאיר, אמר להם ר' מאיר למה חלפתם בגדיכם, אמרו לו הלכנו לבית המרחץ והפקדנו בגדינו אצל כידור ונטלן, אמר להן והלא אמרתי לכם הזהרו בכידור זה, אמרו לו רבינו בבקשה ממך מנין היית יודע, אמר להם משמו, דכתיב כי דור תהפוכות המה וגו' (דברים לב כ). וכן אתה מוצא במצרים, משפחת הלבני (במדבר ג כא), לפי השעה קרא שמותם, כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים, לפיכך משפחת הלבני. ומשפחת השמעי (שם), כיון שצעקו מן השעבוד ושמע הקב"ה תפלתם. ומשפחת החברוני (שם שם כז) שנתחברה להם שכינה, ללמדך שאילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם, שנאמר קורא הדורות וגו'.

ד"א זה ספר. אמר ר' יהושע זש"ה מי פעל ועשה קורא הדורות מראש (ישעיה מא ד), ואילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם כשם שקרא לאדם ולחוה, שנאמר ויברך אותם ויקרא את שמם אדם (בראשית ה ב), וכן אתה מוצא כשהיה הקב"ה רואה צדיק נולד, הוא בכבודו קורא אותו שמו, קרא לנח שהיה צדיק, שנאמר ויקרא את שמו נח (שם ה כט), קרא לאברהם, שנאמר והיה שמך אברהם (שם יז ה), וכן יצחק, וכן יעקב, וכן שלמה, וכן יאשיהו, שנאמר הנה בן נולד לבית דוד יאשיהו שמו (מ"א יג ב), ואילו זכו הדורות, היה קורא שם לכל אחד ואחד, ומשמו היה מודיע מעשיו. אמרו רבותינו כשהיה ר' מאיר רואה אדם היה למד שמו, ומשמו היה יודע מעשיו, פעם אחת באו אצלו שני תלמידים והיה שם האחד כידור, אמר ר' מאיר לתלמידיו הזהרו מכידור זה, אמרו לו בן תורה הוא, אמר להם [אעפ"כ] הזהרו עצמיכם ממנו, לאחר ימים הלכו לבית המרחץ, והפקידו בגדיהם אצל כידור, נטל בגדיהם והלך לו, יצאו ולא מצאו, הלכו לבתיהם ולבשו בגדים אחרים, באו לפני ר' מאיר, אמר להם ר' מאיר למה חלפתם בגדיכם, אמרו לו הלכנו לבית המרחץ והפקדנו בגדינו אצל כידור ונטלן, אמר להן והלא אמרתי לכם הזהרו בכידור זה, אמרו לו רבינו בבקשה ממך מנין היית יודע, אמר להם משמו, דכתיב כי דור תהפוכות המה וגו' (דברים לב כ). וכן אתה מוצא במצרים, משפחת הלבני (במדבר ג כא), לפי השעה קרא שמותם, כשעמד פרעה ושיעבד אותם בטיט ובלבנים, לפיכך משפחת הלבני. ומשפחת השמעי (שם), כיון שצעקו מן השעבוד ושמע הקב"ה תפלתם. ומשפחת החברוני (שם שם כז) שנתחברה להם שכינה, ללמדך שאילו זכו הדורות היה הקב"ה קורא שמותם, שנאמר קורא הדורות וגו'.

דברי נחמיה בן חכליה וגו' (נחמיה א א), שתים עשרה שנה עשה בארץ ישראל מתקן בחומה ומשיב את ישראל איש לעירו ולאחוזתו, וכן הוא אומר ובכל זה לא הייתי בירושלם כי (אם) בשנת שלשים ושתים לארתחשסתא (המלך) [מלך וגו'], ואבוא (אל ירושלם) [לירושלם] (שם יג), משנת כ' עד ל"ב י"ב שנה, הרי הוא אומר ושבי יהודיא בנין ומצלחין וגו' (עזרא ו יד), ואין אתה מוצא לפרס מלכים, אלא ב' כורש ודריוש, ולמדי ב', דריוש ואחשורוש, אלא הוא כורש, הוא דריוש, הוא ארתחשסתא, לפי שכל המלכות נקראת ארתחשסתא, כל שני מלכי מדי ופרס חמשים (ומאתים) [ושתים] שנה, וישבו הכהנים והלוים והשוערים והמשררים ומן העם והנתינים וכל ישראל וגו' (נחמיה ח עג), ויאספו כל העם כאיש אחד וגו' (שם ח א), ואומר ויעשו כל הקהל (הבאים) [השבים] מן השבי סכות וישבו בסכות כי לא עשו מימי ישוע וגו' (שם ח יז), אפשר לומר כן, אלא מקיש ביאתן בימי עזרא לביאתן בימי יהושע, מה בימי יהושע נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות, וקדשו ערי חומה, אף ביאתן בימי עזרא נתחייבו במעשרות ובשמיטין וביובלות, וקדשו ערי חומה, והיו ששין ושמחין לפני המקום ב"ה, שנאמר ותהי שמחה גדולה מאד (שם), וכן הוא אומר והביאך ה' אלהיך אל הארץ אשר ירשו אבתיך וירשתה וגו' (דברים ל ה), מקיש ירושתך, לירושת אבתיך, מה ירושת אבתיך, בחידוש כל הדברים הללו, אף ירושתך בחידוש כל הדברים הללו, אי יכול תהי לכם ירושה שלישית, תלמוד לומר וירשתה, ראשונה ושניה יש לכם, שלישית אין לכם, והצפיר השעיר מלך יון וגו' הוא המלך הראשון (דניאל ח כא), ועמד מלך גבור וגו' וכעמדו תשבר וגו' (שם יא ג), הוא אלכסנדרוס מקדון שמלך י"ב שנה, עד כאן היו הנביאים מתנבאים ברוח הקדש, מכאן ואילך, הט אזנך ושמע דברי חכמים (משלי כב יז), שנאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך וגו', להיות בה' מבטחך (שם), ונאמר הלא כתבתי לך שלשים וגו', להודיעך קשט וגו' (שם), וכן הוא אומר, שאל אביך ויגדך זקניך ויאמרו לך (דברים לב ז), יכול זקני השוק, תלמוד לומר ויאמרו לך, הא למדת שזקן זה שקנה חכמה, רבי יוסי אומר מלכות פרס בפני הבית ל"ד שנה, מלכות יון מאה ושמונים מלכות בית חשמונאי מאה ושלש, מלכות הורודוס מאה ושלש, מכאן ואילך צא וחשוב לחרבן הבית, ובגולה כותבין בשטרות למנין יוונים אלפא, ואלו הן שמונה מלכי יון, אלכסנדרוס מקדון, פירטון, שלימון, סליקס, סנטרוק, אנטיוך, אנטיוכס, גסקלגס, מפולמוס של אסוירוס פול עד פולמוס של אספסינוס שמונים שנה, אלו בפני הבית, מפולמוס של אספסינוס עד פולמוס של טיטוס כ"ד, ומפולמוס של טיטוס עד מלחמת בן כוזיבא (י"ו) [כ"ו] שנה, ומלחמת בן כוזיבא ב' שנים ומחצה (כ"ב) [נ"ב] שנה אחר חרבן הבית, היה רבי יוסי אומר מגלגלין זכות ליום זכות, וחובה ליום חובה, שנמצאת אומר כשחרב הבית בראשונה, אותו היום מוצאי שבת היה, ומוצאי שביעית היתה, ומשמרתו של יהויריב היתה, ותשעה באב היה, וכן שניה, ובזה ובזה הלוים עומדים על דוכנן ואומרים שירה, ומה שירה אמרו, וישב עליהם את אונם וגו' (תהלים צד כג), בחדש הרביעי בתשעה לחדש הבקעה העיר (ירמיה לט ב), בראשונה, ובשניה בשבעה עשר בו, ברוך ה' אלהי ישראל מן העולם ועד העולם ואמר כל העם אמן הללויה (תהלים קו מח), ברוך [ה'] אלהים אלהי ישראל עשה נפלאות לבדו, וברוך שם כבודו לעולם וגו' (שם עב), והוא מהשנא עדניא וזמניא וגו' (דניאל ב כא), עדניא, זו עדנה של סדם, וזמניא, זמנה של ירושלם, תבנה בקרוב, ואמרו אמן, מהעדה מלכין (שם), זה יהויקים, ומהקים מלכין (שם), זה נבוכדנצר מלך בבל, יהב חכמתא לחכימין (שם), זה משה רבינו אבי החכמה ואבי התבונה, ומנדעא לידעי בינה (שם), זה יהושע בן נון, שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד ט), דבר אחר [יהב] חכמתא לחכימין, זה יוסף הצדיק, שנאמר בו אין נבון וחכם כמוך (בראשית מא לט), ומנדעא לידעי בינה, זה דניאל וחביריו, דכתיב אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי וגו'. הוא גלא עמיקתא ומסתרתא וגו' (דניאל ב), עמיקתא, זה עומק המרכבה, ומסתרתא, זה מעשה בראשית, ידע מה בחשוכא (שם ב כב), זו מתן פורענותן של רשעים בגיהנם, ונהורא עמה שרא (שם), זה מתן שכרן של צדיקים לעתיד לבוא, דבר אחר יהב חכמתא לחכימין, זה יהושע בן נון, שנאמר ויהושע בן נון מלא רוח חכמה (דברים לד ט), ומנדעא לידעי בינה, זה ירמיהו, שנאמר בטרם אצרך בבטן ידעתיך וגו' (ירמיה א ה), יכול בעתו, תלמוד לומר זה ספר תולדת אדם (בראשית ה א), ללמד שהראהו הקב"ה לאדם הראשון, דור דור ומנהיגיו, דור דור ונביאיו, דור דור ודורשיו, דור דור וחכמיו, [דור דור] ופרנסיו, דור דור ושופטיו, חכמי דור דור. נביאי דור דור, צדיקי דור דור, מספר שמותיהן, מנין ימותיהן, חשבון שעותיהן, סכום פסיעותיהן, שנאמר כי עתה צעדי תספור וגו' (איוב יד טז), ואומר ותקטן [עוד] זאת בעיניך (ה' אלהים) [אדני ה'] וגו' (שמואל ב ז יט), ואומר גלמי ראו עיניך וגו' (תהלים קלט טז), ואומר ולי מה יקרו רעיך אל וגו', אספרם מחול ירבון וגו' (שם):

זה ספר וגו'. מה עשה הקב"ה לאדם, הפיל עליו שינה והראה לו נח וכל התמימים, אברהם וכל הגרים, יצחק וכל מקריבי עולה, יעקב וכל יושבי אוהלים, משה וכל הענוים, אהרן וכל הכהנים, יהושע וכל הפרנסים, דוד וכל המלכים, [שלמה וכל השופטים], וכיון שראה את כולם, הקיץ משנתו, א"ל הקב"ה ראית [אותם, חייך] כל הצדיקים הללו יוצאין ממך, כיון שאמר לו כך, נחה רוחו אמר דוד רבונו של עולם כתבת אותי בספרו של אדם הראשון, שנאמר אז אמרתי הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי (תהלים מ ח), לפיכך אני צריך לומר לפניך שירה, שנאמר אז אמרתי ואין אז אלא שירה, [שנאמר אז ישיר משה (שמות טו א)], לפיכך מקלסו רבות עשית אתה ה' אלהי (תהלים מ ו), אימתי אנו צריכין לומר לפניך שירה, לעולם הבא, שנאמר מזמור שירו לה' שיר חדש (שם צח א).

אל תכריתו. זש"ה טוב ה' למעוז [ביום צרה] (נחום א ז), אין מדתו של הקב"ה כמדת בשר ודם, מלך בשר ודם שמרדה עליו מדינה, הוא עושה בה אנדרולומוסיא, והורג הטובים עם הרעים, ואינו אומר זה חטא, וזה לא חטא, אלא הורג את כולה, והקב"ה אינו כן, אלא בשעה שהדור מכעיס לפניו, הוא ממלט את הצדיקים ומאבד את הרשעים, חטאו דור אנוש איבד אותם, והציל את חנוך, ויתהלך חנוך את האלהים (בראשית ה כד), למה ביום צרה ויודע חוסי בו (נחום שם), דור המבול הכעיסוהו ואיבדן, שנאמר וימח את כל היקום (בראשית ז כג), והציל לנח, שנאמר ונח מצא כן (שם ו ח), וכן הסדומיים ואיבדן, שנאמר וה' המטיר על סדום (שם יט כד), והציל לוט, שנאמר וישלח את לוט (שם שם כט), הביא חושך על המצרים, ולכל בני ישראל היה אור במושבותם (שמות י כג), למה ביום צרה יודע חוסי בו, יצאו ממצרים באו למדבר, עשו אותו מעשה, חוץ משבטו של לוי, שנאמר ויאמר מי לה' אלי (שם לב כו), מהו מי לה', ר' שמעון בן יוחי אומר מי שלא נתן נזם לע"ז יבא אלי, ויאספו אליו כל בני לוי (שם), אמר הקב"ה ביום צרה יודע חוסי בו, מי נשתתף במעשה העגל ומי לא נשתתף, מה עשה הרג לחוטאים, שנאמר ויגוף ה' את העם וגו' (שם לב לה), אבל שבטו של לוי שנתנו נפשם לשמו של הקב"ה, אמר למשה ולאהרן אל תכריתו וגו'.

ויהי נח בן חמש מאות שנה. ולמה איחר כל כך להעמיד תולדות, לפי שהיה רואה שיהיו רשעים, לכך לא היה רוצה להעמיד תולדות, עד שאמר הקב"ה כי אני עתיד להביא מבו ואצילך ואת בניך:

[ביום השביעי נשיא לבני אפרים. אמר ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי] זש"ה (כאשר) [באשר] דבר מלך שלטון וגו' שומר מצוה לא ידע דבר רע (קהלת ח ד ה), וכן הוא אומר אמרק אלהי ישראל לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל (ביראת) [יראת] אלהים (ש"ב כג ג), מי הוא זה, זה שמושל ביצרו, ומי היה זה, זה יוסף אבי (מנשה) [אפרים], אבי אביו של יהושע בן נון, מה כתיב בו, ויהי אחר הדברים האלה ותשא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף [וגו'] וימאן וגו' (בראשית לט ז ח), אמר לו הקב"ה, אתה לא שמעת לה, חייך אני ממליכך על מצרים, ויהיו הכל נשמעים לך, שנאמר ויאמר פרעה (אל כל) [לכל] מצרים לכו אל יוסף (שם מ אנה), ואומר אתה תהיה על ביתי (שם שם מ), ולא יעשו בני פלטירין שלי דבר חוץ מדעך, ואומר ויוסף הוא השליט על הארץ (שם מב ו), על ששלט ביצרו נעשה שליט בארץ. ויהי איש מצליח (בראשית לט ב), לא היה צריך לומר אלא איש צדיק, למה כתב איש מצליח, א"ל הקב"ה שוית אתה מה שלא שוה אדם הראשון, אין מצליח אלא שוייה, שנאמר וצלחו הירדן לפני המלך (ש"ב יט יח), א"ל הקב"ה אין קרבן יחיד דוחה את השבת, חייך שקרבן בנך דוחה את השבת, בשביל מצוה שעשית, הוי ביום השביעי נשיא לבני אפרים אלישמע בן עמיהוד. אמר ר' עזריה א"ל הקב"ה ליוסף אתה שמרת מצות לא תנאף וקיימת התורה קודם שנתתיה, אין שבט מפסיק בין שני בניך, אלא אפרים ביום השביעי ומנשה ביום השמיני.

את שם. שהיה עדיף מכולהו בחכמתא, שהרי יפת היה גדול מכולם, שנאמר אחי יפת הגדול (בראשית י כא), לכך חשב שם בתחלה ויפת בסוף:

הָא לָמַדְתָּ, שֶׁהַמֵּתִים יוֹדְעִין אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת. אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בַּר נְחֶמְיָה: אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיִשְׂרָאֵל, שִׁמְרוּ אֶת הַשַּׁבָּת שֶׁהִיא שְׁקוּלָה כְּנֶגֶד כָּל הַתּוֹרָה. כְּתִיב בְּשַׁבָּת: שָׁמוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, (דברים ה, יב). וּבַתּוֹרָה, כִּי אִם שָׁמֹר תִּשְׁמְרוּן (דברים יא, כב). הַשַּׁבָּת נִתְּנָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה, רְאוּ כִּי ה' נָתַן לָכֶם הַשַּׁבָּת (שמות טז, כט). וְהַתּוֹרָה עַל יְדֵי מֹשֶׁה.

ד"א וירא ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה לב), בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב"ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א כח), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (שם ה לב).

לֹא יַרְעִיב ה' נֶפֶשׁ צַדִּיק (משלי י, ג), זֶה יִצְחָק, (בראשית כו, ג): גּוּר בָּאָרֶץ הַזֹּאת. (משלי י, ג): וְהַוַּת רְשָׁעִים יֶהְדֹּף, זֶה אֲבִימֶלֶךְ. וַיְהִי רָעָב, עֲשָׂרָה רְעָבוֹן בָּאוּ לָעוֹלָם, אֶחָד בִּימֵי אָדָם הָרִאשׁוֹן (בראשית ג, יז): אֲרוּרָה הָאֲדָמָה בַּעֲבוּרֶךָ. אֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ (בראשית ה, כט): מִן הָאֲדָמָה אֲשֶׁר אֵרֲרָהּ ה', אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם (בראשית יב, י): וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ וַיֵּרֶד אַבְרָם מִצְרַיְמָה. וְאֶחָד בִּימֵי יִצְחָק, וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי יַעֲקֹב (בראשית מה, ו): כִּי זֶה שְׁנָתַיִם הָרָעָב. וְאֶחָד בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, שֶׁנֶּאֱמַר (רות א, א): וַיְהִי בִּימֵי שְׁפֹט הַשֹּׁפְטִים וַיְהִי רָעָב בָּאָרֶץ. וְאֶחָד בִּימֵי דָּוִד (שמואל ב כא, א): וַיְהִי רָעָב בִּימֵי דָּוִד. וְאֶחָד בִּימֵי אֵלִיָּהוּ (מלכים א יז, א): חַי ה' אֱלֹהִים וגו'. וְאֶחָד בִּימֵי אֱלִישָׁע (מלכים ב ו, כה): וַיְהִי רָעָב גָּדוֹל בְּשֹׁמְרוֹן. וְאֶחָד שֶׁהוּא מִתְגַּלְגֵּל וּבָא לָעוֹלָם, וְאֶחָד לֶעָתִיד, שֶׁנֶּאֱמַר (עמוס ח, יא): וְהִשְׁלַחְתִּי רָעָב בָּאָרֶץ לֹא רָעָב לַלֶּחֶם וְלֹא צָמָא לַמַּיִם וגו'. רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן אָמַר עִקַּר אַוְתֶּנְטְיָאָה שֶׁלּוֹ הָיָה בִּימֵי דָוִד וְלֹא הָיָה רָאוּי לָבוֹא אֶלָּא בִּימֵי שָׁאוּל, אֶלָּא עַל יְדֵי שֶׁהָיָה שָׁאוּל גְּרוֹפִית שֶׁל שִׁקְמָה, גִּלְגְּלוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא וֶהֱבִיאוֹ בִּימֵי דָּוִד. שִׁילֹא חָטָא וְיוֹחָנָא מִשְׁתַּלְּמָא, אָמַר רַבִּי חִיָּא רַבָּה מָשָׁל לְזַגָּג שֶׁהָיָה בְּיָדוֹ קֻפָּה מְלֵאָה כּוֹסוֹת וּדְיַטְרוֹטִין וּבְשָׁעָה שֶׁמְבַקֵּשׁ לִתְלוֹת אֶת קֻפָּתוֹ הָיָה מֵבִיא יָתֵד וְתוֹקְעָהּ וְנִתְלָה בָּהּ וְאַחַר כָּךְ הָיָה תּוֹלֶה אֶת קֻפָּתוֹ, לְפִיכָךְ כֻּלָּם לֹא בָאוּ בִּימֵי בְּנֵי אָדָם שְׁפוּפִים, אֶלָּא בִּימֵי בְּנֵי אָדָם גִּבּוֹרִים שֶׁיְכוֹלִים לַעֲמֹד. רַבִּי בֶּרֶכְיָה הֲוָה קָרֵי עֲלֵיהֶן (ישעיה מ, כט): נֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ. רַבִּי חֶלְבּוֹ אָמַר שְׁנַיִם בָּאוּ בִּימֵי אַבְרָהָם. רַב אַחָא אָמַר אֶחָד בִּימֵי אַבְרָהָם, וְאֶחָד בִּימֵי לֶמֶךְ. וְרָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֵלִיָּהוּ רָעָב שֶׁל בַּצּוֹרֶת הָיָה, שָׁנָה עָבְדָא וְשָׁנָה לֹא עָבְדָא. רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי אֱלִישָׁע רָעָב שֶׁל מְהוּמָה הָיָה (מלכים ב ו, כה): עַד הֱיוֹת רֹאשׁ חֲמוֹר בִּשְׁמֹנִים כֶּסֶף. רָעָב שֶׁבָּא בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים, רַבִּי הוּנָא בְּשֵׁם רַבִּי אַחָא אָמַר אַרְבָּעִים וּשְׁתַּיִם סְאִין הָיוּ, וְנַעֲשִׂים אַרְבָּעִים וְאַחַת, וְהָא תָּנֵי לֹא יֵצֵא אָדָם לְחוּץ לָאָרֶץ אֶלָּא אִם כֵּן הָיוּ סָאתַיִם שֶׁל חִטִּים הוֹלְכִים בְּסֶלַע, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן אֵימָתַי בִּזְמַן שֶׁאֵינוֹ מוֹצֵא לִקַּח, אֲבָל מוֹצֵא לִקַּח אֲפִלּוּ סְאָה בְּסֶלַע לֹא יֵצֵא לְחוּץ לָאָרֶץ, וּלְפִי שֶׁיָּצָא אֱלִימֶלֶךְ לְחוּץ לָאָרֶץ נֶעֱנַשׁ שֶׁמֵּת הוּא וּבָנָיו.

דבר אחר אחור וקדם צרתני. יצירה בעולם הזה יצירה בעולם הבא. אינו צריך לצור אותם עוד לתחיית המתים שכבר צר אותם שתי יצירות. כך הקב"ה חשב וצר את האדם וחוה מושלך לפניו כגולם. שנאמר גלמי ראו עיניך וגו'. מהו ועל ספרך. מיום שברא הקב"ה לאדם הראשון כתב לו בספרו מה שהוא עתיד להעמיד ממנו עד שיחיו המתים. וכה קורא לפניו דור דור ודורשיו דור דור ופרנסיו דור דור וחכמיו דור דור ונביאיו דור דור וסופריו ותלמידיו עד שיחיו המתים. וכן הוא אומר (בראשית ה א) זה ספר תולדות אדם. וכן אמר ישעיה (ישעיה מט א) ה' מבטן קראני ממעי אמי הזכיר שמי. וכן הוא אומר (שם מא ד) מי פעל ועשה קורא הדורות מראש. רצה לומר מאדם הראשון: