Midrash sobre Salmos 78:27

תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: לֶחֶם שֶׁשָּׁאֲלוּ כַּהֹגֶן, נִתַּן לָהֶם כַּהֹגֶן. בָּשָׂר שֶׁשָׁאֲלוּ שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן, נִתַּן לָהֶם שֶׁלֹּא כַּהֹגֶן. מִכָּאן לִמְּדָה תּוֹרָה דֶרֶךְ אֶרֶץ, שֶׁלֹּא יֹאכַל אָדָם בָּשָׂר אֶלָּא בָּעֶרֶב. וְהָא אָמַר אַבַּיֵי: הַאי מַאן דְּאִית לֵיהּ סְעוּדָתָא, לָא נֵיכְלֵיה אֶלָּא בִּימָמָא! מַאי 'יְמָמָא'? כְּעֵין יְמָמָא [קָאַמְרִינָּן]. אָמַר רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב, אָמַר רַב חִסְדָּא: בַּתְּחִלָּה הָיוּ יִשְׂרָאֵל דּוֹמִין לְתַרְנְגוֹלִין שֶׁמְּנַקְּרִין בָּאַשְׁפָּה, עַד שֶׁבָּא מֹשֶׁה וְקָבַע לָהֶם זְמַן סְעוּדָתָם. (במדבר יא) "הַבָּשָׂר עוֹדֶנּוּ בֵּין שִׁנֵּיהֶם" וְגוֹ'. וּכְתִיב: (שם) "עַד חֹדֶשׁ יָמִים", הָא כֵּיצַד? בֵּינוֹנִים, (נידונים) לְאַלְתַּר [מֵתוּ]. רְשָׁעִים, מִצְטַעֲרִים וְהוֹלְכִים עַד חֹדֶשׁ יָמִים. (שם) "וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ", אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַל תִּקְרִי: 'וַיִּשְׁטְחוּ', אֶלָּא 'וַיִּשְׁחֲטוּ'. מְלַמֵּד, שֶׁנִּתְחַיְּבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם שֶׁל יִשְׂרָאֵל שְׁחִיטָה. 'שָׁטוֹחַ', תָּנָא מִשְּׁמֵיהּ דְּרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן קָרְחָה: אַל תִּקְרִי 'שָׁטוֹחַ', אֶלָּא 'שָׁחוֹט', מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם לְיִשְׂרָאֵל עִם הַמָּן דָּבָר שֶׁטָּעוּן שְׁחִיטָה. אָמַר לוֹ רַבִּי (יוסי): וְכִי מִכָּאן אַתָּה לָמֵד? (שטעון שחיטה) וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: (תהלים עח) "וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר, וּכְחוֹל יַמִּים עוֹף כָּנָף". וְתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר (מה תלמוד לומר): (דברים יב) "וְזָבַחְתָּ [וְגוֹ'] כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִךָ", מְלַמֵּד שֶׁנִּצְטַוָּה מֹשֶׁה עַל הַוֵּשֶׁט, וְעַל הַקָּנֶה, וְעַל רֹב אֶחָד בָּעוֹף, וְעַל רֹב שְׁנַיִם בַּבְּהֵמָה. אֶלָּא מַה תַּלְמוּד לוֹמַר: 'שָׁטוֹחַ'? מְלַמֵּד שֶׁיָּרַד לָהֶם מַשְׁטִיחִי מַשְׁטִיחִין.

שארה אלו מזונותיה. וכן הוא אומר ואשר אכלו שאר עמי (מיכה ג׳:ג׳). וכתיב וימטר עליהם כעפר שאר (תהלים עח). כסותה כמשמעה. ועונתה זו דרך ארץ, שנאמר וישכב אותה ויענה (בראשית לה) דברי רבי יאשיה. רבי יונתן אומר, שארה כסותה, כסות שהוא נופל לשארה. אם היתה ילדה לא יתן לה של זקנה, זקנה לא יתן לה של ילדה. ועונתה שלא יתן של ימות החמה בימות הגשמים, ולא של ימות הגשמים בימות החמה. אלא נותן כל אחד ואחד בעונתה. מזונה מנין – אמרת קל וחומר, ומה דברים שאינן קיום נפש אי אתה רשאי למנוע הימנה, דברים שהם קיום נפש דין הוא שלא תהא רשאי למנוע הימנה. דרך ארץ מנין – אמרת קל וחומר, ומה דברים שלא נשאת עליהם מתחלה אינו רשאי למנוע הימנה, דברים שנשאת עליהם מתחלה דין הוא שלא יהא רשאי למנוע הימנה. ר' אומר שארה זו דרך ארץ, שנאמר אל כל שאר בשרו (ויקרא יח). וכתיב שאר אביך שאר אמך. כסותה כמשמעו. עונתה אלו מזונות שנאמר ויענך וירעיבך (דברים ד).

דָּבָר אַחֵר, הַחֹדֶשׁ הַזֶּה לָכֶם, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (תהלים קה, מד מה): וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת וגו' בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו, הֵבִיא הָאֱלֹהִים הַמַּכּוֹת עַל הַמִּצְרִיִּים, (תהלים קה, כח): שָׁלַח חשֶׁךְ וַיַּחְשִׁךְ, הִתְחִיל מְשַׁלְשֵׁל וְיוֹרֵד עַד שֶׁהוּא מַגִּיעַ לְמִצְרַיִם. (תהלים קה, לח): שָׂמַח מִצְרַיִם בְּצֵאתָם, מָשָׁל לְמֶלֶךְ שֶׁהָיוּ הַכֹּל מְכַבְּדִין אוֹתוֹ עַד כַּמָּה הָיוּ מְכַבְּדִין אוֹתוֹ עַד שֶׁהָיוּ מְבִיאִין לוֹ דּוֹרוֹנוֹת וֵאלֹהֵיהֶן עִמָּהֶן, כָּךְ הָיָה פַּרְעֹה שׁוֹלֵט מִסּוֹף הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ וְהָיוּ מְבִיאִין לוֹ דּוֹרוֹנוֹת וֵאלֹהֵיהֶן עִמָּהֶן, וְאַחַר כָּךְ משֶׁה וְאַהֲרֹן בָּאִים, שֶׁנֶּאֱמַר (שמות ה, א): וְאַחַר בָּאוּ משֶׁה וְאַהֲרֹן וגו'. הוֹצִיא הַנִּמּוֹסִין וּפִשְׁפֵּשׁ בָּהֶם וְלֹא מָצָא שָׁם אֶת הַשֵּׁם הַזֶּה, מָשָׁל לְעֶבֶד שֶׁהָיָה מְהַלֵּךְ עִם רַבּוֹ וכו' כְּדִלְעֵיל, אֲבָל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא חַי וְקַיָּם, שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה י, י): וַה' אֱלֹהִים אֱמֶת הוּא אֱלֹהִים חַיִּים וּמֶלֶךְ עוֹלָם, מָשָׁל לְעָנִי שֶׁהָיָה בַּמְדִינָה וְהָיָה עוֹמֵד לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וְלֹא הִרְגִּישׁ, כְּשֶׁנָּגְעָה הַמַּכָּה בְּגוּפוֹ הִתְחִיל מַרְגִּישׁ וְאָמַר אֵין כַּיּוֹצֵא בָּזֶה, כָּךְ הֵבִיא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַכּוֹת עַל הַמִּצְרִיִּים וְלֹא הִרְגִּישׁ פַּרְעֹה, כֵּיוָן שֶׁנָּגְעָה בְּגוּפוֹ הִתְחִיל מַרְגִּישׁ וְצוֹוֵחַ (שמות ט, כז): ה' הַצַּדִּיק וַאֲנִי וְעַמִּי הָרְשָׁעִים, וְכִי לֹא הָיָה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יָכוֹל לְהַצִיל יִשְׂרָאֵל מִיַּד מִצְרַיִם בַּמַּכָּה רִאשׁוֹנָה, אֶלָּא לְקַיֵּם מַה שֶּׁנֶּאֱמַר (איוב יב, כג): מַשְׂגִּיא לַגּוֹיִם וַיְאַבְּדֵם, וּכְתִיב (איוב יב, כד): מֵסִיר לֵב רָאשֵׁי עַם הָאָרֶץ, וּמַהוּ כֵּן, שֶׁאָמַר: ה' הַצַּדִּיק, כְּשֶׁהָיוּ הַמַּכּוֹת בָּאוֹת לֹא הָיוּ בָּאוֹת אֶלָּא בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם, וַאֲפִלּוּ הוּרַד שָׁמָּה הַמַּכָּה וְנִכְנֶסֶת בָּהּ כְּמוֹ לוּז, הָיָה הַמַּכָּה מְמַלֵּא אֶת כֻּלָּהּ וְלֹא הָיְתָה נוֹגַעַת בְּשָׂדֶה אַחֶרֶת, וְעָלֶיהָ נֶאֱמַר (ישעיה כו, י): כִּי כַּאֲשֶׁר מִשְׁפָּטֶיךָ לָאָרֶץ צֶדֶק לָמְדוּ וגו', מָשָׁל לְמָה הָיְתָה כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל דּוֹמָה, לְמֶלֶךְ שֶׁהָיְתָה לוֹ בַּת אֲהוּבָה נְתוּנָה בְּעֵבֶר הַנָּהָר, פָּשַׁט הַמֶּלֶךְ אֶת יָדוֹ וְהֶעֱבִירָהּ וְהוֹשִׁיבָהּ בַּקָּרוֹנִין שֶׁלּוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר (שיר השירים ז, ב): מַה יָּפוּ פְּעָמַיִךְ, (שיר השירים ו, יב): לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי שָׂמַתְנִי מַרְכְּבוֹת עַמִּי נָדִיב, (תהלים עח, כז): וַיַּמְטֵר עֲלֵיהֶם כֶּעָפָר שְׁאֵר, (תהלים קו, ט): וַיּוֹלִיכֵם בַּתְּהֹמוֹת, (שמות יג, כא): וַה' הוֹלֵךְ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם, הַכֹּל בִּזְכוּת אַבְרָהָם, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קה, מב מד): כִּי זָכַר אֶת דְּבַר קָדְשׁוֹ אֶת אַבְרָהָם עַבְדּוֹ, וַיּוֹצִא עַמּוֹ בְשָׂשׂוֹן, וַיִּתֵּן לָהֶם אַרְצוֹת גּוֹיִם, לָמָּה, (תהלים קה, מה): בַּעֲבוּר יִשְׁמְרוּ חֻקָּיו וְתוֹרֹתָיו יִנְצֹרוּ.