Midrash sobre Génesis 48:16

והיה לכם למשמרת. מפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? היה רבי מתיא בן חרש אומר ואעבור ואראך והנה עתך עת דודים (יחזקאל ט"ז) הגיע שבועתו שנשבע הקב"ה לאברהם שיגאל את בניו, ולא היה בידם מצות שיעסקו בהם כדי שיגאלו, שנא' שדים נכונו ושערך צמח ואת ערום ועריה וגו'. ערום מכל מצות. נתן להם הקב"ה שתי מצות, דם פסח ודם מילה שיתעסקו בם כדי שיגאלו. שנאמר ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך וגו'. ואומר גם את בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור אין מים בו (זכריה ט). לכך הקדים הכתוב לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים, שאין נוטלין שכר אלא על ידי מעשה. רבי אלעזר הקפר ברבי אומר, וכי לא היה בידם של ישראל ארבע מצות שאין כל העולם כדאי בהם? שלא נחשדו על העריות, ולא על לשון הרע, ולא שנו את שמם, ולא שנו את לשונם. ומנין שלא נחשדו על העריות – שנאמר ויצא בן אשה ישראלית (ויקרא כ״ד:י׳) להודיע שבחן של ישראל שלא היה ביניהם אלא זה ופרסמו ופרטו הכתוב. ועליהם מפורש בקבלה, גן נעול אחותי כלה גל נעול מעין חתום (שיר השירים ד) גן נעול אחותי כלה, אלו הזכרים. גל נעול מעין חתום אלו הנקבות. ור' נתן אומר גן נעול אלו הנשואות, גל נעול אלו הארוסות. דבר אחר, גן נעול גל נעול אלו שתי ביאות. מנין שלא נחשדו על לשון הרע והיו אוהבין זה את זה? תלמוד לומר ושאלה אשה משכנתה (שמות ג). כבר היה בידם שנים עשר חדש ואי אתה מוצא אחד מהם שהלשין על חברו. ומנין שלא שנו שמם? כשם שמיחסן בירידתן שנאמר ראובן שמעון לוי ויהודה (שם א), כך מיחסן בעליתן. שנאמר ויתילדו על משפחותם לבית אבותם וגו'. ואומר המלאך הגואל אותי (בראשית מח). ומנין שלא שנו את לשונם שנאמר כי פי המדבר אליכם (שם מה). ואומר ויאמרו אלהי העבריים נקרה עלינו וגו'. (שמות ה) ואומר ויבא הפליט ויגד לאברם העברי (בראשית טו). ומפני מה הקדים לקיחתו של פסח לשחיטתו ד' ימים? לפי שהיו שטופין בעבודה זרה במצרים, ועבודה זרה שקולה כנגד כל המצות. שנאמר והיה אם מעיני העדה נעשתה לשגגה (במדבר טו) יחד הכתוב מצוה הזאת ואמרה ענין בפני עצמו. ואי זה זה? עבודה זרה (אתה אומר ע"ז או אינו אלא אחת מכל מצות האמורות בתורה סתם? כשהוא אומר וכי תשגו ולא תעשו וגו' באו כל המצות ללמד על מצוה אחת. ומנין לעובר על כל מצות שהוא פורק עול ומפר ברית ומגלה פנים בתורה – שנאמר לעברך בברית ה' אלהיך (דברים כ״ט:י״א). ואין ברית אלא תורה, שנאמר אלה דברי הברית וגו' (שם כח). אמר להם משכו ידיכם מעבודה זרה והדבקו במצות. רבי יהודה בן בתירא אומר, הרי הוא אומר ולא שמעו אל משה מקוצר רוח וגו', וכי יש לך אדם שהוא מתבשר בשורה טובה ואינו שמח? (שנאמר) יולד לך בן זכר שמח שמחהו (ירמיה כ), רבו מוציאו לחירות ואינו שמח? אם כן, למה נאמר ולא שמעו אל משה? אלא שהיה קשה בעיניהם לפרוש מע"ז. שנאמר ואומר אליהם איש שקוצי עיניו השליכו ובגלולי מצרים אל תטמאו (יחזקאל כ). (ואומר, וימרו בי בית ישראל במדבר) הדא הוא דכתיב, וידבר ה' אל משה ואל אהרן ויצום (על) [אל] בני ישראל – צום לפרוש מעבודה זרה. והיה לכם למשמרת. למה נאמר, לפי שנאמר משכו וקחו לכם צאן וגו' אמרו לו ישראל למשה רבינו, הן נזבח את תועבת מצרים וגו' (שמות ה). אמר להן, מן הנס שהוא עושה לכם במשיכתו אתם יודעים בשחיטתו. והיה לכם למשמרת. שחטהו בי"ד ושמרהו עד י"ד. אתה אומר שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד, או שמרהו עד י"ד ומשכהו ושחטהו (בי"ד) [ביו"ד]? תלמוד לומר, בראשון בי"ד יום, קבעו הכתוב חובה. הא אין עליך לדון כלשון האחרון אלא כלשון הראשון שמרהו עד י"ד ושחטהו בי"ד. והיה לכם למשמרת. מגיד הכתוב שהיו מבקרין אותו ד' ימים קודם לשחיטה. מכאן אתה דן על התמיד. נאמרה שמירה בפסח ונאמרה שמירה בתמיד, מה שמירה האמורה בפסח מבקרין אותו ארבעה ימים קודם שחיטה, אף שמירה האמורה בתמיד מבקרין אל תו ד' ימים קודם שחיטה. (מכאן אתה דן על התמיד. נאמרה שמירה [בתמיד] ובפסח נאמרה שמירה. מה שמירה האמורה בפסח מכין אותו ארבעה ימים קודם שחיטתו, אף שמירה האמורה בתמיד (מבקרין) [מכין] אותו ד' ימים קודם לשחיטתו). מכאן אמרו (ערכין פ"ב מ"ה) אין פוחתים מששה טלאים המבוקרין בלשכת הטלאים. כדי לשבת ולשני ימים טובים של ראש השנה. ומוסיפין לעולם (והיה לכם למשמרת. להוציא פסח דורות. שפסח מצרים מקחו בעשור ופסח דורות מקחו כל זמן).

א״ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם כפלים כיולדה דאלו ביולדה כתיב (בראשית ג טז) בעצב תלדי בנים ואלו במזונות כתיב (שם) בעצבון תאכלנה. א״ר יוחנן קשין מזונותיו של אדם יותר מן הגאולה דאלו בגאולה כתיב (בראשית מח טז) המלאך הגואל אותי מכל רע מלאך בעלמא ואלו במזונות כתיב (שם) האלהים הרועה אותי:

וְאָמַר (רבי יהושע בן לוי) [רַב חִסְדָּא]: מַאי דִּכְתִיב: (שם קלו) "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב"? הוֹדוּ (למי) [לַה'] שֶׁגּוֹבֶה חוֹבָתוֹ שֶׁל אָדָם בְּטוֹבָתוֹ; עָשִׁיר בְּשׁוֹרוֹ, עָנִי בְּשֵׂיוֹ, יָתוֹם בְּבֵיצָתוֹ, אַלְמָנָה בְּתַרְנְגוֹלְתָהּ. אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּפְלַיִם כְּיוֹלֵדָה, דְּאִלּוּ בְּיוֹלֵדָה כְּתִיב (בראשית ג׳:ט״ז) "בְּעֶצֶב תֵּלְדִי בָנִים", וְאִלּוּ בִּמְזוֹנוֹת כְּתִיב: (שם) "בְּעִצָּבוֹן תֹּאכֲלֶנָּה". אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (תהילים קל״ו:י״ג) "נֹתֵן לֶחֶם לְכָל בָּשָׂר", וְסָמִיךְ לֵיהּ: "לְגֹזֵר יַם סוּף לִגְזָרִים". וְאָמַר רַבִּי (אלעזר) [יוֹחָנָן]: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם יוֹתֵר מִן הַגְּאֻלָּה, דְּאִלּוּ בַּגְּאֻלָּה כְּתִיב: (בראשית מ״ח:ט״ז) "הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע", מַלְאָךְ בְּעָלְמָא, וְאִלּוּ בִּמְזוֹנוֹת כְּתִיב: (שם) "הָאֱלֹהִים הָרֹעֶה אוֹתִי". אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: בְּשָׁעָה שֶׁאָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאָדָם הָרִאשׁוֹן: (שם ג) "וְקוֹץ וְדַרְדַּר תַּצְמִיחַ לָךְ", זָלְגוּ עֵינָיו דְּמָעוֹת. אָמַר לְפָנָיו: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, אֲנִי וַחֲמוֹר נֹאכַל בְּאֵבוּס אֶחָד?! כֵּיוָן שֶׁאָמַר לוֹ: (שם) "בְּזֵעַת אַפֶּיךָ תֹּאכַל לֶחֶם", מִיָּד נִתְקָרְרָה דַּעְתּוֹ. אָמַר רֵישׁ לָקִישׁ: אַשְׁרֵינוּ, (אם) [שֶׁלֹּא] עָמַדְנוּ בָּרִאשׁוֹנָה. אָמַר אַבַּיֵּי: אַכַּתִּי לָא פַּלְטִינָן מִינָהּ, דְּקָא אַכְלִינָן עִשְׂבָּא דְּחַקְלָא. אָמַר רַב שֵׁיזְבִי מִשּׁוּם רַבִּי אֶלְעָזָר בֶּן עֲזַרְיָה: קָשִׁין מְזוֹנוֹתָיו שֶׁל אָדָם כִּקְרִיעַת יַם־סוּף, שֶׁנֶּאֱמַר: (ישעיהו נ״א:י״ד) "מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְגוֹ' וְלֹא יֶחְסַר לַחְמוֹ". וּכְתִיב בַּתְרֵיהּ: "וְאָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךָ, רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו". (תהילים קל״ו:י״ג) ("נותן לחם לכל בשר" וסמיך ליה: "לגוזר ים סוף לגזרים".) וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר [בֶּן עֲזַרְיָה]: קָשִׁין (מזונותיו) [נְקָבָיו] שֶׁל אָדָם כְּיוֹם הַמִּיתָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מִהַר צֹעֶה לְהִפָּתֵחַ וְלֹא יָמוּת לַשַּׁחַת".