Musar sobre Génesis 38:12

וגרסי' באלה הדברים רבה אז יבדיל משה, זש"ה כל אשר תמצא ידך לעשות בכחך עשה, [כל] מה שאתה [יכול] לעשות מצוה עד שכחך עליך עשה, שכשאדם בטל מן העולם בטלה מחשבתו, כל מה שאתה יכול לחטוף מצוה חטוף עד שאתה בחיים. וכן עשה משה, כיון ששמע שהיה עובר מן העולם, אמ' מה מצוה יש שאעשה אותה, ומצא מצות ערי מקלט ועשה אותה, שנא' (דברים ד, מא) אז יבדיל משה שלש ערים וגו'. וגרסי' בפרק חלק תניא ר' אליעזר אומר, בכל עיר שיש בה מזוזה אחת אינה נעשית עיר הנדחת, שנא' (דברים יג, יז) ושרפת באש את העיר ואת כל שללה, והיכא דאיכא מזוזה לא תעשון כן לה' אלהיכם. וגרסי' בפרק קמא דמ' ע"ז א"ר יונתן, כל העושה מצוה אחת בעולם הזה מקדמתו והולכת לפניו לעולם הבא, שנא' (ישעיהו נח, ח) והלך לפניך צדקך כבוד ה' יאספך, וכל העובר עבירה אחת בעולם הזה מלפפתו והולכת לפניו, שנא' (איוב ו, יח) ילפתו ארחות דרכם יעלו בתוהו ויאבדו. אמ' ר' חייא בר אבא, כל המתחיל במצוה ואינו גומרה, גורם לעצמו שיקבור אשתו ובניו. ממי אתה למד, מיהודה, שהתחיל במצוה ולא גמרה. כיצד, כשבא יוסף אצל אחיו בקשו אחיו להורגו, שנא' (בראשית לז, כ) לכו ונהרגהו, עמד יהודה ולא הניחן, שנאמר מה בצע כי נהרוג את אחינו, ושמעו לו, למה, שהיה מלך עליהם. ואלו היה אומר, נחזירו אצל אביו, היו שומעין לו. ועל ידי שהתחיל במצוה ולא גמרה קבר את אשתו ואת בניו, שנא' (בראשית לח, יב) ותמת בת שוע אשת יהודה, וכתי' (בראשית מו, יב) וימת ער ואונן. אמ' ר' לוי בשם ר' חנינא, כל מי שמתחיל במצוה ולא גמרה נקראת על מי שגומרה. כיצד. משה רבינו ע"ה התחיל במצוה ונטל עצמותיו של יוסף, שנא' (שמות יג, יט) ויקח משה את עצמות יוסף עמו, ועל ידי שלא הכניסן לארץ נקראו על שמן של ישראל, [שנא'] ואת עצמות יוסף אשר העלו בני ישראל ממצרים קברו בשכם. אבל אם חשב אדם לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתו' כאלו עשאה. כדגרסינן בפ' במה אשה יוצאה מאי ולחושבי שמו, אמ' רב אשי, אפי' חושב לעשות מצוה, ונאנס ולא עשאה, מעלה עליו הכתו' כאלו עשאה. אמ' ר' יהושע בן לוי, כל מצות שישראל עושין בעולם הזה באות ומעידות להם לעולם הבא, שנא' (ישעיהו מג, ט) יתנו עדיהם ויצדקו, אלו ישראל, ישמעו ויאמרו אמת, אלו אומות העולם, שיבואו ויעידו שישראל קיימו את התורה. יבא נמרוד ויעיד על אברהם אבינו ע"ה שלא נחשד על ע"ז, יבא לבן ויעיד על יעקב אבינו ע"ה שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפר ותעיד ביוסף שלא נחשד על העריות, יבא דריוש ויעיד על דניאל שלא נחשד על התפלה, יבא נבוכדנאצר ויעיד על חנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא אליפז התימני ובלדד השוחי וצופר הנעמתי ויעידו לישראל שקבלו את התורה.

וּמִכָּאן וָאֵילָךְ הִתְחִיל הַכָּתוּב לְסַפֵּר הָענָשִׁים וְהַבִּזְיוֹנוֹת שֶׁסָּבְלוּ עֲבוּר זֶה, וְהַכֹּל מִדָּה בְּמִדָּה. רִאשׁוֹן לַכֹּל נֶעֱנַשׁ יְהוּדָה, שֶׁהוּא הָיָה הַסִּבָּה לַמְּכִירָה, שֶׁנַּעֲשָׂה אָבֵל עַל בָּנָיו, וּבְוַדַּאי קָרַע עֲלֵיהֶם גַּם כֵּן כַּדִּין, וְגַם אֶחָיו לֹא נִפְטְרוּ מֵעֹנֶשׁ הַקְּרִיעָה, שֶׁגַּם הֵם קָרְעוּ בְּרֹב צַעֲרָם אֶת בִּגְדֵיהֶם, כַּאֲשֶׁר כָּתוּב בְּסוֹף מִקֵּץ. וְעַל שֶׁכָּתוּב, שֶׁהִתְאַבֵּל עַל בְּנוֹ יָמִים רַבִּים, לָכֵן כָּתוּב גַּם כֵּן (בראשית ל"ח י"ב): "וַיִּרְבּוּ הַיָּמִים, וַתָּמָת בַּת שׁוּעַ אֵשֶׁת יְהוּדָה". וְעַל שֶׁרִמָּה אֶת אָבִיו בִּגְדִי עִזִּים, שֶׁהִטְבִּיל כְּתֹנֶת יוֹסֵף בְּדָמוֹ, רִמּוּהוּ גַּם כֵּן בִּגְדִי עִזִּים, כִּדְאִיתָא בַּמִּדְרָשׁ. וְעַל שֶׁאָמְרוּ (בראשית ל"ז ל"ב): "הַכֶּר נָא", נֶעֱנַשׁ גַּם כֵּן עַל יְדֵי תָּמָר (בראשית ל"ח כ"ה) בְּ"הַכֶּר נָא לְמִי הַחוֹתֶמֶת וְהַפְּתִילִים" וְגוֹ'. וּמִי יוּכַל לְשַׁעֵר גֹּדֶל הַבִּזָּיוֹן וְהַכְּלִמָּה שֶׁהָיוּ לוֹ אָז מִזֶּה.