Musar sobre Levítico 6:5

דרשו ז"ל כל המברך מתברך שנאמר (בראשית יב) ואברכה מברכיך, הכהנים היו מברכים לישראל שנאמר (במדבר ז) ושמו את שמי על בני ישראל ואני אברכם ואני אברכם לכהנים, וידוע כי כל העולם מתקיים בזכות ברכת כהנים שכן אמרו במדרש תהלים בפסוק (תהלים ו) אלהים שופט צדיק תמן תנינן רשב"ג אומר מיום שחרב ביהמ"ק אין יום שאין בו קללה ואין טל יורד לברכה וניטל טעם הפירות ר"י אומר אף שומן הפירות ר"ש אומר אף הטהרה בטלה, א"ר אחא בזכות מה אנו עומדים בזכות ברכת כהנים, ועתה אפרש שלשה פסוקים שבברכת כהנים כיון שלמדונו החכמים שכל העולם כלו מתקיים בזכותם (במדבר ו) כה תברכו, ע"כ הפשט כענין זה תברכו כמו (שם א) וכה תעשה להם לטהרם, ועל דרך המדרש כה תברכו נתן הקב"ה הברכות לכהנים במתנה שיהא כח בידם לברך את ישראל ולפי שהיה עתיד למסור להם כ"ד מתנות כהונה ועם זו הרי כ"ה כה בגימטריא הכי הוו, ודרך הקבלה במלת תברכו שהיא מדה שמתוכה התנבאו הנביאים כלם חוץ ממשה רבינו ע"ה כבר הזכרתיו בפירוש התורה (בס' רבינו בחיי) במקומו ואין להאריך בחבור זה. יברכך ה' וישמרך על דרך הפשט תוספת הברכה וריבוי הטובה ועם הברכה שמירה מה שאי אפשר לבשר ודם שהרי יש בידו כח להעשיר האדם אבל אין בידו כח להעמידו בידו ולשמרו. וכן אמרו ז"ל מלך ב"ו יש לו אוהב בסוריא והוא יושב ברומי שלח המלך אחריו ובא אצלו נתן לו מאה ליטרא של זהב טענו ויצא לדרך נפלו עליו ליסטים נטלו כל מה שבידו שמא יכול המלך לשמרו מן הליסטים לכך כתוב (שם ו) יברכך ה' וישמרך. יאר ה' פניו אליך ויחונך, יסביר לך פניו אם אתה ראוי לכך כענין שכתוב (משלי טז) באור פני מלך חיים ואם לאו ויחונך יתן לך מתנות חנם, וכן מדת חנון מלשון מתנת חנם, וזש"כ (תהלים סז) אלהים יחננו ויברכנו, (במדבר ו) ישא ה' פניו אליך יהיו פניו נשואות לך בכל מקום שתפנה וזה הפך ממה שכתוב (ישעיה א) אעלים עיני מכם, וכיון שהוא מושגח מבעל ההשגחה יתב' הנה הוא מבורך במדת השלום זהו וישם לך שלום. ועל דרך המדרש יברכך בבנים וישמרך בבנות שהבנות צריכות שימור וכן הוא אומר (תהלים קכא) ה' שומרך ה' צלך על יד ימינך, (במדבר ו) יאר ה' פניו יעמיד ממך בנים בני תורה שנאמר (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, יעמיד ממך כהנים שמאירים את המזבח שנא' (מלאכי א) ולא תאירו מזבחי חנם וכתיב (ויקרא ו) והאש על המזבח תוקד בו, ויחונך שנה ר' חייא הגדול יחנה אצלך. ד"א יעמיד ממך חנונים שנא' (זכריה יב) ושפכתי על בית דוד ועל יושבי ירושלים רוח חן ותחנונים, ישא ה' וכתיב (דברים י) אשר לא ישא פנים הא כיצד קודם גזר דין אם עשה תשובה ישא, אחר גזר דין אשר לא ישא, ודרשו ז"ל במס' ברכות (דף כב) ישא ה' פניו אליך וכי הקב"ה נושא פנים והלא כבר נאמר אשר לא ישא פנים אמר הקב"ה ולא אשא פנים לישראל כדרך שנשאו לי שהרי כתיב (דברים ט) ואכלת ושבעת וברכת עד כדי שביעה והם דקדקו על עצמן אפילו כזית וכביצה לפיכך כתיב ישא ה' פניו אליך. ודרך הקבלה בשלשה פסוקים אלו ענין נעלם ובזמן שש"ץ אומרן יש לכוון בהם כוונת הכהן כשהוא מחריב קרבן בדרך עלית המחשבה ממטה למעלה ואין להאריך בכאן כי כבר בארתי הכל בפי' התורה (בספר רבינו בחיי):

וביום השבת אל יעמוד בבקר השכם כמו בשאר ימי המעשה. וזה לשון המרדכי (פרק כל כתבי), על מה שנהגו העולם שכל ימי השבוע מתעוררין בבקר לבית הכנסת להתפלל או ללמוד, ובשבת ישנים יותר מבשחרית. זהו טעמו של דבר, שבכל ימי השבוע נאמר בתמיד של שחר (ויקרא ו, ה) בבוקר בבוקר, ובתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר, אלא (במדבר כח, ט) וביום השבת^הגה"הויש לתמוה על זה, והלא פסוק וביום השבת לא כתיב אצל תמיד של שחר שלו אלא אצל קרבן מוסף שלו. ונראה לעניות דעתי דהכי קאמר, דבתמיד של שחר דשבת לא נאמר בבקר, דכתיב ביה (במדבר כח, י) על עולת התמיד ונסכה, ולא כתיב על עולת הבקר אשר לעולת התמיד כמו שכתוב סמוך לו לגבי פסח (שם כג). ומה שכתב המרדכי אלא וביום השבת כו', רצה לומר אלו היה אחד משני פנים היה מוכח דהתמיד היה בבקר, דהיינו אלו היה כתיב על עולת הבקר, או לא היה כתיב כך, אלא שהיה כותב שום זמן אצל קרבן מוסף שהיה מורה על ההשכמה, אז בעל כרחינו היינו צריכין לומר דהתמיד היה בבקר, דהא היה קרב קודם מוסף, וביאור הכתוב היה כך, ובהשכמת השבת מביא קרבן מוסף מלבד מה שהבאת בו התמיד. אבל עתה שלא כתב בתמיד בבקר, וגם בקרבן מוסף לא כתב שום זמן שהיה מורה על ההשכמה, אלא אדרבה כתב (שם ט) וביום השבת, שתיבת ביום מורה על האיחור, ועל זה אמר מלבד עולת התמיד משמע דלא היה זמנו בבוקר, ודו"ק:
ולתוספת ביאור אביא לך מה שאמר מהרי"ל בענין זה בהלכות שבת, זה לשונו, אמר מהר"י סג"ל, פעם אחת בשבת נחמו סיימו הציבור תפלתם בבית הכנסת טרם סיים מהר"ש עם הבחורים בביתו, ויהי כבוא הציבור לקבל פני הרב, אמרו הפרנסים אליו מו"ר מאי שנא היום שכל כך הארכת בתפלה. אמר להם, מה אעשה אשר מנהג שלכם להפך, דכל שבת משכימין אתם לבית הכנסת יותר מבחול, וביום השבת אני מאריך בשינה שחרית, שכך קבלה בידו מרבו מהר"י אשר הוא הראה לו סמך לזה מעבודת הכהנים, וביום השבת לא היו משכימין להקריב תמיד השחר כבשאר הימים, כדי שלא לבטל שינה דשחרית דהוא עונג שבת. וראייה דבסדר פנחס לא כתוב גבי שבת עולת בקר כמו שכתוב סמוך לו גבי פסח, וקאי אז על כל תמידים של שאר רגלים הנזכרים משם והלאה, והיינו משום דשבת לא השכימו כל כך, עד כאן לשונו. והנה בכלל דבריו דברי, ומבואר למבין, עד כאן הג"ה:, ולשון זה משמע איחור כדמשמע ביומא. וטעם זה שמע ר"י בר יודא בעיר רומא מפי רב האי גאון, עד כאן לשונו:

והן אמת כי יצר לב האדם רע, ואין אדם שליט ברוח, אבל על כל פנים חיובא רמיא, להתחזק להחליף מחשבות רעות וזרות במחשבות טהורות, ולהרגיז יצר הטוב על יצר הרע אפלו אלף פעמים ביום, ויקבל שכר טוב בעמלו, שמסיעין אותו מן השמים. ובכל פעם כשיזכר אשר לא טוב עושה שמפנה לבו לבטלה או בהרהורים רעים, ידמה כמי ששוקע בטיט היון ומתחזק לצאת ולבו למו אב יצעק הושיעה אדוני המלך, הצילני מטיט, ונמצא כתוב בספרי המקבלים שטוב לבטל הרהורים רעים שיכון או יזכיר שם קר''ע שט''ן בנקוד שבא, ויאמר פסוק (ויקרא ו ה) אש תמיד תוקד על המזבח, לא תכבה. ופסוק (תהלים קיט קיג) סעפים שנאתי ותורתך אהבתי. ויעביר יד ימינו על מצחו שלש פעמים, ויועיל בעזרת האל יתברך, ובלבד שישתדל להעתיק מחשבתו מהרהורים. וטוב שיכון תמיד לשם טרניאל גימטריא מצפץ, להכניע יצר שעולה שלש מאות: