Quotation sobre Exodo 19:42

אַתָּה נִגְלֵֽיתָ בַּעֲנַן כְּבוֹדֶֽךָ עַל עַם קָדְשֶׁךָ לְדַבֵּר עִמָּם. מִן הַשָּׁמַֽיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶֽךָ וְנִגְלֵֽיתָ עֲלֵיהֶם בְּעַרְפְלֵי טֹֽהַר. גַּם (כָּל) הָעוֹלָם כֻּלּוֹ חָל מִפָּנֶֽיךָ וּבְרִיּוֹת בְּרֵאשִׁית חָרְדוּ מִמֶּֽךָּ בְּהִגָּלוֹתְךָ מַלְכֵּֽנוּ עַל־הַר סִינַי לְלַמֵּד לְעַמְּךָ תּוֹרָה וּמִצְווֹת. וַתַּשְׁמִיעֵם אֶת הוֹד קוֹלֶֽךָ וְדִבְּרוֹת קָדְשְׁךָ מִלַּהֲבוֹת אֵשׁ. בְּקוֹלוֹת וּבְרָקִים עֲלֵיהֶם נִגְלֵֽיתָ וּבְקוֹל שׁוֹפָר עֲלֵיהֶם הוֹפָֽעְתָּ: כַּכָּתוּב בְּתוֹרָתֶֽךָ, וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיֹת הַבֹּֽקֶר וַיְהִי קֹלֹת וּבְרָקִים וְעָנָן כָּבֵד עַל הָהָר וְקֹל שֹׁפָר חָזָק מְאֹד וַיֶּחֱרַד כָּל הָעָם אֲשֶׁר בַּמַּחֲנֶה: וְנֶאֱמַר וַיְהִי קוֹל הַשֹּׁפָר הוֹלֵךְ וְחָזֵק מְאֹד משֶׁה יְדַבֵּר וְהָאֱלֹהִים יַעֲנֶֽנּוּ בְקוֹל: וְנֶאֱמַר וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻֽעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

והנה אם היה האדם זוכר ומשגיח בשעת לימוד התורה, איך הוא מדבר אותיות התורה שבהם נברא העולם והוא בעצמו היה מתדבק בדברי אותיותיו אל שרשו אותיות התורה שנתנה בזה העולם בקולות וברקים, למען תהיה יראת ה' על פניו לבלתי יחטא כמבואר בפ'. וממילא היה היראה והפחד נופל עליו ובקולות וברקים עליו יופיע שלא יחטא ח"ו, כי איך הוא האפשרות הענין לחטוא בהנה. וזהו ענין בת קול שיוצא וכו' הם אותיות התורה שבכל אדם הוא מזכיר ומכריז אותו בכל יום. ומי שאינו שומע בת קול דהיינו שאינו מכריז אוי לו מעלבונה של תורה שבתוכו וזהו כל מי שאינו עוסק בתורה פירוש שאינו רושם בתורה נקרא נזוף והוא ענין הנזיפה באדם שמשתנה פניו אזל סומקא וכו'.

בעת ההיא. פרש״י בשנה הראשונה. תמוה שאין לזה ענין לסמיכות הדברים הרחוקים בזמנם. ומה זה בא המקרא להודיע כאן. ויותר ק׳ סיפיה דקרא לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולברך בשמו. ופרש״י הכהנים ומדבר בברכת כהנים בנשיאת כפים. ואין זה משמעות שבט הלוי בכלל. ועי׳ להלן י״ח א׳. ותו קשה דא״כ מבואר מכאן דנ״כ בעמידה. והרי בסוטה פ״ז עשו הקישים לזה מדכתיב בפ׳ עגלה ערופה לשרתו ולברך בשם ה׳. איתקיש ברכה לשירות וכתיב לעמוד לשרת בשם ה׳. ולפרש״י קשה תיפוק לן מדכתיב כאן לעמוד וגו׳ ולברך בשמו. [ורש״י פי׳ עפ״י הת״כ במכילתא דמילואים פ׳ שמיני הכ״ט ע״ש. אבל לא לשיטת התלמוד]. וע״כ היה ברור לחז״ל דלא מדבר בזה המקרא בכהנים ביחוד אלא בכלל שבט לוי. והכי הבין הרמב״ם שכתב שלהי הל׳ שמיטין ויובלות בזה״ל ולמה לא זכה שבט לוי בנחלת א״י ובביזתה מפני שהובדל לעבוד את ה׳ ולשרתו ולהורות דרכיו הישרים וכו׳ ולא שבט לוי לבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני ה׳ לשרתו ולעבדו לדעה את ה׳ וכו׳. הרי שהביא לשון זה המקרא לא על שירות בהמ״ק ובכהנים אלא במובדל לגבוה. ובעת ההיא שהיו שבט לוי במוסרה או ביטבתה שמה קבלו זה השבט ביחוד עול עמלה ש״ת ולהיות פרושים לגבוה וכדאי׳ ביבמות דפ״ו בראשונה לא היו מעמידים שוטרים אלא מן הלוים שנאמר ושוטרים הלוים לפניכם עכשיו ושוטרים הרבים בראשיכם. פי׳ הרבים גדולי ישראל הא מיהא אז נהיו הלוים המבינים לכל ישראל וכמו שכתוב בדה״י ב׳ ל״ד ויאמר יאשיהו ללוים המבינים לכל ישראל הקדושים לה׳ תנו את ארון הקודש בבית שלמה מלך ישראל אין לכם משא בכתף עתה עבדו את ה׳ אלהיכם ואת עמו ישראל. וביארנו בס״פ בא ובר״פ דברים שצוה אותם שלא יהיו פרושים בפ״ע ומשוקעים בקדושת המחשבה. אלא יתעסקו ברבוי תלמידים ללמדם דרך פלפולה ש״ת. הרי שהם היו מיוחדים לזה. וכ״כ בס׳ נחמיה ח׳ והלוים המבינים לכל העם. וכ״ז נהיה בעת ההיא שהבדיל ה׳ אותם לשאת את התורה והגנוז בה ברמיזותיה ודקדוקיה וזה מכונה בשם ארון ברית ה׳. והיינו דכתיב להלן ל״א ויכתוב משה את התורה הזאת ויתנה אל הכהנים בני לוי הנושאים את ארון ברית ה׳. והרי לא היו הכהנים נושאים הארון של בצלאל. אלא הכוונה כמש״כ עמל תורה שבע״פ והכהנים נכללו אז בכלל בני לוי בזה המשא הקודש. וקדושת הכהונה מסייעת לקדושת עמל תורה שיהא עוד במעלה יתירה. וראוי לדעת דמכאן והלאה כתיב כ״פ הכהנים הלוים ולא בא הכתוב לייחס הכהנים בשבט לוי אלא הפי׳ הכהנים שהמה ג״כ ת״ח המכונים בשם הלוים עפ״י מקרא זה. ומבואר לפנינו בכ״מ דכתיב הכהנים הלוים. והיינו דאיתא בירושלמי תענית פ״ד ויקומו הכהנים הלוים ויברכו את העם בדורו של יחזקיהו שהיו יגעים בתורה הכ״מ. הרי דייקו מדכתיב הלוים דמיירי בת״ח. ומזה שכינה הכתוב עמלה ש״ת ארון ברית ה׳ למדנו כמה ענינים ממשא ארון הקודש של בצלאל למשא הארון שהוא התלמוד כמש״כ בס׳ שמות כ״ה י״ד שהתורה נתנה רמז להשוותם. ממילא יש להבין הא דאיתא בב״ב דצ״ט מסורת בידנו מאבותינו ארון וכרובים בנס הן עומדים ולא בחנם היה כן בבהמ״ק אלא ללמדנו כי כמו הארון שעשה בצלאל לא היה תופס מקום בטבע. כ״א עמד על דרך פלא. כך ארון התלמוד קיים בישראל בדרך פלא וכמש״כ בס׳ שמות עה״פ ויהי קול השופר הולך וגו׳ ע״ש. וכן הכרובים שהם אות על השגחת ה׳ על ישראל. הן בהגנה עליהם משבעים אומות הן בפרנסתם בלי שום יסוד נאמן כמו כל גוי בארצו הכל ברור שהוא אך פלא ואין לזה דעת וחשבון בטבע הליכות עולם. וכן מאמרם בש״ר פל״ו הארון סובל את סובליו. אחר הבחינה ושימת עין הוא מתקיים בארון התלמוד:

בפסוק כה תאמר כו' לנשים בלשון רכה כו' ותגיד דברים הקשין. וקשה דבלשון א' נאמר כדפרש"י בלשון הזה ובסדר הזה. ויתכן לומר כי באמת באלה הדברים לנשים ופחותין שדעתן קלה. הם רק דברי פיתוי איך שהקב"ה קירב אותנו והרים אותנו. אבל אנשים מבינים יודעים שאין זה דבר קטן ושמקבלין בזה עול גדול ונורא לעבוד הבורא עולם ולברר מלכותו ית' בעולם. ולכן אמר בלשון הזה ובסדר הזה שגלוי לפניו ית' שבזה הלשון ימשוך כ"א לפי דרכו. הנשים בפיתוי. והאנשים בקבלה נוראה. ובגמ' ג"כ מצינו מחלוקת אי מצות ליהנות ניתנו. והלכה דלאו ליהנות ניתנו כנ"ל: