Quotation_auto sobre Génesis 18:37

ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ותלד לו את זמרן. כבר כתבתי למעלה בענין הגר כשנתנה לו שרה שעשה אברהם שלא כהוגן. אחר שכבר הובטח ביצחק. ואע"פ ששרה נתנה לו אולי יבנה ממנה. לא היה לו לשמוע לדבריה. בענין שבזה חטא ונולד מזה ישמעאל. והוסיף על חטאו ואמר לו ישמעאל יחיה לפניך. ולא נתקרר בהגר והוסיף על חטאתו. ויקח אשה במקום שרה את קטורה. והוליד בנים רבים ממנה לפח ולמוקש לישראל. מוסף על בני ישמעאל. ולזה הזכיר שמותם את זמרן זמיר עריצים ואת יקשן פח יקוש. ואת מדן לדין עמו ואת מדין מדנים וכעס. ואת ישבק עיקר שרשוהי בארעא שבוקו. ואת שוח שוחה עמוקה. בענין שכולם היו לפח ולמוקש לשני בתי ישראל. ולכן כשראה מה שעשה נתן להם מתנות וישלחם מעל יצחק. לקיים אל תתחר במרעים. ורז"ל אמרו שמות הטומאה מסר להם ושלחם אל הררי קדם. כי שם נמצאו כל הכישופים באומרו כי מלאו מקדם וגו'. ואמר בבלעם הקוסם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם. וזה שאמר בכאן קדמה אל ארץ קדם. לפי שראה אברהם שלא היו ראויים לידבק בשם. ולא להיות אצל יצחק לפי שנטו אחר הטומאה לצד שמאל. ולכן אמר בעודנו חי ולא המתין להם עד שימות. כי היו רבים וילחמו עם יצחק. ולכן ראה לשלחם לארץ מרחק לפי שהם כלי זעמו. ולכן לא הזכיר בכאן שמל אותם לשמונה ימים. כמו שסיפר בישמעאל לפי שידוע הוא שכל ילידי ביתו ומקנת כספו היה לו למול. וכשראה רעתם שחזרו לגלולי אמם. ולא היה להם ברית. שלחם מעל יצחק לפי שראה שאין בהם ממש. כי באופן אחר דבר קשה אצל אברהם איך לא למדם בדרכי ה'. כמו שנאמר עליו כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו. כי פירושו הנמשכים אחריו. אבל אלו לא בחרו בדרך ה' ולכן רחקם:

וחזר לומר וירא וירץ לקראתם. להורות כי בראשונה נשא עיניו והבין בעליונותם המופלא וראה איך היו נצבים עליו והוא היה מרכבה להם. ואחר שנפרדו ממנו ראה אותם מוגשמים בצורות אדם מצד חולשתו וצערו. וירץ לקראתם ולגדול אמר אל נא תעבור מעל עבדך. כלומר איני שואל ממך דבר אחר אלא שתתעכב מעט בכאן בעבורי ותנוחו מיגיעת הדרך תחת צל האילן ורחצו רגליכם. ולפי שאין ראוי לכם ללכת בלא אכילה אקחה פת לחם סמוך להליכתכם. וזהו אחר תעבורו. ואמר תעבורו להורות שהכל היה דבר קל דרך העברה פת לחם. וכל זה דרך מוסר באברהם ודעתו היה לעשות סעודה. וזהו פת לחם כמו עבד לחם רב. וכן אמר לושי ועשי עוגות ויקח בן בקר רך וטוב:

וחזר לומר וירא וירץ לקראתם. להורות כי בראשונה נשא עיניו והבין בעליונותם המופלא וראה איך היו נצבים עליו והוא היה מרכבה להם. ואחר שנפרדו ממנו ראה אותם מוגשמים בצורות אדם מצד חולשתו וצערו. וירץ לקראתם ולגדול אמר אל נא תעבור מעל עבדך. כלומר איני שואל ממך דבר אחר אלא שתתעכב מעט בכאן בעבורי ותנוחו מיגיעת הדרך תחת צל האילן ורחצו רגליכם. ולפי שאין ראוי לכם ללכת בלא אכילה אקחה פת לחם סמוך להליכתכם. וזהו אחר תעבורו. ואמר תעבורו להורות שהכל היה דבר קל דרך העברה פת לחם. וכל זה דרך מוסר באברהם ודעתו היה לעשות סעודה. וזהו פת לחם כמו עבד לחם רב. וכן אמר לושי ועשי עוגות ויקח בן בקר רך וטוב:

וחזר לומר וירא וירץ לקראתם. להורות כי בראשונה נשא עיניו והבין בעליונותם המופלא וראה איך היו נצבים עליו והוא היה מרכבה להם. ואחר שנפרדו ממנו ראה אותם מוגשמים בצורות אדם מצד חולשתו וצערו. וירץ לקראתם ולגדול אמר אל נא תעבור מעל עבדך. כלומר איני שואל ממך דבר אחר אלא שתתעכב מעט בכאן בעבורי ותנוחו מיגיעת הדרך תחת צל האילן ורחצו רגליכם. ולפי שאין ראוי לכם ללכת בלא אכילה אקחה פת לחם סמוך להליכתכם. וזהו אחר תעבורו. ואמר תעבורו להורות שהכל היה דבר קל דרך העברה פת לחם. וכל זה דרך מוסר באברהם ודעתו היה לעשות סעודה. וזהו פת לחם כמו עבד לחם רב. וכן אמר לושי ועשי עוגות ויקח בן בקר רך וטוב:

ובמדרש הנעלם אמרו כי מה שאמר והשענו תחת העץ. וכן הוא עומד עליהם תחת העץ. שהיה לו לאברהם אילן אחד שבו היה יודע האנשים שהיו ראוים לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן אמר והשענו תחת העץ ואם היו ראויים. האילן היה פושט ענפיו עליהם ומכסה אותם. ואם לא היו ראויים האילן היה מתתמר ועולה. ואז היה יודע אברהם שלא היו ראויים לחסות תחת כנפי השכינה. ולכן אמר והוא עומד עליהם תחת העץ. ואולי רמזו בזה על התורה שנקראת עץ החיים. ואברהם היה מלמדם בדרכי התורה והיה מוציא מלבם מלין לידע אם היה לבם שלם עם ה'. ואם היה יודע בהם שהיו דבקים בה'. היה מאכיל אותם על שלחנו ומלמדם בדרך ה'. כמאמרם ז"ל אחר שאכלו היה אומר להם ברכו למי שאכלתם משלו והיו מברכים לאברהם. והיה אומר להם כסבורים אתם שאכלתם משלי לא אכלתם אלא משל מי שאמר והיה העולם. ואם לא היו ראויים לחסות תחת כנפי שכינה לא היו אוכלים על שלחנו. משום שנאמר אל תלחם את לחם רע עין. ואולי על זה סמכו בפסוק לושי ועשי עוגות. לומר וצדיק על שלחן יבא. שהוא בגימטריא ועשי. לרמוז שאם היה צדיק וראוי להתדבק בה' על שלחן אברהם. יבא ואם לאו לא יבא. וכל זה היה יודע מצד התורה שנקראת עץ חיים היא למחזיקים בה. וזהו והשענו תחת העץ. וכן והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. ומלבד כ"ז למדנו מכאן כמה גדול כח הכנסת אורחים כאומרם ז"ל גדולה הכנסת אורחים. ויותר מהקבלת פני השכינה וכו'. וכן שראוי לשמשם הוא בעצמו כאומרם במסכת ברכות מצינו גדול ששימש וכו'. וכן אמרו במציעא פרק השוכר אמר רב יהודה אמר רב כל מה שעשה אברהם אבינו ע"י עצמו למלאכים. עשה הקב"ה בעצמו לבניו. וכל מה שעשה להם ע"י שליח. עשה הקב"ה לבניו ע"י שליח. ואל הבקר רץ אברהם. ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים וגו'. ויקח חמאה וחלב. הנני ממטיר לכם לחם. והוא עומד עליהם. הנני עומד לפניך שם על הצור. ואברהם הולך עמם לשלחם. וה' הולך לפניהם יומם. יוקח נא מעט מים ע"י שליח. והכית בצור ויצאו ממנו מים. ולכן צריך האדם לעשות המצוה על ידי עצמו ולא ע"י שליח. שהרי אמרו במדה שאדם מודד בה מודדין לו:

והנה השאלה בכאן ברורה. למה לא שאל שאלתו בראשונה שיפגעו מעפרון בן צוחר שיתן לו המערה. ועוד מה רצה לומר תנו לי אחוזת קבר עמכם. וכי יעלה על הדעת כמו שכתבו בספרי שיורה שהיה דעתו ליקבר בין טמאים. עד שהם השיבו לו איש ממנו את קברו לא יכלה ממך. ועוד אמר בקצה שדהו כי הוא מיותר. וכן למה אמר ועפרון יושב בתוך בני חת כי ידוע הוא שהוא הגדול. וכן למה חזר לומר לעיני בני עמי נתתיה לך. אחר שאמר השדה נתתי לך. ועוד איך כתב וישתחו אברהם לפני עם הארץ. כי לעפרון היה לו להשתחוות. אחר שהוא אמר השדה נתתי לך והשדה שלו היה. ועוד מה צריך לומר לאמר לו כי די שיאמר ויען עפרון את אברהם. ועוד מה ר"ל וישמע אברהם לעפרון. והנה כל זה מובן בשאלה הראשונה כי הוא היסוד. עד שכתב הקדוש רשב"י כי מכאן נוכל להוציא דבר גדול לענייני העולם. והוא זה כי מי שרצונו וחפצו להשיג דבר מה. אין ראוי לו לגלות דעתו וחפצו בפירוש. אלא יש לו להסתיר הענין ולסבב פני הדבר. באופן שמתוכם יראה שאין דעתו על הדבר ההוא. ואחר כך יגלגל הדבר ויסבבהו קו לקו. בענין שלא ירגישו השומעים הדבר. והנה אברהם בכאן זמן גדול עבר עליו שהיה זה הדבר טמון בלבו של מערת המכפלה משבאו המלאכים אצלו. וכתיב שם ואל הבקר רץ אברהם ואמרו שנכנס אחריו באותה מערה וראה נר דלוק שם והכיר שהיה קבור שם אדם ואשתו. ובזה הראה חכמתו שלא רצה לדבר במערה עד שהוצרך לדבר בענין שלא ירגיש עפרון הדבר. ועכשיו כל כוונתו היתה על זאת המערה ולא להקבר בין טמאים. והוא סבב פני הדבר וכסה דעתו. ואמר להם תנו לי אחוזת קבר עמכם. אני חפץ להקבר ביניכם. ולא להפרד מכם ואפי' במות כמו שלא נפרדתי בחיים והייתי תושב עמכם. והם חשבו שזה היה דעתו. והשיבו לו לפי דבריו במבחר קברינו קבור את מתך אחר שאינך רוצה להבדל ממנו. ולפי שכל ישעו וחפצו היה במערת המכפלה לפי שידע שמששת ימי בראשית היתה מוכנת לו. וזה ידע והבין מצד שם מכפלה שעולה קע"ה כמנין שנותיו של אברהם. כמו שהודיעו למשה מניין חייו בענין הסנה שעולה ק"כ. לכן כשהם אמרו איש ממנו את קברו לא יכלה ממך. שמח מאד לפי שעפרון שם היה כמו שאמר ועפרון יושב בתוך בני חת. בענין שעפרון לא היה ראוי להשיב פניהם ריקם אחר שבגבולו היה הקבר הראוי לו. ואמרו איש ממנו את קברו לא יכלה ממך. ולכן ויקם אברהם בשמחה וישתחו לעם הארץ. ואז התחיל לגלות כוונתו מעט מעט. ואמר שמעוני ופגעו לי בעפרון בן צוחר ויתן לי את מערת המכפלה אשר לו. והתחיל לההביל להם השאלה ואמר אשר בקצה שדהו. כלומר איני שואל ממנו השדה אלא המערה שהיא בקצה שדהו. באופן שלא יבא לו כל כך נזק. ועוד כמו שכתבו שם כשנכנס עפרון במערה היתה נראית לו חשך ואפלה בתוכה. לפי שאין המטמון נראה אלא לבעליו. ולפי שאמר ויתן לי שנראה במתנה. חזר לומר בכסף מלא יתננה לי. ולא תחשבו שאני רוצה להבדל מכם. אלא בתוככם אני רוצה להקבר. ועפרון כשראה שהדבר היה נוגע בו. לא הניח לבני חת לדבר לפי שעפרון שם היה. וכבר היה נכלל בכלל איש ממנו את קברו. ולא היה יכול להשמיט עצמו. ולכן רצה עפרון לדבר בשביל בני חת ולהודיעו שבשביל כבודם היה רוצה לתת לו המערה. וזהו ויען עפרן את אברהם לפני בני חת לכל באי שער עירו. כלומר בשביל שער עירו ומה אמר לו לא אדוני שמעני השדה נתתי לך. לא תטריח לבני עירי על כך. כי השדה והמערה נתתי לך יותר ממה שאתה שואל. וזה יורה כי יותר חפץ עפרון לצאת (ממנה) [ממה] שהיה רוצה אברהם לקבלה. ואז כשראה אברהם שכל זה היה עושה עפרון בשביל כבוד בני חת. ובשביל ההכרח שהכריחוהו באומרם איש ממנו את קברו לא יכלה ממך. השתחוה לבני חת ולא לעפרון. ואז דיבר אל עפרון ואמר לו אך אם אתה לו שמעני. כלומר כל זה שדברנו עד עכשיו הוא חנופה וקול דברים. אבל אם אתה חפץ לשמוע לי בלא סרסור בני חת. נתתי כסף השדה קח ממני. ואז אמר ויען עפרון את אברהם לאמר לו. כלומר היה הראשון כמדבר עם בני חת ומפני כבודם. אבל עכשיו היה מדבר עם אברהם באמת בבחינת עצמו. וזהו לאמר לו ומה אמר לו. אדוני שמעני ארץ ארבע מאות שקל כסף ביני ובינך מה היא. שבדבריו לפי הנגלה היה אומר שיקח השדה בלא דמים. ובנסתר אמר לו שיבין דבריו ויראה איך שם סכום בשדה. וזהו אדוני שמעני. וזהו וישמע אברהם לעפרון שהבין דבריו כמו כי שומע יוסף. וישקול אברהם לעפרון את הכסף אשר דבר כי זאת היתה כוונתו:

ואמר ויאמרו אליו איה שרה אשתך. כי אחר שראו כבוד אברהם ושכבדם הוא בעצמו כמו שאמרנו. אמרו ראוי זה לבשרו בבן הגון. כאמרם ז"ל פרק במה מדליקין מאן דמוקיר רבנן הוו ליה בנין תלמידי חכמים וכו'. וזהו שוב אשוב אליך בעבור כבודך וזכותך והנה בן לשרה אשתך:

ואמר ושרה שומעת פתח האהל. לפי שהם שאלו לאברהם איה שרה אשתך לפי שהיו רוצים לומר לה הבשורה. וכשאמר אברהם הנה באהל היה ראוי שיאמרו לאברהם הבא אותנו אליה לבשרה. ולא אמרו דבר אלא מיד אמר שוב אשוב אליך. וכל זה למה. לפי שהם ידעו שהיא היתה באהל במקום שתשמע הבשורה. וזהו ושרה שומעת פתח האהל והוא אחריו. כלומר המלאך היה אחר אברהם ושרה פתח האהל. בענין שלא היה הפסק ביניהם. ולכן לא חששו להביאה. ואולי לא רצו שתבא לפניהם לפי שהם ידעו ששרה תצחק בקרבה ולא תאמין כי יסופר. כמו שאמרה מיד אחרי בלותי היתה לי עדנה. ועוד שאדוני זקן ומצדי ומצדו אי אפשר זה. ואעפ"י שהם ידעו זה לא רצו לומר למה זה צחקה שרה מפני כבודו של אברהם וזכותו. כמו שאמרו והנה בן לשרה אשתך. כלומר בעבור שהיא אשתך אבל השם יתברך לא ישא פנים. ולכן ויאמר ה' למה זה צחקה שרה היפלא מה' דבר ועכ"ז למועד אשוב אליך. ובעבור זכותך אשלים עצת מלאכי ולשרה בן. ואעפ"י ששתים רעות עשתה. האחת שצחקה בקרבה. והב' שאמרה בפה אחרי בלותי היתה לי עדנה. ולזה אמר היפלא מה' דבר בין במחשבה בין בדיבור. ואולי שהיא לא דברה כלל אלא שצחקה בקרבה ובמחשבתה אמרה אחרי בלותי. וזהו ותצחק שרה בקרבה לאמר לא אמרה בפיה אלא בקרבה צחקה וזאת היתה כוונתה. וזהו ויאמר ה' למה זה צחקה שרה לאמר האף אמנם אלד. אעפ"י שלא אמרה היפלא מה' דבר אעפ"י שיהיה טמון בלבה:

ויגער בו אביו בגערה פתר לו חלומו. כי כן היה ראוי. והגערה היתה לפייס לאחיו. אח"כ סיפר ששלחו לראות את שלום אחיו. ולא היה לו עבד או נער אחר. אלא בנו יחידו רצתה נפשו. ושלחו בדרכים במקום סכנה יחידי שלא כדין. אלא שהיה רצון הבורא שיושלמו חלומותיו וגזרתו. והוא הלך לשכם כמאמר אביו ולא מצאם שכבר נסעו משם. ויראו אותו מרחוק בלב רחוק שהיו רחוקים מאחוותו. ויתנכלו אותו ויאמרו הנה בעל החלומות הלזה בא בדרך לעג. והיו אומרים אמת כי הוא אדון כל החלומות הצודקים. ופותר אותם כיד אלהים הטובה עליו. ואולי היה בלבם כאש קנאה בוערת והיו יראים מחלומו שפתר לו אביו. ולכן אמרו לכו ונהרגהו בענין שלא יתקיימו חלומותיו. וכששמע ראובן דבריהם רצה להצילו מידם בדברים טובים שלא יהיו שופכי דמים. ואמר השליכו אותו אל הבור הזה והוא ימות מעצמו. ולפי הקבלה שאומרת שהיה מלא נחשים ועקרבים. איך אמר להצילו מידם להשיבו אל אביו. וכתבו בספרי כי ראובן ראה כוונת שמעון ולוי שהיתה להמיתו. ואיש לא יצילהו מידם לפי ערמתם וגבורתם. ולכן אמר ראובן אני רוצה שימות בבור על ידי נחשים ועקרבים ולא יכנס ביד אלו. שאם יכנס בידם לא ישאר ממנו עצם. וזהו למען הציל אותו מידם. לא למען הציל אותו. אלא מידם להשיבו אל אביו בין חי בין מת. אבל בידם לא ישאר ממנו מאומה. ולכן אמרו שם נוח לו לאדם להפיל עצמו בגוב של אריות. כי אולי ימצא לו זכות. ולא יפול ביד שונאיו שלא ירחמו עליו. ואח"כ אמר וישבו לאכול לחם וישאו עיניהם ויראו. לרמוז שישבו והסיבו בשמחה לאכול לחם עני כאומרו אוכלי עמי אכלו לחם. והענין בא לומר שמזמן החלומות ועד כאן. לרוב שנאתם אותו לא אכלו לחם ערב לנפשם כמו זה הלחם. אחר שהשלימו תאותם. ובהיותם אוכלים נשאו את עיניהם ויראו ארחת ישמעאלים. אולי הוא כמו וישא עיניו וירא והנה שלשה אנשים. כן בכאן נשאו עיניהם ויראו למרחוק מה די להוי בתר דנא. כי מה' היתה זאת בענין שיורידוהו מצרימה. וכשראה יהודה תאותם להורגו ולאוכלו כלחם. אמר להצילו מידם מה בצע כי נהרוג את אחינו. כי הרוצח הוא מצד חמדה. ובכאן מה תועלת נמשך לנו להורגו. ולא די שנהרוג אותו אלא שנשקר וכסינו את דמו. או יאמר וכסינו את דמו. האם נאמר שלא שלחנו בו יד. ושלא שפכנו דמו אם ימות בבור. וא"כ לכו ונמכרנו לישמעאלים ויהיה לנו בצע ממנו. והנמכר אין לו יד ושם. כ"ש ממשלה ומלכות כאשר ראה בחלומו. ובזה ישלים רצוננו שלא ימלוך עלינו. וידנו אל תהי בו להמיתו כי מי שלח ידו בו ונקה:

ויאמר משה אל ה' ראה אתה אומר אלי. אחר שראה משה שהיה עת רצון. שב אל דברי השי"ת הראשונים שאמר הנה אנכי שולח מלאך לפניך. וכן מ"ש בכאן הנה מלאכי ילך לפניך. והתחיל כמתמיה על דברי השי"ת ואמר ראה אתה אומר אלי. ולכאורה נראה שהדברים זרים מעבד לאדון. כי האדון יאמר לעבד ראה קראתיך בשם ראה נתתיך אלהים לפרעה. אבל העבד לאדון אינו ראוי לומר לו ראה אתה אומר אלי. ועוד מהו שחזר לומר ואתה לא הודעתני. ועוד מהו אתה אומר אלי. כי די שיאמר ראה אתה אומר העל את העם הזה. ואולי כי לשון ראה הוא לשון תחנה כמו ראה עניי. ראה ה' והביטה. ראה כי צר לי. ועכ"ז נשארו שאר הלשונות מיותרים. עד שנאמר שמשה אמר זה הלשון כמי שמתוכח עם אחר ומקשה לו מדידיה אדידיה. ואומר לו ראה מה שאתה אומר אלי כי דבריך סותרות אלו לאלו. וזהו ראה אתה אומר אלי. כי מצד אחד אמרת העל את העם הזה שנראה שהדבר תלוי בי. ומצד אחר לא הודעתני את אשר תשלח עמי. שאמרת הנה מלאכי ילך לפניך. בענין שנראה שסתרת דבריך הראשונים. וזהו ואתה לא הודעתני. וכן אמרת העל את העם הזה באומרך לך עלה מזה. שנראה שנתת לי בזה מעלה. ומצד אחד לא הודעתני את אשר תשלח עמי. ובזה אתה משפיל כבודי בענין שאיני מבין דבריך. וזהו ראה אתה אומר אלי כנותן לי מעלה יתירה עלה מזה. ואח"כ תמסרני ביד מלאך. זה אינו דבר ראוי אחר שאמרת ידעתיך בשם. ועכ"ז נשאר לי ספק היכן א"ל ה' ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. ועוד מה מקום מצא משה בכאן לזאת השאלה כי לא היה זמן לזה. אחר שהעם חטאו חטאה גדולה ונאמר לו הנה מלאכי ילך לפניך. ומהו עת רצון שאומרים שמצא עכשיו בזה המקום. ואולי נאמר כי מ"ש ידעתיך בשם חוזר לתכלית שליחות מצרים. שנאמר שם משה משה כפול לשון חבה ומציאת חן כמו אברהם אברהם. וזהו ידעתיך בשם כפול יותר משאר נביאים. ולכן תמצא כי כמו שאמר במשה ידעתיך בשם נאמר לאברהם שכפל בו ה' כי ידעתיו למען אשר יצוה. וכן אמר שם ויאמר כי אהיה עמך. ואחר שהשם יתברך עמו הוא יודעו בשם. וכן בשם ה' הוא מציאת החן כאומרו ויהי ה' את יוסף ויתן חנו. ועל זה אמר ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. וזה רחוק. ואולי נאמר כי מה שאמר ידעתיך בשם וגו'. הוא מצד שמו לבד ולא ממקום אחר. וזה כי שמו שהוא משה יורה על מעלתו שהשם יתברך יודעו ומוצא חן בעיניו. לפי שבשם הזה נדבק אל הש"י יותר מכל האדם. לפי ששמו כשם רבו וזהו מש"ה בהפוך אותיות השם. באופן כי שם ה' נקרא עליו. וכשאומרים זכרו תורת משה עבדי הוא כמו זכרו תורת השם. וכן תורה צוה לנו משה הוא כמו צוה לנו השם. כי השם הוא המצוה ומשה הוא המצוה בשם השם. וכן משה שמו כשם רבו כמו שאמר במטטרו"ן כי שמי בקרבו שעולה כמו שדי. וכן משה בגימטריא מטטרו"ן שר הגדול. ועליו נאמר ממכו"ן שבת"ו השגי"ח. ואחר שזה השם הוא רומז דבר גדול. יפה אמר ידעתיך בשם כי בשם משה הוא ידוע אצל השם. ואחר שהוא ידוע אצלו הוא מוצא חן בעיניו. וזהו ואתה אמרת ידעתיך בשם וגם מצאת חן בעיני. וזה רחוק וקרוב לפי שהוא עמוק עמוק מי ימצאנו:

וסמך יששכר וזבולון ליהודה. לפי שהיו בני גבירה. ואם כן היה לו להקדים ג"כ יוסף ובנימן לדן ונפתלי. אבל הטעם הוא לפי שהוא אמר ביהודה שהמלך ראוי לו להועץ בתורה כאומרו לא יסור שבט מיהודה ומחוקק וגו'. שרמז שראוי למלך שיהיה החכם והמחוקק בין רגליו כשישפוט העם. לכן בא לפרש מיד מי הוא זה המחוקק. שהוא משבט יששכר כאומרו ומבני יששכר יודעי בינה לעיתים וגומר. והם היו הסנהדרין. ולפי שהסנהדרין היו יושבין בלשכת הגזית אמר וירא מנוחה כי טוב. כאומרו כי לא באתם עד עתה אל המנוחה ואל הנחלה לפי שהיא היתה המנוחה האמיתית. ולכן סמך יששכר ליהודה. ואח"כ חזר לדן ואמר דן ידין עמו. לפי שהיה ראוי לחברו עם יהודה לפי שנקרא אריה כיהודה ושפט עמו כ' שנה כאחד שבטי ישראל כמיוחד שבשבטי ישראל. ואמר יהי דן נחש עלי דרך. לרמוז שמלכות בית דוד הושתלה מצד רות המואביה שבאת ממואב לחסות תחת כנפי השכינה. ומלכות שמשון שבא מדן נאבדה מצד אשה. היא האשה הזרה אשה נכריה אשר רגליה יורדות מות שאסרה לשמשון בעבותים עד אשר נקרו עיניו. וזה לפי שהוא אמר אותה קח לי כי ישרה היא בעיני וכל זה להנקם מפלשתים. ואביו ואמו לא ידעו כי מה' הוא כי תואנה הוא מבקש. ואמר כי מה' הוא. כמו שא"ר יצחק אם ללצים הוא יליץ. לרמוז כי בדרך שאדם רוצה בה מוליכין אותו. ועל זה רמז יהי דן נחש עלי דרך. שזהו דרך ארץ פלשתים שהלך שם לקחת לו אשה. וז"ש במדרש שפיפון עלי אורח מי גרם לשמשון שפישף בגופו שעוורו פלשתים את עיניו. עלי אורח ע"י שהלך אחר עיניו ונשא פלשתית כד"א אותה קח לי כי היא ישרה בעיני. ואין אורח אלא אשה כד"א חדל להיות לשרה אורח כנשים ע"כ. אבל יהודה הושתל מלכותו מצד אשה היא תמר כלתו ורות המואביה. ואולי שעל זה רמז אוסרי לגפן עירה שנתחברו לגפן שהוא אשה יראת ה' אשתך כגפן פוריה:

ואמר והשם אמר המכסה אני וגו' מאברהם. לפי שאמר שאברהם הולך עמם לשלחם והוא לא היה יודע שהמלאכים היו הולכים להשחית את סדום. אבל היה הולך בתום לבבו לעשות להם לויה. לזה רצה השם לגלות לו הדבר שידע שהיו שלוחים להשחית. ולזה סמך מיד וה' אמר המכסה אני מאברהם שאין ראוי שילך בתום לבבו בלא ידיעה. ואני סבור שאין ראוי לומר שאברהם לא היה מרגיש בדבר כי נביא היה. ועוד שכבר ידע שהיו מלאכים ממאמר השם ושהיו באים בשליחותו. אבל לא היה הדבר ברור אצלו. ואחר שראה שהשקיפו על פני סדום לבו נוקפו שהיו הולכים בשליחות מה ולא רצה לחזור בביתו. אבל הלך עמם ולא רצה להניחם. וזהו וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם לראות תכלית הדבר. וכשראה השם שהיה הדבר בספק אצלו. אמר בלבו אין ראוי שיהיה נבוך בדבר זה ואני רוצה לגלות לו עניין סדום. וזהו וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו'. ואולי יאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם על דרך מצוה גוררת מצוה. וכן ששכר מצוה מצוה. כי בשכר מצות הלויה דכתיב ואברהם הולך עמם לשלחם נזדמנה לו מצוה אחרת להתפלל על בני דורו. וה' אמר וגו'. ואולי אמר וה' אמר למלאכים. המכסה אני מאברהם אחר שעתיד להיות לגוי גדול ונברכו בו כל העולם. ואם אשמיד אלו הערים יתנו ללבם ויאמרו איה צדקתו וזכותו שהיה בגבולם ולא התפלל עליהם. והטעם שעתיד להיות לגוי גדול לפי שהוא עתיד לצוות והוא מצוה את בניו ושישמרו דרכי וידריכם בסדר העבודה הנכונה. והוא בב' דרכים הא' שידריכם שיעבדו את ה' בעבור כבודו וגדלו ולא לתכלית אחר. והב' שידריכם שיעבדו את ה' בעבור שיתן להם השם טובות גדולות. או בעבור שיצילם מהעונשים. ואעפ"י שהם דרכים הפכים זה לזה. שניהם יצטרכו להשיג המבוקש. כי הדרך הראשון אינו ראוי אלא לשרידים אשר ה' קורא המשיגים אורחות יושר. אבל למתחילים ולאנשים הפתאים. אם לא יאמרו להם שיעבדו את השם בעבור טובות העולם הזה. וכיוצא בזה. לא יעבדו את ה' מצד גדולתו ורוממותו. ואולי אחר כך הם יכירו האמת ויאמרו זה דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. וכיוצא בזה אמרו ברבי יוחנן שבא לפניו תלמיד אחד ואמר שהיה רוצה ללמוד תורה על מנת להיות עשיר וקבלו. וצוה לתלמידיו שיקראו לו ר' יוסי מארי דעותרא. ועסק בתורה והצליח והיה אומר שהיה לו שם טוב ולא היה לו עושר. יום אחד בא לפני ר' יוחנן איש עשיר מאד שהניח לו אביו עושר גדול ומרגליות כלי פז ולא קרא ולא שנה ובא לבית מדרשו. וא"ל שאחר שהוא לא עסק בתורה שהיה מביא עמו כלי פז לתתו לתלמידים. והרב קבלו ונתנו לרבי יוסי מארי דעותרא וקרא שמו ר' יוסי בן פזי והיה עוסק בתורה בשמחה. אחר שקרה ושנה ונכנס לעומקה של תורה וראה חמדת התורה הנאמר עליה הנחמדים מזהב ומפז רב. אמר בלבו אוי ואבוי שהנחתי חיי עולם בשביל חיי שעה. והלך ואמר לו לרב למה רמיתני ואתה צודה את נפשי לקחתה. כי אין לי לעסוק בתורה אלא בשביל גדולת השם. ולא בשביל כסף וזהב. וחזר אותו כלי פז לרב לחלקו לעניים. והכיר האמת ולכן נקרא על שמו ר' יוסי בן פזי בכל התלמוד. וזהו שאמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכן הדרך הראשון הוא הדרך האמיתי כאומרם במדרש הנעלם ראשית חכמה יראת ה' שהוא גדול ונורא ולא יראת העונש. אלא למתחילים ולטפשים הדרך השני הוא דרך נאות. ולכן אמר בכאן כי ידעתיו לכלול בזה הפסוק שאברהם היה בקי באלו ב' הדרכים. הדרך הראשון והעיקר הוא מה ששבח בו השם לאברהם אחר פטירתו כאומרו עקב אשר שמע אברהם בקולי. ולא בשביל סבה אחרת. וישמור משמרתי מצותי חוקתי ותורתי מצד היות מצותי וחוקותי. ולא מצד אחר. וזהו שאמר בכאן כי ידעתיו בשביל שני סבות. האחד למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי זהו הדרך הראשון לאהוב הצדק בשביל הצדק עצמו ולא בשביל דבר אחר. וזהו צדק צדק תרדוף. והוא היה מצוה את ביתו שמרו דרך ה' בשביל הצדק והמשפט ולא בשביל דבר אחר. והדרך השני הוא שהיה מצוה את ביתו שמרו דרך ה'. בשביל שיביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו מהטובות הגדולות והנוראות כירושת הארץ וכיוצא בו. ולפי שבזה הפסוק יוכל לומר אלו השני דרכים תמצא שיש בו שני פעמים למען. לפי שהם שני סבות ושני דרכים כמו שפירשנו. ולכן אמר כי איש כזה שיודע להדריך בני אדם רשעים וצדיקים ופתאים באלו השני דרכים. אינו ראוי לכסות ממנו שום דבר. ולכן ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה. עם אברהם ידבר כי המלאכים כבר היו יודעים זה כי להשחית את סדום באו. אבל רצה לגלות הדבר לאברהם בעניין שיתפלל עליהם:

ואמר והשם אמר המכסה אני וגו' מאברהם. לפי שאמר שאברהם הולך עמם לשלחם והוא לא היה יודע שהמלאכים היו הולכים להשחית את סדום. אבל היה הולך בתום לבבו לעשות להם לויה. לזה רצה השם לגלות לו הדבר שידע שהיו שלוחים להשחית. ולזה סמך מיד וה' אמר המכסה אני מאברהם שאין ראוי שילך בתום לבבו בלא ידיעה. ואני סבור שאין ראוי לומר שאברהם לא היה מרגיש בדבר כי נביא היה. ועוד שכבר ידע שהיו מלאכים ממאמר השם ושהיו באים בשליחותו. אבל לא היה הדבר ברור אצלו. ואחר שראה שהשקיפו על פני סדום לבו נוקפו שהיו הולכים בשליחות מה ולא רצה לחזור בביתו. אבל הלך עמם ולא רצה להניחם. וזהו וישקיפו על פני סדום ואברהם הולך עמם לשלחם לראות תכלית הדבר. וכשראה השם שהיה הדבר בספק אצלו. אמר בלבו אין ראוי שיהיה נבוך בדבר זה ואני רוצה לגלות לו עניין סדום. וזהו וה' אמר המכסה אני מאברהם וגו'. ואולי יאמר וה' אמר המכסה אני מאברהם על דרך מצוה גוררת מצוה. וכן ששכר מצוה מצוה. כי בשכר מצות הלויה דכתיב ואברהם הולך עמם לשלחם נזדמנה לו מצוה אחרת להתפלל על בני דורו. וה' אמר וגו'. ואולי אמר וה' אמר למלאכים. המכסה אני מאברהם אחר שעתיד להיות לגוי גדול ונברכו בו כל העולם. ואם אשמיד אלו הערים יתנו ללבם ויאמרו איה צדקתו וזכותו שהיה בגבולם ולא התפלל עליהם. והטעם שעתיד להיות לגוי גדול לפי שהוא עתיד לצוות והוא מצוה את בניו ושישמרו דרכי וידריכם בסדר העבודה הנכונה. והוא בב' דרכים הא' שידריכם שיעבדו את ה' בעבור כבודו וגדלו ולא לתכלית אחר. והב' שידריכם שיעבדו את ה' בעבור שיתן להם השם טובות גדולות. או בעבור שיצילם מהעונשים. ואעפ"י שהם דרכים הפכים זה לזה. שניהם יצטרכו להשיג המבוקש. כי הדרך הראשון אינו ראוי אלא לשרידים אשר ה' קורא המשיגים אורחות יושר. אבל למתחילים ולאנשים הפתאים. אם לא יאמרו להם שיעבדו את השם בעבור טובות העולם הזה. וכיוצא בזה. לא יעבדו את ה' מצד גדולתו ורוממותו. ואולי אחר כך הם יכירו האמת ויאמרו זה דרך ישר לפני איש ואחריתה דרכי מות. וכיוצא בזה אמרו ברבי יוחנן שבא לפניו תלמיד אחד ואמר שהיה רוצה ללמוד תורה על מנת להיות עשיר וקבלו. וצוה לתלמידיו שיקראו לו ר' יוסי מארי דעותרא. ועסק בתורה והצליח והיה אומר שהיה לו שם טוב ולא היה לו עושר. יום אחד בא לפני ר' יוחנן איש עשיר מאד שהניח לו אביו עושר גדול ומרגליות כלי פז ולא קרא ולא שנה ובא לבית מדרשו. וא"ל שאחר שהוא לא עסק בתורה שהיה מביא עמו כלי פז לתתו לתלמידים. והרב קבלו ונתנו לרבי יוסי מארי דעותרא וקרא שמו ר' יוסי בן פזי והיה עוסק בתורה בשמחה. אחר שקרה ושנה ונכנס לעומקה של תורה וראה חמדת התורה הנאמר עליה הנחמדים מזהב ומפז רב. אמר בלבו אוי ואבוי שהנחתי חיי עולם בשביל חיי שעה. והלך ואמר לו לרב למה רמיתני ואתה צודה את נפשי לקחתה. כי אין לי לעסוק בתורה אלא בשביל גדולת השם. ולא בשביל כסף וזהב. וחזר אותו כלי פז לרב לחלקו לעניים. והכיר האמת ולכן נקרא על שמו ר' יוסי בן פזי בכל התלמוד. וזהו שאמרו לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצות אפילו שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה. ולכן הדרך הראשון הוא הדרך האמיתי כאומרם במדרש הנעלם ראשית חכמה יראת ה' שהוא גדול ונורא ולא יראת העונש. אלא למתחילים ולטפשים הדרך השני הוא דרך נאות. ולכן אמר בכאן כי ידעתיו לכלול בזה הפסוק שאברהם היה בקי באלו ב' הדרכים. הדרך הראשון והעיקר הוא מה ששבח בו השם לאברהם אחר פטירתו כאומרו עקב אשר שמע אברהם בקולי. ולא בשביל סבה אחרת. וישמור משמרתי מצותי חוקתי ותורתי מצד היות מצותי וחוקותי. ולא מצד אחר. וזהו שאמר בכאן כי ידעתיו בשביל שני סבות. האחד למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה ומשפט. כי זהו הדרך הראשון לאהוב הצדק בשביל הצדק עצמו ולא בשביל דבר אחר. וזהו צדק צדק תרדוף. והוא היה מצוה את ביתו שמרו דרך ה' בשביל הצדק והמשפט ולא בשביל דבר אחר. והדרך השני הוא שהיה מצוה את ביתו שמרו דרך ה'. בשביל שיביא ה' על אברהם את אשר דבר עליו מהטובות הגדולות והנוראות כירושת הארץ וכיוצא בו. ולפי שבזה הפסוק יוכל לומר אלו השני דרכים תמצא שיש בו שני פעמים למען. לפי שהם שני סבות ושני דרכים כמו שפירשנו. ולכן אמר כי איש כזה שיודע להדריך בני אדם רשעים וצדיקים ופתאים באלו השני דרכים. אינו ראוי לכסות ממנו שום דבר. ולכן ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה כי רבה. עם אברהם ידבר כי המלאכים כבר היו יודעים זה כי להשחית את סדום באו. אבל רצה לגלות הדבר לאברהם בעניין שיתפלל עליהם:

ובמדרש הנעלם אמרו ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו לשרה אשתו לא נאמר. אלא את שרה אשתו. לרבות את חוה. והרמז בזה כי בעבור חטא אדם הראשון ואשתו. אע"פ שנקברו בכאן לא היה להם קיום אמתי. עד שבא אברהם לקיים העולם ולתקן את אשר עוותו אדם וחוה כאומרם בעוברם על מאמר השם שאמר להם ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו והם חטאו באכילה. ואברהם תקנו באכילה שהאכיל לכל באי עולם והחזירם למוטב. וכמו שחטאו בעץ הדעת טוב ורע. כך אברהם נטע אשל בבאר שבע ויקרא שם בשם ה' אל עולם. ולכן כתב באברהם והשענו תחת העץ. כי מה הוצרך לזה. וכן מה שאמר והוא עומד עליהם תחת העץ ויאכלו. אלא להורות שבעץ כשלו ובעץ נתקנו. ולכן חוה אע"פ שנקברה שם לא קבלה הארץ מצד חטאה. כאלו לא היתה קבורה. עד שבאת שרה ונקברה שם. וזהו ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו. את לרבות חוה שעכשיו נקברה ונכנסה למקומה הראוי:

ויהי אחר הדברים האלה. לפי שהיה אברהם מצטער למי יזדווג בנו כמאמרם ז"ל סמך לכאן לידת רבקה בת זוגו לנחמו. וזהו ויוגד לאברהם לאמר הנה ילדה מלכה גם היא לנחור אחיך. ואמר גם היא להורות שבזכות אברהם נעשה נס לנחור ולמלכה אשתו. כי ידוע כי התורה ספרה לנס לידת יצחק בעבור היות אברהם ושרה זקנים. ואם כן נחור ומלכה היו זקנים כאברהם ושרה או קרוב להם ועכשיו ילדה מלכה בנים לנחור זה נס ופלא כמו באברהם ושרה. וזהו ילדה מלכה גם היא כמו שרה. ואם נאמר שנולדו קודם לכן זמן רב למה לא ספרה אותו התורה. ועוד שיש לנו להודות לקבלת חכמים ז"ל שאמרו שהיתה רבקה קטנה כבת שלש שנים. ולפי שזה היה בדרך נס תמצא באלו התולדות. שהיו שנים עשר בנים כנגד שנים עשר שבטי ישראל שהיו ליעקב. זה לצד ימין. וזה לצד שמאל. וכמו שהיו בבני יעקב שמנה בני גבירה וארבעה בני שפחה. כן בכאן ילדה מלכה שמונה בנים את עוץ בכורו וגו'. שמונה אלה ילדה מלכה לנחור אחי אברהם. ופילגשו ושמה ראומה ילדה ארבעה. את טבח וגו'. וכמו שיעקב הוליד לדינה בתו בין הבנים. כן בכאן נאמר ובתואל ילד את רבקה וגומר לבדה. להורות כי כל זה נס גמור. וכנגד התולדות. וכל זה בזכות אברהם ואם לעוברי רצונו כך לעושי רצונו על אחת כמה וכמה. לזה סמך בכאן זאת הפרשה אחר פרשת העקידה. להודיענו שכל דברי התורה יש בהם סודות גדולים. ואפילו במה שנראה לנו ספורים ואגדות:

או יאמר אף על פי שחטאתם כבדה מאד והיו ראויים לכלייה. ארדה נא ואראה. כלומר ארד ואשפיל חרוני וזעפי עד שאראה סוף מעשיהם. ואראה הכצעקתה של מדת הדין הבאה אלי. לשאול דין עליה' ולענות אדם בריבו. כמו שפירשתי אצל קץ כל בשר בא לפני. וכן בכאן הבאה אלי וצועקת לעשות בהם דין עשו כלה. ואם לא אדעה. כלומר אני רוצה לידע אם עשו כלה וסוף. וכבר הגיעו לתכלית מעשיהם. או לא עשו ולא הגיעו עדיין עד סוף מעשיהם ויש להם עוד תקוה לתקן מעשיהם. אדעה איזה יכשר או זה או זה. וכן אעשה עמהם טוב או רע והכל לפי רוב המעשה. וכל זה הערה לסניגור לשאול עליהם רחמים ושיתפלל עליהם אברהם. וכל זה לפי שהשם חפץ בתשובתן של רשעים. ואומר ויפנו משם האנשים. אחר שהדבר היה שקול אם עשו כלה או לא עשו ואברהם היה באמצע. פנו עצמם ממדת הדין וילכו סדומה לאטם. עד בא עתם בערב וישהו בדרך זמן רב לראות מה יהיה רעה בעיר. ואם ינצח אברהם בתפלתו. או מדת הדין בזעפו. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה' מתחילת הענין שנאמר לו ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה. ואולי היה מתפלל ואומר רחום וחנון נקראת רחם על מעשה ידיך. ולפי שראה שלא הועיל כל זה. ויגש אברהם (בעוצמ') לדבר קשות ואמר האף תספה. ואולי אמר ויגש לפי שמדת החסד של אברהם כדכתיב חסד לאברהם. ובמדת החסד בורחים כל מיני אף וחמה כדכתיב ואל זועם בכל יום. לא אמר נזעם אלא זועם לכל מיני מדות הדין וגוער בהם. לפי שאל הוא מדת חסד כדכתיב חסד אל כל היום. ולכן נגש אברהם במדת טובו וחסדו לגעור בכל מיני אף וחימה. וזהו האף תספה כלומר למה ה' יחרה אפך ותתן מקום למדת הדין לספות צדיק עם רשע. אינו ראוי כן אלא שרחמיך יקדמו את רוגזך ותאריך אפך ולא תקצר. וזה על דרך למען שמי אאריך אפי. כי כשהאף והחמה ארוכה קודם שיצא החרון מתקרר ואינו מזיק. אבל אם האף קצרה החרון יוצא פתע פתאום ומזיק. ולכן מי שיש לו חוטם ארוכה מאריך אפו. ואם קצרה מקצר. וזהו האף תספה ולא תאריך הזעם יהי הסבה שתמית צדיק עם רשע. אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. ואם זכותם לא יספיק להגין עליהם. למה ימותו הצדיקים כי אין ראוי שכולם ימותו. ולא במיתה לבד אין ראוי שיהיו שוים. אלא אפילו בשום דבר אין ראוי שתהיה הויתם שוה. וזהו והיה כצדיק כרשע. ואפי' אם נודה שאין בהם צדיק. חלילה לך להמיתם כלם. כי מי שהוא שופט כל הארץ. אין ראוי שיעשה משפט וכלייה בארץ. כי זה גנות גדולה לו שיאמרו לו שהוא דיינא קטיעא ומלכות קטיעא:

או יאמר אף על פי שחטאתם כבדה מאד והיו ראויים לכלייה. ארדה נא ואראה. כלומר ארד ואשפיל חרוני וזעפי עד שאראה סוף מעשיהם. ואראה הכצעקתה של מדת הדין הבאה אלי. לשאול דין עליה' ולענות אדם בריבו. כמו שפירשתי אצל קץ כל בשר בא לפני. וכן בכאן הבאה אלי וצועקת לעשות בהם דין עשו כלה. ואם לא אדעה. כלומר אני רוצה לידע אם עשו כלה וסוף. וכבר הגיעו לתכלית מעשיהם. או לא עשו ולא הגיעו עדיין עד סוף מעשיהם ויש להם עוד תקוה לתקן מעשיהם. אדעה איזה יכשר או זה או זה. וכן אעשה עמהם טוב או רע והכל לפי רוב המעשה. וכל זה הערה לסניגור לשאול עליהם רחמים ושיתפלל עליהם אברהם. וכל זה לפי שהשם חפץ בתשובתן של רשעים. ואומר ויפנו משם האנשים. אחר שהדבר היה שקול אם עשו כלה או לא עשו ואברהם היה באמצע. פנו עצמם ממדת הדין וילכו סדומה לאטם. עד בא עתם בערב וישהו בדרך זמן רב לראות מה יהיה רעה בעיר. ואם ינצח אברהם בתפלתו. או מדת הדין בזעפו. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה' מתחילת הענין שנאמר לו ויאמר ה' זעקת סדום ועמורה. ואולי היה מתפלל ואומר רחום וחנון נקראת רחם על מעשה ידיך. ולפי שראה שלא הועיל כל זה. ויגש אברהם (בעוצמ') לדבר קשות ואמר האף תספה. ואולי אמר ויגש לפי שמדת החסד של אברהם כדכתיב חסד לאברהם. ובמדת החסד בורחים כל מיני אף וחמה כדכתיב ואל זועם בכל יום. לא אמר נזעם אלא זועם לכל מיני מדות הדין וגוער בהם. לפי שאל הוא מדת חסד כדכתיב חסד אל כל היום. ולכן נגש אברהם במדת טובו וחסדו לגעור בכל מיני אף וחימה. וזהו האף תספה כלומר למה ה' יחרה אפך ותתן מקום למדת הדין לספות צדיק עם רשע. אינו ראוי כן אלא שרחמיך יקדמו את רוגזך ותאריך אפך ולא תקצר. וזה על דרך למען שמי אאריך אפי. כי כשהאף והחמה ארוכה קודם שיצא החרון מתקרר ואינו מזיק. אבל אם האף קצרה החרון יוצא פתע פתאום ומזיק. ולכן מי שיש לו חוטם ארוכה מאריך אפו. ואם קצרה מקצר. וזהו האף תספה ולא תאריך הזעם יהי הסבה שתמית צדיק עם רשע. אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. ואם זכותם לא יספיק להגין עליהם. למה ימותו הצדיקים כי אין ראוי שכולם ימותו. ולא במיתה לבד אין ראוי שיהיו שוים. אלא אפילו בשום דבר אין ראוי שתהיה הויתם שוה. וזהו והיה כצדיק כרשע. ואפי' אם נודה שאין בהם צדיק. חלילה לך להמיתם כלם. כי מי שהוא שופט כל הארץ. אין ראוי שיעשה משפט וכלייה בארץ. כי זה גנות גדולה לו שיאמרו לו שהוא דיינא קטיעא ומלכות קטיעא:

ויצו ה' אלקים על האדם תנו רבנן שבע מצות נצטוו בני נח דינין וברכת השם עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים וגזל ואבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר אף על הדם מן החי רבי חידקא אומר אף על הסירוס רבי שמעון אומר אף על הכשוף רבי יוסי אומר כל האמור בפרשת מכשף בן נח מוזהר עליו לא ימצא בך מעביר בנו וגו' ובגלל התועבות האלה ה' אלקיך מוריש אותם מפניך לא ענש אלא אם כן הזהיר רבי אלעזר אומר אף על הכלאים מותרין בני נח ללבוש כלאים ולזרוע כלאים אין אסורין אלא בהרבעת בהמה ובהרכבת אילן. מנא הני מילי אמר ר' יוחנן דאמר קרא ויצו אלו דינין וכן הוא אומר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו'. ה' זו ברכת השם וכן הוא אומר ונוקב שם ה'. אלקים זו ע"א וכן הוא אומר לא יהיה לך אלקים אחרים. על האדם זה שפיכות דמים וכן הוא אומר שופך דם האדם. לאמר זה גלוי עריות וכן הוא אומר לאמר הן ישלח איש את אשתו. מכל עץ הגן ולא גזל. אכל תאכל ולא אבר מן החי. כי אתא רבי יצחק תני איפכא ויצו זה ע"א מאי משמע רב חסדא ורב יצחק בר אבדימי חד אמר סרו מהר מן הדרך וגו' וחד אמר עשוק אפרים רצוץ משפט כי הואיל הלך אחרי צו איכא בינייהו גוי שעשה אלילים ולא השתחוה לה מאן דאמר עשו משעת עשיה מאן דאמר כי הואיל הלך אחרי צו עד דאזיל בתרה ופלח לה. תנו רבנן אך בשר בנפשו דמו לא תאכלו זה אבר מן החי רבי חנינא בן גמליאל אומר על הדם מן החי מאי טעמא דרבי חנינא בן גמליאל קרי ביה בשר בנפשו דמו לא תאכלו דמו בנפשו לא תאכלו. ורבנן ההוא למישרי שרצים הוא דאתא כיוצא בו אתה אומר רק חזק לבלתי אכול הדם ורבנן ההוא לדם הקזה שהנשמה יוצאה בו. למה לי למיכתב בבני נח ולמה לי למיכתב בסיני כדרבי יוסי ברבי חנינא דאמר כל מצוה שנאמר לבני נח ונשנית בסיני לזה ולזה נאמרה רבי שמעון אומר אף על הכשוף דכתיב מכשפה לא תחיה וכתיב כל שוכב עם בהמה וגו' כל שישנו בכלל כל שוכב ישנו בכלל מכשפה לא תחיה רבי אלעזר אומר אף על הכלאים דאמר קרא את חקותי תשמורו חקים שחקקתי לך כבר. בהמתך לא תרביע כלאים שדך לא תזרע כלאים מה בהמתך בהרבעה אף שדך בהרכבה מה בהמתך בין בארץ בין בחוץ לארץ אף שדך וכו'. אלא מעתה ושמרתם מצותי וגו' חקים שחקקתי לך כבר התם ושמרתם את חקותי חקים דהשתא הכא את חקותי תשמרו חקים דמעיקרא תשמורו. ודינין בני נח אפקוד והתניא עשר מצות נצטוו ישראל במרה ז' שקבלו עליהן בני נח והוסיפו עליהן דינין דכתיב שם שם לו חק ומשפט שבת וכבוד אב ואם דכתיב כאשר צוך ה' אלקיך ואמר ר' יהודה אמר רב כאשר צוך במרה אמר ר' פפא האי תנא דבי מנשה היא אפיק ד"ך ומעייל ס"ך דתנא דבי מנשה ז' מצות נצטוו בני נח עבודה זרה וגלוי עריות ושפיכות דמים גזל ואבר מן החי סירוס וכלאים רבי יהודה אומר אף על ברכת השם ויש אומרים אף על הדינין. כמאן אזלא הא דאמר ר' יהודה ויצו ה' אלקים על האדם. אלקים אני ולא תקללני אלקים אני ואל תמירני אלקים אני יהי מוראי עליך כמאן כיש אומרים. ותנא דבי מנשה אי לא דריש ויצו הני מנא ליה לעולם לא דריש והני כל חדא וחדא באפי נפשייהו כתיבי. עבודה זרה וגלוי עריות דכתיב ותשחת הארץ ותנא דבי רבי ישמעאל כל מקום שנאמר השחתה אינו אלא עבודה זרה וגלוי עריות. עבודה זרה דכתיב פן תשחיתון. עריות דכתיב כי השחית כל בשר ואידך בעובדייהו הוא דקא מגלי. שפיכות דמים דכתיב שופך דם האדם ואידך קטלייהו הוא דקא מגלי. גזל דכתיב כירק עשב נתתי לכם ואמר ר' לוי כירק עשב ולא כירק גינה. ואידך ההוא למישרי בשר הוא דאתא. אבר מן החי דכתיב אך בשר בנפשו דמו ואידך ההוא למישרי שרצים הוא דאתא. סירוס דכתיב שרצו בארץ ורבו בה ואידך לברכה בעלמא. כלאים דכתיב מהעוף למינהו ואידך לצוותא בעלמא:

סוף דבר הברכה הזאת היא כלל כל התורה כולה. לפי שהוא ברכה משולשת יש לנו לדרוש שהיא כנגד אברהם יצחק ויעקב שהם חוט משולש בזכיות. יברכך ה' וישמרך כנגד אברהם שהוא בעל הברכות. דכתיב ואברכה מברכיך וכתיב והיה ברכה. יאר ה' פניו אליך כנגד יצחק שיש לו פנים של זעם. כדכתיב ופחד יצחק היה לי. ולפי שיצחק בשעת העקידה נסתכל בדיוקנו של מעלה. לפי שהשם האיר פניו אליו עד שבסבת האורה החזקה כהו עיניו. אמר בו יאר ה' פניו אליך. ובברכה זו אנו מאירים פניו של זעם. וזהו ישא ה' פניו אליך ויחונך. כדכתיב ראה ראינו כי היה ה' עמך. ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום כנגד יעקב שנתן לו השלום. דכתיב ויעקב נסע סוכותה היא סוכת שלום. לפי שכבר עשה שלום למעלה ולמטה. למעלה עם המלאך דכתיב ויאבק איש עמו. וכתיב וירא כי לא יכול לו וכתיב כי ראיתי אלהים פנים אל פנים. וזהו כנגד ישא ה' פניו אליך. ותנצל נפשי כנגד וישם לך שלום. וכן עשה שלום למטה עם עשו אחיו דכתיב וישקהו וכתיב אציגה נא עמך מן העם אשר אתי. מה כתיב שם ויבא יעקב שלם שלם בגופו ובנפשו. שלם מהמלאך שנצחו. שלם מאחיו שאמר לו יהי לך אשר לך והודה לו על הברכות. והוא יושב אהלים בין אהל אברהם ויצחק. ועשה שלום ביניהם ומכריע ביניהם בסבת האמת והשלום. דכתיב תתן אמת ליעקב. והוא הכתוב השלישי המכריע ביניהם בסבת השלום שיש בזה הפסוק השלישי. והאמצעי הוא הנבחר בכל הדברים. ולכן נקרא הבריח התיכון בתוך הקרשים מבריח מן הקצה אל הקצה. כי השלום מכריע בכל הדברים. ולכן כתיב בו וישם לך שלום. וכן אלו השלשה ברכות הם כנגד שלשה ברכות ראשונות של שמנה עשרה שהם כנגד אברהם יצחק ויעקב. מגן אברהם. כנגד יברכך ה' וישמרך. אתה גבור לעולם ה'. כנגד יצחק שיש לו זרוע עם גבורה. אתה קדוש. כנגד יעקב דכתיב והקדישו את קדוש יעקב. ואמר ונקדשתי בתוך בני ישראל. ואמרינן גמרינן תוך תוך. להלן כתיב והבריח התיכון בתוך וגו'. וכתיב ונקדשתי בתוך וגו'. מה להלן יעקב אף כאן יעקב. וכבר אמרתי לך שהוא האמצעי שלם. ומזאת הברכה למד משה לומר את גדלך כנגד אברהם. ואת ידך החזקה כנגד יצחק. אשר מי אל בשמים ובארץ כנגד יעקב. דכתיב ויקרא לו אל אלהי ישראל. והוא עשה שלום בשמים ובארץ כמו שכתבתי למעלה. וכן אלו השלשה ברכות הם כנגד שלשה אחרונות. רצה ה' אלהינו כנגד אברהם. שהוא בעל החסד והרצון דכתיב הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. וזה כנגד יברכך ה'. מודים אנחנו לך צור חיינו ומגן ישענו הוא כנגד יצחק. שלו הגבורה והדין. וזה כנגד יאר ה' פניו אליך. שים שלום הוא כנגד יעקב. שהוא בעל השלום. ולכן בחתימה יש גם כן שלום. המברך את ישראל בשלום. וזה כנגד וישם לך שלום שהיא חתימת אלו השלשה ברכות. וכן אלו השלשה פסוקים מתחילין ביו"ד כנגד שלשה יודי"ן שאנו כותבים במקום השם. שהם רמז על שלשה דברים עליונים שכתבתי בפרשת בהר סיני. שהם כנגד יהו"ה. וכנגד ישראל. וכנגד ירושלם. וזהו שלם לאלהא רבה. שלם לחזקיהו מלכא שהוא כנגד ישראל. שלם לירושלם קרתא. ולכן יברכך ה' כנגד השם. יאר ה' כנגד ישראל שהשם מאיר להם פנים. ישא ה' פניו אליך כנגד ירושלם שנקראת סוכת שלום. ואע"פ שהיא נופלת בעונותינו. זמן יבא שיסלק השם פני זעמו ממנו וישם לה שלום. וזהו ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום. כי בשלום העיר יהיה לנו שלום. וכתיב ונתתי שלום בארץ:

ויבן קשטה ככלה והביאה לו את סבור שמתחת חרוב אחד או מתחת שקמה אחת הביאה לו אלא משקשטה בכ"ד מיני תכשיטין ואחר כך הביאה לו הדא הוא דכתיב בעדן גן אלהים היית כל אבן יקרה וגו' ועשה לו כתלים של זהב וקתדראות של אבנים טובות ומרגליות. ויבן התבונן מהיכן לבראותה. לא ברא אותה מן הראש שלא תהא קלת ראש ולא מן העין שלא תהא סקרנית ולא מן האזן שלא תהא צייתנית ולא מן הפה שלא תהא דברנית ולא מן הלב שלא תהא קנאתנית ולא מן היד שלא תהא משמשנית ולא מן הרגל שלא תהא פרסנית אלא ממקום צנוע באדם ואפילו הוא ערום אותו מקום מכוסה ועל כל אבר ואבר שהוא בורא היה אומר לה אשה צנועה ואף על פי כן ותפרעו כל עצתי לא בראתי אותה מן הראש ומקלת ראשה ותלכנה נטויות גרון ולא מן העין והרי היא סקרנית שנאמר ומשקרות עינים ולא מן האוזן והרי היא צייתנית שנאמר ושרה שומעת ולא מן הלב והרי היא קנאתנית שנאמר ותקנא רחל באחותה ולא מן היד והרי היא משמשנית שנאמר ותגנב רחל ולא מן הרגל והרי היא פרסנית שנאמר ותצא דינה בת לאה ולא מן הפה והרי היא דברנית שנאמר ותדבר מרים. ויביאה אל האדם טובוי לקיריא דמלכא שושביניה. ויאמר האדם זאת הפעם בתחלה בראה לו וראה אותה מלאה רירים ודם והפליגה וחזר ובראה לו פעם שניה הדא הוא דאמר זאת הפעם.

והאריך אברהם לבקש מחמשים עד עשרה. אע"פ שהיה יודע שלא היו שם אפי' עשרה צדיקים. להורות לנו מעלת אברהם שהיה רועה נאמן ושם עצמו בסכנה. וכן ראוי לעשות לכל פרנס להשתדל על בני עמו. ויאמר ה' ברחמיו אם אמצא בסדום וגו'. ואז חזר אברהם ואמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. אעפ"י שלא היה ראוי אחר שהודית לדברי לחזור ולבקש דבר אחר. אבל אני עפר ואפר מן האדמה בעל שינויים מורכב מדברים הפכיים. ולכן אל תתמה על זה השינוי. כי טבע יצירתי יחייב דבר זה. וזאת הקדמה של פיוס לכל שאלותיו ושינוייו. וזהו ויוסף עוד לפי שינויו. וכן אל נא יחר לה' ואדברה. אחר שאני מוכרח ובעל שינויים. ובפעם האחרת אמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. כלומר בשלשים הייתי מוכרח מצד טבע יצירתי. ועכשיו הואלתי ברצון לשאול אולי ימצאון שם עשרים. ובאחרונה אמר אל נא יחר לה' ואדברה אך הפעם. אחר שאני מוכרח מצד יצירתי להיותי בעל שינויים. אולי ימצאון שם עשרה. ואמר בראשונה לא אשחית. לפי שהוא אמר התשחית בחמשה. השיב לו השם לא אשחית. כלומר לא אתן מקום למשחית. והוא על דרך ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. כן בכאן למשחית לנגוף. אבל אביא עונש אחר ביסורין אבל כשאמר לא אעשה. פירושו לא אעשה דבר לא בייסורים ולא במיתה אחר שכבר נתמעטו הצדיקים. אבל באחרונים אמר לא אשחית כי לא יתן משחית. אבל אייסרם בייסורין. בעניין שלא ילכו בלא עונש ויקחו מוסר ולא יעשו כתועבות הראשונות:

והאריך אברהם לבקש מחמשים עד עשרה. אע"פ שהיה יודע שלא היו שם אפי' עשרה צדיקים. להורות לנו מעלת אברהם שהיה רועה נאמן ושם עצמו בסכנה. וכן ראוי לעשות לכל פרנס להשתדל על בני עמו. ויאמר ה' ברחמיו אם אמצא בסדום וגו'. ואז חזר אברהם ואמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. אעפ"י שלא היה ראוי אחר שהודית לדברי לחזור ולבקש דבר אחר. אבל אני עפר ואפר מן האדמה בעל שינויים מורכב מדברים הפכיים. ולכן אל תתמה על זה השינוי. כי טבע יצירתי יחייב דבר זה. וזאת הקדמה של פיוס לכל שאלותיו ושינוייו. וזהו ויוסף עוד לפי שינויו. וכן אל נא יחר לה' ואדברה. אחר שאני מוכרח ובעל שינויים. ובפעם האחרת אמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. כלומר בשלשים הייתי מוכרח מצד טבע יצירתי. ועכשיו הואלתי ברצון לשאול אולי ימצאון שם עשרים. ובאחרונה אמר אל נא יחר לה' ואדברה אך הפעם. אחר שאני מוכרח מצד יצירתי להיותי בעל שינויים. אולי ימצאון שם עשרה. ואמר בראשונה לא אשחית. לפי שהוא אמר התשחית בחמשה. השיב לו השם לא אשחית. כלומר לא אתן מקום למשחית. והוא על דרך ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. כן בכאן למשחית לנגוף. אבל אביא עונש אחר ביסורין אבל כשאמר לא אעשה. פירושו לא אעשה דבר לא בייסורים ולא במיתה אחר שכבר נתמעטו הצדיקים. אבל באחרונים אמר לא אשחית כי לא יתן משחית. אבל אייסרם בייסורין. בעניין שלא ילכו בלא עונש ויקחו מוסר ולא יעשו כתועבות הראשונות:

והאריך אברהם לבקש מחמשים עד עשרה. אע"פ שהיה יודע שלא היו שם אפי' עשרה צדיקים. להורות לנו מעלת אברהם שהיה רועה נאמן ושם עצמו בסכנה. וכן ראוי לעשות לכל פרנס להשתדל על בני עמו. ויאמר ה' ברחמיו אם אמצא בסדום וגו'. ואז חזר אברהם ואמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. אעפ"י שלא היה ראוי אחר שהודית לדברי לחזור ולבקש דבר אחר. אבל אני עפר ואפר מן האדמה בעל שינויים מורכב מדברים הפכיים. ולכן אל תתמה על זה השינוי. כי טבע יצירתי יחייב דבר זה. וזאת הקדמה של פיוס לכל שאלותיו ושינוייו. וזהו ויוסף עוד לפי שינויו. וכן אל נא יחר לה' ואדברה. אחר שאני מוכרח ובעל שינויים. ובפעם האחרת אמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה'. כלומר בשלשים הייתי מוכרח מצד טבע יצירתי. ועכשיו הואלתי ברצון לשאול אולי ימצאון שם עשרים. ובאחרונה אמר אל נא יחר לה' ואדברה אך הפעם. אחר שאני מוכרח מצד יצירתי להיותי בעל שינויים. אולי ימצאון שם עשרה. ואמר בראשונה לא אשחית. לפי שהוא אמר התשחית בחמשה. השיב לו השם לא אשחית. כלומר לא אתן מקום למשחית. והוא על דרך ולא יתן המשחית לבא אל בתיכם לנגוף. כן בכאן למשחית לנגוף. אבל אביא עונש אחר ביסורין אבל כשאמר לא אעשה. פירושו לא אעשה דבר לא בייסורים ולא במיתה אחר שכבר נתמעטו הצדיקים. אבל באחרונים אמר לא אשחית כי לא יתן משחית. אבל אייסרם בייסורין. בעניין שלא ילכו בלא עונש ויקחו מוסר ולא יעשו כתועבות הראשונות:

ובמדרש הנעלם דרשו זאת הפרשה על נשמת הצדיק הרמוזה באברהם. ואמרו כי לכן לא אמר בתחלת הפרשה וירא ה' אל אברהם אלא וירא אליו ה' כדכתיב תוסף רוחם יגועון. והוא יושב פתח האהל לצאת מהעולם. וזהו כחום היום הוא יום המות. כי הוא יום רע ומר אכזרי וחמה הוא. ואז וישא עיניו וירא מראה השכינה מה שלא ראה בחייו. ומזאת המראה נשארו עיניו פתוחות כמו שכתבתי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך. והנה שלשה אנשים הם אברהם יצחק ויעקב הבאין ללוותו. וכן אמרו שהם מלאכי שלום היוצאים לקראתו. ושם זוכר כל מעשיו וחותם עליהם דכתיב ביד כל אדם יחתום וכו'. ואין דבר בעולם שיגן עליו אלא התורה והמצוה. ובפרט אינו מוצא תועלת גדול כמו בקרבנות. וזהו וימהר אברהם זו הנשמה. אל שרה זה הגוף. ואין וימהר אלא כפרת הקרבנות. כתיב הכא וימהר. וכתיב התם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם. קמח סלת זהו סלת בלולה בשמן. ואל הבקר רץ אברהם. להציל גופו ונפשו בקרבנות. פרים תודה וכפורים. וכאן רמזו תחיית המתים. וזהו שוב אשוב אליך כעת חיה. וזהו ותצחק שרה ע"ש ישמח ה' במעשיו. ואע"פ שנראה זה דבר נמנע הגוף הבלוי בעפר אחר כמה שנים שיחיה. וזהו אחרי בלותי היתה לי עדנה. דבר נקל הוא בעיני ה'. וזהו היפלא מה' דבר. למועד הקבוע לתחייה אשוב אליך. ולפי שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד. אמרו שם שכשהשם רוצה לעשות שום דבר בעולם הן לשרוש הרשעים מן העולם הן לענוש נכסיהן. אינו עושה אלא בהסכמת הנשמה. שנאמר מנשמת אלוה יאבדו. ולכן אמר בכאן וה' אמר המכסה אני מאברהם. שהיא הנשמה אשר אני עושה. וכשהנשמה רואה חרון אף בעולם. מיד מתעוררת לבקש רחמים על העולם וללמד סניגוריא על הרשעים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אע"פ שנסתלקה מן העולם עודנו באיבה לא יקטף. ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג. וזהו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. ולוט יושב. הוא שטן הוא יצר הרע. בשער סדום. כי שם ביתו דכתיב לפתח חטאת רובץ. ומתחבר עמהם ומטעה בני אדם עד שמורידם לבאר שחת והוא יורד עמהם עד צערה של גיהנם. וזהו הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה הרוצח. הוא עשו שופך דמים. והיא מצער. ואף על פי שיורד ונידון שם. עם כל זה כל תאותו וחשקו להטעות אחרים. וזהו ויעל לוט מצוער מצערו של גיהנם. וישב בהר בגוף החרב בהר. ושתי בנותיו הם הכחות המתאווה תאוה. כי ירא לשבת בצער. היינו דכתיב לעלוקה שתי בנות וגומר. עלוקה בגימטריא במספר כי ירא לשבת בצוער קקי"א כמנין עלוקה. הוא שטן הוא דרך עקלתון המעוות אדם בריבו. וכל היום התאוה תאוה. ואומרת הב הב ואינה שבעה. וזהו שאול ואבדון לא תשבענה. וישב במערה לצוד נפשות נקיים הוא וכחותיו שהם שני בנותיו. ולפי שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. הולכות אחר התאוות ואומרות לכה נשקה את אבינו יין ונשכרה עמו ונחיה מאבינו זרע. היא טומאת הקרי שמשם נתאוו כל העם המתאוים וכל כחות הטומאה. ועל זה אמרו ונשמרתם מכל דבר רע הוא איש הדמים איש רע ובליעל נחש עקלתון. וכל התאוות היו לו לברות ולמנות לעלוקה שתי בנות הב הב. לכה נשקה את אבינו יין הב פעם שנית נשקנו יין גם הלילה. בענין שבזה באין לידי קרי בלילה. ועל זה הזהירן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ע"כ:

ובמדרש הנעלם דרשו זאת הפרשה על נשמת הצדיק הרמוזה באברהם. ואמרו כי לכן לא אמר בתחלת הפרשה וירא ה' אל אברהם אלא וירא אליו ה' כדכתיב תוסף רוחם יגועון. והוא יושב פתח האהל לצאת מהעולם. וזהו כחום היום הוא יום המות. כי הוא יום רע ומר אכזרי וחמה הוא. ואז וישא עיניו וירא מראה השכינה מה שלא ראה בחייו. ומזאת המראה נשארו עיניו פתוחות כמו שכתבתי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך. והנה שלשה אנשים הם אברהם יצחק ויעקב הבאין ללוותו. וכן אמרו שהם מלאכי שלום היוצאים לקראתו. ושם זוכר כל מעשיו וחותם עליהם דכתיב ביד כל אדם יחתום וכו'. ואין דבר בעולם שיגן עליו אלא התורה והמצוה. ובפרט אינו מוצא תועלת גדול כמו בקרבנות. וזהו וימהר אברהם זו הנשמה. אל שרה זה הגוף. ואין וימהר אלא כפרת הקרבנות. כתיב הכא וימהר. וכתיב התם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם. קמח סלת זהו סלת בלולה בשמן. ואל הבקר רץ אברהם. להציל גופו ונפשו בקרבנות. פרים תודה וכפורים. וכאן רמזו תחיית המתים. וזהו שוב אשוב אליך כעת חיה. וזהו ותצחק שרה ע"ש ישמח ה' במעשיו. ואע"פ שנראה זה דבר נמנע הגוף הבלוי בעפר אחר כמה שנים שיחיה. וזהו אחרי בלותי היתה לי עדנה. דבר נקל הוא בעיני ה'. וזהו היפלא מה' דבר. למועד הקבוע לתחייה אשוב אליך. ולפי שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד. אמרו שם שכשהשם רוצה לעשות שום דבר בעולם הן לשרוש הרשעים מן העולם הן לענוש נכסיהן. אינו עושה אלא בהסכמת הנשמה. שנאמר מנשמת אלוה יאבדו. ולכן אמר בכאן וה' אמר המכסה אני מאברהם. שהיא הנשמה אשר אני עושה. וכשהנשמה רואה חרון אף בעולם. מיד מתעוררת לבקש רחמים על העולם וללמד סניגוריא על הרשעים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אע"פ שנסתלקה מן העולם עודנו באיבה לא יקטף. ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג. וזהו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. ולוט יושב. הוא שטן הוא יצר הרע. בשער סדום. כי שם ביתו דכתיב לפתח חטאת רובץ. ומתחבר עמהם ומטעה בני אדם עד שמורידם לבאר שחת והוא יורד עמהם עד צערה של גיהנם. וזהו הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה הרוצח. הוא עשו שופך דמים. והיא מצער. ואף על פי שיורד ונידון שם. עם כל זה כל תאותו וחשקו להטעות אחרים. וזהו ויעל לוט מצוער מצערו של גיהנם. וישב בהר בגוף החרב בהר. ושתי בנותיו הם הכחות המתאווה תאוה. כי ירא לשבת בצער. היינו דכתיב לעלוקה שתי בנות וגומר. עלוקה בגימטריא במספר כי ירא לשבת בצוער קקי"א כמנין עלוקה. הוא שטן הוא דרך עקלתון המעוות אדם בריבו. וכל היום התאוה תאוה. ואומרת הב הב ואינה שבעה. וזהו שאול ואבדון לא תשבענה. וישב במערה לצוד נפשות נקיים הוא וכחותיו שהם שני בנותיו. ולפי שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. הולכות אחר התאוות ואומרות לכה נשקה את אבינו יין ונשכרה עמו ונחיה מאבינו זרע. היא טומאת הקרי שמשם נתאוו כל העם המתאוים וכל כחות הטומאה. ועל זה אמרו ונשמרתם מכל דבר רע הוא איש הדמים איש רע ובליעל נחש עקלתון. וכל התאוות היו לו לברות ולמנות לעלוקה שתי בנות הב הב. לכה נשקה את אבינו יין הב פעם שנית נשקנו יין גם הלילה. בענין שבזה באין לידי קרי בלילה. ועל זה הזהירן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ע"כ:

ובמדרש הנעלם דרשו זאת הפרשה על נשמת הצדיק הרמוזה באברהם. ואמרו כי לכן לא אמר בתחלת הפרשה וירא ה' אל אברהם אלא וירא אליו ה' כדכתיב תוסף רוחם יגועון. והוא יושב פתח האהל לצאת מהעולם. וזהו כחום היום הוא יום המות. כי הוא יום רע ומר אכזרי וחמה הוא. ואז וישא עיניו וירא מראה השכינה מה שלא ראה בחייו. ומזאת המראה נשארו עיניו פתוחות כמו שכתבתי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך. והנה שלשה אנשים הם אברהם יצחק ויעקב הבאין ללוותו. וכן אמרו שהם מלאכי שלום היוצאים לקראתו. ושם זוכר כל מעשיו וחותם עליהם דכתיב ביד כל אדם יחתום וכו'. ואין דבר בעולם שיגן עליו אלא התורה והמצוה. ובפרט אינו מוצא תועלת גדול כמו בקרבנות. וזהו וימהר אברהם זו הנשמה. אל שרה זה הגוף. ואין וימהר אלא כפרת הקרבנות. כתיב הכא וימהר. וכתיב התם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם. קמח סלת זהו סלת בלולה בשמן. ואל הבקר רץ אברהם. להציל גופו ונפשו בקרבנות. פרים תודה וכפורים. וכאן רמזו תחיית המתים. וזהו שוב אשוב אליך כעת חיה. וזהו ותצחק שרה ע"ש ישמח ה' במעשיו. ואע"פ שנראה זה דבר נמנע הגוף הבלוי בעפר אחר כמה שנים שיחיה. וזהו אחרי בלותי היתה לי עדנה. דבר נקל הוא בעיני ה'. וזהו היפלא מה' דבר. למועד הקבוע לתחייה אשוב אליך. ולפי שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד. אמרו שם שכשהשם רוצה לעשות שום דבר בעולם הן לשרוש הרשעים מן העולם הן לענוש נכסיהן. אינו עושה אלא בהסכמת הנשמה. שנאמר מנשמת אלוה יאבדו. ולכן אמר בכאן וה' אמר המכסה אני מאברהם. שהיא הנשמה אשר אני עושה. וכשהנשמה רואה חרון אף בעולם. מיד מתעוררת לבקש רחמים על העולם וללמד סניגוריא על הרשעים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אע"פ שנסתלקה מן העולם עודנו באיבה לא יקטף. ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג. וזהו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. ולוט יושב. הוא שטן הוא יצר הרע. בשער סדום. כי שם ביתו דכתיב לפתח חטאת רובץ. ומתחבר עמהם ומטעה בני אדם עד שמורידם לבאר שחת והוא יורד עמהם עד צערה של גיהנם. וזהו הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה הרוצח. הוא עשו שופך דמים. והיא מצער. ואף על פי שיורד ונידון שם. עם כל זה כל תאותו וחשקו להטעות אחרים. וזהו ויעל לוט מצוער מצערו של גיהנם. וישב בהר בגוף החרב בהר. ושתי בנותיו הם הכחות המתאווה תאוה. כי ירא לשבת בצער. היינו דכתיב לעלוקה שתי בנות וגומר. עלוקה בגימטריא במספר כי ירא לשבת בצוער קקי"א כמנין עלוקה. הוא שטן הוא דרך עקלתון המעוות אדם בריבו. וכל היום התאוה תאוה. ואומרת הב הב ואינה שבעה. וזהו שאול ואבדון לא תשבענה. וישב במערה לצוד נפשות נקיים הוא וכחותיו שהם שני בנותיו. ולפי שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. הולכות אחר התאוות ואומרות לכה נשקה את אבינו יין ונשכרה עמו ונחיה מאבינו זרע. היא טומאת הקרי שמשם נתאוו כל העם המתאוים וכל כחות הטומאה. ועל זה אמרו ונשמרתם מכל דבר רע הוא איש הדמים איש רע ובליעל נחש עקלתון. וכל התאוות היו לו לברות ולמנות לעלוקה שתי בנות הב הב. לכה נשקה את אבינו יין הב פעם שנית נשקנו יין גם הלילה. בענין שבזה באין לידי קרי בלילה. ועל זה הזהירן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ע"כ:

ובמדרש הנעלם דרשו זאת הפרשה על נשמת הצדיק הרמוזה באברהם. ואמרו כי לכן לא אמר בתחלת הפרשה וירא ה' אל אברהם אלא וירא אליו ה' כדכתיב תוסף רוחם יגועון. והוא יושב פתח האהל לצאת מהעולם. וזהו כחום היום הוא יום המות. כי הוא יום רע ומר אכזרי וחמה הוא. ואז וישא עיניו וירא מראה השכינה מה שלא ראה בחייו. ומזאת המראה נשארו עיניו פתוחות כמו שכתבתי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך. והנה שלשה אנשים הם אברהם יצחק ויעקב הבאין ללוותו. וכן אמרו שהם מלאכי שלום היוצאים לקראתו. ושם זוכר כל מעשיו וחותם עליהם דכתיב ביד כל אדם יחתום וכו'. ואין דבר בעולם שיגן עליו אלא התורה והמצוה. ובפרט אינו מוצא תועלת גדול כמו בקרבנות. וזהו וימהר אברהם זו הנשמה. אל שרה זה הגוף. ואין וימהר אלא כפרת הקרבנות. כתיב הכא וימהר. וכתיב התם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם. קמח סלת זהו סלת בלולה בשמן. ואל הבקר רץ אברהם. להציל גופו ונפשו בקרבנות. פרים תודה וכפורים. וכאן רמזו תחיית המתים. וזהו שוב אשוב אליך כעת חיה. וזהו ותצחק שרה ע"ש ישמח ה' במעשיו. ואע"פ שנראה זה דבר נמנע הגוף הבלוי בעפר אחר כמה שנים שיחיה. וזהו אחרי בלותי היתה לי עדנה. דבר נקל הוא בעיני ה'. וזהו היפלא מה' דבר. למועד הקבוע לתחייה אשוב אליך. ולפי שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד. אמרו שם שכשהשם רוצה לעשות שום דבר בעולם הן לשרוש הרשעים מן העולם הן לענוש נכסיהן. אינו עושה אלא בהסכמת הנשמה. שנאמר מנשמת אלוה יאבדו. ולכן אמר בכאן וה' אמר המכסה אני מאברהם. שהיא הנשמה אשר אני עושה. וכשהנשמה רואה חרון אף בעולם. מיד מתעוררת לבקש רחמים על העולם וללמד סניגוריא על הרשעים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אע"פ שנסתלקה מן העולם עודנו באיבה לא יקטף. ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג. וזהו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. ולוט יושב. הוא שטן הוא יצר הרע. בשער סדום. כי שם ביתו דכתיב לפתח חטאת רובץ. ומתחבר עמהם ומטעה בני אדם עד שמורידם לבאר שחת והוא יורד עמהם עד צערה של גיהנם. וזהו הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה הרוצח. הוא עשו שופך דמים. והיא מצער. ואף על פי שיורד ונידון שם. עם כל זה כל תאותו וחשקו להטעות אחרים. וזהו ויעל לוט מצוער מצערו של גיהנם. וישב בהר בגוף החרב בהר. ושתי בנותיו הם הכחות המתאווה תאוה. כי ירא לשבת בצער. היינו דכתיב לעלוקה שתי בנות וגומר. עלוקה בגימטריא במספר כי ירא לשבת בצוער קקי"א כמנין עלוקה. הוא שטן הוא דרך עקלתון המעוות אדם בריבו. וכל היום התאוה תאוה. ואומרת הב הב ואינה שבעה. וזהו שאול ואבדון לא תשבענה. וישב במערה לצוד נפשות נקיים הוא וכחותיו שהם שני בנותיו. ולפי שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. הולכות אחר התאוות ואומרות לכה נשקה את אבינו יין ונשכרה עמו ונחיה מאבינו זרע. היא טומאת הקרי שמשם נתאוו כל העם המתאוים וכל כחות הטומאה. ועל זה אמרו ונשמרתם מכל דבר רע הוא איש הדמים איש רע ובליעל נחש עקלתון. וכל התאוות היו לו לברות ולמנות לעלוקה שתי בנות הב הב. לכה נשקה את אבינו יין הב פעם שנית נשקנו יין גם הלילה. בענין שבזה באין לידי קרי בלילה. ועל זה הזהירן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ע"כ:

ובמדרש הנעלם דרשו זאת הפרשה על נשמת הצדיק הרמוזה באברהם. ואמרו כי לכן לא אמר בתחלת הפרשה וירא ה' אל אברהם אלא וירא אליו ה' כדכתיב תוסף רוחם יגועון. והוא יושב פתח האהל לצאת מהעולם. וזהו כחום היום הוא יום המות. כי הוא יום רע ומר אכזרי וחמה הוא. ואז וישא עיניו וירא מראה השכינה מה שלא ראה בחייו. ומזאת המראה נשארו עיניו פתוחות כמו שכתבתי על פסוק ויוסף ישית ידו על עיניך. והנה שלשה אנשים הם אברהם יצחק ויעקב הבאין ללוותו. וכן אמרו שהם מלאכי שלום היוצאים לקראתו. ושם זוכר כל מעשיו וחותם עליהם דכתיב ביד כל אדם יחתום וכו'. ואין דבר בעולם שיגן עליו אלא התורה והמצוה. ובפרט אינו מוצא תועלת גדול כמו בקרבנות. וזהו וימהר אברהם זו הנשמה. אל שרה זה הגוף. ואין וימהר אלא כפרת הקרבנות. כתיב הכא וימהר. וכתיב התם והולך מהרה אל העדה וכפר עליהם. קמח סלת זהו סלת בלולה בשמן. ואל הבקר רץ אברהם. להציל גופו ונפשו בקרבנות. פרים תודה וכפורים. וכאן רמזו תחיית המתים. וזהו שוב אשוב אליך כעת חיה. וזהו ותצחק שרה ע"ש ישמח ה' במעשיו. ואע"פ שנראה זה דבר נמנע הגוף הבלוי בעפר אחר כמה שנים שיחיה. וזהו אחרי בלותי היתה לי עדנה. דבר נקל הוא בעיני ה'. וזהו היפלא מה' דבר. למועד הקבוע לתחייה אשוב אליך. ולפי שהנשמה חצובה מתחת כסא הכבוד. אמרו שם שכשהשם רוצה לעשות שום דבר בעולם הן לשרוש הרשעים מן העולם הן לענוש נכסיהן. אינו עושה אלא בהסכמת הנשמה. שנאמר מנשמת אלוה יאבדו. ולכן אמר בכאן וה' אמר המכסה אני מאברהם. שהיא הנשמה אשר אני עושה. וכשהנשמה רואה חרון אף בעולם. מיד מתעוררת לבקש רחמים על העולם וללמד סניגוריא על הרשעים. וזהו ואברהם עודנו עומד לפני ה'. אע"פ שנסתלקה מן העולם עודנו באיבה לא יקטף. ויגש אברהם להשקיט האף והחמה. ומה אומרת אולי יש חמשים צדיקים בתוך העיר. רבונו של עולם אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שעסקו בנ' פרשיות של תורה שהם כנגד חמשים שערי בינה והם ראויים להציל כל העולם כלו בצדקתם. והשם הודה לדבריה. וכשראתה שלא מצאה. אמרה אולי יחסרון חמשה. אולי יש בהם בני אדם צדיקים שעסקו בידיעת שמך שהוא שם ה' במילואו מ"ה כמספר אדם שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם ארבעים. אולי יש ביניהם אנשים שקבלו עונשים וייסורים ומכות כמו שכתבת בתורתך ארבעים יכנו לא יוסיף. וכשלא מצאה אמרה אולי ימצאון שם שלשים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהשיגו שלשים מעלות הרמוזים בפסוק ויהי בשלשים שנה. והם כלולים בל"ב נתיבות שהם כ"ב אותיות עשר ספירות. לפעמים הם כלולים בשמונה. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרים. אולי יש ביניהם אנשים צדיקים שהוליכו בניהם לבית המדרש שני פעמים ביום וחשוב עליהם כאלו קבלו עשרת הדברים שני פעמים ביום. וכן אולי יש ביניהם אנשים צדיקים ויחידי סגולה המיחדים שמך שני פעמים ביום בפסוק שמע ישראל בשם ה'. שבו כלולים עשר ספירות. ושני פעמים ביום הם עשרים. וכשלא מצאה חזרה לומר אולי ימצאון שם עשרה. אולי יש ביניהם מי שעוסק בעשרה מאמרות ובעשר דברות. כל אלו הדברים מלמדת זכות וסנגוריא הנשמה על האדם ועל העולם. להשקיט אף וחמה. וכשאינה יכולה נסתלק הדיין נסתלק הסניגור והקטיגור מקטרג. וזהו ויבאו שני המלאכים סדומה בערב. ולוט יושב. הוא שטן הוא יצר הרע. בשער סדום. כי שם ביתו דכתיב לפתח חטאת רובץ. ומתחבר עמהם ומטעה בני אדם עד שמורידם לבאר שחת והוא יורד עמהם עד צערה של גיהנם. וזהו הנה נא העיר הזאת קרובה לנוס שמה הרוצח. הוא עשו שופך דמים. והיא מצער. ואף על פי שיורד ונידון שם. עם כל זה כל תאותו וחשקו להטעות אחרים. וזהו ויעל לוט מצוער מצערו של גיהנם. וישב בהר בגוף החרב בהר. ושתי בנותיו הם הכחות המתאווה תאוה. כי ירא לשבת בצער. היינו דכתיב לעלוקה שתי בנות וגומר. עלוקה בגימטריא במספר כי ירא לשבת בצוער קקי"א כמנין עלוקה. הוא שטן הוא דרך עקלתון המעוות אדם בריבו. וכל היום התאוה תאוה. ואומרת הב הב ואינה שבעה. וזהו שאול ואבדון לא תשבענה. וישב במערה לצוד נפשות נקיים הוא וכחותיו שהם שני בנותיו. ולפי שהיין בוגד וזנות יין ותירוש יקח לב. הולכות אחר התאוות ואומרות לכה נשקה את אבינו יין ונשכרה עמו ונחיה מאבינו זרע. היא טומאת הקרי שמשם נתאוו כל העם המתאוים וכל כחות הטומאה. ועל זה אמרו ונשמרתם מכל דבר רע הוא איש הדמים איש רע ובליעל נחש עקלתון. וכל התאוות היו לו לברות ולמנות לעלוקה שתי בנות הב הב. לכה נשקה את אבינו יין הב פעם שנית נשקנו יין גם הלילה. בענין שבזה באין לידי קרי בלילה. ועל זה הזהירן שלא יהרהר אדם ביום ויבא לידי קרי בלילה ע"כ:

דבר אחר חיוה לה כמה דורות אבדה אמר ר' אחא חויא חויך ואת חויא דאדם. כי היא היתה אם כל חי ר"ש בן אלעזר אמר עם כל חי. תני העשיר עולה עמו העני אינה יורדת עמו ר' סימון אומר אם כל חי אמן של כל החיים דאמר ר' סימון כל ק"ל שנה שפירשה חוה מאדם היו רוחות הזכרים מתחממין בה והיא יולדת מהן ורוחות נקבות מתחממות מאדם ויולדות ממנו הדא הוא דכתיב אשר בהעותו והוכחתיו בשבט אנשים ובנגעי בני אדם בנוי דאדם קדמאה מאן דאמר רוחי דביתא טבין דרבין עמיה ומאן דאמר דאינון בישין דחכמין יצריה מאן דאמר רוחי דחקלא טבין דלא חכמין יצריה מאן דאמר דאינון בישין דלא רבין עמיה. אמר רב פפא בדיק לן רבא היא אומרת להניק והוא אומר שלא להניק שומעין לה צערא דידה הוא. הוא אומר להניק והיא אומרת שלא להניק מהו כל היכא דהיא לאו אורחא והוא לאו אורחיה מאי בתר דידיה אזלינן או בתר דידה אזלינן ופשטינא ליה עולה עמו ואינה יורדת עמו מאי קראה והיא בעולת בעל בעליתו של בעל ולא בירידתו של בעל. ר' אלעזר אמר מהכא כי היא היתה אם כל חי לחיים ניתנה ולא לצער ניתנה. ויעש ה' אלהים וגו' כתנות עור רב ושמואל חד אמר דבר הבא מן העור וחד אמר דבר שהעור נהנה ממנו. דרש ר' שמלאי תורה תחלתה גמילות חסדים וסופה גמילות חסדים דכתיב ויקבור אותו בגי. אמר ר' חמא בר חנינא מאי דכתיב אחרי ה' תלכו אפשר לו לאדם להלך אחרי השכינה והלא כבר נאמר אש אכלה הוא אלא הלך אחר מדותיו הקב"ה הלביש ערומים שנאמר כתנות עור וילבישם אף אתה הלבש ערומים הקב"ה בקר חולים דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא אף אתה בקר חולים הקב"ה נחם אבלים דכתיב ויהי אחרי מות אברהם ויברך אלהים את יצחק בנו אף אתה נחם אבלים הקב"ה קבר מתים דכתיב ויקבור אותו בגי אף אתה קבור מתים. את זו דרש ר' יהושע בן חנניה ויעש ה' אלהים לאדם ולאשתו כתנות עור מלמד שאין הקב"ה עושה עור לאדם אלא אם כן נוצר תחלה ר' יהושע לטעמיה דאמר המפלת שפיר שאינו מרוקם אפילו צלול אמו טמאה לידה וחכמים אומרים אינו ולד ואין הלכה כרבי יהושע:

ואמר ויפרוץ האיש מאד מאד. שלא כדרך העולם ולא כדרך טבע כמו שחשב לבן. אלא בעזרת ה'. וזה שאמרו ז"ל שפרץ גדרו של עולם כאומרו ומקנהו פרץ בארץ וכו'. לרמוז שזה היה בהשגחה גמורה לא במקרה ובטבע. כי המקרה לא יתמיד. אבל בכאן אמר מאד מאד אחר ששנה בענין שבזה פרץ גדרו ומנהגו וטבעו של עולם כמו באיוב שהרחלים היו טורפות הזאבים. ובזוהר אמרו כי ענין המקלות עשה יעקב לפי שבכאן בירר חלקו וגורלו להדבק ולהתקשר בשם יתברך. כאומרו כי חלק ה' עמו וגו'. לפי שאברהם נתדבק במדת החסד כדכתיב חסד לאברהם. ויצחק במדת הדין דכתיב ופחד יצחק היה לי. ויעקב הוא יושב בין שני אהלים אלו בין הלובן והאודם שהוא המיצוע כמו האמת. וזהו תתן אמת ליעקב. ויעקב רצה להתדבק במדת הלובן. ולא במדת האודם. וזהו ויקח לו יעקב מקל לבנה לח כדי לגוללו ולחלקו. מקל לבנה סוד הלובן והרחמים. וזהו כי יעקב בחר לו יה ישראל לסגולתו. וזהו מחשוף הלבן לגלות פני הרחמים מתוך הדין. וזהו מקל לבנה לח ולוז וערמון. רמז לג' האבות ויעקב באמצע. והוא לוז כאומרו ויבא יעקב לוזה. ולכן הפריד יעקב הכשבים בענין שלא יתערב זרעו זרע הקדש בזרע פסול. וזהו וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן הארמי לפי שהוא רמאי. כי נראה לבן מבחוץ והוא שחור ואדום מבפנים. אבל יעקב אינו כן כי הוא קשור ודבוק בשם ה'. ולכן חותמו אמת היפך מלבן שהוא רמאי שהוא ארמי בהפוך אותיות. ולכן נקרא צאנו הצאן המקושרות. לפי שכל בניו דבקים וקשורים בשם ה' כאמרו ואתם הדבקים בה'. וזהו וישם יעקב את המקלות ברהטים. לקשר הדברים כולם אלו באלו כמו שראה בחלום הסולם וסוד שניהם שוים. וזהו מלך אסור ברהטים כאלו אסור בכבלי ברזל בעבותות אהבה. כמו שפירשתי בעבותות החשן שהכל קשור באחדות בסבת זכות האבות. כמאמרם ז"ל מלך אסור ברהטים בזכות ואל הבקר רץ אברהם. ובזכות ברהטים בשקתות המים עד שבסבת זה הקשור א"א שיכלו. כדכתיב ואותך לא אעשה כלה. וזהו והכריתו את שמנו מן הארץ ומה תעשה לשמך הגדול. וזהו יעקב חבל נחלתו. כי הוא חבל ארוך שמקשר דברי הארץ בשמים. כדכתיב סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה. וז"ש בירושל' משל למלך שהיה לו פותחת קטנה לבית גנזיו אמר המלך אם תפול בארץ מיד תאבד. אמר הריני עושה לה חבל ארוך וקושר בה וכו'. רמזו שאלולי שנתקשר יעקב בחבל ארוך עם השם אחר שהם המעט מכל העמים מיד יאבד. כדכתיב מי יקום יעקב כי קטן הוא. לכן קשרם הש"י עמו בענין שאפילו יפול לא יוטל כי ה' סומך ידו בחבל ארוך משולש בג' גדילים של ג' אבות. וזהו הצאן המקושרות. אבל צאן לבן הם מעוטפים ברעב וחלושים. וזהו והיה העטופים ללבן והקשורים בלי קשור וחזוק. עד כאן:

ויעבר אברם בארץ עד מקום שכם עד עכשיו נתבקש להם זכות בארץ. וירא ה' אל אברם ויאמר לזרעך אתן שלא בנה מזבח אלא על בשורת הארץ. ויעתק משם ההרה מקדם לשעבר היה נקרא בית אל ועכשיו היא נקראת בית און. ויט אהלו אהלה כתיב בתחלה נטה אהלה של שרה ואחר כן נטה אהלו. ויבן שם מזבח שלש מזבחות בנה אחד לבשורת הארץ ואחד לקנינה ואחד שלא יפלו בניו בעי הדא הוא דכתיב ויקרע יהושע שמלותיו ויפל על פניו ארצה הוא וזקני ישראל ויעלו עפר על ראשם התחילו מזכירין זכות אבות זכותו של אברהם אבינו שאמר ואנכי עפר ואפר כלום בנה מזבח בעי אלא שלא יפלו בניו בעי. ויקרא בשם ה' צלי

אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא אבל עומדין בדין שנאמר רעים וחטאים. רעים בעולם הזה וחטאים לעולם הבא. רבי נחמיה אומר אלו ואלו אין עומדין בדין שנאמר על כן לא יקומו רשעים במשפט זה דור המבול וחטאים בעדת צדיקים אלו אנשי סדום. א"ל בעדת צדיקים אינן עומדין אבל עומדין הן בעדת רשעים. ר' יהודה אומר רעים בגופם וחטאים בממונם. רעים בגופם דכתיב ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת. חטאים בממונם דכתיב והיה בך חטא. לה' זו ברכת השם. מאד שמתכוונין וחוטאין. במתניתא תנא רעים בממונן דכתיב ורעה עינך באחיך האביון. חטאים בגופם דכתיב וחטאתי לאלקים. לה' זו ברכת השם. מאד זה שפיכות דמים שנאמר וגם דם נקי שפך מנשה הרבה מאד. תנו רבנן אנשי סדום לא נתגאו אלא בשביל טובה שהשפיע להן הקב"ה כתיב ארץ ממנה יצא לחם מקום ספיר אבניה נתיב לא ידעו עיט. אמרו וכי מאחר שממנה יצא לחם ועפרות זהב לו למה לנו עוברי דרכים שאין באין אלא לחסרנו בואו ונשכח תורת רגל מארצנו שנאמר פרץ נחל מעם גר הנשכחים מני רגל. אמרו דאית ליה תורא מרעי חד יומא דלית ליה לירעי תרי יומי. ההוא יתמא בר ארמלתא דלא הוה ליה תורא יהבו ליה תורי למירעי אזל שקלינהו וקטלינהו א"ל דאית ליה תורא נשקול חד משכא דלית ליה נשקול תרי. דעבר במברא נתיב חד זוזא דלא עבר במברא נתיב תרי. דהוה ליה דרא דלבני אתי כל חד וחד ושקיל חד. א"ל אנא חד הוא דשקלי. דהוה שדי תומי או שמכי אתא כל חד וחד ושקיל חד. אמר אנא חד הוא דשקלי. מאן דעבר במברא יהיב ארבע זוזי ומאן דעבר במיא יהיב תמניא זוזי זמנא חדא אתא ההוא כובס להתם א"ל הב לי ד' זוזי כו' א"ל הב לי תמניא. פדעיה אתייה לדיינא א"ל זיל הב ליה ארבע זוזי דשקל לך דמא ותמניא דעברת במיא. ארבעה דייני הוו בסדום שקריי ושקרוריי זייפאי ומצלי דין. דמחי לה לאיתתא דחבריה ומפלה אמרי ליה יהבה נהליה עד דמעברא לך. דפסיק ליה לאודניה דחמריה דחבריה אמרי ליה הבה ניהליה עד דקרחא אודניה. דפדעיה ליה לחבריה אמרי ליה הב ליה אגרא דשקל לך דמא. אליעזר עבד אברהם אתרמי להתם פדעוהו ואתא לקמא דיינא א"ל הב ליה אגרא דשקל לך דמא שקל גלליה פדעיה איהו לדיינא א"ל מההוא אגרא דנפיק לי מינך הב ליה את וזוזיי כדקיימי קיימי. הוה להו הלולא אתא אליעזר יתיב אסיפא דכולהו א"ל מאן זימנך להכא א"ל אנת שקל גלימא ורהט יתיב גבי אחרינא א"ל הכי. נפק עד דנפקי כולהו ואכיל לסעודתא. הוה להו פוריא דהוו מגנו אורחין עלה כי אריך גייזי מניה וכי גוץ מתחי ליה. איקלע אליעזר להתם אמרי ליה קום גני אפוריא א"ל נדרא נדרי מיומא דמיתת שרה לא גנינא אפוריא. כי הוה מתרמי להו עניא יהיב ליה כל חד וחד דינר וכתיב שמיה עלה וריפתא לא הוו ממטי ליה כי הוה מיית אתי כל חד וחד שקיל דידיה הואי ההיא רביתא דהות מפקא ריפתא לעניא בחצבא הות תלתא יומי ולא מיית אתו כולי עלמא ומצערי ליה. איגלאי מילתא ושפיוה דובשא אוקמוה על אגר שורא. אתו זיבורי ואכלוה שנאמר זעקת סדום ועמורה כי רבה אמר רב יהודה אמר רב על עסקי ריבה והיינו דכתיב ארדה נא ואראה הכצעקתה כצעקת ריבה זו:

ויגד לאברם העברי ר' יהודה אומר כל העולם כולו מעבר אחד והוא מעבר אחד. ור' נחמיה אומר שהוא מבני בניו של עבר. ורבנן אמרי שבא מעבר הנהר ושהוא משיח בלשון עברי. והוא שוכן באלוני ממרא ר' יהודה אומר במישרא דממרא ר' נחמיה אומר בפלטין דממרא. על דעתיה דר' יהודה אתרא הוא דשמיה ממרא ועל דעתיה דר' נחמיה גברא הוא דשמיה ממרא ולמה נקרא שמו ממרא שהמרה פנים באברהם בשעה שאמר ליה הקב"ה למול הלך ונמלך בג' אוהביו אמר ליה ענר כבר בן מאה שנה את ואת הולך ומצטער עצמך א"ל אשכול מה את הולך ומסרס (נ"א ומסיים) עצמך בין שונאיך. א"ל ממרא ולא עמד לך אלהיך בכבשן האש ברעבון ובמלכים והדבר הזה שהוא אומר לך למול אין את שומע. א"ל הקב"ה אתה נתת לו עצה חייך איני נגלה עליו לא בפלטין של ענר ולא בפלטין של אשכול אלא בפלטין שלך הדא הוא דכתיב וירא אליו ה' באלוני ממרא:

כתיב ושמר ה' אלקיך לך את הברית ואת החסד אמר ר' שמעון בן חלפתא למה הדבר דומה למלך שנשא מטרונא והכניסה לו שני אריסין אף המלך זקף לה כנגדן שני אריסין. אבדה מטרונא את שלה אף המלך נטל את שלו לאחר ימים עמדה מטרונא וקשטה עצמה והביאה שני אריסין אף המלך מביא את שלו. אמר המלך אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשה של מטרונא. כך את מוצא אברהם נתן לבניו שני אריסין צדקה ומשפט שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' אף הקב"ה זקף להם כנגדן שני אריסין חסד ורחמים שנאמר ושמר ה' אלקיך לך [את הברית ואת החסד ואומר ונתן לך רחמים וגו'] אבדו ישראל את שלהן שנאמר ההופכים ללענה משפט וצדקה לארץ הגיעו אף הקב"ה נטל את שלו שנאמר כי אם אספתי את שלומי מאת העם הזה את החסד ואת הרחמים עמדו וכשרו עצמן והביאו אותן ב' אריסין שנאמר ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה אף הקב"ה מביא את שלו שנאמר כי ההרים ימושו והגבעות תמוטינה וחסדי מאתך לא ימוש וגו' אמר אלו ואלו יעשו עטרה וינתנו בראשו שנאמר וארשתיך לי בצדק ובמשפט ובחסד וברחמים:

רבי יהודה אומר הכריזו בסדום כל מי שהוא מחזיק בפת לחם לעני ואביון ישרף באש פלוטית בתו של לוט היתה נשואה לאחד מגדולי סדום ראתה עני אחד מדוקר ברחוב העיר ועגמה עליה נפשה מה היתה עושה בכל יום כשהיתה יוצאה לשאוב מים היתה נותנת בכד שלה מכל מה שבביתה ומאכלת לאותו עני אמרו מאין חי העני הזה וכשידעו בדבר הוציאוה לישרף אמרה רבון העולמים עשה משפטי ודיני ועלתה צעקתה לפני כסא הכבוד באותה שעה אמר הקב"ה ארדה נא [ואראה] אם צעקת הנערה הזאת עשו אנשי סדום אהפוך יסודותיה למעלה הכצעקתם אינו אומר אלא הכצעקתה:

ואית דמפקין בהאי לישנא אמר ר' לוי אפילו אני מבקש לשתוק מדינה מדת הדין אינה מניחה אותי לשתוק. מעשה בשתי נערות שירדו למלאות מים מן המעין אמרה אחת לחברתה למה פניך חולניות א"ל כלו מזונותינו וכבר אנו הולכין למות. מה עשתה מלאה הכד קמח והחליפו נטלה זו מה שביד זו וזו מה שביד זו וכיון שהרגישו בדבר שרפוה. עיקר שלותה של סדום לא היה אלא נ"ב שנה ומהם כ"ב שנה היה הקב"ה מרעיש עליהם הרים ומביא עליהם זועות כדי שיעשו תשובה ולא עשו הדא הוא דכתיב המעתיק הרים ולא ידעו אשר הפכם באפו. ויפנו משם האנשים הדא אמרה שאין עורף למלאכים. ואברהם עודנו עומד אמר ר' ישמעאל תקון סופרים הוא זה שהשכינה היתה ממתנת לאברהם. ויגש אברהם ויאמר וגו' רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר הגשה למלחמה ויגש יואב והעם אשר עמו וגו' למלחמה רבי נחמיה אומר הגשה לפיוס כמה דאת אמר ויגשו בני יהודה אל יהושע לפיוס. רבנן אמרין הגשה לתפלה כמה דאת אמר ויהי כעלות המנחה ויגש אליהו הנביא ויאמר ה' אלקי אברהם יצחק וישראל היום יודע כי אתה אלקים בישראל וגו' ר"א פשיט ליה אם למלחמה אני בא אם לפיוס אני בא אם לתפלה אני בא. ר' פנחס ורבי לוי בשם רבי יוחנן זה שהוא עובר לפני התיבה אין אומרים לו בוא ועשה בוא וקרב בוא ועשה קרבן של צבור אלא בוא וקרב להתפלל. אמר ר' תנחומא למה התקינו ברכת חמש עשרה עד שומע תפלה כנגד ט"ו אזכרות שבהבו לה' בני אלים עד ה' למבול ישב שהוא מכלה את הפורענות מלבוא לעולם. ר' הונא בשם ר' אחא האף תספה אתה גורר את האף והאף לא יגררך. אמר ר' יהושע ברבי נחמיה אף שאתה מביא לעולם אתה מכלה בו הצדיקים עם הרשעים ולא דייך שאינך תולה לרשעים בשביל הצדיקים אלא שאתה מכלה הצדיקים עם הרשעים. ר' ורבי יונתן ר' אומר בשר ודם חמה כבשתו אבל הקב"ה כובש את החמה שנאמר נוקם ה' ובעל חמה. ר' יונתן אומר בשר ודם קנאה כבשתו אבל הקב"ה כובש את הקנאה שנאמר אל קנוא ונוקם ה'. האף תספה ר' שמלאי שאל לר' יונתן מאי דכתיב יש נספה בלא משפט א"ל בלא משפט מקומו. מעשה באחד שנשתלח לגבות בני טבריא ובני צפורי כשהוא גובה בטבריא ראה אחד מצפורי ותפסו א"ל מצפורי אני א"ל יש בידי לגבות בני צפורי לא הספיק לגבות בני טבריא עד שבאת רווחא לצפורי נמצא נספה בלא משפט מקומו ר' לוי אמר לדוב שהיתה משכלת בחיה ולא מצאה לשכל בחיה ושכלה בבהמה. למגל כוסחת כובין ולא שלים לה שושנה ולא שלים לה:

חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם מה את מערים על השבועה מבול של מים אין אתה מביא ושל אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי השבועה. השופט כל הארץ לא יעשה משפט אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם את תפוס חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא אם לית אתה מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים א"ל הקב"ה לאברהם אהבת צדק ותשנא רשע אהבת צדק לצדק בריותי ותשנא רשע שנאת מלחייבן ע"כ משחך וגו' ששון מחברך מהו מחברך מנח ועד אצלך י' דורות ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך. אמר ר' יודן חלילה היא חולין היא לך בדייה היא לך חלול השם יש בדבר. מעשות דבר אין כתיב כאן אלא כדבר לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתא מינה. אמר ר' לוי שני בני אדם נאמר בהן דבר אחד אברהם ואיוב אברהם אמר חלילה לך וגו' איוב אמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע וגו' אברהם נטל עליה שכר איוב נענש עליה וכו' ר' חייא בר אבא אמר ערבובי שאלות יש כאן אברהם אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והקב"ה אמר והיה כצדיק כרשע יתלה לרשעים בשביל צדיקים דהא אינם אלא צדיקים ניכלי דאמר ר' יוחנן כל צדיקים שנאמר בסדום צדיקם כתיב היא דעתיה דר' יוחנן דאמר ר' יוחנן ויאמרו אלינו זקינינו וכל יושבי ארצנו זקננו כתיב זקני אשמאי היינו סבי דבהתא. אמר ר' יהושע בן לוי אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים אמר ר' יהודה בר' סימון לא את צדיקו של עולם צרף עצמך עמהן ויעלו למנין חמשים אמר ר' יהודה בר' סימון כך א"ל אברהם מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאיפרכוס מאיפרכוס לאיסטרטליטי ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט. אמר ר' יהודה בר ר' סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס שאם בקש אחד מהם לעשות דבר מעכבו חבירו ואת בשביל שאין מעכבך לא תעשה משפט:

חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע נשבעת ואמרת שאין אתה מביא מבול לעולם מה את מערים על השבועה מבול של מים אין אתה מביא ושל אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי השבועה. השופט כל הארץ לא יעשה משפט אם עולם אתה מבקש אין דין ואם דין אתה מבקש אין עולם את תפוס חבלא בתרין ראשין בעי עלמא ובעי דינא אם לית אתה מוותר צבחר לית עלמא יכיל קאים א"ל הקב"ה לאברהם אהבת צדק ותשנא רשע אהבת צדק לצדק בריותי ותשנא רשע שנאת מלחייבן ע"כ משחך וגו' ששון מחברך מהו מחברך מנח ועד אצלך י' דורות ומכולם לא דברתי עם אחד מהם אלא עמך. אמר ר' יודן חלילה היא חולין היא לך בדייה היא לך חלול השם יש בדבר. מעשות דבר אין כתיב כאן אלא כדבר לא היא ולא דכוותה ולא דפחיתא מינה. אמר ר' לוי שני בני אדם נאמר בהן דבר אחד אברהם ואיוב אברהם אמר חלילה לך וגו' איוב אמר אחת היא על כן אמרתי תם ורשע וגו' אברהם נטל עליה שכר איוב נענש עליה וכו' ר' חייא בר אבא אמר ערבובי שאלות יש כאן אברהם אמר חלילה לך מעשות כדבר הזה להמית צדיק עם רשע והקב"ה אמר והיה כצדיק כרשע יתלה לרשעים בשביל צדיקים דהא אינם אלא צדיקים ניכלי דאמר ר' יוחנן כל צדיקים שנאמר בסדום צדיקם כתיב היא דעתיה דר' יוחנן דאמר ר' יוחנן ויאמרו אלינו זקינינו וכל יושבי ארצנו זקננו כתיב זקני אשמאי היינו סבי דבהתא. אמר ר' יהושע בן לוי אמר אברהם צרף מעשי ויעלו למנין חמשים אמר ר' יהודה בר' סימון לא את צדיקו של עולם צרף עצמך עמהן ויעלו למנין חמשים אמר ר' יהודה בר' סימון כך א"ל אברהם מלך בשר ודם תולין לו אנקליטון מדוכוס לאיפרכוס מאיפרכוס לאיסטרטליטי ואת בשביל שאין לך מי שיתלה לך אנקליטון לא תעשה משפט. אמר ר' יהודה בר ר' סימון כשבקשת לדון את עולמך מסרת אותו ביד שנים רומוס ורומילוס שאם בקש אחד מהם לעשות דבר מעכבו חבירו ואת בשביל שאין מעכבך לא תעשה משפט:

רבי יהושע בן לוי אמר כי אל אל האמר נשאתי לא אחבל הדא הוא דכתיב ונשאתי לכל המקום בעבורם לא אחבול איני ממשכנן כמה דאת אמר למה העברת העביר את העם הזה לדוד שהוא אומר אם חבול תחבול. והן חובלים עלי דברים ואומרים איני דן כשורה. בלעדי אחזה בר מיני זיל פשפש דינא ואם טעיתי אתה הורני. אם עול פעלתי עם הראשונים לא אוסיף עם אחרונים. לא אחריש בדיו לך אני מחריש ולבדים היוצאים ממך. לאברהם שאמר חלילה לך. למשה שהוא אומר למה ה' יחרה אפך. ליהושע שהוא אומר למה ה' תעמוד ברחוק וגו'. ודבר גבורות וחין ערכו חן נתן בעריכות שפתיו בשעה שבקש רחמים על סדומים:

ויען אברהם ויאמר הנה נא הואלתי לדבר אל ה' ואנכי עפר ואפר דרש רבא בשכר שאמר אברהם אבינו ואנכי עפר ואפר זכו בניו לשתי מצוות עפר סוטה ואפר פרה והא איכא נמי עפר כסוי התם הכשר מצוה איכא הנאה ליכא:

אמר אברהם אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ואסף איש טהור את אפר הפרה. תמן תנינן סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה ר' יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם וחד אמר זכותו של יצחק מאן דאמר זכותו של אברהם ואנכי עפר ואפר ומאן דאמר זכותו של יצחק אפר מקלה בלבד. מילתא דר' יודן בן פזי פליגא אהא דר' יודן בן פזי הוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהיב ברישיה ומלתיה דר' יהודה בן פזי אמרה הוא עפר והוא אפר. אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה אמר ר' חייא בר אבא בקש אברהם לירד מחמשים לחמשה א"ל הקב"ה חזור בך למפרע אמר ר' לוי לחלף סדרא מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים סניגור מלמד זכות פעמים מבקש הדיין שילמד הסניגור והוא אומר הוסיפו מים לתוכה. ויאמר אל נא יחר לה' וגו' ולמה עשרה כנגד כניסה לכולן.

אמר אברהם אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ואסף איש טהור את אפר הפרה. תמן תנינן סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה ר' יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם וחד אמר זכותו של יצחק מאן דאמר זכותו של אברהם ואנכי עפר ואפר ומאן דאמר זכותו של יצחק אפר מקלה בלבד. מילתא דר' יודן בן פזי פליגא אהא דר' יודן בן פזי הוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהיב ברישיה ומלתיה דר' יהודה בן פזי אמרה הוא עפר והוא אפר. אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה אמר ר' חייא בר אבא בקש אברהם לירד מחמשים לחמשה א"ל הקב"ה חזור בך למפרע אמר ר' לוי לחלף סדרא מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים סניגור מלמד זכות פעמים מבקש הדיין שילמד הסניגור והוא אומר הוסיפו מים לתוכה. ויאמר אל נא יחר לה' וגו' ולמה עשרה כנגד כניסה לכולן.

אמר אברהם אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ואסף איש טהור את אפר הפרה. תמן תנינן סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה ר' יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם וחד אמר זכותו של יצחק מאן דאמר זכותו של אברהם ואנכי עפר ואפר ומאן דאמר זכותו של יצחק אפר מקלה בלבד. מילתא דר' יודן בן פזי פליגא אהא דר' יודן בן פזי הוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהיב ברישיה ומלתיה דר' יהודה בן פזי אמרה הוא עפר והוא אפר. אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה אמר ר' חייא בר אבא בקש אברהם לירד מחמשים לחמשה א"ל הקב"ה חזור בך למפרע אמר ר' לוי לחלף סדרא מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים סניגור מלמד זכות פעמים מבקש הדיין שילמד הסניגור והוא אומר הוסיפו מים לתוכה. ויאמר אל נא יחר לה' וגו' ולמה עשרה כנגד כניסה לכולן.

אמר אברהם אילו הרגני אמרפל לא הייתי עפר ואילו שרפני נמרוד לא הייתי אפר א"ל הקב"ה אתה אמרת ואנכי עפר ואפר חייך שאני נותן לבניך כפרה בהן שנאמר ולקחו לטמא מעפר שרפת החטאת ואסף איש טהור את אפר הפרה. תמן תנינן סדר תעניות כיצד מוציאין את התיבה לרחובה של עיר ונותנין אפר מקלה עליה ר' יודן בר מנשה ור' שמואל בר נחמן חד אמר זכותו של אברהם וחד אמר זכותו של יצחק מאן דאמר זכותו של אברהם ואנכי עפר ואפר ומאן דאמר זכותו של יצחק אפר מקלה בלבד. מילתא דר' יודן בן פזי פליגא אהא דר' יודן בן פזי הוה מכריז בצבורא ואמר כל מאן דלא מטא שליחא דצבורא לגביה למיתן קיטמא ברישיה יסב איהו קיטמא ויהיב ברישיה ומלתיה דר' יהודה בן פזי אמרה הוא עפר והוא אפר. אולי יחסרון חמשים הצדיקים חמשה אמר ר' חייא בר אבא בקש אברהם לירד מחמשים לחמשה א"ל הקב"ה חזור בך למפרע אמר ר' לוי לחלף סדרא מלאה מים כל זמן שהיא מלאה מים סניגור מלמד זכות פעמים מבקש הדיין שילמד הסניגור והוא אומר הוסיפו מים לתוכה. ויאמר אל נא יחר לה' וגו' ולמה עשרה כנגד כניסה לכולן.

וילך ה' כאשר כלה לדבר אל אברהם הדיין הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות הוא ממתין נשתתק הסניגור עמד לו הדיין והקטיגור הולך לעשות שליחותו כך וילך ה' כאשר כלה. הסניגור הזה כל זמן שהדיין מסביר לו פנים הוא מלמד זכות עמד לו הדיין נשתתק הסניגור כך ואברהם שב למקומו. הקטיגור הזה כל זמן שהסניגור מלמד זכות והדיין מסביר לו פנים הוא ממתין עמד לו הדיין ונשתתק הסניגור הקטיגור הולך לעשות שליחותו שנאמר וילך ה' כאשר כלה וגו' ויבאו שני המלאכים סדומה וגו':

וה' פקד את שרה זש"ה וידעו כל עצי השדה אלו הבריות כד"א כי האדם עץ השדה. כי אני ה' השפלתי עץ גבוה זה אבימלך כי עצור עצר. הפרחתי עץ יבש זה שרה אני ה' דברתי ועשיתי לא כאלין דאמרין ולא עבדין דברתי למועד אשוב אליך ועשיתי ויעש ה' לשרה כאשר דבר. האנוש מאלוה יצדק וכי אפשר לו לבשר ודם להיות צדיק יותר מבוראו הלא אם מעושהו יטהר גבר וכי אפשר להיות טהור יותר מבוראו מה אלישע אמר לשונמית למועד הזה כעת חיה את חובקת בן מה כתיב שם ותהר ותלד בן למועד אשר דבר אליה אלישע דבריו של בשר ודם מתקיימין דבריו של הקב"ה על אחת כמה וכמה וה' פקד את שרה. כי תאנה לא תפרח זה אברהם כד"א כבכורה בתאנה בראשיתה וגו'. ואין יבול בגפנים זה שרה כד"א אשתך כגפן פוריה. כחש מעשה זית וכי אותם המלאיכם שבשרו את שרה כחשים היו מעשה זית האירו פניה כזית. ושדמות לא עשה אכל אותן השדים לא עשו אוכל. גזר ממכלה צאן כד"א ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ואין בקר ברפתים כד"א אפרים עגלה מלומדה חזרה ואמרה שרה מה אנא מובדא סברי מן בריי חס ושלום לית אנא מובדא סברי מן בריי אלא ואני בה' אצפה וגו'. א"ל הקב"ה את לא אובדת סבריך אף אנא לא מוביד סבריך אלא וה' פקד את שרה. יבש חציר נבל ציץ יבש חצירו של אבימלך נבל ציצו של אבימלך כי עצור עצר ה'. ודבר אלהינו יקום לעולם וה' פקד את שרה. לא איש אל ויכזב וגו' אמר רבי שמואל פסוק זה לא ראשו סופו ולא סופו ראשו לא איש אל ויכזב וגו' ההוא אמר ולא יעשה וגו' אלא בשעה שהקב"ה גוזר להביא טובה לעולם לא איש אל ויכזב ובשעה שהוא גוזר להביא רעה לעולם ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר לאברהם כי ביצחק יקרא לך זרע לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו קח נא את בנך וגו' ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקב"ה למשה פקד פקדתי אתכם ואת העשוי לכם במצרים לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו הקב"ה הרף ממני ואשמידם ההוא אמר ולא יעשה. בשעה שאמר הקב"ה לאברהם וגם את הגוי אשר יעבדו דן אנכי לא איש אל ויכזב ובשעה שאמר לו ועבדום וענו אותם ההוא אמר ולא יעשה. כשאמר למועד אשוב אליך לא איש אל ויכזב אלא וה' פקד את שרה. מושיבי עקרת הבית זו שרה ותהי שרי עקרה אם הבנים שמחה היניקה בנים שרה. וה' פקד את שרה כאשר אמר מה שאמר לה באמירה ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שאמר לה בדבור. וה' פקד את שרה כאשר אמר על ידי מלאך ויעש ה' לשרה כאשר דבר מה שאמר לה הוא. ר' יהודה אומר וה' פקד את שרה ליתן לה בן ויעש ה' לשרה כאשר דבר לברכה בחלב א"ל ר' נחמיה וכי כבר נתבשרה בחלב אלא מלמד שהחזירה הקב"ה לימי נערותה ר' אבהו בשם רבי יוסי בר חנינא נותן אני יראתה על כל אומות העולם דלא יהו מונין לה וצווחין לה עקרה ר' יהודה בשם ריש לקיש עיקר מטרין לא היה לה וגלף לה הקב"ה עיקר מטרין . אמר רבי אחא הקב"ה בעל פקדונות עמלק הפקיד אצל הקב"ה חבילות של קוצים והחזיר לו הקב"ה חבילות של קוצים שנאמר ופקדתי את אשר עשה עמלק לישראל שרה הפקידה אצלו מצות ומעשים טובים והחזיר לה הקב"ה מצות ומעשים טובים וה' פקד את שרה. אמר רבי יצחק אמר הקב"ה כתיב ואם לא נטמאה האשה וטהורה היא ונקתה ונזרעה זרע וזאת שנכנסה לבית פרעה ולבית אבימלך ויצתה טהורה אינו דין שתפקד. אמר רבי יהודה בר רבי סימון אף על גב דאמר רב הונא מלאך הוא שממונה על התאוה אבל שרה לא נצרכה לדברים הללו אלא הקב"ה הוא בכבודו פקדה שנאמר וה' פקד את שרה. וה' פקד את שרה הוא וסנקליטין שלו מה כתיב למעלה מן הענין ויתפלל אברהם. משל למלך שהיה לו אוהב והיה מחבבו יותר מדאי וכל מה שהיה אוהבו שואל ממנו היה עושה וכיון שידעו כן כל מי שהיה מבקש שררה היה בא אצלו והוא מבקש מן המלך והמלך עושה לו חפצו ולאותו אוהב לא נתן שררה אמרו לו בני פלטין שלו אדונינו המלך אוהבך זה מבקש לאחרים שררה ולנפשו אינו מבקש אמר המלך בדין הוא שאתן לו:

לאברהם למקנה לעיני בני חת אמר ר' אלעזר כמה דיות משתפכות כמה קולמוסין משתברין כדי לכתוב בני חת בני חת עשרה פעמים וללמדך שכל מי שמברר מקחו של צדיק כאלו מקיים עשרת הדברות. אמר ר' יודן חמשה פעמים כתיב ולבני ברזילי הגלעדי ללמדך שכל מי שמאכיל פרוסה לצדיק כאילו מקיים חמשה חומשי תורה. ואחרי כן קבר אברהם את שרה אשתו הדא הוא דכתיב רודף צדקה וחסד ימצא חיים צדקה וכבוד. רודף צדקה זה אברהם שנאמר ושמרו דרך ה' לעשות צדקה. וחסד שגמל חסד לשרה. ימצא חיים שנאמר ושני חיי אברהם. צדקה וכבוד א"ל הקב"ה אני אומנותי גמילות חסדים תפסת אומנותי בוא ולבוש לבושי שנאמר ואברהם זקן בא בימים:

ואברהם זקן בא בימים כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחות בני עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אמרו לו ר' התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה דכתיב עטרת תפארת שיבה מהיכן היא מצויה בדרך צדקה. ממי את למד מאברהם על ידי שנאמר בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. עוז והדר לבושה עוז והדר לבושה של תורה. ותשחק ליום אחרון אימתי משחקת ליום אחרון מתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב ושמרו דרך ה' וגו' זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. אורך ימים בימינה לעתיד לבוא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם עושר וכבוד ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו וכו'. יפיפית מבני אדם נתיפית בעליונים שנאמר אראלם צעקו חוצה נתיפית בתחתונים נשיא אלקים אתה בתוכנו על כן ברכך אלקים לעולם וה' ברך את אברהם בכל. מי יעלה בהר ה' זה אברהם. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום. נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה הרמותי ידי אל ה'. ישא ברכה מאת ה' וה' ברך את אברהם בכל. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' ומי הוא נסו של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי. דוד רועה של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי את ישראל. ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך. ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה ה' לך לאור עולם. ואברהם זקן בא בימים זקן זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים בא בדיופלין ר' ברכיה אמר בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק בא באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה. וה' ברך את אברהם בכל ר' יהודה אומר שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה. אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת שהשליטו ביצרו ועשה ישמעאל תשובה בימיו ולא חסר קילרין שלו כלום ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא שלא חזר ונסה אותו:

ואברהם זקן בא בימים כתיב עטרת תפארת שיבה בדרך צדקה תמצא ר"מ אזל לממלא ראה אותן כולן שחורי ראש אמר להם תאמר ממשפחות בני עלי אתם דכתיב ביה וכל מרבית ביתך ימותו אנשים אמרו לו ר' התפלל עלינו אמר להם לכו וטפלו בצדקה ואתם זוכים לזקנה דכתיב עטרת תפארת שיבה מהיכן היא מצויה בדרך צדקה. ממי את למד מאברהם על ידי שנאמר בו ושמרו דרך ה' לעשות צדקה זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. עוז והדר לבושה עוז והדר לבושה של תורה. ותשחק ליום אחרון אימתי משחקת ליום אחרון מתן שכרה לעתיד לבא ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב ושמרו דרך ה' וגו' זכה לזקנה שנאמר ואברהם זקן. אורך ימים בימינה לעתיד לבוא בשמאלה עושר וכבוד בעולם הזה אפילו שהיא באה להשמאיל לאדם עושר וכבוד ממי אתה למד מאברהם על ידי שכתוב בו וכו'. יפיפית מבני אדם נתיפית בעליונים שנאמר אראלם צעקו חוצה נתיפית בתחתונים נשיא אלקים אתה בתוכנו על כן ברכך אלקים לעולם וה' ברך את אברהם בכל. מי יעלה בהר ה' זה אברהם. ומי יקום במקום קדשו זה אברהם שנאמר וישכם אברהם בבקר אל המקום. נקי כפים אם מחוט ועד שרוך נעל. ובר לבב חלילה לך מעשות כדבר הזה. אשר לא נשא לשוא נפשו זה נפשו של נמרוד. ולא נשבע למרמה הרמותי ידי אל ה'. ישא ברכה מאת ה' וה' ברך את אברהם בכל. אברהם היה מברך את הכל שנאמר ונברכו בך כל משפחות האדמה ומי מברך את אברהם הקב"ה שנאמר וה' ברך את אברהם בכל. משה נסן של ישראל מה תריבון עמדי מה תנסון את ה' ומי הוא נסו של משה הקב"ה שנאמר ויקרא שמו ה' נסי. דוד רועה של ישראל שנאמר אתה תרעה את עמי את ישראל. ומי הוא רועה של דוד הקב"ה שנאמר ה' רועי לא אחסר. ירושלים אורו של עולם שנאמר והלכו גוים לאורך ומלכים לנגה זרחך. ומי הוא אורו של ירושלים הקב"ה שנאמר והיה ה' לך לאור עולם. ואברהם זקן בא בימים זקן זה שקנה שני עולמים. יש לך אדם שהוא בזקנה ואינו בימים בימים ואינו בזקנה אבל כאן זקנה כנגד ימים וימים כנגד זקנה. בא בימים בא בדיופלין ר' ברכיה אמר בא בפילון מפולש לחיי העולם הבא. אמר ר' יצחק בא באותן הימים שכתוב בהן עד אשר לא יבואו ימי הרעה. וה' ברך את אברהם בכל ר' יהודה אומר שנתן לו נקבה. אמר ר' נחמיה עיקר ביתו של מלך לא כתיב בו ברכה. אלא וה' ברך את אברהם בכל שלא נתן לו נקבה כל עיקר. ר' לוי אמר תלת שהשליטו ביצרו ועשה ישמעאל תשובה בימיו ולא חסר קילרין שלו כלום ר' לוי בשם רבי חמא בר חנינא שלא חזר ונסה אותו:

ויוסף אברהם ויקח אשה כתיב אשרי האיש זה אברהם. אשר לא הלך בעצת רשעים זה דור הפלגה. ובדרך חטאים לא עמד אלו אנשי סדום שנאמר ואנשי סדום רעים וחטאים. ובמושב לצים לא ישב זה אבימלך שאמר לו הנה ארצי לפניך בטוב בעיניך שב ולא קבל עליו. כי אם בתורת ה' חפצו שנאמר כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' ובתורתו יהגה יומם ולילה אב לא למדו ורב לא היה לו מהיכן היה למד תורה אלא זימן לו הקב"ה שתי כליותיו כמין שני רבנין והיו נובעות ומלמדות אותו חכמה הדא הוא דכתיב אברך את ה' אשר יעצני אף לילות יסרוני כליותי. והיה כעץ שתול על פלגי מים ששתלן הקב"ה בארץ ישראל. אשר פריו יתן בעתו זה יצחק. ועלהו לא יבול זה ישמעאל. וכל אשר יעשה יצליח אלו בני קטורה שנאמר ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה. עוד ינובון בשיבה זה אברהם דשנים ורעננים יהיו ויוסף אברהם וגו'. כי יש לעץ תקוה זה אברהם אבינו שהיה לו תקוה. אם יכרת ועוד יחליף אם יאמר עליו הקב"ה כרות הברית הוא כורת הברית ועוד יחליף מצוות ומעשים טובים. ויונקתו לא תחדל זה לחלוחית שבו. אם יזקין בארץ שרשו ואברהם זקן בא בימים. ובעפר ימות גזעו ותמת שרה בקרית ארבע. מריח מים יפריח מריח מצוות ומעשים טובים יפריח. ועשה קציר כמו נטע נטע אין כתיב כאן אלא כמו נטע התוספת מרובה על העיקר. ויוסף אברהם ויקח וגו' בבקר זרע את זרעך ולערב אל תנח ידך אם יהיו לך בנים בנערותך קח לך אשה בזקנותך והעמד בנים. ממי אתה למד מאברהם שלקח אשה והיו לו בנים בנערותו ולקח אשה בזקנותו. ויוסף אברהם ויקח אשה ושמה קטורה ר' יהודה אומר זו הגר א"ל רב נחמן והכתיב ויוסף א"ל על פי הדבור כמה דאת אמר ויוסף ה' דבר אלי. א"ל והכתיב ושמה קטורה שקטרה מצוות ומעשים טובים א"ל והכתיב ולבני הפילגשים אשר לאברהם א"ל פילגשם כתיב. בעודנו חי אותה שישבה על הבאר ואמרה לחי העולמים ראה בעלבוני אמר ר' ברכיה אף על גב דאת אמר ותלך ותתע במדבר תאמר שנחשד עליה בריה תלמוד לומר ושמה קטורה כזה שהוא חותם גנזכאי ומוצאה בחותמה:

וה' הולך לפניהם יומם נמצאת אומר שבעה עננים הן. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה' על המשכן. הא שבעה עננים הן ארבע מארבע רוחות ואחד מלמעלן ואחד מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו וכל הגבוה מנמיכו שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וגו'. והיה מכה נחשים ועקרבים מכבד ומרבץ לפניהם. ר' יהודה אומר שלש עשרה. שנים לכל רוח שנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד היה מהלך לפניהם. ר' יאשיה אומר ארבעה. רבי אומר שנים. וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לוה את מלאכי השרת שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם והקב"ה לוה את בניו במדבר ארבעים שנה. באברהם כתיב יוקח נא מעט מים והקב"ה העלה לבניו את הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. באברהם כתיב ואקחה פת לחם והקב"ה הוריד לבניו מן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם והקב"ה הגיז לבניו את השלו שנאמר ורוח נסע מאת ה'. באברהם כתיב והשענו תחת העץ והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד שנאמר פרש ענן למסך. באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתיהם במצרים כדי שלא ינגפו שנאמר ופסח ה' על הפתח. וה' הולך לפניהם אפשר לומר כן והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואומר וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה שם כבוד אלקי ישראל וגו' ומה תלמוד לומר וה' הולך לפניהם. רבי אומר אנטונינוס פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו מאחר שנפטר מן הבימה היה נוטל את הפנס ומאיר לפני בניו והיו גדולי מלכותו קרבין אצלו ואומרין לו אנו נוטלין את הפנס ונאיר לפני בניך והוא אומר להם לאו אלא אני אטול את הפנס ומאיר לפני בני כדי להודיע לכם חבתן של בני שתהיו נוהגין עמהן בכבוד. כך הודיעם הקב"ה חיבתן של ישראל לפני אומות העולם שיהיו נוהגין עמהן בכבוד. ולא דיין שאינן נוהגין עמהן בכבוד אלא ממיתין אותן מיתות חמורות ומשונות זו מזו לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו'. יכול על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים (ואל מצרים לשמה תהיה) [מצרים לשממה תהיה] וגו' באותה שעה (וה' לעולם ישב) [ויהודה לעולם תשב] ואומר ונקיתי דמם לא נקיתי אימתי וה' שוכן בציון. אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול. הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם קודשא בריך הוא דעלמא דיליה הוא מחיל ליה דידיה הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה. ואפילו הכי הדור מיבעיא ליה למעבד. אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

וה' הולך לפניהם יומם נמצאת אומר שבעה עננים הן. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה' על המשכן. הא שבעה עננים הן ארבע מארבע רוחות ואחד מלמעלן ואחד מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו וכל הגבוה מנמיכו שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וגו'. והיה מכה נחשים ועקרבים מכבד ומרבץ לפניהם. ר' יהודה אומר שלש עשרה. שנים לכל רוח שנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד היה מהלך לפניהם. ר' יאשיה אומר ארבעה. רבי אומר שנים. וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לוה את מלאכי השרת שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם והקב"ה לוה את בניו במדבר ארבעים שנה. באברהם כתיב יוקח נא מעט מים והקב"ה העלה לבניו את הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. באברהם כתיב ואקחה פת לחם והקב"ה הוריד לבניו מן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם והקב"ה הגיז לבניו את השלו שנאמר ורוח נסע מאת ה'. באברהם כתיב והשענו תחת העץ והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד שנאמר פרש ענן למסך. באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתיהם במצרים כדי שלא ינגפו שנאמר ופסח ה' על הפתח. וה' הולך לפניהם אפשר לומר כן והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואומר וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה שם כבוד אלקי ישראל וגו' ומה תלמוד לומר וה' הולך לפניהם. רבי אומר אנטונינוס פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו מאחר שנפטר מן הבימה היה נוטל את הפנס ומאיר לפני בניו והיו גדולי מלכותו קרבין אצלו ואומרין לו אנו נוטלין את הפנס ונאיר לפני בניך והוא אומר להם לאו אלא אני אטול את הפנס ומאיר לפני בני כדי להודיע לכם חבתן של בני שתהיו נוהגין עמהן בכבוד. כך הודיעם הקב"ה חיבתן של ישראל לפני אומות העולם שיהיו נוהגין עמהן בכבוד. ולא דיין שאינן נוהגין עמהן בכבוד אלא ממיתין אותן מיתות חמורות ומשונות זו מזו לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו'. יכול על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים (ואל מצרים לשמה תהיה) [מצרים לשממה תהיה] וגו' באותה שעה (וה' לעולם ישב) [ויהודה לעולם תשב] ואומר ונקיתי דמם לא נקיתי אימתי וה' שוכן בציון. אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול. הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם קודשא בריך הוא דעלמא דיליה הוא מחיל ליה דידיה הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה. ואפילו הכי הדור מיבעיא ליה למעבד. אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

וה' הולך לפניהם יומם נמצאת אומר שבעה עננים הן. וה' הולך לפניהם יומם בעמוד ענן. ועננך עומד עליהם. ובעמוד ענן. ובהאריך הענן. ובהעלות הענן. ואם לא יעלה הענן. כי ענן ה' על המשכן. הא שבעה עננים הן ארבע מארבע רוחות ואחד מלמעלן ואחד מלמטן ואחד שהיה מהלך לפניהם. כל הנמוך מגביהו וכל הגבוה מנמיכו שנאמר כל גיא ינשא וכל הר וגבעה ישפלו וגו'. והיה מכה נחשים ועקרבים מכבד ומרבץ לפניהם. ר' יהודה אומר שלש עשרה. שנים לכל רוח שנים מלמעלה ושנים מלמטה ואחד היה מהלך לפניהם. ר' יאשיה אומר ארבעה. רבי אומר שנים. וה' הולך לפניהם יומם ללמדך שבמדה שאדם מודד בה מודדין לו. אברהם לוה את מלאכי השרת שנאמר ואברהם הולך עמם לשלחם והקב"ה לוה את בניו במדבר ארבעים שנה. באברהם כתיב יוקח נא מעט מים והקב"ה העלה לבניו את הבאר שנאמר אז ישיר ישראל. באברהם כתיב ואקחה פת לחם והקב"ה הוריד לבניו מן שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים. באברהם כתיב ואל הבקר רץ אברהם והקב"ה הגיז לבניו את השלו שנאמר ורוח נסע מאת ה'. באברהם כתיב והשענו תחת העץ והקב"ה פרש לבניו שבעה ענני כבוד שנאמר פרש ענן למסך. באברהם כתיב והוא עומד עליהם והקב"ה הגין על בתיהם במצרים כדי שלא ינגפו שנאמר ופסח ה' על הפתח. וה' הולך לפניהם אפשר לומר כן והלא כבר נאמר הלא את השמים ואת הארץ אני מלא ואומר וקרא זה אל זה ואמר וגו' ואומר והנה שם כבוד אלקי ישראל וגו' ומה תלמוד לומר וה' הולך לפניהם. רבי אומר אנטונינוס פעמים שהיה דן על הבימה ומחשיך והיו בניו מחשיכין אצלו מאחר שנפטר מן הבימה היה נוטל את הפנס ומאיר לפני בניו והיו גדולי מלכותו קרבין אצלו ואומרין לו אנו נוטלין את הפנס ונאיר לפני בניך והוא אומר להם לאו אלא אני אטול את הפנס ומאיר לפני בני כדי להודיע לכם חבתן של בני שתהיו נוהגין עמהן בכבוד. כך הודיעם הקב"ה חיבתן של ישראל לפני אומות העולם שיהיו נוהגין עמהן בכבוד. ולא דיין שאינן נוהגין עמהן בכבוד אלא ממיתין אותן מיתות חמורות ומשונות זו מזו לענין כן הוא אומר וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט וגו'. יכול על עבודת אלילים ועל גלוי עריות ועל שפיכות דמים תלמוד לומר על עמי ונחלתי ישראל אשר פזרו בגוים (ואל מצרים לשמה תהיה) [מצרים לשממה תהיה] וגו' באותה שעה (וה' לעולם ישב) [ויהודה לעולם תשב] ואומר ונקיתי דמם לא נקיתי אימתי וה' שוכן בציון. אמר רב חסדא האב שמחל על כבודו כבודו מחול. הרב שמחל על כבודו אין כבודו מחול. ורב יוסף אמר אפילו הרב שמחל על כבודו כבודו מחול שנאמר וה' הולך לפניהם יומם. אמר רבא הכי השתא התם קודשא בריך הוא דעלמא דיליה הוא מחיל ליה דידיה הכא תורה דיליה היא. הדר אמר רבא אין, תורה דיליה היא דכתיב ובתורתו יהגה. ואפילו הכי הדור מיבעיא ליה למעבד. אמר רב אשי אפילו למאן דאמר נשיא שמחל על כבודו כבודו מחול מלך שמחל על כבודו אין כבודו מחול שנאמר שום תשים עליך מלך שתהא אימתו עליך:

דבר אחר ועתה הניחה לי אמר משה רבונו של עולם עקור העליונים והתחתונים ואחר כך אתה עוקר את ישראל שנאמר השמים כעשן נמלחו והארץ כבגד תבלה ואחר כך ויושביה כמו כן ימותון. אמר ליה משה ואפילו אתה עוקר את השמים ואת הארץ לאלו אי אתה יכול לעקור שכשנשבעת לאבותם לא נשבעת לא בשמים ולא בארץ אלא בשמך שמא אתה יכול לבטל את שמך. אמר משה רבונו של עולם חשוב אותן כסדום מה אמרת בסדום חמשים הצדיקים וירדת עד עשרה ואני מעמיד לך מאלו שמונים צדיקים אמר ליה הקב"ה העמד אמר ליה משה הרי שבעים זקנים אהרן נדב ואביהוא אלעזר ואיתמר פינחס וכלב הרי שבעים ושבעה אמר ליה הקב"ה משה היכן הן עוד שלשה צדיקים ולא היה מוצא אמר ליה משה רבונו של עולם אם החיים אינן יכולין לעמוד להן בפרצה הזאת יעמדו המתים אמר ליה עשה בזכות שלשת אבות והרי שמונים זכור לאברהם ליצחק ולישראל עבדיך כיון שהזכיר משה זכות אבות מיד אמר ליה סלחתי כדברך. אמר שלמה ושבח אני את המתים אמר משה רבונו של עולם חיים הן המתים חשוב כמו שהן עומדים ומבקשים על בניהם מה היית משיבן כיון שאמר ליה משה הדבר הזה מדי וינחם ה' על הרעה. למה ה' יחרה אפך בעמך זה שאמר הכתוב מוכיח אדם אחרי חן ימצא מחליק לשון אמר רבי חמא בר חנינא מוכיח זה משה אדם אלו ישראל שכתוב בהן ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם מהו אחרי בשביל להביאם אחרי. חן ימצא זה משה שכתוב בו וגם מצאת חן בעיני. ממחליק לשון זה בלעם שהחליקן בנבואותיו וגבה לבם ונפלו בשטים.

הכא את אמר לפני ה' שני פעמים ולהלן את אמר עלפני אהרן אביהם פעם אחת מלמד שקשה לפני הקב"ה כפלים מאביהם. במדבר סיני וכי במדבר סיני מתו אלא מלמד שמהר סיני נטלו איפופסין שלהם למיתה. משל למלך שהיה משיא את בתו ונמצא בשושבין שלו דבר זוהמא אמר המלך אם הורגו אני עכשיו הרי אני מעכב שמחת בתי למחר באה שמחתי מוטב בשמחתי ולא בשמחת בתי. כך אמר הקב"ה אם אני הורג נדב ואביהוא עכשיו אני מערבב שמחת תורה למחר שמחתי באה מוטב בשמחתי ולא בשמחת תורה הה"ד ביום חתונתו זה סיני וביום שמחת לבו זה אהל מועד. ובנים לא היו להם אלו היו להם בנים היו קודמין לאלעזר ואיתמר כל הקודם בנחלה קודם בבכורה ובלבד שיהא נוהג כמנהג. ויכהן אלעזר ואיתמר על פני אהרן אביהם. רבי יצחק אמר בחייו. ור' חייא בר אבא אמר במותו. על דעתיה דר' יצחק דהוא אמר בחייו נאמר כאן על פני ונאמר להלן על פני תרח אביו מה להלן בחייו אף כאן בחייו. על דעתיה דרבי חייא בר אבא דאמר במותו כאן על פני ונאמר להלן ויקם אברהם מעל פני מתו מה להלן במותו אף כאן במותו. על דעתיה דרבי יצחק דאמר בחייו אירע טומאה באהרן שימש אלעזר אירע טומאה באלעזר שימש איתמר. מעשה בשמעון בן קמחא שיצא לדבר עם מלך הערביים ונתזה צינורא של רוק מפיו על בגדיו וטמאהו ונכנס יהודה אחיו ושימש תחתיו בכהונה גדולה אותו היום ראתה אמן שני בניה כהנים גדולים. אמרו ז' בנים היו לקמחא וכולן שמשו בכהונה גודלה נכנסו חכמים אצלה אמרו לה מה מעשים טובים יש בידך אמרה להם כך יבא עלי אם ראו קרות ביתי שערות ראשי מימי. אמרו כל קמחיים קמח וקמחא דקמחית סולת וקראו עליה את הפסוק הזה כל כבודה בת מלך פנימה וגו'. ועל דעתיה דרבי חייא דהוא אמר במותו כשמת אהרן שימש אלעזר בנו וכשמת אלעזר שימש איתמר. ר' ברכיה בשם ר' חייא בר אבא אמר קרבו שאו את אחיכם מאת פני הקודש הארון אין כתיב כאן אלא הקודש כאדם שאומר העבר המת הזה מפני האבל עדמתי יהא האבל הזה מצטער. אמ ררבי אבא בר כהנא מפני מה נסמכה מיתת מרים לפרשת אפר פרה אלא מלמד כשם שאפר הפרה מכפר כך מיתת מרים מכפרת. א"ר יודן מפני מה נסמכה מיתת אהרן לשבור לוחות אלא מלמד שהיא קשה לפני הקב"ה כשבירת לוחות. א"ר חייא בר אבא באחד בניסן מתו בניו של אהרן. ומפני מה מזכיר מיתתן של בני אהרן ביום כפור אלא מלמד כשם שיום כפורים מכפר כך מיתתן של צדיקים מכפר. ומנין שיום הכפורים מכפר דכתיב כי ביום הזה יכפר. ומנין שמיתתן של צדיקים מכפרת שנאמר ויקברו את עצמות שאול ויהונתן בנו בארץ בנימן בצלע בקבר קיש אביו ויעשו ככל אשר צוה המלך ויעתר אלהים לארץ אחרי כן. היה אהרן עומד ותוהא ואומר אוי לי כך עבירה בידי וביד בני שכך הגעתני. נכנס משה אצלו והיה מפייסו אמר לו אהרן אחי מסיני נאמר לי עתיד אני לקדש את הבית הזה באדם גדול אני מקדשו והייתי אומר או בי או בך הבית מתקדש עכשיו נמצאו בניך גדולים ממני וממך שבהן הבית נתקדש כיון ששמע אהרן צדק עליו את הדין ושתק שנאמר וידום אהרן. ולמודין הם הצדיקים שמצדיקים עליהם את הדין. אברהם צדק עליו את עדין שנאמר ואנכי עפר ואפר. יעקב צדק עליו את הדין שנאמר קטנתי מכל החסידים ומכל האמת. דוד צדק עליו את הדין שנאמר הבאישו נמקו חבורותי מפני אלותי.

דבר אחר פרי עץ הדר זו אמנו שרה שהידרה הקדוש ברוך הוא בשיבה טובה דכתיב ואברהם ושרה זקנים. וכפות תמרים זו אמנו רבקה מה תמרה זה יש בה אוכל ויש בה קיצים כך העמיד רבקה צדיק ורשע. וענף עץ עבות זו אמנו לאה מה הדס רחוש בעלים. כך היתה לאה רחושה בבנים ערבי נחל. זו אמנו רחל. מה ערבה זו כמושה ויבשה לפני שלשת המינין כך מתה רחל לפני אחותה.

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך. חדא הוא דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר, הרי במדבר בארץ מנין, דכתיב ארץ נחלי מים. לעתיד לבוא מנין, שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת רחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך וארחצך במים, הרי במדבר, בארץ מנין, כתיב רחצו הזכו. לעתיד לבוא מנין, שנאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך שנאמר פרש ענן למסך, הרי במדבר, בארץ מנין, כתיב בסכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבוא מנין, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם, ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך, שנאמר ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים, הרי במדבר, בארץ מנין, דכתיב והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר. והוא עומד עליהם, וה' הולך לפניהם יומם, הרי במדבר, בארץ, מנין שנאמר אלהים נצב בעדת אל. לעתיד לבוא מנין, שנאמר עלה הפורץ לפניהם:

אמר הקדוש ברוך הוא לאברהם אבינו אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך. חדא הוא דכתיב אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר, הרי במדבר בארץ מנין, דכתיב ארץ נחלי מים. לעתיד לבוא מנין, שנאמר והיה ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. אתה אמרת רחצו רגליכם חייך שאני פורע לבניך וארחצך במים, הרי במדבר, בארץ מנין, כתיב רחצו הזכו. לעתיד לבוא מנין, שנאמר אם רחץ ה' את צואת בנות ציון. אתה אמרת והשענו תחת העץ חייך שאני פורע לבניך שנאמר פרש ענן למסך, הרי במדבר, בארץ מנין, כתיב בסכות תשבו שבעת ימים, לעתיד לבוא מנין, שנאמר וסוכה תהיה לצל יומם, ואל הבקר רץ אברהם חייך שאני פורע לבניך, שנאמר ורוח נסע מאת ה' ויגז שלוים, הרי במדבר, בארץ מנין, דכתיב והיה ביום ההוא יחיה איש עגלת בקר. והוא עומד עליהם, וה' הולך לפניהם יומם, הרי במדבר, בארץ, מנין שנאמר אלהים נצב בעדת אל. לעתיד לבוא מנין, שנאמר עלה הפורץ לפניהם:

דבר אחר היה רבי שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, מדת בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונין, וכשהולך לשלום אז הולך יחידי, אבל מדתו של הקב"ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בלגיונות ובאוכלוסין שנאמר אלף אלפין ישמשוניה ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו. ואומר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש, וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו', אתה מוצא כשנפרע מדור המבול לא פרע אלא יחידי שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. וכשנפרע מדור הפלגה לא פרע אלא יחידי שנאמר ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכשנפרע מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל המורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. וכשנפרע מן המצרים לא פע לא יחיד שנאמר וה' הכה כל בכור. וכשנפרע מן האמוריים לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות. ומסנחריב לא פרע אלא יחידי שנאמר ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור, ד"א חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן הקב"ה שלום שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. וכן אתה מוצא באהרן שלא נתברך אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו הקב"ה שכר אלא שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן אתה אומר שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכן נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום. וכן אתה מוצא שלא בנה הקדוש ברוך הוא מלכות בית דוד אלא בשלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וכן לא נפרע הקב"ה מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנאמר לא תדרוש שלומם. חזקיה אמר גדול השלום שכל המצות כתוב בהן כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה, כי תראה חמור שונאך כי יקרא קן צפור, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו במקומך ורדפהו ממקום אחר. חזקיה אמר חורי גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, הדא הוא דכתיב ויחן שם ישראל [ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן] אמר הקב"ה הרי עת שאני נותן תורתי לבני. בר קפרא אמר תלת, גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן (ואדוני זקן אין כתיב כאן) אלא ואני זקנתי בר קפרא אמר הורי גדול השלום שדברו (הנביאים) [הכתובים] לשון בדוי בנביים להטיל שלום בין איש לאשתו שנאמר הנה נא את עקרה ולא ילדת, אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. גדול השלום שאפילו העליונים וכו'. אמר רבן [שמעון בן] גמליאל גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ולא אשכחן [ביעקב] דפקיד כלום. אמר רבי יוסי הגלילי גדול השלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא היא תמן חדא איתתא יתבא ושמעה ליה תותי מדרשא אמתינת עד דכסיל, מדדריש אזלת לביתא אשכחה בוצינא טפי, אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבנא ושמעה דרושא, אמר לה לא כן וכן את עיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא יתיבא שבתא קדמיתא תנייתא ותליתא אמרון לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושא כיון דחמא יתהון ר"מ צפה ברוח הקדש אמר אית מנכון איתהא דחכימא למילחש בעינא אמר לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעליך, כיון דיתבא קמיה ואדחילית מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, א"ל [אפ"ה] רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים. ירקת באפיה ז' זימנין, אמר לה איזילי ואמרי לבעליך אנת אמרי חדא זימנא ואנא ירקת ז' זימנין, אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך, אמר להון לא דיו למאיר להיות שוה לקומו, דתני רבי ישמעאל גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול השלום כשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים הה"ד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בשנית ברא את העליונים הה"ד ויאמר אלקים יהיו רקיע וכו' (דכתוב ברמז י"ח):

דבר אחר היה רבי שמעון אומר גדול השלום שלא כמדת בשר ודם מדת מלך מלכי המלכים הקב"ה, מדת בשר ודם כשהולך למלחמה הוא הולך באוכלוסין ובלגיונין, וכשהולך לשלום אז הולך יחידי, אבל מדתו של הקב"ה כשהוא הולך לשלום הוא הולך בלגיונות ובאוכלוסין שנאמר אלף אלפין ישמשוניה ואומר עושה שלום במרומיו היש מספר לגדודיו. ואומר רכב אלקים רבותים אלפי שנאן אדני בם סיני בקדש, וכשהוא הולך למלחמה אינו הולך אלא יחידי שנאמר פורה דרכתי לבדי ומעמים אין איש אתי ואדרכם וגו', אתה מוצא כשנפרע מדור המבול לא פרע אלא יחידי שנאמר ואני הנני מביא את המבול מים. וכשנפרע מדור הפלגה לא פרע אלא יחידי שנאמר ומשם הפיצם ה' על פני כל הארץ. וכשנפרע מאנשי סדום לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' המטיר על סדום ועל המורה גפרית ואש מאת ה' מן השמים. וכשנפרע מן המצרים לא פע לא יחיד שנאמר וה' הכה כל בכור. וכשנפרע מן האמוריים לא פרע אלא יחידי שנאמר וה' השליך עליהם אבנים גדולות. ומסנחריב לא פרע אלא יחידי שנאמר ויצא מלאך ה' אל מחנה אשור, ד"א חביב הוא השלום שכל מעשים וזכיות שעשה אברהם אבינו לא נתן לו שכרו אלא שלום שנאמר ואתה תבוא אל אבותיך בשלום. וכן אתה מוצא ביעקב אבינו שבקש מן הקב"ה שלום שנאמר ושבתי בשלום אל בית אבי. וכן אתה מוצא באהרן שלא נתברך אלא בשלום שנאמר בריתי היתה אתו החיים והשלום. וכן אתה מוצא בפינחס שלא נתן לו הקב"ה שכר אלא שלום שנאמר הנני נותן לו את בריתי שלום. וכן אתה אומר שלא נמשלה התורה אלא בשלום שנאמר וכן נתיבותיה שלום. וכן אתה מוצא שאין הקב"ה מנחם את ירושלים אלא בשלום שנאמר וישב עמי בנוה שלום. וכן אתה מוצא שלא בנה הקדוש ברוך הוא מלכות בית דוד אלא בשלום שנאמר למרבה המשרה ולשלום אין קץ. וכן לא נפרע הקב"ה מן עמונים ומואבים אלא שמנע מהן שלום שנאמר לא תדרוש שלומם. חזקיה אמר גדול השלום שכל המצות כתוב בהן כי תפגע שור אויבך וגו' ותועה, כי תראה חמור שונאך כי יקרא קן צפור, אם באת מצוה לידך אתה זקוק לעשותה, ואם לאו אי אתה זקוק לעשותה, ברם הכא בקש שלום ורדפהו, בקשהו במקומך ורדפהו ממקום אחר. חזקיה אמר חורי גדול השלום שבכל המסעות כתיב ויסעו ויחנו, נוסעים במחלוקת וחונים במחלוקת, כיון שבאו לפני הר סיני נעשו כולן חנייה אחת, הדא הוא דכתיב ויחן שם ישראל [ויחנו אין כתיב כאן אלא ויחן] אמר הקב"ה הרי עת שאני נותן תורתי לבני. בר קפרא אמר תלת, גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה בשביל להטיל שלום בין אברהם לשרה, הדא הוא דכתיב אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן, אבל לאברהם לא אמר כן (ואדוני זקן אין כתיב כאן) אלא ואני זקנתי בר קפרא אמר הורי גדול השלום שדברו (הנביאים) [הכתובים] לשון בדוי בנביים להטיל שלום בין איש לאשתו שנאמר הנה נא את עקרה ולא ילדת, אבל למנוח לא אמר כן אלא מכל אשר אמרתי אל האשה תשמר. גדול השלום שאפילו העליונים וכו'. אמר רבן [שמעון בן] גמליאל גדול השלום שדברו הכתובים לשון בדוי בתורה להטיל שלום בין יוסף לאחיו, הדא הוא דכתיב כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וחטאתם כי רעה גמלוך ולא אשכחן [ביעקב] דפקיד כלום. אמר רבי יוסי הגלילי גדול השלום שאפי' בשעת מלחמה אין פותחין אלא בשלום שנאמר כי תקרב אל עיר להלחם עליה (לתפשה) וקראת אליה לשלום. רבי מאיר הוה יתיב ודריש בלילי שבתא היא תמן חדא איתתא יתבא ושמעה ליה תותי מדרשא אמתינת עד דכסיל, מדדריש אזלת לביתא אשכחה בוצינא טפי, אמר לה בעלה אן הוית, אמרה ליה אנא יתיבנא ושמעה דרושא, אמר לה לא כן וכן את עיילת להכא עד דאזלת ורוקת באנפי דרושא יתיבא שבתא קדמיתא תנייתא ותליתא אמרון לה מגירתא כדו אתון צהיבין אתינן עמך לגבי דרושא כיון דחמא יתהון ר"מ צפה ברוח הקדש אמר אית מנכון איתהא דחכימא למילחש בעינא אמר לה מגירתא כדו את אזלת ורוקת באנפיה ותשרי לבעליך, כיון דיתבא קמיה ואדחילית מיניה, אמרה ליה רבי לית אנא חכימא למילחש עינא, א"ל [אפ"ה] רוקי באנפי שבע זימנין ואנא מינשים. ירקת באפיה ז' זימנין, אמר לה איזילי ואמרי לבעליך אנת אמרי חדא זימנא ואנא ירקת ז' זימנין, אמרו לו תלמידיו רבי כך מבזין את התורה לא הוה לך למימר לחד מינן למילחש לך, אמר להון לא דיו למאיר להיות שוה לקומו, דתני רבי ישמעאל גדול השלום ששם הגדול שנכתב בקדושה אמר הקדוש ברוך הוא ימחה על המים בשביל להטיל שלום בין איש לאשתו. אמר רבי שמעון בן חלפתא גדול השלום כשברא הקב"ה את עולמו עשה שלום בין העליונים לתחתונים הה"ד בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. בשנית ברא את העליונים הה"ד ויאמר אלקים יהיו רקיע וכו' (דכתוב ברמז י"ח):

וממתנה נחליאל ומנחליאל במות, אלו סנהדרין שיושבין (בצד העזרה) [בעזרה] בצד המזבח. ומבמות הגיא אשר בשדה מואב אלו סנהדרין שבלשכת הגזית בתחום אותה שבאת משדה מואב שנאמר נערה מואביה היא השבה עם נעמי משדה מואב. ונשקפה על פני הישימן שמשם תורה יוצאה לעולם. ד"א ונשקפה זה לענין באר שבאת עמהם עד (שנכנס) [שנגנזה] בתוך ימה של טבריא והעומד על פני הישימון [רואה בתוך הים] כמלא פי תנור והיא הבאר הנשקפה על פני הישימון. אמר הקב"ה [לאברהם] אתה אמרת יוקח נא מעט מים חייך שאני פורע לבניך במדבר ובארץ ולעתיד לבא, במדבר מנין, שנאמר אז ישיר ישראל, בארץ מנין שנאמר ארץ נחלי מים וגו'. לעתיד לבא מנין שנאמר ביום ההוא יצאו מים חיים מירושלים. א"ר אבין הלוי בשעה שעמדו ישראל לומר שירת היום לא הניחן משה שיאמרו לעצמן, אלא כשם שרבו של אדם אומר עמו פרשתו כשהוא נער כך אמר משה עמהם שנאמר אז ישיר משה ובני ישראל כנער העונה אחר רבו, לאחר ארבעים שנה עמדו על פרקן התחילו אומרים שירת הבאר לעצמן שנאמר אז ישיר ישראל, אמרו רבש"ע עליך להיות עושה לנו נסים ועלינו לומר שירה שנאמר ה' להושיעני ונגינותי ננגן:

ויאמר בלק אל בלעם הלא שלח שלחתי אליך וגו'. נתנבא שסופו לילך בקלון, ואף בלעם השיבו בענינו שנאמר ויאמר בלעם אל בלק הנה באתי אליך עתה היכול אוכל דבר מאומה שאין בידי רשות לומר מה שאני רוצה. וילך בלעם עם בלק ויבאו קרית חוצות שעשה שוקים של מקח וממכר ועשה לו איטליז להראות לו אוכלוסיו לומר ראה מה אלו באין להרוג בנים ותינוקות שלא חטאו להם. ויזבח בלק בקר וצאן, הצדיקים אומרים מעט ועושים הרבה, באברהם כתיב ואקחה פת לחם ואחר כך מהרי שלש סאים קמח סלת ואל הבקר רץ אברהם ויקח בן בקר וגו' ויקח חמאה וחלב, ורשעים אומרים הרבה ועושין מעט, בלק אמר כי כבד אכבדך מאד כשבא לא שגר אלא בקר וצאן, התחיל בלעם חורק שיניו עליו שהיתה דעתו רחבה אמר כך שלח לי זה למחר אני נותן מארה בנכסיו:

באברהם כתיב ואברכך ואגדלה שמך, כיון שיצא קפץ עליו רעבון ולא הקפיד ולא קרא תגר אלא וירד אברם מצרימה, ר' חמא חמי חד סגי נהורא דיתיב ולעי באורייתא א"ל שלם לך בר אוריא, א"ל ההוא גברא בר עבדי ן, א"ל שאתה בן חורין לעולם הבא, אמר ר' יודן כתיב ואם שן עבדו וגו'. ארץ נחלי מים א"ל הקב"ה לאברהם אתה אמרת יוקח נא מעט מים וכו' (כדכתוב לעיל):