Quotation_auto sobre Génesis 23:4

ואמר ויקם אברהם מעל פני מתו. להורות לנו שאין לאדם לקום מעל פני מתו. אם לא יהיה לסבת כבודו לבקש לו צרכי קבורה. וזהו תנו לי אחוזת קבר. ואמר מעל פני מתו. ולא אמר מעל מתו. להודיענו מה שאמרו רז"ל ביוסף ויבך עליו וישק לו זו נשיקת פרישה. מכאן שחייב אדם לנשק מתו. ולכן אמר בכאן מעל פני מתו:

ובמדרש הנעלם רמזו בזאת הפרשה ענין הגוף והנשמה. וענין שוכני עפר וזמן התחייה. ענין הגוף והנשמה. ותמת שרה זו הגוף. בקרית ארבע היא חברון שנתחבר בארבע דברים מחולקים. ויבא אברהם זו הנשמה. לספוד לשרה דכתיב ונפשו עליו תאבל. ותנן כל שבעת הימים הראשונים הנפש הולכת מהבית לקבר ומקבר לבית. וידבר אל בני חת הם שוכני עפר שנתנו חתיתם בארץ חיים. ומה אומר להם. תנו לי אחוזת קבר עמכם לקבור גופי שם. והם מקדימים לו שלום ואומרים לו נשיא אלהים אתה בתוכנו במבחר קברינו קבור את מתך. וחוזרת הנשמה ואומרת שמעוני ופגעו לי בעפרן בן צוחר. הוא השר המכונה על שוכני עפר שנקרא דומה שמכניסן במספר ומוציאן במספר. ונקרא עפרון לפי שממונה על שוכני עפר. ורוצה הנשמה שיכנס גופה במספר שאר מתים. בענין שישוב מספר לזמן תחיית המתים. ואז נותן לה רשות שיכנס הגוף בכלל שאר מתים לזמן התחיה. שהיא רמוזה במספר בני חת שהיא ארבע מאות ושמונה כמנין ח"ת. שאז יתנערו מן העפר ויוציאם השר הרמוז בעפרון במספר לאותו זמן. כמו שהכניסם במספר. וזהו המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא. הנאמר על הככבים. והצדיקים נמשלו לככבים. שנאמר ומצדיקי הרבים כככבים לעולם ועד. והענין לפי שחסרון הככבים אינם אלא בערך ראותנו. הם מאירים ביום ובלילה. כך הצדיקים בפטירתם אינן חסרים כלום אבל מוספים אור דכתיב תוסף רוחם יגועון. אבל החסרון הוא לנו. כאומרם ז"ל הצדיק אבד לדורו אבד. וזה גם כן רמזוהו במקום אחר דכתיב בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. והיא סוד גאולתנו ותחיית מתינו האחרונה בשנת חמשת אלפים וארבע מאות ושמונה. וזהו הזאת זאת מנוחתי עדי עד. וכן בזאת יבא אהרן אל הקדש. וכתבו שם כי שני תחיות הם. והאחרונה היא הנרמזת בכאן בבני חת. וקודם זה הזמן יהיה בנין ירושלם וקיבוץ גליות ואחר כך תחיית המתים. ושלשתן בפסוק א'. בונה ירושלם ה' בראשונה. ואח"כ נדחי ישראל יכנס. ואחר כך הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם היא תחיית המתים. דכתיב אני אמית ואחיה וגומר. ועל אותה תחיה האחרונה אמר בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו. ואמר בני חת. והם הם סתרי התורה ואין לנו עסק בנסתרות:

רב אסי אמר כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי שנאמר ואקברה מתי מלפני אטו ההיא שעתא קמיה הוה רמיא והכתיב ויקם אברהם מעל פני מתו אלא כל זמן שמוטל עליו לקברו כמוטל לפניו דמי והמשמר את המת אף על פי שאינו מתו מתו אף על פי שאינו משמרו אינו מברך ואם רצה להחמיר על עצמו אינו רשאי:

דבר אחר איני מבקש מכם אלא מת אחד שנאמר תנו לי אחוזת קבר. ויענו בני חת את אברהם וגו' שמענו אדני אמרו לו מלך אתה עלינו נשיא אתה עלינו אלקים אתה עלינו אמר להם אל יחסר העולם מלכו ואל יחסר אלוהו. במבחר קברינו במובחר שבקברינו. קבור את מתיך מתים הרבה. וידבר אתם לאמר אם יש את נפשכם וגו' ופגעו לי פגעוני לי סרסרוני לי ואם לאו צלו לו עילוי. וישתחו אברהם לפני עם הארץ מכאן שמודין על בשורה טובה. ועפרון יושב בתוך בני חת ישב כתיב אותו היום מנו אותו ארכיטיגוס דלא יהא בר נש רב זבין מאינש זעיר. ויתן לי את מערת המכפלה (כתוב ברמז י"ג). ויען עפרון החתי את אברהם באזני בני חת מלמד שנעלו דלתותיהן והלכו לגמול חסד לשרה: