Quotation_auto sobre Levítico 26:16

ואמר אני ה' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים. להורות כי זאת היתה תכלית ההוצאה. באומרו לשכני בתוכם על מנת לשכון בתוכם. בין בחיים בין במות. ואמר ואולך אתכם קוממיות. לפי שאמר מהיות להם עבדים ולפי שהעבדים הם רכי הלבב. אמר שתכלית ההוצאה היתה שיהיו בני חורין ולא עבדים. כאומרו חרות על הלוחות וכו'. והנה בזאת הפרשה הקצרה כלל בכאן כל מיני הטובות והצלה מכל מיני הרעות. ולפי שהרעות הם כלולים בארבע מיני רעות הם ארבע שפטים הרעים שהזכיר יחזקאל ארץ כי תחטא וגו'. אף כי ארבע שפטים הרעים. והם דבר וחרב וחיה ורעב. לזה הזכיר בכלל הפרשה שיצילם מאלה הארבעה רעות. כנגד הרעב אמר ונתתי גשמיכם בעתם. וכנגד חיה רעה וחרב אמר והשבתי חיה רעה מן הארץ וחרב לא תעבור בארצכם. וכנגד הדבר אמר והפרתי אתכם והרבתי אתכם. באופן שבזה הבטיחם שיצילם מאלו הד' רעות. ויביא עליהם כל הטובות הנמשכים מהצלת אלו הד' רעות. ולכן תמצא שבפרשת המוסר כשאמר ואם לא תשמעו לי. כלל כל הרעות שהביא עליהם באלו הד' רעות. שהם דבר וחרב וחיה רעה ורעב. כנגד הרעב אמר וזרעתם לריק זרעכם. וכן לא תתן ארצכם יבולה. וכנגד חיה רעה אמר והשלחתי בכם את חית השדה. וכנגד החרב אמר והבאתי עליכם חרב נוקמת. וכן והריקותי אחריכם חרב. וכנגד הדבר אמר ושלחתי דבר בתוככם. ואע"פ שאמר שבע כחטאתיכם. ואמרו שבעה פורעניות כנגד שבעה עבירות. השבעה פורעניות כולם כלולים באלו הד' רעות. לפי שהם כמו אבות והשאר הם כמו תולדות להם ונמשכות מהן למעיין. ואמר שבע להורות שהם מאסו בשם ובתורתו. ועברו בריתו ושבועתו אשר כרת עמם. וזה רמז על באר שבע. כאומרו כי שם נשבעו שניהם. וזהו שבעה ע"ש השבועה. וזהו כלל שמו הגדול הרמוז בי' ספירות. והם נכללות בז' ספירות. כי הג' ראשונות הם חשובות כאחת. ואחר שהם כפרו בשם ה' ועברו בריתו שהוא השביעי. ראוי להביא עליהם שבעה פורעניות. וזהו ואם לא תשמעו לי כנגד הראשונה. עד להפרכם את בריתי שהוא השביעי. שהיא חרב לה' מלאה דם. והיא חרב נוקמת נקם ברית. ולכן אמר שבע כחטאתיכם. וכן ויסרתי אתכם אף אני שבע כחטאתיכם. ולפי שזאת המכה היא רצועת מרדות באף ובחמה. אמר אף אני אעשה זאת לכם שהיא א"ף ואנ"י וזא"ת:

ולפי שיש פתחון פה לבעל הדין לומר. כי הברכות הם מעט מזער כלולות בדף אחת קטנה. והקללות רבו מארבה והאריך בהם בפרשיות רבות. ואם לא תשמעו לי וכן אם עד אלה לא תשמעו לי ואם בזאת לא תשמעו לי. אמרו רז"ל כי הברכות הם מרובות מהקללות. לפי שהברכות התחילו באל"ף א"ם בחוקותי וסיים בתי"ו קוממיו"ת. להורות כי שם כל התורה. וכל הברכה מאל"ף ועד תי"ו. אבל בקללה התחיל בוא"ו ואם לא תשמעו לי. וסיים במ"ם געלה נפש"ם. להורות שהברכות מרובות מהקללות. וכן תמצא לפי הפשט כי הקללות באו כנגד הברכות. כאומרו יען וביען במשפטי מאסו. ותרגם המתרגם לווטין חלף ברכן אייתי עליהון. ותמצא ברכות הרבה יתרות על הקללות שלא הזכיר קללה כנגדם. ולכן התחיל ואם לא תשמעו לי ולא תעשו את כל המצות. כנגד ואת מצותי תשמרו. ואם בחוקותי תמאסו. כנגד אם בחוקותי תלכו. ולא התחיל מהחוקים. לפי שהם גזירת מלך. ואולי לסבת זה ימנעו מעשותם. והתחיל מהמצות שהם דברים שהשכל יחייבם. ועכ"ז לא ירצו לעשותם. ואמר ואת משפטי תגעל נפשכם כנגד ועשיתם אותם. שאמרנו שפירושו בנפש חפצה. וכנגד ונתתי גשמיכם בעתם. אמר והפקדתי עליהם בהלה את השחפת ואת הקדחת. שזה בא מצד מניעת הגשמים. כאומרו הנותן מטר על פני הארץ. שזהו לתועלת התבואה. ושולח מים על פני חוצות. לתועלת בני אדם שהולכים קדורנית בסבת החום. ולזה אמר את השחפת ואת הקדחת כנגד האדם. וזרעתם לריק כנגד התבואה:

ולפי שאמרנו שעקר כל הטובות הם הגשמים בעתם. תמצא בכל אלו המכות והקללות כפולה ומכופלת. בכל אחד מהן חסרון הגשמים ומכת הרעב בראשונה. ואמר וזרעתם לריק זרעכם. ובפרשה שנייה חזר לומר ונתתי את שמיכם כברזל. ובשלישית אמר והשלחתי בכם את חית השדה. שהם משולחות. מצד רעב כמוזכר בדבריהם ז"ל. וברביעית אמר בשברי לכם מטה לחם. ובחמישית אמר ואכלתם בשר בניכם. שזה מצד אכזריות הרעב. בענין שבכל המכות שלח בהם חצי רעב. להורות שהיא שקולה כנגד כל המכות. וכמו שאמר למעלה ופניתי אליכם והפרתי אתכם. כן אמר בכאן ונתתי פני בכם לרעה ונגפתם וגו'. וכנגד ורדפתם את אויביכם. אמר ורדו בכם שונאיכם ונסתם ואין רודף אתכם. וכנגד אם בחוקותי תלכו ונתתי גשמיכם בעתם. שזה מורה כי מצד עשיית המצות באים הגשמים. אמר ושברתי את גאון עוזכם. כי כבר כתבתי כי גאוננו ותפארתנו ועוזנו ביד שובנו. היות לנו כח להוריד הגשמים בעתם בכח תפלתנו. ודבר מפורסם הוא. כי על זה התנאי קבלו אותנו בארץ העמים כשגלינו מארצינו. וכבר קרה כזה כי במלכות ארגון בזמן עצירה. השליכו היהודים כולם מחוץ לעיר וסגרו השערים בעדם עד שיביאו המים. ודרש הרב ן' חסדאי קרשק"ש זצ"ל וכה אמר בתחלת דבריו. לנו המים. והשי"ת פקד את עמו ונתן להם מים וכאלה רבות. ואח"כ בעונותינו היינו צועקים וצווחים בערבוביא ולית מאן דישגח בן. לפי שנתקיים בנו ובהם בעונותינו ושברתי את גאון עוזכם. כי זהו עוזנו ותפארתינו להוריד גשמים בעתם בתפלתינו. ונהפך לאבל כנורנו ונלאו שמים בעבורנו. ונשברה גאוננו ותפארתינו למניעת הגשמים. וזהו ונתתי את שמיכם כברזל. ובזה ותם לריק כוחכם. שהוא כח השם והי"ג מדות שאנו מזכירין. וזהו כעין מה שתקנו אנשי אמונה אבדו באים בכח מעשיהם. ובפסוק קחו מזמרת הארץ הארכתי בזה. וכנגד והשבתי חיה רעה מן הארץ. אמר והשלחתי בכם את חית השדה. וכנגד וחרב לא תעבור בארצכם. אמר והבאתי עליכם חרב נוקמת נקם ברית. וכנגד והפרתי אתכם והרבתי אתכם. אמר ושלחתי דבר בתוככם. וכנגד ונתנה הארץ יבולה ועץ השדה יתן פריו. אמר ולא תתן ארצכם את יבולה ועץ השדה לא יתן פריו. בענין שישאר מהם קש ותבן ועצים שנשרו מן הדקל לחמם התנורים. ואמר ואפו עשר נשים לחמכם בתנור אחד. מחוסר עצים. וכנגד ואכלתם לחמכם לשובע. אמר ואכלתם ולא תשבעו:

אל תהי עד חנם ברעך והפתית בשפתיך. ראובן הוה ידע לשמעון סהדי אמר ליה אתי אסהיד לי הדא סהדותא אמר ליה אין כשנכנו לדין חזר בו ורוח הקודש אומר לו והפתית בשפתיך הכנסת אותו לדין וחזרת בך. למחר אתית סהדי לראובן גבי שמעון מה יעשה כאשר עשה לו אל תאמר כאשר עשה לי אעשה לו אשיב לאיש כפעלו והלא כבר נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידעאם לוא יגיד ונשא עונו. [ושמעה קול אלה הה"ד] וחולק עם גנב שונא נפשו מעשה בשלטון אחד שהיה הורג את הקבלנין (ומגייר) [ומתיר] את הגנבים והיו הכל מליזין עליו לומר שאינו עושה כראוי, מה עשה הוציא כרוז במדינה ואמר כל עמא לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות ומוליכות אותם לחורים למחר הוציא כרוז ואמר כל עמא לקומפון מה עשה הביא חולדות ונתן לפניהם מנות וסתם את החורים ומוצאים אותם מסותמות ומחזירות אותם למקומן לומר שאין הכל אלא מן הקבלנים. הרי מן השלטון מן המעשה מנין. גנב ראובן לשמעון ולוי ידע ביה אמר ליה אל תפרסמני ואנא יהיבנא לך פלגא למחר נכנסו לבית הכנסת ושמעו קול החזן מכריז ואומר מאן גנב לשמעון ולוי קאים תמן והלא נתנה תורה איפופסין והוא עד או ראה או ידע אל תהי שבועה קלה בעיניך זכריה חמי לה ואשוב ואשא עיני ואראה והנה מגלה עפה מה הוא עפה שייטה כד"א ויעף אלי אחד מן השרפים וגו' ויאמר אלי מה אתה רואה ואומר אני רואה מגלה עפה. אמר ר' אבהו אפילו עורו של פיל ועורו של גמל אינם כמדה הזה ואת אמרת כן זאת האלה היוצאה על פני כל הארץ. מהיכן יצא מפתחו של היכל דתנן פתחו של היכל ארכו ארבעים אמה ורחבו עשרים אמה. אמר ר' איבו מפני מה משביעין את האדם בספר תורה ומביאין לפניו נודות נפוחין לומר אתמול היה הנוד הזה מלא גידים ועצמות ועכשיו ריק מכלם כך המשביע חברו סוף שיצא ריקם מממונו א"ר אסי על שקר. רבי אבא אומר אפילו על אמת. ר' ינאי הוה יתיב ודריש על הדא דרבי יונה אמר רבי סימון אין מוסרין את השבועה למי שהוא חשוד על השבועה ואין נותנין את השבועה למי שהוא רץ אחר השבועה. הוה עובדא בבר תלמיון וסייעא (לרבנן) [לרב אסי] עובדא בחד גברא דאפקיד גבי בר תלמיון מאה דינרין אזל בעא להון מניה א"ל מה דאפקדת גבי מסרית בידך א"ל אישתבע ליה מה עבד בר תלמיון נטל חד קנה וחקקיה ויהב ביה הלין דינרי ושדי מסתמיך עליה א"ל צור הדא קניא בידך עד דאנא משתבע לך, [כיון דמטא לבי כנישתא] אמר מארי' דהדין [ביתא] מה דמסרת בידי מסרית בידך ההוא מן כובדיה נסתיה ואשקליה לארעא שריין הלין דינרי מתבדרין ושרי ההוא מלקט א"ל לקט לקט דמן דידך אנת מלקט. שבועת י"י תהיה בין שניהם שאינה זזה מבין שניהם (כתוב לעיל). הוצאתיה וגו' ובאה אל בית הגנב א"ר שמואל בר נחמן מלאכי חבלה אין להון קפצין שנאמר משוט בארץ ומתהלך בה וכתיב ולנה בתוך ביתו. א"ר אבא בר כהנא דברים שאין האש שורפתן שבועת שוא מכלה אותן. דרכה של אש לאוכל עצים ברם הכא וכלתו ואתעציו ואת אבניו. רבי יוסי בר חנינא פתר קריא בסוטה. נפש כי תחטא היא שחטאה על בעלה שהוא זנה ומפרנסה והיא הולכת ומקלקלת עם אחר. ושמעה קול אלה והשביע הכהן את האשה בשבועת האלה. והוא עד ועד אין בה. או ראה ונסתרה והיא נטמאה. או ידע ונעלם מעיני אישה. אם לוא יגיד ונשא עונו אם לא תגיד לכהן וצבתה בטנה ונפלה ירכה. רבי פנחס פתר קריא בישראל נפש כי תחטא וארא והנה חטאתם לי"י אלקיכם ושמעה קול אלה ואת קולו שמענו מתוך האש. א"ר יוחנן קומפרמסאות נתנו ביניהם שאינו כופר בהן והם אינם כופרין בו. א"ר יצחק זה שמשביע את לגיונותיו אינו משביען אלא בסייף לומר כל הועבר על התנאין הללו יהא הסייף הזה עובר על ראשו הוא נשבע להם שנאמר ואשבע לך ואבא בברית אותך והן נשבעין לו שנאמר לעבדך בברית ה' אלקיך ובאלתו אין אלה אלא שבועה שנאמר בשבועת האלה, כיון שעברו ישראל על התנאי אמר להם הקב"ה אף אני אעשה זאת לכם וגו' והבאתי עליכם חרב וגו'. והוא עד [אלו ישראל] אתם עדי נאם ה'. או ראה אתה הראת לדעת. או ידע וידעת וגו' והשבות אל לבבך. אם לוא יגיד ונשא עונו אמר להם הקב"ה אם לא תגידו בגוים אלהותי אני פורע מכם אימתי כשיאמרו דרשו אל האובות וגו' םא לא יאמרו כדבר הזה אשר אין לו שחר. רבי יוחנן וריש לקיש אמר הקב"ה אם לא יאמרו ישראל לעובדי אלילים כדבר הזה אין לו שחר על עצמו אינו מזריח אורה כטיצד מזריח אורה על אחרים. אמר רבי אבא בר כהנא חשך ואפלה שמשו בעולם הזה הדא הוא דכתיב ויהי חשך אפלה אבל תהו ובהו לא שמשו בעולם הזה. והיכן עתידין לשמש בכרך גדול הדא הוא דכתיב ונטה עליה קו תהו ואבני בהו. רבנן אמרין עובדי אלילים שלא קיימו את התורה שנתנה מתוך החשך עליהם הוא אומר כי הנה החשך יכסה ארץ וערפל לאומים אבל ישראל שקיימו את התורה שנתנה מתוך החשך כמא דאת אמר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החשך עליהם הוא אומר ועליך יזרח ה' וכבודו עליך יראה:

ואם לא תשמעו לי מה תלמוד לומר לי. זה שיודע את רבינו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר כנמרוד גבור ציד [לפני ה'] שאין תלמוד לומר לפני ה'. אלא שהיה יודע את רבונו ומתכוין למרוד בו. וכן הוא אומר ואנשי סדום רעים וחטאים [לה' מאד] שאין תלמוד לומר לה' מאד. אלא שהיו יודעין את רבונן ומתכוונין למרוד בו. ולא תעשו יש לך אדם שאינו למד אבל עושה, תלמוד לומר ולא תעשו. הא כל שאינו למד אף אינו עושה. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עשוה, אבל אין מואס באחרים, תלמוד לומר ואם ואם בחקותי תמאסו. הא כל אדם שאינו למד ואינו עושה לסוף שמואס באחרים. אבל אין שונא את החכמים. תלמוד לומר ואם אם משפטי תגעל נפשכם. הא כל אדם שאינו מד ואינו עושה ומואס באחרים לסוף ששונא את חכמים. או יש לך אדם שאינו מד ואינו עושה ומואס באחרים ושונא את חכמים, לסוף שאין מניח את אחרים לעשות. או יש לך אדם שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרים. ושונא את חכמים. ואין מניח את אחרים לעשות. אבל מודה במצות שנתנו מהם סיני. תלמוד לומר את כל מצותי. הא כל שאינו למד ואינו עושה ומואס באחרם ושונא את חכמים ואין מניח את אחרים לעשות. לוסף שאינו מודה במצות שנתנו מהר סיני. או יש לך אדם שיש בו כל המדות הללו. אבל אינו כופר בעיקר תלמוד לומר להפרכם את בריתי. הא כל אדם שיש בו כל המדות הללו לסוף שכופר בעיקר. אף [אני] איני מדבר אלא באף. אני שבניתי אני אהרוס. ושנטעתי אני אתוש. וכן הוא אומר הנה (את) אשר בניתי אני הורס ואת אשר נטעתי אני נותש. אעשה זאת זו קשה לכם יותר מן הכל שמי הגדול הוא לכם בעל חוב. לכם מידכם הן הדברים ואין הרעה יוצאה מלפני לעולם. וכן הוא אומר מפי עליון לא תצא הרעות והטוב. והפקדתי עליכם שיהו המכות פוקדות אתכם מזו לזו עד שהראשונה פקודה אצלכם אביא אחרת ויסמוך לה. בהלה זו המכה המבהלת את בני אדם ואי זו זו מכת מותן. רבי אליעזר בר יהודה אומר בעון חלה אין ברכה (בממונם) [במכונס] ומארה משתלחת בשערים וזורעים ואחרים אוכלין אותו שנאמר והפקדתי עליכם בהלה אל תקרי בהלה אלא בחלה וכתיב וזרעתם לריק זרעכם. ואם נותנין מתברכין, שנאמר ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך. את השחפת יש לך אדם שחולה ומוטל במטה אבל בשרו שמור עליו. תלמוד לומר את השחפת לסוף שבשרו נשחף. או עתים שבשרו נשחף אבל נוח לו ואינו מקדיח. תלמוד לומר ואת הקדחת. או עתים שמקדיח אבל סבור על עצמו שיהיה. תלמוד לומר מכלות עיני. או הוא אין סבור על עצמו שיהיה. תלמוד לומר מכלות עינים. או הוא אין סבור על עצמו שיחיה אבל חרים סבורים עליו שיחיה, תלמוד לומר ומדיבות נפש:

וזרעתם לריק זרעכם ואכלוהו אויביכם. אם זורעין שנה [ראשונה] ואינו מצמיח. לשנה אחרת כשהוא מצמיח באין אויבים ואוכלים אותו. ד"א וזרעתם לריק זרעכם כנגד בנים ובנות הכתוב מדבר בנים ובנות שיהו לכם חטא מאבדן. וכן הוא אומר אשר טפחתי ורביתי אויבי כלם. ונתתי פני בכם כשם שנאמר בטובה ופניתי אליכם. כך נאמר ברעה ונתתי פני בכם. משל למה הדבר דומה למלך שאמר לעבדיו פונה אני מכל עסקי ועוסק אני בכם לרעה. ונגפתם לפני אויביכם שיהא המות הורג בכם מבפנים ובעל דבבא מקיף אתכם מבחוץ: