Quotation_auto sobre Levítico 22:2

אכל הים אכל למחר נהנה היום נהנה למחר נהנה היום ואכל למחר אכל היום ונהנה למחר ואפילו מכאן ועד שלש שנים מנין שמצטרפין זה עם זה ת"ל תמעול מעל ריבה. ת"ר קדשי גוים לא נהנין מדרבנן ולא מועלין מדאורייתא, מ"ט כתיב הכא נפש כי תמעול מעל וחטאה וכתיב התם ולא תשאו עליו חטא, בני ישראל מועלין ולא גוים. ואין חייבין עליהן משום פגול נותר וטמא דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו. ויליף נותר חלול חלול מטומאה דכתיב גבי נותר ואוכליו עונו ישא וגו'. ויליף פגול עון עון מנותר דכתיב גבי פגול ואם האכל יאכל מבשר זבח וגו' וכולהו בני ישראל ולא גוים. ואין מביא נסכים אבל קרבנו טעון נסכים דברי ר' ישמעאל. מנא הני מילי דת"ר האזרח האזרח מביא נסכים ולא הגוים מביאין נסכים. יכול לא יהא עולתו טעונה נסכים ת"ל ככה. א"ר יוסי רואה אני בכולן להחמיר מ"ט לה' כתיב ביה וחטאה בשננה פרט למזיד. והלא דין הוא ומה שאר מצות שחייב בהן כרת (פרט) [פטר] בהן מזיד מעילה שלא חייב בה כרת אינו דין (שפרט) [שפטרו] בה את המזיד לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה תאמר במעילה שחייב בה מיתה ת"ל בשגג פרט למזיד. האי תנא מעיקרא אלימא ליה כרת ולבסוף אלימא ליה מיתה. ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חייב בהן מיתה בפחות מכזית תאמר במעילה שחייב בה מיתה בפחות מכזית. מר בריה דרבינא אמר ה"ק לא אם אמרת בשאר מצות שכן לא חחי' בהן שאין מתכוון כמתכוון שאם נתכוון לחתוך את התלוש וחתך את המחובר פטור. תאמ במעיל' שםא נתכוון להתחמ' בגיזי צמר חולין ונתחמם בגיזי צמר עולה שמעל. רב נחמן בר יצחק אמר ה"ק לא [אם אמרת בשאר מצות שכן לא מתחייב בהם שאין מתעסק כמתעסק שאם] נתכוון להגבי' את התלוש וחתך את המחובר פטור. תאמר במעילה שאם נתכוון להושיט ידו ליטול חפץ וסך ידו בשמן של הקדש שמעל:

בעא מיניה ר' חייא בר אבין מרב יוסף מנין לטמא ששמש שהוא במיתה דכתיב דבר אל אהרן ואל בניו וינזרו וגו' ויליף חילול חילול מתרומה מה תרומה במיתה אף כאן במיתה ונילף חילול חילול מנותר מה להלן בכרת אף כאן בכרת, מסתברא מתרומה הוה ליה למילף שכן גוף טמא (מקדש) [מקוה] ברבים, אדרבה מנותר הוה ליה למילף שכן קודש פנים פגול ונתותר, חילול דרבים מחילול דרבים עדיף. [וינזרו מקדשי בני ישראל על קדשי בני ישראל חייבין על פגול נותר וטמא ואין חייבים על קדשי בני ישראל חיייבן על פגול נותר וטמא ואין חייבים על קדשי נכרים משום פגול נותר וטמא]]. כל הזבחים שקיבל דמן זר פסל מנלן, דתני לוי ונזרו מקדשי בני ישראל ולא יחללו בני ישראל למעוטי מאי, אילימא למעוטי קרבן נשים קרבן נשים בטומאה קרב אלא למעוטי נכרים. השתא ציץ לא מרצי דאמר מר בגוי בין במזיד בין בשוגג לא הורצה בטומאה קרב. אלא הכי קאמר וינזרו מקדשי בני ישראל לא יחללו. דבי ר' ישמעאל תנא אתיא בקל וחומר מבעל מום, ומה בעל מום שאוכל אם עבד חילל, זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל. מה לבעל מום שכן עשה בו קרבין כמקריבין אונן יוכיח. מהלאונן שכן אסור במעשר בעל מום יוכיח. וחזר הדין הצד השוה שבהן שמוזהרין ואם עבדו חיללו אף אני אביא זר שמוזהר אם עבד חילל. רב משרשיא אמר אתיא בקל וחומר מיושב ומה יושב שאוכל אם עבד חילל זר שאינו אוכל אינו דין שאם עבד חילל. מה ליושב שכן פסול לעדות חד מהנך יוכיח וכו'. קדשי ישראל אין לי אלא קדשי ישראל קדשי עצמן מנין, תלמוד לומר אשר הם מקדשים לי לרבות את כולן, מנין שאין מדבר אלא בזמן נאמר כאן חילול ונאמר להלן חילול מה חילול האמור להלן זמן אף חילול האמור כאן זמן. מה חילול האמור להלן הרצאה אף חילול האמור כאן הרצאה. מה חילול האמור להלן כרת אף חילול האמור כאן כרת. נאמר כאן אני ה' ונאמר למטה אני ה' מה אני ה' האמור למטה אני ה' מכרית אף אני ה' האמור כאן אני ה' מכרית. יכול לא יהו חייבין משום טומאה אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח. ודין הוא ומה פיגול שהוא בקבוע ובידיעה אחת ולא הותר מכללו אינו חייב אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח, טמא שהוא בעולה ויורד ובשתי ידיעות והותרה מכללה אינו דין שאינו חייב אלא על דבר שיש לו מתירין בין לאדם בין למזבח, תלמוד לומר אשר הם מקדשים לי. יכול מיד תלמוד לומר יקרב. אמר ר' אלעזר וכי יש נוגע שהוא חייב אלא מה תלמוד לומר יקרב בדוכשר ליקרב. הא כיצד יש לו מתירין משיקרבו מתירים. אין לו מתירין משיקוש בכלי. אשכחן טמא נותר מנלן מדתני לוי מנין שאף בפסול זמן הכתוב מדבר תלמוד לומר ולא יחללו את קדשי בני ישראל בשני חילולין הכתוב מדבר אחד פסול זמן ואחד פסול טומאה: