Quotation_auto sobre Salmos 9:7

ואמר אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב. לרמוז שאע"פ שהיה משתבח שהיה יודע דעת עליון. שהיה רואה הדבר ולא היה משיגו מכל וכל. אע"פ שאני מסתכל ומביט בהשקפה נמרצה. איני מגיע לאותו עת הרמוז. אבל אני רואה אותו רחוק. וזהו אשורנו ולא קרוב. ואז דרך כוכב מיעקב. באור גדול ובזוהר עצום. וזה רמז על שמו הגדול שיתפרסם בעולם דכתיב ביום ההוא יהיה ה' אחד. ויהיה השם שלם ותורת ה' תמימה. וזה רמוז במלת כ"ו כ"ב. מלא. כ"ו הם עשרים וששה. כמספר אותיות יהו"ה. לפי שאז יתחברו אותיות השם לעשות נסים ונפלאות. בכח השם הגדול ובכח תורתו. בענין שיכירו כל העולם כי ה' אמת ותורתו אמת. וזה כ"ב כנגד כ"ב אותיות הרמוזות. כאומרו בך יברך ישראל. בך ארוץ גדוד. וזהו דרך כ"ו כ"ב מיעקב. וקם שבט מישראל. שבט לגו חסר לב. ומי הם ומחץ פאתי מואב. ולא להם לבדם. אלא וקרקר כל בני שת. ולפי שאדום הוא עקר המלכות. חזר להזכירם בפני עצמם ואמר והיה אדום ירשה וכו'. וירד מיעקב. רמז בזה כי השם ימשיך ממה שאמר דרך כוכב מיעקב. מושיע ורב מכח שמו. הוא משיח בן דוד. והאביד שריד מעיר. ולפי שעמלק היה ראש צרים ונלחם בישראל בצאתם ממצרים ועתיד ללחום באחרית הימים. אמר וירא את עמלק וגומר. ראשית גוים עמלק אבל אחריתו עדי אובד. ר"ל אחריתו יגיע עד אותו זמן שיבא מלך המשיח. ויתקיים מה שכתוב האויב תמו חרבות לנצח. לאותו נצח שכתוב ע"י הנביאים וערים נטשת. זהו והאביד שריד מעיר אבד כרם המה. זהו מה שכתב כאן ואחריתו עדי אובד. בענין שיאבד זכרם ויסוף שומעם. מאיש ועד אשה מעולל ועד יונק. והנה באומרו עדי אובד. וכן אבד זכרם. וכן וגם הוא עדי אובד. יש בו רמיזה גדולה בענין גאולתינו בפרשת פנחס אפרשנו. בסוד ימי חגינו ביום ראשון ושני ורביעי תמצאנו:

והנה יש בכאן רמיזה גדולה בענין גלותינו וגאולתינו. ולכן אמר בלעם בעמלק ואחריתו עדי אובד. וכן אמר וגם הוא עדי אובד. וכן המשורר רמז זה באומרו אבד זכרם המה. וידוע כי אלו הע' פרים הם כנגד אומות העולם כמאמר רבותינו ז"ל. והשעירים הם רמז למלכיות. כאומרו והצפיר השעיר מלך יון וגו'. והנה הפרים הולכים ומתמעטים לפי שהם כנגד אומות העולם שיתמעטו ויכלו באפס תקוה. אבל השעירים בכל הימים שהם שעיר עזים אחד בכל יום ויום. וההוראה שיש בהם. שיכלו אלה הרשעים שהם רמז לשעירים. הוא רמוז באומרו שעיר חטאת בכולם להורות שיהיו חטאים וחסרים ויכלו כהם. וכן רמז השעיר לעשו שהוא איש שעיר ושעירים ירקדו שם. והם עתידים להיות נעקרים מהעולם. לפי שבאו מכח נחש הקדמוני אשר כתוב בו על גחונך תלך בלא רגלים לפי שהשקר אין לו רגלים. ולכן אנו בטוחים שאע"פ שאלו הרשעים יהיו חזקים ועזים כאלה וכאלון. פתע פתאום ישברו ויאבדו. ולכן כתב בעמלק ואחריתו עדי אובד. ועליו אמר האויב תמו חרבות. הוא עשו הרשע שהוא אויב לישראל ומבקש רעתם. וזמן יבא שיאבדו. וזהו אבד זכרם המה. שיאבד הזכרון שיש להם באלו הימים. כי תמצא כי ביום הראשון כתב שעיר עזים. וביום השני ג"כ כתב שעיר עזים. וביום הרביעי כתב ג"כ שעיר עזים. והסימן שלהם אב"ד. אבל בכל שאר הימים לא כתב שעיר עזים אלא שעיר חטאת. וזה לרמוז כי שלשה עזים הם והם שלשה מלכיות. המלך הראשון הוא ארי בחיות נבוכדנצר מלך בבל. דכתיב ביה עלה אריה מסבכו. והוא מלך עז וחזק ופתע פתאום ישבר חזקתו ועוזו. ולכן כתיב ביום הראשון שהוא כנגד גלות בבל שעיר עזים. לפי שהוא עז וקשה ועם כל זה ישבר ויחסר וזהו חטאת. וכן ביום השני כתב בו שעיר עזים. לפי שהוא כנגד מלך פרס שהוא מלך עז ולקח מלכות בבל. ואע"פ שהיה מלך עז נשברה גבורתו ביד מלך יון. שהוא מלך השלישי הרמוז ביום השלישי. אבל ביום השלישי לא כתיב בו עזים לפי שמלך יון היה מלך טוב לישראל כמוזכר באלכסנדרוס מוקדון עם שמעון הצדיק. והוא הנקרא הצפיר השעיר מלך יון. אבל לא היה עז כראשונים. ולכן לא כתב בו שעיר עזים אלא שעיר חטאת. אבל ביום הרביעי שהוא רמז למלכות אדום שהוא מלכו תקיפא כתב בו שעיר עזים. לפי שהוא עז מאד וגבה עד לשמים. ואנו מובטחים כי פתע ישבר ויחסר עזותו ומלכותו וישכח זכרונו שיש לו באלו הימים. בסימן יום ראשון ושני ורביעי. והסימן אב"ד זכרם שיאבד הזכרון שיש להם באלו הימים. וזה שאמר בעמלק ואחריתו עדי אב"ד. וכן מה שאמר גם הוא עדי אב"ד. שהוא סימן אלו הימים. לרמוז כי עד יום הרביעי שהוא רמז למלכות רביעית יגיע מלכותו. ואז יאבד זכרונו וישכח שמו וישבר עזותו. ולכן תמצא שאחר יום רביעי לא כתב בכל שאר הימים שעיר עזים אלא שעיר חטאת. לרמוז שאז במלכות רביעי תפסק מלכותו ועזותו ויקם מלכו אחרן דלעלמין לא תתחבל. והארבעה ימים האחרונים הם רמז לארבע מלכיות אחרות שהם כלולות בארבע מלכיות הראשונות. אבל אין להם קיום וחיזוק ולכן לא כתב בהם שעיר עזים. ובמדרש ראיתי כי אע"פ שאנו אומרים ארבע מלכיות. הם שמנה מלכיות והם כלולות בארבע מלכיות. שהם מלכות בבל ופרס ויון ואדום. ולכן כתב בכאן שמנה ימים כנגד אלו השמנה מלכיות. ולפי שיום השמיני הוא סוף וקץ לכל המלכיות. אמר ביום השמיני עצרת תהיה לכם. לרמוז כי זה היום יום ישועתינו ויום גאולתינו ופדות נפשנו. לפי שהוא תשלום ארבע מלכיות: