Referencia sobre Jueces 6:41

‎המראה האחד כאלה, לצדיק ולרשע לטוב ולטהור ולטמא (קהלת ט, ב). המראה השני, האתם תריבון לבעל (שופטים ו, לא), אם לאל תריבון (איוב יג, ח). המראה השלישי, וימת לבו בקרבו והוא היה לאבן (ש"א כה, לו), יחשב לתבן ברזל (איוב מא, יט). ויש ללמ"ד פנים אחרים מלבד אלה, הן נמצא מפעל הלמד הנכתב בלהם מוסב לדבר ושארית האותיות עשוין ללשון רבוי כיתר המלים. על כן נשבתו האותיות ונסתר בנין המלה ולא יותר מהאותיות עד אחד, וכמקרה הזה יקרה ליתר המלים העליונים האלה. ונמצאו בלי יסוד ובלי עקר אחוז אשר לא ימוש. עד הנה משפט יסודות המלים ומדת מחברתם וקצב אותיותם.

יחבט יי' משבלת (ישעיהו כז, יב), כי תחבט זיתך (דברים כד, כ), חבט חטים (שופטים ו, יא).

‎מתחלק לארבע ענינים: האחד, בא גד (בראשית ל, יא), וגדעון בא (שופטים ו, יט), לא בא בן ישי (ש"א כ, כז), על כן לא בא (שם כ, כט). השני, והבאתי השמש בצהרים (עמוס ח, ט), ארץ מבוא השמש (דברים יא, ל), בא שמשה (ירמיהו טו, ט), ולא אץ לבוא (יהושע י, יג). השלישי, והבאת את הבדים (שמות כה, יד), הבא נא ידך בחיקך (שם ד, ו), והובא את בדיו (שם כז, ז), כי הובאו בית יוסף (בראשית מג, יח). הרביעי, בא אל אשת אחיך ויבם אותה (שם לח, ח), בוא אל פלגשי אביך (ש"ב טז, כא), ויבא אליה ותהר לו (בראשית לח, יח), בא נא אל שפחתי (שם טז, ב), יסוד אחד לכולם.

‎השני, ונהרו אליו כל הגוים (ישעיהו ב, ב), ונהרו אל טוב ד' (ירמיהו לא, יב), הביטו אליו ונהרו (תהלים לד, ו), אל תופע עליו נהרה (איוב ג, ד), את המנהרות אשר בהרים (שופטים ו, ב), נהירו ושכלתנו (דניאל ה, יא), ונהורא עמה שרא (שם ב, כב), ענין מאור הם.

‎נשוב לענין ראשון, וכמהו והזורה תבקע אפעה (ישעיהו נט, ה), הביצה הנדשת בהבקעה לא יצא ממנה כי אם אפעה, וככה ויזורר הנער עד שבע פעמים (מ"ב ד, לה), ויזר את הגוה (שופטים ו, לה), ענין דישה המה. ופתרון ויזורר הנער, דש הנער בעלותו עליו, ושומו פיו על פיו, ועיניו על עיניו וכפיו על כפיו, נמצא הענין מורה על פתרון המלה, וככה ויזר את הגזה, שת ידיו עליה, ויעצרנה אחרי כן, מץ אותה עד צאת ממנה מלא הספל מים ותרגומו מוכיח 'ועצר'.

‎השני, ונתון תמרוקיהן (אסתר ב, ג), ובתמרוקי הנשים (שם ב, יב), חברות פצע תמריק ברע (משלי כ, ל), ואת המרק שפוך (שופטים ו, כ), ומרק פגלים (ישעיהו סה, ד).

‎השני. אלוף נעורי (ירמיהו ג, ד), ואת למדתי אותם אליך אלפים לראש (שם יג, כא), אלפי הדל במנשה (שופטים ו, טו), ואני ככבש אלוף יובל לטבוח (ירמיהו יא, יט), פתרונו כפי ענינו, כלם גדולים וראשים המה. ופתר יהודה בן קריש ככבש אלוף (ירמיהו יא, יט) ככבש ואלוף, העמיד מגזרת שגר אלפיך (דברים ז, יג), יסף וי"ו בתחלת המלה, וגם וי"ו שני בתוך המלה, ואין לשניהם דרך לנטות, על כי המלה מבלעדי הווין עומדת על עמדה ועל אמתה להיות פתרונה ככבש אלוף ככבש גדול וְהִשְּׁוָה מגרעת הו"ו פה כמגרעת ווי המלים האלה: אדם פטדה וברקת (שמות כח, יז), לשם שבו ואחלמה (שם כח, יט), תרשיש שהם וישפה (שם לט, יג), ראובן שמעון לוי ויהודה (שם א, ב), משפט גר יתום ואלמנה (דברים כז, יט), לא הִשְׁוָם כדת ואין כה משפש הלשון, הלא זה ארח הסדר וכה משפטו באמרו: לשם שבו ואחלמה (שמות כח, יט), לולי הוו של 'ואחלמה', לא נגרעה וו מ'שבו'. וכמהו אדם פטדה ובקרת (שם כח, יז), לולי הוו 'וברקת' לא נחסרו וו מ'פטדה'. כמוהו ראובן שמעון לוי ויהודה (שם א, ב) לולי וו של 'ויהודה' לא נחסר מ'שמעון ולוי'. וכמהו משפט גר יתום ואלמנה (דברים כז, יט) לולי וו של 'ואלמנה' לא נחסר וו מ'יתום', ורוב הדברים והשמות הסמוכים כה זה אחר זה כה משפטם, אבל לא יקרה מקרה זה לשני דברים כי אם לשלשה ומעלה. ולולי הווין אשר יחתמו המלים האחרונים לא נחסרו התיכונים, על כן ככבש אלוף לא יבא עמהם ולא יעלה במספרם, ולא יתכן להיות פתרונם כי אם כמכתבן ואני ככבש אלוף (ירמיהו יא, יט), וגם יובל לטבוח (שם), יוכיח.

‎זרע זרע (בראשית א כט), והיה אם זרע ישראל (שופטים ו ג),