Referencia sobre Exodo 25:51

כבר ואשר להיות. אלה מראות כבר ואשר להיות: כבר הוא הדבר אשר נעשה, ואשר להיות הוא הדבר הבא אשר יעשה עוד, וכה מחלקותיו למראה המלה: וא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר נעשה כבר כאלה: ויאמר, ויברא, ויגרש, וידם, ויהם, ויזכר, ויהמם, ויטרף, [בנ"וו וירם, ויהס, ויזכר, ויחמוס, ויטרף], כה חקת הלשון בכל המלים: והוא"ו אשר משפטו להיות פתרונו דבר אשר יהיה עוד, כאלה: ואמר יושב האי הזה (ישעיהו כ, ו), וברא יי' על כל מכון הר ציון (שם ד, ה), וגער בו, ונס ממרחק (שם יז, יג), וירד הדרה והמונה (ישעיהו ה, יד), ודרך על במותי ארץ (מיכה א, ג), והפכתי מרכבה ורכביה (חגי ב, כב), וזכרתי את בריתי (בראשית ט, טו), וחלף ביהודה (ישעיהו ח, ח), ועשיתי את אשר בחקי תלכו (יחזקאל לו, כו), ויצאו וראו (ישעיהו סו, כד), ונועדתי לך שם (שמות כה, כא), וענו ואמרו (דברים כא, ז), כה חקת הלשון, וזה לך האות להיות לך לסימן, ראה ושית לבך לכל מלה אשר פתרונה דבר העשוי, דבר שעבר ונגמר, בספותך [נ"וו בהוסיפך] על אותיות אותה המלה וא"ו, חלפה המלה ההיא מענינה לענין אחר, כמו: אמרו אחיכם שנאיכם מנדיכם (ישעיהו םו, ה), כבר אמרו. ובאמרך: ואמרו על אשר עזבו (דברים כט, כד) פתרונו, עוד יאמרו. וכמהו, הנה נתתי לכם (בראשית א, כט), כבר נתתי. ובאמרך, ונתתי את נקמתי (יחזקאל כה, יד), עוד אתן, כה ענינו לכל המלין.

‎מתחלק לארבע ענינים: האחד, בא גד (בראשית ל, יא), וגדעון בא (שופטים ו, יט), לא בא בן ישי (ש"א כ, כז), על כן לא בא (שם כ, כט). השני, והבאתי השמש בצהרים (עמוס ח, ט), ארץ מבוא השמש (דברים יא, ל), בא שמשה (ירמיהו טו, ט), ולא אץ לבוא (יהושע י, יג). השלישי, והבאת את הבדים (שמות כה, יד), הבא נא ידך בחיקך (שם ד, ו), והובא את בדיו (שם כז, ז), כי הובאו בית יוסף (בראשית מג, יח). הרביעי, בא אל אשת אחיך ויבם אותה (שם לח, ח), בוא אל פלגשי אביך (ש"ב טז, כא), ויבא אליה ותהר לו (בראשית לח, יח), בא נא אל שפחתי (שם טז, ב), יסוד אחד לכולם.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, ידבנו לבו (שמות כה, ב), כל נדיב לב (שם לה, כב), נדיבי עמים נאספו (תהלים מז, י).

‎מתחלק לשלשה פנים מבלעדי תוצאותיו. האחד, וראיתן על האבנים (שמות א, טז), ענינו יורה עליו ומענינו יקום פתרונו, הוא הפחת העשוי ליולדת בעת לדתה, וכמוהו והנהו עושה מלאכה על האבנים (ירמיהו יח, ג), גם זה הפחת אשר גלגל היוצר יסוב בעוברי פיהו. השני, באבן או באגרוף (שמות כא, יח), כי אבן מקיר תזעק (חבקוקו ב, יא), אבן מאבני הארץ. ויש 'אבן' אשר ישתוה עמו במראה ולא בענין, כאלה: אבני צדק (ויקרא יט, לו), באבן המלך (ש"ב יד, כו). וענין שני, אבני שוהם (שמות כה, ז), טורי אבן (שם לט, י). וענין השלישי ואבן ברד (ישעיהו ל, ל), אבן הבדיל (זכריה ד, י), אבן העופרת (שם ה, ח).

‎השני, בטבעת הארן (שמות כה, טו), ונחתם בטבעת המלך (אסתר ג, יב).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גבעת עולם (בראשית מט, כו), גבעת שאול נסה (ישעיהו י, כט), מימי הגבעה (הושע י, ט), גבע מלון לנו (ישעיהו י, כט). השני, ומגבעות תעשה להם (שמות כח, מ), מגבעות הראש. השלישי, ואת גביעי גביע הכסף (בראשית מד, ב), שלשה גבעים משקדים (שמות כה, לג), מיני כלים [נוו"ל כוסות] הם.

[ב.] ודע כי נמצאים הרבה שמות בגזרה זו שתהפך בהם הה"א ליו"ד נחה בסוף ולפניה חירק, והם של ארבע מינים. (האחד שהתנועה הראשונה קמץ כמו; צלי, קלי, ובסמיכות ישובו לשוא צלי, קלי, נקי, וברבוי עניים, נקיים. והשני שהתנועה ראשונה שוא כמו; שבי, פרי, מרי, כלי, ולפעמים ישובו לסגל בהפסק מרי, כלי, לחי, וחצי לצרי ואמר וחצי (שמות כה י), ובכנוים שביך, מריך, תליך, או בחירק שביו, נשיך, וברבים שביהם, שביכם, פרים, או פרהם, ועיין ברד"ק משקל פעי. והשלישי שהתנועה שונה חולם כמו; חלי, חרי, עני, צרי, ובסמיכות ובכנוי ישובו לחטף קמץ חליו, אף על פי שהתנועה אחרונה אינה סגול (בדפוס איזנא נוסף: כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר רביעי סימן שני.), ואפילו [ב]לי סמיכות כל חלי, מה חרי, אל דמי לך. הרביעי שהתנועה ראשונה סגול כמו; משי, פתי, קרי, אל תהי מרי (יחזקאל ב, ח), ובכנוים תנוע היו"ד קרים, וכן אמר רבי שלמה בן גבירול באחד משיריו לבוש משים פירש המשי שלהם.) האחד שהתנועה הראשונה קמץ כמו; צלי, קלי. והשני שהתנועה הראשונה חולם כמו; חולי, עוני. הרביעי שהתנועה הראשונה בסגול כמו; שבי, פרי, כלי, וכשיבא אלו בכינויים תנוע היו"ד, כמו; שביך, פריך, כליך, וכן מן משי בכנוים תנוע היו"ד, וכן אמר רבי שלמה גבירול באחד משריו לבוש משים, פירש המשי שלהם. וההולמים ישובו לחטף קמץ בסמיכות אף על פי שהתנועה האחרונה אינה סגול כמו שכתבתי במאמר שלישי בעקר רביעי סימן שני ונמצאים בחטף קמץ אפילו בלי סמיכות, כמו כל חלי (דברים כח סא), מה חרי (שם כט כג):

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, וזהב הארץ ההיא טוב (בראשית ב, יב), זהב וכסף (שמות כה, ג), כמשמעו. השני, מצפון זהב יאתה על אלוה נורא הוד (איוב לו, כב), כה פתרונו, מפאת צפון יאתה טוהר הרקיע, וצחצוח זהרו ועוצם הודו, ויודו לשמו כל יצוריו. וכמהו בפתרונו המריקים מעליהם הזהב (זכריה ד, יב), גם זה כה פתרונו, אותם הצנתרות לעומת הזתים אשר אל מול שפת הגולה, הם המריקים שמן זית זך, כאשר ירקו המוצקות כמשפט תבנית המנורה, ואין פה זכר לזהב, כי הזהב הנזכר הנה [נ"וו פה] איננו זהב הנתך, כי אם לשון טוהר וצחצחות, וכמהו כוס זהב בבל בד י"י (ירמיהו נא, ז).

‎התשיעי, כי למועד מועדים וחצי (דניאל יב, ז), עוד חזון למועד (חבקוק ב, ג), המלכים נועדו (תהלים מח, ה), מן המועד אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר לא יעדה (שמות כא, ח), הנועדים (במדבר יד, לה), ונועדתי (שמות כה, כב), אשר אועד לכם (שם כט, מב), אנה פניך מעדות (יחזקאל כא, כא), אלה מועדי ה' (ויקרא כג, ד).

[ו. כבר] (וכבר) ידעת כי הקמוצים יבאו בסמיכות בפתח, כמו; מקדש יי טמא (במדבר יט כ), משכן יי (שם יג), מכל מאכל פרעה (בראשית מ יז), ויש שיבאו עם ה"א הנקבה בסוף והמ"ם בחירק או בפתח או בסגול, כמו; מלחמה, ממלכה, ממשלה, ובסמיכות מלחמת כנען, ממלכת עוג (דברים ג י), לממשלת היום (בראשית א טז), ונמצא זה המשקל גם כן בלי סמיכות, כמו; מסגרת טפח (שמות כה כה), את המגערת (דברים כח כ), או בחולם, כמו משקולת, מחגורת, וכבר כתבתי דינם בעקר העשירי. ונמצאים שמות באים בתוספת מ"ם בסוף, כמו; פתאום, שלשום, ודומיהם מעטים, אבל המ"ם הבאה בסוף השמות להורות על לשון רבים, כמו; דברים, זכרים, אינה נקראת נוספת רק שמושית, ולפניה חירק גדול, רוצה לומר עם יו"ד, וכשיבא השם ההוא בסמיכות תפול המ"ם ותשאר היו"ד לבדה, והאות שלפניה נקוד בצרי כמו; זקני, דברי:

‎מתחלק למחלקות ולענינים: האחד, ויסך בדלתים ים (איוב לח, ח), סככים בכנפיהם (שמות כה, כ), באברתו יסך לך (תהלים צא, ד), ותסך עלימו (שם ה, יב), סכתה בענן לך (איכה ג, מד), כי אעבר בסך (תהלים מב, ה). ומגזרתם, את מסך הפתח (שמות לה, טו), והמסכה הנסוכת (ישעיהו כה, ז), והמסכה צרה (שם כח, כ), אם תארגי את שבע מחלפות ראשי עם המסכת (שופטים טז, ג), סכותה לראשי ביום נשק (תהלים קמ, ה).

‎השלישי, ככר זהב טהור (שמות כה, לט), והנה ככר עפרת נשאה (זכריה ה, ו), ככר הכסף (שמות לח, כז), ענין אבן משקל המה.

כד) וּמַלְקָחֶיהָ וּמַחְתֹּתֶיה (שמות כה לח), אמר הגאון, שהוא כמו קח את המחתה, ויאמר ר' אדונים שאין מחתה למנורה כלל, אבל הוא למזבח, ופי' מחתות המנורה, מגרפות וחתה בה את הזית, וזה תמה גדול, כי זה ר' אדונים לא היה מהקדמונים, א"כ (אם כן) מי הגיד לו, שלא היו מחתות למנורה, שידלקו הכהנים בהם הנרות? ולמה הוציא הכתוב ממשפטו? והנה ראיה שכן הוא, שכתוב ומתחתותיה שהם רבים, ולא אחת כמו שאמר.

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, טפח סביב (שמות כה, כה), וימיני טפחה שמים (ישעיהו מח, יג), אשר טפחתי ורביתי (איכה ב, כב), עללי טפחים (שם ב, כ), הנה טפחות (תהלים לט, ו), ועביו טפח (מ"א ז, כו), ענין מדת יד קטנת מדות.

‎והקרובים אליהם, כי מלאו ימי (בראשית כ, כא), ומלא ברכת יי' (דברים לג, כג), מלאו ארבעה כדים מים (מ"א יח, לד), ומלאת בו מלאת אבן (שמות כה, יז), ישבות על מלאת (שם ה, יב), ואת אבני המלאים (שמות לה, כז), יסוד אחד לכלם, אבל הענינים יפרידום כמעט.

‎החמישי, כאשר ינוד הקנה במים (מ"א יד, טו), ואזרעי מקנה תשבר (איוב לא, כב), וששה קנים יצאים מצדיה (שמות כה, לב), כפתריהם וקנתם (שם כה, לו), קנה וסוף קמלו (ישעיהו יט, ו).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, כנפי יונה נחפה בכסף (תהלים סח, יד), בעיני כל בעל כנף (משלי א, יז), צלצל כנפים (ישעיהו יח, א), מטות כנפיו (שם ח, ח), ותחת כנפיו תחסה (תהלים צא, ד), סוככים בכנפיהם (שמות כה, כ), ענין אברה המה.

‎הרביעי, לעמת המסגרת (שמות כה, כז), זה לעמת זה (קהלת ז, יד), מלעמת הבטן (מ"א ז, כ), לעמתם (יחזקאל א, כ), ענינו קרוב ממול.

קערת כסף אחת (במדבר ז, יג), קערת כסף שתים עשרה (שם ז, פד), ועשית קערתיו (שמות כה, כט).

‎החמישי, זר זהב סביב (שמות כה, יא), מתחת לזרו (שם ל, ד), ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), זרזיר מתנים (משלי ל, לא), כולם לשון הקפה וסיבוב. ופתרו אנשי פתרון בארחי ורבעי זרית, דרכי ורבצי מרדת, והעמידו זרית מגזרת זרת ארכו וזרת רחבו (שמות כח, טז), ושמים בזרת תכן (ישעיהו מ, יב), ואין בזה תוכן הלשון ומשקולת המבטא, כי כל תיבה מלשון עברית אשר באחריתה תי"ו יסוד במלה, בהסב המדבר המלה לאיש אחר לאמר לו הִצְמַתָּ, כָּרַתָּ, לא יוכל להכפיל את התיו עקב דגשנותו כי לא יוכפל, כי בדגשנותו עומד במקום שנים, כה דת משפטם בכל הלשון, והמלים אשר באחרית אותיותם תיו יסוד אחוז בהם איננו נכפל, והיה ראוי להכפל אחד ליסוד ואחד למלאכה, לולי דגשנותו, אבל [נ"וו אכן] די באחד. ואלה התוי"ן אשר יורו על דגשגותו: ושתי את גבולך (שמות כג, לא), שתי באדני אלהים מחסי (תהלים עג, כה), שתה עונתינו לנגדך (שם צ, ה), ושחת דבריך הנעימים (משלי כג, ח), כי ארצך שחת (ישעיהו יד, כ), והמתה את העם הזה (במדבר יד, טו), כרתי ברית לבחירי (תהלים פט, ד), אתו תשחית וכרת (דברים כ, כ), הצמתה כל זונה ממך (תהלים עג, כז), והשבתי כל משושה (הושע ב, יג), אשר הסתה אתו (מ"א כא, כה), עולת שבת בשבתו (במדבר כח, י), חרשה ושבתה (הושע ב, יג), וכאלה הרבה. והיה מאמתת הלשון להכפיל את התוי"ן האלה על דבר אשר כולם מיוסדים במלים, והם מוסבין לשרת היה ראוי ושתי את גבולך לאמר ושתתי, וכרתי וכרתתי, הצמת הצמתת, והשבתי והשבתתי, ושחת ושחתת, אבל חידוד הלשון מבליע את התי"ו במלה ואינו נכפל, כי יש די בתי"ו אחד. והנה לך פתח אשר תתבונן ממנו, ותכיר הברת יתר התוי"ן אשר באחרית המלים הנשרשים והבאים לשרת, כי התי"ו האחד ממנו יסוד והשני ממנו למלאכה, דע כי כל תי"ו הנכתב באחרית המלה, ויו"ד יקדמנו, יען לא הובא היו"ד בתוך כי אם להפריד בין המלה ובין התי"ו, להורות על התי"ו וללמד עליו, כי איננו יסוד ואיננו אחוז במלה אחיזת עיקר.

‎התשיעי, נזר אלהיו על ראשו (במדבר ו, ז), גזי נזרך (ירמיהו ז, כט), חללת לארץ נזרו (תהלים פט, מ), ענין כליל וכתר. ויתכן להיות מגזרתו זר זהב (שמות כה, יא).

מזיח אפיקים רפה (איוב יב כא) ולא יזח החשן (שמות כה כח)

‎השני, ומלקחיה ומחתתיה (שמות כה, לח), במלקחים לקח מעל המזבח (ישעיהו ו, ו), ולשוני מדבק מלקוחי (תהלים כב, טז), הן השנים אשר דומות למלקוחי חרשים.

אאזרך ולא ידעתני (ישעיהו מה, ה), אזרו חיל (ש"א ב, ד), אזר נא כגבר חלציך (איוב לח, ג), כאשר ידבק האזור (ירמיהו יג, יא), ותאזרני חיל (תהלים יח, מ). מצאו הפותרים ותזרני חיל (ש"ב כב, מ), וסברו שהמלה גרועת אל"ף והמלה סדורה כמשפט, אך בהיות ותאזרני מגזרת אזור, ותזרני מגזרת זר זהב (שמות כה, יא), ונמצאו המלים שלמות והענין אחר. וגם כה עשו לוירפו את שבר בת עמי (ירמיהו ח, יא), סברו שהמלה גרועת אל"ף, ונראת המלה שהיא עומדת על משפטה, אך בהיות וירפו מן תרופה, וירפאו מן רפאות, וגם כה אמרו בכי נצו וגם נעו (איכה ד, טו), סברו שהמלה גרועת אל"ף, הרחיקו המלה מן תנו ציץ למואב כי נצא תצא (ירמיהו מח, ט), והקריבוה אל נאצות (נחמיה ט, יח), וכי נאצו (במדבר ט, ל), ולא יתכן לפתר כה, על כי נצו יורה על נעו, ונעו יורה על נצו. ופתרונם כי עפו וגם נדדו, ופתרון תנו ציץ למואב, תנו כנף למואב כי עוף תעוף. וגם כה תקנו בפן יפקד עליה (ישעיהו כז, ג), סברו שהמלה חלופת אותיות, והחליפו יו"ד באל"ף, וכן פתרו המלה. ואין המלה כאשר יזמו ולא פתרונה כאשר דמו, ואם בא יבא הפותר בכל המלים אשר איננו משיג ובהעלם ממנו שכל המלה למצוא פתרונה ולעמוד על ענינה עד הגריעו אותה והחליפו אותיותיה או ספות על יסודה, נמצאו מעמקיו מישור ונקלו חתחתיו וממציא פתח לכל בודה, אבל המלה סדורה כדת כתובה כמשפט, וכה פתרון ענינה: וזה תחלת הענין, ביום ההוא יפקד ה' בחרבו הקשה והגדולה והחזקה על לויתן וגו' (ישעיהו כז, א), ויהי בכרות אלהינו האויבים האלה ויתמו מן הארץ, ביום ההוא כרם חמד ענו לה (שם, ב), אז בהיות הכרם גדורה באין פרץ יאשרוה איים ולאמים ויקראוה כרם חמד. ואני (ה') נצרה לרגעים אשקנה פן יפקד עליה (שם, ג), אני י"י אצרנה תמיד פן יפקד עליה האויב, על כן פקדתי על לויתן שלא ישחית הכרם. פרשה זו סמוכה לענין ראשון, אפס כי לא תהיה הכרם נצורה גדורה ועזוקה כי אם עד תם כח לויתן ועוז התנין, אבל מצאנו בכל קריות ספרד בספרים המוגהים מהם אשר הבדיקו [נ"א הבקיהו] אנשי לבב מביני מדע 'פן יפקד עליה', ובקריות טבריא 'פן אפקד עליה', ואין מי יתבונן הנכוחה, זולתי אלהים.

‎הרביעי, ונתת על ארבע פעמתיו (שמות כה, יב).

פעמון זהב ורמון (שמות כה, לד), פעמן ורפן (שם לט, כו), ויתנו את הפעמנים (שם לט, כה).

‎השני, וצפוי ראשיהם כסף (שמות לח, יז), צפוי למזבח (במדבר יז, ג), מצפה על חרש (משלי כו, כג), וצפית אתם זהב (שמות כה, יג).

‎השביעי, מעל הכפרת (במדבר ז, פט), משני קצות הכפרת (שמות כה, יח), ולפני הכפרת יזה שבע פעמים (ויקרא טז, יד), לשון מכסה הוא.

נדיבי עמים נאספו (תהלים סז יד) ידבנו לבו (שמות כה ב)

‎את כרוב ממשח הסוכך (יחזקאל כה, יד), והיו הכרבים פרשי כנפים (שמות כה, כ), תבנית צורה המה.

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, נר לרגלי דבריך (תהלים קיט, קה), כי נר מצוה (משלי ו, כג), בהלו נרו עלי ראשי (איוב כט, ג), ונר אלהים טרם יכבה (ש"א ג, ג). ומגזרתו מנורה, מנורת זהב (שמות כה, לא).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, צק לעם ויאכלו (מ"ב ד, מא), ויצקת על ראשו (שמות כט, ז), ויצק משמן המשחה (ויקרא ח, יב), הוצק חן בשפתותיך (תהלים מה, ג), יצקים ביצקתו (מ"א ו, כד), ויצקת לו (שמות כה, יב), לצקת את אדני הקדש (שם לח, כו), ויצקו על העלה (מ"א יח, לד).

‎השלישי, ארז שטה (ישעיהו מא, יט), ועצי שטים (שמות כה, ה), מיני ארזים המה.

‎החמישי, ותחת מעשה מקשה קרחה (שם ג, כד), מקשה תעשה המנורה (שמות כה, לא).

‎השני, ואת קשות הנסך (במדבר ד, ז), וקשותיו ומנקיותיו (שמות כה, כט). ויתכן להיות מגזרתם [נה"ו במגזרה], קסת הספר (יחזקאל ט, ג).

‎מתחלק ליו"ד מחלקות: האחד, בן או בת (שופטים יא, לד), ובת איש כהן (ויקרא כא, ט), וכל בת ירשת נחלה (במדבר לו, ח), ולבנו ולבתו (ויקרא כא, ב), כמשמעו. השני, בת עמי חגרי שק (ירמיהו ו, כו), קרשך עשו שן בת אשרים (יחזקאל כז, ו), בת בבל השדודה (תהלים קלז, ח), בת ציון (שם ט, טו), ובת הנשים (דניאל יא, יז), ואת בנותיה (במדבר לב, מב), בית שאן ובנותיה (יהושע יז, יא), המה 'בנות עיר' בלשון בני אדם, vוהמה 'כפרים' ללשוננו, כמו אם הדרך ובנותיה. השלישי, אלפים בת יכיל (מ"א ז, כו), האיפה והבת (יחזקאל מה, יא), יעשו בת אחת (ישעיהו ה, י), ענין מדה המה. הרביעי, ובתי הנפש והלחשים (שם ג, כ), אשר האנשים ארגת שם בתים לאשרה (מ"ב כג, ז), ענין ענקי גרון הם. החמישי, בתים מלאים כל־טוב (נחמיה ט, כה), בתיהם שלום מפחד (איוב כא, ט), כמשמעו. הששי, בתים לבריחם (שמות כו, כט), כמו מקומות לבריחים. השביעי, כמראה אש בית לה (יחזקאל א, כז), מבית ומחוץ תצפנו (שמות כה, יא), והנה השק על בשרו מבית (מ"ב ו, ל), וכל אחריהם ביתה (שם ז, כה). השמיני, בית יעקב (ישעיהו ב, ה), בית דוד (ש"ב ג, א), ויעש להם בתים (שמות א, כא), כה תאמר לבית יעקב (שם יט, ג), ענין להק ומשפחות המה. התשיעי, ובת טות (דניאל ו, יט), וכל מלין בלשון ארמית מבָתָא ובת, לן. העשירי, ואשיתהו בתה (ישעיהו ה, ו), בנחלי הבתות (שם ז, יט), ענין שממה המה.

וישכן ישראל בטח (דברים לג, כח), ושכנתי בתוכם (שמות כה, ח), וישכן כבוד יי' (שם כד, טז), מה ידידות משכנותיך (תהלים פד, ב), כמעט שכנה דומה נפשי (שם צד, יז), כמשמעו.

‎ועשית שלחן עצי שטים (שמות כה, כג), לערך שלחן במדבר (תהלים עח, יט), תערך לפני שלחן (תהלים כג, ה), כמשמעו.

‎השלישי, כחום השני שפתותיך (שיר ד, ג), אם יהיו חטאיכם כשנים (ישעיהו א, יח), את תקות חוט השני הזה (יהושע ב, יח), ושני תולעת (ויקרא יד, ד), ותולעת שני (שמות כה, ד), כמו אדום.

ויאפד לו (ויקרא ח, ז), וחשב אפודתו (שמות כה, ח), ענין תוכן ותיכון. ויתכן להיות מגזרתם ויטע אהלו אפדנו (דניאל יב, מה), ענין תיכון הוא.

ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אופן אחד בארץ (יחזקאל א, טו), אפן מרכבותיו (שמות יד, כה), האופנים ומעשיהם (יחזקאל א, טז), לארבעתם אופניהם (שם י, יב), ענין אחד להם, ואין מגזרתם דבר דבור על אפניו (משלי כה, יא), כי פתרונו מתוקן על פי הדבר, ופתרון אופן אחד כמו גלגל אחד, ואלו נגזר אפניו מאופן, לא יצאה הוו מתוך המלה כי אם היה נאחז בתוכו כענין האחזו באופן, כאשר יהיה האופן בתוך האופן (יחזקאל א, טז), ובאופנים (שם א, כ), ולאופנים (שם י, ג), והאופנים (שם א, יט), כלם נכתבים בו"ו או בנקודה הראויה להנקד העומדת תחתיה, וזה אשר יורה כי אין אפניו מאופן. והמדה הזאת יורה עליה וזאת חקת המבדיל אשר בין שניהם. יש מלים בלשון עברית אשר יש להם מדה אחת וקצב אחד ועקב נקודתם יבדלו ויחצו לשתי מחלקות, המלה אשר ממחלקה האחת המיוסרת כמשקלת רעוההל כל עברי פניה המלה ההיא לא תשתנה ולא תטה מני קו והוי"ו הנעלה מן המלה ההיא לעת מקרה ככה יעלה מרעותיה ענין אחד ומשפט אחד לכלם, לכל המלה אשר יהיה שמה האות ללכת ילכו האותיות ובהפרדם יפרדו לא יסבו בלכתן. דע, כי כל מלה מהמלים המשולשים משלש אותיות אשר תחלתם אל"ף או בי"ת או גימ"ל או אות מיתר האותיות מיוסד במלה יקדמנו וו והוא שני לו, הם הם המלים הבנוים על שני פנים, לא יוכל המוסיף להוסיף עליהם ולא הגורע לגרוע מהם כי משפט הלשון כן הוקם. המראה האחד, ואופן עגלה (ישעיהו כח, כז), אוצר נחמד ושמן (משלי כא, כ), גורל אחד לה' (ויקרא טז, ח), שופר תרועה (שם כה, ט), עולל ויונק (ירמיהו מד, ז), עולם חסד יבנה (תהלים פט, ג), מורג חרוץ חדש (ישעיהו מא, טו), ותור וגוזל (בראשית טו, ט), כי מוקש הוא לך (דברים ז, טז), מופת נתתיך לגוים (יחזקאל יב, ו), וכאלה הרבה כלם נגינתם [נ"א נגדין] מלרע, וכה יתכנו המלים והם מאזני המלה משיכתם סמוכה לאחריתם [נ"א לחתימתם], על כן לעת מקרה המלה לא יסורו וויהם. אבל לא בכל מקריהם הנעשים לכל עברי פני המלה כי אם בפנים אחרים, כמו אוצרותיהם מאוצר, וגורלי מגורל, ועולמי מעולם, ושופרות משופר, ועולליהם מעולל, ומורגים ממורג, וגוזליו מגוזל, ומוקשים ממוקש, ומופתים ממופת, וכאלה הרבה. אפס לא כמקרה מלרע מלעיל, כי המלים המשוכים מלעיל משיכתם סמוכה לתחלתם, על כן יעלו הווין לעת מקרה, כאלה: אף ארח משפטיך (ישעיהו כו, ח), קדש קדשים (שמות ל, לו), בשת הפנים (דניאל ט, ז), שרש ישי (ישעיהו יא, י), חדש ימים (בראשית כט, יד), וחשך על פני תהום (שם א, ב), אזן המטהר (ויקרא יד, יד), והביאו בניך בחצן (ישעיהו מט, כב), יוסף אמץ (איוב יז, ט), ערף ולא פנים (ירמיהו ב, כז), את כל תקף (אסתר ט, כט), גרן ויקב (הושע ט, ב), אכל בכסף תשבירני (דברים ב, כח), עשר וכבוד (משלי ג, טז), אשר מזרעו יתן למלך (ויקרא כ, ב), אין אמר ואין דברים (תהלים יט, ד), ורחב חמש אמות (יחזקאל מ, ל), ארך החצר (שמות כו, יה), היו עלי לטרח (ישעיהו א, יד), ושכחת עמר בשדה (דברים כד, יט), וכאלה הרבה בלשון עברית. דע, כי המלים האלה וכמהם מהמלים המשולשים אשר משפטם כמשפט המלים האלה כל הווין הנכתבים במלים או הנקודה העומדת תחתם יחדו ישבותו, ובהעלות ווי המלה יפחתחו, כאלה: כגדל חסדך. את גדלך (דברים ג, כד), אף ארח משפטיך, ארחי ורבעי זרית (תהלים קלט, ג), קדש ישראל לה', את שם קדשי (ויקרא כ, ג), בשת הפנים, חרפתי ובשתי (תהלים סט, כ), חשך אפלה, וד' יגיה חשכי (ש"ב כב, כט), שרש ישי, שרשי פתוח אלי מים (איוב כט, יט), חדש ימים, מדי חדש בחדשו (ישעיהו סו, כו), אזן המטהר, ותקח אזני שמץ מנהו (איוב ד, יב), והביאו בניך בחצן, גם חצני נערתי (נחמיה ה, יג), ערף ולא פנים, ואחז בערפי (איוב טז, יב), את כל תקף, וכל מעשה תקפו (שם י, ב), גרן ויקב, מגרנך ומיקבך (דברים טז, יג), אכל בכסף תשבירני, ובמרבית לא תתן אכלך (ויקרא כה, לז), עשר וכבוד, את כבוד עשרו (אסתר ה, יא), מזרעי למלך, וקלל במלכו ובאלהיו (ישעיהו ה, כא), אין אמר ואין דברים, אם אמרי אשכחה שיחי (איוב ט, כז), ארך היריעה, אמה ארכו (שם ל, ב), ורחב חמש אמות, אמה וחצי רחבו (שמות כה, י), ושכחת עמר בשדה, גם בין העמרים (רות ב, טו), היו עלי לטרח, טרחכם ומשאכם (דברים א, יב), וכאלה הרבה. וגֻדלו וקֻמצו וחֻמצו לא במשקלתם, הן למדנו שאין אפניו מאופן.

‎השני, לחתות אש מיקוד (ישעיהו ל, יד), ולקח מלא המחתה (ויקרא טז, יב), היחתה איש אש בחקו (משלי ו, כז), ומלקחיה ומחתתיה (שמות כה, לח), כי גחלים אתה חתה על ראשו (משלי כה, כב), לשון שיק ותבערה המה.