Referencia sobre Exodo 21:39

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, לא יש בינינו מוכיח (איוב ט, לג), אשר לא יעדה (שמות כא, ח), אשר לא כרעים (ויקרא יא, כא), אשר לא חמה (שם קה, ל), לשון בל המה.

‎מתחלק לחמש מחלקות: האחד, ויאמר אליהם עברי אנכי (יונה א, ט), כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב), כי לא כנשים המצרית העברית (שם א, יט), בא אלי העבד העברי (בראשית לט, יז).

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, יד תחת יד (שמות כא, כד), ועל בהן ידו הימנית (ויקרא ח, כג), ידיכם דמים מלאו (ישעיהו א, טו), וישלח תבנית יד (יחזקאל ח, ג), וידי אדם (שם א, ח), כמשמעו.

‎מתחלק לשלשה פנים מבלעדי תוצאותיו. האחד, וראיתן על האבנים (שמות א, טז), ענינו יורה עליו ומענינו יקום פתרונו, הוא הפחת העשוי ליולדת בעת לדתה, וכמוהו והנהו עושה מלאכה על האבנים (ירמיהו יח, ג), גם זה הפחת אשר גלגל היוצר יסוב בעוברי פיהו. השני, באבן או באגרוף (שמות כא, יח), כי אבן מקיר תזעק (חבקוקו ב, יא), אבן מאבני הארץ. ויש 'אבן' אשר ישתוה עמו במראה ולא בענין, כאלה: אבני צדק (ויקרא יט, לו), באבן המלך (ש"ב יד, כו). וענין שני, אבני שוהם (שמות כה, ז), טורי אבן (שם לט, י). וענין השלישי ואבן ברד (ישעיהו ל, ל), אבן הבדיל (זכריה ד, י), אבן העופרת (שם ה, ח).

‎השני, חבורה תחת חבורה (שמות כא, כה), חברות פצע (משלי כ, ל), נמקו חבורתי (תהלים לח, ו), ענין שרט המה. ונראה כי מגזרתו ונמר חברברתיו (ירמיהו יג, כג).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, ובגד בוגדים בגדו (ישעיהו כד, טז), לא ימשל למכרה בבגדו בה (שמות כא, ח), וסלף בוגדים ישדם (משלי יא, ג), ויאמר בגדתם (ש"א יד, לג), כן בגדתם בי (ירמיהו ג, כ), ידעתי בגוד תבגוד (ישעיהו מח, ח). השני, בבגד צמר או בבגד פשתים (ויקרא יג, מז), קציעות כל בגדותיך (תהלים מה, ט), בגדים כמשמעו.

והפדה לא נפדחה (ויקרא יט, כ), ואת פדויי השלשה (במדבר ג, מו), והפרה (שמות כא, ח), כמשמעו ענין גאולה.

‎השני, ברוך טנאך ומשארתך (דברים כח, ה), שארה כסותה וענחה (שמות כא, י), משארתם צררת בשמלתם (שם יב, לד), ובתנוריך ובמשארותיך (שם ז, כה), אם יכין שאר לעמו (תהלים עח, כ), ענין מזון הם.

‎החמישי, הצד ציד ויבא לי (בראשית כז, לג), ואשר לא צדה (שמות כא, יג), צוד צדוני כצפור (איכה ג, נב), מצדדות את נפשים (יחזקאל יג, כ), יצודו חרם (מיכה ז, ב), כל כלי בלא צדיה (במדבר לה, כב).

תאנה הוא מבקש (שופטים יד ד) אנה לידו (שמות כא יג) מה יתאונן (איכה ג לט)

‎הששי, עדות ביהסף שמו (תהלים פא, ו), צור תעודה (ישעיהו ח, יז), עדותיו ואת חקתיו (מ"ב כג, ג), והועד בבעליו (שמות כא, כט), בשמים עדי (איוב טז, יט), על פי שני עדים (דברים יט, טו), עדותיך וחקיך (דה״‎א כט, יט), ויעדהו לאמר (מ"א כא, י), לשון סעד המה.

‎התשיעי, כי למועד מועדים וחצי (דניאל יב, ז), עוד חזון למועד (חבקוק ב, ג), המלכים נועדו (תהלים מח, ה), מן המועד אשר יעדו (ש"ב כ, ה), אשר לא יעדה (שמות כא, ח), הנועדים (במדבר יד, לה), ונועדתי (שמות כה, כב), אשר אועד לכם (שם כט, מב), אנה פניך מעדות (יחזקאל כא, כא), אלה מועדי ה' (ויקרא כג, ד).

תשלומי ארבעה וחמשה - בטובח ומוכר:

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד, רגל תחת (שמות כא, כד), אם תשיב משבת רגלך (ישעיהו נח, יג), שש מאות אלף רגלי (במדבר יא, כא), שלח ברגליו (שופטים ה, טו), וזרעתיו ומרגלתיו (דניאל י, ו), ותשכב מרגלותיו (רות ג, יד), לרגל המלאכה אשר לפני ולרגל הילדים (בראשית לג, יד), וכל העם אשר ברגליך (שמות יא, ח).

הַצְדָּא, יש מפרשים האמת לשון תמיהא. ולא נדע לו חבר, אבל לפי הענין יתפרש כך. ויש מפרשים לשון שממה כלומר וכי דברי וגזרותי צדו ושממת ודבר רק הוא בעיניכם. ורבינו האיי ז"ל פירשו לשון כוון והצדה מן וַֽאֲשֶׁר לֹא צָדָה (שמות כא, יג) וְאַתָּה צֹדֶה אֶת־נַפְשִׁי לְקַחְתָּֽהּ (שמואל א' כד, יא) כלומר אם במזיד וכונה עשיתם.

כויה תחת כויה (שמות כא, כה), ורגליו לא תכוינה (משלי ו, כה), לא תכוה (ישעיהו מג, ב), מכות אש (ויקרא יג, כד), ענין צורב המה.

‎עין תחת עין (שמות כא, כד), נפשינו תחתיכם (יהושע ב, יד), תחת אבותיך (תהלים מה, יז), תחת הנעצוץ (ישעיהו נה, יג).

‎באבן או באגרוף (שמות כא, יח), מכת יד הוא לפי הענין. ונחל קישון גרפם (שופטים ה, כא), הוא קרוב לענינו, ויהיה גרוע אל"ף כיתר המלים הגרועים אל"ף בראשיתם.

‎מתחלק לשש מחלקות: האחד ונתן בפללים (שמות כא, כב), פקו פליליה (ישעיהו כח, ז), ויעמד פינחס ויפלל (תהלים קו, ל), ויפלל אלהים (ש"א ב, כה), ראה פניך לא פללתי (בראשית מה, יא), עשו פלילה (ישעיהו טז, ג), ואיבינו פלילים (דברים לב, לא).

‎השני, נקמת נקם ברית (ויקרא כו, כה), נקם נקמת בני ישראל (במדבר לא, ב), בשמך נבוס קמינו (תהלים מד, ו), ואל ישבי לב קמי (ירמיהו נא, א), שבעתים יקם קין (בראשית ד, כד), לא יקם כי כספו הוא (שמות כא, כא), לא תקם ולא תטר (ויקרא יט, יח).

‎מתחלק לשלש מחלקות: האחד, גחי מבטן (תהלים כב, י), יגיח ירדן (איוב מ, כג), וארב ישראל מגיח ממקומו (שופטים כ, לג), ענין יציאה המה. השני, על גחנך תלך (בראשית ג, יד), ויתכן להיות מגזרת וותגח בנהרחיך (יחזקאל לב, ב), חולי וגחי בת ציון (מיכה ד, י), דבקי גחון לארץ. השלישי, וכי יגח שור (שמות כא, כח), מנגח ימה וצפונה ונגבה (דניאל ח, ד), בהם עמים ינגח (דברים לג, יז).

‎השלישי, כי תקנה עבד עברי (שמות כא, ב), או קנה מיד עמיתך (ויקרא כה, יד), אשר קוניהן יהרגן (זכריה יא, ה), רע רע יאמר הקונה (משלי כ, יד), ויקן את חלקת השדה (בראשית לג, יט).

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, בארץ נכריה (שמות ב, כב), ונכרים באו שעריו (עובדיה א, יא), לעם נכרי לא ימשל (שמות כא, ה), ויתנכר אליהם (בראשית מב, ז), למה זה את מתנכרה (מ"א יד, ו).

‎מתחלק לענינים, בעלת בעל (בראשית כ, ג), כי יבעל בחור (ישעיהו סב, ה), כי יקח איש אשה ובעלה (דברים כד, א), ומגזרתם בעלונו אדנים זולתך (ישעיהו כו, יג), לא יטמא בעל בעמיו (ויקרא כא, ד), בעל הבור (שמות כא, לד), בעליו אין עמו (שם כב, יג), והם בעלי ברית אברם (בראשית יד, יג), ומגזרת הבעל ענין אחרי בעל פעור (דברים ד, ג), לבעלים יזבחו (הושע יא, ב), את הבעלים ואת העשתרת (ש"א ז, ד).

‎הששי, עין תחת עין (שמות כא, כד), עיני כל (תהלים קמה, טו).

‎העשתי עשרה, שארה כסותה וענתה (שמות כא, י). אם עונה משכב, המלה מגזרת ענין, אבל דברה תורה בלשון כבוד. ומהפותרים אשר אומרים ענין שכינה ודירה הוא, דנין אותו מגזרת מעונה.

גנבתי יום וגנבתי לילה (בראשית לא, לט), כי כל הגנב מזה כמו נקה (זכריה ה, ג), וגנב איש ומכרו (שמות כא, טז), אין למלה הזאת כי אם מראה אחד וענין אחד, אבל הפותרים הקדמונים חלקוה לשתי מחלקות: האחד, מן לא תגנב (שמות כ, יג), וגנב איש ומכרו (שם כא, טז), אם גנבים באו לך (עובדיה א, ה). והשני, פתרו בו לשון שמירה וכה אמרו [נ"ה פתרו]: גנבתי יום וגנבתי לילה, שמרתי יום ושמרתי לילה, והחבירו דמיון למלה והשוו ערך לה, וזה דמיונה אשר השוו אליה [נ"ה לה] כי כל הגנב מזה כמוה נקה. כי כל השומר מזה כמוה נקה ינקה מן האלה, אבל המלים אינם יוצאים מגזרת גניבה כמשמעה, וכה הוא פתרון הפסוק [נ"ב המקרא] ותוכן ענינו, גנבתי יום וגנבתי לילה מידי תבקשנה ואנכי שלמתיה [נ"ה אשלמנה], הייתי נעור כל הלילה כגנב לשמור. ואלו היתה גנבתי יום כמו שמרתי היה על המחוקק לחקות 'גָנַבְתִּי' ולא 'גנובתי', ולא היה עליו להביא וי"ו בתוך [נ"ה והיה מוציא הוא"ו מתוך] המלה, כי בחקותו גנובתי הורנו על הגנובה ועל האבוד, ואורח היו"ד הנכתב באחרית המלה היא לנועם המבטא בדבר הידוע הנקדם, כאלה: העיר רבתי עם (איכה א, א) ענינו כמו רבת עם, וכמהו שרתי במדינות (שם). וכמהו לססתי ברכבי פרעה (שיר א, ט), וכמהו עגלה מלֻמדה אהבתי לדוש (הושע י, יא), וכמהו מלאתי משפט (ישעיהו א, כא), וכמהו גנבתי יום וגנבתי לילה. וזה פתרון כי כל הגנב מזה כמו נקה, אמנם המגלה הזאת היא כתובה פנים ואחור משני עבריה, כתובה מהעבר האחד וכמוה כתובה מהעבר השני, מזה כמוה ומזה כמוה, כה אמר יי' המגלה הזאת ערן לא הוצאתיה לכלות בה הנשבע והגונב, כי נקיים הם מאלתה, הגונב והנשבע נקה מאלת המגלה אשר היא שווית פנים הרואה אותה אם הופכה מפה מוצא כמוה בעבר השני, פנים כמו אחור ואחור כמו פנים, הגונב נקה מאלתה והנשבע גם הוא נקה, עתה הוצאתיה [נה"ול אוציאנה] נאם יי' ובאה אל בית הגנב ואל בית הנשבע בשמי לשקר.

‎מתחלק לעשר מחלקות: האחד, הדם הוא בנפש יכפר (ויקרא יז, יא), נתתי כפרך מצרים (ישעיהו מג, ג), כפר נפש איש עשרו (משלי יג, ח), אם כפר יושת עליו (שמות כא, ל), לא יתן לאלהים כפרו (תהלים מט, ח), לא ישא פני כל כפר (משלי ו, לה), וכפר אדמתו עמו (דברים לב, מג), ענין פדיון, קרוב לתמורה הוא.

‎ויין ענושים ישתו (עמוס ב, ח), וענשו אתו מאה כסף (דברים כב, יט), גם ענוש לצדיק לא טוב (משלי יז, כו), ענוש יענש (שמות כא, כב).

‎חבורות פצע תמריק ברע (משלי כ, ל), למי פצעים חנם (שם כג, כט), פצע וחבורה (ישעיהו א, ו), הכוני פצעוני (שיר ה, ז), פצע תחת פצע (שמות כא, כה), פצוע דכה (דברים כג, ב), והרבה פצעי חנם (איוב ט, יז), נאמנים פצעי אוהב (משלי כז, ו).

‎השני, כי יכרה איש בר (שמות כא, לג), כרו לפני שיחה (תהלים נז, ז), בור כרה ויחפרהו (שם ז, טז), ומכרה מלח ושממה (צפניה ב, ט), כרה שחת בה יפל (משלי כו, כז), לשון חפר המה.

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, אם בגפו יבא בגפו יצא (שמות כא, ג), יתכן מלה זאת מגזרת 'גוף'. גופת שאול (דה״‎א י, יב), אם בגופו יבא, בגופו יצא. השני, יגיפו הדלתות (נחמיה ז, ג), פתרונו לפי ענינו, ידביקו ויצמידו הדלתות. ואין למלה זאת דמיון בתורה, אבל בלשון ארמית יש, צמיד פתיל (במדבר יט, טו), מגופת שייע (בתרגום אונקלוס שם), ובלשון משנה, 'הגפת דלתות' (יומא דף ח"י ע"א, סוכה דף נ"ו ע"ב). השלשי, על גפי מרומי קרת (משלי ט, ג), גפין די נשר (דניאל ז, ד), ענין גפי כמו כפנות הארץ, לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח, יג), מכנף הארץ (ישעיהו כד, טז), צלצל כנפים (שם יח, א), כאשר נכון לאמר כנף הארץ, ככה יתכן לאמר, גפי מרמי קרת. הרביעי, ויגף יי' את העם (שמות לב, לה), נגפים לפניך (דברים כח, ז), וכ יגף שור (שמות כא, לה), ובטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו יג, טז).

‎מתחלק לארבע מחלקות: האחד, אם בגפו יבא בגפו יצא (שמות כא, ג), יתכן מלה זאת מגזרת 'גוף'. גופת שאול (דה״‎א י, יב), אם בגופו יבא, בגופו יצא. השני, יגיפו הדלתות (נחמיה ז, ג), פתרונו לפי ענינו, ידביקו ויצמידו הדלתות. ואין למלה זאת דמיון בתורה, אבל בלשון ארמית יש, צמיד פתיל (במדבר יט, טו), מגופת שייע (בתרגום אונקלוס שם), ובלשון משנה, 'הגפת דלתות' (יומא דף ח"י ע"א, סוכה דף נ"ו ע"ב). השלשי, על גפי מרומי קרת (משלי ט, ג), גפין די נשר (דניאל ז, ד), ענין גפי כמו כפנות הארץ, לאחוז בכנפות הארץ (איוב לח, יג), מכנף הארץ (ישעיהו כד, טז), צלצל כנפים (שם יח, א), כאשר נכון לאמר כנף הארץ, ככה יתכן לאמר, גפי מרמי קרת. הרביעי, ויגף יי' את העם (שמות לב, לה), נגפים לפניך (דברים כח, ז), וכ יגף שור (שמות כא, לה), ובטרם יתנגפו רגליכם (ירמיהו יג, טז).

‎כי חנם טמנו לי שחת רשתם (תהלים לה, ז), ויצאה חנם אין כסף (שמות כא, יא).

נקם אקח (ישעיה מו ג) יקם קין (בראשית ד כד) לא יקם (שמות כא כ)

‎מתחלק לשני מחלקות: האחד, יצא לחפשי (שמות כא, ב), במתים חפשי (תהלים פח, ו), כי לא חפשה (ויקרא יט, כ), לשון [נ"וו ענין] דרור.

ורצע אדניו את אזנו במרצע (שמות כא, ו), במרצע במקב [נ"וו מנקב].

‎השלישי. אמתי בלהה (בראשית ל, ג), את בתו לאמה (שמות כא, ז), ותשלח את אמתה (שם ב, ה), שתי האמהות (בראשית לא, לד), לעיני אמהות עבדיו (ש"ב ו, כ), ואמהתיה מנהגות כקול יונים (נחום ב, ח), פתרון אמה כמו שפחה, אבל נראין שתי לשונות אמתי ואמהותי.

‎מתחלק לשבע מחלקות: האחד, אן הלכתם (ש"א י, יד), עד אן תמלל אלה (איוב ח, ב), עד אנה ינאצוני (במדבר יד, יא), עד אנה אשית עצות בנפשי (תהלים יג, יג), עד אנה ירום איבי עלי (שם), עד אנה ה' שועתי (חבקוק א, ב), עד אנה ה' חשכחני נצח (תהלים יג, ב), ענין אחד להם. אנה נפל (מ"ב ו, ו), אנה אנחנו עולים (דברים א, כח), אנה המה מולכות את האיפה (זכריה ה, י), הענין ירחיקם כמעט, והלשון אחת. השני, ואנו ואבלו פתחיה (ישעיהו ג, כו), ואנו הדיגים (שם יט, ט), תאניה ואניה (שם כט, ב), לא אכלתי באני ממנו (דברים כו, יד), ענין עצבות ואבלות המה. השלישי, אני יוסף (בראשית מה, ג), אף אני בחלומי (שם מ, טז), הן אני כפיך לאל מחומר קרצתי גם אני (איוב לג, ו). הרביעי, אנה לידו (שמות כא, יג), כי תאנה הוא מבקש (שופטים יד, ד), ויהי העם כמתאננים (במדבר יא, א), מה יתאונן אדם חי (איכה ג, לט), כי מתאנה הוא לי (מ"ב ה, ז), ענין עלילה המה. החמישי, מרוב אונים ואמיץ כח (ישעיהו מ, כו), ולאין אונים עצמה ירבה (שם מ, כט), מצאתי און לי (הושע יב, ט), ואונו בשרירי בטנו (איוב מ, טז), ידיו תשבנה אונו (שם כ, י), ענין כח ועצמה המה. הששי, אני תרשיש (מ"א י, כב), אני שיט (ישעיהו לג, כא), ואני עשה המלך שלמה (מ"א ט, כו), וישלח חירם באני (שם ט, כז), וימצא אניה באה תרשיש (יונה א, ג), ענין ספינה הם. השביעי, אנא שא נא (בראשית נ, יז), אנה ה' מלטה נפשי (תהלים קטז, ד), אנה ה' כי אני עבדך (שם קטז, טז), אנא ה' הושיעה נא (שם קיח, כה). 'נא אנא ואנה' ענין אחד להם, והמלה כלה יסוד ואיננה מהמראות עקב האל"ף.

‎ואם אסון יהיה (שמות כא, כג), וקרהו אסון (בראשית מד, כט).

‎מתחלק לעשר מחלקות: האחד, שן תחת שן (שמות כא, כד), הנשכים בשניהם (מיכה ג, ה).

‎והוא נשען על ידי (מ"ב ה, יח), ישען על ביתו (איוב ח, טו), משענת קנה (יחזקאל כט, ו), משען ומשענה (ישעיהו ג, א), על משענתו (שמות כא, יט).

‎התשיעי, ואם שור נגח הוא (שמות כא, כט), בכור שורו הדר לו (דברים לג, יז), שורו עבר ולא יגעל (איוב כא, י), בגלגל שורים זבחו (הושע יב, יב).

מתני׳ המכה את חבירו בין באבן בין באגרוף ואמדוהו למיתה והיקל ממה שהיה ולאחר מכאן הכביד ומת חייב ר' נחמיה אומר פטור שרגלים לדבר:

‎ויש להא הקיצונה האחרונה במלים ענינים, ואלה קצותם: אנה לידו (שמות כא יג), בנה כעש ביתו (איוב כו יח), גלה עמי (ישעיה ה יג). וחלופם, אמצה לי יושבי ירושלים (זכריה יב ה), ה' עשקה לי ערבני (ישעיה לח יד), ולאין אונים עצמה ירבה (ישעיה כה כז), עצלה תפיל תרדמה (משלי יט טו). וחלופם, זכרה לי אלהים לטובה (נחמיה ה יט), שמרה זאת לעולם (דה״א כט יח), שפטה משפטי (איכה ג נט). וחלופם, שמרה נפשי עדותיך (תהלים קיט קמז), זכרה ירושלים (איכה א ו), עגמה נפשי לאביון (איוב ל כה). וחלופם, אז ראה ויספרה והכינה וגם חקרה (איוב כח כז). וחלופם, ויבא יוסף הביתה (בראשית מג כו), ביתה פרעה (שמות מו יד), ארצה מצרים (שמות ד כ). וחלופם, אברכה את ה' (תהלים לד ט), אהללה שם אלהים (תהלים כט לא), וכאלה הרבה.