Talmud sobre Levítico 7:11

רִבִּי לָֽעְזָר וְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. רִבִּי לָֽעְזָר אָמַר. שְׁלָמִים הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ. רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה אָמַר. עוֹלוֹת הִקְרִיבוּ בְּנֵי נֹחַ. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְהָֽכְתִיב וְהֶ֨בֶל הֵבִ֥יא גַם־ה֛וּא מִבְּכוֹרוֹת צֹאנ֖וֹ וּמֵֽחֶלְבֵהֶ֑ן. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. מִן שְׁמֵינֵיהוֹן. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. וְהָא כְתִיב וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַֽעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַֽיַּֽעֲל֖וּ עוֹלֹוֹת וגו׳. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. שְׁלֵימִין בְּגוּפָן בְּלֹא הַפְשֵׁט וּבְלֹא נִיתּוּחַ. הָתִיב רִבִּי לָֽעְזָר לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. [וְהָֽכְתִיב וַיִּקַּ֞ח יִתְר֨וֹ חוֹתֵן מֹשֶׁ֛ה עוֹלָה וּזְבָחִ֖ים לֵֽאלֹהִ֑ים. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָא.] כְּמָאן דְּאָמַר. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָא יִתְרוֹ. רִבִּי חוּנָה אָמַר. אִיתְפַּלְּגוֹן יְהוּדָה בִּירְבִּי וְרִבִּי יַנַּאי. חַד אָמַר. קוֹדֶם מַתַּן תּוֹרָה בָא יִתְרוֹ. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָא יִתְרוֹ. וְחָא יָֽדִעִין מָאן אֲמַר דָּא וּמָאן אֲמַר דָּא. נִישְׁמְעִינָהּ מִן הָדָא. וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חוֹתֵן מֹשֶׁ֔ה. מַה שָׁמַע. חִזְקִיָּה אָמַר. קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אָמַר. קְרִיעַת יַם סוּף שָׁמַע. [רִבִּי לֵוִי אָמַר. מִלְחֶמֶת עֲמָלֵק שָׁמַע.] יְהוּדָה בִּירְבִּי אָמַר. מַתַּן תּוֹרָה שָׁמַע. הֲוֵי דוּ אָמַר. לְאַחַר מַתַּן תּוֹרָה בָא יִתְרוֹ. רִבִּי בָּא וְרִבִּי חִייָה בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן. וְדָא מְסַייְעָה לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. ע֤וּרִי צָפוֹן֙ וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן. ע֤וּרִי צָפוֹן֙ זֶה הָעוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֶטֶת בַּצָּכוֹן. מָהוּ עוּרִי. דָּבָר שֶׁהָיָה יָשֵׁן וְנִתְעוֹרֵר. וּב֣וֹאִי תֵימָ֔ן. אֵילּוּ שְׁלָמִים שֶׁהֵן נִשְׁחָטְין בַּדָּרוֹם. מָהוּ בּוֹאִי. דְּבָר שֶׁהָיָה שְׁלְחִידּוּשׁ. מַה עֲבַד לָהּ רִבִּי יוֹסֵי בַּר חֲנִינָה. לִכְשֶׁיִּתְעוֹרְרוּ הַגָּלִיּוֹת שֶׁהֵן נְתוּנוֹת בַּצָּפוֹן וְיָבוֹאוּ וְיִבְנוּ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא נָתוּן בַּדָּרוֹם. רִבִּי אַבָּא בְּרֵיהּ דְּרִבִּי פַּפַּי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ דְּסִיכְנִין בְּשֵׁם רִבִּי לֵוִי. אוּף דֵּין קִרְייָה מְסַייֵעַ לְרִבִּי יוֹסֵי בֶּן חֲנִינָה. זֹ֥את תּוֹרַ֖ת הָֽעוּלָה הִ֣וא הָֽעוֹלָ֡ה. שְׁהָיוּ בְּנִי נֹחַ מַקְרִיבִין. כַּד הוּא אֲתִי גַּבֵּי שְׁלָמִים אֲמַר. זֹאת תּוֹרַ֖ת זֶ֣בַֽח הַשְּׁלָמִ֑ים. אֲשֶׁר הִקְרִיב אֵין כָּתוּב כָּאן אֶלָּא אֲשֶׁ֥ר יַקְרִ֖יב. מִיכָּן וּלְהַבָּא.

הרי תודה דלא כתיבא ביה אלא תורה ותנן ארבעה שבתודה מעכבין זה את זה שאני תודה דאיתקש לנזיר דכתיב (ויקרא ז, יג) על זבח תודת שלמיו ואמר מר שלמיו לרבות שלמי נזיר

דבר הלמד בגז"ש מהו שילמד בהיקש אמר רב פפא (ויקרא ו, ז) וזאת תורת זבח השלמים [וגו'] אם על תודה למדנו לתודה שבא מן המעשר מדאשכחן שלמים דאתו ממעשר