Talmud sobre Números 7:89

(האזינו השמים ואדברה) זו היא שנאמרה ע״י דוד מלך ישראל שנאמר (שם יח) ישת חשך סתרו כנגד מי אמר דוד מקרא הזה לא אמרו אלא כנגד שבחו של הקב״ה שהוא יה שליט ברום יחידו אחד ושמו אחד והוא שוכן בג׳ מאות ותשעים רקיעים ורקיע שמו וכינוייו נקוד עליהם ובכל אחד ואחד משרתים ושרפים ואופנים וכרובים וגלגלים וכסא הכבוד ואל תתמה יותר בדבר זה שהרי מלך בשר ודם יש לו כמה מקומות אחד של חמה ואחד של צינה (ועליך להביט בדבר זה) עאכ״ו למלך חי העולמים שהכל שלו. ובזמן שישראל עושין רצונו של מקום שוכן על ערבות בשביעי ואין מתרחק מדבר כלום שנא׳ (במדבר ז) מבין שני הכרובים וידבר אליו. ובשעת הכעס נתעלה וישב בשמי מרום והכל צועקין ובוכין ואין נשמע קולן וגוזרין צום ומתפלשין באפר ומתכסים בשקים ומורידים דמעות:

וְאֵין נִשְׁאֲלִין שְׁתֵּי שְׂאֵילוֹת כְּאַחַת. אִם נִשְׁאֲלוּ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה. וְאִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. אֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ לֹא עַל הָרִאשׁוֹנָה וְלֹאוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. מָאן דָּאָמַר. מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. מִן הָדָא וַיֹּאמֶר֘ דָּוִד֒ יְי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וגו׳. הֲיַסְיגִּרֻנִי בַֽעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה בְיָד֜וֹ וגו׳. ]הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל. דָּוִד לֹא שָׁאַל כְּהוֹגֶן. לָא צוֹרְכְא דְלָא. הֲיֵרֵ֣ד שָׁא֗וּל. וְאִם יֵרֵד יַסְגִּירֻנִי בַֽעֲלֵי֩ קְעִילָ֨ה] בְיָד֜וֹ.] מָאן דָּאָמַר. מֵשִׁיבוֹ עַל הַשְּׁנִייָה. וְאֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ עַל הָרִאשׁוֹנָה. מִן הָדָא וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֔ד הֲיַסְגִּ֜ירוּנִי בַּֽעֲלֵ֧י קְעִילָ֛ה אוֹתִי וגו׳. מָאן דָּאָמַר. אֵינוֹ מֵשִׁיבוֹ לֹא עַל הָרִאשׁוֹנָה וְלֹאוֹ עַל הָאַחֲרוֹנָה. וַיִּשְׁאַ֨ל דָּוִ֤ד בַּֽיי לֵאמֹ֔ר אֶרְדֹּ֛ף אַֽחֲרֵ֥י הַגְּדוּד־הַזֶּ֖ה הַֽאַשִּׂיגֶנּוּ. דָּוִד בִּיקֵּשׁ עָלֶיהָ רַחֲמִים. יְי אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הַגֶּד־נָ֖א לְעַבְדֶּ֑ךָ. תֵּדַע לָךְ. שֶׁהֲרֵי שְׁתַּיִם שָׁאַל וְהֵשִׁיבוֹ שָׁלֹשׁ. וַיֹּ֤אמֶר רְדֹ֔ף כִּֽי־הַשֵּׂ֥ג תַּשִּׂ֖יג וְהַצֵּ֥ל תַּצִּֽיל׃ אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹמֵעַ. אִית תַּנָּיֵי תַנֵּי. הַּכְּתָב בּוֹלֵט. מָאן דָּאָמַר. הַקּוֹל הָיָה שׁוֹמֵעַ. נִיחָא. דִּכְתִיב וַיִּשְׁמַ֨ע אֶת־הַקּ֜וֹל. מָאן דָּאָמַר. הַּכְּתָב הָיָה בוֹלֵט. וְהָא לֵית חֶי״ת בִּשְׁבָטִים וְלֹא צַדֵּ״י [וְלֹא קוּ״ף] בִּשְׁבָטִים. אַבְרָהָם יִצְחָק יַעֲקֹב כָּתוּב עֲלֵיהֶן. וְהָא לֵית טֵי״ת בִּשְׁבָטִים. כָּל־אֵ֛לֶּה שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל הָיָה חָקוּק עֲלֵיהֶן.

ר׳ יהושע אומר בכל יום ויום מנא לן דכתיב קול ה' לעיר יקרא ותושיה (יקרא) [יראה] שמך.ודילמא קלא בעלמא נאמר כאן יקרא ונאמר להלן ויקרא ה׳ (אל משה) [למשה] מה להלן מסיני אף כאן בסיני. א״נ כאן יקרא ונאמר באהל מועד ויקרא אלא נאמר כאן קול ונאמר להלן והאלהים יעננו בקול. אימא וישמע את הקול ועוד לעיר קאמרת אלא מהכא קול קורא במדבר פנו דרך ה׳ והכא קריאה ומדבר וכתיב ויחנו במדבר ודילמא לפרקים מאי קורא תדיר דכתיב קורא אני עליהם יעמדו יחדו. ת״ר חמשה הקב״ה מכריז עליהם בעצמו אלו הם פרנס רעב ושובע וחרב ופליטי חרב. פרנס דכתיב ראה קראתי בשם בצלאל. רעב דכתיב כי קרא ה׳ לרעב. שובע דכתיב וקראתי אל הדגן והרביתי אותו. חרב דכתיב כי חרב אני קורא ופליטי חרב דכתיב ובשרידים אשר ה׳ קורא. בשלמא הני תלת שפיר דכתיב בהו שם אלא וקראתי אל הדגן דילמא ע״י שליח דכתיב וקראתי לעבדי דאי לא תימא הכי התם שכינה קריא ליה. התם דומיא דבצלאל דפרנס הוא: