Talmud sobre Números 25:15

וְכִי מֶה עָשָׂה בִּלְעָם הָרָשָׁע. עַל יְדֵי שֶׁנָּתַן עֵצָה לְבָלָק בֶּן צִפּוֹר לְהַפִּיל אֶת יִשְׂרָאֵל בַּחֶרֶב. אָמַר לוֹ. אֱלוּהַּ שֶׁלְּאוּמָּה זוֹ הוּא שׂוֹנֶה אֶת זְנוּת. אֶלָּא הֶעֱמִידוּ בְנוֹתֵיכֶם בְּזִימָּה וְאַתֶּם שׁוֹלְטִין בָּהֶן. אֲמַר לֵיהּ. וּמִישְׁמַע לִי אִינּוּן. אֲמַר לֵיהּ. אֲקִים בִּנְתָּךְ קוֹמוֹי וִינּוּן חַמְייָן וְשָֽׁמְעִין לָךְ. הָדָא הוּא דִכְתִיב רֹ֣אשׁ אוּמּוֹת בֵּית־אָ֛ב בְּמִדְיָ֖ן הֽוּא: מֶה עָשׂוּ. בָּנוּ לָהֶן קִינְקְלִין מִבֵּית הַיְשִׁימוֹן עַד הַר הַשֶּׁלֶג וְהוֹשִׁיבוּ בָהֶן נָשִׁים מוֹכְרוּת מִינֵי כִיסְנִין. הוֹשִׁיבוּ אֶת הַזְּקֵינָה מִבַּחוּץ וְאֶת הַנַּעֲרָה מִבִּפְנִים. וְהָיוּ יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִין וְשׁוֹתִין. וְהָיָה אֶחָד מֵהֶן יוֹצֵא לְטַייֵל בַּשּׁוּק וְלִיקַּח לוֹ חֵפֶץ מִן הַחֶנְווָנִי. וְהָֽיְתָה הַזְּקֵינָה מוֹכֶרֶת לוֹ אֶת הַחֵפֶץ בְּשָׁוְייוֹ וְהַנַּעֲרָה אוֹמֶרֶת לוֹ. בֹּא וְטוֹל לָךְ בְּפָחוּת. כֵּן בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן וְכֵן יַּוֹם הַשֵׁינִי וְכֵן בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי. וְהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. מִיכָּן וְהֵילַךְ אַתָּה כְבֶן בַּיִת. הִיכָּנֵס וּבוֹר לָךְ. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה נִכְנַס הָיָה שָׁם צַרְצוּר מָלֵא יַיִן מִן הַיַּיִן הָעֲמוֹנִי שֶׁהוּא קָשֶׁה וְהוּא מְפַתֶּה אֶת הַגּוּף לִזְנוּת. וְהָיָה רֵיחוֹ מְפַעְפֵעַ. וְאַדַּײִן לֹא נֶאֱסָר (יֵיְנָם שֶׁלְּגוֹיִם) [יַיִן נֶסֶךְ] עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. רְצוֹנְךָ לִשְׁתּוֹת כּוֹס יַיִן. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. הֵין. וְהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ וְהוּא שׁוֹתֶה. וְכֵיוָן שֶׁהוּא שׁוֹתֶה הָיָה הַיַיִן בּוֹעֵר בּוֹ כִכְרִיסָה שֶׁלַּחֲכִינָה. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. הִישָּֽׁמְעִי לִי. וְהִיא אוֹמֶרֶת לוֹ. רְצוֹנְךָ שֶׁאֶשְׁמַע לָךְ. וְהוּא אוֹמֵר. הֵּין. מִיָּד הָֽיְתָה מוֹצִיאָה לוֹ טִפּוֹס שֶׁלִּפְעוֹר מִתּוֹךְ חֵיקָהּ שֶׁלָּהּ וְהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. הִשְׁתַּחֲוֶה לָזֶה וַאֲנִי נִשְׁמַעַת לָךְ. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. וְכִי לַעֲבוֹדָה זָרָה אֲנִי מִשְׁתַּחֲוֶה. וְהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. אֵין אַתְּ מִשְׁתַּחֲוֶה אֶלָּא בִּמְגַלֶּה עַצְמָךְ לוֹ. זוֹ הִיא שֶׁאָֽמְרוּ חֲכָמִים. הַפּוֹעֵר עַצְמוֹ לְבַעַל פְּעוֹר זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ. וְהַזּוֹרֵק אֶבֶן לְמֶרְקוּלִיס זוֹ הִיא עֲבוֹדָתוֹ: וְהָיָה שָׁם צַרְצוּר מָלֵא יַיִן מִן הַיַּיִן הָעֲמוֹנִי שֶׁהוּא קָשֶׁה שֶׁהוּא מְפַתֶּה אֶת הַגּוּף לִזְנוּת וְהָיָה רֵיחוֹ מְפַעְפֵעַ. וְאַדַּײִן לֹא נֶאֱסָר יַיִן נֶסֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. וְהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. רְצוֹנְךָ לִשְׁתּוֹת כּוֹס יַיִן. וְהוּא אוֹמֵר הֵין. וְהִיא נוֹתֶנֶת לוֹ וְהוּא שׁוֹתֶה. כֵּיוָן שֶׁהוּא שׁוֹתֶה הָיָה הַיַיִן בּוֹעֵר בּוֹ כִכְרִיסָה שֶׁלְּעַכְנָה. וְהוּא אוֹמֵר לָהּ. הִישָּֽׁמְעִי לִי. וְהָֽיְתָה אוֹמֶרֶת לוֹ. הִינָּזֵר מִתּוֹרַת מֹשֶׁה וַאֲנִי נִשְׁמַעַת לָךְ. הָדָא הִיא דִכְתִיב הֵ֜מָּה בָּ֣אוּ בַֽעַל־פְּע֗וֹר וַיִּנָּֽזְרוּ֙ לַבּוֹשֶׁת וַיִּהְי֥וּ שִׁיקּוּצִים כְּאָֽהֳבָֽם: עַד שֶׁנַּעֲשׂוּ שִׁיקּוּצִים לָאֲבִיהֶם שֶׁבַּשָּׁמַיִם.

רבי שמעון אומר ג׳ כתרים הם אלו הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן. כתר כהונה כיצד אפילו נותן (לו) כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר כהונה שנא׳ (במדבר כה) והיתה לו ולזרעו אחריו ברית כהונת עולם. כתר מלכות אפילו נותן כל כסף וזהב שבעולם אין נותנין לו כתר מלכות שנאמר (יחזקאל לז) ודוד עבדי נשיא להם לעולם אבל כתר תורה אינו כן עמלה של תורה כל הרוצה ליטול יבא ויטול שנאמר (ישעיה נה) הוי כל צמא לכו למים הוי עמל בדברי תורה ואל תתעסק בדברי בטילה. מעשה בר״ש בן יוחאי שהיה מבקר את החולים ומצא אדם אחד שתפוח ומוטל בחולי מעיים ואומר גידופין לפני הקב״ה א״ל ריקה היה לך שתבקש רחמים על עצמך ואתה אומר גידופין. א״ל הקב״ה יסלקנו ממני ויניחנו עליך. אמר יפה עשה לי הקב׳׳ה שהנחתי דברי תורה והייתי מתעסק בדברים בטלים. מעשה בר״ש בן אלעזר שבא ממגדל עדר מבית רבו והיה רוכב על החמור ומטייל על שפת הים ראה אדם אחד שהיה מכוער ביותר א״ל ריקה כמה מכוער אתה שמא כל בני עירך מכוערים כמותך. א״ל מה אעשה לך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע ר״ש שחטא ירד מן החמור והיה משתטח לפניו א״ל נעניתי לך מחול לי א״ל איני מוחל לך עד שתאמר לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית רץ אחריו ג׳ מילין. יצאו אנשי העיר לקראתו אמרו לו שלום עליך רבי אמר להם למי אתם קוראים רבי אמרו למי שמטייל אחריך אמר להם אם רבי זה אל ירבו כמותו בישראל. אמרו לו ח״ו מה עשה לך אמר להם כך וכך עשה לי אמרו לו אעפ״כ מחול לו. אמר להם הריני מוחל [לו] ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן. אותו היום נכנס ר״ש לבית המדרש גדול שלו ודרש לעולם יהא אדם רך כקנה ולא יהא קשה כארז מה קנה זה כל הרוחות באות ונושבות בו הולך ובא עמהם דממו הרוחות חוזר הקנה עומד במקומו לפיכך זכה קנה ליטול הימנו קולמוס לכתוב ספר תורה. אבל ארז אינו עומד במקומו אלא כיון שנשבה רוח דרומית עוקרתו והופכתו על פניו. ומה סופו של ארז [באים עליו סתתין ומסתתין אותו ומסבבין ממנו בתים והשאר] משליכין אותו לאור מכאן אמרו יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז: