Allusion sur L’Exode 6:1

עתה תראה. במ"ר ואי אתה רואה במלחמת ל"א מלכים. אינו מובן מה זו תירוץ על שאלתו, ונראה דהנה בזוה"ק בשלח ואתם תחרישון לא תתערו מלה בעתיק תליא מילתא והפי' בזה שמעתי מכ"ק אאמו"ר זצוקללה"ה שמחמת שבא ממקום גבוה שאינו מגיע שמה שום התעוררות התחתונים עכתדה"ק, והנה משה רבינו ע"ה בחר לישראל לנוח ביום השבת כמבואר במ"ר ופרעה אמר תכבד העבודה וגו' ואיתא במ"ר שאמר שאל יהי' נפישין ביום השבת ונראה שזה שהי' שובתין ביום השבת הי' התחלת התעוררות להגאולה דשבת הוא רזא דאחד והרבי ר"ד ז"ל מלעלוב אמר לא תאספון באלף יתירה שלא יתאספו, והוא מענין אחד דכמו ששבת הוא התחלת הגאולה רזא דאחד כמו כן ההתאספות היא ג"כ התחלת הגאולה, וכמ"ש במ"ר הקבצו ושמעו האספו עשיתם אגודה אחת התקינו עצמכם לגאולה, ויש לומר דכמו שהי' רצון העליון שיהי' קריעת ים סוף בלי התעוררות התחתונים, כ"כ הי' הרצון שיהי' כל הגאולה, ואח"כ שהי' הרצון העליון שיבא הגאולה בלי התעוררות התחתון לכך נגזר עליהם ליקח מהם השבת וההתאספות למנוע מהם התעוררותם, ויש לומר טעם במה שהי' הרצון שיהי' הגאולה דווקא ממקום העליון בלי התעוררות דמחמת שגאולת מצרים הוא מקור ושורש לכל הגאולות כמבואר כ"ז במדרשים ואם גאולת מצרים הי' ע"י התעוררות הי' א"כ הגאולה מהגליות שאח"כ שמסתעפין מגאולת מצרים צריכין ג"כ דווקא להתעוררות התחתון, ואם הי' ח"ו ישראל אינם ראוים לעורר הגאולה לא היו נגאלין, לכן הי' הרצון דווקא בלי התעוררות ואיך שיהי' ישראל יהיו נגאלין והנה מבואר במדרשים דאם הי' משה רבינו ע"ה נכנס לא"י לא הי' שוב שום גליות, וא"כ זה שהשיבו הקב"ה למשה רבינו ע"ה עתה תראה וכו' וא"כ כשלא תכנס לא"י שוב יהי' גליות, וא"כ ההכרח להרע להם כדי שלא יהי' להם שוב התעוררת בזה ולמען יוכלו להגאל אח"כ בשאר גליות, וכנ"ל. ולהנ"ל מיושב מה שכתוב אח"כ וידבר אלהים אל משה דבר אתו משפט ולכאורה הלא כבר ניתן לו עונשו שלא לראות במלחמת ל"א מלכים, ולהנ"ל א"ש דבאמת איננו נאמר לעונש לבד רק תירוץ מספיק על שאלתו, והבן:

ויאמר ה' למשה עתה תראה אשר אעשה לפרעה. ותמהו המפרשים מה זה תשובה על שאלתו למה זה שלחתני קודם הגיע זמן הגאולה, וכבר דברנו הרבה בזה, ונראה עוד לומר דהנה ברש"י בני בכורי ישראל כאן חתם הקב"ה על מכירת הבכורה שלקח יעקב מעשו, ויש להבין מדוע הי' החתימה עתה ולא מקודם מאז הי' המכירה, ואמרנו בזה עפ"י מה שפירש כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה הא דנלקח הבכורה מראובן ונתנה ליוסף כי מבואר במהר"ל שמעלת הבכור שהוא איננו נצרך ליתר האחים שהרי נולד קודם להם, אבל שאר האחים נצרכים אליו, וכאלו הוא סיבה להם. עכ"ד, וע"כ יוסף שהי' במצרים לבדו וחשבו עליו שכבר נאבד א"כ לא הי' לו שום סיוע מהם, ואעפי"כ הוא יוסף בצדקתו מתחילתו ועד סופו, ע"כ יש בו מעלת הבכור. עכת"ד, והוספתי לומר שלכן לא אהני תשובת ראובן שלא תלקח ממנו הבכורה, אף שעשה תשובה גדולה והי' עסוק בשקו ובתעניתו, ובמדרש אתה פתחת בתשיבה וכו', אך באשר אמרו מי גרם לראובן שיודה יהודה, א"כ שוב הוא נצרך לזולתו ואין זה מעלת בכור, ולפי"ז יש לומר דישראל במצרים שהי' בהסתרת פנים מאד, והי' הגלות גובר עליהם מאד, ואעפי"כ נמצאו שלימים ועשו תשובה כל אחד בפני עצמו כבמדרש ורבנן אמרו וירא אלקים שעשו תשובה וכו' וידע אלקים שאפי' אחד בחבירו לא הי' יודע אלא הקב"ה לבדו זה מכוון לבו וזה מכוון לבו ועושין תשובה. עכ"ד, והנה לא הי' להם סיוע זה מזה, ע"כ נתגלה בחי' ומעלתם שהוא מעלת הבכורה, וע"כ רק עתה חתם הקב"ה על הבכורה:

ויאמר ה' אל משה עתה תראה אשר אעשה לפרעה כי ביד חזקה ישלחם וגו'. ועדיין אינו מובן מהו תירוץ על טענתו למה זה שלחתני אז שנצמח מזה שהקשה עליהם השעבוד. ולא המתין בהשליחות עד עתה. וכבר דברנו בזה בעזהי"ת בכמה פנים: