Chasidut sur L’Exode 22:10
שְׁבֻעַ֣ת יְהוָ֗ה תִּהְיֶה֙ בֵּ֣ין שְׁנֵיהֶ֔ם אִם־לֹ֥א שָׁלַ֛ח יָד֖וֹ בִּמְלֶ֣אכֶת רֵעֵ֑הוּ וְלָקַ֥ח בְּעָלָ֖יו וְלֹ֥א יְשַׁלֵּֽם׃
un serment solennel interviendra entre les parties, comme quoi l’accusé n’a point porté atteinte à la chose de son prochain; le propriétaire acceptera ce serment et l’autre ne paiera point.
אגרא דכלה
ולקח בעליו ולא ישלם (שמות כב י). ופירשו רז"ל (ב"ק ק"ו ע"א) ולקח בעליו השבועה. וצריך להבין למה הוציא השבועה בלשון לקיחה. גם הוא מיותר לגמרי. ונ"ל דהתורה הק' מרמזת לנו שצריך לאיים בשבועה גם על המשביע, כמ"ש בשלחן ערוך (חו"מ סי' פ"ז ס"כ) לומר לשניהם סורו נא וכו', דקורין רשע גם להמשביע דהוה ליה לוותר בכדי שלא יתגלגל שבועה על ידו, ואם כן גם על ראשו יחול חומר השבועה, וז"ש ולקח בעליו השבועה. והנה הלכה רווחת בישראל על פי תקנת הגאונים להטיל חרם על המשביע, כי באפשר מטיל עליו בחנם שבועה למען יירא ויפשר. והנה ליכא מידי דלא רמיזי באורייתא, ובפרט תקנת הגאונים אשר לאורם ניסע ונלך, ונרמז לדעתי "ולקח "בעליו, "ועליו "להטיל קבלת "חרם "באפשר "עושה "למען "יירא "ויפשר, נ"ל:
Ask RabbiBookmarkShareCopy