Chasidut sur L’Exode 25:22

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באהל מועד וגו'. פרט הכתוב כל זה כי לכאורה מיותר הוא, שידענו מעצמנו כי במדבר סיני היה כי עדיין שם היו שלא נסעו משם עד עשרים לחודש הזה וזה היה באחד לחודש. וגם באהל מועד ודאי ידענו שכל דבר ה' משהוקם המשכן משם היה כמו שאמר הכתוב (שמות כ"ה, כ"ב) ונועדתי לך שם. ואמנם אפשר שירמז למה שאמרו חז"ל (במדבר רבה א', ב') במשל המלך שנכנס למדינה וראו אותו בני המדינה וברחו מלפניו נכנס לשניה וברחו וכו' נכנס לעיר חריבה וקדמו אותו והיו מקלסין אותו אמר המלך זו העיר טובה היא מכל המדינות, כאן אני בונה כסא נאה כאן אני דר. כך כשבא הקב"ה לים ברח מלפניו שנאמר (תהלים ק"ד, ג') הים ראה וינס וכן ההרים רקדו כאילים בא במדבר חריבה קדמה אותו וקילסה אותו שנאמר (ישעיה מ"ב, י"א) ישאו מדבר ועריו וגו' ירונו יושבי סלע אמר זו העיר טובה לי מכל המדינות בו אני בונה כנסיה ודר בתוכה וכו' עד כאן. והענין להבין דברי חכמים וחידותם בזה בהמשל והנמשל. כי המלך שבא למדינה והנה בני המדינה אנשים גדולים ומנושאים ויודעים ומכירים בגדולת המלך והדר יקר תפארת גדולתו וכבוד מלכותו כי נורא הוא, ועל כן ברחו מלפניו כי חיל ורעדה יאחזון מאימת מורא מלכותו. עד שבא לעיר חריבה ששם לא ראו גדולת המלך מעודם ועתה בראותם קבלו אותו באהבה ושמחה ולא הטה אשורם ממורא גדולתו ואימת מלכותו. כך כשרצה שמו הגדול והנורא יתברך לתת התורה הקדושה להתוודע ולהגלות כבוד מלכותו בעולם הנה מלאכי צבאות ידודון ידודון שלא היו יכולין לעמוד במוראו ואימת גדולת מלכותו כי השמים שמים לה' ששם נראה בעליל הדר כבוד הודו ועזוז נוראותיו. ועל כן בהתגלות כבוד מלכותו בנתינת התורה הקדושה הנה מלאכים יחפזון וחיל ורעדה יאחזון מפני מורא מקדשו. ועבור זה ירד ה' על הר סיני ונתן התורה לאיש ישראל בקדושתו ממדבר מתנה. והגם שגם המה רעדה אחזתם שם כנאמר (שמות י"ט, ט"ז) ויחרד כל העם אשר במחנה עם כל זה לרוב רחוקם משמי השמים יכלו לעמוד ולקבל התורה בחיל ורעדה ברתת וזיע. ולכך נתן שמו יתברך התורה במדבר בכדי להראות את זאת כי גדול הוא ומהולל מאוד ולגדולתו אין חקר ואי אפשר להגלות מקצת כבוד מלכותו כי אם במדבר חריבה כלומר באנשי ארץ שוכני בתי חומר אשר מעפר יסודם שאינם מכירים בהדר כבוד מלכותו כל כך, והם יוכלו לעמוד לפניו לשרתו ולברך בשמו ביראה ופחד. כאשר יסדו אנשי כנסת הגדולה בתפילתנו גם כל העולם כולו חל מפניך ובריות בראשית חרדו ממך בהגלותך מלכנו על הר סיני ללמד לעמך תורה ומצוות ותשמיעם את הוד קולך ודברות קדשך מלהבות אש וגו'.

ונועדתי לך שם (שמות כה כב). תרגם ואזמין מימרי לך תמן. עקבותיו לא נודעו מהיכן יפרש ונועדתי לשון הזמנה. ונראה לפרש דהנה מימר"י הכוונה על השכינה, שם אדני שם הנדבר. והנה יחודא עילאה שם הויה מייחדין בתיבת אח"ד (דברים ו ד), ויחודא תתאה בתיבת ועד, (עד לעתיד לבוא יהיה י"י אחד ושמו אח"ד (זכריה יד ט) אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו). וזה שפירשנו מאמר חז"ל (נדה מ"ה ע"ב) ויבן י"י אלקים את הצלע (בראשית ב כב), מלמד שנתן לה הקב"ה בינ"ה יתירה, היינו מיותר בתיבת וע"ד על אח"ד מנין בינ"ה. והנה היו בבית המקדש צ"ג כלי שרת (תמיד ל' ע"א), מנין אח"ד וע"ד, מנין "הויה "בהיכל). וזה שתירגם ונועדתי, היינו שורש וע"ד, אשר לשם השכינה יחוד וע"ד. וז"ש ואזמין מימרי לך כו' והבן:

ונתת אל הארון את העדות אשר אתן אליך (שמות כה טז). להבין מה הוא לשון עדות, לפי פשוטו הוא כי עשרת הדברות שהיו נחקקו עליהן, היו מצות שכליות. ועוד י"ל על פי מ"ש כי עדות, היינו הנגלה הפשוט והנסתר כמוס בתוכו. אך נ"ל על דרך עמוק יותר, כי לכל הפירושים עדות הוא, או שיש להם עדות, או שהם כעדות, ועדות הוא עדות ממש. ועל פי זה י"ל באופן נאה ומדוקדק מאד אומרו אשר אתן אליך, כי לכאורה למה זה. ויתבאר כי אנחנו מברכין בכל יום נותן התורה לשון הוה, היינו על החידושים שהשי"ת משפיע להעוסקים בה. והנה כבר פירשתי בפרשת תשא על הפסוק (שמות לב טז) והמכתב מכתב אלקים הוא חרות על הלוחות, על פי העשרה מאמרות הנ"ל עיין שם. ואם כן לפי זה מי שחידש בתורה בזמן שהארון היה קיים, אם היה רוצה לידע אם מאת ה' נהית זאת וכיון לאמותת ענין, או אם הוא רק דמיונו, אז היה מביט בלוחות, וכשיראנו אז עדות לו כי מתת אלקים הוא לו, והבן כמה מעלתן של הלוחות. וזה אומרו את העדות אשר אתן אליך, וקאי על כלל ישראל והבן. והנה כבר כתבו המפרשים רמז שיכתוב אדם חידושיו מן הפסוק (שמות לד כז) כתב לך, והנה יש לפרש על פי זה, שהלא אמרו רז"ל (ירושלמי פאה פ"ב ה"ד) שהראה לו הקב"ה למשה כל מה שתלמוד ותיק עתיד לחדש, ונמצא ראה הכל בלוחות, והיינו כתב לך לכלל ישראל נאמר את הדברים האלה דייקא כמראה באצבע עליהן, ועל פי זה יתפרש גם כן הפסוק בפרשה דילן (שמות כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים אשר על ארון העדות את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל. כי לפי הפשוט ראוי לומר ודברתי אתך את כל אשר אצוה אותך אל בני ישראל מעל הכפורת וגו', והבן. והנה על פי מה שכתבתי אתי שפיר גם כאן, כי הנה כל התורה כלול בלוחות, ולראות הלוחות אי אפשר רק מה שמשיג האדם, והנה אחר שצוה להם משה דבר מה והשיגו אותה, כבר היו יכולים לראותה בלוחות, וכן בכל פעם, וזה היה עדות לישראל להאמין בשליחות ובנבואת משה בכל פעם כי נאמן הוא, והבן כל זה כי נכון הוא בס"ד.