Chasidut sur Les Nombres 16:21

והנה לפי השקפה הראשונה העושה בסתר משובח יותר מן העושה בגלוי, לפי שהעושה בסתר אינו עלול להתערב בו סיגים ממלאכת החונף, לכך נוסח אשכנזי הוא לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר כבגלוי, אבל נוסח ספרד הוא לעולם יהא אדם ירא שמים בסתר ובגלוי, והוא נכון לענ"ד, דאם עושה בגלוי ובפרסום מעשים טובים כמו בסתר בלי מחשבת חוץ, הוא המדריגה הגדולה שבגדולות והוא העבודה האמיתית, שבסתר דבר קל הוא להיות זך בלי סיג, אבל בפרסום ובגלוי דבר קשה מאוד הוא, ועל אופן זה היא חיוב עבודה שלא ישקוט ולא יניח מעבודתו ית', הן כשהוא לבדו ואין איש אתו, והן כשהוא בתוך רבוי עם, כי לא מראש בסתר דברתי, רק כל מה שיכול להיות בהצנע ולא יתוודע לבני אדם, יעשה בהצנע כאמור (מיכה ו ח) והצנע לכת וכו' ולא ישתדל להודיע מעשיו לבני אדם כי זה מעצת החונף, אבל במה שלא יוכל להסתר לא ימנע מהטוב משום זה, רק ידבק באהבתו ויכריח עצמו להיות כוונתו זכה לשמים, וכן מחויבים אנחנו ללמוד תורה ברבים ולקדש שמו ית' ברבים, וזה כוונת הפסוק (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, דדרשו רז"ל (ברכות כ"א ע"ב) כל דבר שבקדושה לא יהיה בפחות מעשרה מאי טעמא אתיא תוך תוך, כתיב הכא בתוך בני ישראל, וכתיב התם (במדבר טז כא) הבדלו מתוך העדה, והוא מופנה לגזרה שוה כמבואר במסכת ברכות. ויש לדקדק נהי דהוצרכה התורה הקדושה לכתוב תיבות מיותרות לגזרה שוה, אכתי היה ראוי לכתוב מבין העדה וגו', וכן ונקדשתי בין בני ישראל, והוי גם כן מופנה לגזרה שוה וזה היה נאות יותר לפי הפשט, דתוך מאי בעי הכא, דתוך הוא לשון פנים כמו שנאמר (ויקרא יא לג) אשר יפול מהם אל תוכו, וכן בכמה מקומות ששנינו תוך אצל כלי, וכן (ויקרא כו יא) ונתתי משכני בתוככם, פירש האלשיך בתוככם ממש, וכן (שמות כה ח) ושכנתי בתוכם, וכן אמרו רז"ל (ברכות כ"ח ע"א) מי שאין תוכו כברו, אלמא דהתוך נאמר על הפנימיות. והנלע"ד בזה דהפסוק מורה על זה שכתבנו, דהיינו שיהיה בפרסום כמו שנלמד מגזרה שוה, ואף על פי כן יתקדש בתוכיות הלב, וצדקו שניהם יחדיו הגזרה שוה והפשוט והוא העבודה המעולה והבן, דהתיבה המורה על הפרסום הוא מורה גם כן על ההצנע. ועל פי זה יובנו דברי רז"ל באמרם מי שאין תוכו כברו, ופירש בו מהר"א שוחט מזארוויץ הובא בהקדמת ספר שפת אמת על משלי, וז"ל: תוכו הויה באמצע, כברו הויה מבחוץ, אז נגלהו ונסתרו לשמו ית', אין טוב מזה, עכ"ל וש"י. והוא הדבר אשר דברנו, שאף בדבר הנגלה יתקדש תוכו ויהיה תוכו רצוף אהבה והבן, דהלא לכאורה קשה דאין צריך לומר רק התוך שיהיה טוב, דאם הפנימי טוב החיצון לא כל שכן, ולפי מה שכתבתי אתי שפיר, והבן. והנה בדורו של נח שהיו רשעים, לא היה אז שום התפארות בעבודת ה', שהרי לא היה חשוב בעיניהם כלל, ומי שהלך אז בדרך הישר בודאי היה בשלמות רק לשמו ית'. וזה מאמר הפסוק על נח איש צדיק תמים היה היינו שלמות, והמופת כי בדורותיו את האלקים התהלך נח ולא היה אז שום התפארות, ואם כן בדורותיו נדרש לשבח, אך אליה וקוץ בה, דבדורותיו לא היה מקום להתפארות, והיחוד מעשה לשמו ית' בזה הוא דבר קל כמ"ש, על כן יש בו גם כן לגנאי, והבן. והתרגום יונתן בן עוזיאל דפירש על פסוק צדיק תמים, גבר זכאי שלים בעובדין טבין, נראה דמפרש צדיק על עסקי חובות הלבבות באמונה האמיתית, ותלוי בו היחוד והיראה והאהבה וכל חובות הלבבות, ונקרא צדיק כמו שנאמר (חבקוק ב ד) וצדיק באמונתו יחיה, כי בדור אנוש התחילו לטעות, והיינו זכאי לשון זך ר"ל זך הרעיון, ותמים מפרש על חובת האברים שנשלם במעשים טובים, והבן.

שִׁיצָא לְשׁוֹן צָרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (במדבר ט״ז:כ״א) וַאֲכַלֶּה אֹתָם כְּרָגַע, וְתַרְגּוּמוֹ וַאֲשַׁצֵי יַתְהוֹן.

ויקח קרח (במדבר טז א). אמרו רז"ל (ברכות כ"א ע"ב) מנין לדבר שבקדושה שלא יהיה בפחות מי', אתיא תו"ך תו"ך, אתיא עד"ה עד"ה, כתיב (בקדושה) (ויקרא כב לב) ונקדשתי בתוך בני ישראל, וכתיב (בעדת קרח) (במדבר טז כא) הבדלו מתוך העד"ה הזאת, וכתיב (במרגלים) (במדבר יד כז) עד מתי לעד"ה הרעה הזאת, יצאו יהושע וכלב. שמעתי סתם מכבוד אדמו"ר הרב מהרמ"מ זצוק"ל ראה עד היכן הדברים מגיעים, עד שכל הדברים שבקדושה שבישראל נשמעים ממרגלים ומעדת קרח, המ"י. והוא לדעתי גדול השבח שעולה מן הגיהנם יותר כו', והבן. וזהו תוכל להתבונן מה שאמרו רז"ל (סנהדרין ק"ט ע"ב) ויקח קרח, לקח מקח רע לעצמו דייקא, מה שאין כן לישראל זכה שנתקדש שם שמים על ידי מה שאמר כי כל העדה כולם קדושים ובתוכ"ם הויה (במדבר טז ג), הנה תראה שאמר תו"ך ועד"ה והוא קדושתם. וזהו שעינו הטעתו, ראה שמוכן לדבר גדול, שעל ידו יתגלה ענין קדושת הש"י בעשרה מישראל. ותעמיק בזה עוד ויק"ח קר"ח, מהו ויקח קרח. ראה שמוכן לקדושת הש"י בעשרה, על כן לקח עמו זכות עשרה מישראל, קרח יצהר קהת לוי דתן אבירם אליאב און פלת ראובן: