Chasidut sur Osée 11:3

וְאָנֹכִי תִּרְגַלְתִּי לְאֶפְרַיִם (הושע י״א:ג׳) – זֶה בְּחִינַת עֵצוֹת, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שמות י״א:ח׳): הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלֶיךָ – הַהוֹלְכִים־אַחַר עֲצָתְךָ. קָחֵם עַל זְרוֹעֹתָיו – זֶה בְּחִינַת זְכוּת אָבוֹת, שֶׁהֵם זְרוֹעוֹת עוֹלָם. וְלֹא יָדְעוּ כִּי רְפָאתִים – כִּי בֶּאֱמֶת עַל־יְדֵי־זֶה נַעֲשֶׂה רְפוּאָה כַּנַּ"ל:

כתיב (הושע י"א ג') ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו, וברש"י שמות (י"ד כ') משל למהלך בדרך ובנו מהלך לפניו, באו לסטים לשבותו נטלו מלפניו ונתנו לאחריו, באו זאבים מאחריו נתנו לפניו, באו לסטים לפניו וזאבים מאחריו נתנו על זרועו ונלחם בהם, כך ואנכי תרגלתי לאפרים קחם על זרועותיו:

אפרים ומנשה כראובן ושמעון יהיו לי (בראשית מח ה). ויל"ד דתיבת לי הוא שפת יתר. וגם להבין מה הרעש בין יעקב ליוסף בענין מנשה ואפרים, ומסיק (בראשית מח כ) וישם את אפרים לפני מנשה, עיין רש"י (ד"ה וישם). ולפי הנראה הוא רק כבוד המדומה. והנ"ל בזה על פי מ"ש בספר שפת אמת, כי י"ב שבטים יש לכל אחד צירוף הויה בפני עצמו, והי"ג הוא מושפע מהן, ואם כן לפי זה אחד משבטי יוסף הוא בעצם הי"ב, ואחד שנחלק הוא רק להשלים לי"ג ומושפע, ומובן דראשון שנמנה קודם, הוא בעצם הי"ב ויש לו צירוף, והיינו וישם את אפרים לפני מנשה. וזה כונת הפסוק לדעתי (הושע יא ג) ואנכי תרגלתי לאפרים, כמו שמפרשים שהשפיע רוח הקודש על יעקב להקדימו, והנפקא מינה קחם על זרועותיו דהיינו מושפע ממנו כביכול דהוא ושמו אחד, ולא מושפע מהמושפע והבן, ולכך לא היה יכול לומר כראובן ושמעון יהיו, דהא לראובן ושמעון יש לכל אחד צירוף בפני עצמו, לכך אמר לי, ר"ל דלענין זה הוי כראובן ושמעון דנחשבין לי בין בני שיהיו שבטים, והבן.