Chasidut sur Les Psaumes 110:1

ויאמר ה' אל אברם לך לך וגו' אל הארץ אשר אראך. נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך וגו' (תהילים קי). זה הכתוב נדרש במדרש (שוחר טוב תהילים קי) על אברהם אבינו ע"ה. והענין בזה, דהנה אאע"ה המליך את השי"ת על כל העולם כולו ועשאו אדון כל הארץ, והרגיל את שמו יתברך בפי כל, וכדאיתא בש"ס (ברכות ז) לא היה אדם שקראו להקב"ה אדון עד שבא אברהם וקראו אדון. ולזה נקרא גם הוא בשם אדון והקנה לו השי"ת את כל העולם, וכדאיתא בתנחומא (בהר). והוא כענין דאיתא בזוה"ק (בהר קיא:) האי עבד אדון כל הארץ אקרי. כי יסוד המכוון מבריאת עולם היה שיקרא השי"ת בשם מלך אף בעוה"ז, כי השכל שבעוה"ז הוא שאין מלך בלא עם, ובזה שאדם עובד את השי"ת וממליכו על כל עניני עוה"ז בכלל ובפרט בהכרתו שהשי"ת הוא אדון כל המעשים, האיש הזה הוא עבד^אלקמן פרשה זו אות נ ובהערה רמו שם. דמארי שמיא, ואדון כל הארץ אקריא. מאחר שהוא המקיים את כל העולם, בעשותו רצון השי"ת שברא העוה"ז על זה המכוון. ולזה נקרא אאע"ה בשם אדון, כדכתיב ביה נאם ה' לאדוני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך. היינו בזה, שאאע"ה לא רצה לילך חושך רק באור פני מלך ה', וצמצם את עצמו בכל עניניו, וכדכתיב ביה (לך יב) הלוך ונסוע הנגבה, שלשון נגב מורה על שהיה מנוגב מכל חמדת עוה"ז^בכדאיתא במי השלוח ח"א פרשת וירא ד"ה ויסע: ויסע משם אברהם ארצה הנגב, היינו כי אאע"ה מאד בירר כל מיני אהבה שבעולם שלא יהיה בלתי לה' לבדו וכו'. ומבואר בספר ישראל קדושים למרן רבי צדוק הכהן מלובלין זי"ע אות ט ד"ה כי הג' אבות: ואברהם אבינו ע"ה היה הלוך ונסוע הנגבה, היינו אוחז בהילוך ובהשתדלות להגיע למדרגה, להיות מנוגב מכל תאוות וחמדות עולם הזה לגמרי, ועל זה היה השתדלותו כל ימיו. לקמן פ' תולדות אות יא.. וכן מרמז רוח הדרומי ע"ז, שכן אורה יוצאה מרוח דרומי, ולכן זכה להתנשא למעלה להיות תמיד בימין ה' שכן אין שמאל למעלה. ואויביו היו להדום רגליו, שהוציא אור מתוך החושך אף מסטר שמאלא. כי באמת נמצא אור בגניזו אף בסטר שמאלא, וכדאיתא בזוה"ק (שלח קעג:) אומר לצפון תני, לזמנא דאתי יימא קב"ה לצפון בך יהבית כל טיבו וכו'. עמך נדבות ביום חילך. היינו שכל העולם יתרצו ויתנדבו להכנע תחת מדת אאע"ה ועבודותיו, מאחר שדבוק הוא בהשי"ת תמיד. בהדרי קודש. היינו שהוא תיקן כל הפעולות שהיו בדורות הקודמים בשטף זדון וזרם בליעל, והוא הכניסם לקדושה לעבוד בהם עבודת ה' (וכמ"ש לקמן בענין למד). לך טל ילדותך. היינו שהיה בו זריזות יתירה להתרגש מיד לעשות רצון השי"ת, שאף הגוף שלו הסכים לזה בלי שום התנגדות למנעו בטבע עצלות הגוף. מפני שהוא היה בתמידות חם וזריז כמו בילדותו ולא נס לחו, וכדכתיב ביה וישכם אברהם בבוקר וכדאיתא בש"ס (חולין טז.) זריזותא דאברהם קא משמע לן^גמבואר כמו כן בספר הזמנים – הגדה של פסח עניין מצה אות ד: אברהם אבינו שהיה נמשך ג"כ אחר השי"ת במהירות גדול, וכמו שכתיב בעצם היום הזה נימול וגו'. בלי עיכוב כלל וכו'. יען שמיד שהיה לו הארה מהשי"ת היה נמשך תיכף אחר רצונו ית' כמו שנאמר לו ועשה במהירות כמש"כ וישכם אברהם בבוקר. וכן איתא (מנחות טז.) זריזותא דאברהם אבינו קמ"ל. היינו שלא הוצרך כלל לישב עצמו, אלא מיד התפעל לציווי השי"ת במהירות מאד. וזה היה יען שהיה קרוב מאד להשי"ת, לכן פעל בו מיד מאמר השי"ת.. וזה הוא מפני שאין למעלה לא עורף ולא עיפוי כדאיתא בש"ס (חגיגה טו.) וכדכתיב בחיות הקודש (יחזקאל א) אל אשר יהיה שמה הרוח ללכת ילכו לא יסבו בלכתן. ולכן אף שאברהם אבינו היה בעוה"ז שיש בו עורף ועיפוי, שאני האדם הגדול בענקים שזכה להיות מרכבה לשכינת ה', והכניע את כל הגוף תחת שכלו וחכמתו, לזה הרגיש בזריזות כרגע את רצון השי"ת מה דבר ה', ואל אשר היה שמה הרוח ללכת הלך בלי שום מניעה^דוכדאיתא במסכת סופרים פכ"א ה"ט וזה לשונו: האדם הגדול בענקים זה אברהם אבינו וכו' וכמבואר במי השלוח ח"ב קהלת (ד) ד"ה ראיתי: הנה אברהם אבינו היה הראשון שפרסם וגילה אור השי"ת בגודל כח אף העניני העולם הזה, כי כל עניניו היה בהתגברות מאד כמו שאיתא (מסכת סופרים פכ"א ה"ט) והוא בירר כל תשוקותיו שבכל דבר נמצא כבוד שמים.. וכמו שאנו רואים שכל אברי האדם נכנעים תחת שכלו להרגיש כרגע מחשבות האדם ורצונו, עד שאף אצבעות רגליו היו מרגישים הרצון שבמוח ללכת אל מקום הזה שעולה במחשבתו:

א דַּע, כִּי לִרְאוֹת בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל רְשָׁעִים אִי אֶפְשָׁר אֶלָּא עַל־יְדֵי בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בִּבְחִינַת (תהילים ק״י:א׳): שֵׁב לִימִינִי עַד אָשִׁית אוֹיְבֶיךָ הֲדֹם לְרַגְלֶיךָ. יָמִין, זֶה בְּחִינַת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, בְּחִינַת בִּנְיָמִין, בֶּן יָמִין, שֶׁנּוֹלַד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל (כמובא בפירש"י פרשת וישלח):

(קח:) אמר שם רבא לאליעזר כי אתו עלייכו מלכי מזרח ומערב אתון היכי עבידיתו א"ל אייתי הקב"ה לאברהם ואותביה מימיניה והוה שדינן עפרא והוו חרבי גילי והוו גירי שנאמר (תהלים קי) לדוד מזמור נאום ד' לאדוני שב לימיני וגו' וכתיב (ישעיה מא) מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו יתן לפניו גוים ומלכים ירד יתן כעפר חרבו כקש נדף קשתו וגו'. ובמס' (אבות פ"ה) עשרה דורות מאדם ועד נח להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שהביא עליהם את מי המבול, עשרה דורות מנח ועד אברהם להודיע כמה ארך אפים לפניו שכל הדורות היו מכעיסין ובאין עד שבא אברהם וקבל שכר כולם. כבוד אזמו"ר הגה"ק זלה"ה, ביאר ענין מלחמה, שענינה הוא להראות שהוא כולל את מנגדו, ובזה מנצחהו. וכענין שמצינו ביעקב אבינו ע"ה שהיה לו מלחמה עם המלאך שכתיב (הושע יב) וישר אל מלאך ויוכל וגו' ובפרשת (וישלח לב) וירא כי לא יכול לו, וכן אאע"ה שהיה אחד המכוון מכל עיקר הבריאה והיה כולל את כל העולם כולו, כמו שאמרו עליו במדרש (רבה בראשית לט) א"ר חנינא אפילו ספינות שהיו מפרשות בים הגדול היו ניצולות בזכותו של אברהם, ולא של יין נסך היו אתמהא, אלא חלא מוזיל חמרא, בכל מקום שיין עכו"ם מצוי יין של ישראל נמכר בזול. היינו יען שהוא היה עיקר המכוון מכל הבריאה, וכל העולם כולו ומלואו היו נכללים תחתיו, והרגיל את כל העולם להמליך עליהם מלכותו ית', כמו שכתיב (בראשית יב) ואת הנפש אשר עשו בחרן, שהכניסן תחת כנפי השכינה, וכמו דמתרגמינן דשעבידו לאורייתא, וכמו שאמר שם לאברהם (בראשית יד) ברוך אברהם לאל עליון קונה שמים וארץ, ובמדרש (תנחומא בהר א) כיון שראה הקב"ה שחבב אברהם את המצות התחיל מקנה אותו בעליונים ובתחתונים, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וכן הוא אומר כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה, אמר הקב"ה כל העולם כולו שלי הוא ומכרתי אותו לאברהם על ששמר מצותי וכו' שאף אני מכרתי כל העולם כולו לאברהם ולא הוניתי אותו וחזר והקנה אותו לי שנאמר קונה שמים וארץ. וביאר בזה כבוד אזמו"ר הגה"ק זללה"ה, שמזה שאברהם אבינו בירר עצמו מצידו, עד שהיה בכחו למסור את הטובה בחזרה ולהעמידה פנים בפנים נוכח השי"ת, מכח זה זכה שהקנה לו השי"ת שמים וארץ, שכל העולם כולו יהיו נכללים תחתיו, ונתברר שהוא עיקר המכוון מכל הבריאה. כענין שאיתא במדרש (רבה בראשית יב) א"ר יהושע בן קרחה בהבראם באברהם בזכותו של אברהם. כי אברהם אבינו ע"ה הקריא והרגיל שם שמים אף בדומם, כמו שכתיב (בראשית כא) ויקרא שם בשם ד' אל עולם, כי קודם שבא אברהם אבינו לעולם היו הדורות מכעיסין ובאין, עד שבא אברהם אבינו ונטל שכר כולם, שהוא היה עיקר המכוון מכל הדורות הקודמים לו, לכן היה שורת הדין שהכל יסייעו אותו בכל צרכיו בכל אשר יפנה לכן גם העפר וגילי נעשו חרבות וגירי. ואף שעפר הוא דומם, מ"מ על ידי עבודתו הכניס אור אף בדומם שיכיר שצריך להתכלל תחתיו. והאומות שהיו לוחמים עמו ולא רצו להכנע ולהתכלל תחתיו, לא היה להם שום חיים והויה וקיום, רק היו כלים ואובדים. וזה הוא שאמר אליעזר לשם רבא שדינן עפרא והוו חרבי, שאפילו הדומם היה מסייע לכלות כל הקמים עליו ולא הכניעו תחתיו, כי אם היו נכנעים תחת אברהם אבינו היו קונים לעצמם חיים והויה וקיום בעולם: